Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe) — Siman כ״ג · דיני ציצית בבית הקברות

מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל הַקְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלוֹעֵג לָרָשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁהַמֵּתִים הֵם רָשִׁים וּפְטוּרִים מִן הַמִּצְוֹת וְאֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם אוֹתָן וְאָנוּ מְקַיְּמִין אוֹתָן:

Entering the cemetery clothed in tsitsit — the לוֹעֵג לָרָשׁ. It is permitted to enter the cemetery clothed in tsitsit, provided that the tsitsit do not drag on the graves (נִגְרָרִים עַל הַקְּבָרִים) — so as not to be כְּלוֹעֵג לָרָשׁ, "like one who mocks the destitute": that is, the dead are "destitute" (רָשִׁים), exempt from the mitzvot (פְּטוּרִים מִן הַמִּצְוֹת) and unable to fulfill them, whereas we do fulfill them. The Rav's חידוש: he makes explicit the very definition of the לוֹעֵג לָרָשׁ — the "poverty" of the departed is not an indignity, but the exemption (פְּטוּרִים) joined to the impossibility (אֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם); hence the delicacy required of one who still fulfills them.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַקְּבָרוֹת? בְּצִיצִית שֶׁמֵּטִיל בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, וְלֹא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹד טַלִּית אַחֶרֶת מְצֻיֶּצֶת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא שֶׁהָיָה בְּכָל בִּגְדֵיהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּסִיר כָּל בְּגָדָיו כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. אֲבָל בְּטַלִּיתוֹת שֶׁאֵין מְכַוְּנִים בָּהֶם לְמַלְבּוּשׁ אֶלָּא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית בִּלְבַד, כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּבְגָדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד — אָסוּר לִכָּנֵס בָּהֶם לְבֵית הַקְּבָרוֹת אֲפִלּוּ אֵין הַצִּיצִיּוֹת נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים, מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים וְנִרְאִים — אָז יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ. אֲבָל אִם הֵם מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל — אֵין כָּאן לוֹעֵג לָרָשׁ:

Then and now — מְגֻלִּים / מְכֻסִּים. Of what are we speaking, when we permit entering the cemetery in tsitsit? Of a tsitsit placed on a garment worn for one's own use (לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ), and not to fulfill the mitzva of tsitsit — for example if he has another talit fitted with tsitsit — as was the custom in the days of the Sages of the Gemara, when all garments had four corners and it was impossible to remove all one's clothes in order to go to the cemetery. But talitot that one intends not as clothing but solely to fulfill the mitzva of tsitsit — like us, who intend in four-cornered garments only the mitzva alone — it is forbidden to enter the cemetery with them, even if the tsitsit do not drag on the graves, because of the לוֹעֵג לָרָשׁ. And of what are we speaking? When the tsitsit are uncovered and visible (מְגֻלִּים וְנִרְאִים) — then there is in them the לוֹעֵג לָרָשׁ; but if they are covered and not visible at all (מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל) — there is no לוֹעֵג לָרָשׁ here. The Rav's חידוש: he structures the reversal by a double בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — the criterion is not the garment in itself but its intention (לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ formerly / לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד nowadays); and the covering must be total: אֵין נִרְאִים כְּלָל.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְשֹׁר שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפוֹת זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל מִצְוַת צִיצִית שֶׁעֲלֵיהֶם. אֲבָל לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם, דְּאַף־עַל־פִּי שֶׁקּוֹשְׁרִים זֶה עִם זֶה — לֹא נִתְבַּטֵּל מִצְוַת צִיצִית עַל יְדֵי זֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם:

Tying two tsitsit together — this avails nothing. Some have the practice of tying two tsitsit of two corners one to the other when entering the cemetery, so that the mitzva of the tsitsit upon them be nullified. But their measure availed nothing (לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם): although they tie them one to the other, the mitzva of the tsitsit is not nullified thereby — for in the end they will come back to untie them (סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם). The Rav's חידוש: he states the reason — a knot destined to be undone does not change the status of the garment; the mitzva remains, and with it the question of the לוֹעֵג לָרָשׁ. Only the covering (seif ב) truly answers.

הַנִּכְנָס תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר אוֹ תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת — דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת:

The ד׳ אַמּוֹת of a corpse, a grave, the cemetery. One who enters within the four amot of a corpse, within the four amot of a grave, or within the four amot of the cemetery — his din is that of one who enters the cemetery. The Rav's חידוש: he states explicitly the three cases — the corpse, the grave, and the cemetery itself — the zone of respect extends to four amot around each, and all the rules of the preceding seifim (מְגֻלִּים / מְכֻסִּים) apply within it.

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָסִיר הַצִּיצִיּוֹת מִטַּלִּית שֶׁל מֵת בַּבַּיִת שֶׁהוּא מֵת שָׁם קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ — אֲסוּרִים הַכַּתָּפִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים:

The talit of the deceased — the bearers (כַּתָּפִים). Where the custom is to remove the tsitsit from the talit of the deceased in the house where he died, before he is taken out — it is forbidden for the bearers (הַכַּתָּפִים) who carry him to be clothed in tsitsit, because of the לוֹעֵג לָרָשׁ — unless their tsitsit are covered (מְכֻסִּים). The Rav's חידוש: the לוֹעֵג לָרָשׁ turns here toward those who accompany the deceased — where his talit is stripped of its tsitsit, those who carry him will not display their own; and the solution remains the same as in seif ב: the covering.