Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its distinctiveness: it fuses halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav’s way on siman מ״ט — דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה (saying the Written by heart). In the Rav, the siman is a single seif (סָעִיף אֶחָד), in which the Alter Rebbe unfolds: the custom to say the פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, the זְמִירוֹת, the שִׁירַת הַיָּם and the קְרִיאַת שְׁמַע by heart ; the rule דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה and its exception — שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל permitted, what is not שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל forbidden ; the טַעַם הַמִּנְהָג per the יֵשׁ אוֹמְרִים (only כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) ; and סוּמָא permitted by all views מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
שולחן ערוך הרב — סימן מ״ט — שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע וּדְבָרִים שֶׁגּוּרִים בְּעַל פֶּה
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן מ״ט — דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה — וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.49), followed by our English translation. The siman contains a single seif (סָעִיף אֶחָד).
סעיף א נָהֲגוּ לוֹמַר ק״ש וּפְסוּקִים שֶׁשְּׁגוּרִים בְּפִי הַכֹּל בְּעַל פֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אֵין אוֹמְרִים עַל פֶּה.
שֶׁיָכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:נָהֲגוּ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְכֵן שְׁאָר פְּסוּקִים, כְּגוֹן זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת שְׁמַע וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל בְּעַל פֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ״ל: דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, מִכָּל מָקוֹם כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ — מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָם (אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. וְיֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הַמֵּקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ). וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״:
Saying written things by heart. The custom arose to say the פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת and other verses — זְמִירוֹת, the שִׁירַת הַיָּם, the קְרִיאַת שְׁמַע and the like — all by heart (בְּעַל פֶּה). And although חֲזַ״ל said דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, whatever is שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל like these is permitted ; but what is not שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, even if it is fluent for him, is forbidden. And there is a view (יֵשׁ אוֹמְרִים) that the reason of the custom is that they only forbade saying the Written by heart when one says it to discharge others (לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) — but each for himself is permitted ; one should be careful per the first סברא, yet one who is lenient per the latter, אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. And a סוּמָא (blind person) may read by heart by all views, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim מ״ט (Kehot edition, a single seif / סָעִיף אֶחָד). English translation: DAAT. No passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְהַשָּׁגוּר בְּפִי הַכֹּל
The yesod: the rule of the Written and the criterion of the שָׁגוּר
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds in three movements. First the rule דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה — one does not say the Written by heart. Then its exception: whatever is שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (the קְרִיאַת שְׁמַע, the זְמִירוֹת, the שִׁירַת הַיָּם, the פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת) is permitted ; what is not שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, even if familiar to him (שָׁגוּר בְּפִיו), remains forbidden. Finally the טַעַם הַמִּנְהָג per the יֵשׁ אוֹמְרִים (they only forbade כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) and the case of the סוּמָא, permitted by all views מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳.
דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה
The rule of the Written one does not say by heart
The yesod. חֲזַ״ל taught דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה — one may not say by heart what belongs to the תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. This is the general rule the Rav lays down before drawing out its exception.
The consequence. A verse or a passage of the Written is, at the outset, read from a text and not by heart. On the קְרִיאַת שְׁמַע and the פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, cf. siman 48.
שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל
The exception: what is current and known to all
The principle. Whatever is שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל — such as the קְרִיאַת שְׁמַע, the זְמִירוֹת and the שִׁירַת הַיָּם — is said by heart, for there is no fear of error. The Rav’s criterion is precise: שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, and not merely שָׁגוּר בְּפִיו.
The extension. A passage familiar to him but not widespread בְּפִי הַכֹּל remains forbidden by heart. On the פְּסוּקִים said in the tefila, cf. siman 50.
טַעַם הַמִּנְהָג וְסוּמָא — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳
The reason of the custom and the case of the blind
The principle. The Rav brings a second טַעַם (יֵשׁ אוֹמְרִים): they only forbade the Written by heart when one says it to discharge others (לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) ; each for himself — permitted. יֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין.
The conduct. The סוּמָא (blind person) may read by heart לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. On the בִּרְכַּת הַתּוֹרָה and study, cf. siman 47.
Referral to study. The reach of the yesod set here — the rule דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב, the criterion שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל and the טַעַם of the מִנְהָג — touches both daily conduct (saying the ק״ש by heart) and the Chabad sensibility on the דִּקְדּוּק of the words of the tefila. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, without adding anything invented. For in-depth study and personal conduct, study with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman מ״ט. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it exposes the Rav’s own sensibility as it emerges from his single seif. The Rav makes explicit the טעם and the detail where the Mechaber merely states it.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה | או״ח מ״ט — כָּל שֶׁשָּׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (ק״ש וְכַיּוֹצֵא) מֻתָּר בְּעַל פֶּה. | — | מ״ב מ״ט / גיטין ס׳ ע״ב, תמורה י״ד ע״ב — מְקוֹר הָאִסּוּר וְטַעֲמוֹ. | The Alter Rebbe’s way — שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל דַּוְקָא ; לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר (סעיף א). |
| טַעַם הַמִּנְהָג — לְהוֹצִיא אֲחֵרִים | או״ח מ״ט — סְתָם כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל). | — | מ״ב מ״ט — בֵּאוּר הַשִּׁיטוֹת בַּטַּעַם. | The Alter Rebbe’s way — וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֲחֵרִים ; יֵשׁ לִזָּהֵר כָּרִאשׁוֹנָה וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין (סעיף א). |
| סוּמָא — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ | או״ח מ״ט — סוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה. | — | מ״ב מ״ט / גיטין ס׳ ע״ב — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳. | The Alter Rebbe’s way — סוּמָא מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (סעיף א). |
Table drawn from the Mechaber’s text (Orah Haim מ״ט, סָעִיף אֶחָד, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halacha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim ; Talmud Gittin ס׳ ע״ב, Temura י״ד ע״ב). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav (סָעִיף אֶחָד) reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav’s way on this siman
Three orientations that characterise the Alter Rebbe’s sensibility on this siman — beyond the mere application of the rule. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the actual text of the Rav (§1).
קו א — דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְהַשָּׁגוּר בְּפִי הַכֹּל
The rule of the Written and the criterion of the שָׁגוּר
Principle of the siman: the rule דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה and its exception (סעיף א).
The Rav’s reading: the criterion is שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (ק״ש, זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם) — permitted ; what is שָׁגוּר only בְּפִיו — forbidden.
Practical consequence: say by heart what is widespread בְּפִי הַכֹּל ; a passage not widespread, read from a text.
קו ב — טַעַם הַמִּנְהָג לְהוֹצִיא אֲחֵרִים
The reason of the custom: discharging others
Principle of the siman: the second טַעַם per the יֵשׁ אוֹמְרִים (סעיף א).
The Rav’s reading: they only forbade the Written by heart כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים ; each for himself — permitted. יֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין.
Practical consequence: be careful when discharging the tzibbur from a text ; for oneself there is room for leniency.
קו ג — סוּמָא וְעֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳
The blind person and עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳
Principle of the siman: the case of the סוּמָא (blind person) (סעיף א).
The Rav’s reading: the סוּמָא may read by heart לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. Cf. siman 48 and siman 50.
Practical consequence: the blind person says ק״ש and the פְּסוּקִים by heart ; עֵת לַעֲשׂוֹת as a recognised heter.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Practical Chabad conduct
Points of conduct that flow directly from siman מ״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of cases (saying the שָׁגוּר by heart, what is not widespread, לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, the סוּמָא).
For the Chabad Chassid — Siman מ״ט (דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה)
- ① The שָׁגוּר by heart. Say by heart (בְּעַל פֶּה) only what is שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל — the ק״ש, the זְמִירוֹת, the שִׁירַת הַיָּם, the פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. Basis: SA HaRav מ״ט seif א.
- ② What is not widespread. A verse or passage not שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, even if familiar to you — read it from a text, not by heart. Basis: SA HaRav מ״ט seif א.
- ③ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים. When saying it to discharge others, be careful per the first סברא ; for oneself, leniency per the latter (הַמֵּקֵל אֵין מוֹחִין). Basis: SA HaRav מ״ט seif א.
- ④ סומא. The blind person may say by heart לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. Basis: SA HaRav מ״ט seif א.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman מ״ט (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the שָׁגוּר, the סוּמָא, לְהוֹצִיא אֲחֵרִים — consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.