Orah Haïm ס״ט · Level 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

Level 4 — Daat HaRav (Alter Rebbe) — Siman ס״ט · דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע

The Alter Rebbe’s way on the דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע : קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ — פּוֹרֵס from the sense of פְּרוּסָה, a « slice » ; אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, and a רֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ; it is forbidden to interrupt בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה at שַׁחֲרִית — while at עַרְבִית it is permitted ; the כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים and the סוּמָא הַפּוֹרֵס — in the Habad sensibility.

Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.

For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. In the Rav it unfolds over ט׳ סְעִיפִים (nine seifim) : the מַהוּת of the פְּרִיסָה (קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״, ״יוֹצֵר אוֹר״) and the sense of פּוֹרֵס = פְּרוּסָה, the מִנְיָן and the רֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, the הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (שַׁחֲרִית / עַרְבִית), the כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים and the דִּין הַסּוּמָא הַפּוֹרֵס.

→ Read the general preface on the Alter Rebbe’s shitah

Source note. The Hebrew text reproduced on this page is the complete, real text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, Orah Haim siman ס״טט׳ סְעִיפִים (nine seifim) from the Rav’s own hand — per the Kehot edition as digitized on Sefaria (Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ט). The Alter Rebbe treats there the דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. The translations are ours. No passage is cited beyond this verifiable text.
1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב — סימן ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע

The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch

שולחן ערוך הרב, סימן ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.69), followed by our English translation. The siman has nine seifim (ט׳ סְעִיפִים ; seif k → .69.k).

סעיף א פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:אִם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְפַּלְלוּ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּיָחִיד וְלֹא שָׁמְעוּ לֹא קַדִּישׁ וְלֹא קְדֻשָּׁה — עוֹמֵד אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא ״יוֹצֵר אוֹר״ פַּעַם שְׁנִיָּה (וּשְׁאָר הַצִּבּוּר שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן) (מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ז). וְעִנְיָן זֶה נִקְרָא ״פּוֹרֵס עַל שְׁמַע״, פּוֹרֵס מִלְּשׁוֹן חֲתִיכָה, כְּמוֹ פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִין אֶלָּא מִקְצָת מִבִּרְכוֹתֶיהָ. וּלְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״ — אוֹמֵר בִּרְכַּת ״אָבוֹת״ וּ״גְּבוּרוֹת״ וּקְדֻשָּׁה וְ״אַתָּה קָדוֹשׁ״. וְזֶה נִקְרָא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. וְאֵין עוֹשִׂים דְּבָרִים אֵלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה. וְהַשּׁוֹמְעִים רַשָּׁאִים לָלֶכֶת לְדַרְכָּם אַחַר קְדֻשָּׁה, אֲבָל הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה צָרִיךְ לִגְמֹר כָּל הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ, שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בִּתְפִלַּת י״ח, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְבִרְכ[וֹ]ת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהֶן, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״ בִּלְבַדָּהּ, הוֹאִיל וּכְבָר קָרָא לְעַצְמוֹ תְּחִלָּה קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לָהֶם סֵדֶר, שֶׁסִּדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב, לְפִי שֶׁאֵינָן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְסַדֵּר זוֹ אַחַר זוֹ, לָכֵן רַשַּׁאי לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לָהֶם סֵדֶר שֶׁתִקְּנוּ לְסַדְּרָן זוֹ אַחַר זוֹ, וְאִם שִׁנָּה סִדְרָן — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ לְסַּדְּרָן עַל הַסֵּדֶר, לְפִי שֶׁכֻּלָּן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּסֵדֶר שֶׁקָּבְעוּ חֲכָמִים, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּמִקְצָתָם — צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת כֻּלָּן כְּמוֹ שֶׁהֵן סְדוּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. If people have each prayed alone (בְּיָחִיד) without hearing קַדִּישׁ or קְדֻשָּׁה — one rises and says קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ and the first berakha of ק״ש (״יוֹצֵר אוֹר״) a second time, the others answering אָמֵן. This is פּוֹרֵס עַל שְׁמַע (פּוֹרֵס = פְּרוּסָה, a « slice » : only part of the berakhot is said). After ״יוֹצֵר אוֹר״ he says אָבוֹת, גְּבוּרוֹת, קְדֻשָּׁה, ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — that is עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. It is done only with עֲשָׂרָה (דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה). The listeners may leave after the קְדֻשָּׁה, but the עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה must finish the whole תְּפִלָּה — for one may not interrupt the י״ח (unlike the ק״ש berakhot, whose order is not מְעַכֵּב).

סעיף ב יֵשׁ אוֹמְרִים — פּוֹרֵס קֹדֶם ק״ש ; עַכְשָׁו דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַפּוֹרֵס עַל שְׁמַע הוּא כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאָז אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶם קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּמְבָרֵךְ בִּרְכוֹת שְׁמַע, וְהֵם שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן (וּלְפִיכָךְ גַּם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל קָטָן לִפְרֹס עַל שְׁמַע, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב — אֵינוֹ מוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה). ו״פוֹרֵס״ הוּא לְשׁוֹן פְּרוּסָה וְהַצָּעָה, וְהוּא כִּנּוּי לְכָל מַה שֶּׁפּוֹרֵס וּמְסַדֵּר לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע (וְאַחֲרֶיהָ), דְּהַיְנוּ קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ תִּרְגּוּמוֹ ״אֲרֵי הוּא יִפְרֹס זְבָחָא״. וְתִקְּנוּ כֵּן כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, כְּמוֹ שֶׁתִקְּנוּ בַּתְּפִלָּה. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ — דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ בִּלְבַד, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ אַחַר כָּךְ בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם כְּבָר קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אֲפִלּוּ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לֹא הַפּוֹרֵס וְלֹא הַשּׁוֹמְעִים (וּלְפִיכָךְ גַּם כֵּן קָטָן יָכוֹל לִפְרֹס (מִמַּה) [כְּמוֹ] שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ג). וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ:

יֵשׁ אוֹמְרִים. Some hold that פּוֹרֵס עַל שְׁמַע is when they have not yet read ק״ש and its berakhot : one then says קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ and recites the berakhot, the others hearing, answering אָמֵן and being acquitted (hence a קָטָן cannot be פּוֹרֵס — שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב, אֵינוֹ מוֹצִיא). פּוֹרֵס = לְשׁוֹן פְּרוּסָה וְהַצָּעָה (cf. the Targoum : ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ → ״אֲרֵי הוּא יִפְרֹס זְבָחָא״). This was instituted to acquit one who is not בָּקִי. But today, all being בְּקִיאִים and each blessing for himself — קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ suffice, and each then says his own berakhot. And if they already read ק״ש and its berakhot — no need to repeat, even the first berakha ; a קָטָן may then be פּוֹרֵס. Such is the custom of these lands.

סעיף ג פּוֹרְסִין בְּעַרְבִית ? בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מְקִלִּין, שֶׁאֵין קַדִּישׁ קֹדֶם ״בָרְכוּ״.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפּוֹרְסִין עַל שְׁמַע בְּעַרְבִית כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּעַרְבִית, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּעַרְבִית קֹדֶם ״בָּרְכוּ״, וּמִשּׁוּם ״בָּרְכוּ״ בִּלְבַד אֵין מַקְפִּידִין כָּל כָּךְ (וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶחָד רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִפְרֹס בְּעַרְבִית — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה):

פְּרִיסָה at עַרְבִית ? Some hold one is פּוֹרֵס at עַרְבִית as at שַׁחֲרִית. But in these lands one is lenient at עַרְבִית, since there is no קַדִּישׁ before the ״בָרְכוּ״ of the evening, and for ״בָרְכוּ״ alone one is not so particular. Still, whoever wishes to be strict and be פּוֹרֵס at עַרְבִית — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.

סעיף ד צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ; מִנְהַג הָאֲבֵלִים וְ״בָרְכוּ״ שֶׁל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.

מִי שֶׁלֹּא שְׁמַע קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּקְדֻשָּׁה וְרוֹצֶה לִפְרֹס עַל שְׁמַע אוֹ לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲשָׂרָה — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ עֲדַיִן, דְּהַיְנוּ חֲמִשָּׁה וְהוּא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רֹב הַמִּנְיָן מֵאוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ ט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד שֶׁלֹּא שָׁמַע שֶׁיּוּכַל לִפְרֹס וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו וְעוֹנִין אַחֲרָיו — הֲרֵי הוּא מְקַדֵּשׁ ה׳ בַּעֲשָׂרָה. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה — יֵשׁ לַחֲזֹר לְכַתְּחִלָּה אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, וְאִם אֵינָם נִמְצָאִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין צָרִיךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע יִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִי שֶׁשָּׁמַע כְּבָר יָכוֹל לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר אוֹ בִּשְׁמִיעָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחֻיָּב בַּדָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁיֹּאמַר הוּא וְהֵם יִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אוֹתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע הוּא בָּקִי לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה — מוּטָב שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר הוּא מִשֶּׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר אַחֵר שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״ג לְעִנְיַן קִדּוּשׁ. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁלְּעוֹלָם הָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע וַאֲפִלּוּ שָׁמְעוּ וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁלֹּא שָׁמַע וְיוֹדֵעַ לִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, וְאֵין מִנְהָג זֶה נָכוֹן. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״בָּרְכוּ״ בְּכָל יוֹם אַחַר קַדִּישׁ הָאַחֲרוֹן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁמִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע עֲדַיִן ״בָּרְכוּ״. וְאַף אִם אֵרַע שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר ״בָּרְכוּ״ — אֵין מְדַקְדְּקִים בְּכָךְ לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל״ג. וְאֵין לְבַטֵּל מִנְהָגָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. אֲבָל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְמַחֲלֹקֶת — יֵשׁ לִנְהֹג שֶׁלֹּא יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ״בָּרְכוּ״, אֶלָּא אִם כֵּן בָּא אֶחָד אַחַר ״בָּרְכוּ״. אֲבָל כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת ״בָּרְכוּ״ וְשָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר, אַף שֶׁלֹּא בֵּרַךְ ״יוֹצֵר אוֹר״ עִם הַצִּבּוּר מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּסֵדֶר הַתָּמִיד וּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְיִצְטָרֵךְ לוֹמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ בְּיָחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַלֵּג פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר בָּרְכוּ בִּשְׁבִילוֹ (אִם הוּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״), הוֹאִיל וְהוּא כְּבָר שָׁמַע וְעָנָה אַחַר ״בָּרְכוּ״ עִם הַצִּבּוּר. וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמַע ״בָּרְכוּ״ מֵאֶחָד מֵהָעוֹלִים לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּיוֹם הַכְּנִיסָה וְעָנָה אַחֲרָיו — דַּיּוֹ, וְאֵין הַשְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר בִּשְׁבִילוֹ (אִם לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְ״יוֹצֵר אוֹר״). אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָכוֹל לוֹמַר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ אִם מַזְמִין לוֹ ט׳ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ אַחֲרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר (וְגַם הֵם שָׁמְעוּ וְעָנוּ), מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא בָּא לִסְמֹךְ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ (וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם הִגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אַחֲרוֹן — חוֹזֵר הַשְׁלִיחַ צִבּוּר ״בָּרְכוּ״ בִּשְׁבִילוֹ). וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע, שֶׁלֹּא יִפְרְסוּ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁשָּׁמַע בָּרְכוּ אֲפִלּוּ מֵהָאֶחָד הָעוֹלִין לְסֵפֶר תּוֹרָה (אֶלָּא אִם כֵּן בָּא לִסְמֹךְ ״בָּרְכוּ״ לְ״יוֹצֵר אוֹר״).נוֹהֲגִין לִפְרֹס שְׁמַע אַחַר תְּפִלַּת י״ח בְּלַחַשׁ מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ד, וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בָּרְכוּ מִתְקַבְּצִים אָז לְפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל הָאֲבֵלִים, שֶׁהֵם פּוֹרְסִים שְׁמַע וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה קִלְקוּל שֶׁעֲדַיִן מִקְצָת הַקָּהָל מִתְפַּלְלִים וְאֵלּוּ עוֹבְרִין לִפְנֵיהֶם, וְאָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה:

רֹב מִנְיָן who did not hear. One who did not hear קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״, קְדֻשָּׁה and wishes to be פּוֹרֵס or עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה — even with עֲשָׂרָה present, he must seek שִׁשָּׁה who have not heard (חֲמִשָּׁה וְהוּא = רֹב הַמִּנְיָן). יֵשׁ אוֹמְרִים that even ט׳ who heard join with one who did not. לְמַעֲשֶׂה : לְכַתְּחִלָּה seek שִׁשָּׁה ; failing that, rely on the latter view. By all views, the one who did not hear need not be פּוֹרֵס himself : even one who heard may be פּוֹרֵס for him (שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה). The custom that אֲבֵלִים are always פּוֹרְסִים — even when they heard and another who did not can be פּוֹרֵס — וְאֵין מִנְהָג זֶה נָכוֹן. Some places : the שְׁלִיחַ צִבּוּר says ״בָרְכוּ״ each day after the last קַדִּישׁ for latecomers ; one does not annul their custom מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. Whoever was present at ״בָרְכוּ״ and answered with the צִבּוּר — even if he did not say ״יוֹצֵר אוֹר״ with them — the שְׁלִיחַ צִבּוּר does not repeat ״בָרְכוּ״ for him (as long as he has not reached ״יוֹצֵר אוֹר״).

סעיף ה לֹא יִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה אֶלָּא בְּשִׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ.

אַף עַל פִּי שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁמַע קְדֻשָּׁה יָכוֹל לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְלַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן — אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שִׁשָּׁה שֶׁהֵם רֹב מִנְיָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ עֲדַיִן שֶׁאָז הֵם כְּמוֹ צִבּוּר גָּמוּר, וּמִתְפַּלְלִים בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר אֶחָד מֵהֶם הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, אִם יֵשׁ ט׳ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ אָמֵן. אֲבָל בְּפָחוֹת מִשִּׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ — לֹא יִתְפַּלֵּל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא מֵאוֹתָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ עֲדַיִן, אֶלָּא יַתְחִיל מִיָּד בְּקוֹל רָם, שֶׁהֲרֵי עִקָּר הַכַּוָּנָה הוּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה (וּמִטַּעַם זֶה לֹא יֹאמַר בְּקוֹל רָם אֶלָּא עַד ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ אֶלָּא בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּלְבַד, וְזֶה אֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַחֲזֹר הַתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אֶלָּא פַּעַם אַחַת בִּשְׁבִיל חוֹבַת עַצְמוֹ בִּלְבַד):

He shall not pray בְּלַחַשׁ first. Even a יָחִיד who already prayed but did not hear the קְדֻשָּׁה may עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה and repeat the whole תְּפִלָּה for the קְדֻשָּׁה. Yet if he has not yet prayed — he does not pray בְּלַחַשׁ first unless there are שִׁשָּׁה (רֹב מִנְיָן) who have not prayed (then they are כְּמוֹ צִבּוּר גָּמוּר) : they pray בְּלַחַשׁ, then one repeats בְּקוֹל רָם. With fewer than שִׁשָּׁה — he begins at once בְּקוֹל רָם (the point is the קְדֻשָּׁה), saying aloud only up to ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״, for this is not a true חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.

סעיף ו הַמִּתְאַחֵר וְחוֹשֵׁשׁ לַעֲשָׂרָה — יֵשׁ מַתִּירִין לִפְרֹס וְלֹא לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.

מִי שֶׁנִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע לֹא ״בָּרְכוּ״ וְלֹא קְדֻשָּׁה, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִתְפִלָּה — יֵשׁ מַתִּירִין שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִיָּד וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְלֹא יַחֲזֹר לְהִתְפַּלֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר קְדֻשָׁה בַּעֲשָׂרָה. וְאֵין לְהָקֵל בָּזֶה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וְאִם יִהְיֶה עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — יֹאמַר קְדֻשָּׁה, שֶׁאֵין לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו):

The latecomer who fears for the עֲשָׂרָה. One who came late, heard neither ״בָרְכוּ״ nor קְדֻשָּׁה, and fears there will not be עֲשָׂרָה by the time he reaches the תְּפִלָּה — יֵשׁ מַתִּירִין that he be פּוֹרֵס and עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה to pray שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה at once, then read ק״ש and its berakhot without repeating the תְּפִלָּה. Even though he does not סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, since his intent is to say קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה. But one is not lenient לְכַתְּחִלָּה : he prays כַּסֵּדֶר and סוֹמֵךְ ; and if there are עֲשָׂרָה — he says קְדֻשָּׁה.

סעיף ז אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית — מֻתָּר.

אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ לְאַחֵר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּדֵי לִפְרֹס עַל שְׁמַע לְאוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וְהִתְחִיל כְּבָר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״, אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל — חוֹזֵר וְאוֹמֵר ״בָּרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית בִּשְׁבִיל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל ״בָּרְכוּ״. אֲבָל בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית — מֻתָּר לְהַפְסִיק לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בְּ״בָרְכוּ״, שֶׁהֲרֵי בְּלֹא זֶה מַפְסִיקִין בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בִּפְסוּקִים וְקַדִּישׁ הוֹאִיל וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ו:

Interrupting בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. It is forbidden for the שְׁלִיחַ צִבּוּר or another to interrupt בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה of שַׁחֲרִית, or within the ק״ש berakhot, to be פּוֹרֵס for those who came after the צִבּוּר answered קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ and the שְׁלִיחַ צִבּוּר already began ״יוֹצֵר אוֹר״ ; but if he has not yet begun — he repeats ״בָרְכוּ״ a second time for them. However בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה of עַרְבִית — it is permitted to interrupt to acquit others with ״בָרְכוּ״, since in any case one interrupts there with verses and קַדִּישׁ, the תְּפִלַּת עַרְבִית being רְשׁוּת.

סעיף ח צִבּוּר שֵׁנִי — לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן ; דִּין סֵפֶר תּוֹרָה.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלְלוּ צִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָאוּ צִבּוּר אַחֵר לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר תְּפִלַּת צִבּוּר שֶׁיַּעֲבֹר אֶחָד מֵהֶם לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה — אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר הַשֵּׁנִי לַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן, אִם הָרִאשׁוֹנִים עֲדַיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ סִדְרָם, כִּי זֶה גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בָּרִאשׁוֹנָה וְעוֹמֵד זֶה לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אִם יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵין לָחוּשׁ לָזֶה. וְאִם אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאַחֲרוֹנִים — יָכוֹל אֲפִלּוּ שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרִאשׁוֹנִים לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֵׁנִית לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן (בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל לָהֶם כָּל תְּפִלַּת י״ח בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל לֹא תְּפִלַּת לַחַשׁ, וְלֹא ״יִשְׁתַּבַּח״ וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ). וְאִם הָרִאשׁוֹנִים הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְקָרְאוּ בּוֹ — נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הָאַחֲרוֹנִים מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִית לִקְרוֹת בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְיֵשׁ שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לְמִנְהָגָם שֶׁהוּא מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁמָּצְאוּ פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמִפְּנֵי כָּךְ הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה שְׁנִיָּה. וְאַף אִם הוּא סֵפֶר תּוֹרָה הָא׳ עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵין מַכִּירִין אוֹתָהּ, וְשֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁהִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁהוֹצִיאוּ מִשּׁוּם פְּסוּל שֶׁמָּצְאוּ בָּרִאשׁוֹנָה (אֲבָל מִן הַדִּין אֵין שׁוּם אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁאֵין לָחוּשׁ לִפְגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּשְּׁנִיָּה מִי שֶׁעָלָה כְּבָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְגַם בָּזֶה אֵין לָחוּשׁ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה וְקוֹרֵא בִּשְׁנֵיהֶם זֶה אַחַר זֶה מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק אִישׁ בֵּינְתַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ״ד, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן שֶׁמַּפְסִיקִין בֵּינְתַיִם הַרְבֵּה וְגַם הוּא צִבּוּר אַחֵר, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין לָחוּשׁ לִכְלוּם):

The honor of the first ones. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר that if a צִבּוּר prayed and another comes to repeat כְּסֵדֶר תְּפִלַּת צִבּוּר — the second שְׁלִיחַ צִבּוּר shall not stand in the first one’s place while the first are still in the בֵּית הַכְּנֶסֶת (גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים, as if they had not been acquitted) ; if they left — אֵין לָחוּשׁ. Lacking a שְׁלִיחַ צִבּוּר for the latter, even the first may descend again עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה to acquit them of the דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה (repeating the whole י״ח, but not the תְּפִלַּת לַחַשׁ nor ״יִשְׁתַּבַּח״ and the ק״ש berakhot). And if the first took out a סֵפֶר תּוֹרָה and read — the custom of some places is that the latter do not take out a second in the same בֵּית הַכְּנֶסֶת (מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה) ; מִן הַדִּין, however, אֵין שׁוּם אִסּוּר.

סעיף ט סוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״.

סוּמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו — יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַפּוֹרֵס הָיָה מְבָרֵךְ גַּם ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא חַיָּב בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ כְּמוֹ אֲחֵרִים הַפִּקְחִים, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּמְאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין, שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ וּלְהוֹרוֹת אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ:

סוּמָא is פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. A blind person (סוּמָא), though he never saw the luminaries, may be פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — even in the era when the פּוֹרֵס would also bless ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ to acquit others — for he too is חַיָּב in the berakha ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ like the sighted (הַפִּקְחִים), since he benefits from the luminaries the פִּקְחִין see : they can see him and show him the road on which he walks.

Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ט (Kehot edition, ט׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.

2 · היסוד

היסוד — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע

The yesod : דין פורס על שמע

The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the מַהוּת of the פְּרִיסָה — קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ and ״יוֹצֵר אוֹר״, and the sense of פּוֹרֵס = פְּרוּסָה. Then the מִנְיָן and the רֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. Then the הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (שַׁחֲרִית / עַרְבִית). Finally the כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים and the דִּין הַסּוּמָא.

מַהוּת הַפְּרִיסָה — פּוֹרֵס מִלְּשׁוֹן פְּרוּסָה

The essence of the פְּרִיסָה — פּוֹרֵס = פְּרוּסָה

The principle. One rises and says קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ and ״יוֹצֵר אוֹר״ for those who did not hear ; פּוֹרֵס = פְּרוּסָה, a « slice » (only part is said) (סעיפים א-ב).

The consequence. Today, all being בְּקִיאִים, קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ suffice, and each blesses for himself. Cf. siman 68.

מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ

Minyan and the majority who did not hear

The principle. Nothing is done with fewer than עֲשָׂרָה (דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה) ; one must seek שִׁשָּׁה who did not hear (חֲמִשָּׁה וְהוּא = רֹב מִנְיָן) (סעיף ד).

The consequence. יֵשׁ אוֹמְרִים that ט׳ who heard join with one ; לְמַעֲשֶׂה seek שִׁשָּׁה, failing which rely on this latter view. Cf. siman 65.

הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה

The interruption between גאולה and תפלה

The principle. Forbidden to interrupt בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה of שַׁחֲרִית to be פּוֹרֵס for latecomers once ״יוֹצֵר אוֹר״ has begun (סעיפים ו-ז).

The consequence. At עַרְבִית (רְשׁוּת) — מֻתָּר to interrupt ; at שַׁחֲרִית not yet begun — one repeats ״בָרְכוּ״ a second time. Cf. siman 66.

כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְסוּמָא

The honor of the first ones and the blind

The principle. A second שְׁלִיחַ צִבּוּר does not stand in the first one’s place while the first are present (גְּנַאי) (סעיף ח).

The consequence. A סוּמָא may be פּוֹרֵס and bless ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — he is חַיָּב, since he benefits from the luminaries the פִּקְחִין see (סעיף ט). Cf. siman 67.

A note for study. The scope of this siman — the מַהוּת of the פְּרִיסָה, the מִנְיָן, the הֶפְסֵק and the דִּין הַסּוּמָא — bears on the conduct of the שְׁלִיחַ צִבּוּר and of the one who « leads » the Shema. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.

דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — at the principle · for study, see a Habad Rav
3 · כח הפסק

כחו של אדמו״ר הזקן בפסק

The force of the Alter Rebbe’s psak

A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ס״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his nine seifim.

Topic Mehaber Mishna Beroura Aroukh haShulchan The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב)
מַהוּת פּוֹרֵס עַל שְׁמַע או״ח ס״ט — עוֹמֵד אֶחָד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; הָרַמָ״א : אֵין אוֹמְרִים כָּל הַבְּרָכָה. מ״ב ס״ט — גֶּדֶר ״פּוֹרֵס״ וְעִנְיַן ״בָרְכוּ״ בַּזְּמַן הַזֶּה. ערוה״ש ס״ט — מַהוּת הַפְּרִיסָה וְהַמִּנְהָג. The Alter Rebbe’s way — פּוֹרֵס = פְּרוּסָה : קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; עַכְשָׁו דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ (סעיפים א-ב).
מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ או״ח ס״ט — אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה ; צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. מ״ב ס״ט — צֵרוּף רֹב מִנְיָן וְדִין הַשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. ערוה״ש ס״ט — גֶּדֶר רֹב הַמִּנְיָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. The Alter Rebbe’s way — חֲמִשָּׁה וְהוּא = רֹב מִנְיָן ; יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ ט׳ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד (סעיפים ד-ה).
הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה או״ח ס״ט — אָסוּר לְהַפְסִיק בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית (רְשׁוּת) מֻתָּר. מ״ב ס״ט — פְּרָטֵי הַהֶפְסֵק וַ״בָרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית. ערוה״ש ס״ט — דִּין הַהֶפְסֵק לַבָּאִים בְּאִחוּר. The Alter Rebbe’s way — אָסוּר בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁהִתְחִיל ״יוֹצֵר אוֹר״ ; בְּעַרְבִית מֻתָּר, שֶׁהִיא רְשׁוּת (סעיפים ג, ו-ז).
כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְסוּמָא או״ח ס״ט — לֹא יַעֲמֹד הַשֵּׁנִי בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן ; סוּמָא פּוֹרֵס וּמְבָרֵךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. מ״ב ס״ט — גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים וְחִיּוּב הַסּוּמָא. ערוה״ש ס״ט — דִּין הַצִּבּוּר הַשֵּׁנִי וְהַסּוּמָא. The Alter Rebbe’s way — לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן (גְּנַאי) ; סוּמָא חַיָּב בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — נֶהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת (סעיפים ח-ט).

Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ס״ט, with the Rama’s gloss, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ט׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.

4 · קווי היסוד של הרב

קווי היסוד של שיטת הרב

The lines of force of the Rav’s way on this siman

Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).

קו א — מַהוּת הַפְּרִיסָה

Line 1 — the essence of the פְּרִיסָה

Principle of the siman : קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; פּוֹרֵס = פְּרוּסָה (סעיפים א-ב).

The Rav’s reading : today, all being בְּקִיאִים, קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ suffice, and each blesses for himself. Cf. siman 68.

Practical consequence : the עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה finishes the whole תְּפִלָּה — one does not interrupt the י״ח.

קו ב — מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ

Line 2 — minyan and the majority who did not hear

Principle of the siman : אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה ; רֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ — חֲמִשָּׁה וְהוּא (סעיפים ד-ה).

The Rav’s reading : לְכַתְּחִלָּה seek שִׁשָּׁה ; failing that, the צֵרוּף of ט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ. Cf. siman 65.

Practical consequence : even one who heard may be פּוֹרֵס for another (שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה).

קו ג — הֶפְסֵק וּכְבוֹד הַצִּבּוּר

Line 3 — interruption and the honor of the ציבור

Principle of the siman : אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית מֻתָּר (סעיפים ו-ז).

The Rav’s reading : the second שְׁלִיחַ צִבּוּר does not stand in the first one’s place while they are present (גְּנַאי) (סעיף ח). Cf. siman 66.

Practical consequence : a סוּמָא may be פּוֹרֵס and bless ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ (סעיף ט).

5 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

Habad practice

Points of conduct that follow directly from siman ס״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.

For the Habad Hassid — Siman ס״ט (דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע)

  • ① מַהוּת. פּוֹרֵס עַל שְׁמַע = קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ and ״יוֹצֵר אוֹר״ (פּוֹרֵס from פְּרוּסָה) ; today קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ suffice. Basis : SA HaRav ס״ט seifim א-ב.
  • ② מִנְיָן. It is done only with עֲשָׂרָה (דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה) ; לְכַתְּחִלָּה seek שִׁשָּׁה who did not hear. Basis : SA HaRav ס״ט seif ד.
  • ③ עַרְבִית. In these lands one is lenient at עַרְבִית (no קַדִּישׁ before ״בָרְכוּ״) ; whoever wishes to be strict — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ. Basis : SA HaRav ס״ט seif ג.
  • ④ הֶפְסֵק. Forbidden to interrupt בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה of שַׁחֲרִית once ״יוֹצֵר אוֹר״ has begun ; at עַרְבִית — מֻתָּר. Basis : SA HaRav ס״ט seif ז.
  • ⑤ סוּמָא. A blind person may be פּוֹרֵס and bless ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — he is חַיָּב, נֶהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין. Basis : SA HaRav ס״ט seif ט.

⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ס״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the פְּרִיסָה, the מִנְיָן, the הֶפְסֵק — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.