Daat HaRav — La chitah de l'Admour HaZaken sur le Siman ד׳ (נטילת ידים שחרית)

כָּל אָדָם הַקָּם מִמִּטָּתוֹ שַׁחֲרִית, בֵּין עָשָׂה צְרָכָיו בֵּין לֹא עָשָׂה צְרָכָיו — צָרִיךְ לִרְחֹץ יָדָיו בִּרְבִיעִית הַלֹּג מַיִם מִן הַכְּלִי, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַד לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, לְפִי שֶׁכָּל אָדָם כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר לוֹ נִשְׁמָתוֹ — נַעֲשֶׂה כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים כו'", שֶׁהָאָדָם מַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ עֲיֵפָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה, כְּדֵי לַעֲבֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. לְפִיכָךְ, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ, וְלִטֹּל יָדֵינוּ מִן הַכְּלִי, כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וּלְשָׁרְתוֹ, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו מִן הַכִּיּוֹר בְּכָל יוֹם קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי דַּוְקָא, לָכֵן יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", וְלֹא "עַל רְחִיצַת יָדָיִם", מִפְּנֵי שֶׁהַכְּלִי שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם — נִקְרָא "נַטְלָא" בְּלָשׁוֹן חֲזַ"ל, לָכֵן תִּקְּנוּ בִּבְרָכָה זוֹ לְשׁוֹן נְטִילָה, לְהוֹרוֹת דְּצָרִיךְ כְּלִי.

Le sommet du siman. Tout homme qui se lève le matin — qu'il ait fait ses besoins ou non — doit laver ses mains avec un רביעית הלוג d'eau tirée du כלי (récipient), même s'il ne veut prier que plusieurs heures plus tard. Pourquoi ? Parce que lorsque le Saint béni soit-Il rend à l'homme son âme, celui-ci devient comme une créature nouvelle (כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה), ainsi qu'il est écrit : « חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים — renouvelés chaque matin ». L'homme dépose son âme épuisée, et le Saint béni soit-Il la lui rend neuve et apaisée, afin qu'il serve Hashem de toute sa force tout le jour — car « c'est là tout l'homme ». Nous devons donc nous sanctifier de Sa sainteté et prendre nos mains depuis le כלי — comme le Kohen qui sanctifiait chaque jour ses mains מן הכיור avant son service. Et puisqu'il faut prendre l'eau du כלי précisément, on bénit « עַל נְטִילַת יָדַיִם » et non « עַל רְחִיצַת יָדַיִם » : car le récipient dont on verse sur les mains s'appelle « נַטְלָא » dans la langue de Hazal — d'où la formule de נטילה, pour enseigner qu'il faut un כלי. חידוש magnifique du Rav : il fonde toute la mitsva sur le renouvellement de l'âme et l'analogie au Kohen, et déduit de là même la raison du mot « נטילה ».

בִּנְטִילָה זוֹ אֵין צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם עַל יָדָיו מִכֹּחַ אָדָם דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ שִׁפְשֵׁף יָדָיו בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם — עָלְתָה לוֹ נְטִילָה.

Pour cette netila, il n'est pas requis que l'eau vienne sur les mains par la force d'un homme (כח אדם / כח גברא) précisément : même s'il a trempé ses mains dans un récipient d'eau (שכשוך), la netila lui est acquise. חידוש du Rav : contrairement à la netila du repas (où le כח גברא est מעכב), la netila du matin n'exige pas ce כח — le Rav le pose dès le départ comme un trait propre de cette netila.

אִם אֵין לוֹ כְּלִי כְּלָל, אֶלָּא רוֹחֵץ יָדָיו בְּמַיִם שְׁאוּבִים שֶׁלֹּא מִן הַכְּלִי, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַיִם כְּדֵי שִׁעוּר רְבִיעִית הַלֹּג — לֹא יִמָּנַע בִּשְׁבִיל זֶה מִלְּבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", מִשּׁוּם דְּלֹא פְּלוּג רַבָּנָן, כֵּיוָן שֶׁרוֹחֵץ יָדָיו בְּמַיִם הַכְּשֵׁרִים לִנְטִילָה. אֲבָל אִם אֵין לוֹ כְּלָל מַיִם הַכְּשֵׁרִים לִנְטִילָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן קס, אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַד לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁיַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו וְיִצְטָרֵךְ לִטֹּל יָדָיו פַּעַם אַחֶרֶת כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל — אֲזַי לֹא יְבָרֵךְ כְּלָל עַל נְטִילָה זוֹ. וְאִם אֵין לוֹ מַיִם כְּלָל, אִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד — צָרִיךְ לְנַקּוֹת יָדָיו קֹדֶם הַתְּפִלָּה בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה אוֹ בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְקִיּוּת יָדָיִם". וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד — אֵין צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְנַקּוֹת אֶת יָדָיו, אִם שָׁכַב בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְיָכוֹל לְבָרֵךְ כֵּן בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, דִּסְתָם יָדַיִם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם טֻמְאָה — אֵינָן פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ רְחִיצַת יָדַיִם אֶלָּא לִקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיָה יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ עָרֹם — אָסוּר לְהַזְכִּיר [שׁוּם] שֵׁם מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין, אוֹ לְהוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּיו, עַד שֶׁיְּנַקֶּה אֶת יָדָיו בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, מִשּׁוּם דְּמִסְּתָמָא נָגַע בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבָּאָדָם, כְּגוֹן: שׁוֹק וְיָרֵךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.

S'il n'a pas de כלי du tout, mais lave ses mains avec de l'eau puisée hors du כלי, ou s'il n'a pas un רביעית הלוג d'eau — il ne s'abstiendra pas pour autant de bénir « עַל נְטִילַת יָדַיִם », par לא פלוג רבנן, du moment que l'eau est כשרה pour la netila. Mais s'il n'a aucune eau כשרה pour la netila (cf. siman 160), et qu'il ne veut prier qu'après un long délai — de sorte qu'il détournera son attention (היסח הדעת) et devra refaire la netila pour prier — alors il ne bénira pas sur cette netila. Et s'il n'a aucune eau, voulant prier aussitôt : il doit nettoyer ses mains avant la tefila avec un caillou, de la terre, une poutre ou tout מידי דמנקי, et bénir « עַל נְקִיּוּת יָדָיִם ». S'il ne veut pas prier aussitôt et qu'il a dormi vêtu : il n'a même pas besoin de nettoyer ses mains, et peut dire ainsi toutes les ברכות השחר sans netila — car des mains dont on ne sait aucune טומאה ne sont pas פסולות pour la berakha, la netila n'ayant été instituée que pour le ק״ש et la tefila. Mais s'il a dormi nu : il est interdit de prononcer le Nom ou de dire des paroles de Torah avant de nettoyer ses mains par tout מידי דמנקי, car il a vraisemblablement touché les מקומות המכוסים (cuisse, jambe…) où se trouvent les מלמולי זיעה — « שהידים עסקניות הן ». חידוש du Rav : il fond ici, en un seul seif structuré, ce que le Mehaber répartit en plusieurs (seifim 22-23), et hiérarchise nettement les cas.

אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַיָּשֵׁן בַּלַּיְלָה שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת [כֵּיוָן] שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ — בָּאָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְשׁוֹרָה עַל גּוּפוֹ, וּמִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ — נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן כָּל גּוּפוֹ חוּץ מִן יָדָיו, שֶׁאֵין רוּחַ הַטֻּמְאָה מִסְתַּלֵּק מֵעֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ מַיִם עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עַל יָד אַחַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, אֶלָּא פַּעַם אַחַת עַל יָמִין וּפַעַם אַחַת עַל שְׂמֹאל, וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

Les Sages ont dit : quiconque dort la nuit soixante respirations — son âme l'ayant quitté — la רוח הטומאה vient se poser sur son corps ; et dès qu'il se réveille, elle se retire de tout son corps hormis ses mains, dont elle ne se retire qu'après qu'il a versé de l'eau dessus trois fois, sur chaque main séparément. Il ne versera pas trois fois de suite sur une même main, mais une fois sur la droite, une fois sur la gauche, et ainsi trois fois (alternées). חידוש du Rav : il précise le mode exact de l'alternance — droite/gauche, droite/gauche, droite/gauche — là où le Mehaber se contente de « trois fois ».

וְקֹדֶם שֶׁיִּטְּלֵם עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר — לֹא יִגַּע בְּיָדָיו לַפֶּה שֶׁלֹּא יִתְאַלֵּם, וְלֹא לָאָזְנַיִם שֶׁלֹּא יִתְחָרֵשׁ, וְלֹא לָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יִסְתַּמֵּא, וְלֹא לַחֹטֶם וְלֹא לַפֶּה שֶׁלֹּא יְהֵא בַּעַל פּוֹלִיפּוּס, דְּהַיְנוּ רֵיחַ הַחֹטֶם וְהַפֶּה.

Avant de prendre ses mains de la façon expliquée, qu'il ne touche pas de ses mains la bouche — de peur de devenir muet —, ni les oreilles — de peur de devenir sourd —, ni les yeux — de peur de devenir aveugle —, ni le nez ni la bouche — de peur du « פוליפוס » (une affection du nez et de la bouche). חידוש du Rav : il explicite pour chaque organe le דמיון précis (alem/heresh/sema/polypos), donnant les טעמים là où le Mehaber liste seulement les organes.

וְכֵן לֹא יִגַּע בְּיָדָיו קֹדֶם נְטִילָה בִּמְקוֹם הַקָּזָה. וְכֵן לֹא יִגַּע לְשׁוּם מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא יְטַמְּאֵם.

De même, qu'il ne touche pas de ses mains, avant la netila, un endroit de saignée (מקום הקזה), ni aucun aliment ou boisson — pour ne pas les rendre impurs. חידוש du Rav : il regroupe en un seif le souci du מקום הקזה (que le Mehaber, seif 4, lie au massage) et le souci de souiller les aliments — la רוח רעה se communiquant.

אֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב הַיָּדַיִם אַחַר הַנְּטִילָה שֶׁל שַׁחֲרִית. וּמֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּלִי נִגּוּב. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לִטֹּל אֶלָּא הָאֶצְבָּעוֹת. וּמִיהוּ טוֹב שֶׁיִּטְּלֵם עַד פֶּרֶק הַזְּרוֹעַ.

Il n'est pas nécessaire d'essuyer les mains après la netila du matin, et il est permis de bénir « עַל נְטִילַת יָדַיִם » sans les essuyer — de même pour toutes les autres berakhot. Il n'est nécessaire de laver que les doigts (האצבעות) ; toutefois il est bon de les laver jusqu'au פרק הזרוע (l'articulation du poignet/avant-bras). חידוש du Rav : ce seif sur la mesure de la netila (les doigts, et מצוה מן המובחר jusqu'au poignet) et la dispense de נִגּוּב n'a pas de parallèle explicite chez le Mehaber.

נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית — אֵין נוֹטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֶלָּא לְתוֹךְ כְּלִי. וְטוֹב שֶׁיְּהֵא כְּלִי הַתַּחְתּוֹן מָאוּס.

La netila du matin : on ne verse pas à même le sol, mais dans un récipient (כלי) ; et il est bon que le récipient inférieur (qui reçoit l'eau) soit un récipient peu noble (מאוס). חידוש du Rav : il ajoute la préférence d'un כלי תחתון מאוס — détail de conduite absent du Mehaber, qui se borne à interdire le sol.

מַיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה שֶׁשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. וְלָכֵן לֹא יְלִינֵם בַּבַּיִת. וְכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכֵם בַּבַּיִת, וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁעוֹבְרִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, שֶׁמָּא יִגַּע בָּהֶם אָדָם וְיֻזַּק.

L'eau de la netila du matin : il est interdit d'en faire usage ni d'en tirer profit, à cause de la רוח רעה qui repose sur elle. Il ne la laissera donc pas passer la nuit dans la maison, et veillera à ne pas la déverser dans la maison ni en un lieu de passage, de peur que quelqu'un la touche et en soit lésé. חידוש du Rav : il ajoute le « לא ילינם בבית » (ne pas la laisser passer la nuit), prolongeant le souci du Mehaber.

כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל יָדָיו — צָרִיךְ לִטֹּל יַד יְמִינוֹ תְּחִלָּה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ב. וּלְפִי שֶׁטּוֹב הוּא שֶׁמִּן יַד יָמִין יָבוֹאוּ הַמַּיִם עַל יָדָיו לְטַהֲרָם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר, לְפִיכָךְ יִטֹּל כְּלִי שֶׁל מַיִם בְּיַד יְמִינוֹ וְנוֹתְנוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ מַיִם עַל יְמִינוֹ תְּחִלָּה.

Quand il prend ses mains, il doit laver d'abord la droite, pour le motif expliqué au siman 2 (la חשיבות הימין). Et parce qu'il est bon que les eaux qui purifient viennent depuis la droite — pour le motif exposé dans le Zohar —, il prendra le récipient d'eau de sa main droite et le passera à sa gauche, afin de verser d'abord sur la droite. חידוש du Rav : il fonde la pratique sur le Zohar et lie ce séif au siman 2 (et, par-delà, au siman 2 sur l'ordre des chaussures).

וְלֹא יִשְׁפֹּךְ לוֹ עַל יָדָיו מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא".

Que celui qui n'a pas encore fait la netila du matin ne verse pas l'eau sur les mains d'un autre, car il est dit : « וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא » (le pur asperge l'impur — et non l'inverse). חידוש du Rav : il rattache l'interdit au verset, lui donnant un ancrage scripturaire que le Mehaber laisse implicite.

אִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּכְלִי אֶחָד — לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה לְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה מֵעֲלֵיהֶן, שֶׁמִּיָּד שֶׁשִּׁכְשֵׁךְ יָדָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּתוֹךְ הַכְּלִי — נִטְמְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי, וְהַוְיָן כְּמֵי שׁוֹפְכִין. וְאִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּשְׁלֹשָׁה מֵימוֹת מְחֻלָּפִים, אוֹ בַּנָּהָר דְּקַמָּאִי קַמָּאִי אַזְלֵי לְהוּ וְהַנֵּי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם עָלְתָה לוֹ נְטִילָה לְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה שֶׁעֲלֵיהֶן. וְטוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וְיִטְּלֵם כְּדִינָם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֵין רוּחַ רָעָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהַיָּדַיִם אֶלָּא עַל יְדֵי עֵרוּי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵהַכְּלִי.

S'il a trempé (שכשוך) ses mains trois fois dans un même récipient d'eau, la netila ne lui vaut pas pour ôter la רוח רעה : dès le premier trempage, toute l'eau du récipient est devenue impure, telle des eaux usées (מי שופכין). S'il les a trempées trois fois dans trois eaux distinctes, ou dans un fleuve (où l'eau s'écoule, chaque fois nouvelle), il y a doute (ספק) si la רוח רעה est ôtée — et il est bon de refaire la netila כדינם (par versement triple du כלי), car peut-être la רוח רעה ne se retire que par le ערוי trois fois depuis le כלי. חידוש du Rav : il fonde précisément pourquoi le שכשוך, qui vaut pour ק״ש/tefila (seif ב), ne vaut pas pour la רוח רעה — l'eau devenant מי שופכין.

אִם הָיָה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה — צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִיָּד כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָל הַלַּיְלָה לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָן בְּבָתֵּי יָדַיִם — אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי בְּלֹא בְּרָכָה כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר דִּכְשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים נְטִילַת יָדַיִם בְּכָל שַׁחַר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָעִיף א — לֹא רָצוּ לְחַלֵּק בֵּין יָשַׁן דְּנַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, לְלֹא יָשַׁן כְּלָל.

Celui qui est resté éveillé toute la nuit doit faire la netila aussitôt qu'il fait jour, même s'il a gardé ses mains toute la nuit (par exemple en gants), et même alors il doit prendre ses mains du כלי sans berakha au lever du jour. Pourquoi ? Parce que peut-être, lorsque les Sages ont institué la netila chaque matin pour le motif du séif א (l'âme renouvelée), ils n'ont pas voulu distinguer entre celui qui a dormi — devenu בריה חדשה — et celui qui n'a pas dormi du tout. חידוש magnifique du Rav : il relie explicitement le ספק du réveillé toute la nuit au yesod du séif א — c'est l'institution liée à la בריה חדשה qui crée le doute, d'où netila sans berakha.

הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר וְנָטַל יָדָיו — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וִיעָרֶה עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּדִינָם כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלַּיְלָה הִיא גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּשְׁרֶה רוּחַ רָעָה עַל הַיָּדַיִם אֲפִלּוּ בְּלֹא שֵׁנָה. וּמִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ הִשְׁכִּיב עַצְמוֹ אַחַר־כָּךְ לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁנַת קֶבַע, דְּוַדַּאי שׁוֹרָה רוּחַ רָעָה עַל יָדָיו וְצָרִיךְ לְעָרוֹת עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּשֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ — אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילָה זוֹ, דְּלֹא תִּקְּנוּ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" אֶלָּא כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָעִיף א, וּבְשֵׁנָה זוֹ הַשֵּׁנִית לֹא נַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, דְּפַעַם אַחַת נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה וְלֹא שְׁתֵּי פְּעָמִים.

Celui qui se lève avant עמוד השחר et fait la netila — il est bon de reverser trois fois כדינם au lever du jour, car peut-être la nuit elle-même fait reposer la רוח רעה sur les mains, même sans sommeil. Et même s'il se recouche ensuite pour un sommeil קבע — où la רוח רעה repose certainement et où il faut reverser trois fois en se levant — il ne bénira pas sur cette netila, car la berakha « עַל נְטִילַת יָדַיִם » n'a été instituée que lorsqu'on devient בריה חדשה (séif א), et lors de ce second sommeil on ne le devient pas : on ne devient בריה חדשה qu'une fois, non deux. חידוש magnifique du Rav : de nouveau, c'est le yesod de la בריה חדשה (séif א) qui tranche le ספק de la berakha — un homme ne se « renouvelle » qu'une fois par jour.

אִם יָשַׁן בַּיּוֹם שִׁעוּר שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת — טוֹב שֶׁיְּעָרֶה עַל יָדָיו מַיִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁנָה [הִיא] גּוֹרֶמֶת שֶׁתִּשְׁרֶה רוּחַ רָעָה עַל הַיָּדַיִם אֲפִלּוּ בַּיּוֹם.

S'il a dormi le jour la mesure de soixante respirations, il est bon de verser de l'eau trois fois sur ses mains, car peut-être le sommeil fait reposer la רוח רעה sur les mains même de jour. (Sans berakha — ספק.) חידוש du Rav : il pose ce cas comme un טוב / ספק distinct, fondé sur le sommeil lui-même comme cause, indépendamment de l'heure.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נִזְהָר שֶׁלֹּא לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת רְצוּפִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֹם טַעַם מִיתָה, רַק הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס עַד חֲצוֹת לַיְלָה, וּבַחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי.

Le roi David, paix sur lui, prenait garde de ne pas dormir d'un trait soixante respirations toute la nuit, pour ne pas goûter au goût de la mort : il somnolait « comme un cheval » jusqu'à minuit (חצות), et à חצות il se levait, « puissant comme un lion » (מתגבר כארי). חידוש du Rav : il ajoute le tableau positif — David somnolant כסוס puis se relevant כארי à חצות — alliant la conduite de David au minhag de חצות, là où le Mehaber ne note que la prudence du sommeil.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִרְחֹץ פִּיהֶם שַׁחֲרִית, מִפְּנֵי הָרִירִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה, כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת שֵׁם הַגָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

Certains ont l'usage de se rincer la bouche le matin, à cause des sécrétions (רירים) qui s'y trouvent — afin de bénir le grand Nom dans la sainteté et la pureté (בקדושה ובטהרה). חידוש du Rav : il ajoute le טעם élevé — non seulement la propreté, mais la qedoucha de la berakha — qui rejoint le yesod du séif א : préparer le corps à servir et à bénir.

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהֵן צְרִיכִין נְטִילָה בְּמַיִם דַּוְקָא, וְלֹא בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְעָרוֹת עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֵלּוּ הֵן: הַקָּם מֵהַמִּטָּה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא וּמִבֵּית הַמֶּרְחָץ, וְהַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו, וְהַחוֹלֵץ מִנְעָלָיו בְּיָדָיו, וְהַנּוֹגֵעַ בְּרַגְלָיו, וְהַנּוֹגֵעַ בְּגוּפוֹ בְּיָדוֹ, וְהַחוֹפֵף רֹאשׁוֹ, וְהַנּוֹגֵעַ בְּכִנָּה, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וּמִי שֶׁמְּפַלֶּה כֵּלָיו אֲפִלּוּ לֹא נָגַע בְּכִנָּה שֶׁלֹּא מָצָא, וְהַהוֹלֵךְ בֵּין הַקְּבָרוֹת, וּמִי שֶׁנָּגַע בְּמֵת. אֲבָל אִם הָלַךְ אֵצֶל מֵת — אֵין צָרִיךְ נְטִילָה, וּמִיהוּ נָהֲגוּ לִטֹּל אֲפִלּוּ נִכְנַס לְמֵת אֶחָד, וְהוּא הַדִּין הַמְלַוִּין אוֹתוֹ. וּמִי שֶׁעָשָׂה אַחַת מִכָּל אֵלּוּ וְלֹא נָטַל יָדָיו, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — תַּלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, וְאִם אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם — יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ.

Voici les choses qui exigent une netila à l'eau précisément (et non par tout מידי דמנקי), mais sans avoir à verser trois fois : celui qui se lève du lit, qui sort des toilettes ou du bain, qui se coupe les ongles, qui ôte ses chaussures de ses mains, qui touche ses pieds, qui touche son corps de sa main, qui se lave la tête, qui touche un pou, qui a des relations conjugales, qui fouille ses vêtements (même sans en trouver), qui marche entre les tombes, qui touche un mort. Mais celui qui s'est seulement rendu auprès d'un mort n'a pas besoin de netila — bien qu'on ait l'usage de la faire même pour un seul mort, de même pour ceux qui l'accompagnent. Et celui qui a fait l'une de ces choses sans faire la netila : s'il est talmid hakham, son étude s'efface ; et s'il ne l'est pas, il perd la raison. חידוש du Rav : il distingue nettement « נטילה במים דווקא mais sans triple versement » de la netila pleine du matin — et précise les cas (אצל מת / נכנס למת) que le Mehaber laisse plus brefs.

הַמַּקִּיז דָּם מֵהַכְּתֵפַיִם וְלֹא נָטַל יָדָיו אַחַר־כָּךְ — מְפַחֵד שִׁבְעָה יָמִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמַּה מְּפַחֵד. הַמְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ וְלֹא נָטַל יָדָיו — מְפַחֵד שְׁלֹשָׁה יָמִים. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו וְלֹא נָטַל יָדָיו — מְפַחֵד יוֹם אֶחָד.

Celui qui fait une saignée (הקזה) aux épaules et ne lave pas ses mains ensuite — craindra sept jours, sans savoir de quoi il craint. Celui qui se rase et ne lave pas ses mains — craindra trois jours. Celui qui se coupe les ongles et ne lave pas ses mains — craindra un jour. חידוש du Rav : il reprend la gradation (7 / 3 / 1) en clarifiant le lien avec le séif יח — ces actes appellent une netila à l'eau, et leur négligence engendre le מפחד.

הָרוֹחֵץ פָּנָיו וְלֹא נִגְּבָם יָפֶה — פָּנָיו מִתְבַּקְּעוֹת, אוֹ עוֹלֶה בָּהֶם שְׁחִין, וּרְפוּאָתוֹ לִרְחֹץ הַרְבֵּה בְּמֵי תְּרָדִין.

Celui qui se lave le visage et ne l'essuie pas bien — son visage se crevasse, ou il y vient des plaies ; son remède est de le laver abondamment dans de l'eau de bettes (מי תרדין). חידוש du Rav : conseil de bonne conduite et de santé du corps, dans la ligne du soin dû au כלי du service.

רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו וְרַגְלָיו בְּכָל יוֹם — בִּשְׁבִיל כְּבוֹד קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

L'homme se lave le visage et les pieds chaque jour — pour l'honneur de son Créateur (כבוד קונו), car il est dit : « כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם » (car c'est à l'image de D' qu'Il a fait l'homme). חידוש du Rav (seif de clôture) : il scelle le siman en reliant la propreté quotidienne au כבוד קונו et au צלם אלקים — le même yesod qui ouvrait le séif א (l'homme renouvelé pour servir) couronne ici le siman : le corps est honoré parce qu'il porte l'image divine.