Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. Chez le Rav, le siman se déploie en ד׳ סְעִיפִים (quatre seifim) : les מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת et la הַפְסָקָה, l’אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, les דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים, et les שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין avec la הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.85), suivi de notre traduction française. Le siman comporte quatre seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .85.k).
סעיף א לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; הָיָה קוֹרֵא וּבָא — מַפְסִיק ; אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר.
בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:לֹא יֵלֵךְ אָדָם בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיַנִּיחַ יָדָיו עַל פִּיו וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה קוֹרֵא וּבָא — צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְאִם לֹא פָּסַק — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וְגו׳ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת וְגו׳״. וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם — חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, אִם לֹא שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שנתבאר בְּסִימָן ס״ה. וְלֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל עִנְיָן שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ — אָסוּר לְאָמְרָהּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה אוֹ מֵי רַגְלַיִם אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא אוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וַאֲפִלּוּ לְאָמְרוֹ בִּלְשׁוֹן חֹל. וְלֹא לְאָמְרוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ — אָסוּר, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁחַיָּב לַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְלָכֵן כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא — טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה. וּבְשַׁבָּת שֶׁאָסוּר לְחָשְׁבָם — יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים וְכַיוֹצֵא בְּדִמְיוֹנִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁכִים וּמְפַנִּים לִבּוֹ מִלָּבוֹא לִידֵי הִרְהוּר דָּבָר שֶׁבְּקְּדֻשָּׁה. וַאֲפִלּוּ הִלְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא אָסוּר לִלְמֹד בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְכֵן הִלְכוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ:
מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. On ne marchera pas dans les ruelles souillées la main sur la bouche pour lire le ק״ש. Même celui qui lisait en chemin — מַפְסִיק en arrivant à la ruelle souillée ; s’il ne s’est pas arrêté, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר : ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה… הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״. En sortant, חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק s’il n’a pas tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (cf. סימן ס״ה). Et non le ק״ש seul : résumé : tout דְּבַר קֹדֶשׁ est interdit בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (צוֹאָה, מֵי רַגְלַיִם, בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ), même בִּלְשׁוֹן חֹל, et même לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ — même דִּבְרֵי תּוֹרָה. D’où : en entrant בְּבֵית הַכִּסֵּא, טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו ; et le Chabbat où c’est interdit, יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Même les הִלְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא sont interdites à étudier בְּבֵית הַכִּסֵּא.
סעיף ב דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים — מֻתָּר מִן הַדִּין ; חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר.
אֲבָל דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת הוּא לְהַחֲמִיר. וְכֵן הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן ״רַחוּם״ וְ״חַנּוּן״ וְ״נֶאֱמָן״ וְכַיוֹצֵא בָּהֶם — מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם מִן הַדִּין, לְפִי שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם מְכֻנִּים בָּהֶם לִפְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק״:
דְּבָרִים שֶׁל חֹל. Les propos profanes, מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם même בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; מִדַּת חֲסִידוּת de s’en abstenir. Et de même les כִּנּוּיִים — ״רַחוּם״, ״חַנּוּן״, ״נֶאֱמָן״ et semblables — מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם מִן הַדִּין, car des hommes aussi en sont parfois qualifiés, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר : ״חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק״.
סעיף ג שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן, אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל.
שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵן ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל, דְּהַיְנוּ שֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא בְּפִי כָּל עַם וְלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה (כְּגוֹן גאָ״ט בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אוֹ בוג״א בִּלְשׁוֹן פּוֹלִין וְרוּסְיָא), שֶׁאַף שֶׁשֵּׁם זֶה אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה בְּאוֹתִיּוֹת כְּתִיבָתוֹ וּמֻתָּר לְמָחְקָן, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן בְּהַזְכָּרָתוֹ בִּמְקוֹם טִנֹּפֶת, כְּמוֹ בְּהַזְכָּרַת שָׁלוֹם שֶׁמֻּתָּר גַּם כֵּן לְמָחְקוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לוֹ — אָסוּר לְהַזְכִּירוֹ כְּשֶׁמִּתְכַוֵּן עַל עִנְיַן הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן פ״ד. (ב) כָּל שֶׁכֵּן שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִים לוֹ בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים, שֶׁלְּכַמָּה דְּבָרִים דִּינָם כְּשֵׁמוֹת שֶׁבִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, (ג) כְּגוֹן לְעִנְיַן שְׁבוּעָה, וּלְעִנְיַן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, וּלְעִנְיָן קִלְלַת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם (עַיֵּן חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן כ״ז) (וּלְעִנְיַן בִּרְכַּת הַשֵּׁם — עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן ש״מ (סל״ו) [סל״ז]):
שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. Les שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִין (ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין) — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל. résumé : même un Nom par lequel le Saint béni soit-Il est appelé בְּכָל עַם וְלָשׁוֹן (גאָ״ט, בוג״א) — quoiqu’il soit מֻתָּר לְמָחְקוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן de le prononcer בִּמְקוֹם טִנֹּפֶת, comme pour שָׁלוֹם (cf. סימן פ״ד). כָּל שֶׁכֵּן les Noms qui Lui sont propres בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים, dont le דִּין ressemble à ceux בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (שְׁבוּעָה, הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, קִלְלַת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם — עַיֵּן חֹשֶׁן מִשְׁפָּט כ״ז ; וְלְעִנְיַן בִּרְכַּת הַשֵּׁם — יוֹרֵה דֵּעָה ש״מ).
