Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם (nullifying a דְּרַבָּנָן prohibition, with the case of the כְּלִי הַמְיֻחָד — עָבִיט), and the שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים with the נִבְלַע בְּבֶגֶד (טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ).
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.77), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .77.k).
סעיף א מֵי רַגְלַיִם — אִסּוּר דְּרַבָּנָן ; מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם, חוּץ מִכְּלִי הַמְיֻחָד לָהֶם.
שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:מֵי רַגְלַיִם לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יָכוֹל לְבַטְּלָם עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם. וַאֲפִלּוּ הֵם בִּכְלִי — מֵטִיל עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם, בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם תְּחִלָּה בַּכְּלִי וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם, בֵּין שֶׁנּוֹתֵן תְּחִלָּה הַמַּיִם בַּכְּלִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם, שֶׁאָז אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מֵי רַגְלַיִם כְּלָל — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן, וְאֵין מוֹעִיל בִּנְתִינַת הַמַּיִם לְהַכְשִׁיר הַכְּלִי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן פ״ז:
Nullifying with a révi‘it of water. Since the prohibition of מֵי רַגְלַיִם (once they have fallen to the ground) is only מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, one may nullify them by pouring a רְבִיעִית of water over them ; and even if they are בִּכְלִי — one pours a רְבִיעִית, whether the urine was in the vessel first and water is added, or the water was placed first. On one condition : that it is not a כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם (a vessel designated for that use) — for then, even if it holds no urine at all, it is forbidden to recite facing it, and adding water does not render כָּשֵׁר the vessel itself (see סימן פ״ז).
סעיף ב שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם.
רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ — לְמֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אֶחָד בֵּין שֶׁהִשְׁתִּין הַרְבֵּה אוֹ מְעַט, וּלְשֶׁל ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, וּלְשֶׁל ג׳ פְּעָמִים — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן, אֲבָל אִם נִבְלְעוּ בְּבֶגֶד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, אִם חוֹזֵר וּמַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם — דַּיּוֹ, וּבְשַׁבָּת מְנַגֵּב בּוֹ יָדָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ב. וְכֵן בָּאָרֶץ:
The measure of the révi‘it and the absorbed in a garment. The רְבִיעִית of which they spoke is for a single time — whether he urinated much or little ; for ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, for ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. All of this when they are בְּעַיִן (present in substance) ; but if they were absorbed in a garment, even if it is still טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, it is enough to re-moisten it with water (מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם) ; and on Shabbat one wipes one’s hands on it, as will be explained at סימן ש״ב. And likewise for what was absorbed בָּאָרֶץ.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ז (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם
The yesod : דין שלא לקרות כנגד מי רגלים
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along three axes. First the בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם — a דְּרַבָּנָן prohibition that one nullifies by pouring water. Then the case of the כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט), where water does not help. Finally the שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי הַפְּעָמִים and the נִבְלַע בְּבֶגֶד.
בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם — אִסּוּר דְּרַבָּנָן
Nullification by a révi‘it — a rabbinic prohibition
The principle. The prohibition of reciting כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם is only מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; one therefore nullifies it by pouring רְבִיעִית מַיִם — בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין בִּכְלִי, and it makes no difference whether the water or the urine went in first (seif א).
The consequence. Because the root of the prohibition is דְּרַבָּנָן, a mere רְבִיעִית suffices to lift it. Cf. siman 76 (צוֹאָה וְנִקָּיוֹן הַמָּקוֹם).
כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט) — אֵין הַמַּיִם מוֹעִילִים
The designated vessel (עביט) — water does not help
The principle. A כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם — even empty of any urine — remains forbidden to recite facing it, and adding water does not render כָּשֵׁר the vessel itself (seif א ; see סימן פ״ז).
The consequence. The בִּטּוּל acts on the urine that is present, not on the status of the designated vessel : the vessel keeps its own prohibition. Cf. siman 78.
שִׁעוּר הָרְבִיעִית וְנִבְלַע בְּבֶגֶד
The measure of the révi‘it and the absorbed in a garment
The principle. A רְבִיעִית for a single time (הַרְבֵּה אוֹ מְעַט) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. All of this כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן (seif ב).
The consequence. If absorbed נִבְלַע בְּבֶגֶד — even טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ — it suffices to מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם ; and on Shabbat one wipes one’s hands on it (סימן ש״ב) ; וְכֵן בָּאָרֶץ.
A note for study. The scope of this siman — the בִּטּוּל בִּרְבִיעִית, the case of the עָבִיט and the נִבְלַע בְּבֶגֶד — bears on the daily conduct of ק״ש and תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ע״ז. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| בִּטּוּל מֵי רַגְלַיִם בִּרְבִיעִית | או״ח ע״ז — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיִּטִּיל לְתוֹכָן רְבִיעִית מַיִם ; בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין בִּכְלִי. | מ״ב ע״ז — פְּרָטֵי הַבִּטּוּל וְאֹפֶן נְתִינַת הַמַּיִם. | ערוה״ש ע״ז — גֶּדֶר הַבִּטּוּל בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן. | The Alter Rebbe’s way — כֵּיוָן שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם, בֵּין בַּקַּרְקַע בֵּין בִּכְלִי, בֵּין הַמַּיִם תְּחִלָּה בֵּין מֵי הָרַגְלַיִם (סעיף א). |
| שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי הַפְּעָמִים | או״ח ע״ז — רְבִיעִית לְפַעַם אֶחָד, ב׳ רְבִיעִיּוֹת לִשְׁתַּיִם, ג׳ לְשָׁלֹשׁ, וְכֵן לְעוֹלָם. | מ״ב ע״ז — הַשִּׁעוּר אֵינוֹ תָּלוּי בַּכַּמּוּת אֶלָּא בְּמִסְפַּר הַפְּעָמִים. | ערוה״ש ע״ז — חֶשְׁבּוֹן הָרְבִיעִיּוֹת בְּרִבּוּי פְּעָמִים. | The Alter Rebbe’s way — פַּעַם אֶחָד בֵּין הַרְבֵּה בֵּין מְעַט — רְבִיעִית ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, וְכֵן לְעוֹלָם (סעיף ב). |
| עָבִיט וְנִבְלַע בְּבֶגֶד | או״ח ע״ז — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא עָבִיט הַמְיֻחָד לָהֶם [וְעַיֵּן סִימָן פ״ז]. | מ״ב ע״ז — דִּין הַכְּלִי הַמְיֻחָד וְשֶׁאֵין הַמַּיִם מוֹעִילִים לוֹ. | ערוה״ש ע״ז — גֶּדֶר הָעָבִיט וְהַנִּבְלַע. | The Alter Rebbe’s way — כְּלִי הַמְיֻחָד — אֲפִלּוּ רֵיק אָסוּר, וְאֵין הַמַּיִם מַכְשִׁירִים אוֹתוֹ (סימן פ״ז) ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם דַּיּוֹ, וּבְשַׁבָּת מְנַגֵּב בּוֹ יָדָיו (סימן ש״ב) (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ע״ז, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — הַבִּטּוּל בִּרְבִיעִית
Line 1 — nullification by a révi‘it
Principle of the siman : אִסּוּר מֵי רַגְלַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם (סעיף א).
The Rav’s reading : the order makes no difference — water before or after the urine, on the ground or in a vessel. Cf. siman 76.
Practical consequence : pouring a רְבִיעִית of water removes the obstacle and permits reciting or praying facing the place.
קו ב — הַכְּלִי הַמְיֻחָד
Line 2 — the designated vessel
Principle of the siman : כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם — אֲפִלּוּ רֵיק אָסוּר, וְאֵין הַמַּיִם מַכְשִׁירִים אוֹתוֹ (סעיף א ; סימן פ״ז).
The Rav’s reading : the בִּטּוּל acts on the substance present, not on the status of the designated vessel. Cf. siman 78.
Practical consequence : a designated chamber pot keeps its own prohibition — pouring water into it does not help.
קו ג — שִׁעוּר וְנִבְלַע
Line 3 — the measure and the absorbed
Principle of the siman : רְבִיעִית לְכָל פַּעַם (הַרְבֵּה אוֹ מְעַט) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; וְכֵן לְעוֹלָם (סעיף ב).
The Rav’s reading : all this כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם דַּיּוֹ (סימן ש״ב, wiping the hands on Shabbat). Cf. siman 78.
Practical consequence : count a רְבִיעִית per urination ; for the absorbed, re-moistening with water suffices.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ע״ז in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ע״ז (דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם)
- ① בִּטּוּל בִּרְבִיעִית. Facing urine that has fallen to the ground, pouring רְבִיעִית מַיִם nullifies the prohibition (a דְּרַבָּנָן one) and permits reciting. Basis : SA HaRav ע״ז seif א.
- ② סֵדֶר הַנְּתִינָה. Even in a vessel, a רְבִיעִית suffices — it makes no difference whether the water or the urine went in first. Basis : SA HaRav ע״ז seif א.
- ③ כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט). A vessel designated for urine — even empty — is forbidden, and water does not render it כָּשֵׁר (see סימן פ״ז). Basis : SA HaRav ע״ז seif א.
- ④ שִׁעוּר לְפִי הַפְּעָמִים. A רְבִיעִית per urination (much or little) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. Basis : SA HaRav ע״ז seif ב.
- ⑤ נִבְלַע בְּבֶגֶד / בָּאָרֶץ. Absorbed (even טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ) — it suffices to re-moisten it with water ; on Shabbat one wipes one’s hands on it (סימן ש״ב). Basis : SA HaRav ע״ז seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ע״ז (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the בִּטּוּל בִּרְבִיעִית, the עָבִיט, the נִבְלַע בְּבֶגֶד — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.