✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman רי״ז · Quelle odeur se bénit ?
ברכת הבשמים והמוגמר — la boutique du parfumeur (חנותו של בשם), le critère de נעשה להריח, l’odeur sans corps (ריח בלא עיקר), les odeurs interdites, et la règle de la majorité (הולכים אחר הרוב)
סימן רי״ז · ח׳ סעיפים
ברכת הבשמים והמוגמר
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Le siman précédent a distribué les formules : telle odeur appelle בורא עצי בשמים, telle autre עשבי בשמים. Celui-ci pose la question qui vient avant : cette odeur-ci appelle-t-elle une bénédiction, ou aucune ? Une seule mesure y répond — l’odeur a-t-elle été faite pour être respirée — et deux empêchements s’y ajoutent. Texte hébreu, traduction française et explication des ח׳ seifim, avec une section de cas pratiques.
Sujet : Quelles odeurs se bénissent et lesquelles ne se bénissent pas — נעשה להריח, ריח בלא עיקר, ריח שאסור להריח בו, והולכים אחר הרוב
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ז · ח׳ סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Une chose est acquise depuis le siman précédent : chaque bonne odeur a sa formule. Ce siman-ci part de là et demande autre chose — y a-t-il ici une bénédiction à dire ? Sa réponse tient dans un mot : נעשה להריח. Une odeur ne se bénit que si elle a été faite pour qu’on la respire. Tout le reste du siman n’est que l’application de cette mesure : la boutique du parfumeur, qui la remplit ; les parfums qui masquent une mauvaise odeur, qui n’y répondent pas ; le vêtement parfumé, dont l’odeur a quitté son corps ; les odeurs qu’il est interdit de respirer ; et, dans le doute, la majorité. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.
📑 Plan de l’étude
A. חנותו של בשם (séif 1) — la boutique du parfumeur, et combien de fois on y bénit
B. נעשה להריח (séifim 2-3) — les parfums du mort, du lieu d’aisance, l’huile, le mougmar et l’odeur sans corps
C. ריח שאסור להריח בו (séifim 4-6) — la ‘erva, les idolâtres, leur banquet
D. הולכים אחר הרוב (séifim 7-8) — hors de la ville, et la mêlée des odeurs
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension
A. חנותו של בשם — la boutique du parfumeur
בֹּשֶׂם — le bassam est le marchand de parfums, et sa boutique est pleine d’espèces diverses. Le Rambam avait déjà écrit ce cas : נכנס לחנותו של בושם שיש בה מינין הרבה מברך עליו בורא מיני בשמים (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ה). Et pourquoi une bénédiction sur une simple odeur ? Parce que l’odorat est un plaisir comme un autre : כשם שאסור לאדם להנות במאכל או במשקה קדם ברכה. כך אסור לו להנות בריח טוב קדם ברכה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א).
Séif 1 — הנכנס לחנותו של בשם
הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ודוקא שלא היה בדעתו לחזור אבל היה דעתו לחזור לא יברך:
Séif 1 : celui qui entre dans la boutique d’un parfumeur où il y a des espèces de parfums bénit « boré miné bessamim ». S’il y est resté assis toute la journée, il ne bénit qu’une seule fois. S’il entre et sort, entre et sort, il bénit à chaque fois. Et cela précisément lorsqu’il n’avait pas dans l’idée de revenir ; mais s’il avait l’idée de revenir, il ne bénira pas.
L’objection de la Guemara, et sa réponse. La Guemara venait d’établir qu’une odeur non destinée à être respirée ne se bénit pas — למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה? (ברכות נ״ג ע״א) — et objecte alors la braïta du parfumeur, dont la marchandise a été entassée là pour être vendue. Elle répond : אין, לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה (ברכות נ״ג ע״א). résumé : le parfumeur veut précisément que l’odeur sorte et attire — son étalage est donc bel et bien fait pour être respiré.
