✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן צ״ח · כוונה בתפילה

צריך שיהיה לו כוונה בתפילתו — שיכוין בלבו פירוש המלות ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר המחשבות הטורדות ; יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ; התפלה במקום הקרבן ; ובחסדו — מי אני דל ונבזה
סימן צ״ח · ה׳ סעיפים
צריך שיהיה לו כוונה בתפילתו
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את הכוונה בתפילה: שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר את המחשבות הטורדות כחסידים הראשונים ; לא יתפלל במקום או בשעה המבטלים כוונתו ; יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ; התפלה במקום הקרבן (מעומד, קביעות מקום) ; ולא יחשוב שראוי הוא שתיעשה בקשתו בזכות כוונתו, אלא שיעשה הקב״ה בחסדו. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: כוונה בתפילה — פירוש המלות, שכינה כנגדו, דרך תחנונים, במקום הקרבן, ובחסדו
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ח · ה׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חז״ל (ברכות ל׳:): אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש — אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש והכנעת הלב. הסימן עוסק בכוונה: לכוון את הלב לפירוש המלות, לחשוב כאלו שכינה כנגדו, ולהתפלל בתחנונים ובהכנעה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ה׳ הסעיפים — כוונת הלב (סעיף א׳), מקום ושעה (סעיף ב׳), דרך תחנונים (סעיף ג׳), במקום הקרבן (סעיף ד׳), ובחסדו (סעיף ה׳)
1. מקרה מעשי — לכוון את הלב לפירוש המלות (כאלו שכינה כנגדו)
2. מקרה מעשי — להתפלל בנחת, דרך תחנונים כרש המבקש בפתח
3. מקרה מעשי — שלא לתלות את התשובה בזכות כוונתו (מי אני דל ונבזה)
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. כוונה בתפילה — ה׳ הסעיפים

כַּוָּנָה — שני פנים לפנינו: כוונת פירוש המלות שמוציא בשפתיו; וכוונת הלב, לעמוד כאלו שכינה כנגדו — כאילו הנוכחות שרויה מולו. ומכאן דרך העמידה (בלא טרדה, דרך תחנונים), דמיון התפלה לקרבן (מעומד, קביעות מקום), וההכנעה של המבקש — לא בזכות אלא בחסד המקום ברוך הוא.

סעיף א׳ — כוונת הלב: לכוון לפירוש המלות

המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו. ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה.
סעיף א׳: המתפלל צריך שיכוין בלבו את פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר את כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו. ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם — שהיה מסדר את דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל — קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה; ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה — ישתוק עד שתתבטל המחשבה.
לב הכוונה: להבין מה שאומר (פירוש המלות) ולעמוד כאלו שכינה כנגדו. המשל מדבר בעד עצמו: לפני מלך בשר ודם שוקלים כל מלה — קל וחומר לפני חוקר כל המחשבות. והרמ״א הוסיף שאין לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא.

סעיף ב׳ — מקום ושעה המבטלים כוונה

לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה.
סעיף ב׳: לא יתפלל במקום שיש בו דבר המבטל את כוונתו, ולא בשעה המבטלת את כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה.
הכוונה תלויה גם במסגרת: מקום טורד או שעה של טרדה (צער, כעס או טורח הדרך) מבטלים אותה. השולחן ערוך מעיר בגילוי לב שבזמננו אין נזהרין בזה, כי ממילא כוונתנו מועטת — אך העיקר להשתדל בסביבה מסייעת.

סעיף ג׳ — דרך תחנונים: כרש המבקש בפתח

יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה.
סעיף ג׳: יתפלל דרך תחנונים, כרש (עני) המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו התפלה כמשא שהוא מבקש להיפטר ממנו.
הטון הנכון: של תחנונים, ולא של יציאת ידי חובה בחיפזון. הדימוי הוא של העני שבפתח (רש המבקש בפתח), המבקש בהכנעה ובלא חיפזון. אל תהא התפלה כמשא שממהרים להשליכו — אלא בקשה מיושבת, ובנחת.

סעיף ד׳ — התפלה במקום הקרבן

התפלה היא במקום הקרבן, ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים; ומעומד דומיא דעבודה, וקביעות מקום כמו הקרבנות, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר. וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כמו בגדי כהונה.
סעיף ד׳: התפלה היא במקום הקרבן, ולכן צריך להיזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת — כמו מחשבה הפוסלת בקדשים; ומעומד דומיא דעבודה, וקביעות מקום כמו הקרבנות, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר. וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כמו בגדי כהונה.
מאחר שהתפלה במקום הקרבן, היא נוטלת מתנאיו: כוונה זכה (כמחשבה שפוסלת בקדשים), עמידה (מעומד, דומיא דעבודה), קביעות מקום (כקרבנות), ושלא תהא חציצה בינו לקיר. ואף מכבדים את התפלה במלבושים נאים, כדוגמת בגדי כהונה.

סעיף ה׳ — ובחסדו: לבקש מחסד ולא בזכות

אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי כיון שכיוונתי בתפלתי, כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם; אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו, ויאמר בלבו: מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו.
סעיף ה׳: אל יחשוב "ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא את בקשתי, כיון שכיוונתי בתפלתי" — כי אדרבה, זה מזכיר את עונותיו של אדם. אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו, ויאמר בלבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו.
היפוך מכריע: לא לתלות את התשובה באיכות כוונתו — שזה דווקא מזכיר את עונותיו. העמידה הנכונה היא הכנעה: בחסדו של הקב״ה נענים. מי אני דל ונבזה — התפלה הגבוהה ביותר אינה תובעת דבר בדין, אלא הכל בחסד.
הסימן במשפט אחד: המתפלל מכוון את לבו לפירוש המלות ועומד כאלו שכינה כנגדו, ומסיר את המחשבות הטורדות; נמנע ממקום או משעה שמבטלים כוונתו; מתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת; התפלה במקום הקרבן (מעומד, קביעות מקום); ואינו תולה את התשובה בזכות כוונתו, אלא בחסד המקום — מי אני דל ונבזה.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — לכוון את הלב לפירוש המלות

מצב: אומר את התפלה כמצות אנשים מלומדה, ודעתו נתונה למקום אחר. כיצד ישוב אל הכוונה ?
הנהגה: יחשוב כאלו שכינה כנגדו, כמדבר לפני מלך — קל וחומר לפני חוקר כל המחשבות — ויכוון את לבו לפירוש המלות. ואם תבוא לו מחשבה זרה, ישתוק עד שתתבטל. ולכל הפחות יחשוב בדברים המכניעים את הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — להתפלל בנחת

מצב: מתפלל במהירות, כמי שרוצה "לגמור". האם זו הדרך ?
הנהגה: יתפלל דרך תחנונים, כעני שבפתח (רש המבקש בפתח), ובנחת — שלא תיראה עליו התפלה כמשא שממהר להיפטר ממנו. ויעמוד אף מעומד ובמקום קבוע (קביעות מקום), דוגמת הקרבן. ולפרטים — כהוראת הרב.

מקרה 3 — לאחר תפלה בכוונה

מצב: התפלל בכוונה יפה וחושב שראוי הוא שתיעשה בקשתו. האם נכון הדבר ?
הנהגה: לא — אל יחשוב ראוי הוא שתיעשה בקשתו מפני שכיוון בתפלתו, כי זה מזכיר את עונותיו. אלא יחשוב שיעשה הקב״ה בחסדו, ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה. התשובה נתונה בחסד ולא בדין. ולמקרים מיוחדים — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהם שני פני הכוונה בסעיף א׳ (פירוש המלות וכאלו שכינה כנגדו) ?
  2. מה עושים אם באה מחשבה אחרת בתוך התפלה (סעיף א׳) ?
  3. למה חשובים המקום והשעה, ולמה "אין נזהרין בזה" בזמננו (סעיף ב׳) ?
  4. מה פירוש להתפלל כרש המבקש בפתח, וממה יש להיזהר (סעיף ג׳) ?
  5. במה דומה התפלה לקרבן (סעיף ד׳), ולמה לא לתלות את התשובה בזכות עצמו (סעיף ה׳) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן צ״ט
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן צ״ח · ה׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא