Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ע״ו — דִּין לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע. In the Rav it unfolds over י״א סְעִיפִים (eleven seifim) : the covering that permits (עֲשָׁשִׁית, גֻּמָּא, בֶּגֶד), the צוֹאָה עוֹבֶרֶת and the פִּי חֲזִיר, the צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ and בִּמְקוֹמָהּ, the בִּטּוּל בְּרֹק and the חֳלִי הַטְּחוֹרִים, and finally the סָפֵק צוֹאָה with the חֲזָקוֹת and the lighter regime of the מֵי רַגְלַיִם.
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ו — דִּין לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ו — דִּין לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.76), followed by our English translation. The siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים ; seif k → .76.k).
סעיף א צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית — מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, שֶׁהִיא מְכֻסָּה.
לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ י״א סְעִיפִים:צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית — מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁבְּצּוֹאָה תָּלָה הַכָּתוּב בְּכִסּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ״, וַהֲרֵי הִיא מְכֻסָּה:
צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית. Excrement seen through the walls of a lantern (עֲשָׁשִׁית) — one may recite the ק״ש כְּנֶגְדָּהּ, since the Torah conditioned only on כִּסּוּי (« וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ »), and it is covered.
סעיף ב צוֹאָה בַּגֻמָּא — מַנִּיחַ סַנְדָּל וְקוֹרֵא ; וְעַל בֶּגֶד מִבִּפְנִים מֻתָּר.
צוֹאָה בַּגֻמָּא — מַנִּיחַ סַנְדָּל עַל גַּבֵּי הַגֻּמָּא וְקוֹרֵא, שֶׁעַל יְדֵי כֵן חֲשׁוּבָה כִּמְכֻסָּה. וְהוּא שֶׁאֵין רֵיחַ רַע מַגִּיעַ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ט. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁהַסַּנְדָּל בָּטֵל לְגַבֵּי רַגְלוֹ וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּסּוּי, כְּמוֹ שֶׁהָרֶגֶל עַצְמָהּ אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לְכַסּוֹת צוֹאָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ בַּגֻּמָּא, מִשּׁוּם דְּאֵין זֶה ״מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״ כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶפְסֵק כִּסּוּי בֵּין גּוּף הָאָדָם לַצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָּא, אֶלָּא הַסַּנְדָּל הוּא חָשׁוּב כִּסּוּי וְהֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם, בָּטֵל הוּא לְגַבֵּי רַגְלוֹ לְעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָא, שֶׁאִם הוּא נוֹגֵעַ בָּהּ — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק וְלוֹמַר שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּרַגְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַסַּנְדָּל הוּא טָפֵל וּמְשַׁמֵּשׁ לְרַגְלוֹ בִּנְגִיעָה זוֹ, שֶׁהָרֶגֶל נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה עַל יְדֵי הַסַּנְדָּל, שֶׁהִיא מַעֲמִידָה אֶת הַסַּנְדָּל עַל הַצּוֹאָה, וַחֲשׁוּבָה כְּאִלּוּ הִיא עַצְמָהּ נוֹגַעַת בַּצּוֹאָה. וְאַף לְהַמַּתִּירִים בְּצוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ וּמְכֻסָּה בְּבִגְדוֹ — אֵין הַסַּנְדָּל נֶחְשָׁב כִּסּוּי לַצּוֹאָה שֶׁעָלָיו, וְאֵין זֶה ״מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״. וּסְפֵקָא שֶׁל תּוֹרָה לְחֻמְרָא. אֲבָל צוֹאָה שֶׁעַל בְּגָדָיו מִבִּפְנִים, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְכֻסֶּה בִּבְגָדָיו — הֲרֵי זֶה ״מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁהַבֶּגֶד בָּטֵל לְגַבֵּי גּוּפוֹ וּכְאִלּוּ גּוּפוֹ נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה עַל יְדֵי הַבֶּגֶד, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַבֶּגֶד מְשַׁמֵּשׁ לַגּוּף בִּנְגִיעָה זוֹ שֶׁהַבֶּגֶד נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין רֵיחַ רַע מַגִּיעַ אֵלָיו — מֻתָּר לִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בִּבְגָדִים אֵלֶּה. וּמִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת לְהַחֲלִיפָם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (צ״א) [צ״ח]:
צוֹאָה בַּגֻמָּא. Excrement in a hollow — he sets his sandal over it and recites : it counts as כִּסּוּי, provided no foul odor reaches him (סימן ע״ט) and the sandal does not touch the צוֹאָה. The sandal is not בָּטֵל to the foot — it is a separating כִּסּוּי. And excrement on the inner side of a garment yet covered — הֲרֵי זֶה ״מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״ : one may recite and pray ; it is מִדַּת חֲסִידוּת to change garments for the תְּפִלָּה (סימן צ״ח).
סעיף ג צוֹאָה עוֹבֶרֶת וּפִי חֲזִיר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק.
צוֹאָה אֲפִלּוּ הִיא עוֹבֶרֶת, כְּגוֹן שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אוֹ שֶׁאֶחָד נוֹשֵׂא גְּרָף שֶׁל רְעִי וּמַעֲבִירוֹ לִפְנֵי הַקּוֹרֵא אוֹ הַמִּתְפַּלֵל — צָרִיךְ לְהַפְסִיק עַד שֶׁתַּעֲבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו ד׳ אַמּוֹת לִצְדָדִין אוֹ לְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו, כְּמוֹ בְּצוֹאָה מֻנַּחַת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ט. לְפִיכָךְ פִּי חֲזִיר אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת. וַאֲפִלּוּ הוּא עוֹלֶה מִן הַנָּהָר — אֵין הָרְחִיצָה מוֹעֶלֶת לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּגְרָף שֶׁל רְעִי שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ רְעִי, הוֹאִיל וְהוּא מְיֻחָד לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ז:
צוֹאָה עוֹבֶרֶת. Passing excrement (floating on water, or a גְּרָף שֶׁל רְעִי carried past the one who recites or prays) — he pauses until it moves off (ד׳ אַמּוֹת to the sides, or כִּמְלֹא עֵינָיו in front, סימן ע״ט). Hence the פִּי חֲזִיר is like passing excrement : even coming up from the river, washing does not help, כִּגְרָף שֶׁל רְעִי that is מְיֻחָד for it (סימן פ״ז).
סעיף ד צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ מְכֻסָּה — נָכוֹן כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים ; וְשִׁכְבַת זֶרַע.
הָיְתָה צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ וּמְכֻסָּה בִּבְגָדָיו אֲפִלּוּ הַבֶּגֶד נוֹגֵעַ בָּהּ, וְכֵן אִם הִכְנִיס יָדוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא וְאֵינוֹ מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, וּכְגוֹן שֶׁיֵּשׁ מְחִצָּה בֵּינוֹ לְבֵין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא וְהִכְנִיס יָדוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא דֶּרֶךְ חֹר שֶׁבַּמְּחִיצוֹת, דְאִם לֹא כֵּן אָסוּר מִשּׁוּם בֵּית הַכִּסֵּא עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְחִיצוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ג, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאֵין לֶאֱסֹר אֶלָּא מִשּׁוּם הַיָּד בִּלְבַדָּהּ שֶׁהִיא בְּבֵית הַכִּסֵּא, אוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ מָקוֹם בִּבְשָׂרוֹ שֶׁהַצּוֹאָה מֻנַּחַת עָלָיו תַּחַת בְּגָדָיו, שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְגו׳״ — (ו)יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לֶאֱסֹר בִּשְׁבִילָם לִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ״, הַפֶּה וְהַחֹטֶם הֵם בִּכְלַל הַהִלּוּל וְלֹא שְׁאָר אֵיבָרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נְקִיִּים — מֻתָּר, וְיֵשׁ אוֹסְרִים, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה׳ מִי כָמוֹךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ הַמַּתִּירִים בְּצוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהִיא נִכְסֵית מֵאֵלֶיהָ בְּלֹא מַלְבּוּשׁ, כְּגוֹן בֵּין אַצִּילֵי יָדָיו. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים בְּכָל עִנְיָן. וַאֲפִלּוּ בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ — נָכוֹן לְהַחֲמִיר בָּהּ כְּמוֹ בְּצוֹאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְכֻסָּה בְּבִגְדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעִקָּר הַדִּין אֵינָהּ כְּצוֹאָה כְּלָל. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ לִרְחֹץ בְּמַיִם אֶלָּא אִם כֵּן הִיא יְבֵשָׁה כְּבָר, אֲבָל אִם עֲדַיִן הִיא לַחָה מְקַנְּחָהּ בְּמַפָּה וְדַיּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהִיא עַל בְּשָׂרוֹ, אֲבָל עַל בִּגְדוֹ וּמְכֻסָּה שֶׁמֻּתָּר אֲפִלּוּ בְּצוֹאָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל — כָּל שֶׁכֵּן בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ כְּצוֹאָה כְּלָל מִן הַדִּין. וּמִכָּל מָקוֹם מִקְצָת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים מִטּוֹתֵיהֶם עֲרֻמִּים, שֶׁלֹּא תִּדְבַּק שִׁכְבַת זֶרַע בַּחֲלוּקֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְכֻסֶּה מִלְמַעְלָה. וְכֵן הָיוּ מַחֲמִירִים עַל עַצְמָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל בִּגְדֵיהֶם אֲפִלּוּ טִפֵּי מֵימֵי רַגְלַיִם, וְכָל שֶׁכֵּן טִפּוֹת צוֹאָה:
צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ. Excrement on the skin covered by the garment (even if it touches), or a hand put into a privy with no foul odor — יֵשׁ מַתִּירִים (« כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ » : only mouth and nose praise) וְיֵשׁ אוֹסְרִים (« כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה »). לְמַעֲשֶׂה נָכוֹן כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים in every case. And for שִׁכְבַת זֶרַע on the skin — נָכוֹן לְהַחֲמִיר as for צוֹאָה, though it is not צוֹאָה by strict law ; if moist he wipes it, if dry he washes. On a covered garment — מֻתָּר.
סעיף ה יָדַיִם מְטֻנָּפוֹת וְלִכְלוּךְ יָבֵשׁ — מֻתָּר לִקְרוֹת.
מִי שֶׁיָּדָיו מְטֻנָּפוֹת מִקִּנּוּחַ בֵּית הַכִּסֵּא, אִם אֵין בָּהֶם מַמָּשׁוּת צוֹאָה אֶלָּא לִכְלוּךְ בְּעָלְמָא וְהִיא יְבֵשָׁה וְהָלַךְ רֵיחָהּ — מֻתָּר לִקְרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְגֻלָּה עַל יָדָיו:
יָדַיִם מְטֻנָּפוֹת. One whose hands are soiled from wiping in the privy : if there is no מַמָּשׁוּת צוֹאָה but a mere dry לִכְלוּךְ whose smell is gone — מֻתָּר לִקְרוֹת, even with hands uncovered.
סעיף ו צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ בְּפִי הַטַּבַּעַת — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל.
צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ הַיְנוּ בְּנֶקֶב פִּי הַטַּבַּעַת אֲפִלּוּ הִיא מְכֻסָּה — אָסוּר לִקְרוֹת לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁאַף הַמַּתִּירִים בְּצוֹאָה מְכֻסָּה עַל בְּשָׂרוֹ — מוֹדִים בְּצוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁזֻּהֲמָתָהּ מְרֻבָּה, שֶׁחַמָּה הִיא וְלֹא יָצְאָה לָאֲוִיר וְאֵין רֵיחָהּ מִתְפַּזֵּר. וְהוּא שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד הָיְתָה נִרְאֵית, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה נִרְאֵית כְּלָל — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְכָל זֶה לְאוֹתוֹ אָדָם עַצְמוֹ, אֲבָל אַחֵר מֻתָּר לִקְרוֹת אֶצְלוֹ כְּשֶׁהוּא מְכֻסֶּה בִּבְגָדָיו:
צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ. Excrement in its place (בְּנֶקֶב פִּי הַטַּבַּעַת), even covered — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, for its זֻהֲמָא is intense (hot, not exposed to air). This applies if it would be visible standing, or even only sitting ; but if not visible at all — מֻתָּר, שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. All this for himself ; another may recite beside him since he is clothed.