Tout dépend de l’endroit exact. ולפ״ז אם מונחים בשמים בחדרו של חנוני הבושם ולא בחנותו (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א) — et alors דהתם לא עבידא לריחא אז אפילו אם נתכוין הנכנס שם להריח בהם א״צ לברך אם לא שנטלו בידו להריח בו אותה נטילה משוה לו עבידא לריחא וצריך לברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א). Le Magen Avraham posait déjà la règle : וא״כ כשמונח בחדר ואינו בחנות אינו מברך אפי׳ כונתו להריח כיון שהבשמים לא נעשו שם להריח (מגן אברהם או״ח סימן רי״ז). résumé : l’arrière-boutique n’est pas la boutique ; ce qui n’est pas exposé n’est pas exposé pour être respiré, et l’on n’y bénit qu’en prenant le parfum en main.
Faut-il vouloir respirer ? יש אומרים דדוקא במתכוין להריח אבל באינו מתכוין אלא שהריח בא מאליו ונהנה מזה אינו מברך אבל רבים חולקים ע״ז וס״ל דאפילו אינו מריח במתכוין כיון שהבשמים נעשים כדי להריח בהם והוא נהנה מברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ב). Le Turei Zahav tient l’avis strict : נ״ל מזה דאין חיוב בברכה זו אלא בנכנס ונתכוין להריח אבל בלא״ה אלא שהריח אתי ממילא אין חייב (ט״ז או״ח סימן רי״ז). résumé : pour le Turei Zahav, l’odeur qui vous arrive sans que vous l’ayez cherchée n’oblige à rien ; pour la plupart des décisionnaires, le fait que le lieu soit fait pour cela et qu’on en jouisse suffit.
Pourquoi « boré miné bessamim » et non chaque formule à part ? משום שבחנות של בשמים נמצאים בו עצי ועשבי בשמים לפיכך מברך מיני בשמים (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ג), et surtout משא״כ הכא שאינו נוטל בידו שום בושם אלא כשנכנס עולה לו ריח מן כמה מיני בשמים כאחת לפיכך מברך ברכה כוללת (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ג). résumé : on n’a rien pris en main et rien distingué — c’est un nuage d’odeurs qui monte ensemble, et une formule qui les recouvre toutes lui convient.
Assis toute la journée, ou entrant et sortant. Le siman oppose les deux cas ; la Michna Beroura explique le premier : ולא נ״מ בזה אם הסיח דעתו או לא כיון שהריח עולה לו תדיר כ״ז שהוא יושב בחנות (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ד), et ajoute pour le marchand lui-même : ובעל החנות גופיה נמי פעם ראשון שבכל יום שנכנס לחנותו צריך לברך עליו לפי שנהנה מריח ותו לא (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ד). Quant au second : וכ״ש כשהלך לחנות של בושם אחר בודאי צריך לברך שם פעם אחרת (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ה). résumé : tant qu’on baigne dans l’odeur, une bénédiction suffit — même en s’étant distrait ; c’est la sortie, non la distraction, qui ouvre une nouvelle bénédiction.
Mais l’intention de revenir change tout. Le Tour rapporte la source du din : כתב הר״ם מרוטנבורק דוקא כשלא היה דעתו לחזור אבל אם היה דעתו לחזור לא יברך דהא לא אסח דעתיה (טור או״ח סימן רי״ז). La Michna Beroura resserre : ודוקא כשהיה דעתו לחזור מיד (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ו), et à l’inverse ואם הלך לעסקיו או להתפלל בבהכ״נ הוי הפסק וצריך לברך שנית (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ו) ; elle ajoute même ואפילו כשחוזר ומריח בבשמים אחרים ג״כ א״צ לברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ז). résumé : ce n’est pas le seuil franchi qui compte mais la pensée — sortir en comptant revenir tout de suite, ce n’est pas avoir quitté.
B. נעשה להריח — l’odeur faite pour être respirée
נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ — « fait pour être respiré ». C’est la mesure unique du siman, et le Tour la pose avec ses trois exemples d’un seul trait : אין מברכין על הריח אלא אם כן נעשה להריח הילכך אין מברכים על בשמים של מתים ושל בית הכסא ושמן העשוי להעביר הזוהמא שלא נעשו אלא להעביר ריח רע (טור או״ח סימן רי״ז). Une odeur dont la fonction est d’en couvrir une autre reste une bonne odeur — mais elle n’a pas été faite pour être respirée, et l’on ne bénit pas dessus.
Séif 2 — אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח
אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח הילכך אין מברכין על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה שאינם אלא להעביר סרחונו של מת אבל נתונים למטה מברכין שאני אומר לכבוד החיים הם עשויים וכן אין מברכין על בשמים של ב״ה ולא על שמן העשוי להעביר את הזוהמא:
Séif 2 : on ne bénit pas sur une odeur, à moins qu’elle n’ait été faite pour être respirée. C’est pourquoi on ne bénit pas sur les parfums des morts placés au-dessus du lit funèbre, car ils ne sont là que pour faire passer la mauvaise odeur du mort ; mais s’ils sont placés en dessous, on bénit, car je dis : c’est pour l’honneur des vivants qu’ils ont été faits. Et de même on ne bénit pas sur les parfums du lieu d’aisance, ni sur l’huile faite pour ôter la souillure grasse.
Le critère qui commande tout le siman. Le Mehaber le pose en tête du séif, et le Rambam en avait fait un classement complet : שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליהן ואלו הן. ריח טוב שאסור להריח בו. וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע. וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ז). résumé : trois familles d’odeurs sortent du champ de la bénédiction — l’interdite, celle qui chasse une mauvaise odeur, et celle qui n’a pas été faite pour être respirée pour elle-même. Les séifim qui suivent ne font que les parcourir.
Les parfums du mort — et la différence d’un demi-mètre. La Michna l’enseigne : אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה (משנה ברכות פרק ח משנה ו), et la Guemara en donne la raison : אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? נר — לכבוד הוא דעבידא, בשמים לעבורי ריחא הוא דעבידי (ברכות נ״ג ע״א). Le Beit Yossef rapporte la distinction du Yerouchalmi que le Mehaber a retenue : ובירושלמי של מתים הדא דתימא כשנתונין למעלה ממטתו של מת אבל נתונין למטה מברכין שאני אומר לכבוד החיים הם עשויין (בית יוסף או״ח סימן רי״ז) ; et la Michna Beroura explique le « pour l’honneur des vivants » : כדי שיריחו ויהנו (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ט). résumé : le même encens, au-dessus du lit, couvre une odeur — et en dessous, honore ceux qui sont là. La destination, non la substance, décide.
Le lieu d’aisance et l’huile. C’est la parole de Rav Houna : אמר רב הונא: בשמים של בית הכסא, ושמן העשוי להעביר את הזוהמא — אין מברכין עליו (ברכות נ״ג ע״א). La Michna Beroura décrit le premier cas : שמוליך איסטניס לביה״כ להעביר הריח רע אם הולך אדם ומריח מרחוק ריח בשמים אלו א״צ לברך כיון דבעלים לא עשאום אלא להעביר הר״ר ואפילו במתכוין להריח נמי אין מברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:י) ; et le second : כגון אדם שגופו מזיע הרבה וצריך לסוך גופו בשמני בשמים להעביר זוהמת הזיעה שריחה רע (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יא), avec cette conséquence : ואין נ״מ בין שמן סתם לשמן אפרסמון דחשיבא ובכל ענין אין מברך עליהם שום ברכה כיון שלא באו אלא לסלק הזוהמא (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יא). résumé : même le baume le plus précieux, employé pour ôter une odeur désagréable, ne reçoit aucune bénédiction — et cela même si l’on veut le respirer.
Ce que cela donne aujourd’hui. L’Aroukh haChoulhan applique la règle au savon : ולכן אין מברכין על הבורית שקורין זיי״ף שיש בהם ריחות טובות, לפי שעיקרו של בורית הוא להעביר זוהמת הגוף והראש (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ז). résumé : un savon parfumé sert à ôter une odeur, non à en donner une ; le parfum n’y est qu’un moyen, et il ne se bénit pas.
Séif 3 — מוגמר, וריח בלא עיקר
מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר:
Séif 3 : le mougmar avec lequel on parfume les ustensiles — on ne bénit pas dessus, parce qu’il n’a pas été fait pour que l’on respire le mougmar lui-même, mais pour donner une odeur aux ustensiles. Et de même, celui qui respire des ustensiles qui ont été parfumés ne bénit pas, parce qu’il n’y a pas là de corps, mais une odeur sans corps.
Ce qu’est le mougmar. ששורפין בשמים ומעבירין כלים או בגדים ע״ג עשן הבשמים ונקלט הריח בכלים או בבגדים (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יב). résumé : on brûle des aromates et l’on passe les vêtements au-dessus de la fumée, qui s’y fixe — c’est l’ancêtre du linge parfumé.
Le mougmar lui-même ne se bénit pas. בין המגמר בעצמו בין אדם אחר שהולך ומריח (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יג) ; mais מיהו אם מתכוין לגמור כליו וגם להריח צריך לברך עליו דהא עומד גם לריח (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יד). résumé : ni celui qui parfume ni le passant ne bénissent, puisque la fumée sert à imprégner l’étoffe ; s’il veut aussi la respirer pour elle-même, elle redevient une odeur faite pour être respirée.
Et le vêtement une fois parfumé : l’odeur sans corps. C’est la langue du Rambam : וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח), et le Beit Yossef en donne le fondement : וטעמו של הרמב״ם נראה שהוא משום שסובר דריח כיון שאינו צורך הגוף כל כך כשאין לו עיקר אע״פ שנהנה אין לו לברך עליו (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). résumé : l’odeur a quitté sa source et flotte seule ; le plaisir est réel, mais il est trop ténu pour porter une bénédiction.
L’objection du Tour. ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח (טור או״ח סימן רי״ז) ; וכן הוא אמת שנעשה להריח כדי שיתבסמו הכלים וא״כ למה אין מברכין עליו (טור או״ח סימן רי״ז). Et il écarte le rapprochement avec la mauvaise odeur : ואינו דומה דבהנאה תליא מילתא והרי נהנה וראוי לברך עליו (טור או״ח סימן רי״ז). résumé : pour le Tour, l’étoffe a précisément été parfumée pour qu’on la respire — d’où sa surprise. Le Mehaber a pourtant retenu le Rambam.
La conséquence pratique, deux fois signalée. ובע״ב שאין להם בשמים להריח במוש״ק ונוטלין מדוכה שדכו בה בשמים ונקלט בה ריח ומריחין ומברכין ברכתן לבטלה הוא וכמש״כ כאן שהיא ריח שאין לו עיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טו) ; et le Turei Zahav de même : ראיתי קצת בעלי בתים שאין להם בשמים להבדלה רק הכלי שדוכין בו בשמים יש לו ריח אם הוא של עץ מברכין עליו והם עושים ברכה לבטלה לכל הדיעות (ט״ז או״ח סימן רי״ז). résumé : le mortier où l’on a pilé des aromates, ou la boîte vide qui en garde l’odeur, ne portent pas de bénédiction — ce serait une bénédiction en vain.
C. ריח שאסור להריח בו — l’odeur interdite
רֵיחַ שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ — « une odeur qu’il est interdit de respirer ». Deuxième des trois catégories du Rambam, elle recouvre deux interdits différents : celui de la ‘erva et celui de l’idolâtrie — בשמים של עכו״ם ובשמים של ערוה מן העריות אין מברכין עליהן לפי שאסור להריח בהן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח). Et la règle qui en découle tient en trois mots de la Michna Beroura : ואאיסור אין מברכין (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יט).
Séif 4 — בשמים של ערוה
בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר:
Séif 4 : les parfums d’une ‘erva — par exemple un panier de parfums suspendu à son cou, ou qu’elle tient dans sa main ou dans sa bouche — on ne bénit pas dessus, parce qu’il est interdit de les respirer, de peur d’en venir à l’habitude du baiser ou d’un rapprochement des chairs.
Ce que le Mehaber vise exactement. Sa langue est celle du Abudraham, rapporté par le Beit Yossef : וכתב הר״ד אבודרהם דבשמים של ערוה היינו כגון קופה של בשמים תלויה בצוארה או שאוחזת בידה או בפיה ואסור להריח באותם הבשמים שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). résumé : ce n’est pas le parfum qui est en cause, mais la proximité qu’il suppose ; le sentir, c’est s’approcher.
Une femme interdite — et une femme libre ? פי׳ של אשה שהיא ערוה עליו אבל בפנויה אפשר דמותר (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טז) ; mais אבל כמה אחרונים מחמירין דאפילו בפנויה אסור דעי״ז יבוא לידי הרהור וכ״ז אפילו כשאינה נדה (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טז). Le Magen Avraham est la source de la permission : אפשר דדוקא של ערוה אבל של פנויה מברכין (מגן אברהם או״ח סימן רי״ז). résumé : la lettre du siman vise la ‘erva ; beaucoup d’Aharonim étendent pourtant l’interdit, à cause de la pensée qu’il éveille.
« Suspendu à son cou » — ou simplement son habitude. יש מאחרונים שכתבו דל״ד בשהוא תלוי בצוארה אלא רגילות נקט דבשמים שהיא רגילה לשאת בצוארה אפילו הם מונחים כעת על השלחן ג״כ אין לברך עליהם דעי״ז יבוא לידי הרהור אם מכירה ויודעה (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יז) ; et le Turei Zahav dans le même sens : נ״ל דרגילות נקט שהיא רגילה בכך אבל מ״מ אפילו אם הסירה משם ומונח אסור לברך עליהם דהא עשויה לדבר ערוה (ט״ז או״ח סימן רי״ז). résumé : les mots du siman décrivent l’usage ordinaire, non une condition ; l’objet posé ailleurs entraîne la même retenue dès lors qu’on la connaît.
La raison, en une phrase. אשה שנושאת עליה בשמים כדי שיריח ממנה ריח טוב ויקרבו אליה, אפילו היא פנויה - אסור לברך על בשמים כאלו, שהן סיוע לדבר עבירה, וזהו בשמים של ערוה (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ז). résumé : là où le parfum sert à attirer, il sert à une faute — et ce qui sert à une faute ne se bénit pas.
Séif 5 — בשמים של עכו״ם
בשמים של עכו״ם אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם:
Séif 5 : les parfums des idolâtres — on ne bénit pas dessus, parce qu’il est interdit de les respirer.
Une des trois catégories du Rambam. בשמים של עכו״ם ובשמים של ערוה מן העריות אין מברכין עליהן לפי שאסור להריח בהן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח), et la Michna Beroura précise de quoi il s’agit : היינו שהוקטרו לעבודת גלולים (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יח). résumé : il ne s’agit pas de tout parfum appartenant à un non-juif, mais de ce qui a été brûlé en offrande.
La règle générale que le séif illustre. ואאיסור אין מברכין (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:יט). Et la Guemara enseigne que respirer volontairement une telle odeur est déjà une faute : תנו רבנן: היה מהלך בשוק של עבודה זרה נתרצה להריח — הרי זה חוטא (ברכות נ״ג ע״א). résumé : il n’y a pas de bénédiction sur un interdit — et ici l’odeur elle-même est en cause, non seulement la formule.
Séif 6 — מסיבה של עובדי עכו״ם
מסיבה של עובדי עכו״ם אין מברכין על בשמים שלהם דסתם מסיבתן לעכו״ם:
Séif 6 : un banquet d’idolâtres — on ne bénit pas sur leurs parfums, car un banquet des leurs est ordinairement pour l’idolâtrie.
Du parfum lui-même au banquet où il se trouve. C’est la langue du Rambam : בשמים של מסבה של עכו״ם אין מברכין עליהם שסתם מסבת עכו״ם לעבודת כוכבים (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ט), et la Michna Beroura précise le mot : כשמסובין לאכול ולשתות (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כ). résumé : on ne sait pas ce que ce parfum-ci a servi, mais on sait ce que sont ordinairement ces réunions — et cela suffit à retenir la bénédiction.
Hors du banquet, en revanche. ודוקא במסיבה אבל שלא במסיבה מותר לברך אבשמים של עובד גלולים (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כא) ; et le Magen Avraham relève la difficulté : ואף על גב שעכשיו אין עומדין הבשמים במסיבת ע״א מ״מ סתם עכו״ם עשוי׳ למוכרן למסיבת ע״א ואסור (מגן אברהם או״ח סימן רי״ז). résumé : c’est le cadre du banquet qui interdit, non l’appartenance ; hors de là, on bénit.
D. הולכים אחר הרוב — la règle de la majorité
הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב — « on suit la majorité ». Les deux derniers séifim ne posent plus de nouvelle règle : ils disent comment appliquer les précédentes quand on ignore d’où vient l’odeur. L’Aroukh haChoulhan résume la condition en une ligne : דלברכה צריך ריח טוב בלא רע ובלא איסורים ושלא יכוין שילך הריח למקום אחר (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ז).
