✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman צ׳ · Le lieu de la prière et la synagogue

מקום הראוי להתפלל ולהתפלל עם הציבור — le lieu propice à la prière : ne pas prier en hauteur (מקום גבוה) ni en un lieu ouvert (פרוץ) ; se tourner כנגד ירושלים par des פתחים וחלונות ; la valeur du בית הכנסת עם הציבור et du מקום קבוע ; le din du ההולך בדרך
סימן צ׳ · כ״ז סעיפים
מקום הראוי להתפלל ולהתפלל עם הציבור
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Ce siman enseigne le lieu propice à la prière et l importance de prier עם הציבור : ne pas se tenir במקום גבוה (sur un lit, une chaise, un banc), sauf זקן, חולה ou שליח ציבור ; ne pas prier במקום פרוץ comme en plein champ, ni בחורבה ; ouvrir des פתחים וחלונות כנגד ירושלים ; s efforcer de prier בבית הכנסת עם הציבור et y fixer un מקום קבוע ; et le din du ההולך בדרך. Texte hébreu, traduction française et explication des grands thèmes, avec une section de cas pratiques.

Sujet : Le lieu de la prière et la synagogue — מקום גבוה, כנגד ירושלים, בית הכנסת עם הציבור, מקום קבוע, ההולך בדרך
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן צ׳ · כ״ז סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Nos Sages ont enseigné : le lieu de la prière n est pas indifférent. On ne prie pas en hauteur, שנאמר «ממעמקים קראתיך ה׳» — « des profondeurs je T ai appelé », car il n y a pas de hauteur devant le Créateur ; et l on cherche à prier בבית הכנסת עם הציבור, שברב עם הדרת מלך. Le siman traite du מקום הראוי (lieu digne) et de la תפילה עם הציבור. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.

📑 Plan de l'étude

A. Les grands thèmes — לא יעמוד במקום גבוה (séif 1), שיעור מקום גבוה (séifim 2-3), כנגד ירושלים (séif 4), לא פרוץ ולא חורבה (séifim 5-6), אחורי בית הכנסת (séifim 7-8), בית הכנסת עם הציבור (séifim 9-11), מצוה לרוץ (séifim 12-13), מקום קבוע וההולך בדרך (séifim 14-19), שיעור שני פתחים וחציצה (séifim 20-22), בגדים מצויירים ורבו (séifim 23-25), מקום שאין קורין בו ק״ש (séifim 26-27)
1. Cas pratique — prier sur un lieu élevé : לא יעמוד, sauf זקן, חולה ou שליח ציבור
2. Cas pratique — s orienter כנגד ירושלים et éviter le מקום פרוץ
3. Cas pratique — prier עם הציבור et le voyageur qui cherche un מנין
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin

A. Le lieu de la prière et la synagogue — les grands thèmes

מָקוֹם הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל — le lieu digne de la prière — deux exigences se croisent : le lieu physique de celui qui prie (ni en hauteur, ni à découvert, mais dans un lieu modeste et clos, tourné כנגד ירושלים) ; et le cadre communautaire — s efforcer de prier בבית הכנסת עם הציבור, car « ברב עם הדרת מלך » et la prière n est pleinement agréée qu à la synagogue. De là découlent le מקום קבוע, la valeur du מנין, et le din du ההולך בדרך.

Séif 1 — לא יעמוד במקום גבוה : ne pas prier en hauteur

המתפלל לא יעמוד לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל (ואפי׳ אינן גבוהין ג׳ [ב״י בשם מהרי״א]), ולא על גבי מקום גבוה, אלא אם כן היה זקן או חולה או שהיה כוונתו להשמיע לציבור.
Séif 1 : celui qui prie ne se tient pas sur un lit, ni sur une chaise, ni sur un banc [glose (Rama) : et même s ils n ont pas trois טפחים de haut — Beit Yossef au nom du מהרי״א], ni sur un lieu élevé (מקום גבוה), sauf s il est âgé (זקן) ou malade (חולה), ou si son intention est de se faire entendre de l assemblée (le שליח ציבור).
On prie en bas, non en hauteur, שנאמר «ממעמקים קראתיך ה׳» — car il n y a pas de « hauteur » devant le Créateur, et la prière naît d un cœur humble. Exceptions : le זקן ou le חולה à qui il est pénible de descendre, et le שליח ציבור qui doit se faire entendre — pour lui, la hauteur sert l assemblée et non l orgueil.

