Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ס״ח — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the first on the פִּיּוּטִים כְּהֶפְסֵק בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (the מַחֲלֹקֶת, the reason of the מַטְבֵּעַ, the prohibition to engage in anything and the הִרְהוּר, יָחִיד and פֶסַח) ; the second on the פִּיּוּטִים בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה and the customs of prayer (הַקָּלִיר, י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים).
שולחן ערוך הרב — סימן ס״ח — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ס״ח — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.68), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .68.k).
סעיף א פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת ק״ש — מַחֲלֹקֶת ; וְכֵן נוֹהֲגִין וְהַמֵקִיל לֹא הִפְסִיד ; לֹא יַעֲסֹק ; יָחִיד וּפֶסַח.
שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה לוֹמַר פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַטֵּל הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת יְבַטֵּל, לְפִי שֶׁהַפִּיּוּטִים שֶׁאֵינָן מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה חֲשׁוּבִין הֶפְסֵק גָּמוּר, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה אֵין לוֹמַר שֶׁהוּא כְּמַאֲרִיךְ הַבְּרָכָה וּמוֹסִיף בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. וְעוֹד שֶׁהִיא סִבָּה לְהַפְסִיק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר הַפִּיּוּט. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ: בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּבְרָכוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁפּוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וְחוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּ״בָרוּךְ״ אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם, וְאִם שִׁנָּה — הֲרֵי זֶה מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל שְׁאָר נֻסַּח הַבְּרָכָה לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר שֶׁיֹּאמַר כָּךְ וְכָךְ מִלּוֹת לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לָהֶם לְתַקֵּן נֻסַּח כָּל בְּרָכָה בְּמִלוֹת מְנוּיוֹת, וְזֶה לֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם, וְלֹא הִזְכִּירוּ אֶלָּא הַמִּלּוֹת שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בָּהֶן לְבַד, כְּגוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרוֹת בֶּ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וּבְרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל שְׁאָר הַנֻּסָּח שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בּוֹ — אֵינוֹ מְעַכֵּב כְּלָל אִם שִׁנָּה אוֹתוֹ וַאֲמָרוֹ בִּלְשׁוֹן אַחֵר, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא אֲמָרוֹ כְּלָל. וְהוּא הַדִּין אִם הוֹסִיף וְהֶאֱרִיךְ בּוֹ, אֲפִלּוּ הַתּוֹסָפוֹת מְרֻבֶּה עַל הָעִקָּר, וּכְמוֹ שֶׁהִתִּירוּ לְהוֹסִיף בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ט. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְהַמֵקִיל וְאֵינוֹ אוֹמְרָם — לֹא הִפְסִיד. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר לְהַפְסִיק לַעֲסֹק כָּל זְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פִּיּוּטִים, כָּל שֶׁכֵּן לְדַבֵּר שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁלּוֹמֵד עַל יְדֵי הִרְהוּר שֶׁרוֹאֶה בַּסֵּפֶר וּמְהַרְהֵר — אֵין בָּזֶה אִסּוּר כְּלָל, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לַהֲמוֹן עַם שֶׁאַל יִרְאוּ מִן הַלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר וְיַפְסִיקוּ גַּם כֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, עַל כֵּן אֵין לָאָדָם לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵהַצִּבּוּר בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרָם וְיֹאמַר אוֹתָם עִמָּהֶם. וּבְפֶסַח (שֶׁהַחַזָּנִים מַאֲרִיכִין הַרְבֵּה בְּנִגּוּנִים) — מוּטָב לוֹמַר הַפִּיּוּט קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכָה, שֶׁהָרֹב הוּא שֶׁלֹּא מֵעֵין הַבְּרָכָה, וְחָשׁוּב הֶפְסֵק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה (כְּשֶׁשּׁוֹהִין בּוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ). וְכָל זֶה בְּצִבּוּר, אֲבָל הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין ״יִשְׁתַּבַּח״ לְ״יוֹצֵר״. וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, אִם שָׁכַח לוֹמַר הַפִּיּוּט עַד שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה — אָסוּר לְאָמְרוֹ, שֶׁכְּשֶׁאוֹמְרוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה טַעַם הַהֶתֵּר הוּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵעֵין הַבְּרָכָה, אֲבָל בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה — אָסוּר לְהַפְסִיק:
פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. On the widespread custom of saying piyyutim in the Shema blessings : יֵשׁ אוֹמְרִים — whoever can abolish it without מַחֲלֹקֶת should (piyyutim not מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה = הֶפְסֵק גָּמוּר ; even מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה, « מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ », and כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ … טוֹעֶה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵין אִסּוּר : the rule bears only on the opening and closing בְּ״בָרוּךְ״, not the rest of the נֻסַּח (מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין הַבְּרָכָה, cf. סימן קי״ט). וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ ; and one who is lenient and does not say them — לֹא הִפְסִיד. During the piyyutim : לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, even דִּבְרֵי תּוֹרָה ; הִרְהוּר (looking in the sefer and thinking) is not a הֶפְסֵק, yet אֵין לִפְרֹשׁ מֵהַצִּבּוּר. On Pesach (prolonged niggunim) — מוּטָב to say the piyyut קֹדֶם the berakha. יָחִיד : אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט (אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין ״יִשְׁתַּבַּח״ לְ״יוֹצֵר״) ; and even in a tzibbur, שָׁכַח עַד שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה — אָסוּר לְאָמְרוֹ.
סעיף ב בִּתְפִלַּת י״ח אֵין הַפִּיּוּטִים הֶפְסֵק ; רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר ; י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים.
וְכָל זֶה בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל בִּתְפִלַּת י״ח אֵין הַפִּיּוּטִים חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. וַאֲפִלּוּ בְּג׳ — יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר פִּיּוּטִים, הוֹאִיל וְהֵן צָרְכֵי רַבִּים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ב. וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִקִּרְיַת סֵפֶר, וּבְיָמָיו הָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקֵּן שׁוּם קרוב״ץ לְיוֹם שֵׁנִי וְתַנָּא הוּא, וְהוּא תִּיקֵּן קרוב״ץ לְג׳ רִאשׁוֹנוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא מַה שֶּׁסִּדְּרוּ הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן הקליר״י שֶׁתִקְּנוּ עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אָמְנָם הַמִּנְהָגִים שֶׁנָּהֲגוּ בְּשָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו, כִּי י״ב שְׁעָרִים בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים, וְכָל שֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ שַׁעַר וּמִנְהָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְבַד מַה שֶּׁנִּזְכַּר בַּגְּמָרָא (אוֹ בְּדִבְרֵי הַפּוֹסְקִים שֶׁלָּמְדוּ דִּבְרֵיהֶם מֵהַגְּמָרָא) הוּא שָׁוֶה לַכֹּל:
תְּפִלַּת י״ח וּמִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה. All this is in the birkat kriat shema, but בִּתְפִלַּת י״ח the piyyutim are not a הֶפְסֵק (מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין כָּל בְּרָכָה) ; even in the ג׳ רִאשׁוֹנוֹת יֵשׁ מַתִּירִין, since they are צָרְכֵי רַבִּים (cf. סימן קי״ב), and so did רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר (who lived when they sanctified עַל פִּי הָרְאִיָּה, וְתַנָּא הוּא). וְיֵשׁ נוֹהֲגִין to say only what the Rishonim arranged (הַקָּלִיר עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת). אָמְנָם the customs rooted בְּשָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה — אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו : י״ב שְׁעָרִים בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים, each tribe with its own שַׁעַר and מִנְהָג ; except what is נִזְכַּר בַּגְּמָרָא — שָׁוֶה לַכֹּל.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ח (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין
The yesod : piyyutim and the הפסק
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the פִּיּוּטִים כְּהֶפְסֵק and the מַחֲלֹקֶת over the reason of the מַטְבֵּעַ. Then the אִסּוּר לַעֲסֹק and the דִּין הַהִרְהוּר. Then יָחִיד and פֶסַח. Finally תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה and the מִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה.
פִּיּוּטִים כְּהֶפְסֵק — מַחֲלֹקֶת וְהַמַּטְבֵּעַ
Piyyutim as a הפסק — the machloket
The principle. Two ways : יֵשׁ אוֹמְרִים לְבַטֵּל (piyyutim = הֶפְסֵק, and כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ … טוֹעֶה) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵין אִסּוּר (the rule bears only on the opening and closing בְּ״בָרוּךְ״) (seif א).
The consequence. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ ; and one who is lenient and does not say them — לֹא הִפְסִיד. Cf. siman 66 (הפסקה in ק״ש and its blessings).
אִסּוּר עִסּוּק וְהַהִרְהוּר
Not to engage in anything — and the hirhur
The principle. While the tzibbur says the piyyutim : לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, even דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל שֶׁכֵּן שִׂיחָה בְּטֵלָה (seif א).
The consequence. הַהִרְהוּר (looking in the sefer and thinking) אֵינוֹ כְּדִבּוּר וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, but חֲשַׁשׁ לַהֲמוֹן עַם — אֵין לִפְרֹשׁ מֵהַצִּבּוּר. Cf. siman 67 (engaging between the perakim).
יָחִיד וּפֶסַח — קֹדֶם הַבְּרָכָה
The yachid and Pesach
The principle. On Pesach (prolonged niggunim) — מוּטָב to say the piyyut קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכָה (since הָרֹב שֶׁלֹּא מֵעֵין הַבְּרָכָה) (seif א).
The consequence. הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט (בֵּין ״יִשְׁתַּבַּח״ לְ״יוֹצֵר״) ; שָׁכַח עַד גְּמַר הַבְּרָכָה — אָסוּר. Cf. siman 69 (order in prayer).
תְּפִלַּת י״ח וּמִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה
The Amida and the minhaguim
The principle. בִּתְפִלַּת י״ח אֵין הַפִּיּוּטִים הֶפְסֵק (מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין כָּל בְּרָכָה) ; וַאֲפִלּוּ בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת יֵשׁ מַתִּירִין (צָרְכֵי רַבִּים) (seif ב).
The consequence. י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים : אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו in the שָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה. Cf. siman 66 (the מַטְבֵּעַ of the blessings).
A note for study. The scope of this siman — the פִּיּוּטִים כְּהֶפְסֵק, the אִסּוּר לַעֲסֹק and the מִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה — bears on the daily conduct of תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ס״ח. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| פִּיּוּטִים כְּהֶפְסֵק בְּבִרְכוֹת ק״ש | או״ח ס״ח — נָכוֹן לִמְנֹעַ מִשּׁוּם הֶפְסֵק ; רמ״א : יֵשׁ אוֹמְרִים אֵין אִסּוּר וְכֵן נוֹהֲגִין. | מ״ב ס״ח — פְּרָטֵי הַהֶפְסֵק וְטַעַם הַמְנַהֲגִים לְאָמְרָם. | ערוה״ש ס״ח — גֶּדֶר הַפִּיּוּטִים בַּבְּרָכוֹת וְהַמַּטְבֵּעַ. | The Alter Rebbe’s way — מַחֲלֹקֶת : יֵשׁ אוֹמְרִים לְבַטֵּל (הֶפְסֵק, מַטְבֵּעַ) וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵין אִסּוּר (רַק פְּתִיחָה וַחֲתִימָה בְּ״בָרוּךְ״) ; וְכֵן נוֹהֲגִין וְהַמֵקִיל לֹא הִפְסִיד (סעיף א). |
| עִסּוּק וְהִרְהוּר בִּשְׁעַת הַפִּיּוּטִים | או״ח ס״ח — לֹא יַעֲסֹק, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה ; הִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר. | מ״ב ס״ח — טַעַם אִסּוּר הָעִסּוּק וְחֲשַׁשׁ הַהֲמוֹן. | ערוה״ש ס״ח — דִּין הַלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר בִּשְׁעַת הַפִּיּוּטִים. | The Alter Rebbe’s way — לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר ; הִרְהוּר אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, אַךְ אֵין לִפְרֹשׁ מֵהַצִּבּוּר (סעיף א). |
| יָחִיד וּפֶסַח — קֹדֶם הַבְּרָכָה | או״ח ס״ח — יְסוֹד אִסּוּר הַהֶפְסֵק ; פְּרָטֵי יָחִיד וּפֶסַח מִדִּבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים. | מ״ב ס״ח — הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד וְדִין קֹדֶם הַבְּרָכָה. | ערוה״ש ס״ח — הַהֶפְסֵק בֵּין ״יִשְׁתַּבַּח״ לְ״יוֹצֵר״. | The Alter Rebbe’s way — בְּפֶסַח מוּטָב קֹדֶם הַבְּרָכָה ; יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר כְּלָל ; שָׁכַח עַד גְּמַר הַבְּרָכָה — אָסוּר (סעיף א). |
| פִּיּוּטִים בִּתְפִלַּת י״ח וּמִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה | או״ח ס״ח — לֹא נִתְפָּרֵשׁ ; עַיֵּן סי׳ קי״ב וְקי״ט. | מ״ב ס״ח — הֶתֵּר הַפִּיּוּטִים בַּעֲמִידָה. | ערוה״ש ס״ח — מִנְהֲגֵי הַפִּיּוּטִים וְשָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — בְּי״ח אֵין הֶפְסֵק (מֵעֵין כָּל בְּרָכָה) ; הַקָּלִיר ; י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים — אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ס״ח, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rama, Talmidei Rabbeinou Yona end of ch. Ein Om'dim, Rashba, Magen Avraham, Taz, Eliyahou Rabba, Mishna Beroura, Beour Halakha, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Maharil). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — פִּיּוּטִים וְהַמַּטְבֵּעַ
Line 1 — piyyutim and the matbea
Principle of the siman : מַחֲלֹקֶת אִם הַפִּיּוּטִים הֶפְסֵק ; וְכֵן נוֹהֲגִין וְהַמֵקִיל לֹא הִפְסִיד (סעיף א).
The Rav’s reading : the reason of the הֶתֵּר : שְׁאָר הַנֻּסָּח has no שִׁעוּר, מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין הַבְּרָכָה ; only the opening and closing בְּ״בָרוּךְ״ are מְעַכֵּב. Cf. siman 66.
Practical consequence : follow the מִנְהָג of the place ; do not break the peace (שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת).
קו ב — אִסּוּר הֶפְסֵק וְהִרְהוּר
Line 2 — no interruption and the hirhur
Principle of the siman : לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פִּיּוּטִים (סעיף א).
The Rav’s reading : הַהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר, אֵין בּוֹ אִסּוּר ; but חֲשַׁשׁ לַהֲמוֹן עַם — אֵין לִפְרֹשׁ מֵהַצִּבּוּר. Cf. siman 67.
Practical consequence : do not separate from the tzibbur ; say the piyyutim with them where it is the custom.
קו ג — יָחִיד, פֶּסַח וּתְפִלַּת י״ח
Line 3 — yachid, Pesach and the Amida
Principle of the siman : יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט ; בְּי״ח אֵין הַפִּיּוּטִים הֶפְסֵק (סעיפים א-ב).
The Rav’s reading : בְּפֶסַח מוּטָב קֹדֶם הַבְּרָכָה ; י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים — אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו. Cf. siman 69.
Practical consequence : keep the מִנְהָג הָאָבוֹת in the שָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה, while aligning on what is נִזְכַּר בַּגְּמָרָא (שָׁוֶה לַכֹּל).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ס״ח in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ס״ח (שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין)
- ① הַמִּנְהָג. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ to say the piyyutim ; and one who is lenient and does not say them — לֹא הִפְסִיד. Do not abolish the custom עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת. Basis : SA HaRav ס״ח seif א.
- ② לֹא יַעֲסֹק. During the piyyutim — do not engage in anything, even דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל שֶׁכֵּן שִׂיחָה בְּטֵלָה. Basis : SA HaRav ס״ח seif א.
- ③ הִרְהוּר. Reading in the sefer בְּהִרְהוּר is not a הֶפְסֵק, but אֵין לִפְרֹשׁ מֵהַצִּבּוּר — say the piyyutim עִמָּהֶם. Basis : SA HaRav ס״ח seif א.
- ④ פֶּסַח וְיָחִיד. On Pesach (prolonged niggunim) — מוּטָב קֹדֶם הַבְּרָכָה ; the יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט (בֵּין ״יִשְׁתַּבַּח״ לְ״יוֹצֵר״) ; שָׁכַח עַד גְּמַר הַבְּרָכָה — אָסוּר. Basis : SA HaRav ס״ח seif א.
- ⑤ תְּפִלַּת י״ח וּמִנְהָג. In the עֲמִידָה the piyyutim are not a הֶפְסֵק ; the customs of the שָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה — אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו (י״ב שְׁעָרִים כְּנֶגֶד י״ב שְׁבָטִים). Basis : SA HaRav ס״ח seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ס״ח (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the פִּיּוּטִים, the אִסּוּר לַעֲסֹק, the מִנְהֲגֵי הַתְּפִלָּה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.