סימן רל״ג — זמן תפלת המנחה

שלושה גבולות נתן מרן. הראשון — בדיעבד: « מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא » (שו״ע או״ח רל״ג:א) השני — עיקר הזמן: « ועיקר זמנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י״א שעות חסר רביע » (שו״ע או״ח רל״ג:א) וטעם שתי השעות — תמיד של בין הערבים: « דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) והמשנה ברורה מסיימת: « וע״כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט׳ ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:א) והרמב״ם קבע את שני הזמנים: « הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה: » (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ד) ולענין הסוף — הזהירה המשנה ברורה ש״עד הלילה״ לאו דוקא: « ודע דמש״כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו״ע בכלל בין השמשות הוא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:ב) ומסקנתה למעשה ברורה: « ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח״כ בצבור » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יד)

הכל תלוי בעקביות. לא נפסקה הלכה לא כרבנן ולא כרבי יהודה: « הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, דַּעֲבַד כְּמָר — עֲבַד, וְדַעֲבַד כְּמָר — עֲבַד. » (ברכות כ״ז ע״א) ומרן הוציא מזה את התביעה: « ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו » (שו״ע או״ח רל״ג:א) ולמעשה: « שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה » (שו״ע או״ח רל״ג:א) ומנהגנו כרבנן: « ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה » (שו״ע או״ח רל״ג:א) ומכל מקום בדיעבד או בשעת הדחק: « ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה » (שו״ע או״ח רל״ג:א) והמשנה ברורה גדרה את הקולא: « אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יא) ופתחה אותה לצבור: « אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יא)

סעיף ב׳ פוסק: « אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אע״פ שאינו יודע להן שום לכלוך ולא יברך » (שו״ע או״ח רל״ג:ב) והמשנה ברורה הרחיבה לערבית: « בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה: » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:טו) ופטרה את מי שכבר נטל ולא הסיח דעתו: « ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית: » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:טז) והרמ״א הוסיף את העומד מלמודו: « ואפי׳ עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ג:ב) וטעמו במשנה ברורה: « ר״ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ״ה מצוה ליטול בשביל התפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יח) ונטילה שנטל לאכילה אינה עולה לתפלה: « ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה: » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:יט) ואם אין לו מים: « ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול » (שו״ע או״ח רל״ג:ב) ופירשה המשנה ברורה מה יעשה, והיכן כלה הקולא: « אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ״ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית » (משנה ברורה, מ״ב רל״ג:כ)