Séifim 2-3 — שיעור מקום גבוה : la mesure du lieu élevé ; les artisans au sommet de l arbre

[ב] שיעור מקום גבוה שאמרו ג׳ טפחים. היה גבוה ג׳ ויש בו ד׳ אמות על ד׳ אמות, הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. וכן אם היה מוקף מחיצות, אע״פ שאין בו ד׳ על ד׳ מותר להתפלל בו, שאין גבהו ניכר כיון שחלק רשות. [ג] האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה, ואין בזה משום לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל, דכיון שעלו לעשות מלאכתם, הוי כמו שעלה לעלייה. ובשאר אילנות צריכים לירד, והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות, מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות, ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם, ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפלל שם. אבל שאר אילנות דליכא ביטול, ירדו. ובעל הבית, אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל, דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו. ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה, לא הקילו אצל בעל הבית.
Séif 2 : la mesure du « lieu élevé » dont on a parlé est de trois טפחים. S il était haut de trois et avait quatre amot sur quatre amot, il est comme un étage (עלייה), et il est permis d y prier ; de même, s il était entouré de cloisons (מחיצות), bien qu il n ait pas quatre sur quatre, il est permis d y prier, car sa hauteur n est pas remarquée, puisqu il forme un domaine à part (שחלק רשות). Séif 3 : les artisans qui font un travail pour le maître de maison peuvent prier au sommet de l olivier et au sommet du figuier, et il n y a pas là [l interdit] « qu il ne se tienne pas sur un lieu élevé pour prier » : puisqu ils y sont montés pour faire leur travail, c est comme si l on était monté à un étage. Mais sur les autres arbres, ils doivent descendre. La raison pour laquelle l olivier diffère des autres arbres est qu ils ont beaucoup plus de branches que les autres arbres, qu il y a une grande peine à y monter et à en descendre, et qu ils perdraient [le temps de] leur travail ; c est pourquoi on a dit qu il prie là-haut. Mais sur les autres arbres, où il n y a pas de perte, ils descendent. Et le maître de maison, même du sommet de l olivier et du figuier, doit descendre pour prier, car il n est pas asservi au travail, étant son propre maître ; et si l on a été indulgent pour les ouvriers à cause de la perte de travail, on ne l a pas été pour le maître de maison.

Séif 4 — כנגד ירושלים : s orienter par les ouvertures

צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן, וטוב שיהיו בבית הכנסת י״ב חלונות.
Séif 4 : il faut ouvrir des portes ou des fenêtres (פתחים או חלונות) face à Jérusalem, afin de prier dans leur direction ; et il est bon que la synagogue ait douze fenêtres (י״ב חלונות).
La prière s oriente כנגד ירושלים — et vers le lieu du מקדש. Les פתחים וחלונות face à Jérusalem aident à diriger le cœur vers le ciel. Il est bon d avoir י״ב חלונות dans la synagogue. C est le pendant « communautaire » du principe : le lieu de la prière tout entier est tourné vers Jérusalem.

Séifim 5-6 — לא פרוץ ולא חורבה : un lieu clos et modeste

[ה] לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר; [ו] ולא בחורבה, מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים.
Séifim 5-6 : on ne prie pas dans un lieu ouvert (מקום פרוץ) comme en plein champ, car lorsqu on est dans un lieu de retrait (מקום צניעות), la crainte du Roi (אימת מלך) se pose sur soi et le cœur se brise ; et l on ne prie pas dans une ruine (חורבה), à cause du soupçon (חשד), de l effondrement (מפולת) et des démons (מזיקים).
Le lieu modeste et clos aide à la כוונה : à l abri des regards, l homme ressent l אימת מלך et son cœur s humilie. Mais la חורבה est écartée pour trois raisons — le חשד (qu on ne le soupçonne d y aller pour une autre raison), la מפולת (le danger d écroulement) et les מזיקים.

Séifim 7-8 — אחורי בית הכנסת : derrière la synagogue ; passer devant sa porte

[ז] ולא אחורי ב״ה, אם אינו מחזיר פניו לב״ה. ואחורי ב״ה הוא הצד שפתח פתוח בו, והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים. וי״מ בהפך, וראוי לחוש לדברי שניהם, וגם כשמתפלל בשאר צדדים חוץ לב״ה יש להחמי׳ שיחזי׳ פניו לב״ה, וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לב״ה, אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לב״ה, ופניו כנגד א״י כראוי, ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל ב״ה, מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מב״ה. [ח] אסור לעבו׳ חוץ לב״ה בצד שהפתח פתוח בו בשעה שהצבור מתפללים, מפני שנראה ככופר, כיון שאינו נכנס להתפלל. ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין, או שיש ב״ה אחר בעיר, או שיש לב״ה זה פתח אחר, [או שרוכב על הבהמה] מותר [ב״י בשם רי״ו].
Séif 7 : et [on ne prie] pas derrière la synagogue, si l on ne tourne pas son visage vers la synagogue. « Derrière la synagogue », c est le côté où s ouvre la porte, qui est l opposé du côté vers lequel l assemblée se tourne en priant ; et certains expliquent à l inverse, et il convient de tenir compte des deux avis. Et aussi lorsqu on prie sur les autres côtés, à l extérieur de la synagogue, il faut être strict et tourner son visage vers la synagogue. Tout cela, lorsqu il est visible que l on tourne le dos à la synagogue ; mais si l on prie dans une maison attenante à la synagogue, le visage tourné vers ארץ ישראל comme il se doit et le dos vers le mur de sa maison, qui est le mur de la synagogue, c est permis, car il n est pas visible que l on détourne son visage de la synagogue. Séif 8 : il est interdit de passer à l extérieur de la synagogue, du côté où s ouvre la porte, au moment où l assemblée prie, car on paraît comme un renégat (ככופר), puisqu on n entre pas prier. Mais si l on porte un fardeau, ou si l on porte les תפילין, ou s il y a une autre synagogue en ville, ou si cette synagogue a une autre porte [glose (Rama) : ou si l on chevauche une bête], c est permis [Beit Yossef au nom de רי״ו].

Séifim 9-11 — בבית הכנסת עם הציבור : avec l assemblée

[ט] ישתדל אדם להתפלל בב״ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב״ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבו׳ מתפללין. [וה״ה בני אדם הדרים בישובים, ואין להם מנין, מ״מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ״ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו׳, והוא מתפלל ביחיד, אעפ״כ יתפלל בב״ה. [י] כשעומד עם הציבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אא״כ השעה עוברת, ואין הציבור מתפללים, לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת. [אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור, ולא יפרוש מן הציבור, אפי׳ לעסוק בדברי תורה וע״ל סי׳ ס״ח]. [יא] מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל, נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.
Séif 9 : l homme doit s efforcer de prier à la synagogue avec l assemblée (בבית הכנסת עם הציבור) ; et s il est empêché (אנוס) et ne peut venir à la synagogue, qu il veille à prier au moment où l assemblée prie [glose (Rama) : de même, les gens qui demeurent dans des localités (ישובים) et n ont pas de מנין prieront néanmoins שחרית et ערבית au moment où l assemblée prie — Semag] ; et de même, s il a été empêché et n a pas prié au moment où l assemblée a prié, et qu il prie seul, il priera néanmoins à la synagogue. Séif 10 : lorsqu il se tient avec l assemblée, il lui est interdit d avancer sa prière avant la prière de l assemblée, sauf si le temps [de la prière] passe et que l assemblée ne prie pas, parce qu ils s attardent aux פיוטים ou pour une autre raison. Glose (Rama) : mais si le temps ne passe pas, il dira les פיוטים et les supplications (תחינות) avec l assemblée et ne se séparera pas de l assemblée, même pour s occuper de paroles de Torah ; et voir plus haut, siman 68. Séif 11 : celui qui a une synagogue en sa ville et n y entre pas pour prier est appelé « mauvais voisin » (שכן רע) et cause l exil pour lui et ses enfants.
La תפילה בציבור est le sommet : « ברב עם הדרת מלך », et la prière de l homme אין נשמעת אלא בבית הכנסת. À l inverse, celui qui a une synagogue et néglige d y entrer est nommé שכן רע — un « mauvais voisin » — au point que cela גורם גלות. On perçoit la gravité de délaisser le מנין quand on le peut.

Séifim 12-13 — מצוה לרוץ : courir vers la synagogue ; cracher dans la synagogue

[יב] מצוה לרוץ כשהולך לב״ה, וכן לכל דבר מצוה, אפי׳ בשבת שאסו׳ לפסוע פסיעה גסה. אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ. [יג] מותר לרוק בבית הכנסת, ודורסו ברגלו, או מכסהו בגמי.
Séif 12 : c est une mitsva de courir lorsqu on va à la synagogue, et de même pour toute chose de mitsva — même le Chabbat, où il est interdit de faire de grandes enjambées (פסיעה גסה) ; mais lorsqu on sort de la synagogue, il est interdit de courir. Séif 13 : il est permis de cracher dans la synagogue, et on l écrase du pied ou on le recouvre de joncs (גמי).

Séifim 14-19 — מקום קבוע, השכמה וההולך בדרך

[יד] ישכים אדם לב״ה כדי שימנה עם הי׳ הראשונים. [טו] אם נשאר אדם יחידי, מתפלל בבה״כ שבשדות, או אפילו בב״ה שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללין בלילה) חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפי׳ ביום, ובב״ה שלנו שהם בעיר) (הטור ומרדכי בשם ר״י והר״י פ״ק דברכות) ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לו. [טז] ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד׳ מילין מקום שמתפללים בי׳ צריך לילך שם, ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי׳. [יז] יש מי שאומר שמכ״ש שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בי׳, אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול, ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפל׳. [יח] בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת, ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת, והוא שיתפלל בי׳. [הגה: וי״א דאפילו בלא י׳ עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו, ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי] [תר״י פרק קמא דברכות] ואפי׳ הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו, ויתבטלו מב״ה [תשובת הרא״ש כלל ד׳ והטור] וכ״ש שלא יעסוק בתורה בב״ה בזמן שהצבור אומרים סליחות ותחינות [הגהות אלפסי החדשים]. [יט] יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך. ואין די במה שיקבע לו ב״ה להתפלל, אלא גם בב״ה שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע.
Séif 14 : on se lève tôt pour la synagogue afin d être compté parmi les dix premiers (הי׳ הראשונים). Séif 15 : si quelqu un est resté seul à prier dans une synagogue des champs, ou même dans une synagogue de la ville s il s agit de la prière de ערבית [glose (Rama) : que l on prie la nuit], son compagnon est tenu de l attendre jusqu à ce qu il ait terminé sa prière, afin qu il ne soit pas troublé dans sa prière [glose (Rama) : et certains sont stricts même le jour, et dans nos synagogues qui sont en ville — Tour et Mordekhaï au nom de ר״י et de הר״י, premier chapitre de Berakhot] ; et s il s attarde en requêtes et supplications, [son compagnon] n est pas tenu de l attendre. Séif 16 : le voyageur (ההולך בדרך) qui arrive dans une ville et veut y passer la nuit — s il y a devant lui, jusqu à quatre מילין, un lieu où l on prie à dix, il doit s y rendre, et derrière lui il doit revenir jusqu à un מיל pour prier à dix. Séif 17 : certains disent qu à plus forte raison on ne se lèvera pas tôt pour quitter une ville où l on prie à dix, si l on peut arriver à destination alors qu il fait encore grand jour, et si l on n aura pas à cheminer seul après la prière. Séif 18 : un בית המדרש fixe est plus saint qu une synagogue, et c est une mitsva d y prier plus qu à la synagogue — à condition d y prier à dix. Glose (Rama) : certains disent que même sans dix, il est préférable de prier dans le בית המדרש qui lui est fixe — mais seulement celui dont la Torah est le métier (תורתו אומנתו) et qui ne s interrompt pas [de l étude] par ailleurs (ואינו מתבטל בלאו הכי) [תר״י, premier chapitre de Berakhot] ; et même ainsi, qu il ne s y habitue pas, de peur que les ignorants (עמי הארץ) n apprennent de lui et ne délaissent la synagogue [Responsa du Roch, kelal 4, et le Tour] ; et à plus forte raison, qu il n étudie pas la Torah à la synagogue au moment où l assemblée dit les סליחות et les supplications [Hagahot Alfasi hahadachim]. Séif 19 : on fixe un lieu (מקום קבוע) pour sa prière et on ne le change pas sans nécessité ; et il ne suffit pas de se fixer une synagogue pour y prier : même dans la synagogue où il est fixé, il doit avoir un lieu fixe.
Trois marques de l attachement au tsibour : השכמה (arriver tôt pour compter parmi les עשרה ראשונים), מקום קבוע (une place fixe pour la prière), et l effort du ההולך בדרך — jusqu à ד׳ מילין devant lui et מיל derrière lui pour prier בעשרה. Prier avec le מנין vaut qu on se détourne de son chemin.

