✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman רט״ז · Is there a blessing on what smells good?
דיני ברכת הריח — the pleasure the soul alone enjoys (כל הנשמה תהלל יה), the four formulas (עצי · עשבי · מיני בשמים), the scent with no substance (ריח שאין לו עיקר) and what is not made to be smelled (לאו לריחא עבידא)
סימן רט״ז · י״ד סעיפים
דיני ברכת הריח
🌱 Introductory level · מתחילים
✦ ❖ ✦
The preceding simanim settled the blessings of the table. This one leaves the mouth for the nose, and it does so on an idea the Guemara reaches for very high: there is a pleasure from which the body gains nothing and which the soul alone enjoys — fragrance. It is for that pleasure that a blessing was instituted. The Hebrew text, an English translation and an explanation of the י״ד seifim, with a section of practical cases.
Subject: The blessing over fragrance — עצי בשמים, עשבי בשמים ומיני בשמים, הנותן ריח טוב בפירות ובורא שמן ערב
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן רט״ז · י״ד סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
A blessing does not accompany only what enters the body. That is where the siman begins: fragrance is the one pleasure the soul enjoys without the body, and so it too calls for a blessing — before, never after. All the rest of the siman is a work of classification: what does this scent come out of — a tree, a herb, something else, a fruit? And two questions recur throughout: does the scent still have a body carrying it, and is this thing made to be smelled? We study here at the level of principle; for personal practice, one follows one’s Rav.
📑 Plan of the study
A. יסוד ברכת הריח (seif 1) — why one blesses, and why before and not after
B. ארבע הברכות (seif 2) — tree, herb, other kinds, fruit — and the condition of intent
C. קטלוג המינים (seifim 3-9) — from the rose to the narcissus, and the scent with no substance
D. קדימה, מוגמר ואתרוג (seifim 10-14) — several fragrances, the incense, and the two abstentions
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. יסוד ברכת הריח — why a fragrance calls for a blessing
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ — the Sages attached the fragrance blessing to a verse in Psalms. The Beit Yosef reports it thus: «מנין שמברכין על הריח שנא׳ כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנה ואין הגוף נהנה ממנה זה הריח» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). summary: what one eats nourishes the body; what one smells nourishes nothing — the pleasure belongs entirely to the soul, and it is the soul that praises.
Seif 1 — אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך
אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח אבל לאחריו א״צ לברך:
Seif 1: it is forbidden to derive enjoyment from a good fragrance until one has blessed, and one blesses before smelling; but afterwards one need not bless.
Why is there a blessing on a fragrance? The Guemara derives it from a verse in Psalms: «אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח» (ברכות מ״ג ע״ב). The Mishna Berura repeats the argument word for word: «וכמו שאסור ליהנות באכילה ושתיה עד שיברך ואסמכוהו בש״ס אקרא דכתיב כל הנשמה תהלל יה דמשמע שאף הנשמה תהלל על הנאתה ואיזהו דבר שהוא הנאת הנשמה בלבד הוי אומר זה הריח» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:א). summary: eating and drinking are a pleasure of the body; smelling is the one pleasure the soul enjoys alone — and the soul too must give praise.
Before — just as with food. «אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח» (שו״ע או״ח רט״ז:א); the Tur had already set out the equivalence: «כשם שאסור ליהנות באכילה ובשתייה עד שיברך כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך» (טור או״ח סימן רט״ז), and «ויברך קודם הריח כמו שמברך על האוכל קודם האכילה אבל לאחריו א״צ לברך כלום» (טור או״ח סימן רט״ז). So too the Rambam: «כשם שאסור לאדם להנות במאכל או במשקה קדם ברכה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א), «כך אסור לו להנות בריח טוב קדם ברכה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א). The reason is the general rule of blessings: «דבעינן עובר לעשייתן וכמו באכילה ושאר מצות» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג). summary: the nose is held to the same discipline as the mouth: the blessing comes before the pleasure.
Afterwards, nothing. «אבל לאחריו א״צ לברך» (שו״ע או״ח רט״ז:א), and the Mishna Berura gives the reason: «דלא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד); the Magen Avraham says the same, «משום דהנאה מועטת היא» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). The same measure explains what is not blessed either: «עוד נתבאר בפוסקים דדוקא אריח תקנו חכמים ברכה ולא אקול» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד), and «וכן לא תקנו ברכה ארחיצה וכדומה משום דאין נכנסין לגוף» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד); the Magen Avraham: «והא דאין מברכין על רחיצה וסיכה צ״ל כיון דאין נכנסין לגוף» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). summary: fragrance is a slight pleasure that passes with itself; there is nothing to say after it.
And if he forgot? «כתבו האחרונים דאם שכח והריח בלא ברכה ונזכר לאחר שגמר מלהריח הפסיד ברכתו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג). summary: once he has finished smelling it is too late — exactly like one who realises after the meal that he did not bless.
B. ארבע הברכות — the four formulas and the condition of intent
Seif 2 — עצי בשמים, עשבי בשמים, מיני בשמים והנותן ריח טוב בפירות
אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים. ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים. ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים על אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו וכל בשמים שהם לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות:
Seif 2: if that from which the fragrance comes is a tree or a kind of tree, he blesses “borei atzei besamim”. And if it is a herb, he blesses “borei isvei besamim”. And if it is neither a kind of tree nor a kind of herb — such as musk — he blesses “borei minei besamim”. And if it was a fruit fit to be eaten, he blesses “hanoten reiach tov bapeirot”. And this applies only when he took it in order to smell it, or to eat it and to smell it; but if he took it to eat it and did not intend to smell it, even though it gives off a good fragrance, he does not bless. And over all of them, if he said “borei minei besamim”, he has fulfilled his obligation; therefore over anything about which he is in doubt he blesses “borei minei besamim”. Over nutmeg, over cinnamon and cloves, and over all aromatics that are meant to be eaten, he blesses “hanoten reiach tov bapeirot”.
What comes from a tree. «אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב); and a full-fledged tree is not required, as the Mishna Berura specifies: «ר״ל אע״ג דלאו עץ גמור הוא דרכיך מ״מ כיון דמוציא עלין מעצו מברך בורא ע״ב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ו); the Magen Avraham gives a sign: «וכן בכל דבר שהקלח שלו קשה» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). summary: it is enough that the plant puts out its leaves from wood that lasts from year to year.
The herb, and what is neither. «ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב); «ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) — and the Mishna Berura explains what is meant: «ובשמים זה בא מן החיה לפיכך מברך עליה בורא מיני בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ז). The Tur put it thus: «ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המור שהוא מין חיה מברך בורא מיני בשמים» (טור או״ח סימן רט״ז). summary: musk comes neither from a tree nor from a herb but from an animal; it therefore falls under neither precise formula and takes the general one.
A fruit fit to be eaten. «ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), and the Mishna Berura gives the examples: «כאתרוג ותפוח או פרי אדמה שמריח ריח טוב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ח). The Rambam wrote the same: «ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפרות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א), and the Guemara is its source: «האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר: ברוך שנתן ריח טוב בפירות» (ברכות מ״ג ע״ב). summary: a fruit is not an aromatic: it is meant to be eaten, and its fragrance-blessing says so — “who gave a good fragrance to fruits”.
The condition that governs everything: what did he pick it up for? «והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), but «אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך» (שו״ע או״ח רט״ז:ב). The Tur had it in the name of Tosafot: «ופירשו התוספות הא דמברכין על דבר העומד לאכילה דוקא כשלקחו להריח בו או לאוכלו ולהריח בו אבל אם אכלו ולא נתכוון להריח בו אלא אגב אורחיה העלה ריח אינו מברך» (טור או״ח סימן רט״ז), and the Mishna Berura states the rule: «דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא). The Beur Halacha adds: «ודוקא נטלו כדי להריח בו דבזה נעשה כאלו הפרי עומד להריח כמו שכתבו האחרונים בסי׳ רי״ז אבל אם היה מונח לפניו על השלחן והוא נהנה מהריח ומתכוין להריח אינו צריך לברך» (ביאור הלכה סימן רט״ז). summary: a fruit lying on the table and giving off a scent is not blessed; one must have taken it in order to smell it.
And if he wants both to eat it and to smell it? Then both blessings are due, and the Mishna Berura discusses the order: «דבכגון זה שהריח והאכילה הוא בחד פירא מוטב לברך על הריח תחלה דמקרבא הנייתא שתיכף כשאוחזו בידו מריח ואח״כ יברך על האכילה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:י). summary: since he smells it the moment he takes it in hand, the fragrance blessing is said first and the blessing over eating after it.
The formula that covers everything, and doubt. «ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) — and the Mishna Berura gives the reason: «שלשון ברכה זו כוללת הכל כמו ברכת שהכל שכוללת כל מיני אכילה ושתיה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יג) — hence «הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב). The Tur already wrote: «ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא הלכך על דבר שהוא מסופק בו מה הוא מברך בורא מיני בשמים» (טור או״ח סימן רט״ז), and the Rambam: «ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א), «דבר שהוא ספק אם מן העץ אם מן האדמה מברך עליו בורא מיני בשמים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ה). summary: “borei minei besamim” is to fragrance what “shehakol” is to food: it covers the whole field, and it is what one says when unable to classify.
Kitchen spices. «על אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו וכל בשמים שהם לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), and the Mishna Berura explains why they do not take “atzei besamim”: «ואע״ג דכל הני הם מיני בשמים מ״מ עיקרייהו לאכילה קיימי» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:טז); the Turei Zahav likewise: «הוא עיקר פרי והקניל״א שהוא צימרנ״ד וקלאוי שהוא נעגליך אף שהוא אינו עיקר הפרי מ״מ עיקרו עומד לאכילה ע״כ שם פרי עליו לריחו» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז). She adds a thoroughly modern case: «כתבו האחרונים המריח בקאוו״י כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו ריח צריך לברך ברכת אשר נתן» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:טז). summary: nutmeg, cinnamon, cloves — and freshly ground hot coffee: these are foods that smell good, not perfumes; their blessing is that of fruits.
C. קטלוג המינים — the catalogue of species
Seif 3 — על הורד ועל הלבונה והמצטיכי
על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים:
Seif 3: over the rose (and over cinnamon, which is the wood of India), over rose-water, over frankincense and mastic, and over the like — “borei atzei besamim”.
The rose is not a fruit. «על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ג); the Mishna Berura explains the fine point: «אע״פ שראוי לאכילה ע״י מרקחת ומברכין עליה כמבואר בסימן ר״ד סי״א אפ״ה לא נוכל לברך על ריחה אשר נתן ריח טוב בפירות כיון שאין עקרה עומד לאכילה אלא להריח אלא מברכין בורא עצי בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יז), and the Magen Avraham likewise: «שקורין ריזא״ש אף ע״פ שראוי לאכילה ע״י מרקחת מ״מ אין עיקרו עומד לאכילה אלא להריח» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). The Turei Zahav: «שהרי יוצא מן האילן ואינו פרי שעיקרו אינו עומד לאכילה» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז). summary: rose jam exists, but that is not why roses are grown; their purpose is fragrance, and their blessing is that of the tree.
The other three on the list. The cinnamon of the seif is a wood of India, and the Mishna Berura corrects the misprint: «ט״ס וצ״ל עוד הנדי וביאורו עץ בושם הבא מארץ הודו כי עוד הוא עץ בלשון ערבי והנדי היינו מארץ הודו ששם גידולם» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יח). Frankincense: «הוא קטף יוצא משרשי עץ» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כ); mastic: «הוא מין עץ ששרף שלו נותן ריח טוב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כא). The Rambam had the same list: «הורד ומי הורד והלבונה והמסטכי וכיוצא בהן בורא עצי בשמים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ו), and the Beit Yosef reports that the Rosh ruled so: «והרא״ש כתב שם דברי הגאון ודברי הרמב״ם וכתב דנראה לו כדברי הרמב״ם שמברך על הוורד בורא עצי בשמים דודאי לאו פרי הן» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). summary: resin, bark, gum — whatever comes out of the trunk or the root remains “of the tree”.
Seif 4 — על שמן אפרסמון — בורא שמן ערב
על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב:
Seif 4: over balsam oil, he blesses “borei shemen arev”.
A blessing for one single product. «על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב» (שו״ע או״ח רט״ז:ד); it is a mimra in the Guemara: «הכי אמר רבי יוחנן: בורא שמן ערב» (ברכות מ״ג ע״א). The Mishna Berura gives the reason: «מפני שנמצא בא״י והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמה להורות על חשיבותו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כג), and the Beit Yosef in the name of Rabbenu Yonah: «וכתב הר״י לפי שנמצא בא״י והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמו» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). summary: balsam grew in the Land of Israel; it alone was given a formula of its own, to mark its standing.
Seif 5 — שמן זית שכתשו עד שחזר ריחו נודף
שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים:
Seif 5: olive oil that was pounded or ground until its fragrance became strong — he blesses over it “borei atzei besamim”.
An oil that received nothing from outside. «שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ה), and the Mishna Berura sets the condition: «פי׳ שלא נתן בתוכו שום בשמים אלא שמחמת כתישת או טחינת הזית התחיל השמן להיות ריחו נודף» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כד). summary: no aromatic was added: it is the olive itself which, once pounded, begins to smell — so the fragrance comes from the tree.
Why not “hanoten reiach tov bapeirot”? «והא דאין מברכין על כל אלו הנותן ריח טוב בפירות כמו באתרוג וכיוצא בו דהתם שאני שגדל עם הריח אבל הכא אין הריח גדל עמם אלא בא ע״י כתישה וטחינה שנעשית בידי אדם» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כה). summary: the etrog is born with its fragrance; the oil acquires it only under the millstone. God did not “put” the scent in it — a human hand drew it out.
רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר — a scent “with no substance”: the fragrance is there, but the thing that carried it is gone. The Rambam had made a general rule of it: «וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח), and he counted this case among three: «שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליהן ואלו הן» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ז) — «ריח טוב שאסור להריח בו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ז), «וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ז), «וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ז). summary: three exclusions: what it is forbidden to smell, what serves to drive away a bad smell, and what was not made to be smelled.
Seif 6 — שמן שבשמו, ואם סיננו — ריח שאין לו עיקר
שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו:
Seif 6: oil that has been perfumed, like the anointing oil: if with tree-aromatics, he blesses “borei atzei besamim”; and if with herb-aromatics, he blesses “borei isvei besamim”; and if it contained both woods and herbs, he blesses “borei minei besamim”. And if he filtered it and removed the aromatics from it, some say he blesses “borei shemen arev”, and some say he does not bless over it at all, for this is a fragrance that has no substance; and since it is a doubt, it is proper to be careful not to smell it.
So long as the aromatics are in it, the oil follows them. «שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), «ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), and the Mishna Berura extends it: «ר״ל שנתן בו בשמים כדי שיריח השמן וה״ה מים ושאר משקין שנתן בהם הבשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כו). She also clarifies the starting case: «דכ״ז מיירי בשנשאר עכ״פ מעט מן עיקר הבושם לתוכו לפיכך מברכין ברכת אותו מין» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כט). summary: the oil has no fragrance of its own: it carries that of the aromatics put into it, and so takes their blessing.
And if they were removed — a fragrance with no substance. «ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב» (שו״ע או״ח רט״ז:ו); «וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). The Tur set out both views: «ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים י״א שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון וי״א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר» (טור או״ח סימן רט״ז), and the Beit Yosef identifies the second: «סברא זו האחרונה היא סברת הרמב״ם שכתב בפ״ט שהמריח בכלים שהן מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). The Mishna Berura: «ואינו אלא ריח קלוש בעלמא ואין מברכין עליו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לא). summary: nothing is left in the flask but a floating scent, without the thing that carries it; on the second view there is no longer anything to bless.
The practice: abstain rather than decide. «וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), and the Mishna Berura: «כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב). But she leaves the door open: «ועיין באחרונים דמסקי דמי שאין רוצה להחמיר ע״ע מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב); the Magen Avraham leans that way in the name of the Bach: «והב״ח כתב דאף הרמב״ם מודה כאן דבשלמא בכלים מוגמרים לא קלט הריח העיקר הבושם משא״כ כאן רק שיש ספק כיצד יברך לכן יברך במ״ב» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). summary: not to smell is not to enter the doubt; one who does not wish to take that stringency on himself smells and says “borei minei besamim”.
Seif 7 — סימלק וחילפי דימא
סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים סימלק יש מפרשים רוסמארי״ן ויש מפרשים יאסמי״ן ויש מפרשים שהוא עשב שיש לו ג׳ שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה שלש עלין. וחילפי דימא הוא שבולת נרד שקורין אישפי״ק:
Seif 7: simlak and chilfei d’yama — he blesses “borei atzei besamim”. Simlak: some explain it as rosemary, some as jasmine, and some as a herb having three rows of leaves, one above the other, each row of three leaves. And chilfei d’yama is spikenard, called “ishpik”.
Two Aramaic names, one rule. «סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ז) — it is Rav Gidel’s mimra: «האי סמלק — מברכין עלויה בורא עצי בשמים» (ברכות מ״ג ע״ב). The Mechaber reports the identifications: «סימלק יש מפרשים רוסמארי״ן ויש מפרשים יאסמי״ן ויש מפרשים שהוא עשב שיש לו ג׳ שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה שלש עלין» (שו״ע או״ח רט״ז:ז), and «וחילפי דימא הוא שבולת נרד שקורין אישפי״ק» (שו״ע או״ח רט״ז:ז). summary: rosemary, jasmine, spikenard: the siman does not settle the botanical identification, but the blessing is the same in every case.
Why “of the tree”, when the stalk is soft? «אע״ג דקלח שלהם אינו קשה כשל עץ אפ״ה כיון דמוציא עליו מעצו כשאר אילנות בכלל עץ הוא ומברך בורא ע״ב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לג); this is already the reason of the Magen Avraham in the name of the Rashba: «ר״ל אע״ג דלאו עץ גמור הוא דרכיך מ״מ כיון דמוציא עלין מעצו מברך בורא ע״ב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ו). summary: the criterion is not hardness to the touch but the manner of growth: leaves that come out of wood which lasts.
Seif 8 — סיגלי — בורא עשבי בשמים
סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים:
Seif 8: sigli, which are violets — “borei isvei besamim”.
The violet. «סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ח), and it is Rav Sheshet’s mimra: «הני סיגלי — מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים» (ברכות מ״ג ע״ב). summary: it grows straight from the ground and dies with the season; it is therefore a herb, and its formula is “borei isvei besamim”.
Seif 9 — נרגיס — גדל בגנה או גדל בשדה
נרגיס והוא חבצלת ויש אומרים שהוא ליריי״ו אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים:
Seif 9: the narcissus, which is the chavatzelet, and some say it is the lily: if it grows in a garden, he blesses “borei atzei besamim”; and if it grows in the field, he blesses “borei isvei besamim”.
The same flower, two blessings. «נרגיס והוא חבצלת ויש אומרים שהוא ליריי״ו אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ט), and it is Rav Mesharshya’s mimra: «האי נרקום דגינוניתא — מברכין עלויה בורא עצי בשמים. דדברא — בורא עשבי בשמים» (ברכות מ״ג ע״ב). The reason is given by the Mishna Berura: «הטעם דמחלקינן בין גינה לשדה הוא משום דהגדל בגינה נעבד ומשקים אותם ואע״פ שעצו מתייבש מתקיים הוא לשנה הבאה אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לז); the Turei Zahav and the Magen Avraham write it in the name of the Rashba. summary: in a garden it is watered and its stock survives the winter: it is a shrub. In the field it dries up and is gone: it is a herb. It is not the species that decides but the place.
D. קדימה, מוגמר ואתרוג — several fragrances, the incense and the abstentions
Seif 10 — היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים
היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו: הגה ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא (טור ריש הסימן) ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א:
Seif 10: he had before him tree-aromatics, herb-aromatics and other kinds of aromatics — he blesses over each one the blessing proper to it. Gloss: and if he blessed “minei besamim” over all of them, he has fulfilled his obligation (Tur, at the beginning of the siman); and as to whether the tree kind must be given precedence over the herb kind, see above siman 211.
Each its own blessing, at the outset. «היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו» (שו״ע או״ח רט״ז:י), and the Mishna Berura explains what this rules out: «ר״ל אין לו לפטור עצמו בברכה כוללת אחת דהיינו בברכת בורא מ״ב אלא לכתחלה צריך לברך על כל אחד בפ״ע» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט). The Rambam wrote it thus: «היו לפניו בשם שהוא עץ ובשם שהוא עשב אין ברכה אחת מהן פוטרת את חברו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ד), «אלא מברך על זה לעצמו ועל זה לעצמו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ד). summary: one does not dispose of three categories with a convenient single formula: each gets the wording that names it.
The gloss, and the split between the Tur and the Beit Yosef. «ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא» (רמ״א או״ח רט״ז:י); that is the Tur’s position: «ויראה שאם היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים ובירך מיני בשמים פטר הכל שהכל מיני בשמים אבל כשעצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד ואחד» (טור או״ח סימן רט״ז). But the Beit Yosef wonders at it: «ואיני יודע מהיכן היה נראה לרבינו דלכתחלה מברך על מיני הבשמים ופוטר את השאר דמ״ש מברכת הפירות ואע״פ שהאחת נפטרת בברכת חבירתה בדיעבד לכתחלה מיהא צריך לברך על כל אחת ברכה הראויה לה» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז), and the Mishna Berura states the condition: «נתערבו כמה מינים יחד או שהם באגודה אחת וא״א להריח מכל מין בפ״ע מברך עליהם בורא מ״ב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט). The Turei Zahav defends the Tur: «צ״ל דבריח שאני שהריח בא לו שלא בבחירה שלו דהריח נכנס מאליו והרי הוא הביא כלם להריח בהם» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז), «משא״כ באכיל׳ שתלוי בבחירה שלו אם ירצה יאכל תחלה מזה יברך עליו בפרט» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז). summary: for the Tur, fragrance enters the nose without being chosen, so a comprehensive formula is warranted; for the Beit Yosef, the rule of fruits applies here too. The gloss takes the middle course: at the outset each its own, after the fact the general one suffices.
And which one comes first? «ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א» (רמ״א או״ח רט״ז:י), and the Mishna Berura draws the conclusion: «וה״ה הכא אם חביבין אצלו שניהם בשוה נכון יותר להקדים העצי בשמים שהיא ברכה מבוררת ופרטית ביותר ואח״כ יברך עשבי בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מ); the Magen Avraham refers to the same place: «ולכן נ״ל דאזלי׳ בתר החביב כמ״ש בסי׳ רי״א ס״ג» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). The Beit Yosef already cited the Rokeach: «כתב הרוקח באו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך על עצי בשמים ואח״כ על עשבי בשמים» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). She adds an important rule: «כ׳ האחרונים דכשם שברכת עצי בשמים אינו פוטר לברכת עשבי בשמי׳ כן ברכת עשבי בשמי׳ אינו פוטר לברכת עצי בשמים דבעשבים איננו נכלל עץ» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט). summary: at equal preference one begins with “atzei besamim”, the most specific formula — but neither exempts the other.
Seif 11 — הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן
הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה:
Seif 11: myrtle and oil were brought before him to smell: if their blessings are the same, he blesses over the myrtle and exempts the oil; and if they are not the same, he blesses over the myrtle first.
The myrtle outranks the oil. «הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן» (שו״ע או״ח רט״ז:יא); the Mishna Berura sets out the case: «כגון שהשמן היה מבושם בעצי בשמים שמברכין על השמן בורא עצי בשמים כמבואר בס״ו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מב), and gives the reason: «הטעם דהדס הוא גוף העץ הנקרא בשמים והשמן אין הריח מעצמו אלא קולטו מאחר הלכך הדס חשיבא טפי ולהכי מברך עליו ופוטר השמן בברכתו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מג). The braita is in Berakhot: «הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס. ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן» (ברכות מ״ג ע״ב), and «אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן — זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס — לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע» (ברכות מ״ג ע״ב); the Rambam ruled: «הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן מפני שברכה אחת לשתיהן והוא עצי בשמים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ג), and the Beit Yosef reduces both readings to one din: «כיון דהדס עדיף משמן לענין קדימה כשאין ברכותיהן שוות ה״ה לברכותיהן שוות לענין שהדס יפטור את השמן» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). summary: the myrtle is the fragrance; the oil merely carries it. What smells of itself comes before what borrowed its scent.
And if the blessings differ? «ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה» (שו״ע או״ח רט״ז:יא), and the Mishna Berura gives the cases: «כגון שהיה שמן שמבושם בעשבי בשמים שברכתו בורא עשבי בשמים או שהיה שמן אפרסמון דמבואר בס״ד דברכתו הוא בורא שמן ערב» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מד). She explains why the myrtle keeps precedence: «ואע״ג דשמן אפרסמון ריחו מחמת עצמו ולא קלט מאחרים וגם ברכתו חשובה שמזכיר ומיחד שמן בברכתו אפ״ה הדס שהוא כברייתו וקיים בגופו חשיב טפי» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מה), and states the condition of the whole seif: «דאלו שמן שהביא לסוך ידיו להעביר מהם זוהמת האוכלים אין מברך» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מא). The Magen Avraham raises a difficulty: «צ״ע דלהרא״ש אין שום קדימה באין ברכותיהן שוות כמ״ש רסי׳ רי״א ועוד קשה דהכא מיירי בשמן אפרסמון כמ״ש הטור וברכתו מיוחדת לאפרסמון בלבד כמ״ש ס״ד ואם כן ה״ל לאקדומי דה״ל ברכה פרטית כמ״ש סימן רי״א ס״ג וצ״ל דהדס חשיב טפי וצ״ע» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). summary: even against balsam oil, which has a formula all to itself, the myrtle goes first — because it is there whole, as it was created.
Seif 12 — מברכין על המוגמר משיעלה קיטור עשנו
מברכין על המוגמר (פי׳ בשמים שמשימים על הגחלים להריח בהם) משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן:
Seif 12: one blesses over the mugmar (explanation: aromatics placed on coals in order to smell them) once the column of its smoke rises, before the fragrance reaches him; but he shall not bless before the column of smoke has risen.
The exact moment. «מברכין על המוגמר» (שו״ע או״ח רט״ז:יב) «משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח» (שו״ע או״ח רט״ז:יב); it is the Guemara’s mimra: «מאימתי מברכין על הריח — משתעלה תמרתו» (ברכות מ״ג ע״א), with its reasoning: «ולטעמיך, המוציא לחם מן הארץ דמברך והא לא אכל! אלא דעתיה למיכל, הכא נמי דעתיה לאורוחי» (ברכות מ״ג ע״א). The Mishna Berura: «דבעינן לכתחלה עובר לעשייתן» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מז), and «ובדיעבד יכול לברך אף בעת שמריח» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מז). summary: one blesses as soon as the smoke rises, before smelling anything at all — exactly as one blesses over bread before having eaten it.
But not too early. «אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן» (שו״ע או״ח רט״ז:יב), and the Mishna Berura: «דסמוך לעשייתן עכ״פ בעינן ולא שתהיה מרוחקת הברכה מההנאה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מח). So too the Rambam: «אין מברכין על המגמר עד שתעלה תמרתו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ב). She also lays down the underlying condition: «לאפוקי אם מעשן בשביל לבטל הסרחון אין מברכין עליו כלל ואף שנהנה מהבשמים מאד» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מו). summary: before the smoke rises there is nothing yet; and incense burnt to drive away a bad smell is not blessed at all.
Seif 13 — המוגמר — של עץ, של עשב, ושל שאר מינים
המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים:
Seif 13: the mugmar: if it is of wood, he blesses “borei atzei besamim”; and if of herb, “borei isvei besamim”; and if of other kinds, “borei minei besamim”.
The incense follows what it was. «המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:יג); it is the Guemara’s mimra: «כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק, שמין חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים» (ברכות מ״ג ע״א). The Mishna Berura answers the obvious objection: «ולא נשתנה ברכתו אע״פ שנשרף ע״י הגימור אין שריפתו נקרא מכלה אותו אדרבה הוא גורם שתעלה תמרתו וריחו נודף» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מט), and the Turei Zahav likewise: «ששורפין בשמים אף שאינם בעין מברכין על הריח» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז). summary: one might think that a burnt aromatic no longer has a body; but the fire does not destroy it, it makes it rise — and that is how it gives off its scent.
Seif 14 — המריח באתרוג של מצוה, ובהגה — פת חם
המריח באתרוג של מצוה מברך עליו וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו: הגה י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת (אבודרהם ב״י סי׳ רכ״ו בשם א״ח) וי״א דאין לברך עליו (ב״י) לכך אין להריח בו:
Seif 14: one who smells an etrog of the mitzvah blesses over it; and some say he does not bless — therefore it is proper not to smell it. Gloss: some say that one who smells hot bread has grounds to bless “shenatan reiach tov bapat” (Abudraham, Beit Yosef, in the name of Orchot Chaim), and some say one should not bless over it (Beit Yosef) — therefore one should not smell it.
The etrog of the mitzvah: two views. «המריח באתרוג של מצוה מברך עליו» (שו״ע או״ח רט״ז:יד), «וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:יד). The Tur gave both names: «ובאתרוג של מצוה כתב אבי העזרי המריח בו מברך והר״ר שמחה כתב דלאו לריחא עבידא והמריח בו אינו מברך» (טור או״ח סימן רט״ז). The Mishna Berura specifies which case is meant: «אין הכונה שנטלו בידו לצאת ואגב אורחיה העלה ריח דבזה לכו״ע אין לברך וכדלעיל בס״ב כיון דאין מתכוין להריח אלא איירי כגון שנטלו לצאת ולהריח» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נא), and the reason of the second view: «דלאו לריח עבידא כיון שהוא של מצוה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נב); the Turei Zahav spells it out: «לפי שהוא עשוי לאכילה ולזה הוקצה לו כל ז׳ ע״כ לאו לריחו קאי דבשאר ימות השנה קאי לאכילה ולריח אבל בסוכות כיון דלאו לאכילה אלא למצוה בטל ממנו גם מעלת הריח» (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן רט״ז). summary: an etrog is fragrant all year; but once taken for the mitzvah it is set aside for it, and is no longer “made to be smelled”.
The practice: do not smell it. «כדי לצאת מידי ספק ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נג), and if he did smell it: «ואם מריח בו דעת מג״א שלא לברך וכן דעת הגר״א בביאורו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נג). summary: here too the siman’s solution is to leave the doubt by abstaining rather than enter it with a blessing.
And hot bread, in the gloss. «י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת» (רמ״א או״ח רט״ז:יד), and the Mishna Berura gives its logic: «כמו בשאר פירות שעומדים לאכילה ויש להם ריח שמברך עליהם כשנוטל אותם כדי להריח בהם» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נד); but «וי״א דאין לברך עליו» (רמ״א או״ח רט״ז:יד), since «דאין זה ריח חשוב שיהא ראוי לברך עליו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נה) — hence «לכך אין להריח בו» (רמ״א או״ח רט״ז:יד). The Magen Avraham concludes the same way: «ואין זה אלא דרך דרש לכן יש ליזהר אספק ברכות ולא לברך עליו וכן פת חם» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). summary: bread coming out of the oven is a food, not a perfume; the two views standing, one abstains here too.
The siman in one sentence: one blesses over fragrance because the soul alone enjoys it, and one blesses before smelling; the wording follows what the scent comes from — tree, herb, another kind, or an edible fruit — and בורא מיני בשמים catches every doubt; but where the scent has lost its body, or where the thing is not made to be smelled, one prefers to abstain rather than enter a doubt of blessing.
Practical cases
Case 1
Situation: A bunch of roses and a pot of basil on the Shabbat table. I want to smell both. How many blessings, and in what order?
Practice: Two distinct blessings, since «היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו» (שו״ע או״ח רט״ז:י); the Mishna Berura says so expressly: «ר״ל אין לו לפטור עצמו בברכה כוללת אחת דהיינו בברכת בורא מ״ב אלא לכתחלה צריך לברך על כל אחד בפ״ע» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט), and adds that «כ׳ האחרונים דכשם שברכת עצי בשמים אינו פוטר לברכת עשבי בשמי׳ כן ברכת עשבי בשמי׳ אינו פוטר לברכת עצי בשמים דבעשבים איננו נכלל עץ» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט). The rose is of the tree — «על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ג) — and basil is a herb. As for the order: «ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א» (רמ״א או״ח רט״ז:י), and the Mishna Berura concludes: «וה״ה הכא אם חביבין אצלו שניהם בשוה נכון יותר להקדים העצי בשמים שהיא ברכה מבוררת ופרטית ביותר ואח״כ יברך עשבי בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מ). summary: one says בורא עצי בשמים over the roses, smells them, and then בורא עשבי בשמים over the basil. For practice, follow your Rav.
Case 2
Situation: A bottle of eau de toilette, or a scented handkerchief. Do I bless before smelling it?
Practice: This is exactly the case of seif 6. So long as the aromatics are in the liquid, «שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). But in a filtered bottle nothing of the body of the perfume remains: «ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), whereas «וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר» (שו״ע או״ח רט״ז:ו); hence «וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). The Mishna Berura: «כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב), and yet «ועיין באחרונים דמסקי דמי שאין רוצה להחמיר ע״ע מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב). summary: the Mechaber advises not smelling rather than entering the doubt; one who does not take that stringency upon himself smells and says בורא מיני בשמים. For practice, follow your Rav.
Case 3
Situation: An apple is served to me. It smells wonderful, but I took it in order to eat it. Do I say a blessing on its fragrance?
Practice: No — «אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), and the Mishna Berura gives the rule: «דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא); the Beur Halacha sharpens it: «ודוקא נטלו כדי להריח בו דבזה נעשה כאלו הפרי עומד להריח כמו שכתבו האחרונים בסי׳ רי״ז אבל אם היה מונח לפניו על השלחן והוא נהנה מהריח ומתכוין להריח אינו צריך לברך» (ביאור הלכה סימן רט״ז). If, however, I take it to smell it as well: «והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), and then «דבכגון זה שהריח והאכילה הוא בחד פירא מוטב לברך על הריח תחלה דמקרבא הנייתא שתיכף כשאוחזו בידו מריח ואח״כ יברך על האכילה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:י). summary: it is the intent at the moment of picking up the fruit that decides, not the strength of its scent. For practice, follow your Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why did the Sages institute a blessing over fragrance, and why is there nothing afterwards (seif 1)?
- What are the four formulas of seif 2, and what sorts them?
- A fruit before me gives off a fine scent: on what condition is its blessing due (seif 2, מ״ב רט״ז:יא)?
- What is called ריח שאין לו עיקר, and what practice does the Mechaber draw from it (seif 6)?
- Why do the garden narcissus and the field narcissus not take the same blessing (seif 9)?
Going further
If you want to go deeper into this siman:
📖Join the chavrutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — מנין שמברכין על הריח ; ריח שאין לו עיקר ; לאו לריחא עבידא
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorisation
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): bridge page — the Admour HaZaken did not write this siman in his Choulhan Aroukh; a referral to Levels 1-3 and to his Siddour