Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its distinctiveness: it fuses halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav's way on siman כ״ח — the removal of tefilin (דיני חליצת התפילין). The Mechaber treats this siman in 3 seifim (ג׳ סעיפים), and the Alter Rebbe unfolds it in 10 seifim (י׳ סעיפים): the ban on הֶסַּח הַדַּעַת and the duty of מִשְׁמוּשׁ, the order of the removal (של ראש first, standing), the folding and the ordering of the כיס, and the מנהג of kissing the tefilin.
שולחן ערוך הרב — סימן כ״ח — דִּין חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן כ״ח — דִּין חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין — וּבוֹ י׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe's own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.28), followed by our English translation. The Mechaber treats this siman in 3 seifim (ג׳ סעיפים); the Alter Rebbe in 10 (י׳ סעיפים).
סעיף א אָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַתְּפִלִּין כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלָיו, קַל וָחֹמֶר מִצִּיץ ; וְאֵינוֹ הֶסַּח הַדַּעַת אֶלָּא בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ.
אָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַתְּפִלִּין כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, קַל וָחֹמֶר מִצִּיץ: מַה צִּיץ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת — אָמְרָה תּוֹרָה: "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד", שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, תְּפִלִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאֵינוֹ נִקְרָא הֶסַּח הַדַּעַת אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמֵד בִּשְׂחוֹק אוֹ בְּקַלּוּת רֹאשׁ (אוֹ שֶׁמַּטְרִיד דַּעְתּוֹ כָּל־כָּךְ לְצָרְכֵי הַגּוּף עַד שֶׁלְּבָבוֹ פּוֹנֶה מִיִּרְאַת שָׁמַיִם מֵחֲמַת טִרְדָּתוֹ), אֲבָל כְּשֶׁעוֹמֵד בְּיִרְאָה וּמִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ וּבְאֻמָּנוּתוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ עַל הַתְּפִלִּין מַמָּשׁ — אֵין זֶה נִקְרָא הֶסַּח הַדַּעַת, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵיךְ יָכוֹל כָּל אָדָם לֵילֵךְ בִּתְפִלִּין כָּל הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן כְּלָל, זוּלַת בִּשְׁעַת תַּלְמוּד תּוֹרָה וּבִתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה:
Forbidden to divert the mind from the tefilin. It is forbidden to divert one's mind from the tefilin (לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ) as long as they are on him, even for one moment — a fortiori from the ציץ: if of the ציץ, which bears but a single Name, the Torah says « וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד » (that he not divert his mind from it), of tefilin that bear many Names — how much more so. But it is called הֶסַּח הַדַּעַת only when one stands in laughter or levity (שְׂחוֹק אוֹ קַלּוּת רֹאשׁ) — or is so absorbed in bodily needs that his heart turns away from the fear of Heaven. But if he stands in fear and busies himself with his affairs, even engaged in his craft without the tefilin actually in mind — this is not הֶסַּח הַדַּעַת, for otherwise how could anyone wear tefilin all day? In any event, it is מצוה מן המובחר not to divert the mind from them at all, except during Torah study and the תפילת שמונה עשרה.
סעיף ב חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה, בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה ; וּמִנְהָג יָפֶה לְמַשְׁמֵשׁ בִּקְרִיאַת שְׁמַע.
חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, דְּהַיְנוּ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכָּר בָּהֶם — חַיָּב לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ נִזְכָּר עֲלֵיהֶם תָּדִיר, וְלֹא יַגִּיעַ לִידֵי הֶסַּח הַדַּעַת גָּמוּר. וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ בְּשֶׁל רֹאשׁ, שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה, שֶׁהַשֶּׁל יָד סְמוּכָה לוֹ לְמַשְׁמְשׁוֹ יוֹתֵר מֵהַשֶּׁל רֹאשׁ. וְאֵינוֹ חַיָּב לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז אֵין לָחֹשׁ שֶׁיָּבוֹא לִידֵי הֶסַּח הַדַּעַת גָּמוּר, שֶׁהוּא שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וּמִנְהָג יָפֶה לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין כְּשֶׁמַּזְכִּיר מִצְוָתָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד כְּשֶׁאוֹמֵר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ", וּבְשֶׁל רֹאשׁ כְּשֶׁאוֹמֵר "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ":
The duty to touch the tefilin (מִשְׁמוּשׁ). One is obligated to touch the tefilin at every hour, that is, each time he remembers them — so as to recall them constantly and not reach a הֶסַּח הַדַּעַת גָּמוּר. He touches the של יד first, then the של ראש, שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה, for the של יד is nearer to touch than the של ראש. He is not obligated to touch them during the תפילה, when there is no fear of laughter or levity — but it is good to touch them so as to keep the tefilin truly in mind (מצוה מן המובחר). And it is a מנהג יפה to touch the tefilin when mentioning their mitzva in the קריאת שמע: the של יד at « וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ », and the של ראש at « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ ».
סעיף ג כְּשֶׁחוֹלֵץ — צָרִיךְ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה ; דָּרְשׁוּ « כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם ».
כְּשֶׁחוֹלֵץ תְּפִלִּין — צָרִיךְ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, שֶׁאִם יַחֲלֹץ שֶׁל יָד תְּחִלָּה — נִמְצֵאת מוּנַחַת עָלָיו תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בִּלְבַדָּהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם, שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר: "וְהָיוּ", שֶׁהוּא לְשׁוֹן רַבִּים, וְלֹא נֶאֱמַר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וּלְטֹטָפֹת וכו׳":
Removing the של ראש first. When one removes the tefilin, he must remove the של ראש first: for if he removed the של יד first, only the של ראש would remain upon him, yet the Torah says « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ », and the Sages taught: כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם (as long as there is between your eyes, there should be two) — this is why it says « וְהָיוּ », in the plural, and not « וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וּלְטֹטָפֹת » etc.
סעיף ד עַל פִּי הַקַּבָּלָה צָרִיךְ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁהֲנָחָתָהּ מְעֻמָּד.
עַל פִּי הַקַּבָּלָה צָרִיךְ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁהֲנָחָתָהּ הִיא מְעֻמָּד, וְכֵן הַכְּרִיכוֹת שֶׁל אֶצְבַּע. אֲבָל תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁהֲנָחָתָהּ הוּא מְיֻשָּׁב עַל פִּי הַקַּבָּלָה — חֲלִיצָתָהּ גַּם כֵּן מְיֻשָּׁב. וּלְמִנְהָגֵנוּ שֶׁהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד הִיא גַּם כֵּן מְעֻמָּד — (יָכוֹל) לְחָלְצָהּ גַּם כֵּן מְעֻמָּד:
Removing the של ראש standing (מְעֻמָּד). Per the קבלה, one must remove the של ראש standing, as its laying is done standing — likewise the finger-windings (הכריכות של אצבע). But the של יד, whose laying is done seated per the קבלה — its removal too is seated. But per our custom (מנהגנו), where the laying of the של יד is also done standing, one may remove it standing as well.
סעיף ה יֵשׁ מֵהַחֲכָמִים שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ בְּיַד שְׂמֹאל, לְהַרְאוֹת שֶׁקָּשָׁה עָלָיו חֲלִיצָתָן.
יֵשׁ מֵהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּיַד שְׂמֹאל, שֶׁהִיא יָד כֵּהָה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁקָּשָׁה עָלָיו חֲלִיצָתָן, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָתָן כָּל הַיּוֹם, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאֵין לָנוּ גּוּף נָקִי אָנוּ חוֹלְצִין מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה:
Removing with the left hand. Some sages had the custom of removing the של ראש with the left hand, the “weak hand” (יָד כֵּהָה), to show that the removal is hard for them — since their mitzva would ideally be all day. Only, since we do not have a pure body (גּוּף נָקִי), we remove them right after the תפילה.
סעיף ו יֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹץ שֶׁל רֹאשׁ קֹדֶם שֶׁמֵּסִיר הָרְצוּעָה, וְיֵשׁ לְהָסִיר הָרְצוּעָה מִקֹּדֶם.
יֵשׁ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ קֹדֶם שֶׁמֵּסִיר הָרְצוּעָה מֵהָאֶצְבַּע. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לְהָסִיר הָרְצוּעָה מִקֹּדֶם:
The order of the של ראש and the רצועה. Some had the custom — for a reason known to them — of removing the של ראש before removing the strap (רצועה) from the finger. And others had the custom — for a reason known to them — of removing the strap first.
סעיף ז כְּשֶׁמְּקַפְּלָן — לֹא יִכְרֹךְ הָרְצוּעוֹת עַל הַבָּתִּים אֶלָּא עַל הַצְּדָדִים ; וְלֶאֱחֹז הַתְּפִלִּין וְלִגְלֹל הָרְצוּעָה עֲלֵיהֶן.
כְּשֶׁמְּקַפְּלָן — לֹא יִכְרֹךְ הָרְצוּעוֹת עַל הַבָּתִּים אֶלָּא עַל הַצְּדָדִים (וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמִטְפַּחַת שֶׁכּוֹרְכִין עַל הַסֵּפֶר תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּטְפַּחַת נַעֲשֵׂית שׁוֹמֵר לַסֵּפֶר תּוֹרָה וּמְשַׁמְּשָׁהּ אֵלָיו בִּכְרִיכָה זוֹ, לָכֵן אֵין כָּאן גְּנַאי כְּלָל לַסֵּפֶר תּוֹרָה בִּכְרִיכָה זוֹ, וְאַדְּרַבָּה זֶהוּ כְּבוֹדָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרְצוּעוֹת שֶׁאֵינָם מְשַׁמְּשִׁים כְּלוּם לְהַבָּתִּים בִּכְרִיכָה זוֹ). וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְכָרְכָן כִּכְנָפַיִם, עַל שֵׁם כַּנְפֵי יוֹנָה. וּכְשֶׁכּוֹרְכָן עַל צִדְדֵי הַתְּפִלִּין — צָרִיךְ לֶאֱחֹז הַתְּפִלִּין בְּיָדוֹ וְלִגְלֹל הָרְצוּעָה עֲלֵיהֶן, וְלֹא לֶאֱחֹז הָרְצוּעָה בְּיָדוֹ וְלִגְלֹל הַתְּפִלִּין לְתוֹכָהּ, שֶׁמּוּטָב שֶׁתִּגָּלֵל הָרְצוּעָה מִמַּה שֶּׁיִּתְגַּלְלוּ הַתְּפִלִּין:
Folding the tefilin (קִפּוּל). When folding them, one does not wind the straps on the בתים but on the sides — it is not comparable to the wrapping-cloth wound on a Sefer Torah (there, the cloth serves as a guard for the Sefer Torah, and it is an honour; the straps, by contrast, serve the בתים in no way by this winding). Some have the custom of winding them wing-like (כִּכְנָפַיִם), alluding to the כַּנְפֵי יוֹנָה (the wings of a dove). And when winding them on the sides, one must hold the tefilin in hand and roll the strap around them, and not hold the strap and roll the tefilin into it — for it is better that the strap be the one rolled rather than the tefilin.
סעיף ח כְּשֶׁמַּנִּיחָן בַּתִּיק — שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה ; כִּיס צַר וְאָרֹךְ, שֶׁל רֹאשׁ מִלְּמַטָּה וְשֶׁל יָד לְמַעְלָה.
כְּשֶׁמַּנִּיחָן בַּתִּיק — צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהַנִּיחָן בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא לִטְּלָן מִשָּׁם לְלָבְשָׁן לֹא יוּכַל לִפְגֹּעַ בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה לִלְבֹּשׁ שֶׁל יָד תְּחִלָּה. וְלָכֵן מִן הָרָאוּי הָיָה לְהַנִּיחָן בְּכִיס צַר וְאָרֹךְ, שֶׁל רֹאשׁ מִלְּמַטָּה וְעָלָיו שֶׁל יָד, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא לִטְּלָן — יִפְגַּע תְּחִלָּה בְּשֶׁל יָד הַמֻּנָּח לְמַעְלָה, שֶׁאֵין אִסּוּר מִן הַדִּין בְּמַה שֶּׁהַשֶּׁל יָד מֻנָּח עַל גַּבֵּי שֶׁל רֹאשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁל רֹאשׁ קְדֻשָּׁתוֹ חֲמוּרָה מֵהַשֶּׁל יָד, הוֹאִיל וּמִכָּל מָקוֹם שְׁנֵיהֶם דָּבָר אֶחָד, שֶׁהַפָּרָשִׁיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּזֶה כְּתוּבוֹת בְּזֶה. אֶלָּא שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָן בְּכִיס אֶחָד זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, אֶלָּא בִּשְׁנֵי כִּיסִין זֶה אֵצֶל זֶה, אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁל יָד יְהֵא מֻנָּח קְצָת לְצַד מַעְלָה, שֶׁאִם יִהְיוּ מֻנָּחִים בְּשָׁוֶה — יִצְטָרֵךְ לִפְעָמִים לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה, דְּהַיְנוּ אִם יָבוֹא הַשֶּׁל רֹאשׁ מְזֻמָּן לְפָנָיו תְּחִלָּה נֶגֶד יַד יְמִינוֹ שֶׁנּוֹטֵל בָּהּ הַתְּפִלִּין — יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר עָלָיו וְלִטֹּל הַשֶּׁל יָד, אֲבָל כְּשֶׁהַשֶּׁל יָד הוּא קְצָת לְצַד מַעְלָה — אֵין כָּאן מַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי הַשֶּׁל יָד סָמוּךְ לוֹ יוֹתֵר. וְנָהֲגוּ לְסַמֵּן הַכִּיסִים אֵיזֶה לְשֶׁל רֹאשׁ וְאֵיזֶה לְשֶׁל יָד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַשֶּׁל רֹאשׁ קְדֻשָּׁתוֹ חֲמוּרָה — אָסוּר לְשַׁנּוֹת אַחַר־כָּךְ הַכִּיס שֶׁלּוֹ לִתֵּן בּוֹ הַשֶּׁל יָד, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
Placing them in the bag (תִּיק). When placing them, one must take care that, when taking them out to wear them, one does not encounter the של ראש first — so as not to have to לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה by wearing the של יד afterward. It would therefore be fitting to place them in a narrow, long כיס, the של ראש below and the של יד on top, so that one first encounters the של יד placed above. There is no prohibition of the din in the של יד resting upon the של ראש, though the sanctity of the של ראש is graver — since both are one thing, the same פרשיות being written in each. Nonetheless, some have the custom not to place them in one כיס one atop the other, but in two כיסים side by side, the של יד set a little higher — for were they level, one would at times have to לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה. And there is the custom to mark the כיסים — which for the של ראש, which for the של יד — for since the sanctity of the של ראש is graver, it is forbidden to change its כיס afterward to put the של יד in it, unless one stipulated so at the outset (התנה), as will be explained.
סעיף ט כְּשֶׁנּוֹטֵל הַתְּפִלִּין מֵהַתִּיק — לֹא יְנַעֲרֵם, אֶלָּא יִטְּלֵן בְּיָדוֹ מִתּוֹכוֹ.
כְּשֶׁנּוֹטֵל הַתְּפִלִּין מֵהַתִּיק — לֹא יְנַעֲרֵם מִן הַתִּיק, אֶלָּא יִטְּלֵן בְּיָדוֹ מִתּוֹכוֹ:
Taking the tefilin from the bag. When taking the tefilin from the תיק, one does not shake them out of the bag (לֹא יְנַעֲרֵם) — but takes them by hand from within it.
סעיף י מִנְהַג חֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת לְבִישָׁתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן.
מִנְהַג חֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת לְבִישָׁתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן:
Kissing the tefilin. It is a custom of the sages (מִנְהַג חֲכָמִים) to kiss the tefilin at the moment of putting them on and at the moment of removing them — out of חבוב מצוה, the endearment of the mitzva.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim כ״ח (Kehot edition, 10 seifim / י׳ סעיפים). English translation: DAAT. The Mechaber treats this siman in 3 seifim (ג׳ סעיפים); no passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — משמוש והיסח הדעת, סדר החליצה מעומד, והכיס והנשיקה
The yesod: the מִשְׁמוּשׁ and the הֶסַּח הַדַּעַת, the order of the removal, the כיס and the נשיקה
The Alter Rebbe's reading of this siman has three movements. First, the awareness of the mitzva: forbidden הֶסַּח הַדַּעַת as long as the tefilin are worn, and the duty of מִשְׁמוּשׁ to recall them constantly — of יד first, and at the קריאת שמע (seifim א-ב). Then, the order of the removal: removing the של ראש first (« כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם ») and standing (מְעֻמָּד) per the קבלה (seifim ג-ו). Finally, the storing and the hiddur: the folding on the sides, the order of the כיס (yad on top), not shaking the tefilin out, and the מנהג of kissing the tefilin (seifim ז-י).
משמוש והיסח הדעת
The מִשְׁמוּשׁ and the ban on הֶסַּח הַדַּעַת
The yesod (seifim א-ב). As long as the tefilin are worn, it is forbidden to divert the mind (לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ) — a fortiori from the ציץ. Strict הֶסַּח הַדַּעַת is only שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ; but it is מצוה מן המובחר to divert the mind from them in nothing.
The consequence. One touches the tefilin (מַשְׁמֵשׁ) each time he remembers them — the של יד first (שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה) — and it is a מנהג יפה to touch them at the קריאת שמע: the של יד at « וּקְשַׁרְתָּם », the של ראש at « וְהָיוּ ».
סדר החליצה — של ראש תחילה ומעומד
The order of the removal — של ראש first, מְעֻמָּד
The case (seifim ג-ד). One removes the של ראש first: the drasha כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם (« וְהָיוּ », plural). And per the קבלה, one removes the של ראש standing (מְעֻמָּד), as its laying; the של יד per the laying (seated per the קבלה, standing per our מנהג).
The customs (seifim ה-ו). Some sages removed the של ראש with the left hand (יָד כֵּהָה), to show that the removal is hard for them; but lacking a גוף נקי we remove right after the תפילה. And the order of the של ראש and the רצועה follows reasons known to each.
הקיפול, הכיס והנשיקה
The folding, the כיס and the נשיקה
Storing (seifim ז-ט). One winds the רצועות on the sides, not on the בתים (some כִּכְנָפַיִם, כנפי יונה); one stores in a כיס with the של יד on top (שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה); and one does not shake the tefilin out of the תיק.
The hiddur (seif י). מִנְהַג חֲכָמִים: kiss the tefilin (נַשֵּׁק) at putting on and at removal — the expression of חבוב מצוה.
Referral to study. The reach of the principle set here — לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ and its converse, the continuous awareness of the mitzva, the מִשְׁמוּשׁ as a reminder of the יראת שמים, and the endearment of the נַשֵּׁק — meets the Chabad sensibility on the presence of the דעת within the act. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav's text, without citing a chapter or a precise formulation, and without adding anything invented to the spiritual meaning. For in-depth study of this dimension, learn with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe's psak
A comparison of the Alter Rebbe's way with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman כ״ח. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it sets out the Rav's own sensibility as it emerges from his text (§1, 10 seifim). The Rav unfolds in 10 seifim what the Mechaber lays out in 3.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe's way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| משמוש והיסח הדעת (seifim א-ב) | OH 28:1 — one must touch the tefilin at every hour, a fortiori from the ציץ; touching the של יד first and the של ראש at the קריאת שמע. | — | MB 28 — היסח הדעת in tefilin (Menachot 36b, Yoma 7b); it is called הסח הדעת only in laughter and levity. | The Alter Rebbe's way — sets the yesod: אָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, a fortiori from the ציץ; the הסח is only שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, and מצוה מן המובחר not to divert the mind at all; touching the של יד first, and מנהג יפה at the קריאת שמע (seifim א-ב). |
| סדר החליצה — של ראש תחילה (seif ג) | OH 28:2 — one removes the של ראש first, from the drasha « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ». | — | MB 28 — של ראש first; the reason « וְהָיוּ » in the plural. | The Alter Rebbe's way — one removes the של ראש first, for were he to remove the של יד first, only the של ראש would remain; דָּרְשׁוּ כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם (seif ג). |
| מעומד וסדר הרצועה (seifim ד-ו) | OH 28 — not spelled out; the core din is של ראש first. | — | MB 28 — per the Arizal, remove the של ראש standing; the custom to remove right after the תפילה. | The Alter Rebbe's way — chidush: עַל פִּי הַקַּבָּלָה remove the של ראש מְעֻמָּד, likewise the windings; some removed with the left hand to show it is hard for them; only, we have no גוף נקי (seifim ד-ו). |
| הכיס, הקיפול והנשיקה (seifim ז-י) | OH 28:2-3 — one stores them in a כיס with the של יד on top so as not to encounter the של ראש first; and the custom to kiss the tefilin. | — | MB 28 — marking the כיסים and the ban on changing the של ראש׳s כיס; not to shake them out of the תיק; חבוב מצוה in the kissing. | The Alter Rebbe's way — winds on the sides (some כִּכְנָפַיִם); של יד on top שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּשֶׁל רֹאשׁ; לְסַמֵּן the כיסים; לֹא יְנַעֲרֵם; מִנְהַג חֲכָמִים לְנַשֵּׁק at putting on and removal (seifim ז-י). |
This table is drawn from the text of the Mechaber (Orah Haim כ״ח, 3 seifim, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yosef, Tur, Rambam Hilchot Tefilin ד, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beur Halacha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim; Talmud Menachot 36b-37a, Yoma 7b — היסח הדעת). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav reproduced in §1. Uncertain seif katan attributions are left « al derekh ha-sevara ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The guiding lines of the Rav's way on this siman
Three orientations that characterise the Alter Rebbe's sensibility on this siman — beyond the mere application of the rules. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav's reading → practical consequence. Each line rests on the Rav's actual text (§1).
קו א — משמוש והיסח הדעת
Awareness of the mitzva — the מִשְׁמוּשׁ
Principle of the siman: not to divert the mind from the tefilin; to touch them (seifim א-ב of the Mechaber).
The Rav's reading: strict הֶסַּח הַדַּעַת is שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ; but מצוה מן המובחר to keep the דעת upon them; the מִשְׁמוּשׁ — of יד first — is the reminder that guards against forgetting.
Practical consequence: touch the tefilin when you remember them; at the קריאת שמע, של יד at « וּקְשַׁרְתָּם », של ראש at « וְהָיוּ » (seifim א-ב).
קו ב — של ראש תחילה ומעומד
The order of the removal — של ראש first, מְעֻמָּד
Principle of the siman: remove the של ראש first (seif ב of the Mechaber).
The Rav's reading: the drasha כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם (« וְהָיוּ »); per the קבלה, remove the של ראש standing (מְעֻמָּד), as its laying; the של יד per our מנהג.
Practical consequence: remove the של ראש first and standing; for the order of the רצועה, each per his custom (seifim ג-ו).
קו ג — הכיס והנשיקה
The storing and the hiddur
Principle of the siman: store them so as to encounter the של יד first; kiss the tefilin (seifim ב-ג of the Mechaber).
The Rav's reading: wind the רצועות on the sides (some כִּכְנָפַיִם); של יד on top (שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּשֶׁל רֹאשׁ); mark the כיסים; do not shake the tefilin out (לֹא יְנַעֲרֵם).
Practical consequence: store yad on top, do not shake them out; מִנְהַג חֲכָמִים: kiss the tefilin at putting on and removal (seifim ז-י).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Chabad conduct in practice
Five points of conduct that flow directly from siman כ״ח in the sensibility of the Alter Rebbe and of Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of particular cases and minhagim.
For the Chabad Chassid — Siman כ״ח (the removal of tefilin)
- ① Do not divert the mind — touch the tefilin. As long as the tefilin are worn, do not divert the mind (לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ); touch (מַשְׁמֵשׁ) the של יד first each time you remember them. Basis: SA HaRav seifim א-ב.
- ② Touch at the קריאת שמע. מנהג יפה: touch the של יד at « וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ » and the של ראש at « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ ». Basis: SA HaRav seif ב.
- ③ Remove the של ראש first, standing. One removes the של ראש first (כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם), and per the קבלה standing (מְעֻמָּד); the של יד per our מנהג. Basis: SA HaRav seifim ג-ד.
- ④ Store — של יד on top, do not shake out. Wind the רצועות on the sides; store in the כיס with the של יד above (שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּשֶׁל רֹאשׁ); mark the כיסים; do not shake the tefilin out of the תיק. Basis: SA HaRav seifim ז-ט.
- ⑤ Kiss the tefilin. מִנְהַג חֲכָמִים: kiss the tefilin at the moment of putting them on and of removing them (חבוב מצוה). Basis: SA HaRav seif י.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman כ״ח (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic ruling for a particular case. For any concrete question — and in particular the מִשְׁמוּשׁ, the order of the removal מעומד and the arrangement of the כיס: consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.