סימן נ״ה · הקדיש והמנין של עשרה

📑 תוכן הלימוד

א. הקדיש והמנין — כ״ב הסעיפים

משפחה א׳ — דבר שבקדושה בעשרה (סעיף א׳)

אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מי׳ זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב׳ שערות; והוא הדין לקדושה וברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה.

משפחה ב׳ — התחיל ויצאו מקצתן (סעיפים ב׳-ג׳)

אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן. הגה: ומכל מקום עבירה הוא לצאת, ועליהם נאמר ׳ועוזבי ה׳ יכלו׳ [ירושלמי]; אבל אם נשארו י׳ — מותר לצאת [מרדכי פ׳ בתרא דמגילה].

אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפילו קדושה. הגה: ואם יצאו מקצתן לאחר שהתחילו להתפלל יוצר לא יתחיל הש״צ להתפלל התפלה בקול רם דכבר נשלם תפלת יוצר ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם שלאחריה דשייך לתפלה, שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו׳; אבל אין קורין בתורה, דזהו ענין אחר. ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק״ש וברכותיה [ר״ן פרק הקורא את המגילה שבולי הלקט ות״ה סי׳ ט״ו].

משפחה ג׳ — צירוף קטן, עבד ואשה (סעיפים ד׳-ה׳)

יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקי׳; וה״ה דעבד ואשה אין מצטרפין. הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו, מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק. [הרא״ש ומרדכי והגהות מיימוני פ״ט מהלכות תפלה]

אם לא הביא שתי שערות, אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן, עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס; אם נראו לו סימני סריס קודם לכן דינו כגדול. הגה: ומיהו אין מדקדקין בשערות, אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזקינן אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות [מהרי״ק שורש מ״ט].

משפחה ד׳ — דין המצטרפין: מי נמנה בעשרה (סעיפים ו׳-י״ב)

ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמה׳, או שהוא ישן — אפ״ה מצטרף עמה׳.

כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור כדי שיזכה גם הוא.

חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר — הן כפקחין ומצטרפים; אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר — הרי הוא כשוטה וקטן.

לעולם הוא קטן עד שיביא ב׳ שערות אחר שיהיה בן י״ג ויום אחד ושנת העיבור בת י״ג חדש.

אם נער אחד נולד בכ״ט לאדר ראשון משנה מעוברת ונער אחר נולד באדר שני באחד בו ושנת י״ג אינה מעוברת אותו שנולד בכ״ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ״ט לאדר בשנת י״ג להיות בן י״ג שנה ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י״ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י״ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעש׳ בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני [תשו׳ מהר״י מינץ סי׳ ט׳].

עבריין שעבר על גזירת הצבור, או שעבר עבירה — אם לא נידוהו, נמנה למנין עשרה. [יב] מנודה — אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך י׳, אבל מותר להתפלל בב״ה שהוא שם אלא אם כן פירשו להחמיר עליו בכך.

משפחה ה׳ — מקום המנין: מקום אחד, המחיצה, העיר (סעיפים י״ג-כ״ב)

צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם; והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו כשסוגר הדלת במקום [שפה] פנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ.

מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבעה, ומראה להם פניו משם — מצטרף עמהם לעשרה. הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף [ר״י נ״ג ח״ז].

אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח ציבור תוך הפתח — הוא מצרפן.

חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה דהיינו שנפרצ׳ קטנה במקום חיבורה לגדולה ונפל כל אותו כותל שהיה מפסיק ביניהם ובגדולה נשארו משארית כותל זה שנפל פסים [פי׳ מעט כותל ישר ושוה] מכאן ומכאן הגדולה כמופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה לפיכך אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין שהקטנ׳ נגררת אחר הגדולה והרי היא כאלו היא בתוך הגדולה כיון שהרוב בגדולה אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה או חמשה בזו וחמשה בזו אין מצטרפין.

היה ש״ץ בקטנה וצבור בגדולה מוציאן ידי חובתן שהוא נגרר אחריהם אבל אם היה ש״ץ בגדולה וצבור בקטנה אינו מוציאן ידי חובתן שאין הרוב נגרר אחר היחיד.

אם קצת העשר׳ בב״ה וקצתם בעזרה אינם מצטרפין.

ש״ץ בתיבה וט׳ בב״ה מצטרפין אע״פ שהיא גבוה י׳ ורחבה ד׳ ויש לה מחיצות גבוהות י׳ מפני שהיא בטלה לגבי ב״ה ויש מי שכת׳ דה״מ כשאין המחיצו׳ מגיעות לתקרת הגג.

היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפי׳ מי שאינו עמהם יכול לענות; וי״א שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עכו״ם.

עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים — כופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו. ואם הם י״א ורוצים לצאת שנים ישכירו שניהם אחד בשותפות במקומן ושניהם יפרעו בשוה ואם אחד עני ואחד עשיר פורעין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ושכר החזן על היוצאים כעל הנשארים. הגה: [ואין חילוק בין אם רוצה לילך זמן ארוך קודם י״ט או לא כל שלא יחזור ביום טוב מהרי״ל סימן תכ״ז].

אין כופין להשכיר להשלים מנין כי אם בימים הנוראים וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים אא״כ מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפי׳ בחסרון ג׳ או ד׳ אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן. הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בב״ה כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לב״ה שלא יתבטל התמיד [תשובת ריב״ש סי׳ תקי״ח] וע״ל ריש סי׳ ק״ן אם כופין זה את זה לבנות בהכ״נ.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — המנין: מי נמנה בכלל העשרה

מקרה 2 — להשלים בקטן או בישן בשעת הדחק

מקרה 3 — קדיש שהתחילו ואחר כך יצא אחד (רובן)

שאלות להבנה

להעמיק עוד