Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם. Chez le Rav, le siman se déploie en ב׳ סְעִיפִים (deux seifim) : le בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם (l’annulation de l’interdit דְּרַבָּנָן, avec le cas de la כְּלִי הַמְיֻחָד — עָבִיט), et le שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים avec le נִבְלַע בְּבֶגֶד (טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ).
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ע״ז — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.77), suivi de notre traduction française. Le siman comporte deux seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .77.k).
סעיף א מֵי רַגְלַיִם — אִסּוּר דְּרַבָּנָן ; מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם, חוּץ מִכְּלִי הַמְיֻחָד לָהֶם.
שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:מֵי רַגְלַיִם לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יָכוֹל לְבַטְּלָם עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם. וַאֲפִלּוּ הֵם בִּכְלִי — מֵטִיל עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם, בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם תְּחִלָּה בַּכְּלִי וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם רְבִיעִית מַיִם, בֵּין שֶׁנּוֹתֵן תְּחִלָּה הַמַּיִם בַּכְּלִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם, שֶׁאָז אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מֵי רַגְלַיִם כְּלָל — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן, וְאֵין מוֹעִיל בִּנְתִינַת הַמַּיִם לְהַכְשִׁיר הַכְּלִי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן פ״ז:
בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם. Puisque l’interdit de מֵי רַגְלַיִם (une fois tombés à terre) n’est que מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, on peut les annuler en versant sur eux רְבִיעִית מַיִם ; et même s’ils sont בִּכְלִי — on verse une רְבִיעִית, que les mei raglayim aient été d’abord dans le vase et qu’on ajoute l’eau, ou que l’eau ait été mise en premier. À une condition : que ce ne soit pas un כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם (un vase réservé à cet usage) — car alors, même s’il n’y a plus aucune urine dedans, il est interdit de lire face à lui, et l’ajout d’eau ne suffit pas à rendre le vase lui-même כָּשֵׁר (voir סימן פ״ז).
סעיף ב שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם.
רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ — לְמֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אֶחָד בֵּין שֶׁהִשְׁתִּין הַרְבֵּה אוֹ מְעַט, וּלְשֶׁל ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, וּלְשֶׁל ג׳ פְּעָמִים — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן, אֲבָל אִם נִבְלְעוּ בְּבֶגֶד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, אִם חוֹזֵר וּמַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם — דַּיּוֹ, וּבְשַׁבָּת מְנַגֵּב בּוֹ יָדָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ב. וְכֵן בָּאָרֶץ:
שִׁעוּר הָרְבִיעִית וְנִבְלַע בְּבֶגֶד. La רְבִיעִית dont on a parlé vaut pour une seule fois — qu’il ait uriné beaucoup ou peu ; pour ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, pour ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. Tout cela quand ils sont בְּעַיִן (présents en substance) ; mais s’ils ont été absorbés dans un vêtement, même s’il est encore טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, il suffit de le ré-humecter avec de l’eau (מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם) ; et le Chabbat on s’y essuie les mains, comme il sera expliqué au סימן ש״ב. Et de même pour ce qui a été absorbé בָּאָרֶץ.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע״ז (édition Kehot, ב׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם
Le yesod : le שלא לקרות כנגד מי רגלים
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord le בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם — un interdit דְּרַבָּנָן que l’on annule en versant de l’eau. Ensuite le cas de la כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט), où l’eau ne suffit pas. Enfin le שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי הַפְּעָמִים et le נִבְלַע בְּבֶגֶד.
בִּטּוּל בִּרְבִיעִית מַיִם — אִסּוּר דְּרַבָּנָן
L’annulation par une révi‘it — un interdit rabbinique
Le principe. L’interdit de lire כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם n’est que מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; on l’annule donc en versant רְבִיעִית מַיִם — בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין בִּכְלִי, וְאֵין נַפְקָא מִינָה si l’eau ou l’urine a été mise en premier (סעיף א).
La conséquence. Parce que la racine de l’interdit est de rang דְּרַבָּנָן, une simple רְבִיעִית suffit à le lever. Cf. siman 76 (צוֹאָה וְנִקָּיוֹן הַמָּקוֹם).
כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט) — אֵין הַמַּיִם מוֹעִילִים
Le vase réservé (עביט) — l’eau n’aide pas
Le principe. Un כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם — même vide de toute urine — reste interdit face à lui, et l’ajout d’eau ne rend pas כָּשֵׁר le vase lui-même (סעיף א ; renvoi à סימן פ״ז).
La conséquence. Le בִּטּוּל agit sur l’urine présente, non sur le statut du récipient dédié : le vase garde son interdit propre. Cf. siman 78.
שִׁעוּר הָרְבִיעִית וְנִבְלַע בְּבֶגֶד
La mesure de la révi‘it et l’absorbé dans un vêtement
Le principe. Une רְבִיעִית pour une seule fois (הַרְבֵּה אוֹ מְעַט) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. Tout cela כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן (סעיף ב).
La conséquence. Si l’urine a été נִבְלַע בְּבֶגֶד — même טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ — il suffit de מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם ; et le Chabbat on s’y essuie les mains (סימן ש״ב) ; וְכֵן בָּאָרֶץ.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le בִּטּוּל בִּרְבִיעִית, le cas de la עָבִיט et le נִבְלַע בְּבֶגֶד — touche à la conduite quotidienne du ק״ש et de la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman ע״ז. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses deux seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| בִּטּוּל מֵי רַגְלַיִם בִּרְבִיעִית | או״ח ע״ז — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיִּטִּיל לְתוֹכָן רְבִיעִית מַיִם ; בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין בִּכְלִי. | מ״ב ע״ז — פְּרָטֵי הַבִּטּוּל וְאֹפֶן נְתִינַת הַמַּיִם. | ערוה״ש ע״ז — גֶּדֶר הַבִּטּוּל בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן. | Voie de l’Admour HaZaken — כֵּיוָן שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם, בֵּין בַּקַּרְקַע בֵּין בִּכְלִי, בֵּין הַמַּיִם תְּחִלָּה בֵּין מֵי הָרַגְלַיִם (סעיף א). |
| שִׁעוּר הָרְבִיעִית לְפִי הַפְּעָמִים | או״ח ע״ז — רְבִיעִית לְפַעַם אֶחָד, ב׳ רְבִיעִיּוֹת לִשְׁתַּיִם, ג׳ לְשָׁלֹשׁ, וְכֵן לְעוֹלָם. | מ״ב ע״ז — הַשִּׁעוּר אֵינוֹ תָּלוּי בַּכַּמּוּת אֶלָּא בְּמִסְפַּר הַפְּעָמִים. | ערוה״ש ע״ז — חֶשְׁבּוֹן הָרְבִיעִיּוֹת בְּרִבּוּי פְּעָמִים. | Voie de l’Admour HaZaken — פַּעַם אֶחָד בֵּין הַרְבֵּה בֵּין מְעַט — רְבִיעִית ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית, וְכֵן לְעוֹלָם (סעיף ב). |
| עָבִיט וְנִבְלַע בְּבֶגֶד | או״ח ע״ז — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא עָבִיט הַמְיֻחָד לָהֶם [וְעַיֵּן סִימָן פ״ז]. | מ״ב ע״ז — דִּין הַכְּלִי הַמְיֻחָד וְשֶׁאֵין הַמַּיִם מוֹעִילִים לוֹ. | ערוה״ש ע״ז — גֶּדֶר הָעָבִיט וְהַנִּבְלַע. | Voie de l’Admour HaZaken — כְּלִי הַמְיֻחָד — אֲפִלּוּ רֵיק אָסוּר, וְאֵין הַמַּיִם מַכְשִׁירִים אוֹתוֹ (סימן פ״ז) ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם דַּיּוֹ, וּבְשַׁבָּת מְנַגֵּב בּוֹ יָדָיו (סימן ש״ב) (סעיף ב). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ע״ז, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — הַבִּטּוּל בִּרְבִיעִית
Ligne 1 — l’annulation par une révi‘it
Principe du siman : אִסּוּר מֵי רַגְלַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; מְבַטְּלָן בִּרְבִיעִית מַיִם (סעיף א).
Lecture du Rav : peu importe l’ordre — l’eau versée avant ou après l’urine, sur le sol ou dans un vase. Cf. siman 76.
Conséquence pratique : verser une רְבִיעִית d’eau lève l’obstacle et permet de lire ou de prier face à l’endroit.
קו ב — הַכְּלִי הַמְיֻחָד
Ligne 2 — le vase réservé
Principe du siman : כְּלִי הַמְיֻחָד לְמֵי רַגְלַיִם — אֲפִלּוּ רֵיק אָסוּר, וְאֵין הַמַּיִם מַכְשִׁירִים אוֹתוֹ (סעיף א ; סימן פ״ז).
Lecture du Rav : le בִּטּוּל agit sur la matière présente, non sur le statut du récipient dédié. Cf. siman 78.
Conséquence pratique : un pot de chambre réservé garde son interdit propre — y verser de l’eau ne suffit pas.
קו ג — שִׁעוּר וְנִבְלַע
Ligne 3 — la mesure et l’absorbé
Principe du siman : רְבִיעִית לְכָל פַּעַם (הַרְבֵּה אוֹ מְעַט) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; וְכֵן לְעוֹלָם (סעיף ב).
Lecture du Rav : tout cela כְּשֶׁהֵם בְּעַיִן ; נִבְלַע בְּבֶגֶד — מַטְפִּיחוֹ בַּמַּיִם דַּיּוֹ (סימן ש״ב, נִגּוּב יָדַיִם בְּשַׁבָּת). Cf. siman 78.
Conséquence pratique : compter une רְבִיעִית par miction ; pour l’absorbé, ré-humecter avec de l’eau suffit.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ע״ז dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman ע״ז (דִּין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם)
- ① בִּטּוּל בִּרְבִיעִית. Face à de l’urine tombée à terre, verser רְבִיעִית מַיִם annule l’interdit (rang דְּרַבָּנָן) et permet de lire. Fondement : SA HaRav ע״ז séif א.
- ② סֵדֶר הַנְּתִינָה. Même dans un vase, une רְבִיעִית suffit — peu importe que l’eau ou l’urine ait été mise en premier. Fondement : SA HaRav ע״ז séif א.
- ③ כְּלִי הַמְיֻחָד (עָבִיט). Un vase réservé à l’urine — même vide — reste interdit, et l’eau ne le rend pas כָּשֵׁר (voir סימן פ״ז). Fondement : SA HaRav ע״ז séif א.
- ④ שִׁעוּר לְפִי הַפְּעָמִים. Une רְבִיעִית par miction (beaucoup ou peu) ; ב׳ פְּעָמִים — ב׳ רְבִיעִית ; ג׳ — ג׳, וְכֵן לְעוֹלָם. Fondement : SA HaRav ע״ז séif ב.
- ⑤ נִבְלַע בְּבֶגֶד / בָּאָרֶץ. Absorbé (même טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ) — il suffit de ré-humecter avec de l’eau ; le Chabbat on s’y essuie les mains (סימן ש״ב). Fondement : SA HaRav ע״ז séif ב.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman ע״ז (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le בִּטּוּל בִּרְבִיעִית, la עָבִיט, le נִבְלַע בְּבֶגֶד — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.