Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ס״ז — דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the סָפֵק אִם קָרָא ק״ש (סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר) with its corollaries — the סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, the צִיצִית וֶאֱמֶת וְיַצִּיב and the זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם — and the סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה.
שולחן ערוך הרב — סימן ס״ז — דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ס״ז — דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.67), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .67.k).
סעיף א סָפֵק אִם קָרָא ק״ש — חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּבִרְכוֹתֶיהָ ; סָפֵק בַּבְּרָכוֹת בִּלְבַד — לְהָקֵל.
דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה הוּא לְהַחֲמִיר. וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד הִיא מִן הַתּוֹרָה וְהַשְּׁאָר תַּקָּנַת חֲכָמִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה — יִקְרָא כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת. וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ גַּם כֵּן לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲמָרָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק בִּלְבַד — קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ אֶלָּא שֶׁמְּסֻפָּק אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ, שֶׁסָּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וְאִם מְסֻפָּק גַּם בְּפָרָשַׁת צִיצִית אִם קְרָאָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע אִם לָאו — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, שֶׁהִיא גַּם כֵּן בְּסָפֵק אִם אֲמָרָהּ, וְהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה. וְהוּא הַדִּין לֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ שֶׁל עַרְבִית, שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״, ״יְמֵי חַיֶּיךָ״ — הַיָּמִים, ״כָּל יְמֵי חַיֶךָ״ — לְהָבִיא הַלֵּילוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִפְּנֵי הַסָּפֵק — צָרִיךְ לְהַזְכִּירָהּ בַּבְּרָכָה וּבַנֻּסָּח שֶׁתִקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים, שֶׁהִיא בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ (וְיֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר גַּם פָּרָשַׁת צִיצִית, שֶׁהִיא וְ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ הֵן דָּבָר אֶחָד וּמִצְוָה אַחַת). וְאִם אָמַר אֵיזֶה פָּסוּק שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ יְצִיאַת מִצְרַיִם — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְנַעֲשֵׂית בִּרְכַּת אֱמֶת וְיַצִּיב סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּלְהָקֵל. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּכָּל שֶׁכֵּן אִם אוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם שֶׁיָּצָא מִן הַתּוֹרָה:
סָפֵק אִם קָרָא ק״ש. If one is in doubt whether he read the ק״ש — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, since the ק״ש is מִן הַתּוֹרָה and סְפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. Even according to those who hold that only the first verse or the first parasha is of the Torah — he rereads all the ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה. For the same reason he repeats the בְּרָכוֹת before and after if he doubts having said them, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, for such was the takana : whenever the ק״ש of the Torah is read even מִפְּנֵי הַסָּפֵק — it is read בְּבִרְכוֹתֶיהָ. But if he knows he read it and doubts only whether he blessed before/after — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ, שֶׁסָּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. Doubt about פָּרָשַׁת צִיצִית — he rereads it עִם בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ (itself בְּסָפֵק, וְהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה) ; וְהוּא הַדִּין for לֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ of Arvit, for there is a מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה to remember the Exodus by day and by night (״לְמַעַן תִּזְכֹּר... כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״). וְאִם he already recalled the Exodus in a verse or a halakha — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, and בִּרְכַּת אֱמֶת וְיַצִּיב becomes סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר that כָּל שֶׁכֵּן if he says שִׁירַת הַיָּם — שֶׁיָּצָא מִן הַתּוֹרָה.
סעיף ב יָדוּעַ פָּסוּק אוֹ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה — חוֹזֵר וְקוֹרְאָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל.
וְאִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁקָּרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כָּךְ תִּקְּנוּהָ שֶׁתִּהְיֶה כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה, לְעִנְיָן שֶׁיַּחֲזֹר לִקְרוֹתָהּ עַל הַסָּפֵק כְּמוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה:
סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה. If he knows he read the first verse, or even the first parasha, and doubts the second — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, even according to those who hold it מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כָּךְ תִּקְּנוּהָ — from the outset they instituted it to be כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה, namely that he rereads it עַל הַסָּפֵק like the ק״ש of the Torah.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ז (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע
The yesod : דין ספק אם קרא קריאת שמע
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes drawn from the ב׳ סְעִיפִים. First the סָפֵק אִם קָרָא ק״ש and the principle סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר. Then the distinction of the סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. Then the צִיצִית וֶאֱמֶת וְיַצִּיב and the זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. Finally the סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה.
סָפֵק אִם קָרָא ק״ש — סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר
The doubt over the reading — sfek deoraita lehachmir
The principle. The ק״ש is מִן הַתּוֹרָה ; סָפֵק אִם קָרָא — חוֹזֵר וְקוֹרֵא, שֶׁסָּפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. And even לְהָאוֹמְרִים that only the פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה is מִן הַתּוֹרָה — he reads כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת (seif א).
The consequence. He rereads בְּבִרְכוֹתֶיהָ, for such was the תַּקָּנָה. Cf. siman 66 (הפסק בקריאת שמע).
סָפֵק בַּבְּרָכוֹת בִּלְבַד — סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל
The doubt over the berakhot alone — sfek berakhot lehakel
The principle. יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ אֶלָּא שֶׁמְּסֻפָּק אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ, שֶׁסָּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל (seif א).
The consequence. The distinction between the גּוּף הַמִּצְוָה (מִן הַתּוֹרָה, לְהַחֲמִיר) and its בִּרְכוֹתֶיהָ (מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְהָקֵל). Cf. siman 25 (ספק ברכות).
צִיצִית וֶאֱמֶת וְיַצִּיב — זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם
Tzitzit and Emet veYatziv — the remembrance of the Exodus
The principle. סָפֵק בְּצִיצִית — חוֹזֵר וְקוֹרְאָהּ עִם בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, שֶׁהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה ; וְהוּא הַדִּין לֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ שֶׁל עַרְבִית — מִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה (seif א).
The consequence. אִם הִזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפָסוּק אוֹ הֲלָכָה — יָצָא מִן הַתּוֹרָה, and the berakha becomes סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. Cf. siman 66.
סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה
The doubt in the second parasha
The principle. יָדוּעַ שֶׁקָּרָא פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה — חוֹזֵר וְקוֹרְאָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (seif ב).
The consequence. מִתְּחִלָּה תִּקְּנוּהָ כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה, לְעִנְיַן הַחֲזָרָה עַל הַסָּפֵק. Cf. siman 68 (סדר הקריאה).
A note for study. The scope of this siman — the סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר, the סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל and the זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם — bears on the daily conduct of ק״ש and its berakhot. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ס״ז. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| סָפֵק אִם קָרָא ק״ש | או״ח ס״ז — סָפֵק אִם קָרָא ק״ש חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. | מ״ב ס״ז — סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְחֻמְרָא, וּטְעָמָא דְּ״בַּהֲוָיָתָן״. | ערוה״ש ס״ז — גֶּדֶר הַסָּפֵק בַּקְּרִיאָה וְחִיּוּב הַחֲזָרָה. | The Alter Rebbe’s way — סָפֵק אִם קָרָא — חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּבִרְכוֹתֶיהָ, וְאַף לְהָאוֹמְרִים פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה — כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת (סעיף א). |
| סָפֵק בַּבְּרָכוֹת בִּלְבַד | או״ח ס״ז — יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ וּמְסֻפָּק אִם בֵּרַךְ — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. | מ״ב ס״ז — סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וְחִלּוּק גּוּף הַמִּצְוָה מִבִּרְכוֹתֶיהָ. | ערוה״ש ס״ז — פְּרָטֵי סְפֵק הַבְּרָכוֹת בַּקְּרִיאָה. | The Alter Rebbe’s way — יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ וּמְסֻפָּק בַּבְּרָכוֹת — לֹא יַחֲזֹר, שֶׁסָּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל (סעיף א). |
| צִיצִית וֶאֱמֶת וְיַצִּיב | או״ח ס״ז — כָּלוּל בְּדִין ״סָפֵק אִם קָרָא״ ; פְּרָטֵי צִיצִית וּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּנּוֹשְׂאֵי כֵלִים. | מ״ב ס״ז — סָפֵק בְּצִיצִית — עִם ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, מִשּׁוּם זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. | ערוה״ש ס״ז — דִּין ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ וְ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ בַּסָּפֵק. | The Alter Rebbe’s way — סָפֵק בְּצִיצִית — חוֹזֵר עִם ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ (סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה) ; וְהוּא הַדִּין ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ ; הִזְכִּיר בְּפָסוּק/הֲלָכָה — יָצָא וְהַבְּרָכָה סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל (סעיף א). |
| סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה | או״ח ס״ז — נִכְלָל בִּכְלַל הַסָּפֵק ; פְּרָטֵי הַפָּרָשׁוֹת בַּנּוֹשְׂאֵי כֵלִים. | מ״ב ס״ז — סָפֵק בַּשְּׁנִיָּה חוֹזֵר, אַף לְמַאן דְּאָמַר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. | ערוה״ש ס״ז — גֶּדֶר הַתַּקָּנָה שֶׁתְּהֵא כְּשֶׁל תּוֹרָה. | The Alter Rebbe’s way — יָדוּעַ פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה — חוֹזֵר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁמִּתְּחִלָּה תִּקְּנוּהָ כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ס״ז, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״א, כ״ב, Meguila י״ז). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר
Line 1 — sfek deoraita lehachmir
Principle of the siman : סָפֵק אִם קָרָא ק״ש — חוֹזֵר וְקוֹרֵא, שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע מִן הַתּוֹרָה (סעיף א).
The Rav’s reading : even לְהָאוֹמְרִים that only the פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה is מִן הַתּוֹרָה — he reads כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת בְּבִרְכוֹתֶיהָ, per the takana. Cf. siman 66.
Practical consequence : in a real doubt whether he read — reread, with its berakhot.
קו ב — סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל
Line 2 — sfek berakhot lehakel
Principle of the siman : יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ וּמְסֻפָּק אִם בֵּרַךְ — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ (סעיף א).
The Rav’s reading : the גּוּף הַמִּצְוָה (מִן הַתּוֹרָה) and its בִּרְכוֹתֶיהָ (מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים) do not follow the same rule of doubt. Cf. siman 25.
Practical consequence : do not repeat a berakha one merely doubts — סָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.
קו ג — זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם
Line 3 — the remembrance of the Exodus
Principle of the siman : סָפֵק בְּצִיצִית — חוֹזֵר עִם ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ ; וְהוּא הַדִּין ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ שֶׁל עַרְבִית (סעיף א).
The Rav’s reading : the זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם is a מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה by day and by night. Cf. siman 66.
Practical consequence : if he already recalled the Exodus by a verse/halakha — יָצָא, and the berakha becomes סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ס״ז in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ס״ז (דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע)
- ① סָפֵק אִם קָרָא ק״ש. A real doubt whether he read the ק״ש — חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּבִרְכוֹתֶיהָ (סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְהַחֲמִיר), all the ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת. Basis : SA HaRav ס״ז seif א.
- ② סָפֵק בַּבְּרָכוֹת. Knows he read it and doubts only whether he blessed — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ (סָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל). Basis : SA HaRav ס״ז seif א.
- ③ סָפֵק בְּצִיצִית. Doubt about פָּרָשַׁת צִיצִית — חוֹזֵר וְקוֹרְאָהּ עִם ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ (סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה). Basis : SA HaRav ס״ז seif א.
- ④ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה שֶׁל עַרְבִית. The זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם is a מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה at night ; if he recalled it בְּפָסוּק/הֲלָכָה — יָצָא, and the berakha is סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. Basis : SA HaRav ס״ז seif א.
- ⑤ סָפֵק בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה. Knows the פָּסוּק/פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה and doubts the second — חוֹזֵר וְקוֹרְאָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל (תִּקְּנוּהָ כְּשֶׁל תּוֹרָה). Basis : SA HaRav ס״ז seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ס״ז (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the סְפֵק דְּאוֹרָיְתָא, the סְפֵק בְּרָכוֹת, the זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.