למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן מ״ט — דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה. הסימן כולל אצל הרב סָעִיף אֶחָד, שבו אדמו״ר הזקן פורש: מִנְהַג לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה ; הַכְּלָל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל — שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל מֻתָּר, וּמַה שֶּׁלֹּא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אָסוּר ; טַעַם הַמִּנְהָג לְפִי הַיֵּשׁ אוֹמְרִים (רַק כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) ; וְסוּמָא מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
שולחן ערוך הרב — סימן מ״ט — שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע וּדְבָרִים שֶׁגּוּרִים בְּעַל פֶּה
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן מ״ט — דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה — וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.49), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל סָעִיף אֶחָד.
סעיף א נָהֲגוּ לוֹמַר ק״ש וּפְסוּקִים שֶׁשְּׁגוּרִים בְּפִי הַכֹּל בְּעַל פֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אֵין אוֹמְרִים עַל פֶּה.
שֶׁיָכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:נָהֲגוּ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְכֵן שְׁאָר פְּסוּקִים, כְּגוֹן זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת שְׁמַע וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל בְּעַל פֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ״ל: דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, מִכָּל מָקוֹם כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ — מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָם (אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. וְיֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הַמֵּקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ). וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״:
דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה. נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר פְּסוּקִים — זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם, קְרִיאַת שְׁמַע וְכַיּוֹצֵא — הַכֹּל בְּעַל פֶּה. וְאַף שֶׁאָמְרוּ חֲזַ״ל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, כָּל דָּבָר שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל — מֻתָּר ; אֲבָל שֶׁאֵינוֹ שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, אַף שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג — שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ מֻתָּר ; וְיֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim מ״ט (מהדורת קה״ת, סָעִיף אֶחָד). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְהַשָּׁגוּר בְּפִי הַכֹּל
היסוד: כלל דברים שבכתב ומדד השגור
קריאת אדמו״ר הזקן על סימן זה בשלושה מהלכים. תחילה הַכְּלָל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה — אֵין אוֹמְרִים אֶת הַכָּתוּב בְּעַל פֶּה. אַחַר כָּךְ הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל: כָּל שֶׁשָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (קְרִיאַת שְׁמַע, זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם, פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת) — מֻתָּר ; וּמַה שֶּׁאֵינוֹ שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, אַף שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר. וּלְבַסּוֹף טַעַם הַמִּנְהָג לְפִי הַיֵּשׁ אוֹמְרִים (לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים) וְדִין הַסּוּמָא, מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳.
דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה
כלל הכתוב שאין אומרים בעל פה
היסוד. אָמְרוּ חֲזַ״ל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה — אֵין רְשׁוּת לוֹמַר בְּעַל פֶּה אֶת הַשַּׁיָּךְ לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. זֶהוּ הַכְּלָל שֶׁמַּנִּיחַ הָרַב קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל.
התוצאה. פָּסוּק אוֹ קֶטַע שֶׁל כָּתוּב, לְכַתְּחִלָּה, נִקְרָא מִתּוֹךְ הַכְּתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה. עַל קְרִיאַת שְׁמַע וּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת עַיֵּן סימן 48.
שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל
היוצא מן הכלל: השגור והרגיל בפי הכל
העיקרון. כָּל שֶׁשָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל — כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע, זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּם — נֶאֱמָר בְּעַל פֶּה, שֶׁאֵין חֲשַׁשׁ טָעוּת. וּמַדַּד הָרַב מְדֻיָּק: שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, וְלֹא שָׁגוּר בְּפִיו בִּלְבַד.
ההרחבה. קֶטַע הַשָּׁגוּר לוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל בְּפִי הַכֹּל — נִשְׁאָר אָסוּר בְּעַל פֶּה. עַל פְּסוּקִים הַנֶּאֱמָרִים בַּתְּפִלָּה עַיֵּן סימן 50.
טַעַם הַמִּנְהָג וְסוּמָא — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳
טעם המנהג ודין הסומא
העיקרון. הָרַב מֵבִיא טַעַם שֵׁנִי (יֵשׁ אוֹמְרִים): לֹא אָסְרוּ אֶת הַכָּתוּב בְּעַל פֶּה אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר לְהוֹצִיא אֲחֵרִים ; אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. יֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ.
ההנהגה. הַסּוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. עַל בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וְהַלִּמּוּד עַיֵּן סימן 47.
הפניה ללימוד. משקל היסוד שהונח כאן — כְּלַל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב, מַדַּד שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל וְטַעַם הַמִּנְהָג — נוגע גם בהנהגה היומיומית (אמירת ק״ש בעל פה) וגם ברגישות חב״ד על דִּקְדּוּק מילות התפילה. דף זה מציג זאת ברמת העיקרון המתועד בטקסט של הרב, בלי להוסיף דבר מומצא. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית — יש ללמוד עם רב של חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א (רמ״א) והמשנה ברורה (משנה ברורה) בנקודות המפתח של סימן מ״ט. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מובלטת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מסעיפו היחיד. הרב מפרש את הטעם ואת הפרט במקום שהמחבר מסתפק באמירה.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה | או״ח מ״ט — כָּל שֶׁשָּׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (ק״ש וְכַיּוֹצֵא) מֻתָּר בְּעַל פֶּה. | — | מ״ב מ״ט / גיטין ס׳ ע״ב, תמורה י״ד ע״ב — מְקוֹר הָאִסּוּר וְטַעֲמוֹ. | דרך אדמו״ר הזקן — שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל דַּוְקָא ; לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר (סעיף א). |
| טַעַם הַמִּנְהָג — לְהוֹצִיא אֲחֵרִים | או״ח מ״ט — סְתָם כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל). | — | מ״ב מ״ט — בֵּאוּר הַשִּׁיטוֹת בַּטַּעַם. | דרך אדמו״ר הזקן — וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֲחֵרִים ; יֵשׁ לִזָּהֵר כָּרִאשׁוֹנָה וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין (סעיף א). |
| סוּמָא — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ | או״ח מ״ט — סוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה. | — | מ״ב מ״ט / גיטין ס׳ ע״ב — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳. | דרך אדמו״ר הזקן — סוּמָא מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (סעיף א). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים מ״ט, סָעִיף אֶחָד, מקור ספריא) ומנושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד גיטין ס׳ ע״ב, תמורה י״ד ע״ב). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (סָעִיף אֶחָד) המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים נותרו « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל אחת בנויה: עיקרון הסימן → קריאת הרב → תוצאה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְהַשָּׁגוּר בְּפִי הַכֹּל
כלל הכתוב ומדד השגור
עיקרון הסימן: הַכְּלָל דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל (סעיף א).
קריאת הרב: הַמַּדָּד הוּא שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל (ק״ש, זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם) — מֻתָּר ; וּמַה שֶּׁשָּׁגוּר רַק בְּפִיו — אָסוּר.
תוצאה מעשית: לוֹמַר בְּעַל פֶּה אֶת הָרָגִיל בְּפִי הַכֹּל ; קֶטַע שֶׁאֵינוֹ רָגִיל — לִקְרֹא מִתּוֹךְ הַכְּתָב.
קו ב — טַעַם הַמִּנְהָג לְהוֹצִיא אֲחֵרִים
טעם המנהג: להוציא אחרים
עיקרון הסימן: הַטַּעַם הַשֵּׁנִי לְפִי הַיֵּשׁ אוֹמְרִים (סעיף א).
קריאת הרב: לֹא אָסְרוּ אֶת הַכָּתוּב בְּעַל פֶּה אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים ; אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. יֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמֵּקֵל כָּאַחֲרוֹנָה אֵין מוֹחִין.
תוצאה מעשית: לְהִזָּהֵר כְּשֶׁמּוֹצִיא אֶת הַצִּבּוּר מִתּוֹךְ הַכְּתָב ; וּלְעַצְמוֹ יֵשׁ מָקוֹם לְהָקֵל.
קו ג — סוּמָא וְעֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳
הסומא ועת לעשות לה׳
עיקרון הסימן: דִּין הַסּוּמָא (סעיף א).
קריאת הרב: הַסּוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. עַיֵּן סימן 48 וְסימן 50.
תוצאה מעשית: הַסּוּמָא אוֹמֵר ק״ש וּפְסוּקִים בְּעַל פֶּה ; עֵת לַעֲשׂוֹת כְּהֶתֵּר מֻכָּר.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן מ״ט ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, בהפניה לרב לפרטי המקרים (אמירת השָׁגוּר בעל פה, מה שאינו רגיל, לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, הסּוּמָא).
לחסיד חב״ד — סימן מ״ט (דִּין אֲמִירַת דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה)
- ① השגור בעל פה. לוֹמַר בְּעַל פֶּה רַק מַה שֶּׁשָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל — ק״ש, זְמִירוֹת, שִׁירַת הַיָּם, פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. יסוד: שוע״ר מ״ט סעיף א.
- ② מה שאינו רגיל. פָּסוּק אוֹ קֶטַע שֶׁאֵינוֹ שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, אַף שֶׁשָּׁגוּר לוֹ — לִקְרֹא מִתּוֹךְ הַכְּתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה. יסוד: שוע״ר מ״ט סעיף א.
- ③ להוציא אחרים. כְּשֶׁאוֹמֵר לְהוֹצִיא אֲחֵרִים — לְהִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה ; וּלְעַצְמוֹ יֵשׁ מָקוֹם לְהָקֵל כָּאַחֲרוֹנָה (הַמֵּקֵל אֵין מוֹחִין). יסוד: שוע״ר מ״ט סעיף א.
- ④ סומא. הַסּוּמָא מֻתָּר לוֹמַר בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. יסוד: שוע״ר מ״ט סעיף א.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן מ״ט (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַשָּׁגוּר, הסּוּמָא, לְהוֹצִיא אֲחֵרִים — יש להתייעץ עם רב, ולחב״ד עם רב של חב״ד.