✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן נ״ה · הקדיש והמנין של עשרה

דיני קדיש וצירוף עשרה למניין — אין אומרים קדיש, קדושה וברכו אלא בעשרה זכרים בני חורין גדולים ; מי שנשאר באמצע, צירוף קטן ועבד ואשה, הישן והעומד אחורי מחיצה, ודיני מקום המנין
סימן נ״ה · כ״ב סעיפים
דיני קדיש וצירוף עשרה למניין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה קובע את דיני הקדיש והמנין: אין אומרים דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) אלא בעשרה זכרים בני חורין גדולים ; מה דינו של מי שיצאו מקצתן באמצע ; צירוף קטן, עבד ואשה ; הישן, והעומד אחורי מחיצה ; ומקום המנין. טקסט עברי, ביאור והסבר של כ״ב הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: הקדיש והמנין — דבר שבקדושה בעשרה, רובן, צירוף קטן, המצטרפין ומקום המנין
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ה · כ״ב סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חז״ל (מגילה כ״ג:): ונקדשתי בתוך בני ישראל — כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה — כל דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) אינו נאמר אלא בתוך עדה של עשרה מישראל, שנאמר « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ». אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. כ״ב הסעיפים — דבר שבקדושה בעשרה, התחיל ויצאו מקצתן, צירוף קטן/עבד/אשה, דין המצטרפין ומקום המנין
1. מקרה מעשי — המנין: מי נמנה בכלל העשרה
2. מקרה מעשי — להשלים בקטן או בישן בשעת הדחק
3. מקרה מעשי — קדיש שהתחילו ואחר כך יצא אחד (רובן)
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. הקדיש והמנין — כ״ב הסעיפים

דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה — «מילה של קדושה» — כל דבר שבקדושת רבים: הקדיש, הקדושה, הברכו (וכן קריאת התורה בברכותיה ופריסת שמע). ואינו נאמר אלא בתוך מנין של עשרה, שנאמר « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל » — הקדוש ברוך הוא מתקדש בתוך בני ישראל, ואין עדה פחותה מעשרה.

משפחה א׳ — דבר שבקדושה בעשרה (סעיף א׳)

אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב׳ שערות; והוא הדין לקדושה ולברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה.
אומרים את הקדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו שתי שערות (בני שלוש עשרה) ; והוא הדין לקדושה ולברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה.
יסוד הסימן: דבר שבקדושה טעון מנין של עשרה. ועשרה אלו צריכים שלושה: זכרים, בני חורין וגדולים (שהביאו סימני גדלות). האשה, העבד והקטן אינם מצטרפים.

משפחה ב׳ — התחיל ויצאו מקצתן (סעיפים ב׳-ג׳)

אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן. הגה: ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ׳ועוזבי ה׳ יכלו׳; אבל אם נשארו עשרה — מותר לצאת.
אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפילו קדושה, שהרי אומר תתקבל צלותהון; אבל אין קורין בתורה, דזהו ענין אחר.
סעיף ב׳: אם התחיל קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומר אותו קדיש או אותה קדושה, ובלבד שנשתיירו רובן (שישה). הגה: ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר « וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ » ; אבל אם נשארו עשרה — מותר לצאת. סעיף ג׳: התחיל בברכת אבות — גומר אפילו קדושה, שהרי אומר תתקבל צלותהון ; אבל אין קורין בתורה, דזהו ענין אחר.
משהתחילו את הדבר שבקדושה בעשרה, גומרין אותו כל עוד רובן (שישה) קיימין. והיוצא באמצע — עבירה בידו (« וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ »), אלא אם כן נשארו עשרה. ומשהתחיל העמידה בקול רם ממשיך עד הקדיש השלם שבו תתקבל, שהוא מגמר התפילה.

משפחה ג׳ — צירוף קטן, עבד ואשה (סעיפים ד׳-ה׳)

יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים; והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין. הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו, מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק.
אם לא הביא שתי שערות, אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן, עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס. הגה: ומיהו אין מדקדקין בשערות, אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול.
סעיף ד׳: יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה בצירוף קטן יותר מבן שש היודע למי מתפללין ; ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים, והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין. הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו, מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק. סעיף ה׳: מי שלא הביא שתי שערות, אף שהוא גדול בשנים דינו כקטן, עד שיצאו רוב שנותיו — שאז יתברר שהוא סריס. הגה: ומיהו אין מדקדקין בשערות, וכל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול.
המנין מעשרה גדולים. השיטה המצרפת קטן (מבן שש היודע למי מתפללין, בחומש שבידו) נדחתה בידי גדולי הפוסקים ; ואין סומכין עליה אלא בשעת הדחק גמור. העבד והאשה אינם נמנים לעולם. ומי שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול בלא בדיקה.

משפחה ד׳ — דין המצטרפין: מי נמנה בעשרה (סעיפים ו׳, ח׳, י״א-י״ב)

ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן — אף על פי כן מצטרף עמהם.
חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר — הרי הן כפקחין ומצטרפים; אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר — הרי הוא כשוטה וקטן.
עבריין שעבר על גזירת הצבור, או שעבר עבירה — אם לא נידוהו, נמנה למנין עשרה. ומנודה — אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה.
סעיף ו׳: אם אחד מן העשרה התחיל להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן — אף על פי כן מצטרף עמהם. סעיף ח׳: חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר — כפקחין הוא ומצטרף ; אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר — הרי הוא כשוטה וקטן. סעיפים י״א-י״ב: עבריין שעבר, כל שלא נידוהו — נמנה למנין עשרה ; אבל מנודה אין מצרפין אותו.
להשלמת העשרה די בנוכחות בתוכם — ואין צריך שיענה: המתפלל עדיין את העמידה, ואפילו הישן (שמעירין אותו), מצטרף, ובלבד שהרוב עונין. והעבריין בקדושת ישראל עומד ונמנה (« חטא ישראל »), כל עוד אינו מנודה.

משפחה ה׳ — מקום המנין: מקום אחד, המחיצה, העיר (סעיפים י״ג-כ״ב)

צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם; והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ — הרי הוא כלחוץ.
מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות ואפילו אינו רחב ארבעה, ומראה להם פניו משם — מצטרף עמהם לעשרה. הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף.
אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח ציבור תוך הפתח — הוא מצרפן.
היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות; ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עבודה זרה.
עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים — כופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו.
סעיף י״ג: צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד עם השליח ציבור ; והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ — כלחוץ. סעיף י״ד: העומד אחורי בית הכנסת ומראה פניו דרך חלון — מצטרף ; וגגין ועליות אינן בכלל בית. סעיף ט״ו: מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח ציבור תוך הפתח — מצרפן. סעיף כ׳: היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש-קדושה, אף מי שאינו עמהם יכול לענות ; ויש אומרים שלא יהא מפסיק טינוף או עבודה זרה. סעיפים כ״א-כ״ב: עיר של עשרה — כופין את הרוצה לצאת בימים הנוראים לישאר או לשכור אחר במקומו.
העשרה צריכים מקום אחד עם השליח ציבור ; והמפסיק (מחיצה, סף, גג) מוציא מן הצירוף, אלא אם כן מראה פניו להם. אבל לעניית קדיש הנשמע — אין מחיצה מפסקת, ובלבד שלא יהא מפסיק טינוף. וכופין אף לשכור עשירי בימים הנוראים.
הסימן במשפט אחד: דבר שבקדושה — קדיש, קדושה, ברכו — אינו נאמר אלא בעשרה זכרים בני חורין גדולים (« וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ») ; משהתחילו בעשרה גומרין כל עוד רובן קיימין ; הקטן, העבד והאשה אינם נמנים ; והעשרה במקום אחד, ונמנה בהם הישן והמתפלל עדיין, וכן העבריין שאינו מנודה.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — המנין: מי נמנה בכלל העשרה

מצב: את מי מונים בכלל המנין של עשרה ?
הנהגה: מונים עשרה זכרים בני חורין גדולים (מבן שלוש עשרה עם הסימנים). והמנין אינו תלוי בעניית כל אחד: המתפלל עדיין, הישן, או חרש-אילם בחלקו — מצטרף כל עוד הרוב יכולים לענות אמן. והעבריין שאינו מנודה אף הוא נמנה.

מקרה 2 — להשלים בקטן או בישן בשעת הדחק

מצב: חסר אדם אחד: האם אפשר להשלים בקטן, או במי שישן, בשעת הדחק ?
הנהגה: המנין טעון עשרה גדולים. צירוף קטן (אף מבן שש, בחומש שבידו) נדחה בידי גדולי הפוסקים ; יש המקילין בו רק בשעת הדחק, ואין סומכין על כך אלא לברכו ולקדיש של חובה, לא לקדיש של רשות. אבל הישן נמנה בעשרה — ומשתדלים להעירו. ולכל מעשה — כהוראת הרב.

מקרה 3 — קדיש שהתחילו ואחר כך יצא אחד (רובן)

מצב: התחילו את הקדיש בעשרה, ואחר כך יצא אחד — האם ממשיכים ?
הנהגה: כן, כל עוד רובן (שישה מעשרה) קיימין: גומרין את אותו קדיש או קדושה שהתחילו, ואף כל הסדר עד הקדיש השלם שבו תתקבל. והיוצא באמצע — עבירה בידו (« וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ »), אלא אם כן נשארו עשרה. ואין מתחילין דבר שבקדושה חדש בפחות מעשרה.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהם שלושת התנאים בעשרה אנשי המנין ?
  2. מה משמעות « וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל » ומנין למדים שצריך עשרה ?
  3. האם הקטן משלים את המנין ? מה דעת גדולי הפוסקים ?
  4. עד היכן ממשיכים אם יצאו לאחר שהתחילו בעשרה ?
  5. מה נדרש כדי שאנשים במקומות נפרדים יימנו במנין אחד ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן נ״ו
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן נ״ה · כ״ב סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא