Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its distinctiveness: it fuses halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav’s way on siman נ״ה — דִּינֵי קַדִּישׁ וְצֵרוּף עֲשָׂרָה לְמִנְיָן. In the Rav, the siman spans כ״ו סְעִיפִים (twenty-six seifim): the ז׳ daily kaddishim, a דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה, the הִתְחִיל וְיָצְאוּ מִקְצָתָן, the צֵרוּף (קָטָן, עֶבֶד, אִשָּׁה, יָשֵׁן, חֵרֵשׁ, עֲבַרְיָן), מְחִצָּה and מְקוֹם הַמִּנְיָן, and שְׂכִירַת מִנְיָן וְשַׁ״ץ.
שולחן ערוך הרב — סימן נ״ה — דִּינֵי קַדִּישׁ וְצֵרוּף עֲשָׂרָה לְמִנְיָן
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן נ״ה — דִּינֵי קַדִּישׁ — וּבוֹ כ״ו סְעִיפִים
Text of the Alter Rebbe himself (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.55), followed by our translation. The siman has twenty-six seifim (כ״ו סְעִיפִים ; seif k → .55.k).
סעיף א אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּכָל הֶפְסֵק — לֹא פָּחוֹת מִז׳ קַדִּישִׁים בְּכָל יוֹם.
דִּינֵי קַדִּישׁ וּבוֹ כ״ו סְעִיפִים:אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק בְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה, וְהֵם לֹא פָּחוֹת מִז׳ קַדִּישִׁים בְּכָל יוֹם, עַל שֵׁם ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ״. וְאֵלּוּ הֵם: א׳ אַחַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁשָּׁם הוּא הֶפְסֵק סֵדֶר הַפְּסוּקִים. ב׳ אַחַר סִיּוּם תְּפִלַּת י״ח, שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ דְּבוּקָה לְמַה שֶּׁלְּאַחֲרֶיהָ. ג׳ אַחַר סֵדֶר קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״, שֶׁהוּא גַּם כֵּן דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. ד׳ אַחַר ״אַשְׁרֵי״ לְמִנְחָה, שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ בְּכָל יוֹם ג׳ פְּעָמִים — מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא. ה׳ אַחַר סִיּוּם תְּפִלַּת י״ח שֶׁל מִנְחָה, שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. ו׳ אַחַר בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ו. ז׳ אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁכְּבָר נִשְׁלְמָה הַתְּפִלָּה. וְז׳ אֵלּוּ הֵן חוֹבָה כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין בְּצִבּוּר, וְהַשְּׁאָר מִנְהָג. וְרָאוּי לְכָל אָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְחֹת מִלַּעֲנוֹת י׳ קַדִּישִׁים בְּכָל יוֹם:
Seven kaddishim a day. קדיש is said at every הֶפְסֵק in the order of the tefila — no fewer than ז׳ a day (« שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ ») : after פסוקי דזמרה, after the עמידה of שחרית, after וּבָא לְצִיּוֹן, after אשרי of מנחה, after the עמידה of מנחה, after the ברכות ק״ש of ערבית, and after ערבית. These seven are חובה with a tzibbur, the rest מנהג ; one should answer no fewer than י׳ kaddishim.
סעיף ב כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵין אוֹמְרִים בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין.
כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּקְדֻשָּׁה — אֵין אוֹמְרִים בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּלְהַלָּן נֶאֱמַר: ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְגו׳״, וּלְמֵדִין גְּזֵרָה שָׁוָה ״תּוֹךְ״ ״תּוֹךְ״, מַה ״תּוֹךְ״ הָאָמוּר לְהַלָּן עֵדָה — אַף ״תּוֹךְ״ הָאָמוּר כָּאן עֵדָה, וְאֵין עֵדָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת״, צֵא מֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב — נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה. וְעֵדָה זוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלָּהּ מִזְּכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהָיְתָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים — אֵינָן מִצְטָרְפִין:
A davar shebikdusha needs ten. No davar shebikdusha (קדיש, ברכו, קדושה) is said with fewer than ten — from וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (a gezera shava תּוֹךְ-תּוֹךְ ; no עֵדָה fewer than ten). This עֵדָה must all be free adult males who have grown ב׳ שערות ; women, slaves and minors do not combine.
סעיף ג הִתְחִיל בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ מִקְצָתָם — גּוֹמְרִין, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ רֻבָּן.
אִם הִתְחִיל לוֹמַר קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ מִקְצָתָם — גּוֹמְרִין אוֹתוֹ הַקַּדִּישׁ אוֹ אוֹתָהּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִתְחִיל, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ רֻבָּ[ן]. וּמִכָּל מָקוֹם עֲבֵרָה הִיא לָצֵאת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: ״וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ״. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה — מֻתָּר לָצֵאת:
Began, then some left. If one began the קדיש or קדושה with ten and some left — he finishes that קדיש/קדושה provided the majority remains. Leaving is an עבירה (« וְעוֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ ») ; but if ten remain it is permitted to leave.
סעיף ד אֲפִלּוּ הִתְחִיל אָבוֹת בְּקוֹל רָם — גּוֹמֵר קְדֻשָּׁה וְכָל י״ח שֶׁלֹּא בַּעֲשָׂרָה.
וְלֹא שֶׁהִתְחִיל הַקְּדֻשָּׁה עַצְמָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִתְחִיל בִּרְכוֹת ״אָבוֹת״ בְּקוֹל רָם וְיָצְאוּ מִקְצָתָן — גּוֹמֵר אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה וְכָל תְּפִלַּת י״ח וְסֵדֶר קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״ וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ שֶׁלֹּא בַּעֲשָׂרָה, שֶׁכָּל זֶה מִגְּמַר תְּפִלַּת י״ח הוּא, וּלְכָךְ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר קַדִּישׁ שָׁלֵם עַד אַחַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה זוֹ, וְאוֹתוֹ קַדִּישׁ שָׁלֵם חוֹזֵר עַל תְּפִלַּת י״ח, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וְכו׳״. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא יוֹם הַכְּנִיסָה — אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה אִם הָלְכוּ מִקְצָתָן קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לִקְרוֹת, שֶׁהַקְּרִיאָה אֵינָהּ מִגְּמַר הַתְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחָה קוֹרִין קֹדֶם הַתְּפִלָּה.וְכֵן אִם יָצְאוּ מִקְצָתָן לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ ״יוֹצֵר״ — לֹא יַתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, שֶׁתְּפִלַּת י״ח וּקְדֻשָּׁה אֵין לָהֶם עִנְיָן עִם קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּעַרְבִית לֹא יֹאמַר הַקַּדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר תְּפִלַּת י״ח אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ עֲשָׂרָה בִּתְחִלַּת תְּפִלַּת י״ח, וְלֹא דַּי בְּמַה שֶּׁהָיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל קַדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת י״ח יֹאמַר כְּשֶׁהָיוּ עֲשָׂרָה בִּתְחִלַּת עַרְבִית אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ מִקְצָתָן אַחַר כָּךְ.וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר ״עָלֵינוּ״ בֵּין בְּשַׁחֲרִית בֵּין בְּעַרְבִית — לֹא יֹאמַר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת ״עָלֵינוּ״ — אֵין זֶה מוֹעִיל לַקַּדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו, הוֹאִיל וְאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר ״עָלֵינוּ״ וְלֹא מִתַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא. וְהוּא הַדִּין בַּקַּדִּישׁ שֶׁאוֹמְרִים אַחַר הַלִּמּוּד — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ.וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ עֲשָׂרָה בַּאֲמִירַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אוֹ בַּאֲמִירַת ״אַשְׁרֵי״ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מִקְצָתָן קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַקַּדִּישׁ — לֹא יַתְחִילֶנּוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁאַף שֶׁקַּדִּישׁ זֶה הוּא מִתַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁסִּדְּרוּ הַתְּפִלָּה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלֹּא יוּכַל לוֹמַר בָּרְכוּ אוֹ תְּפִלַּת י״ח אַחַר קַדִּישׁ זֶה כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ חֲכָמִים — אֵין קַדִּישׁ זֶה חוֹבָה כְּלָל, שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הָיְתָה לוֹמַר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וּמִטַּעַם זֶה אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ד, וְכֵן בְּמִנְחָה תַּקָּנָתָם הָיְתָה לוֹמַר קַדִּישׁ לִפְנֵי תְּפִלַּת י״ח, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַתְחִילִין תְּפִלַּת י״ח כָּךְ בְּלֹא קַדִּישׁ לְפָנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ״ב:
Completing the tefila. Even if he only began בִּרְכוֹת אָבוֹת aloud and some left — he finishes קדושה, the whole עמידה, וּבָא לְצִיּוֹן and the following קדיש שלם, without ten, since all is part of completing the tefila (hence « תִּתְקַבֵּל »). But the Torah reading is not part of completing the tefila, and kaddishim that are only מנהג (after עלינו, after learning) require ten at the moment of saying them.
סעיף ה יֵשׁ מַתִּירִין בְּט׳ וְצֵרוּף קָטָן, וְהָעִיקָר שֶׁאֵין אִשָּׁה וְעֶבֶד וְקָטָן מִצְטָרְפִים.
יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּט׳ וְצֵרוּף עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן, לְפִי שֶׁעַל כָּל עֲשָׂרָה בְּנֵי בְּרִית הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ כְּבוֹד שָׁמַיִם לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מִט׳ בְּנֵי מִצְווֹת שֶׁט׳ נִרְאִים כַּעֲשָׂרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה הַקָּטָן יוֹתֵר מִבֶּן ו׳ שָׁנָה וְיוֹדֵעַ לְמִי מִתְפַּלְּלִין, שֶׁפָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ — אֵין דַּעְתּוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ לְעוֹנַת הַפְּעוּטוּת, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אִשָּׁה וְעֶבֶד אוֹ קָטָן מִצְטָרְפִים בְּשׁוּם עִנְיָן, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ כָּל עֲשָׂרָה זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת, וּבְפָחוֹת מִכֵּן — אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, וְאֵין אוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבְּיַד הַקָּטָן — אֵין לְצָרְפוֹ. וְכֵן עִקָּר.וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לִמְחוֹת בְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּשְׁעַת הַדְּחָק לְצָרְפוֹ עַל יְדֵי חֻמָּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא חֻמָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמְכוּ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יֹאמְרוּ אֶלָּא ״בָּרְכוּ״ וְקַדִּישׁ שֶׁהוּא חִיּוּב, אֲבָל לֹא קַדִּישׁ שֶׁאַחַר ״עָלֵינוּ״ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג:
Combining a minor / slave / woman. Some permit a davar shebikdusha with ט׳ plus a minor over six who knows to Whom we pray ; but the main view is that neither woman, slave nor minor combines — even by a ספר תורה in the minor’s hand. One does not protest those who, בשעת הדחק, are lenient to combine via a חומש, and only for ברכו and קדיש (an obligation), not the קדיש after עלינו.
סעיף ו לֹא הֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת — דִּינוֹ כְּקָטָן עַד רֹב שְׁנוֹתָיו.
אִם לֹא הֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים — דִּינוֹ כְּקָטָן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו דְּהַיְנוּ ל״ו שָׁנָה, שֶׁאָז נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא סָרִיס וְלֹא יָבִיא שְׂעָרוֹת לְעוֹלָם. וְאִם נִרְאָה בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס קֹדֶם לָכֵן — דִּינוֹ כְּגָדוֹל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק בַּשְּׂעָרוֹת בְּכָל שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו, דְּהַיְנוּ בֶּן י״ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁתְּפִלָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — סוֹמְכִין עַל הַחֲזָקָה שֶׁמִּן הַסְּתָם הֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו שֶׁרָאוּי לְהָבִיא בָּהֶן ב׳ שְׂעָרוֹת:
Signs of adulthood. One who has not grown ב׳ שערות, however old in years — his din is that of a minor until the majority of his years passes (ל״ו years, when he is established a סריס) ; with signs of a סריס earlier, he is an adult from twenty. But one need not check the hairs at thirteen and a day — we rely on the חזקה.
סעיף ז הִתְחִיל אֶחָד לְהִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ — מִצְטָרֵף אַף שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה עִמָּהֶם.
אִם הִתְחִיל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח לְבַדּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם — אַף עַל פִּי כֵן מִצְטָרֵף עִמָּהֶם. וְהוּא הַדִּין לְב׳ אוֹ ג׳ אוֹ ד׳, כָּל שֶׁנִּשְׁאָר הָרֹב שֶׁעוֹנִין אָמֵן — אֵין עֲנִיַּת הַמִּעוּט מְעַכֶּבֶת, שֶׁאֵין אֲמִירַת דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה תָּלוּי בַּעֲנִיָּתָן רַק שֶׁיִּהְיוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַל כָּל עֲשָׂרָה שֶׁהֵם בְּנֵי קְדֻשָּׁה — שְׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וִיכוֹלִים לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה (כְּגוֹן קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״, אוֹ אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה אִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה פַּעַם ב׳ — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ ט׳ שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן אַחֲרָיו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ״ד):
One praying still combines. If one of the ten began his עמידה and cannot answer — he still counts ; likewise two, three or four, as long as the majority answer אמן, for a davar shebikdusha depends not on their answering but on their presence. But for the חזרת הש״ץ nine must listen and answer אמן (a ברכה לבטלה otherwise).
סעיף ח יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּשֵׁן אֶחָד מִצְטָרֵף, וְאֵין לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לְמַחֲלֹקֶת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַדִּין אִם אֶחָד מִי׳ יָשֵׁן — מִצְטָרֵף לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה עִמָּהֶם, אֲבָל יוֹתֵר מֵאֶחָד — אֵין כְּבוֹד שָׁמַיִם לְצָרְפָם אִם הֵם יְשֵׁנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְדַמּוֹת יָשֵׁן לְמִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁהַיָּשֵׁן נִשְׁמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאֵין קְדֻשָּׁה שׁוֹרָה עָלָיו, וְאֶפְשָׁר שֶׁרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּשֵׁן בַּיּוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד׳.וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה — אֵין לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמַחֲלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲקִיצוֹ:
A sleeper among the ten. Some say one sleeper among the ten combines (but not more than one) ; others say a ישן is not like one praying (his soul departs). In practice, one does not enter the מחלוקת, since he can be woken.
סעיף ט הַמִּתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ — נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ מִקַּדִּישׁ עַד שֶׁיִּגְמֹר.
כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה בִּלְעָדוֹ — נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ מִלּוֹמַר קַדִּישׁ עַד שֶׁיִּגְמֹר כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הוּא. אֲבָל אִם מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וּמַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ״ד:
Praying alone. When a man prays alone though there are ten besides him — it is proper to wait to say קדיש until he finishes, so that he too may share in it ; but if he prays with them and prolongs — one need not wait.
סעיף י הַיָּשֵׁן בִּשְׁעַת דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה — נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּעוֹרְרוּהוּ.
וּמִי שֶׁיָּשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מַגִּיעִין לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה — נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּעוֹרְרוּהוּ מִשְּׁנָתוֹ. וְאִם לֹא רָצָה לַעֲמֹד — אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין:
Asleep at the kedusha. One asleep when the ציבור reaches a davar shebikdusha — it is proper to wait until he is woken ; if he will not rise, one need not wait.
סעיף יא חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ — כְּפִקֵּחַ וּמִצְטָרֵף.
חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר — הֵן כְּפִקְחִים, וּמִצְטָרְפִים לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עוֹנִין עִמָּהֶם. וַאֲפִלּוּ הֵם ב׳ אוֹ יוֹתֵר, כָּל שֶׁהָרֹב הֵם פִּקְחִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲנוֹת אָמֵן — אֵין עֲנִיַּת הַמִּעוּט מְעַכֶּבֶת כָּל שֶׁהֵם בְּנֵי מִצְווֹת וְהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִתְפַּלֵּל כְּבָר בְּלַחַשׁ — לֹא יַחֲזִיר הַתְּפִלָּה שֵׁנִית אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ ט׳ הַשּׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אָמֵן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ״ד. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר — הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה וְקָטָן, וְזֶהוּ חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם:
A cheresh who speaks. A cheresh who speaks but does not hear, or hears but does not speak — like the pikchim, combines for any davar shebikdusha though he does not answer, even several as long as the majority are pikchim. But one who neither hears nor speaks — like a שוטה and קטן.
סעיף יב לְעוֹלָם קָטָן עַד שֶׁיָּבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת אַחַר י״ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
לְעוֹלָם הוּא קָטָן עַד שֶׁיָּבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בֶּן י״ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת — אֵינוֹ אֶלָּא שׁוּמָא:
Definition of a minor. Always a minor until he grows ב׳ שערות after thirteen years and a day ; before that, even if he has grown them — it is only a שׁוּמָא (a mole).
סעיף יג נוֹלַד בְּיוֹם ל׳ שֶׁל מַרְחֶשְׁוָן — חֶשְׁבּוֹן הַבַּר מִצְוָה.
מִי שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו שֶׁהוּא יוֹם ל׳ שֶׁל מַרְחֶשְׁוָן וּבִשְׁנַת י״ג חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו אֵינוֹ אֶלָּא יוֹם אֶחָד — אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֶּחֳדָשִׁים וְשָׁנִים מוֹנִין מִיּוֹם ב׳ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא עִקָּר וְיוֹם א׳ הוּא מִן חֹדֶשׁ שֶׁלְּפָנָיו, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ י״ג שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם אֶל יוֹם עַד שֶׁיַּעַבְרוּ כ״ט יוֹמִין שְׁלֵמִים מִמַּרְחֶשְׁוָן, כְּמוֹ שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁעָבְרוּ כְּבָר כ״ט יוֹם:
Reckoning the bar mitzvah. One born on the first day of ראש חדש כסלו (the thirtieth of מרחשון) in a year when מרחשון is חסר — does not become בר מצוה until ראש חדש כסלו, for thirteen full years from day to day are not complete until כ״ט days of מרחשון pass.
סעיף יד עֲבַרְיָן מִצְטָרֵף — ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״, אֲבָל מְנֻדֶּה אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
עֲבַרְיָן שֶׁעָבַר עַל גְּזֵרַת הַצִּבּוּר שֶׁגָּזְרוּ בְּנִדּוּי וְחֵרֶם אוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ נִדּוּי — מִצְטָרֵף לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָכָן ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״, אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא — יִשְׂרָאֵל הוּא וּבִקְדֻשָּׁתוֹ הוּא עוֹמֵד וְלֹא יָצָא מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם נִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם — אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאִם מִצְטָרֵף מַה הוֹעִילוּ בְּתַקָּנָתָם שֶׁהִבְדִּילוּהוּ מֵאֲגֻדָּתָם. וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא שָׁם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה בִּלְעָדוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרְשׁוּ לְהַחֲמִיר עָלָיו בְּכָךְ:
A transgressor / one under niddui. A transgressor who broke a communal decree or incurred נידוי — combines to the minyan (« חָטָא יִשְׂרָאֵל » — despite his sin he remains ישראל). But if they placed him under נידוי — he does not combine (else what use their תקנה) ; yet one may pray in the synagogue where he is if there are ten without him. Cf. « יורה דעה ».
סעיף טו צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם.
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם, אֲבָל אִם מִקְצָתָם בְּחֶדֶר זֶה וּמִקְצָתָם בְּחֶדֶר אַחֵר — אֵינָם מִצְטָרְפִים אַף עַל פִּי שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ בֵּינֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם הָרֹב עוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַמִּעוּט בָּעֲזָרָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵינָם נִגְרָרִים אַחַר הָרֹב לְהִצְטָרֵף עִמָּהֶם. וַאֲפִלּוּ הָעוֹמְדִים עַל הָאַסְקֻפָּה בְּתוֹךְ הַפֶּתַח מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁסּוֹגֵר הַדֶּלֶת מִמְּקוֹם שָׂפָה הַפְּנִימִית שֶׁל עֳבִי הַדֶּלֶת וְלַחוּץ — כְּלַחוּץ, שֶׁהַדֶּלֶת מַבְדֶּלֶת בֵּין פְּנִים לְחוּץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה — הֲרֵי מְקוֹמָהּ כְּלַחוּץ (וְלֹא מְקוֹם עָבְיָהּ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מְקוֹם חֲפִיפָתָהּ שֶׁהִיא חוֹפֶפֶת עַל הָאַסְקֻפָּה עַד מָקוֹם שֶׁהִיא נוֹקֶשֶׁת בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַדֶּלֶת קְבוּעָה בְּאֶמְצַע עֳבִי הָאַסְקֻפָּה וְסוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ מִצַּד פְּנִים לְצַד חוּץ עַד כְּנֶגֶד הַצִּיר — הֲרֵי כָּל עֳבִי הָאַסְקֻפָּה מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית עַד מְקוֹם הַנְּקִישָׁה שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַצִּיר — הַכֹּל כְּלַחוּץ):
One place. All ten must be in one place with the ש״ץ ; some in this room and some in another — they do not combine even with the door open, even the majority in the synagogue and the minority in the עֲזָרָה. One standing on the threshold, from the inner edge of the door outward — is « outside ».
סעיף טז הַמַּרְאֶה פָּנָיו דֶּרֶךְ חַלּוֹן — מִצְטָרֵף ; עַל הַגָּג — אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָעוֹמְדִים בַּחוּץ אֵינָם נִרְאִים לְהָעוֹמְדִים בִּפְנִים, אֲבָל מִי שֶׁמַּרְאֶה פָּנָיו לְהָעוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲפִלּוּ הוּא עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנִים דֶּרֶךְ חַלּוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם, אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כַּמָּה קוֹמוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב ד׳ — מִצְטָרֵף עִמָּהֶם לַעֲשָׂרָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה פָּנִים לָהֶם, אֲפִלּוּ עוֹמֵד עַל גַּבֵּיהֶן מִלְמַעְלָה עַל גַּג בֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, בֵּין שֶׁעוֹמֵד עַל הַגָּג מַמָּשׁ בֵּין שֶׁעוֹמֵד עַל עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁגַּם עֳבִי הַכְּתָלִים אֵינָם נִגְרָרִים אַחַר תּוֹכָם לִהְיוֹת נִדּוֹן כִּלְפָנִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה פָּנָיו לָהֶם:
Showing the face. All this when those outside are not seen by those inside ; but one who shows his face to those in the synagogue, even through a high window — combines. One who does not show his face, even on the roof or on the thickness of the walls — does not combine.
סעיף יז שְׁלִיחַ צִבּוּר עַל הָאַסְקֻפָּה — מְצָרֵף אֶת שֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבַּחוּץ.
אִם מִקְצָתָן מִבִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה תּוֹךְ הַפֶּתַח — הוּא מְצָרְפָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ מִקְצָת הָעוֹמְדִים בַּחוּץ נִרְאִים לְמִקְצָת הָעוֹמְדִים בִּפְנִים — שֶׁהֵם מִצְטָרְפִין:
The ש״ץ joins them. If some are inside, some outside, and the ש״ץ on the threshold within the doorway — he joins them, for he sees both, as though part of the outside were seen by part of the inside.
סעיף יח חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה לַגְּדוֹלָה — הַקְּטַנָּה נִגְרֶרֶת אַחַר הַגְּדוֹלָה.
חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ לַגְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְרְצָה קְטַנָּה בִּמְקוֹם חִבּוּרָהּ לַגְּדוֹלָה וְנָפַל כָּל אוֹתוֹ כֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק וּבַגְּדוֹלָה נִשְׁאֲרָה מִשְּׁאֵרִית כֹּתֶל זֶה פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן — הֲרֵי הַגְּדוֹלָה כְּמֻפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָּה עַל יְדֵי הַפַּסִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁהֵן מוֹעִילִים לְחַלֵּק הָרְשֻׁיּוֹת (אִם אֵין בֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת), שֶׁאֲפִלּוּ חָצֵר אַחַת שֶׁהֶעֱמִיד בָּהּ פַּס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן וּפַס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן בְּאֶמְצַע כָּתְלֵי אָרְכָּהּ — נִתְחַלְּקָה לִשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת לְכָל דָּבָר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שס״ג, וְהַקְּטַנָּה אֵינָהּ מֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן, וַהֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִיּוֹת שֶׁל הַגְּדוֹלָה. לְפִיכָךְ אִם ט׳ בַּגְּדוֹלָה וְאֶחָד בַּקְּטַנָּה — מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, שֶׁהַקְּטַנָּה נִגְרֶרֶת אַחַר הַגְּדוֹלָה, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ הַגְּדוֹלָה כֵּיוָן שֶׁהָרֹב בַּגְּדוֹלָה. אֲבָל אִם ט׳ בַּקְּטַנָּה וְאֶחָד בַּגְּדוֹלָה — אֵין מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, שֶׁאֵין הַגְּדוֹלָה נִגְרֶרֶת אַחַר הַקְּטַנָּה, וְהֵם אֵינָם נִגְרָרִים אַחֲרָיו כֵּיוָן שֶׁהֵמָּה הָרַבִּים. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה ה׳ בַּקְּטַנָּה וְה׳ בַּגְּדוֹלָה — אֵינָן מִצְטָרְפִין, שֶׁאֵין נִגְרָר אֶלָּא הַמִּעוּט אַחַר הָרֹב:
A small courtyard breached. A small courtyard fully breached to the large — the large is « set apart » by the remaining passin ; thus ט׳ in the large and one in the small — combines (the small is drawn after the large) ; but ט׳ in the small and one in the large — does not ; even half and half — no, for only the minority is drawn after the majority.
סעיף יט שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה וְצִבּוּר בַּגְּדוֹלָה — מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן.
הָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה וְצִבּוּר בַּגְּדוֹלָה — מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁהוּא נִגְרָר אַחֲרֵיהֶם. אֲבָל אִם שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וְצִבּוּר בַּקְּטַנָּה — אֵין מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁאֵין הָרֹב נִגְרָר אַחַר הַיָּחִיד:
ש״ץ in the small. The ש״ץ in the small and the ציבור in the large — he discharges them (he is drawn after them) ; but the ש״ץ in the large and the ציבור in the small — he does not, for the majority is not drawn after the individual.
סעיף כ וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים כָּתְלֵי הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַגְּדוֹלָה.
(וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים כָּתְלֵי אֹרֶךְ הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַגְּדוֹלָה וּמֻפְלָגִים שָׁם ג׳ טְפָחִים מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה, שֶׁאִם לֹא כֵן גַּם הַקְּטַנָּה הִיא כְּמֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי פַּסֵּי הַגְּדוֹלָה, מִשּׁוּם נִרְאֶה בַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ס):
The passin of the small. All this when the length-walls of the small enter the large and stand apart three טפחים ; otherwise the small too is « set apart » by the large’s passin — « seen from outside, flush within ».
סעיף כא שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּתֵבָה אוֹ בְּבִימָה — מִצְטָרֵף, שֶׁבְּטֵלָה לַבֵּית הַכְּנֶסֶת.
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד בְּתֵבָה אוֹ בְּבִימָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּבוֹהָה י׳ טְפָחִים וּרְחָבָה ד׳ עַל ד׳ אוֹ יוֹתֵר וְיֵשׁ לָהּ מְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י׳ טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר — מִצְטָרֵף עִמָּהֶם וּמוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּטֵלָה לְגַבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ לְעִנְיַן עֲמִידָה בִּפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רפ״ב, מִכָּל מָקוֹם בְּטֵלָה הִיא לְגַבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְעִנְיָן זֶה שֶׁמִּצְטָרְפִין, הוֹאִיל וְהוּא תַּשְׁמִישׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְרַגְלֵי בְּנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּתוֹכָהּ, וְעוֹד כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ — מִצְטָרְפִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:
Teiva and bima. Where the ש״ץ stands on a תיבה or בימה, even ten טפחים high and four by four with מחיצות — he combines and discharges them, for it is nullified to the synagogue (though a domain of its own for standing before a ספר תורה — cf. « יורה דעה » רפ״ב).
סעיף כב הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלָם עוֹנֶה עִמָּהֶם, שֶׁאֵין מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם.
וְכָל זֶה לְעִנְיַן צֵרוּף אוֹ לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה, אֲבָל אִם הָיוּ עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה — יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלָם, אֲפִלּוּ הוּא בְּבַיִת אַחֵר לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה בָּתִּים מַפְסִיקִים בֵּינֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כְּצוֹאָה לְעִנְיָן זֶה. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם.וְכֵן לְעִנְיַן לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה לֹא אָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד אֶלָּא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עִם הַצִּבּוּר, אֲבָל כְּשֶׁהֵם בְּמָקוֹם אֶחָד — יָכוֹל לָצֵאת כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״ג וְתר״צ:
One who hears the voice. All this is for combining or discharging ; but if ten are in one place saying קדיש or קדושה — whoever hears their voice may answer, even in another house, for not even an iron מחיצה separates Israel from their Father in heaven. Some say there must be no טינוף or עבודה זרה intervening — and one should be concerned. For discharging, the ש״ץ must be with the ציבור in one place.
סעיף כג עִיר שֶׁל עֲשָׂרָה וְאֶחָד רוֹצֶה לָצֵאת בְּיָמִים נוֹרָאִים — כּוֹפִין אוֹתוֹ.
עִיר שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא עֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה לָצֵאת בְּיָמִים נוֹרָאִים כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשָּׁאֵר אוֹ לִשְׂכֹּר אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּנְהָג הוּא בְּכָל תְּפוּצוֹת הַגּוֹלָה שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן שָׁלֵם כָּל הַשָּׁנָה שׂוֹכְרִים לָהֶם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּיָמִים נוֹרָאִים אוֹ הוֹלְכִים לִמְקוֹם מִנְיָן הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּנֵי הָעִיר כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה אֲבָל אִם הֵם י״א יָכוֹל אֶחָד לָצֵאת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ אֶחָד לָצֵאת לִנְקָבָיו וְיִצְטָרְכוּ לְהַמְתִּין שֶׁאִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף. וְאִם ב׳ רוֹצִים לָצֵאת שְׁנֵיהֶם שׂוֹכְרִים אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן בִּמְקוֹמָם וּשְׁנֵיהֶם יִפְרְעוּ בְּשָׁוֶה אֲפִלּוּ אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן עָנִי כְּמוֹ עָשִׁיר. אֲבָל אִם אֵין דָּרִין בַּיִּשּׁוּב אֶלָּא ח׳ אוֹ ט׳ וְשׂוֹכְרִים לָהֶם א׳ אוֹ ב׳ לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן פּוֹרְעִין חֲצִי לְפִי מָמוֹן וַחֲצִי לְפִי נְפָשׁוֹת כִּי יֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר שֶׁהֶעָנִי חַיָּב בְּהַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן כְּמוֹ הֶעָשִׁיר וְיֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר שֶׁהֶעָנִי יָכוֹל לֵילֵךְ לָעִיר הַסְּמוּכָה וְהֶעָשִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹב בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ עַל כֵּן עָשׂוּ פְּשָׁרָה זֹאת מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁדָּרִין כָּאן מִנְיָן שָׁלֵם אֵין אֶחָד מֵהֶם רַשַּׁאי לְבַטֵּל הַמִּנְיָן אֲפִלּוּ יֵלֵךְ הוּא לָעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִנְיָן:
A city of ten. A city of only ten, one of whom wishes to leave on the ימים נוראים — he is compelled to remain or hire a replacement, for such is the custom everywhere. At eleven, one may leave ; two who leave hire jointly and pay equally ; of eight or nine residents, half by wealth and half by souls.
סעיף כד הַיּוֹצְאִים צְרִיכִים לִתֵּן לִשְׂכַר שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ.
כָּל הַיּוֹצְאִים בְּעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִים לִשְׂכֹּר אַחֵר בִּמְקוֹמָן צְרִיכִין גַּם כֵּן לִתֵּן לִשְׂכַר שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹצֵא זְמַן אָרֹךְ לִפְנֵי יוֹם טוֹב צָרִיךְ לִתֵּן לִשְׂכַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְהַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן כְּמוֹ שֶׁיּוֹצֵא סָמוּךְ לְיוֹם טוֹב כֵּיוָן שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בְּיוֹם טוֹב לְבֵיתוֹ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לָבוֹא בַּמְּדִינָה פָּטוּר אֲפִלּוּ הִגִּיעַ זְמַן הָרֶגֶל וְהוּא שֶׁהוּא אָנוּס מַמָּשׁ אֲבָל אִם מֵחֲמַת חוֹב מָמוֹן אוֹ פְּשִׁיעָה לֹא יָכוֹל לָבוֹא לֹא יַפְסִידוּ חֲבֵרָיו חֶלְקָם:
The ש״ץ’s wage. All who leave and must hire a replacement must also pay toward the ש״ץ’s wage as if they had not left, even one who leaves long before the festival. One prevented from returning by true אונס — exempt ; but by debt or negligence — he does not cause his fellows to lose their share.
סעיף כה אֵין כּוֹפִין לִשְׂכֹּר אֶלָּא בְּיָמִים נוֹרָאִים וּבְחֶסְרוֹן א׳ אוֹ ב׳.
אֵין כּוֹפִין לִשְׂכֹּר לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן אֶלָּא בְּיָמִים נוֹרָאִים וּכְגוֹן שֶׁאֵין חֲסֵרִים אֶלָּא א׳ אוֹ ב׳ אֶלָּא אִם כֵּן מִנְהָג קָבוּעַ בָּעִיר לָכֹף לִשְׂכֹּר אֲפִלּוּ בְּחֶסְרוֹן ג׳ אוֹ ד׳ אֲבָל אִם יֵשׁ מִנְיָן שָׁלֵם מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר כּוֹפִין לִשְׂכֹּר שְׁלִיחַ צִבּוּר וַאֲפִלּוּ כָּל הַשָּׁנָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם תָּמִיד בַּעֲשָׂרָה וְכֵן מָקוֹם שֶׁאֵין מִנְיָן תָּמִיד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה בִּקְנָסוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ תָּמִיד מִנְיָן לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַתָּמִיד:
Compelling to hire. One compels hiring to complete the minyan only on the ימים נוראים and when only one or two are missing, unless there is a fixed custom. But where there is a full minyan of residents — one compels hiring a ש״ץ even all year, so the תמיד is not annulled.
סעיף כו יִשּׁוּבִים שֶׁסְּבִיבוֹתָם בָּאִים — אֵין צָרִיךְ לִתֵּן כְּלוּם לַיִּשּׁוּב.
יִשּׁוּבִים שֶׁצְּרִיכִים לִשְׂכֹּר מִנְיָן וּשְׁלִיחַ צִבּוּר וְיֵשׁ סְבִיבוֹת שֶׁרְגִילִין לָבוֹא גַּם כֵּן שָׁם עִם בְּנֵי בֵּיתָם אֵין צָרִיךְ לִתֵּן כְּלוּם לְהַיִשּׁוּב שֶׁאִם הָיוּ רוֹצִים הָיוּ הוֹלְכִים לְעִיר אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִנְיָן בִּלְעָדָם וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לִתֵּן כְּלוּם אֲפִלּוּ לִשְׂכִירוּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כֵּיוָן שֶׁגַּם בִּלְעָדָם הֵם צְרִיכִים שָׁם לִשְׁלִיחַ צִבּוּר:
Neighbouring settlements. Settlements that must hire a minyan and ש״ץ, whose surrounding folk regularly come — need give nothing to the settlement, for had they wished they would have gone to another town with a minyan without them, paying nothing even for the ש״ץ.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim נ״ה (Kehot edition, כ״ו סְעִיפִים). Translation: DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — קַדִּישׁ וְצֵרוּף עֲשָׂרָה
The yesod: the דבר שבקדושה and the מנין
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the founding principle — a דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה is said only with ten free adult males. Then what happens when one began with ten and some leave. Then who counts among the ten and where they must stand. Finally, the duty to secure a מנין, hiring a ש״ץ if needed.
דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה
The davar shebikdusha and the ten
The principle. One says קדיש, קדושה or ברכו only with ten (seif ב), ז׳ kaddishim an obligation each day (seif א).
The upshot. These ten must be זכרים בני חורין גדולים who have grown ב׳ שערות ; women, slaves and minors do not count. Cf. siman 69 (ברכו/פורס על שמע).
הִתְחִיל וְיָצְאוּ מִקְצָתָן — גְּמַר הַתְּפִלָּה
Began, some left, and the completion
The principle. One who began with ten and some left finishes his קדיש/קדושה as long as the majority remains (seif ג), and even the whole עמידה and the קדיש שלם (« תתקבל ») as part of completing the tefila (seif ד).
The upshot. Leaving is an עבירה ; kaddishim of מנהג require ten when said. Cf. siman 54 and siman 56 (קדיש).
הַמִּצְטָרְפִין וּמְקוֹם הַמִּנְיָן
Who combines and where
The principle. Who combines — the מתפלל, the ישן, the חרש, the עבריין (seifim ה-יד) — and the place: one מקום, the מחיצה, the רואה פנים, the courtyards, the בימה (seifim טו-כב).
The upshot. One combines by presence and visibility ; the שומע קול answers even from another house. Cf. siman 90 (the place of prayer).
שְׂכִירַת מִנְיָן וּשְׁלִיחַ צִבּוּר
Hiring a minyan and a chazan
The principle. A community must secure a מנין ; on the ימים נוראים one is compelled to remain or hire a replacement (seifim כג-כו).
The upshot. Those who leave pay the ש״ץ’s wage ; with a full minyan of residents one is compelled even all year, so the תמיד is not annulled.
A pointer to study. The scope of this siman — the דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה, the צֵרוּף and מְקוֹם הַמִּנְיָן — bears on the daily conduct of communal tefila. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For in-depth study and personal conduct, learn with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
Comparison of the Alter Rebbe’s way with the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman נ״ה. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his twenty-six seifim.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה | או״ח נ״ה — אֵין אוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה זְכָרִים. | רמ״א — נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵינָן מִצְטָרְפִין. | מ״ב נ״ה / מגילה כ״ג ע״ב — ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. | The Alter Rebbe’s way — בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת ; ז׳ קַדִּישִׁים חוֹבָה (סעיפים א-ב). |
| צֵרוּף קָטָן / ט׳ וְקָטָן | או״ח נ״ה — יֵשׁ מַתִּירִין בְּט׳ וְצֵרוּף קָטָן הַיּוֹדֵעַ. | רמ״א — יֵשׁ לִנְהֹג לְהָקֵל בִּשְׁעַת הַדְּחָק. | מ״ב נ״ה / ברכות מ״ז ע״ב — ״יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין״. | The Alter Rebbe’s way — הָעִיקָר שֶׁאֵין קָטָן מִצְטָרֵף, אֲבָל אֵין לִמְחוֹת בְּמֵקֵל בְּחֻמָּשׁ לְ״בָרְכוּ״ וְקַדִּישׁ (סעיף ה). |
| מְקוֹם הַמִּנְיָן וּמְחִצָּה | או״ח נ״ה — כָּל הָעֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְהַשַּׁ״ץ עִמָּהֶם. | רמ״א — הָעוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַרְאֶה פָּנִים דֶּרֶךְ חַלּוֹן מִצְטָרֵף. | מ״ב נ״ה — פְּרָטֵי אַסְקֻפָּה, גַּג וַעֲזָרָה. | The Alter Rebbe’s way — רוֹאֶה פָּנִים וּמָקוֹם אֶחָד ; הַשַּׁ״ץ עַל הָאַסְקֻפָּה מְצָרֵף ; שׁוֹמֵעַ קוֹל עוֹנֶה (סעיפים טו-כב). |
| שְׂכִירַת מִנְיָן וְשַׁ״ץ | או״ח נ״ה — כּוֹפִין לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן בְּיָמִים נוֹרָאִים. | רמ״א — עִיר שֶׁל עֲשָׂרָה כּוֹפִין לְהִשָּׁאֵר אוֹ לִשְׂכֹּר. | מ״ב נ״ה — פְּרָטֵי הַתַּשְׁלוּמִין לְפִי מָמוֹן וּנְפָשׁוֹת. | The Alter Rebbe’s way — הַיּוֹצְאִים נוֹתְנִים שְׂכַר הַשַּׁ״ץ ; מִנְיָן שָׁלֵם כּוֹפִין אֲפִלּוּ כָּל הַשָּׁנָה (סעיפים כג-כו). |
Table drawn from the Mechaber’s text (Orah Haim נ״ה, Sefaria source) and verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilchot Tefila 8, Rosh, Ran, Mordechai, Terumat haDeshen, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halacha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim ; Talmud Megila כ״ג ע״ב, Berachot כ״א ע״ב, מ״ז-מ״ח). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav (כ״ו סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav’s reading → practical upshot. Each line rests on the Rav’s actual text (§1).
קו א — דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין
The davar shebikdusha and the גדר of עֵדָה
Principle of the siman: אֵין אוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה (seifim א-ב).
The Rav’s reading: a gezera shava תּוֹךְ-תּוֹךְ, no עֵדָה fewer than ten — all זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים.
Practical upshot: say קדיש/קדושה/ברכו only with ten free adult males.
קו ב — הַמִּצְטָרְפִין: יָשֵׁן, חֵרֵשׁ, עֲבַרְיָן, מְחִצָּה
Who combines to the ten
Principle of the siman: the מתפלל, the ישן, the חרש, the עבריין (seifim ז-יד).
The Rav’s reading: presence suffices (not answering) as long as the majority answer ; the עבריין remains ישראל, but not the מנודה. Cf. siman 69.
Practical upshot: count by presence, wake the sleeper, exclude the מנודה.
קו ג — מְקוֹם הַמִּנְיָן וּשְׂכִירַת מִנְיָן וְשַׁ״ץ
The place and hiring a minyan
Principle of the siman: one מקום, the מחיצה, the רואה פנים (seifim טו-כב) and שְׂכִירַת מִנְיָן (seifim כג-כו).
The Rav’s reading: the שומע קול answers even from elsewhere, but to discharge, the ש״ץ must be with the ציבור ; one compels hiring a ש״ץ. Cf. siman 90.
Practical upshot: stand in one visible place ; secure a fixed מנין.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Chabad conduct in practice
Points of conduct flowing directly from siman נ״ה in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of cases.
For the Chabad Chassid — Siman נ״ה (דִּינֵי קַדִּישׁ וְצֵרוּף עֲשָׂרָה לְמִנְיָן)
- ① A davar shebikdusha needs ten. Say קַדִּישׁ, קְדֻשָּׁה, בָּרְכוּ only with ten זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים. Basis: SA HaRav נ״ה seifim א-ב.
- ② Began, then some left. Having begun with ten, one finishes as long as the majority remains ; leaving is an עבירה. Basis: SA HaRav נ״ה seifim ג-ד.
- ③ Who combines. The מתפלל, the ישן (woken), the חרש combine ; the עבריין yes, the מנודה no. Basis: SA HaRav נ״ה seifim ז-יד.
- ④ The place of the minyan. All in one visible place ; the שומע קול answers even from elsewhere. Basis: SA HaRav נ״ה seifim טו-כב.
- ⑤ Hiring a minyan. Secure a fixed מנין and a ש״ץ ; on the ימים נוראים one is compelled. Basis: SA HaRav נ״ה seifim כג-כו.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman נ״ה (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic ruling for a particular case. For any concrete question — the צֵרוּף, the מְחִצָּה, hiring a מִנְיָן — consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.