Séifim 20-22 — שיעור שני פתחים וחציצה : entrer dans la synagogue ; rien entre soi et le mur

[כ] יכנס שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל. י״מ שיעור שני פתחים, דהיינו ח׳ טפחים. יכנס לפנים שלא ישב אצל הפתח, שנראה כמשאו ישיבת ב״ה, ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח, אין בכך כלום. וי״מ שהטעם מפני שמביט לחוץ, ואינו יכול לכוין. ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים, אין בכך כלום. וי״מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא ישהה שיעור שני פתחים, ונכון לחוש לכל הפירושים. [כא] צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר, ודבר קבוע כגון ארון ותיבה, אינם חוצצים. (ולא חשיב חציצה רק בדבר גדול שגבהו י׳ ורחבו ד׳, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק) [אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב״ד] וכן בעלי חיים אינם חוצצים, אפי׳ אדם אינו חוצץ. הגה: ולי נראה דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ, וכן נראה סברת הפוסקים, ואפשר נפל טעות בספרים. [כב] ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריו.
Séif 20 : on entre de la mesure de deux portes (שיעור שני פתחים), et ensuite on prie. Certains expliquent : la mesure de deux portes, c est-à-dire huit טפחים ; qu il entre à l intérieur, pour ne pas s asseoir près de la porte, car la présence à la synagogue paraîtrait lui être un fardeau (כמשאו) ; et selon cela, s il a une place attitrée près de la porte, cela ne fait rien. Et certains expliquent que la raison est qu il regarde au-dehors et ne peut se concentrer ; et selon cela, si [la porte] ne s ouvre pas sur le domaine public, cela ne fait rien. Et certains expliquent qu il ne se hâtera pas de prier dès son entrée, mais attendra le temps [de franchir] deux portes ; et il convient de tenir compte de toutes les explications. Séif 21 : il faut que rien ne s interpose (חוצץ) entre lui et le mur ; et une chose fixe, comme une armoire (ארון) ou une estrade (תיבה), ne fait pas séparation [glose (Rama) : et n est considérée comme séparation qu une grande chose, haute de dix et large de quatre, mais une petite chose n est pas considérée comme une interruption — Abudarham et Orhot Haïm au nom du Raavad] ; et de même les êtres vivants ne font pas séparation — même un homme ne fait pas séparation. Glose (Rama) : il me semble que les êtres vivants font séparation et que l homme ne fait pas séparation, et telle semble être l opinion des פוסקים ; et peut-être une erreur s est-elle glissée dans les livres. Séif 22 : et certains disent qu il faut se garder de prier derrière quelque homme que ce soit, et il est bon de tenir compte de son avis.

Séifim 23-25 — בגדים מצויירים ורבו : les images face à soi ; la place par rapport à son maître

[כג] הבגדים המצויירים, אע״פ שאינ׳ בולטת, אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו. הגה: ולכן אסור גם כן לצור ציורים בספרים שמתפללים בהם, שלא תתבטל הכוונה [מרדכי ריש פרק כל הצלמים] אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תפלות, אפי׳ לישב עליהם בב״ה אסור [תשובת הרא״ש סימן ב׳ כלל ה׳]. [כד] לא יתפלל בצד רבו, ולא אחורי רבו, ולא לפניו. [יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד, אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו, אין לחוש אם מתפלל לפניו או אחוריו] [ב״י בשם מהרי״א ואוהל מועד] [ואע״פ שטוב להחמיר, המנהג להקל] אם הרחיק ד׳ אמות מותר. ועיין ביורה דעה סימן רמ״ב סעיף ט״ז. [כה] תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו.
Séif 23 : les vêtements ornés d images, même si [les images] ne sont pas en relief, il n est pas convenable de prier face à eux ; et s il lui arrive de prier face à un vêtement ou à un mur orné d images, qu il voile ses yeux (יעלים עיניו). Glose (Rama) : c est pourquoi il est interdit aussi de dessiner des images dans les livres dans lesquels on prie, afin que la concentration (כוונה) ne soit pas annulée [Mordekhaï, début du chapitre Kol hatselamim] ; mais des vêtements sur lesquels sont représentées des choses indécentes (דברי תפלות), même s asseoir dessus à la synagogue est interdit [Responsa du Roch, siman 2, kelal 5]. Séif 24 : on ne prie pas à côté de son maître (רבו), ni derrière son maître, ni devant lui [glose (Rama) : certains disent que tout cela ne concerne que la prière individuelle, mais en communauté, si tel est l ordre de sa place, il n y a pas à s inquiéter qu il prie devant lui ou derrière lui — Beit Yossef au nom du מהרי״א et de l Ohel Moèd ; et bien qu il soit bon d être strict, l usage est d être indulgent] ; s il s est éloigné de quatre amot, c est permis. [Glose (Rama) : et voir Yoré Déa, siman 242, séif 16.] Séif 25 : un disciple-collègue (תלמיד חבר) peut prier derrière son maître.

Séifim 26-27 — מקום שאין קורין בו ק״ש : un lieu propre pour la prière

[כו] כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע, אין מתפללים בו, וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע, ומן המת ומראיות הערוה לק״ש, כך מרחיקין לתפלה. [כז] היה עומד בתפלה והשתין תינוק בב״ה, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד׳ אמות, או לצדדיו, או יצא מב״ה ויגמור תפלתו. הגה: ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, שמא ישהה כדי לגמור את כולה, ויצטרך לחזור לראש [ב״י בשם רוקח סימן רכ״ד ועיין לעיל סימן ע״ט].
Séif 26 : tout lieu où l on ne lit pas le קריאת שמע, on n y prie pas ; et de même qu on s éloigne des excréments, de l urine, d une mauvaise odeur, d un mort et de la vue de la nudité (ערוה) pour le קריאת שמע, ainsi on s en éloigne pour la prière. Séif 27 : s il se tenait en prière et qu un petit enfant a uriné dans la synagogue, il se taira jusqu à ce qu on apporte de l eau à verser sur l urine, ou il avancera de quatre amot devant lui, ou sur ses côtés, ou sortira de la synagogue, et terminera sa prière. Glose (Rama) : il est préférable d aller à un autre endroit plutôt que de se taire, de peur qu il n attende le temps de la terminer tout entière et ne doive recommencer depuis le début [Beit Yossef au nom du Rokéaḥ, siman 224 ; et voir plus haut, siman 79].
Le siman en une phrase : on prie dans un lieu digne — ni en hauteur (לא יעמוד במקום גבוה, sauf זקן, חולה, שליח ציבור), ni à découvert (לא פרוץ ולא חורבה), tourné כנגד ירושלים ; et l on s efforce de prier בבית הכנסת עם הציבור, avec un מקום קבוע, en se levant tôt pour le מנין — le voyageur lui-même se détournant jusqu à ד׳ מילין pour prier בעשרה.

Cas pratiques

Cas 1 — Prier sur un lieu élevé

Situation : peut-on prier debout sur une chaise, un banc ou une estrade élevée ?
Conduite : non — לא יעמוד על גבי מקום גבוה, car « ממעמקים קראתיך ». On prie au niveau du sol, dans l humilité. Exceptions : le זקן ou le חולה à qui il est pénible de descendre, et le שליח ציבור qui doit se faire entendre. Pour la mise en pratique (estrade de la synagogue, etc.), on suit son Rav.

Cas 2 — S orienter et éviter le lieu ouvert

Situation : on prie chez soi ou en voyage — où se placer et vers où se tourner ?
Conduite : on cherche un lieu clos et modeste, non במקום פרוץ comme en plein champ (le retrait fait naître l אימת מלך), et l on ouvre פתחים או חלונות כנגד ירושלים pour prier dans leur direction. On évite la חורבה (חשד, מפולת, מזיקים). Pour les détails d orientation exacte, on suit son Rav.

Cas 3 — Prier avec le tsibour et le voyageur

Situation : il y a une synagogue en ville, ou l on est en voyage près d un מנין — quel est le devoir ?
Conduite : on s efforce de prier בבית הכנסת עם הציבור ; celui qui a une synagogue et n y entre pas est un שכן רע. Le ההולך בדרך se détourne jusqu à ד׳ מילין devant lui (et מיל derrière) pour prier בעשרה. Pour les cas limites (fatigue, sécurité, horaires), on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Pourquoi ne prie-t-on pas במקום גבוה, et quel verset l enseigne (séif 1) ?
  2. Qui fait exception à cette règle, et pourquoi (séif 1) ?
  3. Dans quelle direction ouvre-t-on les פתחים וחלונות, et combien de fenêtres à la synagogue (séif 4) ?
  4. Pourquoi éviter le מקום פרוץ et la חורבה (séifim 5-6) ?
  5. Que signifie être שכן רע, et jusqu où le ההולך בדרך se détourne-t-il pour un מנין (séifim 11, 16) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 91 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן צ׳ · כ״ז סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha