למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן ל״ג — דִּין תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְדִינֵי הָרְצוּעוֹת. הסימן כולל אצל הרב ו׳ סְעִיפִים, שבהם אדמו״ר הזקן פורש: עור הבתים שנקרע (חֲדָשִׁים/יְשָׁנִים) והמחלוקת ; התפירות שנפסקו ; עור הרצועות (בְּהֵמָה חַיָּה טְהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ) ; השחור הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי ; ההשחרה על ידי ישראל לִשְׁמָן ; ורצועה שנפסקה (קֶשֶׁר תָּם, שְׁעַת הַדְּחָק).
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ג — תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְהָרְצוּעוֹת
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ג — דִּין תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְדִינֵי הָרְצוּעוֹת — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.33), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל ו׳ סְעִיפִים.
סעיף א נִקְרְעוּ מְחִצּוֹת פְּנִימִיּוֹת שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת — חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים, יְשָׁנִים פְּסוּלִים ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
אִם נִקְרְעוּ מְחִצּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּמִבַּחוּץ כֻּלָּן קַיָּמִין וּשְׁלֵמִים, אִם הֵם חֲדָשִׁים — כְּשֵׁרִים בְּכָל עִנְיָן (אֶלָּא אִם כֵּן נִקְרְעוּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים בְּעִנְיָן זֶה), וְאִם הֵם יְשָׁנִים — פְּסוּלִים, אֲפִלּוּ לֹא נִקְרְעוּ אֶלָּא שְׁנֵי בָּתִּים, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ מְחִצָּה שְׁלֵמָה בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּקְרְעוּ בָּזֶה מְחִצָּה שֶׁל צַד יָמִין וּבָזֶה מְחִצָּה שֶׁל צַד שְׂמֹאל. אֲבָל אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בַּיִת אֶחָד שָׁלֵם, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת — כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ הֵם יְשָׁנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נִקְרְעוּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים, דְּהַיְנוּ כָּל שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, שֶׁחֲדָשִׁים גְּרוּעִים מִישָׁנִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבִּזְמַן מוּעָט נִקְרְעוּ כָּל־כָּךְ — בְּוַדַּאי עוֹר מְקֻלְקָל הוּא מֵעִקָּרוֹ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם:
עור מחיצות הבתים שנקרעו — חדשים וישנים. נִקְרְעוּ הַמְּחִצּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת בְּשֶׁל רֹאשׁ, וּמִבַּחוּץ כֻּלָּן קַיָּמוֹת: אִם חֲדָשִׁים — כְּשֵׁרִים בְּכָל עִנְיָן (אֶלָּא אִם נִקְרְעוּ ג׳ בָּתִּים) ; אִם יְשָׁנִים — פְּסוּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי בָּתִּים, כְּשֶׁנִּקְרַע בָּזֶה צַד יָמִין וּבָזֶה צַד שְׂמֹאל. אֲבָל אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בַּיִת אֶחָד שָׁלֵם — כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ יְשָׁנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נִקְרְעוּ ג׳ בָּתִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, שֶׁהַחֲדָשִׁים גְּרוּעִים — שֶׁכֵּיוָן שֶׁבִּזְמַן מוּעָט נִקְרְעוּ, עוֹר מְקֻלְקָל הוּא מֵעִקָּרוֹ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
סעיף ב הוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת — שְׁתַּיִם זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ שָׁלֹשׁ ; בַּחֲדָשִׁים כָּל שֶׁמּוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם כְּשֵׁרִים ; וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת, אִם נִפְסְקוּ שְׁתֵּי תְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, אוֹ שָׁלֹשׁ אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — פְּסוּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּישָׁנִים, אֲבָל בַּחֲדָשִׁים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם — כְּשֵׁרִים. וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים: כָּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר שֶׁנִּקְרַע תִּפְרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְהוּא חָזָק וְאֵינוֹ נִפְסָק, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי לִתְלוֹת בּוֹ אֶלָּא הוּא נִפְסָק — הֲרֵי אֵלּוּ יְשָׁנִים. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁחֲדָשִׁים גְּרוּעִים מִישָׁנִים לְעִנְיַן נִקְרְעוּ הַבָּתִּים — הוּא הַדִּין שֶׁהֵם גְּרוּעִים לְעִנְיַן נִפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם, גַּם בְּנִפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת, לְהַחֲמִיר בַּחֲדָשִׁים כְּמוֹ בִּישָׁנִים, אֲפִלּוּ בְּשֶׁנִּפְסְקוּ שְׁנַיִם זוֹ בְּצַד זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מְקִלִּין בָּזֶה לְגַמְרֵי בֵּין בַּחֲדָשִׁים בֵּין בִּישָׁנִים. אֲבָל בְּשֶׁנִּפְסְקוּ שָׁלֹשׁ אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא בְּצַד זוֹ — הֵם פְּסוּלִים לְדִבְרֵי הַכֹּל. וּבְמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא תְּפִלִּין אֲחֵרִים וְלֹא לַחֲזֹר וְלִתְפֹּר תְּפִלִּין אֵלּוּ — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְקִלִּין בְּנִפְסְקוּ שְׁתֵּי תְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין בַּחֲדָשִׁים בֵּין בִּישָׁנִים, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין:
התפירות שנפסקו. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת: נִפְסְקוּ שְׁתַּיִם זוֹ בְּצַד זוֹ, אוֹ שָׁלֹשׁ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — פְּסוּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּישָׁנִים ; אֲבָל בַּחֲדָשִׁים, כָּל שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם — כְּשֵׁרִים. וְאֵלּוּ חֲדָשִׁים: שֶׁאוֹחֲזִין בָּעוֹר שֶׁנִּקְרַע תִּפְרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְהוּא חָזָק. וְלַסְּבָרָה שֶׁחֲדָשִׁים גְּרוּעִים — הוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת. וְטוֹב לָחֹשׁ לְהַחֲמִיר בַּחֲדָשִׁים כְּמוֹ בִּישָׁנִים אַף בִּשְׁתַּיִם זוֹ בְּצַד זוֹ ; וּבְשָׁלֹשׁ — פְּסוּלִים לְדִבְרֵי הַכֹּל. וּבְמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר תְּפִלִּין אֲחֵרִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין בִּשְׁתֵּי תְּפִירוֹת, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
סעיף ג עוֹר הָרְצוּעוֹת מִבְּהֵמָה חַיָּה טְהוֹרִים וּמְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, וְאִם לָאו פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן אֲפִלּוּ מִקְּלָף.
עוֹר הָרְצוּעוֹת — צָרִיךְ לִהְיוֹת מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים, שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים בִּלְבַד. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, וְאִם לָאו — פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן אֲפִלּוּ מִקְּלָף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
עור הרצועות. עוֹר הָרְצוּעוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְהוֹרִים — שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים בִּלְבַד. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, וְאִם לָאו — פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן אֲפִלּוּ מִקְּלָף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב.
סעיף ד הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ ; מִבִּפְנִים כָּל צֶבַע חוּץ מֵאָדֹם שֶׁהוּא גְּנַאי.
הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ, אֲבָל מִצַּד פְּנִים יַעֲשֶׂה מֵאֵיזוֹ צֶבַע שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מֵאָדֹם שֶׁהוּא גְּנַאי, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדַּם חֲטָטָיו נִצְבְּעוּ וְהֶאֱדִּימוּ. אֲבָל הַבָּתִּים אֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁחֹרוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹי מִצְוָה וְלֹא מֵהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
שחור הרצועות — הלכה למשה מסיני. הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ ; אֲבָל מִצַּד פְּנִים יַעֲשֶׂה מֵאֵיזֶה צֶבַע שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מֵאָדֹם שֶׁהוּא גְּנַאי, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדַּם חֲטָטָיו נִצְבְּעוּ. אֲבָל הַבָּתִּים אֵין צְרִיכִים שְׁחֹרוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹי מִצְוָה, וְלֹא מֵהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב.
סעיף ה צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן וְלֹא נָכְרִי, וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת ; אֲבָל הַבָּתִּים שֶׁהִשְׁחִיר נָכְרִי — כְּשֵׁרִים.
וְכֵיוָן שֶׁרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, וְלֹא נָכְרִי. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב בְּעִבּוּד. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תַּקָּנָה שֶׁיַּחֲזֹר וְיַשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן. וְטוֹב לְהַחֲמִיר. אֲבָל אִם הַנָּכְרִי הִשְׁחִיר אֶת הַבָּתִּים — כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁחִירָן כְּלָל — כְּשֵׁרִין. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה טוֹב שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, כְּמוֹ הָרְצוּעוֹת:
ישראל משחירן לשמן. כֵּיוָן שֶׁרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן וְלֹא נָכְרִי ; וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב בְּעִבּוּד. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תַּקָּנָה שֶׁיַּחֲזֹר וְיַשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, וְטוֹב לְהַחֲמִיר. אֲבָל הַבָּתִּים שֶׁהִשְׁחִיר נָכְרִי — כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁחִירָן כְּלָל כְּשֵׁרִין ; וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה טוֹב שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן.
סעיף ו רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה בִּקְשִׁירָה וּתְפִירָה — קֶשֶׁר תָּם ; בְּתוֹךְ שִׁעוּרָן, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין וְלֹא יְבָרֵךְ.
רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — אֵין לָהּ תַּקָּנָה לֹא בִּקְשִׁירָה וְלֹא בִּתְפִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם", וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל: קֶשֶׁר תָּם, דְּהַיְנוּ הָרְצוּעָה שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ הַתְּפִלִּין — תִּהְיֶה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה, וְלֹא קְשׁוּרָה אוֹ תְּפוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּפְסְקוּ תּוֹךְ שִׁעוּרָן, דְּהַיְנוּ בְּשֶׁל רֹאשׁ עַד הַטַּבּוּר מִצַּד יָמִין וְעַד הֶחָזֶה מִצַּד שְׂמֹאל, וּבְשֶׁל יָד עַד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ, וּכְדֵי שֶׁתִּמָּתַח עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אוֹתָהּ אֶצְבַּע שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר, אֲבָל כָּל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל שֶׁכּוֹרֵךְ הָרְצוּעָה כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב הַיָּד — אֵין הַקְּשִׁירָה וְהַתְּפִירָה פּוֹסְלִין בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין קְשִׁירָה וּתְפִירָה פּוֹסֶלֶת בּוֹ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ בִּלְבַד, אוֹ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם קֶשֶׁר אוֹ תֶּפֶר — אֵין הַקֶּשֶׁר שֶׁל רֹאשׁ אוֹ שֶׁל יָד נִקְרָא קְשִׁירָה תַּמָּה, אֲבָל בְּמַה שֶּׁתָּלוּי מִן הָרֹאשׁ עַד הֶחָזֶה וְהַטַּבּוּר, וְכֵן בְּמַה שֶּׁנִּמְתָּח מֵהַזְּרוֹעַ עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית — מוֹעֶלֶת בָּהּ קְשִׁירָה אוֹ תְּפִירָה. וְיֵשׁ מְקִלִּים עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעַ — מוֹעֶלֶת תְּפִירָה כְּשֶׁתּוֹפְרָן מִצַּד פְּנִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַתֶּפֶר נִרְאֶה מִבַּחוּץ וּתְהֵא נִרְאֵית כִּשְׁלֵמָה, וְהוּא שֶׁיִּתְפְּרֶנָּה בְּגִידִים כְּשֵׁרִים. וְיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ בְּחוּטִים. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר (בְּשֶׁל תּוֹרָה) כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר. וְאַף שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל לִתְפֹּר מִבִּפְנִים בְּמַה שֶּׁתָּלוּי מִן הָרֹאשׁ, הוֹאִיל וְיֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא הַתְּפִירָה נִרְאֵית כְּלָל מִבַּחוּץ. אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמְּקִלִּין יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין. וּמִכָּל מָקוֹם — לֹא יְבָרֵךְ, שֶׁבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת:
רצועה שנפסקה — קשר תם. רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה לֹא בִּקְשִׁירָה וְלֹא בִּתְפִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּקְשַׁרְתָּם״ וְדָרְשׁוּ קֶשֶׁר תָּם — שֶׁתְּהֵא תַּמָּה וּשְׁלֵמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּפְסְקָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן — בְּשֶׁל רֹאשׁ עַד הַטַּבּוּר וְהֶחָזֶה, וּבְשֶׁל יָד עַד שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ וְתִמָּתַח עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ ג׳ כְּרִיכוֹת. אֲבָל כָּל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ — אֵין הַקְּשִׁירָה וְהַתְּפִירָה פּוֹסְלִין בּוֹ. וְיֵשׁ מְקִלִּין לִתְפֹּר מִבִּפְנִים בְּגִידִים כְּשֵׁרִים. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר ; אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין — וְלֹא יְבָרֵךְ, שֶׁבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת.
מקור: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ג (מהדורת קה״ת, ו׳ סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — תִּקּוּנֵי הַבָּתִּים, עוֹר הָרְצוּעוֹת וְשַׁחֲרוּתָן, וּרְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה
היסוד: אחזקת הבתים, הרצועות ושחרותן, ורצועה שנפסקה
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה בשלושה מהלכים. תחילה אחזקת הבתים: עור המחיצות והתפירות שנקרעו, גדר חָדָשׁ/יָשָׁן הנמדד במוֹשַׁב הַבָּתִּים, והמחלוקת הכפולה (בית יוסף מול הסברה ההפוכה) — שממנה לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. אחר כך הרצועות: עור מן הטהור (טָהוֹר), מעובד לִשְׁמוֹ, שחורות מבחוץ בהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, האדום אסור משום מַרְאִית הָעַיִן, וההשחרה על ידי ישראל לִשְׁמָן. ולבסוף הרצועה שנפסקה: דְּרַשׁ קֶשֶׁר תָּם, מה שיש לו תקנה (היתרון) ומה שאין (תּוֹךְ שִׁעוּרָן), והסמיכה על המקִלין בִּשְׁעַת הַדְּחָק — בלא ברכה.
הַבָּתִּים — חָדָשׁ וְיָשָׁן וְהַמַּחֲלֹקֶת
הבתים — חדש, ישן והמחלוקת
היסוד. הרב מחלק חֲדָשִׁים / יְשָׁנִים במחיצות שנקרעו ובתפירות שנפסקו: החדשים — כשרים כל שֶׁמוֹשַׁב הַבָּתִּים קיים ; הישנים — פסולים כבר בשני בתים (בגיאומטריית המחיצות ימין/שמאל).
המחלוקת הכפולה. סברה ראשונה מחמירה בישנים ; שנייה (יֵשׁ אוֹמְרִים) להפך — שהחדשים הנקרעים מהר מגלים עור פגום מֵעִקָּרוֹ. והרב מסיק: לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
הָרְצוּעוֹת — עוֹר טָהוֹר, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, שְׁחֹרוֹת הַלְמ״ס
הרצועות — עור טהור, מעובד לשמו, שחורות (הלמ״ס)
החומר. עור הרצועות מן בהמה או חיה טהורים (טָהוֹר) ומְעֻבָּד לִשְׁמוֹ — תנאי המְעַכֵּב אף לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים ; ויכול אף מִקְּלָף (סי׳ לב).
השחור. שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ — הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי ; ומבפנים כל צבע חוץ מן האדום (מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מִדַּם חֲטָטָיו). ומכאן: יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, ובדיעבד נכרי פְּסוּלוֹת — שלא כבתים, ששחרותם רק נוֹי מִצְוָה.
רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — קֶשֶׁר תָּם וּשְׁעַת הַדְּחָק
רצועה שנפסקה — קשר תם ושעת הדחק
הדרש. ״וּקְשַׁרְתָּם״ → קֶשֶׁר תָּם: הרצועה שקושר בה התפילין תהיה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה, לא קשורה ולא תפורה. וזה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (עד הטַבּוּר/החָזֶה בשל ראש, ועד האצבע האמצעית בשל יד).
מה שיש לו תקנה. היתרון (יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ) — הכריכות סביב הזרוע — אין הקְשִׁירָה/תְּפִירָה פוסלות ; ובתוך השיעור מחלוקת. הרב מכריע לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אבל בִּשְׁעַת הַדְּחָק סומכין על המקִלין — בלא ברכה (וְעַיֵּן סי׳ לב לעיבוד).
הפניה ללימוד. משמעות היסוד המונח כאן — אחזקת התפילין ומעמד הרצועות (עוֹר טָהוֹר, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, קֶשֶׁר תָּם): הזְהִירוּת בשלמות החומרית של התפילין ורצועותיהם נוגעת ברגישות חב״ד בכָּבוֹד ובדקדוק המלווים את המצוה. דף זה מציג זאת ברמת היסוד המובא בטקסט הרב, בלי לצטט פרק או ניסוח מדויק, ובלי להוסיף דבר בדוי למשמעות הרוחנית. ללימוד מעמיק של ממד זה — ללמוד עם רב חב״ד ובטקסטים עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוח פסקו של אדמו״ר הזקן
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם דרכי המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן ל״ג. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא מבטאת את רגישותו של הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, ו׳ סְעִיפִים). הרב מפרש את הטעם במקום שהמחבר מסתפק בהצהרה.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| בתים שנתקלקלו — חדש / ישן | או״ח ל״ג:א — יְשָׁנִים פְּסוּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי בָּתִּים, חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים ; שְׁלֹשָׁה בָּתִּים פְּסוּלִים בְּכָל עִנְיָן. | וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ (חֲדָשִׁים גְּרוּעִים) ; וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. | מ״ב ל״ג — כָּל שֶׁמּוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם ; שְׁנַיִם זֶה כְּנֶגֶד זֶה. | דרך אדמו״ר הזקן — חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים בְּכָל עִנְיָן (אֶלָּא בְּג׳ בָּתִּים), יְשָׁנִים פְּסוּלִים בִּשְׁנֵי בָּתִּים שֶׁנִּקְרַע בָּזֶה צַד יָמִין וּבָזֶה צַד שְׂמֹאל ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. |
| עור הרצועות — טהור, מעובד לשמו | או״ח ל״ג:ג — מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ. | — | מ״ב ל״ג — לִשְׁמָהּ מְעַכֵּב אַף לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים. | דרך אדמו״ר הזקן — מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ ; וְאִם לָאו — פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים ; וְיָכוֹל מִקְּלָף (סי׳ לב). |
| שחור הרצועות — הלמ״ס, מי משחיר | או״ח ל״ג:ג-ד — שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, חוּץ מֵאָדֹם ; יִשְׂרָאֵל מַשְׁחִיר לִשְׁמָן. | — | מ״ב ל״ג / מנחות לה — שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. | דרך אדמו״ר הזקן — שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ (הלמ״ס), פְּנִים כָּל צֶבַע חוּץ מֵאָדֹם (מַרְאִית הָעַיִן) ; יַשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי, וּבָתִּים שֶׁהִשְׁחִיר נָכְרִי כְּשֵׁרִים. |
| רצועה שנפסקה | או״ח ל״ג:ה — אֵין לָהּ תַּקָּנָה בִּקְשִׁירָה וּתְפִירָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן ; יֵשׁ אוֹמְרִים לִתְפֹּר מִבִּפְנִים. | — | מ״ב ל״ג — בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעַ. | דרך אדמו״ר הזקן — אֵין לָהּ תַּקָּנָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; הַיִּתְרוֹן — אֵין קְשִׁירָה וּתְפִירָה פּוֹסְלִין ; יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין — וְלֹא יְבָרֵךְ. |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ל״ג, חמישה סעיפים, מקור ספריא) והנושאי כלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילין ג, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד מנחות לה ע״א-ע״ב). טור אדמו״ר הזקן נשען על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ו׳ סְעִיפִים) המובא ב־§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים הושארו « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של דרך הרב בסימן זה
שלושה קווים המאפיינים את רגישותו של אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל קו בנוי במבנה: יסוד הסימן ← קריאת הרב ← מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — הַבָּתִּים : חָדָשׁ/יָשָׁן וְלְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם
הבתים: חדש/ישן ולהחמיר כדברי שניהם
יסוד הסימן: עור הבתים שנקרע והתפירות שנפסקו (סעיפים א-ב).
קריאת הרב: החילוק חָדָשׁ/יָשָׁן נמדד במוֹשַׁב הַבָּתִּים (האם העור מחזיק לתלות בו את התפילין?) ; והמחלוקת הכפולה (בית יוסף מול הסברה ההפוכה) מובילה ללְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
מסקנה למעשה: תפילין שבתיהן או תפירותיהן נתקלקלו → לסופר ולרב (וְעַיֵּן סי׳ לב לעשייה).
קו ב — הָרְצוּעוֹת : טָהוֹר, לִשְׁמוֹ, שָׁחוֹר
הרצועות: טהור, לשמו, שחור
יסוד הסימן: מעמד עור הרצועות ושחרותן (סעיפים ג-ה).
קריאת הרב: עוֹר טָהוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ (מְעַכֵּב אף למכשירים בבתים) ; שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — ומכאן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, ובדיעבד נכרי פְּסוּלוֹת (שלא כבתים).
מסקנה למעשה: הקפדה על חומר הרצועות ושחרותן ; להשחירן על ידי ישראל לשמן (וְעַיֵּן סי׳ לב).
קו ג — רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה : קֶשֶׁר תָּם וּשְׁעַת הַדְּחָק
רצועה שנפסקה: קשר תם ושעת הדחק
יסוד הסימן: רצועה שנפסקה (סעיף ו).
קריאת הרב: אֵין לָהּ תַּקָּנָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; היתרון (הכריכות) — קְשִׁירָה/תְּפִירָה אינן פוסלות ; ובתוך השיעור מחלוקת, והרב מכריע לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
מסקנה למעשה: בִּשְׁעַת הַדְּחָק סומכין על המקִלין שלא לבטל את המצוה — אבל בלא ברכה (בְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב״דית למעשה
שש נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ל״ג ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, תוך הפניה לרב ולסופר לפרטי המקרים (עור שנתקלקל, רצועה שנפסקה, ההשחרה).
לחסיד חב״ד — סימן ל״ג (תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְהָרְצוּעוֹת)
- ① עור הבתים שנתקלקל. מחיצות פנימיות שנקרעו: חדש → כשר (אלא בג׳ בתים) ; ישן → פסול (שני בתים, מחיצות ימין/שמאל מנוגדות) ; מחלוקת כפולה, לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף א.
- ② התפירות שנפסקו. אותו דין: שתים זו בצד זו / שלוש → פסולים (בישנים) ; בחדשים כל שמוֹשַׁב הַבָּתִּים קיים ; ובשעת הדחק סומכין על המקִלין בשתים זו בצד זו. מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף ב.
- ③ עור הרצועות. מבהמה או חיה טהורים, מעובד לִשְׁמוֹ — ואם לאו פסול לדברי הכל ; ויכול אף מִקְּלָף (סי׳ לב). מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף ג.
- ④ שחור הרצועות. שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ (הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי) ; מבפנים כל צבע חוץ מן האדום (מַרְאִית הָעַיִן). הבתים — שחור רק משום נוֹי מִצְוָה. מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף ד.
- ⑤ מי משחיר את הרצועות. ישראל לִשְׁמָן, לא נכרי — ואף בדיעבד רצועות שהשחיר נכרי פסולות (אבל הבתים כשרים). מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף ה.
- ⑥ רצועה שנפסקה. לא קשירה ולא תפירה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; היתרון (הכריכות) נתקן ; ובשעת הדחק סומכין על המקִלין — בלא ברכה. מקור: שו״ע הרב ל״ג סעיף ו.
⚠ חלק זה מציג את ההנהגה החב״דית המבוססת על שולחן ערוך אדמו״ר הזקן, סימן ל״ג (טקסט אמיתי המובא ב־§1). אין הוא מחליף הכרעה רבנית למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — עור בתים או תפירה שנתקלקלו, רצועה שנפסקה, השחרת הרצועות: לשאול סופר ואת רבך, ולחב״ד — רב חב״ד.