✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני קדיש וצירוף עשרה למניין — עיונים מעמיקים
סימן נ״ה · כ״ב סעיפים
דבר שבקדושה בעשרה · צירוף קטן · רובן · המצטרפין · מקום המנין
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ה — כ״ב סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳), רא״ש, ר״ן (פרק הקורא), מרדכי, שבלי הלקט, תרומת הדשן, הגהות מיימוניות, מהרי״ק, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ג: · ברכות כ״א: · ברכות מ״ז:-מ״ח. · סנהדרין ע״ד: (ונקדשתי בתוך בני ישראל ; צירוף קטן ; עשרה מישראל)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — the gader of עשרה לדבר שבקדושה and its מקור (מגילה כ״ג:), the axes of the siman (כ״ב סעיפים)
  2. דבר שבקדושה בעשרה — ונקדשתי, גזירה שווה תוך-תוך-עדה-עדה, ולמה עשרה זכרים בני חורין גדולים (מגילה כ״ג:, ברכות כ״א:, סנהדרין ע״ד:)
  3. צירוף קטן וט׳ וקטן — יודע למי מברכין, בשעת הדחק, חומש שבידו, ועבד ואשה (ברכות מ״ז:-מ״ח.)
  4. התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין, רובן, תתקבל, ועוזבי ה׳ יכלו
  5. המצטרפין — ישן, מחיצה, עבריין · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי קַדִּישׁ וְצֵרוּף עֲשָׂרָה לַמִּנְיָן. וּבוֹ כ״ב סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים. ב׳-ג׳: התחיל בעשרה ויצאו מקצתן — גומר ברובן, ותתקבל. ד׳-ה׳: צירוף קטן/עבד/אשה — יש מתירין ולא נראה, וסימני גדלות. ו׳-ח׳: המתפלל, הישן והחרש מצטרפין. ט׳-י״ב: גיל הגדלות, עבריין ומנודה. י״ג-כ׳: מקום אחד, מחיצה, חלון, חצר, תיבה, ועניית הנשמע. כ״א-כ״ב: כפיית עיר של עשרה בימים הנוראים.

Concise summary:

22 seifim: a דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) is said only with ten free adult men (« ונקדשתי בתוך בני ישראל », מגילה כ״ג:) ; begun with ten, one finishes it as long as the majority (רובן) remains ; the view that adjoins a קטן is rejected, and the עבד and אשה do not count ; one counts the sleeper and one still praying, as well as the עבריין who is not מנודה ; and the ten must share one place (מקום המנין).

1. הקדמת הסוגיא — דבר שבקדושה בעשרה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בסימן זה בדיני קדיש וצירוף עשרה למניין — אין אומרים דבר שבקדושה (קדיש, קדושה, ברכו) אלא בעשרה, שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ומקור הדין במגילה (כ״ג:), שלמדו גזירה שווה "תוך" "תוך", מה "תוך" האמור להלן ("הבדלו מתוך העדה") עדה, אף "תוך" האמור כאן עדה, ואין עדה פחותה מעשרה. וכן הביאו הרמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳), הרא״ש, הר״ן (פרק הקורא את המגילה), המרדכי ושבלי הלקט, ומרן בבית יוסף. ויסוד הסימן ניצב על כמה צירים: (א) גדר עשרה — מהו המקור ולמה זכרים בני חורין גדולים; (ב) צירוף קטן וט׳ וקטן (ברכות מ״ז:-מ״ח.); (ג) התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין ורובן; (ד) המצטרפין — ישן, מחיצה, עבריין. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.
הערה יסודית: ציר הסימן — מה גדרם של עשרה לדבר שבקדושה. יש לחקור אם צריך עשרה מדין "עדה" (גזירה שווה תוך-תוך, שהיא כעין קדושת רבים ודין ציבור), או מדין השראת שכינה — שעל כל עשרה מישראל שכינה שורה, ובהם אומרים דבר שבקדושה. ולזה נפקא מינה בכל דיני הסימן: בצירוף מי שאינו עונה (ישן, מתפלל), בעבריין שאינו מנודה, ובכל גדרי המצטרפין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר העשרה — האם מדין עדה (גזירה שווה תוך-תוך, ואין עדה פחותה מעשרה), או מדין השראת שכינה על עשרה מישראל? ונפקא מינה בצירוף קטן, בישן ובעבריין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. דבר שבקדושה בעשרה — מגילה כ״ג: (ונקדשתי)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב׳ שערות; והוא הדין לקדושה ולברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה."
שורש הדין — מגילה כ״ג:: תנו רבנן, "ונקדשתי בתוך בני ישראל" — כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני רבי חייא, אתיא "תוך" "תוך": כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם "הבדלו מתוך העדה הזאת", ואתיא "עדה" "עדה" מ"עד מתי לעדה הרעה הזאת" — מה להלן עשרה, אף כאן עשרה (יצאו יהושע וכלב מן המרגלים, נשתיירו עשרה). וכן בברכות (כ״א:) לענין קדושה, ובסנהדרין (ע״ד:) "בעשרה בני ישראל" לענין קידוש השם. וכן פסקו הרמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳), הרא״ש והר״ן (פרק הקורא), המרדכי ושבלי הלקט, והביאם מרן בבית יוסף.
קושיא — מנין שצריך דווקא עשרה? לשון "בתוך בני ישראל" סתמא היא, ולא נתפרש בה מנין; ומנין שאין דבר שבקדושה נאמר אלא בעשרה ולא ברוב או במספר אחר?
תירוץ: גזירה שווה "תוך" "תוך" מגלה שה"תוך" כאן הוא כ"תוך" דעדת המרגלים, ואתיא "עדה" "עדה" ש"אין עדה פחותה מעשרה" — יצאו יהושע וכלב משנים עשר המרגלים, נשתיירו עשרה שנקראו "עדה רעה". הרי שהעשרה הם שיעור "עדה", ובהם השכינה שורה לדבר שבקדושה. וזהו שכתב מרן "בפחות מעשרה". (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — למה זכרים בני חורין גדולים דווקא? כיון שהעשרה הם בגדר "עדה", צריך שיהיו כאותה עדה שממנה למדנו — עדת ישראל של זכרים גדולים בני חורין (המרגלים היו נשיאים). ולכך אשה ועבד וקטן — אף שהם בני ברית — אינם בכלל "עדה" ואינם מצטרפין. ומכאן, שאף למאן דאמר שהטעם משום השראת שכינה, מכל מקום גדרי המצטרפין נמדדים בגדר עדה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דבר שבקדושה: (א) המקור — "ונקדשתי בתוך בני ישראל", גזירה שווה תוך-תוך-עדה-עדה (מגילה כ״ג:). (ב) השיעור — עשרה, כמנין העדה. (ג) האיכות — זכרים בני חורין גדולים. (ד) הדין — קדיש, קדושה וברכו אינם נאמרים בפחות מעשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
דבר שבקדושה בעשרה — "ונקדשתי בתוך בני ישראל", גזירה שווה תוך-תוך-עדה-עדה (מגילה כ״ג:), ואין עדה פחותה מעשרה זכרים בני חורין גדולים.

3. צירוף קטן וט׳ וקטן — ברכות מ״ז:-מ״ח.

לשון השלחן ערוך

סעיפים ד׳-ה׳: "יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים... ואפילו הוא גדול בשנים, אם לא הביא שתי שערות דינו כקטן."
שורש הדין — ברכות מ״ז:-מ״ח.: תנן, אין מזמנין על עבד ועל אשה ועל קטן. ובגמרא דנו בצירוף — "תשעה ועבד מצטרפין" (ומעשה ברבן גמליאל ששחרר עבדו להשלים עשרה, ודחו שאין ראיה), וכן "ההוא ינוקא" שדנו אם קטן מצטרף. ועל קטן כתבו יש מתירין (הביאם הר״ן) לצרף קטן היודע למי מברכין, וסמכו על מקצת דעות בסוגיא; אבל הרא״ש, המרדכי והגהות מיימוניות (פרק ט׳ מהלכות תפלה) דחו, שאין קטן מצטרף לדבר שבקדושה. ומרן פסק כרבים: "ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים". ולענין חזקת הגדלות כתב המהרי״ק (שורש מ״ט) שאין מדקדקין בשערות.
קושיא — היאך יצורף קטן? הקטן אינו בר חיובא, ואין השכינה שורה אלא על עדה של גדולים; ומהיכן עלה על הדעת לצרפו לתשעה, ולומר עמו דבר שבקדושה?
מחלוקת הפוסקים בצירוף קטן: יש מתירין — לצרף קטן יותר מבן שש היודע למי מתפללין, שט׳ גדולים וקטן "נראין כעשרה", וסמכו על מקצת הסוגיא; ויש שהצריכו חומש בידו. גדולי הפוסקים (רא״ש, מרדכי, הגהות מיימוניות) דחו לגמרי, שאין הקטן בכלל "עדה", ואפילו על ידי חומש אין לצרפו. ומרן הכריע כמחמירין ("ולא נראין דבריהם"), והרמ״א הוסיף שיש נוהגין להקל בשעת הדחק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — עבד ואשה: למה אינם מצטרפין אף שהאשה חייבת בתפילה? לפי שהצירוף לדבר שבקדושה תלוי בגדר "עדה" של זכרים בני חורין, ולא בחיוב התפילה; והעבד — כאשה, שאינו בכלל עדת זכרים בני חורין. ומטעם זה אף המתירין קטן לא התירו אשה ועבד, שהקטן זכר בן חורין הוא ועתיד לבוא לכלל עדה, מה שאין כן אשה ועבד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — צירוף: (א) יש מתירין — קטן מבן שש היודע למי מתפללין, בשעת הדחק ובחומש שבידו. (ב) עיקר הדין — נדחו דבריהם, ואין קטן מצטרף אף בחומש. (ג) עבד ואשה — אינם מצטרפין לעולם. (ד) חזקת גדלות — כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול (מהרי״ק שורש מ״ט). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
צירוף קטן — יש מתירין קטן היודע למי מברכין (בשעת הדחק), ונדחו דבריהם לגדולי הפוסקים; ועבד ואשה אינם מצטרפין, שאינם בכלל עדת זכרים בני חורין (ברכות מ״ז:-מ״ח.).

4. התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין ורובן

לשון השלחן ערוך

סעיפים ב׳-ג׳: "אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן... ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר 'ועוזבי ה׳ יכלו׳."
שורש הדין — התחיל ויצאו מקצתן: כתב המרדכי (פרק בתרא דמגילה) בשם הירושלמי, שאם התחילו דבר שבקדושה בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין אותו קדיש או אותה קדושה, ובלבד שנשתיירו רובן (שישה); ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר "ועוזבי ה׳ יכלו". והתחיל בברכת אבות — גומר אפילו קדושה וכל התפילה עד תתקבל, כמו שכתבו הר״ן, שבלי הלקט ותרומת הדשן (סימן ט״ו), שהכל מגמר תפילת י״ח, שהרי אומר "תתקבל צלותהון"; אבל אין קורין בתורה, שהיא ענין אחר.
קושיא — משיצאו מקצתן אין כאן עשרה! והיאך גומרין דבר שבקדושה בפחות מעדה, והלא כל עיקרו אינו נאמר אלא בעשרה?
תירוץ: כיון שהתחילו בהיתר בעשרה, שוב אין היציאה מבטלת את מה שכבר התחילו, כל שנשתייר רובא — שהרוב ככל העדה לענין גמר מה שהתחיל. ולכך גומרין אותו קדיש או קדושה, ואף הקדיש השלם שבו תתקבל, שהוא גמר התפילה שהתחילה בעשרה; אבל להתחיל דבר שבקדושה חדש — בעינן עשרה גמורים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — עד היכן נמשך "גמר" מה שהתחילו בעשרה? והכריעו הפוסקים כצד הרחב, שהתחלת ברכת אבות מושכת עד תתקבל; אבל קריאת התורה — ענין בפני עצמו ואין קורין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היוצא באמצע (הגה): אף שמותר לצאת אם נשארו עשרה, כתב הרמ״א (בשם הירושלמי) שהיוצא בעוד שנצרך למנין — עבירה בידו, ועליו נאמר "ועוזבי ה׳ יכלו". ויש שדנו אם הדברים אמורים אף כשנשארים עשרה בלעדיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — רובן: (א) התחילו בעשרה ויצאו — גומרין כל שנשתייר רובן (שישה). (ב) הגמר — אותו קדיש/קדושה, וכן קדיש שלם שבו תתקבל. (ג) קריאת התורה — אינה מגמר התפילה. (ד) היוצא — עבירה בידו ("ועוזבי ה׳ יכלו"), אלא אם כן נשארו עשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
התחילו בעשרה ויצאו מקצתן — גומרין אותו דבר שבקדושה כל שנשתייר רובן, ואף הקדיש השלם שבו תתקבל; ואין מתחילין בפחות מעשרה, והיוצא — "ועוזבי ה׳ יכלו".

5. המצטרפין — ישן, מחיצה, עבריין · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיפים ו׳, י״ג: "ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן — אף על פי כן מצטרף עמהם... צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם."
שורש הדין — המצטרפין: (א) המתפלל לבדו שאינו יכול לענות, וכן הישן — מצטרפין (סעיף ו׳), שאין הצירוף תלוי בעניה אלא בנוכחות; ובישן — נכון להעירו. (ב) מקום אחד עם השליח ציבור (סעיף י״ג), והעומד בפתח מן האגף ולחוץ כלחוץ; אבל המראה פניו דרך חלון — מצטרף (סעיף י״ד), וגגין ועליות אינן בכלל בית. (ג) חצר גדולה וקטנה, ותיבה שאינה מפסקת (סעיפים ט״ז-י״ט). (ד) עבריין שלא נידוהו — נמנה, שנאמר בעכן "חטא ישראל" — אף שחטא, ישראל הוא (סעיף י״א); אבל מנודה אין מצרפין (סעיף י״ב).
פלפול — הישן: יש אומרים שהישן מצטרף כמתפלל שאינו עונה, שאף הוא נוכח והשכינה שורה על העשרה; ויש חולקין, שהישן נשמתו מסתלקת ואין קדושה שורה עליו. ולמעשה — אין להיכנס למחלוקת, אלא מעירין אותו, שאפשר להקיצו. ומכאן שלא הותר לצרף אלא ישן אחד, ולא רוב ישנים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עבריין ומנודה: עבריין שעבר עבירה ולא נידוהו — נמנה למנין, שבקדושת ישראל הוא עומד ("חטא ישראל" — אף על פי שחטא, ישראל הוא); אבל מנודה — אין מצרפין אותו, שאם יצטרף מה הועילו בתקנתם שהבדילוהו מאגודתם. ומכל מקום מותר להתפלל בבית הכנסת שהוא שם, כיון שיש עשרה בלעדיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
דבר שבקדושה קדיש, קדושה וברכו — בעשרה זכרים בני חורין גדולים ("ונקדשתי בתוך בני ישראל").
התחילו ויצאו גומרין כל שנשתייר רובן (שישה), עד הקדיש השלם שבו תתקבל.
צירוף קטן נדחה לגדולי הפוסקים; יש מקילין בשעת הדחק בלבד (ברכו וקדיש של חובה).
עבד ואשה אינם מצטרפין לעולם, שאינם בכלל עדת זכרים בני חורין.
המצטרפין המתפלל, הישן (מעירין אותו) והחרש-פיקח מצטרפין; והעבריין שאינו מנודה.
מקום המנין כולם במקום אחד עם ש״ץ; מחיצה מפסקת, אלא במראה פניו; ולעניה — אין מחיצה מפסקת.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
דבר שבקדושה בעשרה ונקדשתי, גזירה שווה תוך-עדה, אין עדה פחותה מעשרה ס״א (מגילה כ״ג:; ברכות כ״א:; סנהדרין ע״ד:; רמב״ם תפלה ח׳; רא״ש; ר״ן; מרדכי; שבלי הלקט)
צירוף קטן וט׳ וקטן יש מתירין ונדחו; עבד ואשה אין מצטרפין; חזקת גדלות ס״ד-ה׳ (ברכות מ״ז:-מ״ח.; רא״ש; מרדכי; הגהות מיימוניות פ״ט; מהרי״ק שורש מ״ט)
התחילו ויצאו מקצתן גומרין ברובן עד תתקבל; ועוזבי ה׳ יכלו ס״ב-ג׳ (ירושלמי; מרדכי פרק בתרא דמגילה; ר״ן; שבלי הלקט; תרומת הדשן סי׳ ט״ו)
המצטרפין ישן ומתפלל וחרש-פיקח; עבריין שאינו מנודה ס״ו-ח׳, י״א-י״ב (שולחן ערוך; מגן אברהם; משנה ברורה)
מקום המנין מקום אחד, מחיצה וחלון, חצר ותיבה, ועניית הנשמע ס״י״ג-כ׳ (שולחן ערוך; ט״ז; ביאור הלכה; ערוך השלחן; כף החיים)
גמרא: מגילה כ״ג: · ברכות כ״א: · ברכות מ״ז:-מ״ח. · סנהדרין ע״ד: (ונקדשתי; קדושה בעשרה; צירוף קטן ועבד; עשרה מישראל)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳) · רא״ש · ר״ן (פרק הקורא) · מרדכי · שבלי הלקט · תרומת הדשן (סי׳ ט״ו) · הגהות מיימוניות (פ״ט) · מהרי״ק (שורש מ״ט) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן נ״ה · דיני קדיש וצירוף עשרה למניין · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן נ״ה · ♥ Support

📖Join a 'havrouta