Séif 7 — היה הולך חוץ לכרך
היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עע״א אינו מברך ואם רוב ישראל מברך:
Séif 7 : s’il marchait hors de la ville et a senti une bonne odeur — si la majorité de la ville sert l’idolâtrie, il ne bénit pas ; et si la majorité est juive, il bénit.
La braïta d’où sort le séif. תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב גוים — אינו מברך, אם רוב ישראל — מברך (ברכות נ״ג ע״א), et la Michna Beroura explique le raisonnement : דתלינן הריח בתר רוב ובודאי של עובדי גלולים הם שעשאום במסיבה ולפיכך מריח מרחוק (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כב). résumé : on ne voit pas la source de l’odeur ; on juge par ce que la ville est en majorité.
Une seconde raison de s’abstenir, plus large que l’interdit. Rabbi Yossé va plus loin : רבי יוסי אומר: אפילו רוב ישראל — נמי אינו מברך, מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים (ברכות נ״ג ע״א), et la Guemara conclut : אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך (ברכות נ״ג ע״א). De là aussi : המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח, אינו מברך, מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים (ברכות נ״ג ע״א). résumé : la majorité ne sert pas seulement à mesurer l’interdit — elle sert d’abord à savoir si l’odeur, en général, a été faite pour être respirée.
Et à égalité ? וה״ה מחצה על מחצה ישראל וכמו שמבואר לקמן בסימן רצ״ח לענין אור של הבדלה ועיין בבה״ל (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כג). Mais le Beour Halakha hésite : ולענ״ד קשה כיון דהוא מחצה על מחצה הו״ל ספיקא דאורייתא (ביאור הלכה סימן רי״ז). résumé : la Michna Beroura permet dans le doute, par comparaison avec la flamme de la havdala ; le Beour Halakha objecte qu’un doute sur un interdit se tranche en rigueur.
Et faut-il ici l’intention de respirer ? כבר כתבנו בראש הסימן די״א דוקא היכי שמתכוין להריח ובלא״ה אין צריך לברך אבל רוב הפוסקים חולקין ע״ז וס״ל דמברך בכל ענין כיון שעכ״פ נהנה מהריח שעולה (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כד). résumé : la Michna Beroura renvoie à la divergence du début du siman, et retient que l’on bénit dès lors que l’on jouit de l’odeur qui monte.
Séif 8 — נתערב ריח בריח
נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב:
Séif 8 : une odeur sur laquelle on bénit s’est mêlée à une odeur sur laquelle on ne bénit pas — on suit la majorité.
Le dernier séif est du Rambam. Le Beit Yossef l’indique : נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו וכו׳ כ״כ הרמב״ם בפרק ט׳ (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). résumé : ce n’est pas une règle nouvelle mais la manière d’appliquer les précédentes quand deux odeurs se mêlent.
Sur quoi porte exactement cette majorité ? Le Beour Halakha rapporte une lecture restrictive : הוא לשון הרמב״ם וכתב בעל שמן רוקח דלא קאי אלא על שמן ובשמים של מתים ושל ביה״כ וכדומה שאינם לריח (ביאור הלכה סימן רי״ז). résumé : pour le Chémen Rokéah, la règle ne vise que le mélange d’une odeur ordinaire avec une odeur qui n’était pas faite pour être respirée — non avec une odeur interdite, qui ne s’annule pas.
Le siman en une mesure. דלברכה צריך ריח טוב בלא רע ובלא איסורים ושלא יכוין שילך הריח למקום אחר (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ז). résumé : pour qu’il y ait bénédiction, il faut une bonne odeur, sans interdit, et qui n’ait pas été dirigée ailleurs — c’est exactement ce que les huit séifim ont déplié.
Le siman en une phrase : une bonne odeur ne se bénit que si elle a été faite pour être respirée — d’où la bénédiction dans la boutique du parfumeur, et son absence sur ce qui masque une mauvaise odeur, sur le vêtement dont l’odeur a quitté son corps, et sur ce qu’il est interdit de respirer ; et là où l’on ignore d’où vient l’odeur, הולכים אחר הרוב.
