דעת הרב — שיטת אדמו״ר הזקן בסימן ב׳ (דין לבישת בגדים)

וּמִפְּנֵי שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לִהְיוֹת תָּמִיד אֵימַת בּוֹרְאוֹ עָלָיו — יִהְיֶה צָנוּעַ בְּכָל מַעֲשָׂיו, שֶׁהַצְּנִיעוּת וְהַבֹּשֶׁת מְבִיאִין לִידֵי הַכְנָעָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁיָּשֵׁן עָרֹם בְּלֹא חָלוּק — כְּשֶׁיָּקוּם טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב וְאַחַר־כָּךְ יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ, שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁיֵּשֵׁב הוּא מְגֻלֶּה, אֶלָּא יִקַּח חֲלוּקוֹ וְיַכְנִיס בּוֹ רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב, וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּקוּם הוּא כְּבָר מְכֻסֶּה. וְאַל יֹאמַר: הִנְנִי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִי רוֹאֵנִי, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְלֹא כָל הָעוֹלָם כְּבוֹדוֹ, אֲשֶׁר לְפָנָיו "כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה".

לפי שחייב אדם להיות תמיד אימת בוראו עליו — יהיה צנוע בכל מעשיו, כי הצניעות והבושת מביאות לידי הכנעה. לכן מי שישן ערום בלא חלוק, בקומו לא יישב תחילה ואז ילבש (שמיד בשבתו הוא מגולה), אלא יכניס ראשו וזרועותיו בחלוק בעודו שוכב, ובקומו כבר יהיה מכוסה. ואל יאמר ״מי רואני בחדרי חדרים״ — כי מלוא כל העולם כבודו, ולפניו כחשכה כאורה.

וְטוֹב לְכָל אָדָם לְדַקְדֵּק בַּחֲלוּקוֹ לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הַפְּנִימִי לַחוּץ, וְיֵרָאוּ הַתְּפִירוֹת הַמְגֻנּוֹת, וְיִתְגַּנֶּה בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וְאִם לֹא נִזְהַר וְהָפַךְ הַפְּנִימִי לַחוּץ, אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם — צָרִיךְ לְפָשְׁטוֹ וְלַחֲזֹר לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל "כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת", שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: כַּמָּה מְגֻנִּים לוֹמְדֵי תּוֹרָה.

טוב לדקדק ללבוש את החלוק כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ ויֵראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות. ואם לא נזהר והפך — אם הוא תלמיד חכם, צריך לפושטו ולחזור וללבשו כדרכו, שלא יאמרו הבריות ״כמה מגונים לומדי תורה״.

טוֹב לִזָּהֵר מִלִּלְבֹּשׁ שְׁנֵי מַלְבּוּשִׁים יַחַד בְּבַת אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁכְחָה. וְטוֹב שֶׁיָּשִׂים שְׁנֵי צִדֵּי הַמַּלְבּוּשׁ בְּיַד יְמִינוֹ וְיִלְבַּשׁ הַיָּמִין וְאַחַר־כָּךְ הַשְּׂמֹאל, וּלְכַוֵּן: כִּי הַכֹּל נִכְלַל בַּיָּמִין וּמִן הַיָּמִין בָּא לַשְּׂמֹאל.

טוב להיזהר שלא ללבוש שני מלבושים יחד בבת אחת, מפני שקשה לשכחה. וטוב לשים שני צידי המלבוש ביד ימין, ללבוש את הימין ואחר כך השמאל, ולכוון: כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל.

לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַיָּמִין הִיא חֲשׁוּבָה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: לְעִנְיַן בֹּהֶן יָד וּבֹהֶן רֶגֶל שֶׁל מִלּוּאִים וְשֶׁל מְצֹרָע, וְכֵן לְעִנְיַן חֲלִיצָה — לָכֵן גַּם בִּנְעִילַת מִנְעָלִים צָרִיךְ לִתֵּן חֲשִׁיבוּת לַיָּמִין, וְלִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה. וּלְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁבִּקְשִׁירַת תְּפִלִּין חֲשׁוּבָה יַד שְׂמֹאל, שֶׁעָלֶיהָ קוֹשְׁרִין אֶת הַתְּפִלִּין, לָכֵן גַּם כָּאן בִּקְשִׁירַת מִנְעָלִים — צָרִיךְ לִתֵּן חֲשִׁיבוּת לְהַשְּׂמֹאל, וְלָכֵן לֹא יִקְשֹׁר אֶת הַמִּנְעָל שֶׁל יָמִין עַד שֶׁיִּנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר־כָּךְ יִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין. וּבְמִנְעָלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין בָּהֶם קְשִׁירָה — יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נוֹתְנִים חֲשִׁיבוּת לְהַשְּׂמֹאל אֶלָּא גַּבֵּי קְשִׁירָה בִּלְבַד, דּוּמְיָא דִּקְשִׁירַת תְּפִלִּין.

