Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ע״ג — דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, comment se conduire au moment de la קריאת שמע. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : la נְגִיעַת בָּשָׂר et la הַפְסָקַת טַלִּית מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה ; l’épouse — אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ — et la חֲזָרַת פָּנִים ; les enfants — הַיָּשֵׁן עִם בָּנָיו — avec la distinction קָטָן / גָּדוֹל et le גִּיל הַקַּטְנוּת.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ג — דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ג — דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.73), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .73.k).
סעיף א שְׁנַיִם הַיְשֵׁנִים בְּטַלִּית אֶחָד וּבְשָׂרָם נוֹגֵעַ — טַלִּית מַפְסֶקֶת מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה.
הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵיךְ יִתְנַהֵג וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:שְׁנַיִם שֶׁהֵם יְשֵׁנִים עֲרֻמִּים וּמִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וּבְשַׂר שְׁנֵיהֶם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה — לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה, מִפְּנֵי שֶׁנְּגִיעַת בְּשָׂרָם מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי הִרְהוּר בִּשְׁעַת קְרִיאָתוֹ, וְאָסוּר מִשּׁוּם ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעֶרְוָתוֹ מַמָּשׁ כְּשֶׁהִיא מְגֻלָּה וְנִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּשָׁעָה שֶׁ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ״, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹסֵק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ד — כָּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לִידֵי הִרְהוּר נִקְרָא עֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: טֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ה. וְאַף עַל פִּי (ב) שֶׁאֲפִלּוּ לָעֶרְוָה מַמָּשׁ מוֹעִיל כִּסּוּי — כָּאן אֵין כִּסּוּי מוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הוּא בָּא לִידֵי הִרְהוּר עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישׁ נְגִיעַת בְּשַׂר חֲבֵרוֹ בִּבְשָׂרוֹ מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה. וּמִטַּעַם זֶה אָסְרוּ שְׁמִיעַת קוֹל זֶמֶר אִשָּׁה שֶׁהִיא עֶרְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹל אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא נִשְׁמָע לוֹ מְבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ה. (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? (ג) כְּשֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ מִתְפַּלֵּל, אוֹ מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּפִיו, אֲבָל לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה מֻתָּר אֲפִלּוּ כְּשֶׁעֶרְוָתוֹ מַמָּשׁ מְגֻלָּה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ה. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל אִשָּׁה, אוֹ שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אִשְׁתּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בַּחֲזָרַת פָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּפִיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לְהַרְהֵר בִּדְבָרִים שֶׁבְּקְדֻשָּׁהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר לְעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּדִבּוּר לְעִנְיָן לְהַרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת):
נְגִיעַת בָּשָׂר. Deux personnes qui dorment sous une même couverture, leurs corps se touchant — לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, sauf si un vêtement (טַלִּית) sépare entre eux מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה (à partir des reins et au-dessous), car ce contact amène au הִרְהוּר pendant la lecture — interdit au titre de « וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר ». Même si le verset ne vise que la ערוה elle-même découverte, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, quand on est engagé dans le ק״ש, la תפילה ou le תלמוד תורה, tout ce qui amène au הִרְהוּר est appelé ערוה (טֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, סימן ע״ה). Ici couvrir ne suffit pas, puisqu’il vient au הִרְהוּר par le contact ressenti. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? quand on lit le ק״ש, prie ou dit des paroles de Torah בְּפִיו ; mais לְהַרְהֵר (penser) des paroles de Torah est permis, et il est même permis לְהַרְהֵר בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, car le הרהור n’est pas comme la parole pour cela.
סעיף ב אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ — אֵין צָרִיךְ הַפְסָקָה ; קוֹרֵא בַּחֲזָרַת פָּנִים ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר.
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, שֶׁהוֹאִיל שֶׁרָגִיל בָּהּ לֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בַּחֲזָרַת פָּנִים מִמֶּנָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִירוּ שְׁנֵיהֶם אֲחוֹרֵיהֶם זֶה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּשָׂרָהּ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ אוֹ בְּשָׂרוֹ בְּעֶרְוָתָהּ וְיָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אַף בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בְּהַפְסָקַת טַלִּית. וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו:
אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ. Si son épouse dort auprès de lui — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית entre eux, car אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ : étant habitué à elle, il ne vient pas au הִרְהוּר. Néanmoins il ne lit qu’en בַּחֲזָרַת פָּנִים — les deux se tournent dos à dos — afin qu’il n’y ait pas de contact qui amène au הִרְהוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר même pour l’épouse sans הַפְסָקַת טַלִּית, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו (il convient de tenir compte de son avis).
סעיף ג בָּנָיו קְטַנִּים — בְּלֹא הַפְסָקָה ; גְּדוֹלִים — צָרִיךְ ; וְגִיל הַקַּטְנוּת.
הָיָה יָשֵׁן עִם בָּנָיו בְּעוֹדָם קְטַנִּים — מֻתָּר לִקְרוֹת בַּחֲזָרַת פָּנִים בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית, שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר מֵחֲמַת נְגִיעַת בְּשַׂר הַקְּטַנִּים בִּבְשָׂרוֹ, כָּל שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתָן וְלֹא בְּשָׂרָם בְּעֶרְוָתוֹ. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים — צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית. עַד כַּמָּה הֵם חֲשׁוּבִים קְטַנִּים? הַתִּינוֹק עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ י״ב שָׁנָה, וְהַתִּינֹקֶת עַד שֶׁתִּהְיֶה לָהּ י״א שָׁנָה. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ זְמַן הַזֶּה — אֵינָן כְּלוּם. וּבִשְׁנַת י״ג לַתִּינוֹק וּשְׁנַת י״ב לַתִּינֹקֶת, אִם הֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת — אָסוּר בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית, וְאִם לָאו — מֻתָּר. וּמִשְּׁנַת י״ג וְאֵילָךְ לַתִּינוֹק וי״ב לַתִּינֹקֶת אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיאוּ ב׳ שְׂעָרוֹת — אָסוּר בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית:
הַיָּשֵׁן עִם בָּנָיו. S’il dort auprès de ses enfants encore petits (קְטַנִּים) — permis de lire בַּחֲזָרַת פָּנִים sans הַפְסָקַת טַלִּית, tant que sa chair ne touche pas leur ערוה ni la leur la sienne. S’ils sont grands — צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית. Jusqu’à quel âge sont-ils קְטַנִּים ? le garçon עַד י״ב שָׁנָה, la fille עַד י״א שָׁנָה — même s’ils ont produit ב׳ שְׂעָרוֹת avant ce terme, cela ne compte pas. La 13e année pour le garçon et la 12e pour la fille : s’ils ont ב׳ שְׂעָרוֹת — אָסוּר sans הַפְסָקָה, sinon מֻתָּר. À partir de la 13e (garçon) / 12e (fille), même sans ב׳ שְׂעָרוֹת — אָסוּר sans הַפְסָקַת טַלִּית.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ג (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו
Le yesod : le יָשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes, avec une constante retenue. D’abord la נְגִיעַת בָּשָׂר et la הַפְסָקַת טַלִּית מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה. Ensuite l’épouse — אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ — et la חֲזָרַת פָּנִים. Enfin les enfants — הַיָּשֵׁן עִם בָּנָיו — avec la distinction קָטָן / גָּדוֹל et le גִּיל הַקַּטְנוּת.
נְגִיעַת בָּשָׂר — הַפְסָקַת טַלִּית
Le contact des corps — la séparation par un vêtement
Le principe. Deux qui dorment sous une même couverture, corps contre corps — לֹא יִקְרָא ק״ש, sauf si une טַלִּית sépare מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה, car le contact amène au הִרְהוּר (סעיף א).
La conséquence. Tout ce qui amène au הִרְהוּר est appelé ערוה pendant le ק״ש ; ici même couvrir ne suffit pas, seule la séparation. Cf. siman 75 (טפח באשה, קול באשה).
אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ — חֲזָרַת פָּנִים
L’épouse comme son propre corps — le visage détourné
Le principe. L’épouse — אֵין צָרִיךְ הַפְסָקַת טַלִּית, car אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ ; mais il ne lit qu’en בַּחֲזָרַת פָּנִים, dos à dos (סעיף ב).
La conséquence. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר même pour l’épouse sans הַפְסָקָה, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. Cf. siman 74 (ק״ש כנגד ערוה).
הַיָּשֵׁן עִם בָּנָיו — גִּיל הַקַּטְנוּת
Auprès de ses enfants — l’âge de la minorité
Le principe. Enfants קְטַנִּים — בַּחֲזָרַת פָּנִים sans הַפְסָקָה ; גְּדוֹלִים — צָרִיךְ הַפְסָקַת טַלִּית (סעיף ג).
La conséquence. Le seuil : garçon י״ב, fille י״א ; puis la 13e / 12e année selon les ב׳ שְׂעָרוֹת ; au-delà, אָסוּר sans הַפְסָקָה. Cf. siman 72.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — la נְגִיעַת בָּשָׂר, la חֲזָרַת פָּנִים et le גִּיל הַקַּטְנוּת — touche à des questions de pudeur et de conduite intime au moment du ק״ש. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, avec retenue et sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman ע״ג. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נְגִיעַת בָּשָׂר וְהַהַפְסָקָה | או״ח ע״ג — בְּשַׂר שְׁנֵיהֶם נוֹגֵעַ לֹא יִקְרָא, אֶלָּא אִם כֵּן טַלִּית מַפְסֶקֶת מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה. | מ״ב ע״ג — טַעַם הַנְּגִיעָה הַמְּבִיאָה לִידֵי הִרְהוּר וְגֶדֶר הַהַפְסָקָה. | ערוה״ש ע״ג — גֶּדֶר קֵרוּב בָּשָׂר וְהַהֶכְשֵׁר לְלִקְרוֹת. | Voie de l’Admour HaZaken — נוֹגֵעַ מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה מֵבִיא לִידֵי הִרְהוּר ; אֵין כִּסּוּי מוֹעִיל, רַק הַפְסָקָה (סעיף א). |
| אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וַחֲזָרַת פָּנִים | או״ח ע״ג — אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, קוֹרֵא בַּחֲזָרַת פָּנִים בְּלֹא הַפְסָקָה ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר וְנָכוֹן לָחוּשׁ. | מ״ב ע״ג — פְּרָטֵי חֲזָרַת פָּנִים וְהַחֲשָׁשׁ לַדֵּעָה הָאוֹסֶרֶת. | ערוה״ש ע״ג — גֶּדֶר ״כְּגוּפוֹ״ וְהַרְגִּילוּת שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי הִרְהוּר. | Voie de l’Admour HaZaken — אֵין צָרִיךְ הַפְסָקָה, כְּגוּפוֹ ; אַךְ בַּחֲזָרַת פָּנִים, וְיֵשׁ אוֹסֵר וְנָכוֹן לָחוּשׁ (סעיף ב). |
| הַיָּשֵׁן עִם בָּנָיו וְגִיל הַקַּטְנוּת | או״ח ע״ג — קְטַנִּים בְּלֹא הַפְסָקָה, גְּדוֹלִים צָרִיךְ ; תִּינוֹק עַד י״ב, תִּינֹקֶת עַד י״א. | מ״ב ע״ג — פְּרָטֵי הַשָּׁנִים וְדִין הַסִּימָנִים (ב׳ שְׂעָרוֹת). | ערוה״ש ע״ג — גֶּדֶר קָטָן וְגָדוֹל וְהַהַכְרָעָה בַּשָּׁנִים. | Voie de l’Admour HaZaken — קְטַנִּים בְּלֹא הַפְסָקָה ; י״ב לַתִּינוֹק, י״א לַתִּינֹקֶת ; שְׁנַת י״ג/י״ב לְפִי הַשְּׂעָרוֹת ; וְאֵילָךְ — אָסוּר (סעיף ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ע״ג, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ד). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — נְגִיעַת בָּשָׂר
Ligne 1 — le contact des corps
Principe du siman : corps contre corps sous une même couverture — לֹא יִקְרָא, sauf טַלִּית מַפְסֶקֶת מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה (סעיף א).
Lecture du Rav : le motif est le הִרְהוּר ; couvrir ne suffit pas quand le contact demeure, seule la הַפְסָקָה. Cf. siman 75.
Conséquence pratique : interposer un vêtement à partir des reins et au-dessous avant de lire.
קו ב — אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ
Ligne 2 — l’épouse comme son corps
Principe du siman : אֵין צָרִיךְ הַפְסָקָה, כְּגוּפוֹ ; מַכָל מָקוֹם בַּחֲזָרַת פָּנִים (סעיף ב).
Lecture du Rav : וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו — la retenue prime. Cf. siman 74.
Conséquence pratique : détourner le visage (dos à dos) ; le plus juste est aussi d’interposer une séparation.
קו ג — גִּיל הַקַּטְנוּת
Ligne 3 — l’âge de la minorité
Principe du siman : קְטַנִּים בְּלֹא הַפְסָקָה ; גְּדוֹלִים צָרִיךְ ; תִּינוֹק עַד י״ב, תִּינֹקֶת עַד י״א (סעיף ג).
Lecture du Rav : l’âge est le critère premier ; les ב׳ שְׂעָרוֹת ne comptent qu’à partir de la 13e / 12e année. Cf. siman 72.
Conséquence pratique : avec un enfant devenu גָּדוֹל, interposer une séparation avant de lire.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ע״ג dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés avec pudeur, au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman ע״ג (דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו)
- ① נְגִיעַת בָּשָׂר. Deux corps qui se touchent sous une même couverture — לֹא יִקְרָא ק״ש, sauf si une טַלִּית sépare מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה ; le simple fait de couvrir ne suffit pas. Fondement : SA HaRav ע״ג séif א.
- ② אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ. Avec son épouse — אֵין צָרִיךְ הַפְסָקָה (כְּגוּפוֹ), mais on lit בַּחֲזָרַת פָּנִים, dos à dos. Fondement : SA HaRav ע״ג séif ב.
- ③ וְיֵשׁ אוֹסֵר. Une opinion interdit même pour l’épouse sans הַפְסָקָה — וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו : la conduite la plus juste tient compte de cet avis. Fondement : SA HaRav ע״ג séif ב.
- ④ בָּנָיו קְטַנִּים. Avec de jeunes enfants — מֻתָּר בַּחֲזָרַת פָּנִים sans הַפְסָקָה, tant qu’il n’y a pas de contact avec la ערוה. Fondement : SA HaRav ע״ג séif ג.
- ⑤ גִּיל הַקַּטְנוּת. Garçon עַד י״ב, fille עַד י״א ; puis la 13e / 12e année selon les ב׳ שְׂעָרוֹת ; au-delà, גָּדוֹל — אָסוּר sans הַפְסָקַת טַלִּית. Fondement : SA HaRav ע״ג séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman ע״ג (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la נְגִיעַת בָּשָׂר, la חֲזָרַת פָּנִים, le גִּיל הַקַּטְנוּת — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.