Cas pratiques
Cas 1 — J’entre dans une parfumerie
Situation : Je pousse la porte d’une boutique de parfums ; l’odeur me saisit dès l’entrée. Dois-je bénir, et sur quelle formule ?
Conduite : Le siman traite exactement ce cas : אין, לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה (ברכות נ״ג ע״א), et le Mehaber en tire la halakha au séif 1. La formule est celle que la Michna Beroura explique : משא״כ הכא שאינו נוטל בידו שום בושם אלא כשנכנס עולה לו ריח מן כמה מיני בשמים כאחת לפיכך מברך ברכה כוללת (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ג). Si je ressors et rentre sans avoir pensé revenir, je bénis à nouveau ; si j’avais l’idée de revenir tout de suite, non — ודוקא כשהיה דעתו לחזור מיד (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:ו). Le Beour Halakha discute même le cas de la pharmacie : ובאמת אינו מוכרח סברתו דג״כ ניחא להו דנירחו מבחוץ וידעו ששם יש אפטייק (ביאור הלכה סימן רי״ז). résumé : on bénit בורא מיני בשמים à l’entrée ; le reste dépend de ce que l’on avait en tête en sortant. Pour la pratique, on suit son Rav.
Cas 2 — Un savon parfumé, une chemise parfumée
Situation : Je me lave les mains avec un savon très parfumé, puis j’enfile une chemise qui a gardé l’odeur de la lessive. Y a-t-il une bénédiction ?
Conduite : Non, et pour deux raisons distinctes. Le savon relève du séif 2 : ולכן אין מברכין על הבורית שקורין זיי״ף שיש בהם ריחות טובות, לפי שעיקרו של בורית הוא להעביר זוהמת הגוף והראש (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ז). La chemise relève du séif 3 : וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח) — et la raison est celle du Beit Yossef : וטעמו של הרמב״ם נראה שהוא משום שסובר דריח כיון שאינו צורך הגוף כל כך כשאין לו עיקר אע״פ שנהנה אין לו לברך עליו (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). résumé : le savon parfumé sert à ôter une odeur, et l’étoffe ne porte qu’une odeur sans corps — ni l’un ni l’autre n’appelle de bénédiction. Pour la pratique, on suit son Rav.
Cas 3 — La boîte à bessamim de la havdala, mais vide
Situation : À la havdala, je n’ai plus de girofle ; la boîte, elle, a gardé son odeur. Puis-je bénir dessus ?
Conduite : Non. C’est précisément l’exemple que donnent les Aharonim : ובע״ב שאין להם בשמים להריח במוש״ק ונוטלין מדוכה שדכו בה בשמים ונקלט בה ריח ומריחין ומברכין ברכתן לבטלה הוא וכמש״כ כאן שהיא ריח שאין לו עיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טו), et le Turei Zahav dans les mêmes termes : ראיתי קצת בעלי בתים שאין להם בשמים להבדלה רק הכלי שדוכין בו בשמים יש לו ריח אם הוא של עץ מברכין עליו והם עושים ברכה לבטלה לכל הדיעות (ט״ז או״ח סימן רי״ז). La règle est celle du séif 3 : וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח). résumé : une boîte qui sent, sans rien dedans, est une odeur sans corps ; bénir dessus serait une bénédiction en vain. Pour la pratique, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Pourquoi la Guemara devait-elle justifier la bénédiction dans la boutique du parfumeur (séif 1) ?
- Qu’est-ce qui change entre des parfums posés au-dessus du lit funèbre et en dessous (séif 2) ?
- Qu’appelle-t-on ריח בלא עיקר, et pourquoi le Tour s’en étonne-t-il (séif 3) ?
- Le séif 4 parle d’un panier « suspendu à son cou » : est-ce une condition ou une description (מ״ב רי״ז:יז) ?
- Les séifim 7 et 8 ajoutent-ils une règle nouvelle, ou une manière d’appliquer les précédentes ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — והא לאו לריחא עבידא ; ריח שאין לו עיקר ; רובא דלאו לריחא עביד
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : page-passerelle — l’Admour HaZaken n’a pas rédigé ce siman dans son Choul’han Aroukh ; renvoi aux Niveaux 1-3 et à son Siddour