✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רי״ד · מה עושה את הברכה ברכה
בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות — שתי תיבות שבלעדיהן אין ברכה כלל (כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה), חיוב החזרה כשחסר אחד מהם (יחזור ויברך), משקלה של תיבת העולם לבדה, והיוצא מן הכלל של ברכה הסמוכה לחברתה
סימן רי״ד · סעיף אחד
בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
🌱 רמת מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימנים שלפניו לימדו איזו ברכה מברכין ועל מה. וסימן זה שואל את השאלה שקודמת לכולן: מהי ברכה? והתשובה בשתי תיבות — השם והמלכות. ואינן שני קישוטים שבנוסח אלא שני עמודיו, ובחסרון אחד מהם אין כאן ברכה חסרה אלא שאין כאן ברכה. לשון הסימן, ביאורה והסבר הסעיף האחד, עם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא : שם ומלכות בכל ברכה — הכלל, הדילוג, גדר המלכות, והיוצאים מן הכלל
המקור : שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ד · סעיף אחד
עריכה : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
כל ברכה שאנו מברכין פותחת באותו נוסח עצמו: ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם. וסימן זה מלמד שאין זה מנהג לשון אלא עצם הגדרת המעשה. שני אמוראים אמרו כל אחד מחציתו: אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה (ברכות מ׳ ע״ב), וורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה (ברכות מ׳ ע״ב). והרמב״ם צירף את שתי המחציות לדין אחד: וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה). תמצית: השם אומר למי מדברים, והמלכות אומרת מכוח מה ההודאה חוזרת אליו. ואנו לומדים כאן בדרך העיון ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 תכנית הלימוד
א. הכלל — שם ומלכות — מה קובע הסעיף ומהיכן בא
ב. הזכרת השם — מה נחשב הזכרה — ועד היכן ההיתר
ג. מלכות — מפני מה מלך לבדו אינו מספיק
ד. היוצאים מן הכלל — ברכה הסמוכה לחברתה ותפילת שמונה עשרה
1-3. מקרים מעשיים — ושאלות להבנה
א. הכלל — שם ומלכות, שני העמודים
מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה — צורתה הקבועה של הברכה. והרמב״ם מזכיר את מקורה: ונסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה), ואת תולדתה: וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה). וסימן זה מוציא מתוך אותו מטבע את שני הדברים שאינם צורה בלבד אלא תנאי בעצם הברכה.
הסעיף — כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות
בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות. ובו סעיף אחד: כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות:
ביאור: בכל ברכה צריך שיהיו בה השם והמלכות. ובו סעיף אחד: כל ברכה שאין בה הזכרת השם והמלכות — אינה ברכה כלל. ואם דילג את השם או את המלכות, חוזר ומברך מתחילתה. ואפילו לא דילג אלא תיבת «העולם» לבדה, צריך לחזור ולברך, שתיבת «מלך» לעצמה אינה מלכות.
הכלל: כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה (שו״ע או״ח רי״ד:א). ובכל משפחות הברכות הוא נוהג, כלשון המשנה ברורה: היינו בין ברכת הנהנין ובין ברכת המצות בין ברכה ארוכה שיש בה פתיחה וחתימה בין שאין בה אלא פתיחה בלבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:א).
מהיכן בא הכלל: משני אמוראים שאמר כל אחד מהם תנאי אחד. אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה (ברכות מ׳ ע״ב) ; ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה (ברכות מ׳ ע״ב). ואביי נטה לרב: אמר אביי כוותיה דרב מסתברא (ברכות מ׳ ע״ב), מכוח ברייתא — לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני (ברכות מ׳ ע״ב) ; ורבי יוחנן שנה אותה ברייתא עצמה בנוסח אחר: ורבי יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו (ברכות מ׳ ע״ב).
וכיצד נפסקה ההלכה: ששני התנאים כאחד. וכתב הרמב״ם: וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה). והטור כבר חתם בזה את סימנו: אבל רבי׳ האי פסק כר׳ יוחנן (טור או״ח סימן רי״ד), וכ״כ הרמב״ם ז״ל כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה (טור או״ח סימן רי״ד). והבית יוסף הכריע: וכ״פ הרי״ף ג״כ וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן (בית יוסף או״ח סימן רי״ד).
ומה פירוש «אינה ברכה» למעשה: ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך (שו״ע או״ח רי״ד:א). ואין כאן השלמת תיבה שנחסרה אלא חזרה על הברכה מתחילתה. והמשנה ברורה הוסיפה שאותו דיוק נוהג אף בחתימת ברכה ארוכה: המחבר מיירי לענין פתיחת הברכה דאית בה שם ומלכות וה״ה לענין ברכה שיש בה חתימה אם דילג השם בחתימה הוי כלא חתם כלל (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ה).
ב. הזכרת השם
אין השם תיבה של סגולה אלא כתובתה של הברכה. והרמב״ם מוכיח זאת בהתירו את הלשון, ובתנאי אחד — ואם שנה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ו). ומה שצריך לעבור מלשון ללשון הוא בדיוק מה שסימננו תובע: השם, המלכות, וענין הברכה.
מעשה שבגמרא: בנימין הרועה אכל פת ובירך בלשון ארמית. בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא (ברכות מ׳ ע״ב). והקשו: והרי רב עצמו מצריך הזכרת השם! ותירצו שאף הוא הזכיר את השם: דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא (ברכות מ׳ ע״ב). וזהו חידושו של המעשה: מאי קמשמע לן אף על גב דאמרה בלשון חול (ברכות מ׳ ע״ב). תמצית: הלשון משתנה, השם אינו משתנה.
ואזכרה אחת דיה: המשנה ברורה מדייקת שלא דיבר הסעיף אלא במי שלא הזכיר כלל — היינו שלא אמר כלל אזכרה אבל אם אמר אזכרה אחת כגון אדני או אלהינו יצא (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ד).
אבל השם צריך להיאמר, לא להיות מכונה: כף החיים מביא בשם שדי חמד שהאומר «השם» במקום השם לא יצא — ואם אמר ברוך אתה השם וכו׳ ולא אמר ברוך אתה ה׳ לא יצא וצריך לחזור ולברך (כף החיים רי״ד:ב). ולמעשה — כהוראת הרב.
ואף בחתימה: ברכה ארוכה נחתמת אף היא בשם, והמדלגו שם כמי שלא חתם כלל — וה״ה לענין ברכה שיש בה חתימה אם דילג השם בחתימה הוי כלא חתם כלל (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ה).
ג. מלכות — מפני מה מלך לבדו אינו מספיק
הדין: ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות (שו״ע או״ח רי״ד:א). תיבה אחת חסרה — וכל הברכה חוזרת.
מהיכן בא: מן התוספות, כפי שהביאם הבית יוסף — וכתבו עוד התוס׳ דלר׳ יוחנן אפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינו מלכות (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). תמצית: בנוסח הברכה תיבת מלך ממתנת לסמיכותה ; ובנתקה מהעולם שוב אינה מורה על מלוכה אלא על תואר בעלמא.
ומה אינו באותה מדרגה: המשנה ברורה מחלקת בפירוש — אבל אם דילג תיבת אתה אינו מעכב בדיעבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ג). תמצית: וכן כתב ערוך השלחן שהמדלג תיבת אלהינו משמע שאין צריך לחזור (ערוך השלחן רי״ד:א). אין תנאי בעצם הברכה אלא השם והמלכות.
ויש מן האחרונים שחלק: והביאתו המשנה ברורה — ובספר אבן העוזר חולק ע״ז ועיין בבה״ל מה שכתבנו בזה (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ו). ובביאור הלכה האריך בזה והעלה חילוק בלשון: מ״מ אם אמר המלך בה״א הידיעה מסתברא דאינו חוזר (ביאור הלכה סימן רי״ד).
ומה נתקבל: כף החיים הכריע בפשיטות — ודאי להלכה ולמעשה נקטינן דאם לא אמר מלך העולם לא יצא י״ח ברכה וחוזר ואומר כתקנה (כף החיים רי״ד:ג), והעיד על המנהג: וכן המנהג להורות כדברי מרן ז״ל שאם דילג שם או מלכות או אפילו תיבת העולם שחוזר ומברך (כף החיים רי״ד:ג). ולמעשה — כהוראת הרב.
ד. היוצאים מן הכלל — ברכה הסמוכה לחברתה ותפילת שמונה עשרה
היוצא הראשון, בלשון הרמב״ם עצמו: אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה). ברכה הבאה מיד אחר חברתה אינה צריכה שם ומלכות משלה. והמשנה ברורה מבארת מפני מה: חוץ מברכה הסמוכה לחברתה דנמשכת לברכה הקודמת לה שיש בתחלתה שם ומלכות (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:א). וערוך השלחן אמרה בקצרה: שהרי הפתיחה של הראשונה הולך על כולם (ערוך השלחן רי״ד:ב).
ושאלת תפילת שמונה עשרה: אין באחת מברכותיה מלך העולם. והביא הבית יוסף את תשובת הרא״ש: וכתב הרא״ש דברכה ראשונה של י״ח כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות (בית יוסף או״ח סימן רי״ד), ותשובה שניה: וי״א לפי שאומר אלהי אברהם חשוב כמו מלכות לפי שעדיין לא המליכוהו עליהם העולם עד שבא אברהם אבינו (בית יוסף או״ח סימן רי״ד).
ושאר הברכות? הט״ז השיב מכוח היוצא הראשון: ונרא׳ דאע״ג דבשאר ברכות י״ח לית בהו האל הגדול מ״מ כולהו בתר׳ דראשונה גרירי דהויין ברכ׳ הסמוכה לחברתה (ט״ז רי״ד:א) ; וכן במשנה ברורה: תירץ ב״י בשם הרא״ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרה דראשונה גרירא ועי״ש עוד תירוצים (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ב).
ודרך אחרת, חריפה ממנה: שלא נאמרה המלכות אלא בברכות של הודאה. הרוקח, שהביאו הבית יוסף: אבל בתפלת י״ח שאינה הודאה על שם הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). ובעטרת זקנים בשם הב״ח: ה״מ בברכת הפירות או ברכת המצות או ברכת הראיה כגון הרואה קשת אבל בברכה שהוא שבח והודאה א״צ מלכות (עטרת זקנים או״ח רי״ד).
ושני מקרים סמוכים: ברכת מעין שבע שבליל שבת — וברכה א׳ מעין ז׳ אע״פ שאין בה מלכות האל הקדוש שאין כמוהו חשוב מלכות וכ״כ התוס׳ (בית יוסף או״ח סימן רי״ד) ; ואלהי נשמה לדעת האומרים שאינה סמוכה: נראה דכיון שמזכיר בה שהקב״ה בורא הנשמות ונופחם בגופות ואח״כ נוטלם מהם ואח״כ מחזירם להם אין לך הזכרת מלכות גדולה מזו (בית יוסף או״ח סימן רי״ד).
הסימן במשפט אחד: אין הברכה דברי שבח בעלמא אלא הודאה מכוונת — ולפיכך צריכה היא נמען שמו נזכר ותואר האומר מכוח מה הוא מודה. וזהו כל הסעיף: כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, ומכאן ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך, ועד ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות. ואין יוצא מן הכלל אלא זה שאינו יוצא כלל: ברכה הסמוכה לחברתה, החיה מן השם והמלכות שבברכה שלפניה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — אמר «אלהינו מלך» והמשיך
המצב: בא לברך על הפרי ואמר «ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך» ומיד «בורא פרי העץ», בלא תיבת «העולם». מה יעשה?
ההנהגה: לדעת מרן חוזר ומברך את כל הברכה — ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות (שו״ע או״ח רי״ד:א), וכף החיים העיד שכן מורין: וכן המנהג להורות כדברי מרן ז״ל שאם דילג שם או מלכות או אפילו תיבת העולם שחוזר ומברך (כף החיים רי״ד:ג). ומכל מקום הביאה המשנה ברורה שיש חולק — ובספר אבן העוזר חולק ע״ז ועיין בבה״ל מה שכתבנו בזה (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ו) — ובביאור הלכה חילק במי שאמר המלך: מ״מ אם אמר המלך בה״א הידיעה מסתברא דאינו חוזר (ביאור הלכה סימן רי״ד). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — לברך בלשון אחרת
המצב: מי שאינו יודע לקרוא עברית רוצה לברך בלשונו קודם האכילה. יש כאן ברכה?
ההנהגה: הרמב״ם התירה בתנאי שיהיו בה שלושת הדברים — ואם שנה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ו). וכבר הראתה זאת הגמרא בבנימין הרועה: בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא (ברכות מ׳ ע״ב), ודייקו שאמר את השם — דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא (ברכות מ׳ ע״ב) ; וכל החידוש אף על גב דאמרה בלשון חול (ברכות מ׳ ע״ב). ואין בזה פטור מללמוד את הנוסח הקבוע: וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — ברכות שאין בהן «מלך העולם»
המצב: רואה אדם שברכה שניה שבברכת המזון, וכן ברכות קריאת שמע, אינן פותחות ב«ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם». והרי זה יוצא מן הכלל שבסימננו?
ההנהגה: אין זה יוצא מן הכלל אלא קיומו. הרמב״ם כתבו בגוף הדין: אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה) ; והמשנה ברורה ביארה את הדרך: חוץ מברכה הסמוכה לחברתה דנמשכת לברכה הקודמת לה שיש בתחלתה שם ומלכות (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:א) ; וערוך השלחן בקצרה: שהרי הפתיחה של הראשונה הולך על כולם (ערוך השלחן רי״ד:ב). תמצית: אף לברכות הללו יש שם ומלכות — של הברכה הפותחת אותן.
שאלות להבנה
בחן את הבנתך:
- מהם שני התנאים שבלעדיהם אין הברכה ברכה, ואיזה אמורא אמר כל אחד מהם?
- מפני מה נקטה ההלכה את שני התנאים, והרי אביי נטה לדעת רב?
- מפני מה תיבת העולם לבדה מעכבת, ותיבת אתה אינה מעכבת?
- מהי ברכה הסמוכה לחברתה, ומפני מה אין זה יוצא מן הכלל באמת?
- אילו תשובות השיבו הראשונים על חסרון מלך העולם בתפילת שמונה עשרה?
להרחבה
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — מחלוקת רב ורבי יוחנן ; כוותיה דרב מסתברא ; מלך לבד אינה מלכות ; ברכה הסמוכה לחברתה
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב — שם ומלכות בכל ברכה