Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ע״ב — דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין. Chez le Rav, le siman se déploie en ה׳ סְעִיפִים (cinq seifim) : les נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה exempts (עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר) et les autres מְלַוִּין obligés, l’interdit de sortir le mort סָמוּךְ לִזְמַן ק״ש, la conduite au moment du הֶסְפֵּד וְאֲנִינוּת, l’ordre des תַּנְחוּמִין, et la שׁוּרַת הַמְנַחֲמִים avec la distinction פְּנִימִים / חִיצוֹנִים.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ב — דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ב — דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.72), suivi de notre traduction française. Le siman comporte cinq seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .72.k).
סעיף א נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם — פְּטוּרִים ; שְׁאָר הַמְלַוִּין — חַיָּבִים.
דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְנַחֲמִים וְהַמְלַוִּין וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶם, בֵּין אוֹתָם שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין אוֹתָם שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם לָשֵׂאת אוֹתָהּ, כְּגוֹן בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲבוּרָה הַמְזֻמֶּנֶת לְכָךְ, וְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה מַחֲלִיפִין לָשֵׂאת לְפִי שֶׁכֻּלָּם חֲפֵצִים לִזְכּוֹת בּוֹ — כֻּלָּם פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע (לְפִי שֶׁהֵם טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה). אֲבָל שְׁאָר הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן — חַיָּבִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע (וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלְוָיַת הַמֵּת הוּא בִּכְלַל גְּמִילוּת חֶסֶד, וּגְמִילוּת חֶסֶד הוּא מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם הֵם אֵינָם טְרוּדִים כְּלָל וִיכוֹלִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּכַוָּנָה וּבַעֲמִידָה וְהַשְּׁאָר כְּשֶׁהֵם מְהַלְּכִין), אֲבָל פְּטוּרִים מֵהַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ו:
נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה. Les porteurs du cercueil, leurs relèves (חִלּוּפֵיהֶם) et les relèves des relèves — qu’ils soient devant ou derrière le cercueil — puisque le cercueil a besoin d’eux (par ex. dans une ville où une חֲבוּרָה est désignée pour cela, et où tous prennent le tour de porter, car tous חֲפֵצִים לִזְכּוֹת) — tous sont exempts du ק״ש (טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה). Mais les autres accompagnateurs (שְׁאָר הַמְלַוִּין) dont le cercueil n’a pas besoin — חַיָּבִים : même si l’escorte du mort relève de la גְּמִילוּת חֶסֶד (מִן הַתּוֹרָה), ils ne sont pas affairés et peuvent lire le premier verset בְּכַוָּנָה וּבַעֲמִידָה, le reste en marchant ; ils restent פְּטוּרִים מֵהַתְּפִלָּה (סימן ק״ו).
סעיף ב אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לִזְמַן ק״ש ; הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין.
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְהַתְחָלַת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעִנְיָן שֶׁאֵין שְׁהוּת לְהוֹצִיאוֹ וּלְקָבְרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁמָּא יִתְעַכְּבוּ בִּקְבוּרָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּהּ. וְאִם הִתְחִילוּ לְהוֹצִיאוֹ (אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע) — אֵין מַפְסִיקִין כְּדֵי לִקְרוֹת, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם בִּלְבַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אַמוּרִים? בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אֲבָל סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁהוּת לְקָבְרוֹ קֹדֶם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, לְפִי שֶׁאִם לֹא יִקְבְּרֶנּוּ הַיּוֹם — יַעֲבֹר עַל ״לֹא תָלִין״ (וְאַף אִם יוּכַל בַּלַּיְלָה לְקָבְרוֹ — יַעֲבֹר עַל מִּצְוַת עֲשֵׂה ״כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא״ אִם לֹא יִקְבְּרֶנּוּ קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה). וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ה — טוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע תְּחִלָּה וּלְקָבְרוֹ אַחַר כָּךְ (כֵּיוָן שֶׁרֹב הָעוֹלָם נוֹהֲגִים כִּסְבָרָא זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כְּדִבְרֵי הַחֹלקִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם):
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת. On ne sort pas le mort סָמוּךְ לְהַתְחָלַת זְמַן ק״ש quand il n’y a pas le temps de le sortir et de l’enterrer avant l’arrivée du זְמַן, de peur qu’on tarde à l’ensevelir jusqu’au passage du temps. S’ils ont déjà commencé à le sortir (même après l’arrivée du זְמַן) — אֵין מַפְסִיקִין, sauf ceux dont le cercueil n’a pas besoin. במה דברים אמורים ? au ק״ש de שַׁחֲרִית ; mais près du זְמַן de עַרְבִית — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ même sans temps d’enterrer avant, car sinon il transgresserait ״לֹא תָלִין״ (et l’עשה ״כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא״). Et pourtant, מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה — יֵשׁ אוֹמְרִים que c’est déjà זְמַן ק״ש (סימן רל״ה) — טוֹב לָחוּשׁ : lire le ק״ש d’abord et enterrer ensuite.
סעיף ג הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין ; הָאוֹנֵן דּוֹמֵם.
הָעָם הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין וּמִתְפַּלְלִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְרְאוּ כֻּלָּם כָּאן אֵצֶל הַמֵּת מִשּׁוּם ״לֹעֵג לָרָשׁ״. אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם אֶלָּא בְּבַיִת אַחֵר — הֵם קוֹרְאִין וּמִתְפַּלְלִין, וְהָאוֹנֵן יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם וְאֵין עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם כְּלוּם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״א:
הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד. Le peuple occupé au הֶסְפֵּד tant que le mort מֻטָּל לִפְנֵיהֶם — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד et récitent le ק״ש et prient, car il est impossible qu’ils lisent tous ici, auprès du mort, à cause du ״לֹעֵג לָרָשׁ״. Si le mort n’est pas devant eux mais בְּבַיִת אַחֵר — ils lisent et prient sur place, et l’אוֹנֵן יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, ne répondant rien après eux, pour la raison exposée au סימן ע״א.
סעיף ד חָזְרוּ לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין — אִם יְכוֹלִים לִגְמֹר פָּסוּק קֹדֶם הַשּׁוּרָה — יַתְחִילוּ.
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין וְכָל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין, אִם יְכוֹלִים הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פֶּרֶק אֶחָד וַאֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה — יַתְחִילוּ וְיִקְרְאוּ כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ. וְאִם לָאו — לֹא יַתְחִילוּ אִם יֵשׁ שְׁהוּת לִקְרֹא אַחַר כָּךְ. אֲבָל אִם יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — יִקְרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע תְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ בְּמִצְוַת תַּנְחוּמִין:
חָזְרוּ לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין. Ils ont enterré le mort, les אֲבֵלִים sont revenus recevoir les תַּנְחוּמִין et tout le peuple les suit du קֶּבֶר vers l’endroit où l’on forme la שׁוּרָה : si le peuple peut commencer et achever ne serait-ce qu’un פֶּרֶק ou même un פָּסוּק avant d’atteindre la שׁוּרָה — יַתְחִילוּ et lisent tout ce qu’ils peuvent. Sinon — לֹא יַתְחִילוּ tant qu’il reste du temps pour lire ensuite. Mais si le זְמַן ק״ש doit passer — ils lisent le ק״ש d’abord, puisqu’ils n’ont pas encore commencé la מִצְוַת תַּנְחוּמִין.
סעיף ה הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה — הַפְּנִימִים הָרוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל פְּטוּרִים, הַחִיצוֹנִים חַיָּבִים.
הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה לְנַחֲמוֹ, הַפְּנִימִיִּם הָרוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל — פְּטוּרִים, וְהַחִיצוֹנִים שֶׁאֵינָן רוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל — חַיָּבִים:
הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה. Ceux qui se tiennent dans la שׁוּרָה pour le consoler : les פְּנִימִים, qui voient le visage de l’endeuillé (רוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל) et accomplissent ainsi la consolation — פְּטוּרִים ; et les חִיצוֹנִים, qui ne voient pas le visage de l’endeuillé — חַיָּבִים en ק״ש.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ב (édition Kehot, ה׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין
Le yesod : porteurs, accompagnateurs et ק״ש
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord le principe עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה — les נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה exempts, les autres מְלַוִּין obligés. Ensuite l’interdit de sortir le mort סָמוּךְ לִזְמַן ק״ש. Puis la conduite au moment du הֶסְפֵּד et de l’אֲנִינוּת. Enfin l’ordre des תַּנְחוּמִין et la שׁוּרַת הַמְנַחֲמִים (פְּנִימִים / חִיצוֹנִים).
עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר — נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה
Occupé à une mitzva — les porteurs du cercueil
Le principe. נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם, dont le cercueil a besoin — פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע (טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה) ; les autres מְלַוִּין — חַיָּבִים (סעיף א).
La conséquence. C’est l’application de עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה : seul l’affairement réel à la מִצְוָה exempte. Cf. siman 71 (מי שמתו מוטל לפניו).
אֵין מוֹצִיאִין סָמוּךְ לַזְּמַן
Ne pas sortir le mort près du זמן
Le principe. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לִזְמַן ק״ש דְּשַׁחֲרִית, שֶׁמָּא יִתְעַכְּבוּ ; הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין (סעיף ב).
La conséquence. Le Rav distingue שַׁחֲרִית (on n’attend pas) et עַרְבִית (מֻתָּר, à cause de ״לֹא תָלִין״), et fait droit à la חֲשַׁשׁ de פְּלַג הַמִּנְחָה. Cf. siman 70 (מי חייב בק״ש).
הֶסְפֵּד וְאֲנִינוּת — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד
Éloge funèbre et aninout — s’éclipser un à un
Le principe. Au הֶסְפֵּד, tant que le mort מֻטָּל לִפְנֵיהֶם — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין (מִשּׁוּם ״לֹעֵג לָרָשׁ״) ; sinon ils lisent sur place, et l’אוֹנֵן דּוֹמֵם (סעיף ג).
La conséquence. La dignité du mort (״לֹעֵג לָרָשׁ״) et le statut de l’אוֹנֵן commandent la conduite. Cf. siman 71 (דין האונן).
תַּנְחוּמִין וְשׁוּרַת הַמְנַחֲמִים
Condoléances et rangée des consolateurs
Le principe. Avant d’atteindre la שׁוּרָה — s’ils peuvent finir פָּסוּק, יַתְחִילוּ ; sinon לֹא יַתְחִילוּ (sauf si le זְמַן passe) (סעיף ד). Dans la שׁוּרָה : פְּנִימִים הָרוֹאִים — פְּטוּרִים, חִיצוֹנִים — חַיָּבִים (סעיף ה).
La conséquence. Seul celui qui accomplit effectivement la נֶחָמָה (רוֹאֶה פְּנֵי הָאָבֵל) est exempt. Cf. siman 73.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le עוֹסֵק בְּמִצְוָה, l’heure de la הוֹצָאָה, le הֶסְפֵּד et la שׁוּרָה — touche à des situations de deuil et de communauté. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman ע״ב. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses cinq seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין | או״ח ע״ב — נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן פְּטוּרִים ; שְׁאָר הַמְלַוִּין שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם חַיָּבִים. | מ״ב ע״ב — גֶּדֶר ״עוֹסֵק בְּמִצְוָה״ וְקוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן בַּעֲמִידָה. | ערוה״ש ע״ב — טַעַם הַפְּטוֹר וְחִיּוּב הַמְלַוִּין. | Voie de l’Admour HaZaken — נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם פְּטוּרִים (טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה) ; שְׁאָר הַמְלַוִּין חַיָּבִים, פָּסוּק רִאשׁוֹן בַּעֲמִידָה, פְּטוּרִים מֵהַתְּפִלָּה (סעיף א). |
| הוֹצָאַת הַמֵּת סָמוּךְ לַזְּמַן | או״ח ע״ב — אֵין מוֹצִיאִין סָמוּךְ לְק״ש ; הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין. | מ״ב ע״ב — חִלּוּק שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְטַעַם ״לֹא תָלִין״. | ערוה״ש ע״ב — פְּרָטֵי הַזְּמַן וְהַקְּבוּרָה. | Voie de l’Admour HaZaken — סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית אֵין מוֹצִיאִין ; לְעַרְבִית מֻתָּר (״לֹא תָלִין״) ; מִפְּלַג הַמִּנְחָה טוֹב לָחוּשׁ לִקְרוֹת תְּחִלָּה (סימן רל״ה) (סעיף ב). |
| הֶסְפֵּד וְאֲנִינוּת | או״ח ע״ב — הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד ; הָאוֹנֵן יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם. | מ״ב ע״ב — טַעַם ״לֹעֵג לָרָשׁ״ וּמַצַּב הָאוֹנֵן. | ערוה״ש ע״ב — דִּין הָעוֹסֵק לִפְנֵי הַמֵּת. | Voie de l’Admour HaZaken — מֻטָּל לִפְנֵיהֶם נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד (״לֹעֵג לָרָשׁ״) ; בְּבַיִת אַחֵר קוֹרְאִין, וְהָאוֹנֵן דּוֹמֵם (סימן ע״א) (סעיף ג). |
| תַּנְחוּמִין וְשׁוּרַת הַמְנַחֲמִים | או״ח ע״ב — אִם יְכוֹלִים לִגְמֹר פָּסוּק קֹדֶם הַשּׁוּרָה יַתְחִילוּ ; פְּנִימִים פְּטוּרִים, חִיצוֹנִים חַיָּבִים. | מ״ב ע״ב — גֶּדֶר ״רוֹאֶה פְּנֵי הָאָבֵל״ וְהַנֶּחָמָה. | ערוה״ש ע״ב — הַחִלּוּק בֵּין פְּנִימִים לַחִיצוֹנִים. | Voie de l’Admour HaZaken — קֹדֶם הַשּׁוּרָה, פֶּרֶק אוֹ פָּסוּק — יַתְחִילוּ ; יַעֲבֹר הַזְּמַן — ק״ש תְּחִלָּה ; פְּנִימִים הָרוֹאִים פְּטוּרִים, חִיצוֹנִים חַיָּבִים (סעיפים ד-ה). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ע״ב, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 4, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״ז-י״ט). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר
Ligne 1 — l’occupé à une mitzva est exempt
Principe du siman : נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם — פְּטוּרִים ; שְׁאָר הַמְלַוִּין — חַיָּבִים (סעיף א).
Lecture du Rav : seul l’affairement réel (טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה) exempte ; le simple accompagnateur reste obligé, פָּסוּק רִאשׁוֹן בַּעֲמִידָה. Cf. siman 71.
Conséquence pratique : celui qui porte ou relève est dispensé ; celui qui suit sans être requis lit le ק״ש.
קו ב — סָמוּךְ לַזְּמַן וְהַהוֹצָאָה
Ligne 2 — le זמן et la sortie du mort
Principe du siman : אֵין מוֹצִיאִין סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית ; הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין ; עַרְבִית — מֻתָּר (סעיף ב).
Lecture du Rav : équilibre entre le זְמַן ק״ש et ״לֹא תָלִין״ ; חֲשַׁשׁ pour פְּלַג הַמִּנְחָה (סימן רל״ה). Cf. siman 70.
Conséquence pratique : si le זְמַן va passer, lire le ק״ש avant l’enterrement.
קו ג — הַפְּנִימִים וְהַחִיצוֹנִים
Ligne 3 — les intérieurs et les extérieurs
Principe du siman : הַפְּנִימִים הָרוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל — פְּטוּרִים ; הַחִיצוֹנִים — חַיָּבִים (סעיף ה).
Lecture du Rav : le critère est la נֶחָמָה effective (רוֹאֶה פְּנֵי הָאָבֵל) ; à la שׁוּרָה, פֶּרֶק אוֹ פָּסוּק קֹדֶם. Cf. siman 73.
Conséquence pratique : celui qui ne voit pas l’endeuillé lit le ק״ש à son tour.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ע״ב dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman ע״ב (דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְלַוִּין)
- ① נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה. Celui qui porte le cercueil, sa relève, ou celui dont on aura besoin — פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע (טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה). Fondement : SA HaRav ע״ב séif א.
- ② שְׁאָר הַמְלַוִּין. L’accompagnateur dont le cercueil n’a pas besoin — חַיָּב : premier verset בְּכַוָּנָה וּבַעֲמִידָה, le reste en marchant ; פָּטוּר מֵהַתְּפִלָּה. Fondement : SA HaRav ע״ב séif א.
- ③ הוֹצָאַת הַמֵּת. On ne sort pas le mort סָמוּךְ לִזְמַן ק״ש de שַׁחֲרִית ; s’ils ont commencé, אֵין מַפְסִיקִין. Le soir — מֻתָּר (״לֹא תָלִין״). Fondement : SA HaRav ע״ב séif ב.
- ④ הֶסְפֵּד וְאֲנִינוּת. Au הֶסְפֵּד devant le mort — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין ; l’אוֹנֵן יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם. Fondement : SA HaRav ע״ב séif ג.
- ⑤ שׁוּרַת הַמְנַחֲמִים. Avant la שׁוּרָה — s’ils peuvent finir un פָּסוּק, יַתְחִילוּ ; dans la שׁוּרָה — פְּנִימִים הָרוֹאִים פְּטוּרִים, חִיצוֹנִים חַיָּבִים. Fondement : SA HaRav ע״ב séifim ד-ה.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman ע״ב (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le עוֹסֵק בְּמִצְוָה, la הוֹצָאָה, le הֶסְפֵּד, la שׁוּרָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.