סעיף ז חֳלִי הַטְּחוֹרִים וְלֵחָה סְרוּחָה — דִּינָהּ.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֳלִי הַטְּחוֹרִים וְזָב מִמֶּנּוּ דָּם תָּמִיד, וְאַגַּב הַדָּם יוֹצֵא מִמֶּנּוּ לֵחָה סְרוּחָה וּמְעֻפֶּשֶׁת וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ רַע — אָסוּר בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כָּל זְמַן שְׁלֵחָה סְרוּחָה שׁוֹתֵת מִמֶּנּוּ. וְאִם אֵין שָׁם רֵיחַ רַע, אִם הַדָּם אוֹ הַלֵּחָה יוֹצֵא בְּדֶרֶךְ דְּחִיָּה בְּסֵרוּגִין — מִן הַמֵּעַיִם הֵם, וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה לִרְחֹץ מְקוֹם הַזֻּהֲמָא. וְאִם שׁוֹתֵת וְיוֹרֶדֶת תָּמִיד מֵעַצְמָהּ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ דְּחִיָּה — מִפִּי הַטַּבַּעַת הִיא, וְאֵין צָרִיךְ תַּקָּנָה דַהֲוֵי כְּדַם מַכָּתוֹ:
חֳלִי הַטְּחוֹרִים. One with hemorrhoids from whom blood flows constantly, mixed with a foul, moldy לֵחָה — אָסוּר בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה as long as it oozes. With no odor : if it comes out בְּדֶרֶךְ דְּחִיָּה intermittently — it is from the intestines and he has a תַּקָּנָה by washing the soiled place ; if it oozes of itself without a push — it is from פִּי הַטַּבַּעַת, needing no תַּקָּנָה, כְּדַם מַכָּתוֹ.
סעיף ח מְעַט צוֹאָה — מְבַטְּלָהּ בְּרֹק עָבֶה לְפִי שָׁעָה.
הָיָה לְפָנָיו מְעַט צוֹאָה — יָכוֹל לְבַטְּלָהּ בְּרֹק שֶׁיָּרֹק בָּהּ וְיִקְרָא. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָרֹק עָבֶה, שֶׁלֹּא תְּהֵא הַצּוֹאָה נִרְאֵית. וְכֵן מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי צוֹאָה אֵינָם חֲשׁוּבִים כִּסּוּי, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם עֲכוּרִים שֶׁאֵין הַצּוֹאָה נִרְאֵית מִתּוֹכָם. וְאֵין בִּטּוּל הָרֹק מוֹעִיל אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אֲבָל אִם לֹא יִקְרָא מִיָּד וְהָרֹק נִמּוֹחַ וְנִבְלָע בָּהּ — לֹא בְּטֵלָה:
בִּטּוּל בְּרֹק. A little excrement before him — he may nullify it with thick spittle (רֹק) that hides it, then recite. Likewise water over it is כִּסּוּי only if murky. This בִּטּוּל lasts only לְפִי שָׁעָה : if he does not recite at once and the spittle dissolves and is absorbed — לֹא בְּטֵלָה.
סעיף ט סְפֵק צוֹאָה בַּבַּיִת אוֹ בָּאַשְׁפָּה ; וּסְפֵק מֵי רַגְלַיִם מֻתָּר.
סָפֵק אִם צוֹאָה בַּבַּיִת — מֻתָּר לִקְרוֹת, שֶׁחֶזְקַת בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה. סָפֵק אִם צוֹאָה בָּאַשְׁפָּה אֲפִלּוּ אִם הוּא בַּבַּיִת — אָסוּר, שֶׁחֶזְקַת אַשְׁפָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צוֹאָה. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם [אַחֵר] שֶׁסָּפֵק אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה, כְּגוֹן לִפְנֵי הַבָּתִּים שֶׁדֶּרֶךְ לִהְיוֹת שָׁם צוֹאָה — אָסוּר, וְכָל שֶׁכֵּן בֶּחָצֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִהְיוֹת שָׁם צוֹאָה. אֲבָל סְפֵק מֵי רַגְלַיִם — אֲפִלּוּ בָּאַשְׁפָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם אֶלָּא כְּנֶגֶד עַמּוּד שֶׁל קִלּוּחַ, אֲבָל לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ מֻתָּר לִקְרוֹת אֶצְלָן מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְגֻלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָּׁמָּה חוּץ״. וְלֹא הִצְרִיכָן כִּסּוּי כְּמוֹ בְּצוֹאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: ״וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ״, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן גְּזֵירָה מִשּׁוּם צוֹאָה, וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּוַדָּאָן — אֲבָל לֹא בִּסְפֵקָן:
סְפֵק צוֹאָה. סָפֵק צוֹאָה בַּבַּיִת — מֻתָּר (חֶזְקַת בַּיִת clean) ; בָּאַשְׁפָּה — אָסוּר (חֶזְקַת אַשְׁפָּה), likewise any place where excrement is usually found (before houses, all the more a courtyard). But סְפֵק מֵי רַגְלַיִם — מֻתָּר even at the ashpa, for the Torah forbade only כְּנֶגֶד עַמּוּד שֶׁל קִלּוּחַ ; once fallen to the ground the ban is only דְּרַבָּנָן, וּבִסְפֵקָן לֹא גָּזְרוּ.
סעיף י סָפֵק צוֹאַת אָדָם אוֹ כְּלָבִים — תּוֹלִין בַּמָּצוּי.
מָצָא צוֹאָה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בָּאַשְׁפָּה, וְסָפֵק אִם הִיא צוֹאַת אָדָם אוֹ שֶׁל כְּלָבִים — תּוֹלִין בַּמָּצוּי, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר, שֶׁאִם מְצוּיִין בָּהּ תִּינוֹקוֹת יוֹתֵר מִכְּלָבִים — אֲפִלּוּ בְּבַיִת אָסוּר, וְאִם אֲפִלּוּ בָּאַשְׁפָּה מְצוּיִין כְּלָבִים יוֹתֵר — תּוֹלִין בַּכְּלָבִים:
סָפֵק צוֹאַת אָדָם. Found צוֹאָה — at home or at the ashpa — unsure if human or canine : תּוֹלִין בַּמָּצוּי, to be lenient or strict. If children are more common there than dogs — אָסוּר even at home ; if dogs are more common even at the ashpa — תּוֹלִין בַּכְּלָבִים.
סעיף י״א קָרָא וּמָצָא צוֹאָה — חוֹזֵר ; מֵי רַגְלַיִם — אֵין צָרִיךְ.
קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ הִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּצוֹאָה וּמְצָאָהּ שָׁם אַחַר כָּךְ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁפָּשַׁע בַּמֶּה שֶׁלֹּא בָּדַק הַמָּקוֹם קֹדֶם שֶׁקָּרָא אוֹ הִתְפַּלֵּל, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בּוֹ ״וְזֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״ (וְאִם בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ שְׁאָר בְּרָכוֹת — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ״ה). אֲבָל אִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּצוֹאָה — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל. וְאִם מָצָא מֵי רַגְלַיִם אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בָּהֶם — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְאֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
קָרָא וּמָצָא. Recited the ק״ש or prayed in a place where excrement should have been suspected, and found it there afterward — צָרִיךְ לַחֲזֹר, for he was negligent in not checking the place beforehand (« וְזֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה » ; for בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, סימן קפ״ה). But if the place did not call for such doubt — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר. And for מֵי רַגְלַיִם, even in a doubtful place — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, for their ban is only מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ו (Kehot edition, י״א סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע
The yesod : cleanliness of the place for the Shema
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the covering that permits — עֲשָׁשִׁית, גֻּמָּא, בֶּגֶד. Then the צוֹאָה עוֹבֶרֶת and the פִּי חֲזִיר. Then the צוֹאָה עַל הַגּוּף and בִּמְקוֹמָהּ, with the Rav’s חֻמְרָא. Finally the סָפֵק צוֹאָה, the חֲזָקוֹת, and the lighter regime of the מֵי רַגְלַיִם.
כִּסּוּי מַתִּיר — וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ
The covering that permits — « and you shall cover »
The principle. The Torah תָּלָה בְּכִסּוּי : צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית covered — מֻתָּר ; בַּגֻּמָּא with a sandal — כִּמְכֻסָּה ; on the inner garment — מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ (סעיפים א-ב).
The consequence. A separating כִּסּוּי permits, provided no רֵיחַ רַע reaches him. Cf. siman 74 (כיסוי ערווה).
צוֹאָה עוֹבֶרֶת וּפִי חֲזִיר
Passing excrement and the פי חזיר
The principle. צוֹאָה עוֹבֶרֶת (floating, or a גְּרָף שֶׁל רְעִי) — מַפְסִיק עַד שֶׁתַּעֲבֹר ; פִּי חֲזִיר like passing excrement, אֵין רְחִיצָה מוֹעֶלֶת (סעיף ג).
The consequence. What is מְיֻחָד for filth (כִּגְרָף) forbids even when empty. Cf. siman 77 (מי רגלים).
צוֹאָה עַל הַגּוּף וּבִמְקוֹמָהּ
On the body and in its place
The principle. צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ covered — יֵשׁ מַתִּירִים וְיֵשׁ אוֹסְרִים, and נָכוֹן כְּהָאוֹסְרִים ; בִּמְקוֹמָהּ (פִּי הַטַּבַּעַת) — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל (סעיפים ד, ו).
The consequence. The Rav is מַחְמִיר on the body, and even on שִׁכְבַת זֶרַע. Cf. siman 75 (ערווה).
סָפֵק וַחֲזָקוֹת — מֵי רַגְלַיִם
Doubt, חזקות and מי רגלים
The principle. חֶזְקַת בַּיִת נָקִי permits, חֶזְקַת אַשְׁפָּה forbids ; תּוֹלִין בַּמָּצוּי ; סְפֵק מֵי רַגְלַיִם מֻתָּר, since their ban is only מִדְּרַבָּנָן (סעיפים ט-י״א).
The consequence. The חֲזָקוֹת and the level of the ban (דְּאוֹרַיְתָא / דְּרַבָּנָן) resolve the doubt. Cf. siman 77 (מי רגלים).
A note for study. The scope of this siman — the כִּסּוּי, the צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ and the חֲזָקוֹת — bears on the daily preparation for ק״ש and תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ע״ו. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his eleven seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כִּסּוּי הַצּוֹאָה | או״ח ע״ו — צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית וּבַגֻּמָּא בְּסַנְדָּל — מֻתָּר, שֶׁמְּכֻסָּה. | מ״ב ע״ו — גֶּדֶר הַכִּסּוּי וּתְנַאי שֶׁאֵין רֵיחַ רַע. | ערוה״ש ע״ו — דִּין עֲשָׁשִׁית וְכִסּוּי הַצּוֹאָה. | The Alter Rebbe’s way — תָּלָה בְּכִסּוּי (״וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ״) ; סַנְדָּל כִּסּוּי מַפְסִיק, וְעַל בֶּגֶד מִבִּפְנִים ״מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״ (סעיפים א-ב). |
| צוֹאָה עַל הַגּוּף וּבִמְקוֹמָהּ | או״ח ע״ו — עַל בְּשָׂרוֹ מְכֻסָּה יֵשׁ מַתִּירִים וְיֵשׁ אוֹסְרִים ; בִּמְקוֹמָהּ אָסוּר לַכֹּל. | מ״ב ע״ו — פְּרָטֵי הַמַּחְמִיר וְדִין שִׁכְבַת זֶרַע. | ערוה״ש ע״ו — גֶּדֶר צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ וְזֻהֲמָתָהּ. | The Alter Rebbe’s way — נָכוֹן כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים בְּכָל עִנְיָן, וְאַף בְּשִׁכְבַת זֶרַע לְהַחֲמִיר ; בִּמְקוֹמָהּ אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל (סעיפים ד, ו). |
| בִּטּוּל בְּרֹק וְחֳלִי הַטְּחוֹרִים | או״ח ע״ו — מְעַט צוֹאָה מְבַטְּלָהּ בְּרֹק לְפִי שָׁעָה. | מ״ב ע״ו — דִּין הָרֹק הֶעָבֶה וּמַיִם עֲכוּרִים. | ערוה״ש ע״ו — דִּין בַּעַל טְחוֹרִים וְלֵחָה סְרוּחָה. | The Alter Rebbe’s way — רֹק עָבֶה מְבַטֵּל לְפִי שָׁעָה, נִמּוֹחַ לֹא בְּטֵלָה ; בַּעַל טְחוֹרִים בְּדֶרֶךְ דְּחִיָּה יֵשׁ תַּקָּנָה, שׁוֹתֵת כְּדַם מַכָּתוֹ (סעיפים ז-ח). |
| סָפֵק צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם | או״ח ע״ו — סָפֵק בַּבַּיִת מֻתָּר, בָּאַשְׁפָּה אָסוּר ; סְפֵק מֵי רַגְלַיִם מֻתָּר. | מ״ב ע״ו — ״תּוֹלִין בַּמָּצוּי״ וּגְדַר הַחֲזָקוֹת. | ערוה״ש ע״ו — הַהַכְרָעָה בַּסָּפֵק וְקָרָא וּמָצָא. | The Alter Rebbe’s way — חֶזְקַת בַּיִת מַתִּיר, חֶזְקַת אַשְׁפָּה אוֹסֵר, תּוֹלִין בַּמָּצוּי ; מֵי רַגְלַיִם מִדְּרַבָּנָן וּבִסְפֵקָן לֹא גָּזְרוּ (סעיפים ט-י״א). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ע״ו, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — כִּסּוּי מַתִּיר
Line 1 — the covering that permits
Principle of the siman : תָּלָה הַכָּתוּב בְּכִסּוּי ; עֲשָׁשִׁית, גֻּמָּא בְּסַנְדָּל, בֶּגֶד מִבִּפְנִים — מֻתָּר (סעיפים א-ב).
The Rav’s reading : a separating כִּסּוּי suffices, as long as there is no רֵיחַ רַע. Cf. siman 74.
Practical consequence : cover the source or separate from it, and check that there is no odor.
קו ב — חֻמְרָא בְּצוֹאָה שֶׁעַל הַגּוּף
Line 2 — rigor on the body
Principle of the siman : עַל בְּשָׂרוֹ מְכֻסָּה — נָכוֹן כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים ; בִּמְקוֹמָהּ — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל (סעיפים ד, ו).
The Rav’s reading : the Rav rules לְחֻמְרָא, and extends even to שִׁכְבַת זֶרַע. Cf. siman 75.
Practical consequence : clean the body ; do not rely on the garment when the צוֹאָה is on the skin.
קו ג — הֲקֵלָה בַּסָּפֵק וּבְמֵי רַגְלַיִם
Line 3 — leniency in doubt
Principle of the siman : חֶזְקַת בַּיִת מַתִּיר ; תּוֹלִין בַּמָּצוּי ; סְפֵק מֵי רַגְלַיִם מֻתָּר (סעיפים ט-י״א).
The Rav’s reading : the level of the ban (דְּאוֹרַיְתָא or דְּרַבָּנָן) modulates the severity of the doubt. Cf. siman 77.
Practical consequence : rely on the חֲזָקָה of the place, without multiplying חֻמְרוֹת where the ban is only דְּרַבָּנָן.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ע״ו in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ע״ו (דִּין לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע)
- ① כִּסּוּי. Check that the צוֹאָה is covered (עֲשָׁשִׁית, a sandal over a גֻּמָּא, or under the garment) and that no foul odor reaches you — then מֻתָּר to recite and pray. Basis : SA HaRav ע״ו seifim א-ב.
- ② צוֹאָה עוֹבֶרֶת. Passing צוֹאָה (or a פִּי חֲזִיר) — מַפְסִיק until it moves off (ד׳ אַמּוֹת or כִּמְלֹא עֵינָיו). Basis : SA HaRav ע״ו seif ג.
- ③ עַל הַגּוּף. צוֹאָה on the skin, even covered — נָכוֹן לְהַחֲמִיר (like the אוֹסְרִים), and likewise for שִׁכְבַת זֶרַע. Basis : SA HaRav ע״ו seif ד.
- ④ בִּמְקוֹמָהּ. צוֹאָה בְּפִי הַטַּבַּעַת, even covered — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל if it would be visible ; entirely invisible — מֻתָּר. Basis : SA HaRav ע״ו seif ו.
- ⑤ סָפֵק וּמֵי רַגְלַיִם. סְפֵק צוֹאָה : חֶזְקַת בַּיִת נָקִי permits, חֶזְקַת אַשְׁפָּה forbids, תּוֹלִין בַּמָּצוּי ; סְפֵק מֵי רַגְלַיִם — מֻתָּר (מִדְּרַבָּנָן). Basis : SA HaRav ע״ו seifim ט-י״א.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ע״ו (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the כִּסּוּי, the צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ, the חֲזָקוֹת — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.