אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן: הגה וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה (ב״י) ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם (כל בו) ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש״י וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא א״כ עשה לשם שמים וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפי׳ בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפי׳ אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו וכן בשיחה אפי׳ לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא ית׳ יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד:
Les concepts-clés du Siman
Structure du Siman — le סעיף אחד en cinq moments
| Moment | Objet | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| רישא | ההיתר | ✦ אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן | ההיתר תלוי בתכליתו — יישן כדי שיוכל ללמוד ; ובמשנה ברורה הפניה לסימן ד׳ (משנה ברורה, מ״ב רל״א:א). |
| הגה | דברי הרמ״א | וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה | ומקורה בבית יוסף מן האגור ומשבלי הלקט ; ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם, ומקורו בכל בו. |
| מציעתא | השיעור | ✦ יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי | ומקורה בגמרא (סוכה כ״ו ע״ב) ; ובערוך השלחן תמיהה על לשון האיסור (ערוך השלחן רל״א:ג). |
| הכלל | לשם שמים | ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו | ומכאן ואילך אין הסימן עוסק בשינה אלא בכוונה — כדכתיב בכל דרכיך דעהו. |
| סיפא | חמש הדרכים | ✦ האכילה · ההליכה · השכיבה · התשמיש · השיחה | סדרן רבינו יונה בפרקי אבות והביאם הטור (טור או״ח סימן רל״א) ; וסיומן כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו. |
כל מעשיך יהיו לשם שמים — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| לא יוכל ללמוד בלא שינה | מחבר · סעיף א׳ | ✦ יישן | La sieste n’est pas un relâchement : elle est la condition de l’étude qui suit. |
| שינה ארוכה ביום | מחבר · סעיף א׳ · סוכה כ״ו ע״ב | לא יאריך | La mesure de la Guemara est celle du cheval : soixante respirations. |
| נעור משנת היום | הגה · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב | ✦ אינו מברך אלהי נשמה | La bénédiction a été instituée sur le réveil du matin, non sur toute reprise de conscience. |
| קודם שישן ביום | הגה · מגן אברהם רל״א:א | ויהי נועם | Un usage de protection ; la Michna Beroura note au nom du Levouch qu’on ne le pratique pas. |
| אכילה ושתיה | מחבר · סעיף א׳ · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ה | ✦ יתכוין לחיותו | Manger par faim n’est pas un mérite ; manger pour pouvoir servir en est un. |
| שיחה ומשא ומתן | משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח | לשם מצוה | Même le commerce entre dans la règle : gagner sa vie pour ne pas en venir au vol. |
Questions fréquentes — Siman רל״א
Peut-on faire la sieste l'après-midi, et combien de temps (Siman 231) ?
Le séif ouvre par une permission liée à une fin : « אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן » (שו״ע או״ח רל״א:א) — celui qui ne peut pas étudier sans dormir un peu, qu'il dorme. Le Tour l'écrivait déjà en liant les deux : « ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה הרבה » (טור או״ח סימן רל״א). Quant à la mesure, le Mehaber la prend de la Guemara : « ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי » (שו״ע או״ח רל״א:א), et là-bas : « אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב). Le Aroukh haChoulhan s'étonne pourtant du mot employé par le Mehaber : « וקשה מנא לן איסור זה דהרמב״ם לא הביא זה כלל וגם הטור לא כתב איסור על זה » (ערוך השלחן רל״א:ג), et il conclut que tout dépend de l'homme : « ובוודאי בענין כזה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:א), ajoutant : « וכן ראינו לגדולי עולם שהיו ישנין ביום כשעה או שתים דכך הוצרכו לפי חלישותם ולפי הנהגתם » (ערוך השלחן רל״א:א). Pour la pratique, on suit son Rav.
Faut-il redire אלהי נשמה après une sieste, et lire ויהי נועם avant (Siman 231) ?
C'est la glose du Rama : « וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה » (רמ״א או״ח רל״א:א), et il ajoute : « ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם » (רמ״א או״ח רל״א:א). Le Beit Yossef avait rapporté l'avis contraire : « כתב האגור בסי׳ ג׳ בשם רבינו יהודה משפייר״א שכאשר נעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלהי נשמה » (בית יוסף או״ח סימן רל״א), puis : « וכ״כ בשבלי הלקט בשם רבינו שמחה וה״ר אביגדור הכהן ולא נהגו כן » (בית יוסף או״ח סימן רל״א). La Michna Beroura en donne la raison : « אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב״ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב). Pour ויהי נועם, le Magen Avraham note le motif : « ויהי נועם משום סכנת המזיקין » (מגן אברהם רל״א:א), et la Michna Beroura ajoute l'usage : « ויהי נועם משום סכנת מזיקין וכתב הלבוש שאין נוהגין כן » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ג). Le Kol Bo en donne la source : « והר״מ היה נוהג כששכב עצמו לישן ביום לקרא ויהי נועם » (כל בו סימן כ״ט). Pour la pratique, on suit son Rav.
Que veut dire בכל דרכיך דעהו, et jusqu'où va-t-il (Siman 231) ?
C'est le cœur du siman. Le Mehaber passe de la sieste au tout : « וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו » (שו״ע או״ח רל״א:א), et il appuie sur la Michna : « ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש » (שו״ע או״ח רל״א:א). La Guemara avait fait de ce verset la clé de toute la Torah : « דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (ברכות ס״ג ע״א). Le Rambam en avait fait un chapitre : « נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה׳ תמיד » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג). Et le séif se referme sur une règle de conduite : « כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו » (שו״ע או״ח רל״א:א). La Michna Beroura étend jusqu'au commerce : « וכ״ש אם סיפורו הוא בעניני משא ומתן צריך שתהיה כונתו לשם מצוה דהיינו שיהיה לו במה להתפרנס כדי שלא יבוא ליד גזל » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח). Pour la pratique, on suit son Rav.