לפי שהימין חשובה בכל התורה (בוהן יד ורגל של מילואים ומצורע, וכן בחליצה) — גם בנעילת מנעלים נותנים חשיבות לימין, ונועל של ימין תחילה. ולפי שבקשירת תפילין חשובה יד שמאל — גם בקשירת מנעלים נותנים חשיבות לשמאל: לכן אינו קושר את הימין עד שינעל וְיקשור את השמאל, ואחר כך קושר את הימין. ובמנעלים שלנו שאין בהם קשירה — נועל של ימין תחילה, שאין נותנים חשיבות לשמאל אלא לעניין הקשירה בלבד, דוגמת קשירת תפילין.

כְּשֶׁחוֹלֵץ מִנְעָלָיו — חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל יָמִין.

כשחולץ את מנעליו — חולץ את של שמאל תחילה, מפני שזהו כבודה של ימין (שאין מגלים את הימין לפני השמאל).

כְּשֶׁהוּא רוֹחֵץ אוֹ סָךְ — יִרְחֹץ אוֹ יָסוּךְ שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה. וּכְשֶׁהוּא רוֹחֵץ אוֹ סָךְ כָּל גּוּפוֹ — יִרְחֹץ אוֹ יָסוּךְ רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל כָּל הָאֵבָרִים.

כשהוא רוחץ או סך — ירחץ או יסוך של ימין תחילה. וכשרוחץ או סך את כל גופו — ירחץ או יסוך את ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל האברים.

וְיָקוּם וְיֵלֵךְ בִּכְפִיפַת קוֹמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לֵילֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", מַשְׁמָע שֶׁמִּשְׁתַּרְבֵּב הַכָּבוֹד וְיוֹרֵד לְמַטָּה, וְהַזּוֹקֵף קוֹמָתוֹ — נִרְאֶה כְּדוֹחֵק. וְלֹא יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ. וּמִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, וְשֶׁלֹּא לֵישֵׁב כְּלָל בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ קְטַנִּים — נָכוֹן לְכַסּוֹת רֹאשָׁם, כִּי הֵיכִי דְּתֶהֱוֵי עָלַיְהוּ אֵימָתָא דִּשְׁמַיָּא.

יקום וילך בכפיפת קומה, שאסור ללכת בקומה זקופה אפילו פחות מד' אמות, שנאמר ״מלוא כל הארץ כבודו״ — שהכבוד יורד למטה, והזוקף קומתו נראה כדוחק. ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. ומידת חסידות שלא ילך אפילו פחות מד' אמות ולא יישב כלל בגילוי הראש. ואפילו קטנים — נכון לכסות ראשם, כדי שתהא עליהם אימתא דשמיא.

וְאַחַר־כָּךְ יִבְדֹּק נְקָבָיו, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לִנְקָבָיו בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה — יִפָּנֶה וְיִטֹּל יָדָיו, וְאַחַר־כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל. וּלְעוֹלָם יַרְגִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ לִפָּנוֹת בֹּקֶר וָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַרְחִיק. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא בְּבֵיתוֹ — אַף־עַל־פִּי־כֵן יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפָּנוֹת בֹּקֶר וָעֶרֶב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת, וּמֵבִיא לִידֵי קְדֻשָּׁה.

ואחר כך יבדוק נקביו, שמא יצטרך באמצע התפילה. אמרו חכמים: כל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה — יִפנה ויטול ידיו, ואחר כך יקרא קריאת שמע ויתפלל. ולעולם ירגיל אדם את עצמו לפנות בוקר וערב, אפילו במקום שאין צריך להרחיק (כגון שיש לו בית הכסא בביתו), מפני שהוא זריזות ונקיות ומביא לידי קדושה.

אָמְרוּ חֲכָמִים: "וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת", עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מִתְעַצֵּל לְכַסּוֹת גּוּפוֹ כָּרָאוּי — "יִדְלֹף הַבָּיִת", יַעֲלֶה גּוּפוֹ חֲטָטִים, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְכַסּוֹת כָּל גּוּפוֹ. וְאַל יֵלֵךְ יָחֵף. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמּוֹנֵעַ מִנְעָלִים מֵרַגְלָיו — הֲרֵי הוּא כִּמְנֻדֶּה לַמָּקוֹם. וּלְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו.

אמרו חכמים: ״ובשפלות ידים ידלוף הבית״ — על ידי שאדם מתעצל לכסות גופו כראוי, ״ידלוף הבית״, יעלה גופו חטטים ; מכאן שיש לאדם לכסות כל גופו ולא ילך יחף. ועוד: המונע מנעלים מרגליו הרי הוא כמנודה למקום ; ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו.