✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman נ״ה · Kaddish and the מנין of עשרה
דיני קדיש וצירוף עשרה למניין — one says קדיש, קדושה and ברכו only with ten free adult men ; who stays in the middle, the צירוף of a קטן, of the עבד and the אשה, one asleep or behind a מחיצה, and the laws of מקום המנין
סימן נ״ה · כ״ב סעיפים
דיני קדיש וצירוף עשרה למניין
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
This siman sets the laws of the קדיש and the מנין: a דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) is said only with ten free adult men ; what happens when some leave in the middle ; the צירוף (joining) of a קטן, of the עבד and the אשה ; one who is asleep, and one behind a מחיצה ; and the מקום המנין. Hebrew text, fluent English translation and explanation of the 22 seifim, with a section of practical cases.
Topic: Kaddish and the מנין — דבר שבקדושה בעשרה, רובן, צירוף קטן, המצטרפין and מקום המנין
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ה · כ״ב סעיפים
Compiled by: Rav Yossef Haim Samama
DAAT · daattorah.com
Our Sages taught (מגילה כ״ג:): ונקדשתי בתוך בני ישראל — כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה — anything of public sanctity (קדיש, קדושה, ברכו) is said only within an עדה of at least ten men of Israel, for « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ». We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. The 22 seifim — דבר שבקדושה בעשרה, התחיל ויצאו מקצתן, צירוף קטן/עבד/אשה, דין המצטרפין and מקום המנין
1. Practical case — the מנין: who counts among the ten
2. Practical case — completing with a child or one asleep בשעת הדחק
3. Practical case — the קדיש begun then a departure (רובן)
+ Comprehension questions and going further
A. Kaddish and the מנין — the 22 seifim
דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה — “a matter of sanctity” — anything of public sanctity: the קדיש, the קדושה, the ברכו (and likewise the Torah reading with its berakhot and פריסת שמע). It is said only within a מנין of ten men, for « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל » — Hachem is sanctified among the children of Israel, and there is no עדה of fewer than ten.
Family A — דבר שבקדושה בעשרה (séif 1)
אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב׳ שערות; והוא הדין לקדושה ולברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה.
One says the קדיש, and does not say it with fewer than ten free adult men who have brought two hairs (13 years); likewise the קדושה and ברכו are not said with fewer than ten.
The founding principle of the siman: a דבר שבקדושה requires a מנין of ten. These ten must meet three conditions — being men (זכרים), free (בני חורין) and adult (גדולים, with the signs of puberty). The woman (אשה), the slave (עבד) and the minor (קטן) do not count.
Family B — התחיל ויצאו מקצתן: begun then a departure (séifim 2-3)
אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן. הגה: ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ׳ועוזבי ה׳ יכלו׳; אבל אם נשארו עשרה — מותר לצאת.
אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפילו קדושה, שהרי אומר תתקבל צלותהון; אבל אין קורין בתורה, דזהו ענין אחר.
Séif 2: if one has begun the קדיש or קדושה with ten and some have left, one finishes that קדיש or קדושה, provided the majority (רוב, six) remain. Rama: leaving is still a fault — of them it is said « וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ » — but if ten remain, it is permitted to leave. Séif 3: having begun בברכת אבות, one finishes even the קדושה, since one says תתקבל צלותהון; but one does not read the Torah, for that is a separate matter.
Once the דבר שבקדושה is begun in the presence of ten, one finishes it as long as the majority (רובן, six) remains. Leaving in the middle is a fault (« וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ »), unless ten remain. Having begun the עמידה aloud, one continues to the קדיש שלם with תתקבל, which belongs to the תפילה.
Family C — צירוף קטן, עבד and אשה (séifim 4-5)
יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים; והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין. הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו, מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק.
אם לא הביא שתי שערות, אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן, עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס. הגה: ומיהו אין מדקדקין בשערות, אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול.
Séif 4: some permit saying a דבר שבקדושה with nine by adjoining a קטן over six years old who knows to Whom one prays; but their view did not seem correct to the great decisors, and likewise the עבד and the אשה do not count. Rama: even by means of a חומש in his hand one does not adjoin him; yet some have the custom to be lenient בשעת הדחק. Séif 5: one who has not brought two hairs, even if advanced in years, is like a קטן, until the majority of his years pass — one then knows he is a סריס. Rama: but one does not scrutinize the hairs: once he has reached the age, one holds him to be an adult.
The מנין is made of ten adults. The view that adjoins a קטן (from six, knowing to Whom one prays, with a חומש) is rejected by the great ones; one relies on it only as an extreme leniency, בשעת הדחק. The עבד and the אשה never count. One holds as adult whoever has reached the age, without examining the signs.
Family D — דין המצטרפין: who counts among the ten (séifim 6, 8, 11-12)
ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן — אף על פי כן מצטרף עמהם.
חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר — הרי הן כפקחין ומצטרפים; אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר — הרי הוא כשוטה וקטן.
עבריין שעבר על גזירת הצבור, או שעבר עבירה — אם לא נידוהו, נמנה למנין עשרה. ומנודה — אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה.
Séif 6: if one of the ten has begun to pray alone and cannot answer with them, or is asleep, he still joins them. Séif 8: the deaf-mute who speaks but does not hear, or hears but does not speak, is like a lucid man and joins; but one who neither hears nor speaks is like a חרש שוטה וקטן. Séifim 11-12: the עבריין who transgressed, as long as he has not been placed under ban (נידוי), counts in the ten; but the מנודה is not adjoined.
To complete the ten it suffices to be present among them — no need to answer: one still praying the עמידה, or even one who is asleep (one wakes him), joins, provided the majority answers. The עבריין remains of Israel and counts (« חטא ישראל »), as long as he is not מנודה.
Family E — מקום המנין: one place, the מחיצה, the town (séifim 13-22)
צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם; והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ — הרי הוא כלחוץ.
מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות ואפילו אינו רחב ארבעה, ומראה להם פניו משם — מצטרף עמהם לעשרה. הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף.
אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח ציבור תוך הפתח — הוא מצרפן.
היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות; ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עבודה זרה.
עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים — כופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו.
Séif 13: the ten must be in one place with the ש״ץ; one standing in the doorway, from the doorstop outward, is “outside.” Séif 14: one behind the synagogue who shows his face through a window joins; roofs and upper storeys are not “the house.” Séif 15: if some are inside and some outside, the ש״ץ in the doorway joins them. Séif 20: when ten say קדיש-קדושה, even one not with them may answer; some require that no filth (טינוף) or idol intervene. Séifim 21-22: a town of ten — one compels the one who wishes to leave on the Days of Awe to stay or to hire a replacement.
The ten must share one and the same place with the ש״ץ; whatever separates (מחיצה, threshold, roof) excludes, unless one shows his face to the others. To answer a קדיש that is heard, however, no מחיצה bars — provided there is no screen of טינוף. One even compels hiring a tenth on the ימים נוראים.
The siman in one sentence: a דבר שבקדושה — קדיש, קדושה, ברכו — is said only with a מנין of ten free adult men (« וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל »); begun with ten, one finishes it as long as the majority remains; the קטן, the עבד and the אשה do not count; the ten must be in one place, and one counts the one asleep or still praying, as well as the עבריין who is not מנודה.
Practical cases
Case 1 — The מנין: who counts among the ten
Situation: whom does one count in the מנין of ten?
Conduct: one counts ten free adult men (from 13 with the signs). The מנין does not depend on each one answering: one still praying, one asleep, or a partial deaf-mute, joins as long as the majority can answer אמן. The עבריין who is not מנודה also counts.
Case 2 — Completing with a child or one asleep בשעת הדחק
Situation: one person is missing: may one complete with a child, or with one who is asleep, בשעת הדחק?
Conduct: the מנין requires ten adults. Adjoining a קטן (even over six, with a חומש) is rejected by the great decisors; some tolerate it only בשעת הדחק, and one relies on this only for ברכו and a קדיש of obligation, not for an optional קדיש. One who is asleep, however, counts in the ten — one takes care to wake him. For any concrete application, one follows one s Rav.
Case 3 — The קדיש begun then a departure (רובן)
Situation: one has begun the קדיש with ten, then someone leaves — may one continue?
Conduct: yes, if the majority (רובן, six of ten) remains: one finishes that קדיש or קדושה already begun, and even the whole order up to the קדיש שלם with תתקבל. Leaving in the middle remains a fault (« וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ »), unless ten remain. One does not begin a new דבר שבקדושה with fewer than ten.
Comprehension questions
Check your understanding:
- What are the three conditions of the ten men of the מנין?
- What does « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל » mean and whence do we learn that ten are needed?
- Can the קטן complete the מנין? What do the great decisors say?
- How far may one continue if people leave after beginning with ten?
- What is required for separated people to count in one מנין?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — דבר שבקדושה בעשרה — ונקדשתי, גזירה שווה תוך תוך (מגילה כ״ג:); צירוף קטן וט׳ וקטן — יודע למי מברכין (ברכות מ״ז:-מ״ח.); התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין ורובן
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — the דבר שבקדושה, the צירוף, the רוב and the מקום המנין