סעיף ד לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר וְנִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר.
אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר בַּמֶּרְחָץ אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבְעִנְיַן קֹדֶשׁ, דְּהַיְנוּ לוֹמַר לוֹ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְאֵין צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וְלוֹמַר אַל תַּעֲשֶׂה כָּךְ בְּלִי לְשׁוֹן אִסּוּר. וְהוּא הַדִּין אִם נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁמִּמֵּילָא הוּא הוֹרָאָה שֶׁבָּזֶה מוֹרֶה לוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה:
לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר. S’il faut לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר בַּמֶּרְחָץ ou בְּבֵית הַכִּסֵּא — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבְעִנְיַן קֹדֶשׁ, même בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה, sans devoir chercher une formule sans לְשׁוֹן אִסּוּר. וְהוּא הַדִּין si נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. Et même sans הַפְרָשָׁה — מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, tant qu’il ne le dit pas בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ה (édition Kehot, ד׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
Le yesod : les מבואות המטונפות
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord les מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת et la הַפְסָקָה. Ensuite l’אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. Puis les דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים. Enfin les שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין et la הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר.
מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת — הַפְסָקָה וַחֲזָרָה
Les ruelles souillées — interruption et reprise
Le principe. לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; celui qui lisait en chemin מַפְסִיק en y arrivant, et à la sortie חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק s’il n’a pas tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (סעיף א).
La conséquence. La reprise obéit au דִּין du שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר. Cf. siman 65 (הַפְסָקוֹת בַּקְּרִיאָה).
אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר
L’interdit de dire et de penser
Le principe. Tout דְּבַר קֹדֶשׁ est interdit בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (צוֹאָה, מֵי רַגְלַיִם, בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ), même בִּלְשׁוֹן חֹל et même לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ (סעיף א).
La conséquence. D’où le conseil de לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, et le Chabbat de לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Cf. siman 84 (הִרְהוּר בַּמֶּרְחָץ).
דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים
Propos profanes et attributs
Le principe. דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם, même בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (מִדַּת חֲסִידוּת de s’en garder) ; et les כִּנּוּיִים (רַחוּם, חַנּוּן, נֶאֱמָן) — מֻתָּר מִן הַדִּין (סעיף ב).
La conséquence. Le partage se fait entre שֵׁם et כִּנּוּי, non entre langues. Cf. siman 84 (כִּנּוּיֵי הַשֵּׁם).
שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין וְהַפְרָשָׁה
Les Noms indélébiles et la הפרשה
Le principe. Les ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם, même בִּלְשׁוֹן חֹל ; et si נִזְדַּמֵּן לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (סעיפים ג-ד).
La conséquence. שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים — d’où le heter du הִרְהוּר תּוֹרָה quand נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ. Cf. siman 84 (בִּרְכַּת הַשֵּׁם).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — la הַפְסָקָה, l’אִסּוּר הַהִרְהוּר et la הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר — touche à la conduite quotidienne du ק״ש et des lieux souillés. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman פ״ה. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses quatre seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְהַהַפְסָקָה | או״ח פ״ה — לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; הָיָה קוֹרֵא וּבָא מַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹצֵא חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. | מ״ב פ״ה — פְּרָטֵי הַהַפְסָקָה וְשִׁעוּר שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר. | ערוה״ש פ״ה — גֶּדֶר הַמָּבוֹי הַמְטֻנָּף וְהַהֶמְשֵׁךְ בַּקְּרִיאָה. | Voie de l’Admour HaZaken — מַפְסִיק כְּשֶׁיַּגִּיעַ ; לֹא פָּסַק — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר ; חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אִם לֹא שָׁהָה (סעיף א). |
| אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר | או״ח פ״ה — אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבַמֶּרְחָץ וּבִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. | מ״ב פ״ה — גֶּדֶר מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְעֵצוֹת שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. | ערוה״ש פ״ה — דִּין הַהִרְהוּר וְלִמּוּד הִלְכוֹת הַמֶּרְחָץ בַּמֶּרְחָץ. | Voie de l’Admour HaZaken — כָּל דְּבַר קֹדֶשׁ אָסוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל וַאֲפִלּוּ בְּהִרְהוּר ; טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, וּבְשַׁבָּת צִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים (סעיף א). |
| דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים | או״ח פ״ה — דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן רַחוּם נֶאֱמָן מֻתָּר. | מ״ב פ״ה — הַהֶבְדֵּל בֵּין שֵׁמוֹת לְכִנּוּיִים וְעִנְיַן מִדַּת חֲסִידוּת. | ערוה״ש פ״ה — גֶּדֶר הַכִּנּוּיִים הַנֶּאֱמָרִים גַּם בִּבְנֵי אָדָם. | Voie de l’Admour HaZaken — מֻתָּר מִן הַדִּין, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר ; הַכִּנּוּיִים לְפִי שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם מְכֻנִּים בָּהֶם (סעיף ב). |
| שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין וְהַפְרָשָׁה | או״ח פ״ה — הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּיר ; נִזְדַּמֵּן לְהַפְרִישׁ מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. | מ״ב פ״ה — דִּין הַשֵּׁמוֹת בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים וְהֶתֵּר הַהַפְרָשָׁה. | ערוה״ש פ״ה — הַזְכָּרַת הַשֵּׁם בְּלַעַז וְעִנְיַן בִּזָּיוֹן. | Voie de l’Admour HaZaken — ז׳ שֵׁמוֹת אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל ; מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה ; נִכְנְסָה אִשָּׁה — מֻתָּר לְהַרְהֵר, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת (סעיפים ג-ד). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm פ״ה, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ד-כ״ה, Chabbat מ׳). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת
Ligne 1 — le lieu souillé
Principe du siman : אָסוּר לִקְרוֹת אוֹ לְהַרְהֵר דְּבַר קֹדֶשׁ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (סעיף א).
Lecture du Rav : le gader se définit par la צוֹאָה, les מֵי רַגְלַיִם, le בֵּית הַכִּסֵּא et le בֵּית הַמֶּרְחָץ. Cf. siman 84.
Conséquence pratique : s’arrêter en arrivant, reprendre à la sortie selon le שָׁהָה.
קו ב — הַהִרְהוּר וְהֶסַּח הַדַּעַת
Ligne 2 — la pensée et la diversion
Principe du siman : אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר ; טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו (סעיף א).
Lecture du Rav : le Chabbat où les comptes sont interdits, יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Cf. siman 83.
Conséquence pratique : détourner activement la pensée pour ne pas venir לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה.
קו ג — כְּבוֹד הַשֵּׁם וְהַהַפְרָשָׁה
Ligne 3 — l’honneur du Nom et la הפרשה
Principe du siman : שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּיר ; לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (סעיפים ג-ד).
Lecture du Rav : même les Noms בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים ont un דִּין proche ; שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. Cf. siman 86.
Conséquence pratique : écarter d’une pensée impure par la Torah, et prévenir un interdit même en ces lieux.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman פ״ה dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman פ״ה (בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע)
- ① מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. Ne pas lire le ק״ש dans une ruelle souillée. Celui qui lisait en chemin — מַפְסִיק en y arrivant ; à la sortie, חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק s’il n’a pas tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ. Fondement : SA HaRav פ״ה séif א.
- ② דִּבּוּר וְהִרְהוּר. בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ) — aucun דְּבַר קֹדֶשׁ, même בִּלְשׁוֹן חֹל, et même בְּהִרְהוּר. Fondement : SA HaRav פ״ה séif א.
- ③ עֵצָה. En entrant, טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו ; le Chabbat, לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים pour ne pas venir לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה. Fondement : SA HaRav פ״ה séif א.
- ④ דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים. Propos profanes — מֻתָּר (מִדַּת חֲסִידוּת de s’en garder) ; כִּנּוּיִים (רַחוּם, חַנּוּן, נֶאֱמָן) — מֻתָּר מִן הַדִּין ; mais les ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר. Fondement : SA HaRav פ״ה séifim ב-ג.
- ⑤ הַפְרָשָׁה. Pour לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. Fondement : SA HaRav פ״ה séif ד.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman פ״ה (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la הַפְסָקָה, l’אִסּוּר הַהִרְהוּר, la הַפְרָשָׁה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.