Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman פ״ו — שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים. Chez le Rav, le siman tient en סָעִיף אֶחָד (un seul seif) mais y déploie trois précisions : l’assimilation des מַיִם סְרוּחִים et des מֵי מִשְׁרָה à la צוֹאָה, le שִׁעוּר הַהַרְחָקָה (ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו), et la condition שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין — tout se règle sur le רֵיחַ.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ו — שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ו — שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים — וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.86), suivi de notre traduction française. Le siman comporte un seul seif (סָעִיף אֶחָד ; seif א → .86.1).
סעיף א מַיִם סְרוּחִים אוֹ מֵי מִשְׁרָה שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן פִּשְׁתָּן אוֹ קַנַּבּוֹס שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין צָרִיךְ…
שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:מַיִם סְרוּחִים אוֹ מֵי מִשְׁרָה שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן פִּשְׁתָּן אוֹ קַנַּבּוֹס שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶן ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה:
מַיִם סְרוּחִים וּמֵי מִשְׁרָה. Des eaux fétides, ou des eaux de rouissage (מֵי מִשְׁרָה) dans lesquelles on fait tremper du lin (פִּשְׁתָּן) ou du chanvre (קַנַּבּוֹס), qui par nature dégagent une mauvaise odeur (שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין) : il faut s’en éloigner de ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ (quatre coudées à partir de l’endroit où l’odeur cesse), et par-devant lui כִּמְלֹא עֵינָיו (aussi loin que porte son regard) — כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה (comme pour l’excrément).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ו (édition Kehot, סָעִיף אֶחָד). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים
Le yesod : s’éloigner des מים סרוחים
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord l’assimilation des מַיִם סְרוּחִים et des מֵי מִשְׁרָה à la צוֹאָה. Ensuite le שִׁעוּר הַהַרְחָקָה : ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, et par-devant כִּמְלֹא עֵינָיו. Enfin la condition שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין — tout est fonction du רֵיחַ.
מַיִם סְרוּחִים וּמֵי מִשְׁרָה — כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה
Eaux fétides et eaux de rouissage — comme l’excrément
Le principe. Les מַיִם סְרוּחִים et les מֵי מִשְׁרָה (rouissage du פִּשְׁתָּן ou du קַנַּבּוֹס) sont traités כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה : leur mauvaise odeur interdit la קְרִיאַת שְׁמַע, la תְּפִלָּה et les דִּבְרֵי תוֹרָה à proximité (סעיף א).
La conséquence. Ce n’est pas la nature du liquide qui gêne, mais le רֵיחַ רַע qui en émane — d’où l’assimilation exacte au régime de la צוֹאָה. Cf. siman 79 (צואה כנגד ק״ש).
שִׁעוּר הַהַרְחָקָה — ד׳ אַמּוֹת וּכִמְלֹא עֵינָיו
La mesure de l’éloignement — quatre coudées et כמלוא עיניו
Le principe. L’Admour HaZaken précise le שִׁעוּר : par-derrière, ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ ; par-devant, כִּמְלֹא עֵינָיו — le même barème que pour la צוֹאָה (סעיף א).
La conséquence. Les quatre coudées se comptent non depuis l’eau elle-même, mais depuis l’endroit où l’odeur cesse. Cf. siman 81 (שיעורי ההרחקה).
שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין — הַכֹּל תָּלוּי בָּרֵיחַ
« Qui par nature dégagent une odeur » — tout dépend du רֵיחַ
Le principe. Le Rav ajoute la précision שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין : les מֵי מִשְׁרָה obligent parce que, par défaut, ils sont fétides (סעיף א).
La conséquence. C’est le רֵיחַ qui est la cause opérante ; l’éloignement suit l’odeur, et se mesure « depuis l’endroit où elle cesse ». Cf. siman 85 (מבואות המטונפות).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — l’assimilation à la צוֹאָה, le שִׁעוּר et la condition du רֵיחַ — touche au lieu de la קְרִיאַת שְׁמַע et de la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman פ״ו. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de son unique seif.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מַיִם סְרוּחִים וּמֵי מִשְׁרָה כַּצּוֹאָה | או״ח פ״ו — מַיִם סְרוּחִים אוֹ מֵי מִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן וְקַנַּבּוֹס, לְהַרְחִיק מֵהֶם כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה. | מ״ב פ״ו — מְקוֹר הַדִּין וְטַעַם הָרֵיחַ הָרַע כְּצוֹאָה. | ערוה״ש פ״ו — גֶּדֶר הַמַּיִם הַסְּרוּחִים וּמֵי הַמִּשְׁרָה. | Voie de l’Admour HaZaken — מַיִם סְרוּחִים אוֹ מֵי מִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן אוֹ קַנַּבּוֹס — לְהַרְחִיק מֵהֶן כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה (סעיף א). |
| שִׁעוּר הַהַרְחָקָה | או״ח פ״ו — לֹא פֵּרֵשׁ הַשִּׁעוּר, וְנִסְמָךְ עַל דִּין הַצּוֹאָה (סימן ע״ט). | מ״ב פ״ו — ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ, וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו. | ערוה״ש פ״ו — פְּרָטֵי הַמִּדָּה כְּדִין הַצּוֹאָה. | Voie de l’Admour HaZaken — פֵּרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ : ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו (סעיף א). |
| תְּנַאי הָרֵיחַ | או״ח פ״ו — סָתַם מֵי מִשְׁרָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ תְּנַאי הַסֵּרָחוֹן. | מ״ב פ״ו — כְּשֶׁאֵין רֵיחַ אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק. | ערוה״ש פ״ו — תְּלוּת הַדִּין בָּרֵיחַ הַנּוֹדֵף. | Voie de l’Admour HaZaken — הוֹסִיף שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין — הַחִיּוּב תָּלוּי בָּרֵיחַ הָרַע (סעיף א). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm פ״ו, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (סָעִיף אֶחָד) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה
Ligne 1 — comme pour l’excrément
Principe du siman : מַיִם סְרוּחִים וּמֵי מִשְׁרָה — כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה (סעיף א).
Lecture du Rav : le régime des eaux fétides est calqué exactement sur celui de la צוֹאָה, car c’est le רֵיחַ רַע qui opère. Cf. siman 79.
Conséquence pratique : ne pas lire le ק״ש ni prier face à des eaux fétides tant que leur odeur porte.
קו ב — שִׁעוּר מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ
Ligne 2 — la mesure depuis la fin de l’odeur
Principe du siman : ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו (סעיף א).
Lecture du Rav : les quatre coudées ne partent pas de l’eau mais du point où l’odeur cesse — l’odeur définit le lieu interdit. Cf. siman 81.
Conséquence pratique : par-derrière, quatre coudées au-delà de la fin de l’odeur ; par-devant, tant que l’œil porte.
קו ג — שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין
Ligne 3 — la condition de la mauvaise odeur
Principe du siman : שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין — c’est parce que, par défaut, ils sont fétides que les מֵי מִשְׁרָה obligent (סעיף א).
Lecture du Rav : la cause opérante est le רֵיחַ, non la substance ; la précision du Rav ancre le din dans l’odeur réelle. Cf. siman 85.
Conséquence pratique : tant qu’une odeur fétide se fait sentir, on s’éloigne ; là où elle a cessé, l’interdit ne porte plus.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman פ״ו dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman פ״ו (דִּין לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים)
- ① כַּצּוֹאָה. Face à des מַיִם סְרוּחִים ou des מֵי מִשְׁרָה (rouissage du פִּשְׁתָּן ou du קַנַּבּוֹס), on s’éloigne כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה : ni ק״ש, ni תְּפִלָּה, ni דִּבְרֵי תוֹרָה à proximité. Fondement : SA HaRav פ״ו séif א.
- ② הַשִּׁעוּר. Par-derrière : ד׳ אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ ; par-devant : כִּמְלֹא עֵינָיו, aussi loin que porte le regard. Fondement : SA HaRav פ״ו séif א.
- ③ מִמָּקוֹם שֶׁכָּלֶה הָרֵיחַ. Les quatre coudées se comptent depuis l’endroit où l’odeur cesse, non depuis l’eau. Fondement : SA HaRav פ״ו séif א.
- ④ שֶׁסְּתָמָן מַסְרִיחִין. Le din est fonction du רֵיחַ : là où aucune odeur fétide ne se fait sentir, il n’y a plus lieu de s’éloigner. Fondement : SA HaRav פ״ו séif א.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman פ״ו (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — l’assimilation à la צוֹאָה, le שִׁעוּר, la condition du רֵיחַ — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.