✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן נ״ו · עניית הקדיש
דין עניית הקדיש — הכוונה והרצף, לענות בקול רם ולעמוד, היכן עונין אמן, שלא להפריד בין עלמיא ליתברך, כריעות החזן וג׳ הפסיעות בעושה שלום
סימן נ״ו · ה׳ סעיפים
דין עניית הקדיש
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה קובע את דין עניית הקדיש: הכוונה והרצף (שלא להפסיק בין יהא שמיה רבא למברך), לענות בקול רם ולעמוד ; היכן עונין אמן (ביתברך, בבריך הוא, ובואמרו אמן) והמנהג בזה ; שלא לפסוק בלעלמי עלמיא ; כריעות החזן ; והג׳ פסיעות בעושה שלום. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: עניית הקדיש — כוונה ורצף, יהא שמיה רבא, עניית אמן, כריעה וג׳ פסיעות
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ו · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (שבת קי״ט:): כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו — קורעין לו גזר דינו — כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו (בכל כוונתו) — קורעין לו גזר דינו. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ה׳ הסעיפים — כוונה ורצף, יהא שמיה רבא, עניית אמן, לעלמי עלמיא, כריעה וג׳ פסיעות
1. מקרה מעשי — לענות יהא שמיה רבא בכוונה, בקול רם, בלא הפסק
2. מקרה מעשי — לעמוד לקדיש ולהשתדל לשומעו
3. מקרה מעשי — היכן עונין אמן, וכריעות החזן
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. עניית הקדיש — ה׳ הסעיפים
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ — «יהי שמו הגדול מבורך» — עיקר הקדיש, תרגום של « יְהִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים ». והיא עניית העם העיקרית ; ואמרו חז״ל (שבת קי״ט:): « כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו — קורעין לו גזר דינו ». עונין אותה בכוונה, בקול רם (קול רם), בלא להפסיק בין יהא שמיה רבא למברך.
סעיף א׳ — כוונה ורצף בעניית הקדיש
יש לכוין בעניית הקדיש. הגה: ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך; הגהות אשר״י בשם א״ז כתב, שלפירוש ראשון לא יפסיק בין שמיה לרבא, ולפירוש ר״י אין להפסיק בין רבא למברך. ולענות אותו בקול רם, ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. הגה: ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה. ומי שבא לבית הכנסת ושומע הקהל עונין קדיש — עונה עמהם אף על פי שלא שמע השליח ציבור שאמר יתגדל; וגם השליח ציבור צריך לומר יהא שמיה רבא, וכשמתחיל יתגדל יאמר ועתה יגדל נא כח וגו׳ זכור רחמיך וגו׳.
סעיף א׳: יש לכוין בעניית הקדיש ולא להפסיק בין "יהא שמיה רבא" ל"מברך" (הגה: לפירוש ראשון לא יפסיק בין "שמיה" ל"רבא", ולפירוש ר״י בין "רבא" ל"מברך") ; ולענותו בקול רם, ולהשתדל לרוץ לשמוע קדיש. ויש לעמוד בקדיש ובכל דבר שבקדושה. והבא לבית הכנסת ומצא הקהל עונין — עונה עמהם אף שלא שמע את השליח ציבור, וגם השליח ציבור אומר "יהא שמיה רבא".
שני עיקרים בענייה: הכוונה והרצף — אין מפסיקין בין יהא שמיה רבא למברך. עונין בקול רם, רצין לשמוע הקדיש, ועומדין לכל דבר שבקדושה. ואף הבא באמצע — עונה עם הקהל.
סעיף ב׳ — עניית אמן: יתברך, בריך הוא, ואמרו אמן
כששליח ציבור אומר יתברך — כל העם עונין אמן; וכן כשאומר בריך הוא, וכן כשאומר ואמרו אמן. ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא; ולא יפסיק בין בריך הוא ללעילא מכל ברכתא.
סעיף ב׳: כשהשליח ציבור אומר "יתברך" — כל העם עונין אמן, וכן ב"בריך הוא", וכן ב"ואמרו אמן". ולא נהגו לומר אמן אחר "יתברך" ולא אחר "בריך הוא" ; ואין מפסיקין בין "בריך הוא" ל"לעילא מכל ברכתא".
האמן שבקדיש נענה בואמרו אמן. והמנהג (הרמ״א) שלא לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא, שלא להפסיק במאמר — ש"בריך הוא" מוסב על שמיה דקודשא, ואין מפסיקין בין בריך הוא ללעילא.
סעיף ג׳ — לעלמי עלמיא: שלא להפריד מיתברך
העונים עד לעלמי עלמיא בלבד — טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך.
סעיף ג׳: העונים עד "לעלמי עלמיא" בלבד — טועים הם, כי אסור להפריד בין "עלמיא" ל"יתברך".
כל המאמר — יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך — מאמר אחד הוא. והפוסק ב"לעלמי עלמיא", ומפרידו מ"יתברך", טועה.
סעיף ד׳ — כריעה: כריעות החזן
כשאומר החזן יתגדל — כורע; וכן ביהא שמיה רבא, וכן ביתברך, וכן בבריך הוא, וכן באמן.
סעיף ד׳: כשהחזן אומר "יתגדל" — כורע ; וכן ב"יהא שמיה רבא", ב"יתברך", ב"בריך הוא" וב"אמן".
חמש כריעות לחזן בקדיש: ביתגדל, ביהא שמיה רבא, ביתברך, בבריך הוא ובאמן.
סעיף ה׳ — ג׳ פסיעות ועושה שלום
לאחר שסיים הקדיש — פוסע ג׳ פסיעות, ואחר כך אומר עושה שלום וכו׳.
סעיף ה׳: לאחר שסיים את הקדיש — פוסע ג׳ פסיעות, ואחר כך אומר "עושה שלום".
הקדיש השלם (שבו תתקבל) מגמר התפילה: כמו בסיום העמידה, פוסע החזן ג׳ פסיעות לאחוריו ואומר עושה שלום במרומיו.
הסימן במשפט אחד: עונין את הקדיש בכוונה ובקול רם, בלא להפסיק בין יהא שמיה רבא למברך ולא בין עלמיא ליתברך ; עונין אמן ב"ואמרו אמן" ; עומדין כבכל דבר שבקדושה ; החזן כורע חמש פעמים, ולאחר הקדיש השלם פוסע ג׳ פסיעות ואומר עושה שלום.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לענות יהא שמיה רבא בכוונה, בקול רם, בלא הפסק
מצב: כיצד עונין את היהא שמיה רבא ?
הנהגה: עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא בכל הכוונה ובקול רם (בכל כחו, שבת קי״ט:). אין מפסיקין בין יהא שמיה רבא למברך, וממשיכים בלא הפסק עד יתברך.
מקרה 2 — לעמוד לקדיש ולהשתדל לשומעו
מצב: האם יש לעמוד ולהיחפז אל הקדיש ?
הנהגה: עומדין לקדיש ולכל דבר שבקדושה, ומשתדלים לרוץ לשומעו. והבא ומצא הקהל עונין — עונה עמהם, אף שלא שמע את השליח ציבור. ולכל מעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — היכן עונין אמן, וכריעות החזן
מצב: היכן עונין אמן בקדיש, ומתי כורע החזן ?
הנהגה: עונין אמן בואמרו אמן ; והמנהג שלא לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא, ושלא להפריד עלמיא מיתברך. והחזן כורע חמש כריעות — ביתגדל, יהא שמיה רבא, יתברך, בריך הוא ואמן — ולאחר הקדיש השלם פוסע ג׳ פסיעות ואומר עושה שלום.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהם שני העיקרים בעניית היהא שמיה רבא ?
- מה משמעות « בכל כחו » ומה למדים משבת קי״ט: ?
- בין אילו תיבות אין מפסיקין, ומדוע ?
- היכן עונין אמן בקדיש, ומה המנהג ביתברך ובבריך הוא ?
- כמה כריעות כורע החזן, ומה עושה לאחר הקדיש השלם ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — יהא שמיה רבא בכל כחו — שבת קי״ט:, וברכות ג׳. ; עניית אמן — יתברך, בריך הוא, ואמרו אמן ; כריעה וג׳ פסיעות
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הכוונה, הרצף, העמידה והכריעות ופסיעות