Daat HaRav — The way of the Alter Rebbe on Siman ד׳ (נטילת ידים שחרית)

כָּל אָדָם הַקָּם מִמִּטָּתוֹ שַׁחֲרִית, בֵּין עָשָׂה צְרָכָיו בֵּין לֹא עָשָׂה צְרָכָיו — צָרִיךְ לִרְחֹץ יָדָיו בִּרְבִיעִית הַלֹּג מַיִם מִן הַכְּלִי, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַד לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, לְפִי שֶׁכָּל אָדָם כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר לוֹ נִשְׁמָתוֹ — נַעֲשֶׂה כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים כו'", שֶׁהָאָדָם מַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ עֲיֵפָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה, כְּדֵי לַעֲבֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. לְפִיכָךְ, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ, וְלִטֹּל יָדֵינוּ מִן הַכְּלִי, כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וּלְשָׁרְתוֹ, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו מִן הַכִּיּוֹר בְּכָל יוֹם קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי דַּוְקָא, לָכֵן יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", וְלֹא "עַל רְחִיצַת יָדָיִם", מִפְּנֵי שֶׁהַכְּלִי שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם — נִקְרָא "נַטְלָא" בְּלָשׁוֹן חֲזַ"ל, לָכֵן תִּקְּנוּ בִּבְרָכָה זוֹ לְשׁוֹן נְטִילָה, לְהוֹרוֹת דְּצָרִיךְ כְּלִי.

The summit of the siman. Every person who rises in the morning — whether or not he has relieved himself — must wash his hands with a רביעית הלוג of water from a כלי (vessel), even if he will pray only several hours later. Why? Because when the Holy One returns a person's soul, he becomes like a new creature (כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה), as it is written: « חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים — renewed each morning ». A person deposits his weary soul, and the Holy One returns it new and rested, so that he may serve Hashem with all his strength all day — for « this is the whole of man ». We must therefore sanctify ourselves with His sanctity and take our hands from the כלי — like the Kohen who each day sanctified his hands מן הכיור before his service. And since the water must be taken from the כלי precisely, one blesses « עַל נְטִילַת יָדַיִם » and not « עַל רְחִיצַת יָדַיִם »: for the vessel from which one pours upon the hands is called « נַטְלָא » in the language of Chazal — hence the wording of netilah, to teach that a כלי is required. Magnificent chiddush of the Rav: he founds the entire mitzvah on the renewal of the soul and the analogy to the Kohen, and from this derives even the very word « netilah ».

בִּנְטִילָה זוֹ אֵין צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם עַל יָדָיו מִכֹּחַ אָדָם דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ שִׁפְשֵׁף יָדָיו בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם — עָלְתָה לוֹ נְטִילָה.

For this netilah, the water need not come upon the hands by human force (כח אדם / כח גברא) specifically: even if he dipped his hands into a vessel of water (שכשוך), the netilah is valid. Chiddush of the Rav: unlike the netilah of the meal (where כח גברא is indispensable), the morning netilah does not require it — the Rav posits this at the outset as a distinctive trait of this netilah.

אִם אֵין לוֹ כְּלִי כְּלָל, אֶלָּא רוֹחֵץ יָדָיו בְּמַיִם שְׁאוּבִים שֶׁלֹּא מִן הַכְּלִי, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַיִם כְּדֵי שִׁעוּר רְבִיעִית הַלֹּג — לֹא יִמָּנַע בִּשְׁבִיל זֶה מִלְּבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", מִשּׁוּם דְּלֹא פְּלוּג רַבָּנָן, כֵּיוָן שֶׁרוֹחֵץ יָדָיו בְּמַיִם הַכְּשֵׁרִים לִנְטִילָה. אֲבָל אִם אֵין לוֹ כְּלָל מַיִם הַכְּשֵׁרִים לִנְטִילָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן קס, אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַד לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁיַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו וְיִצְטָרֵךְ לִטֹּל יָדָיו פַּעַם אַחֶרֶת כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל — אֲזַי לֹא יְבָרֵךְ כְּלָל עַל נְטִילָה זוֹ. וְאִם אֵין לוֹ מַיִם כְּלָל, אִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד — צָרִיךְ לְנַקּוֹת יָדָיו קֹדֶם הַתְּפִלָּה בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה אוֹ בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְקִיּוּת יָדָיִם". וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד — אֵין צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְנַקּוֹת אֶת יָדָיו, אִם שָׁכַב בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְיָכוֹל לְבָרֵךְ כֵּן בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, דִּסְתָם יָדַיִם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם טֻמְאָה — אֵינָן פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ רְחִיצַת יָדַיִם אֶלָּא לִקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיָה יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ עָרֹם — אָסוּר לְהַזְכִּיר [שׁוּם] שֵׁם מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין, אוֹ לְהוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּיו, עַד שֶׁיְּנַקֶּה אֶת יָדָיו בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, מִשּׁוּם דְּמִסְּתָמָא נָגַע בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבָּאָדָם, כְּגוֹן: שׁוֹק וְיָרֵךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.

If he has no כלי at all, but washes his hands with water drawn outside a כלי, or lacks a רביעית הלוג — he should not refrain from blessing « עַל נְטִילַת יָדַיִם », by לא פלוג רבנן, as long as the water is fit (כשרה) for netilah. But if he has no water fit for netilah at all (cf. siman 160), and will pray only after a long delay — such that he will be distracted (היסח הדעת) and need to repeat the netilah for prayer — then he does not bless on this netilah. And if he has no water at all and wishes to pray at once: he must clean his hands before prayer with a stone, earth, a beam, or any מידי דמנקי, and bless « עַל נְקִיּוּת יָדַיִם ». If he does not wish to pray at once and slept clothed: he need not even clean his hands, and may say all the morning berachot without netilah — for hands of which one knows no impurity are not unfit for a berachah, the netilah having been instituted only for Keriat Shema and prayer. But if he slept naked: it is forbidden to utter the Name or words of Torah before cleaning his hands with any מידי דמנקי, since he presumably touched the covered places (thigh, leg…) where there are מלמולי זיעה — « for the hands are active » (שהידים עסקניות הן). Chiddush of the Rav: he condenses here, in a single structured seif, what the Mechaber spreads over several (seifim 22-23), and clearly ranks the cases.

אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַיָּשֵׁן בַּלַּיְלָה שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת [כֵּיוָן] שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ — בָּאָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְשׁוֹרָה עַל גּוּפוֹ, וּמִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ — נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן כָּל גּוּפוֹ חוּץ מִן יָדָיו, שֶׁאֵין רוּחַ הַטֻּמְאָה מִסְתַּלֵּק מֵעֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ מַיִם עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עַל יָד אַחַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, אֶלָּא פַּעַם אַחַת עַל יָמִין וּפַעַם אַחַת עַל שְׂמֹאל, וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

The Sages said: whoever sleeps at night sixty breaths — his soul having departed — the רוח הטומאה comes to rest upon his body; and as soon as he wakes, it departs from his whole body except his hands, from which it does not depart until he pours water upon them three times, on each hand separately. He should not pour three times in a row on one hand, but once on the right, once on the left, and so three times (alternating). Chiddush of the Rav: he specifies the exact mode of alternation — right/left, right/left, right/left — where the Mechaber says merely « three times ».

וְקֹדֶם שֶׁיִּטְּלֵם עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר — לֹא יִגַּע בְּיָדָיו לַפֶּה שֶׁלֹּא יִתְאַלֵּם, וְלֹא לָאָזְנַיִם שֶׁלֹּא יִתְחָרֵשׁ, וְלֹא לָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יִסְתַּמֵּא, וְלֹא לַחֹטֶם וְלֹא לַפֶּה שֶׁלֹּא יְהֵא בַּעַל פּוֹלִיפּוּס, דְּהַיְנוּ רֵיחַ הַחֹטֶם וְהַפֶּה.

Before taking his hands in the manner explained, he should not touch the mouth — lest he become mute —, nor the ears — lest he become deaf —, nor the eyes — lest he become blind —, nor the nose or mouth — lest he develop « polypos » (an affliction of nose and mouth). Chiddush of the Rav: he spells out for each organ the precise harm (mute/deaf/blind/polypos), giving the reasons where the Mechaber merely lists the organs.

וְכֵן לֹא יִגַּע בְּיָדָיו קֹדֶם נְטִילָה בִּמְקוֹם הַקָּזָה. וְכֵן לֹא יִגַּע לְשׁוּם מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא יְטַמְּאֵם.

Likewise, before the netilah he should not touch a place of blood-letting (מקום הקזה), nor any food or drink — lest he render them impure. Chiddush of the Rav: he groups in one seif the concern of the מקום הקזה (which the Mechaber, seif 4, links to rubbing) and the concern of contaminating food — the רוח רעה being communicable.

אֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב הַיָּדַיִם אַחַר הַנְּטִילָה שֶׁל שַׁחֲרִית. וּמֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּלִי נִגּוּב. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לִטֹּל אֶלָּא הָאֶצְבָּעוֹת. וּמִיהוּ טוֹב שֶׁיִּטְּלֵם עַד פֶּרֶק הַזְּרוֹעַ.

There is no need to dry the hands after the morning netilah, and it is permitted to bless « עַל נְטִילַת יָדַיִם » without drying — likewise for all the other berachot. Only the fingers (האצבעות) need be washed; nonetheless it is good to wash them up to the פרק הזרוע (the wrist/forearm joint). Chiddush of the Rav: this seif on the measure of the netilah (the fingers, and מצוה מן המובחר up to the wrist) and the exemption from drying has no explicit parallel in the Mechaber.

נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית — אֵין נוֹטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֶלָּא לְתוֹךְ כְּלִי. וְטוֹב שֶׁיְּהֵא כְּלִי הַתַּחְתּוֹן מָאוּס.

The morning netilah: one does not pour onto the ground, but into a vessel (כלי); and it is good that the lower vessel (which receives the water) be a lowly vessel (מאוס). Chiddush of the Rav: he adds the preference for a כלי תחתון מאוס — a point of conduct absent in the Mechaber, who merely forbids the ground.

מַיִם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה שֶׁשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. וְלָכֵן לֹא יְלִינֵם בַּבַּיִת. וְכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכֵם בַּבַּיִת, וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁעוֹבְרִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, שֶׁמָּא יִגַּע בָּהֶם אָדָם וְיֻזַּק.

The water of the morning netilah: it is forbidden to use or benefit from it, because of the רוח רעה that rests upon it. He should therefore not leave it overnight in the house, and should be careful not to pour it out in the house or in any place where people pass, lest someone touch it and be harmed. Chiddush of the Rav: he adds « לא ילינם בבית » (not to leave it overnight), extending the Mechaber's concern.

כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל יָדָיו — צָרִיךְ לִטֹּל יַד יְמִינוֹ תְּחִלָּה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ב. וּלְפִי שֶׁטּוֹב הוּא שֶׁמִּן יַד יָמִין יָבוֹאוּ הַמַּיִם עַל יָדָיו לְטַהֲרָם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר, לְפִיכָךְ יִטֹּל כְּלִי שֶׁל מַיִם בְּיַד יְמִינוֹ וְנוֹתְנוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ מַיִם עַל יְמִינוֹ תְּחִלָּה.

When he takes his hands, he must wash the right first, for the reason explained in siman 2 (the importance of the right, חשיבות הימין). And because it is good that the purifying waters come from the right — for the reason explained in the Zohar — he should take the vessel of water in his right hand and pass it to his left, so as to pour first on the right. Chiddush of the Rav: he founds the practice on the Zohar and links this seif to siman 2 (and thence to the order of the shoes).

וְלֹא יִשְׁפֹּךְ לוֹ עַל יָדָיו מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא".

One who has not yet done the morning netilah should not pour the water upon another's hands, for it is said: « וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא » (the pure sprinkles upon the impure — and not the reverse). Chiddush of the Rav: he anchors the prohibition in the verse, giving it a scriptural basis the Mechaber leaves implicit.

אִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּכְלִי אֶחָד — לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה לְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה מֵעֲלֵיהֶן, שֶׁמִּיָּד שֶׁשִּׁכְשֵׁךְ יָדָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּתוֹךְ הַכְּלִי — נִטְמְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי, וְהַוְיָן כְּמֵי שׁוֹפְכִין. וְאִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּשְׁלֹשָׁה מֵימוֹת מְחֻלָּפִים, אוֹ בַּנָּהָר דְּקַמָּאִי קַמָּאִי אַזְלֵי לְהוּ וְהַנֵּי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם עָלְתָה לוֹ נְטִילָה לְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה שֶׁעֲלֵיהֶן. וְטוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וְיִטְּלֵם כְּדִינָם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֵין רוּחַ רָעָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהַיָּדַיִם אֶלָּא עַל יְדֵי עֵרוּי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵהַכְּלִי.

If he dipped (שכשוך) his hands three times in a single vessel of water, the netilah does not avail to remove the רוח רעה: from the first dipping, all the water in the vessel became impure, like waste water (מי שופכין). If he dipped them three times in three distinct waters, or in a river (where the water flows away, each time new), there is doubt (ספק) whether the רוח רעה is removed — and it is good to repeat the netilah כדינם (by threefold pouring from the כלי), for perhaps the רוח רעה departs only by the threefold ערוי from the vessel. Chiddush of the Rav: he establishes precisely why שכשוך, which avails for Keriat Shema/prayer (seif ב), does not avail for the רוח רעה — the water becoming מי שופכין.

אִם הָיָה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה — צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִיָּד כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָל הַלַּיְלָה לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָן בְּבָתֵּי יָדַיִם — אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי בְּלֹא בְּרָכָה כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר דִּכְשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים נְטִילַת יָדַיִם בְּכָל שַׁחַר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָעִיף א — לֹא רָצוּ לְחַלֵּק בֵּין יָשַׁן דְּנַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, לְלֹא יָשַׁן כְּלָל.

One who stayed awake all night must do the netilah as soon as day breaks, even if he guarded his hands all night (e.g. in gloves), and even then he must take his hands from the כלי without a berachah at daybreak. Why? Because perhaps, when the Sages instituted the netilah each morning for the reason of seif א (the renewed soul), they did not wish to distinguish between one who slept — becoming a new creature — and one who did not sleep at all. Magnificent chiddush of the Rav: he explicitly links the doubt of the all-night-waker to the yesod of seif א — it is the institution tied to the בריה חדשה that creates the doubt, hence netilah without berachah.

הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר וְנָטַל יָדָיו — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וִיעָרֶה עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּדִינָם כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלַּיְלָה הִיא גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּשְׁרֶה רוּחַ רָעָה עַל הַיָּדַיִם אֲפִלּוּ בְּלֹא שֵׁנָה. וּמִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ הִשְׁכִּיב עַצְמוֹ אַחַר־כָּךְ לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁנַת קֶבַע, דְּוַדַּאי שׁוֹרָה רוּחַ רָעָה עַל יָדָיו וְצָרִיךְ לְעָרוֹת עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּשֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ — אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילָה זוֹ, דְּלֹא תִּקְּנוּ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" אֶלָּא כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָעִיף א, וּבְשֵׁנָה זוֹ הַשֵּׁנִית לֹא נַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, דְּפַעַם אַחַת נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה וְלֹא שְׁתֵּי פְּעָמִים.

One who rises before עמוד השחר and does the netilah — it is good to pour again three times כדינם at daybreak, for perhaps the night itself causes the רוח רעה to rest on the hands, even without sleep. And even if he then lay down for a fixed sleep (שנת קבע) — where the רוח רעה surely rests and he must pour three times on rising — he still does not bless on this netilah, for the berachah « עַל נְטִילַת יָדַיִם » was instituted only when one becomes a new creature (seif א), and in this second sleep he does not become one: one becomes a new creature once, not twice. Magnificent chiddush of the Rav: again, the yesod of the בריה חדשה (seif א) decides the doubt of the berachah — a person « renews » only once per day.

אִם יָשַׁן בַּיּוֹם שִׁעוּר שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת — טוֹב שֶׁיְּעָרֶה עַל יָדָיו מַיִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁנָה [הִיא] גּוֹרֶמֶת שֶׁתִּשְׁרֶה רוּחַ רָעָה עַל הַיָּדַיִם אֲפִלּוּ בַּיּוֹם.

If he slept during the day the measure of sixty breaths, it is good to pour water three times on his hands, for perhaps the sleep causes the רוח רעה to rest on the hands even by day. (Without a berachah — ספק.) Chiddush of the Rav: he sets this case as a distinct « good »/doubt, founded on sleep itself as the cause, independent of the hour.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נִזְהָר שֶׁלֹּא לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת רְצוּפִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֹם טַעַם מִיתָה, רַק הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס עַד חֲצוֹת לַיְלָה, וּבַחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי.

King David, peace be upon him, was careful not to sleep sixty breaths in a row the whole night, so as not to taste the taste of death: he would doze « like a horse » until midnight (חצות), and at חצות he would rise, « mighty as a lion » (מתגבר כארי). Chiddush of the Rav: he adds the positive image — David dozing כסוס then rising כארי at חצות — joining David's conduct to the custom of חצות, where the Mechaber notes only the caution of sleep.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִרְחֹץ פִּיהֶם שַׁחֲרִית, מִפְּנֵי הָרִירִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה, כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת שֵׁם הַגָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

Some have the custom to rinse their mouth in the morning, because of the secretions (רירים) within it — in order to bless the great Name in sanctity and purity (בקדושה ובטהרה). Chiddush of the Rav: he adds the elevated reason — not merely cleanliness but the qedushah of the berachah — which rejoins the yesod of seif א: preparing the body to serve and to bless.

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהֵן צְרִיכִין נְטִילָה בְּמַיִם דַּוְקָא, וְלֹא בְּכָל מִידֵי דִּמְנַקֵּי, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְעָרוֹת עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֵלּוּ הֵן: הַקָּם מֵהַמִּטָּה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא וּמִבֵּית הַמֶּרְחָץ, וְהַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו, וְהַחוֹלֵץ מִנְעָלָיו בְּיָדָיו, וְהַנּוֹגֵעַ בְּרַגְלָיו, וְהַנּוֹגֵעַ בְּגוּפוֹ בְּיָדוֹ, וְהַחוֹפֵף רֹאשׁוֹ, וְהַנּוֹגֵעַ בְּכִנָּה, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וּמִי שֶׁמְּפַלֶּה כֵּלָיו אֲפִלּוּ לֹא נָגַע בְּכִנָּה שֶׁלֹּא מָצָא, וְהַהוֹלֵךְ בֵּין הַקְּבָרוֹת, וּמִי שֶׁנָּגַע בְּמֵת. אֲבָל אִם הָלַךְ אֵצֶל מֵת — אֵין צָרִיךְ נְטִילָה, וּמִיהוּ נָהֲגוּ לִטֹּל אֲפִלּוּ נִכְנַס לְמֵת אֶחָד, וְהוּא הַדִּין הַמְלַוִּין אוֹתוֹ. וּמִי שֶׁעָשָׂה אַחַת מִכָּל אֵלּוּ וְלֹא נָטַל יָדָיו, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — תַּלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, וְאִם אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם — יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ.

These are the things that require netilah with water specifically (and not by any מידי דמנקי), yet without pouring three times: one who rises from bed, who leaves the privy or the bath-house, who cuts his nails, who removes his shoes by hand, who touches his feet, who touches his body with his hand, who washes his head, who touches a louse, who has marital relations, who searches his garments (even without finding), who walks among graves, who touches a corpse. But one who merely went near a corpse needs no netilah — though the custom is to do it even on entering to one corpse, and likewise for those who accompany it. And one who did one of these without doing the netilah: if a talmid chacham, his learning is forgotten; and if not, he loses his mind. Chiddush of the Rav: he clearly distinguishes « netilah with water specifically, but without threefold pouring » from the full morning netilah — and refines the cases (אצל מת / נכנס למת) the Mechaber leaves briefer.

הַמַּקִּיז דָּם מֵהַכְּתֵפַיִם וְלֹא נָטַל יָדָיו אַחַר־כָּךְ — מְפַחֵד שִׁבְעָה יָמִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמַּה מְּפַחֵד. הַמְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ וְלֹא נָטַל יָדָיו — מְפַחֵד שְׁלֹשָׁה יָמִים. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו וְלֹא נָטַל יָדָיו — מְפַחֵד יוֹם אֶחָד.

One who lets blood from the shoulders and does not wash his hands afterward — will fear seven days, without knowing what he fears. One who shaves and does not wash — fears three days. One who cuts his nails and does not wash — fears one day. Chiddush of the Rav: he restates the gradation (7 / 3 / 1), clarifying the link to seif יח — these acts call for a netilah with water, and neglecting it engenders the מפחד.

הָרוֹחֵץ פָּנָיו וְלֹא נִגְּבָם יָפֶה — פָּנָיו מִתְבַּקְּעוֹת, אוֹ עוֹלֶה בָּהֶם שְׁחִין, וּרְפוּאָתוֹ לִרְחֹץ הַרְבֵּה בְּמֵי תְּרָדִין.

One who washes his face and does not dry it well — his face cracks, or sores arise on it; his remedy is to wash it much in beet-water (מי תרדין). Chiddush of the Rav: advice of conduct and bodily health, in line with the care due to the כלי of service.

רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו וְרַגְלָיו בְּכָל יוֹם — בִּשְׁבִיל כְּבוֹד קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

A person washes his face and feet each day — for the honor of his Maker (כבוד קונו), for it is said: « כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם » (for in the image of G-d He made man). Chiddush of the Rav (closing seif): he seals the siman by linking the daily cleanliness to כבוד קונו and the צלם אלקים — the very yesod that opened seif א (man renewed to serve) crowns the siman here: the body is honored because it bears the divine image.