מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — אלא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מאסף, עבור סימן רנ״ג, את הטקסט המלא של הרב, את חידושו, ואת דברי הרבי המאירים את הסוגיה.
שלחן ערוך הרב — סימן רנ״ג
סימן רנ״ג — דִּין כִּירָה וְתַנּוּר לִתֵּן עָלֶיהָ הַקְּדֵרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת — וּבוֹ כט סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שהובאה בספריא. 29 סעיפים + 11 ערכים בקונטרס אחרון.
סעיף א דִּין כִּירָה וְתַנּוּר לִתֵּן עָלֶיהָ הַקְּדֵרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ כ"ט סְעִיפִים: כִּירָה שֶׁהִיא…
דִּין כִּירָה וְתַנּוּר לִתֵּן עָלֶיהָ הַקְּדֵרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ כ"ט סְעִיפִים:
כִּירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּעֵין קְדֵרָה גְדוֹלָה, וּמַסִּיקִין אוֹתָהּ בְּתוֹכָהּ עַל שׁוּלֶיהָ, וְשׁוֹפְתִין עַל פִּיהָ קְדֵרָה לְמַעְלָה, וְהִיא אֲרֻכָּה וּקְצָרָה, וְיֵשׁ בָּהּ לְמַעְלָה מְקוֹם שְׁפִיתַת ב' קְדֵרוֹת, אִם הֻסְּקָה בְּגֶפֶת, שֶׁהוּא פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים, אוֹ בְּעֵצִים — אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה אוֹ עַד לְמָחָר, אִם כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה אֵין הַתַּבְשִׁיל מְבֻשָּׁל עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי (פֵּרוּשׁ שֵׁם אָדָם לִסְטִים שֶׁהָיָה אוֹכֵל תַּבְשִׁילוֹ אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ), שֶׁמָּא יַחְתֶּה (פֵּרוּשׁ יְנַעֵר) וִיהַפֵּךְ הַגֶּחָלִים בְּמַחְתָּה בְּשַׁבָּת לִגְמוֹר בִּשּׁוּלוֹ. אֶלָּא אִם כֵּן הַכִּירָה הִיא גְרוּפָה, דְּהַיְנוּ שֶׁגָּרַף מִמֶּנָּה כָּל הַגֶּחָלִים לַחוּץ, אוֹ שֶׁהִיא קְטוּמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּסָּה הַגֶּחָלִים בָּאֵפֶר לְמַעֵט חֻמָּם.
וְאֵין צָרִיךְ לִקְטוֹם עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכָּר שָׁם אֵשׁ כְּלָל, אֶלָּא דַּי בִּקְטִימָה כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ הֻבְעֲרוּ הַגֶּחָלִים אַחַר כָּךְ מֵאֲלֵיהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דְּכֵיוָן שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגֶּחָלִים — שׁוּב אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת. וְהַגֶּחָלִים שֶׁעָמְמוּ הֲרֵי הֵן כִּקְטוּמָה:
סעיף ב וְאִם הֻסְּקָה בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וְלֹא…
וְאִם הֻסְּקָה בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה, לְפִי שֶׁאֵין בְּגַחֲלֵי הַקַּשׁ וְהַגְּבָבָא מַמָּשׁוּת כְּלָל, וְאֵין לָחוּשׁ בָּהֶם שֶׁמָּא יַחְתֶּה:
סעיף ג וַאֲפִלּוּ הֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים — מֻתָּר לִסְמוֹךְ לָהּ קְדֵרָה בְּסָמוּךְ חוּצָה לָהּ מִבְּעוֹד יוֹם…
וַאֲפִלּוּ הֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים — מֻתָּר לִסְמוֹךְ לָהּ קְדֵרָה בְּסָמוּךְ חוּצָה לָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתָהּ שָׁם לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה אוֹ עַד לְמָחָר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה לֹא נִתְבַּשְּׁלָה עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכִּירָה כְּדֵי לְמַהֵר בִּשּׁוּל הַקְּדֵרָה שֶׁחוּצָה לָהּ, שֶׁאֵין חִתּוּי זֶה מוֹעִיל לָהּ כָּל כָּךְ.
וּשְׁתֵּי כִירוֹת הַמַּתְאִימוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְדֹפֶן שֶׁל חֶרֶס מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, הָאֶחָד גְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבֵּי הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּסוֹמֵךְ חוּצָה לָהּ לְשֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה:
סעיף ד וְתַנּוּר שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּעֵין קְדֵרָה גְדוֹלָה רָחָב לְמַטָּה וְצָר לְמַעְלָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִקְלָט…
וְתַנּוּר שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּעֵין קְדֵרָה גְדוֹלָה רָחָב לְמַטָּה וְצָר לְמַעְלָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִקְלָט חֻמּוֹ לְתוֹכוֹ יוֹתֵר מִבַּכִּירָה — אָסוּר אֲפִלּוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הֻסַּק בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבָּיו אוֹ בְּתוֹכוֹ, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהַבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר — אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעֻטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא וּמְכֻסָּה בָּאֵפֶר:
סעיף ה וְלָמָה אָסְרוּ בְּתַנּוּר הַגָּרוּף? מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ (ו)עַצְמָהּ,…
וְלָמָה אָסְרוּ בְּתַנּוּר הַגָּרוּף? מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ (ו)עַצְמָהּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרוֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר נִיצוֹץ אֶחָד, וּמִפְּנֵי שֶׁהַבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה לְהַבְעִיר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר.
וְאִם נִתְקָרֵר הַבְלוֹ עַד שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שָׁם בְּתוֹכוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבָּיו אוֹ לִסְמוֹךְ חוּצָה לוֹ אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁמַּשְׁהֶה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שָׁם.
(אֲבָל בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר מַמָּשׁ אוֹ בְּתוֹךְ הַכִּירָה — אָסוּר לִתֵּן שָׁם בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּרוּפִים וּקְטוּמִים וְגַם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶם כְּלָל), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
סעיף ו וְכֻפָּח שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּכִירָה, אֶלָּא שֶׁאֵין בּוֹ לְמַעְלָה רַק מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת,…
וְכֻפָּח שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּכִירָה, אֶלָּא שֶׁאֵין בּוֹ לְמַעְלָה רַק מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ חֻמּוֹ גָדוֹל מֵחֹם הַכִּירָה, אֲבָל פָּחוֹת הוּא מִן חֹם הַתַּנּוּר, אִם הֻסַּק בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא — דִּינוֹ כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא, וְאִם הֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים — דִּינוֹ כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר:
סעיף ז וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁפִּתְחָם מִן הַצַּד — אֵין הַבְלָם (מְרֻבֶּה) חַם כָּל כָּךְ כְּהֶבֶל הַתַּנּוּר…
וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁפִּתְחָם מִן הַצַּד — אֵין הַבְלָם (מְרֻבֶּה) חַם כָּל כָּךְ כְּהֶבֶל הַתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, וְלֹא כְּהֶבֶל הַכֻּפָּח, הוֹאִיל וְהֵן רְחָבִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, וּלְפִיכָךְ הֲרֵי דִּינָם שָׁוֶה לְכִירָה לְכָל דָּבָר:
סעיף ח וְכָל זֶה כְּשֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל…
וְכָל זֶה כְּשֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אֲבָל אִם הוּא חַי לְגַמְרֵי — מֻתָּר לִתְּנוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁהֻסַּק בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא חַי הוּא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ עַד לְמָחָר, שֶׁבַּלַּיְלָה לֹא יִהְיֶה רָאוּי עֲדַיִן אַף אִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים, וְכָל הַלַּיְלָה עַד לְמָחָר יוּכַל לְהִתְבַּשֵּׁל אַף בְּלֹא חִתּוּי כְּלָל.
וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ שָׁם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, שֶׁאִם נְתָנוֹ שָׁם מִבְעוֹד יוֹם — כְּבָר נִתְבַּשֵּׁל קְצָת קֹדֶם כְּנִיסַת שַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְסַלְּקוֹ מִשֶּׁחָשֵׁכָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כְּבָר כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַׁבָּת, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי שֶׁאַף בְּלֹא חִתּוּי יְכוֹלָה לְהִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכָּהּ לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה כְּבָר חֲצִי בִשּׁוּלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְגַם הִיא רְאוּיָה כְּבָר לְהֵאָכֵל עַל יְדֵי הַדְּחַק בְּבִשּׁוּל זֶה שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם.
וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נָתַן אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת חַיָּה בַּקְּדֵרָה שֶׁהִתְחִילָה כְּבָר לְהִתְבַּשֵּׁל — מֻתָּר כְּאִלּוּ הָיְתָה כֻלָּהּ חַיָּה, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי אוֹתָהּ חֲתִיכָה מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִכָּל הַקְּדֵרָה עַד לְמָחָר.
וְכָל זֶה בְּבָשָׂר חַי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְבַּשֵּׁל עוֹד לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, אֲבָל יָרָק חַי וְכַיּוֹצֵא בוֹ — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁאַף שֶׁהוּא חַי עַכְשָׁו — יָכוֹל הוּא לְהִתְבַּשֵּׁל לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ עַד לְמָחָר:
סעיף ט וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אוֹ אֲפִלּוּ…
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אוֹ אֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּפֶה לוֹ לְאָדָם וְשָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁהַתַּבְשִׁיל מִצְטַמֵּק — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת לְמַהֵר בִּשּׁוּלוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִצְטַמֵּק, וּלְפִיכָךְ דִּינוֹ שָׁוֶה לְכָל דָּבָר לְאִלּוּ הִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִתְבַּשֵּׁל עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וּכְבָר נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
סעיף י וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַקְּדֵרָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים, כְּגוֹן שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי כִּסֵּא שֶׁל…
וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַקְּדֵרָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים, כְּגוֹן שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּתוֹךְ הַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר, אֲבָל אִם הִיא עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים אַף שֶׁהֵן עוֹמְמוֹת וּקְטוּמוֹת — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁרַע לוֹ לְאָדָם וְעָצֵב הוּא בְּזֶה שֶׁהַתַּבְשִׁיל מִצְטַמֵּק, אוֹ שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי, לְפִי שֶׁזֶּה נִקְרָא הַטְמָנָה, שֶׁמַּטְמִין עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, וְהַגֶּחָלִים הֵם מוֹסִיפִים הֶבֶל בַּקְּדֵרָה, וְאָסוּר לְהַטְמִין עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, אֲפִלּוּ מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ אוֹ חַי לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֶלָּא כְּשֶׁמַּדְבִּיק דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל סְבִיב הַקְּדֵרָה, שֶׁהַקְּדֵרָה כֻלָּהּ טְמוּנָה בְּאוֹת[וֹ] דָּבָר, וְאַף שֶׁאוֹתוֹ דָבָר אֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיד הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל — הֲרֵי זֶה אָסוּר כְּאִלּוּ הָיְתָה כֻלָּהּ טְמוּנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, אֲבָל כַּאן אַף שֶׁדָּפְנֵי הַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר מַקִּיפִים סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה, וְאַף אִם פִּיהֶם סָתוּם לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל דָּבוּק סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה — אֵין זֶה נִקְרָא הַטְמָנָה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, וְאֵין שׁוּם אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל. וְכֵן הַמִּנְהָג.
וַאֲפִלּוּ אִם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת מַקִּיפוֹת וּדְבוּקוֹת סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה — אֵין זֶה הַטְמָנָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְגֻלֶּה לְמַעְלָה.
אֶלָּא שֶׁאָז אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּוֹל הַקְּדֵרָה מִשָּׁם בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי נְטִילַת הַקְּדֵרָה הוּא מְחַתֶּה אֶת הַגֶּחָלִים הָעֶלְיוֹנוֹת וְנוֹפְלוֹת עַל הַתַּחְתּוֹנוֹת וּמְכַבּוֹת אוֹתָן, וְהָעֶלְיוֹנוֹת הֵן נִבְעָרוֹת מֵאֲלֵיהֶן עַל יְדֵי חִתּוּי זֶה. וְאַף שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַחְתּוֹת, מִכָּל מָקוֹם פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטּוֹל הַקְּדֵרָה שֶׁלֹּא יַחְתֶּה הַגֶּחָלִים.
וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לִטְּלָהּ. וְאַף שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם כַּאן שֶׁהָאִסּוּר נַעֲשֶׂה מֵאֵלָיו בְּלֹא מִתְכַּוֵּן, וְהַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹתוֹ, אֶלָּא שׁוֹלְחוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם כֵּן אַף שֶׁמֵּאֵלָיו נַעֲשֶׂה הָאִסּוּר — הֲרֵי לֹא נַעֲשֶׂה בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא צִוָּהוּ עַל כָּכָה, וְהַנָּכְרִי אֵינוֹ מֻזְהָר כְּלָל עַל הַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁאָסוּר לָנוּ לְשַׁלְּחוֹ לַעֲשׂוֹת אִסּוּר:
סעיף יא וְאִם הַגֶּחָלִים אֵינָן סְבִיב הַקְּדֵרָה אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ — מִן הַדִּין מֻתָּר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל…
וְאִם הַגֶּחָלִים אֵינָן סְבִיב הַקְּדֵרָה אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ — מִן הַדִּין מֻתָּר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל לִטְּלָהּ, שֶׁאַף אִם יְנַעֲנֵעַ קְצָת הַגֶּחָלִים עַל יְדֵי נְטִילַת הַקְּדֵרָה — לֹא יֻבְעֲרוּ עַל יְדֵי כָךְ וְלֹא יִכְבּוּ. וְאַף שֶׁהֵן מֻקְצוֹת, וְאָסוּר לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה אֲפִלּוּ בְּנִעֲנוּעַ כָּל שֶׁהוּא, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְנַעְנְעָן בְּיָדוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַקְּדֵרָה — הֲרֵי זֶה נִקְרָא טִלְטוּל מִן הַצַּד, וְאֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל.
אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא יִטְּלֶנָּה הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִי. וְאִם אֵין שָׁם נָכְרִי — יִטְּלֶנָּה בְּעַצְמוֹ. וְיִזָּהֵר לִטְּלָהּ בְּנַחַת, שֶׁלֹּא יַחְתֶּה הַגֶּחָלִים, וְגַם שֶׁלֹּא יְנַעְנְעֵן כְּלָל (אִם אֶפְשָׁר לוֹ), לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נִעֲנוּעַ בִּלְבָד הֵן מִתְבַּעֲרוֹת קְצָת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא נוֹטְלָהּ בְּנַחַת בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יְנַעְנְעֵן כְּלָל — אֵין כַּאן פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת, אַף אִם אַף עַל פִּי כֵן הֵן מִתְנַעַנְעוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁדָּבָר, שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא:
סעיף יב כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי,…
כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אִם עָבַר וְשִׁהָה אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, שֶׁשְּׁכָחָהּ שָׁם, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא מֻתָּר — אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים עַד שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:
סעיף יג שִׁעוּר מַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ שְׁלִישׁ בִּשּׁוּל הָרָאוּי לְכָל אָדָם.…
שִׁעוּר מַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ שְׁלִישׁ בִּשּׁוּל הָרָאוּי לְכָל אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ חֲצִי בִשּׁוּלוֹ.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל, מִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם חֹמֶר שַׁבָּת צָרִיךְ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִשּׁוּלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם אֵין שָׁם אֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר. אֲבָל בְּדִיעֲבַד יֵשׁ לְהַתִּיר הַתַּבְשִׁיל בְּכָל עִנְיָן, אִם נִתְבַּשֵּׁל שְׁלִישׁ בִּשּׁוּלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם:
סעיף יד כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אוֹ אֲפִלּוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים אֶלָּא שֶׁהִיא גְרוּפָה וּקְטוּמָה,…
כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אוֹ אֲפִלּוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים אֶלָּא שֶׁהִיא גְרוּפָה וּקְטוּמָה, וְנָטַל הַקְּדֵרָה מֵעָלֶיהָ, בֵּין מִבְּעוֹד יוֹם בֵּין מִשֶּׁחָשֵׁכָה, וּבָא לְהַחֲזִירָהּ עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת, אִם עוֹדָהּ בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ כְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵעַל הַכִּירָה עַד שָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהַחֲזִירָהּ, וְלֹא פִנָּה מִמֶּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא רוֹצֶה לְהַחֲזִירוֹ כְּשֶׁהוּא בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה שֶׁהָיְתָה עַל הַכִּירָה — מֻתָּר לוֹ לְהַחֲזִירוֹ (בְּשַׁבָּת), אִם בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנָּטַל הַקְּדֵרָה מֵעַל הַכִּירָה הָיָה בְדַעְתּוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה אַחַר כָּךְ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא בָטְלָה עֲדַיִן שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִשְׁהָה אוֹתָה שָׁם עַל הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁעַת סִלּוּקָהּ מֵהַכִּירָה אֵין דַּעְתּוֹ לְעָקְרָהּ מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי, אֶלָּא לְהַחֲזִירֶנָּה לָהּ אַחַר כָּךְ.
אֲבָל אִם בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנְּטָלָהּ לֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ לָהּ, וְכֵן אִם הֱסִירָה מִיָּדוֹ פַּעַם אַחַת, אוֹ שֶׁפִּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — כְּבָר בָּטְלָה לָהּ שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, וּכְשֶׁרוֹצֶה לְהַחֲזִירָהּ — הֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיבָהּ בְּשַׁבָּת בַּתְּחִלָּה, וַחֲכָמִים לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא חֲזָרָה, אֲבָל לֹא לְהוֹשִׁיב קְדֵרָה בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת עַל הַכִּירָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בָּהּ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהִיא מְבֻשֶּׁלֶת כְּבָר כָּל צָרְכָּהּ, שֶׁאֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל, וּמֻתָּר לְסָמְכָהּ אֵצֶל הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמַּעֲמִידָהּ עַל הַכִּירָה שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ לְבַשֵּׁל שָׁם — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת.
וּמִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ לְכִירָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְלָהּ מְרֻבֶּה מֵהָרִאשׁוֹנָה.
אֲבָל אִם בַּתְּחִלָּה הָיְתָה טְמוּנָה בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, וּבְשַׁבָּת בָּא לְעָקְרָהּ מֵהַטְמָנָה זוֹ וּלְהוֹשִׁיבָהּ לַכִּירָה — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיב בַּתְּחִלָּה.
וְכֵן אִם הָיְתָה בַּכִּירָה, וּבְשַׁבָּת בָּא לִטְּלָהּ מֵהַכִּירָה וּלְהַטְמִינָהּ אֲפִלּוּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת אוֹ בִּשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁאֵין מוֹסִיפִים הֶבֶל אֶלָּא מַעֲמִידִין הַהֶבֶל — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמַטְמִין בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת כְּרוּכִים אֶלָּא סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה, אֲבָל פִּיהָ מְגֻלֶּה לְמַעְלָה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטְמָנָה:
סעיף טו תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, וַאֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם, שֶׁהִשְׁהָה עָלָיו…
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, וַאֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם, שֶׁהִשְׁהָה עָלָיו עַל פִּי אֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְמַעְלָה — אָסוּר לְהַחֲזִיר לוֹ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹדָהּ בְּיָדוֹ וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, וְהוּא הַדִּין לְכֻפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים, לְפִי שֶׁדִּינָם כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר לָהּ בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים. וְאַף שֶׁלְּהַשְׁהוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא חָשְׁשׁוּ לְחִתּוּי בְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן חֲזָרָה בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר:
סעיף טז וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי פִּי הַכִּירָה מִלְמַעְלָה, שֶׁדָּפְנֵי הַקְּדֵרָה…
וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי פִּי הַכִּירָה מִלְמַעְלָה, שֶׁדָּפְנֵי הַקְּדֵרָה בּוֹלְטִין קְצָת לְמַעְלָה מִדָּפְנֵי הַכִּירָה, אֲבָל לְהַחֲזִירָהּ לְתוֹךְ הַכִּירָה מַמָּשׁ, וְהוּא הַדִּין לְתוֹךְ הַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, וְנִגְרְפוּ וְנִקְטְמוּ, וְאוֹתָהּ הַקְּדֵרָה עוֹדָהּ בְּיָדוֹ, וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ:
סעיף יז וְאוֹתָן כִּירוֹת שֶׁאֵין לָהֶן תּוֹךְ וְחָלָל אֶלָּא הֵן פְּשׁוּטוֹת וְתוֹכָן וְגַבָּן אֶחָד — מֻתָּר…
וְאוֹתָן כִּירוֹת שֶׁאֵין לָהֶן תּוֹךְ וְחָלָל אֶלָּא הֵן פְּשׁוּטוֹת וְתוֹכָן וְגַבָּן אֶחָד — מֻתָּר לְהַחֲזִיר לָהֶן:
סעיף יח וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁכְּבָר נִתְבַּשֵּׁל הַמַּאֲכָל כָּל צָרְכּוֹ, אַף…
וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁכְּבָר נִתְבַּשֵּׁל הַמַּאֲכָל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְבַּשֵּׁל יוֹתֵר מִכְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל מַמָּשׁ.
וַאֲפִלּוּ אִם נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא תַּבְשִׁיל יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק כְּלָל, שֶׁכְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל אַף שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ח, מִכָּל מָקוֹם עַל גַּבֵּי הַכִּירָה אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — בָּטְלָה לָהּ שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיב בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה:
סעיף יט אֲבָל אִם הוּא חַם קְצָת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ אִם הוּא בְּעִנְיָן…
אֲבָל אִם הוּא חַם קְצָת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק, שֶׁלְּדִבְרֵי הַכֹּל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל אַף אִם הָיָה צוֹנֵן לְגַמְרֵי. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ מָרָק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל אִם נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁלֹּא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי נוֹהֲגִים לְהָקֵל לְעִנְיַן לְסָמְכוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, אִם כֵּן הוּא הַדִּין שֶׁיֵּשׁ לְהַתִּיר לְפִי זֶה לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה הַגְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה, אוֹ שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ אוֹ גְבָבָא, וְהַקְּדֵרָה עוֹדָהּ בְּיָדוֹ וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ.
אֲבָל הַמִּנְהָג לְהָקֵל עוֹד אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר תּוֹךְ תַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁדִּינָם כְּתוֹךְ הַכִּירָה, וּמַחֲזִירִים גַּם לְאַחַר שֶׁהֵסִיר הַקְּדֵרָה מִיָּדוֹ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְשָׁהֲתָה שָׁם הַרְבֵּה וְגַם לֹא הָיָה דַעְתּוֹ בַּתְּחִלָּה לְהַחֲזִירָהּ, וַאֲפִלּוּ פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת.
וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ אֶלָּא בְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵהַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם וּבָא לְהַחֲזִירָהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁאָז אִם לֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ אוֹ שֶׁכְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ — הֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיבָהּ בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת לֹא הָיְתָה שָׁם כְּלָל עַל הַכִּירָה, אֲבָל כְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵהַכִּירָה מִשֶּׁחָשֵׁכָה, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת שַׁבָּת הָיָה תַּבְשִׁיל זֶה עַל הַכִּירָה — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמוֹשִׁיבוֹ בְּשַׁבָּת בַּתְּחִלָּה, אַף אִם לֹא הָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, וְגַם כְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ וּפִנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, וְלָכֵן מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אִם הֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אוֹ שֶׁהִיא גְרוּפָה אוֹ קְטוּמָה, וְהַתַּבְשִׁיל נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְלֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי.
וְעַל זֶה סוֹמְכִים הָעוֹלָם לְהָקֵל יוֹתֵר וְלוֹמַר, שֶׁאַף מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים לְהַחֲזִיר לְתוֹכָהּ — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁנְּטָלָהּ מִמֶּנָּה מִבְּעוֹד יוֹם וְהָיְתָה בְיָדוֹ עַד לְאַחַר שֶׁחָשֵׁכָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיר לְתוֹךְ הַכִּירָה וְהַתַּנּוּר אַף שֶׁנְּטָלָהּ מִשָּׁם לְאַחַר שֶׁחָשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁאֵין טַעַם מַסְפִּיק לְחַלֵּק בֵּין נְטָלָהּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה וּבֵין נְטָלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְעִנְיַן חֲזָרָה לְתוֹכָהּ.
וַאֲפִלּוּ לְעִנְיַן לְהַחֲזִיר עַל גַּבֵּי הַכִּירָה, אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, אוֹ שֶׁכְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁפִּנָּה לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — טוֹב לְהַחֲמִיר, לְפִי שֶׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים שֶׁאַף לְעִנְיָן זֶה אֵין חִלּוּק בֵּין נְטָלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לִנְטָלָהּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה.
וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהָקֵל עוֹד לְהַחֲזִיר לְמָחָר בַּיּוֹם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁאָפוּ בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גְרָפוּהוּ, אִם לֹא חִמְּמוּ עוֹד הַתַּנּוּר אַחַר הָאֲפִיָּה לְהַטְמִין בּוֹ הַחַמִּין שֶׁל סְעֻדַּת שַׁחֲרִית, אֶלָּא הִטְמִינוּ בְּתַנּוּר אַחֵר, לְפִי שֶׁהַגֶּחָלִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַחִמּוּם שֶׁחִמְּמוּהוּ לְצֹרֶךְ הָאֲפִיָּה כְּבָר כָּהוּ וְעָמְמוּ, וַהֲרֵי הֵן כִּגְרוּפוֹת (וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — אָסוּר) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וְיִשׁ מְקִלִּין עוֹד, דַּאֲפִלּוּ הִטְמִינוּ בּוֹ הַחַמִּין, מִכָּל מָקוֹם אַחַר סְעֻדַּת שַׁחֲרִית בְּוַדַּאי עָמְמוּ כָּל גֶּחָלָיו, וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר לְתוֹכוֹ לְפִי הַמִּנְהָג (אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם):
סעיף כ וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר עַל גַּבָּהּ אוֹ לְתוֹכָהּ, אֲבָל מֻתָּר לִסְמוֹךְ אֶצְלָהּ חוּצָה לָהּ בְּשַׁבָּת,…
וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר עַל גַּבָּהּ אוֹ לְתוֹכָהּ, אֲבָל מֻתָּר לִסְמוֹךְ אֶצְלָהּ חוּצָה לָהּ בְּשַׁבָּת, וְכֵן אֵצֶל הַתַּנּוּר שֶׁלָּנוּ אַף אִם גּוּף הַתַּבְשִׁיל נוֹגֵעַ בְּדֹפֶן הַתַּנּוּר מִן הַצַּד, וַאֲפִלּוּ הֻסַּק בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי בְּסוֹמֵךְ חוּצָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וַאֲפִלּוּ כְּבָר סִלֵּק תַּבְשִׁיל זֶה מֵהַתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ לְתוֹכוֹ, וְלֹא אֲפִלּוּ לְסָמְכוֹ אֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָבֵשׁ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִסְמוֹךְ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְבַשֵּׁל חוּץ לְהַתַּנּוּר וְהַכִּירָה, וַהֲרֵי דִינוֹ כְּסוֹמֵךְ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"[ח].
וְיֵשׁ אוֹסְרִים לִסְמוֹךְ אֵצֶל כִּירָה אוֹ תַּנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן גְּרוּפִים וּקְטוּמִים וְהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים, אַף שֶׁהָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ אוֹ לְסָמְכָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה, שֶׁאַף שֶׁלְּעִנְיַן לִסְמוֹךְ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם לֹא חָשְׁשׁוּ לְחִתּוּי, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן לִסְמוֹךְ בְּשַׁבָּת הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר.
וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ — טוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם:
סעיף כא וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם (דְּהַיְנוּ שֶׁאִם תַּבְשִׁיל זֶה…
וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם (דְּהַיְנוּ שֶׁאִם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁמַּחֲזִיר הָיָה צוֹנֵן — הָיָה יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם שָׁם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ), אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — לְדִבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר לִסְמוֹךְ שָׁם, אֲפִלּוּ בַּתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם.
וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה הַגְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה מֻתָּר לְהַחֲזִיר אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר סִלֵּק תַּבְשִׁיל זֶה מִבְּעוֹד יוֹם וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ מָרָק, לְפִי שֶׁכְּשֶׁאֵין שָׁם חֹם כָּל כָּךְ שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל שָׁם לְכַתְּחִלָּה.
(אֲבָל לְעִנְיַן לְהַחֲזִיר לְתוֹךְ הַכִּירָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ שֶׁלָּנוּ — אֵין חִלּוּק בֵּין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ לְאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ):
סעיף כב וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, אֲבָל אִם עָקַר הַקְּדֵרָה מֵעַל גַּבֵּי הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם,…
וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, אֲבָל אִם עָקַר הַקְּדֵרָה מֵעַל גַּבֵּי הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְנִמְלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וַאֲפִלּוּ נִצְטַנְנָה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ לְתוֹכָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה כָּל כָּךְ שֶׁאִם הָיְתָה הַקְּדֵרָה צוֹנֶנֶת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ לְכִירָה זוֹ וְלֹא לְכִירָה אַחֶרֶת, אַף שֶׁעַכְשָׁו הִיא רוֹתַחַת, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁמֻּתָּר לְהַחֲזִיר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַחֲזִיר אַף בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. אֲבָל אִם הָיָה יָכוֹל לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא שֶׁאֵין שָׁהוּת לְהַרְתִּיחָהּ קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל לְגַמְרֵי כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ — טוֹב לְהַחֲמִיר.
וְלָכֵן טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִטּוֹל הַקְּדֵרָה מֵהַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה שָׁם וְלִתְּנָהּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה עַל גַּבֵּי תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁהוּא אֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן מַנִּיחַ שָׁם שׁוּם דָּבָר תַּחַת הַקְּדֵרָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַנִּיחַ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
סעיף כג אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת…
אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אוֹסְרִים בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ.
וְכָל שֶׁכֵּן לִסְמוֹךְ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מֻתָּר אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִמָּן שי"ח, וְסָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מֻתָּר אַף אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָרָק וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אוֹ אֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי.
וְאִם הוּא חַי לְגַמְרֵי — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁבְּחַי אֵין לָחוּשׁ כְּלָל לְחִתּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
סעיף כד אִם עָבַר וְהֶחֱזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר (שָׁם לְדִבְרֵי הַכֹּל), בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין…
אִם עָבַר וְהֶחֱזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר (שָׁם לְדִבְרֵי הַכֹּל), בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אֲבָל אִם מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ — מֻתָּר אֲפִלּוּ בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר.
וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִין אֲפִלּוּ בְּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם יֵשׁ לֶאֱסוֹר כְּלָל בְּדִיעֲבַד אִם הָיָה שׁוֹגֵג בַּדָּבָר, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כְּבָר כָּל צָרְכּוֹ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא הֻחְזַר בִּשְׁבִילָם. וּמִכָּל מָקוֹם, לִבְנֵי בֵיתוֹ אֵין לְהַתִּיר, שֶׁגַּם בִּשְׁבִילָם הֻחְזַר:
סעיף כה וְכָל זֶה כְּשֶׁהֶחֱזִיר הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אִם הֶחֱזִיר עַל יְדֵי נָכְרִי, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד,…
וְכָל זֶה כְּשֶׁהֶחֱזִיר הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אִם הֶחֱזִיר עַל יְדֵי נָכְרִי, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, מֻתָּר אֲפִלּוּ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אִם הָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה חַם קְצָת מִתְּחִלָּה, שֶׁהָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל, אֲבָל אִם הָיָה צוֹנֵן לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל, וְחִמְּמוֹ הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ מֵעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר שָׁם בְּשַׁבָּת (לְדִבְרֵי הַכֹּל), וְהַיִּשְׂרָאֵל בַּעַל הַתַּבְשִׁיל רָאָה וְשָׁתַק, כֵּיוָן שֶׁהוֹעִילוּ מַעֲשֵׂה הַנָּכְרִי — אָסוּר לְכָל אָדָם לְאָכְלוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁיִּצְטַנֵּן, עַד שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
אֲבָל אִם הַיִּשְׂרָאֵל בַּעַל הַתַּבְשִׁיל לֹא יָדַע כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ הַנָּכְרִי שֶׁהוּא צוֹנֵן לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁלֹּא רָאָהוּ כְּלָל כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה כְּלָל שֶׁיְּחַמֵּם הַנָּכְרִי אֶת תַּבְשִׁילוֹ לְאַחַר שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וְלֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיֶּאֱסוֹר אֶת הַתַּבְשִׁיל שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחוֹ.
(וַאֲפִלּוּ אִם צִוָּה אֶת הַנָּכְרִי לְהַחֲזִיר) אִם הֶחֱזִיר (אֲפִלּוּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ) לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם אוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מָרָק וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וְנִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת (לְיִשְׂרָאֵל), מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִמָּן שי"ח — יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד (שֶׁלֹּא לֶאֱסוֹר מַעֲשֵׂה הַנָּכְרִי, אֲפִלּוּ צִוָּהוּ יִשְׂרָאֵל):
סעיף כו הַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה שֶׁהִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ שֶׁבִּקְדֵרָה שֶׁעַל פִּי הַכִּירָה שֶׁאֵינָהּ…
הַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה שֶׁהִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ שֶׁבִּקְדֵרָה שֶׁעַל פִּי הַכִּירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, שֶׁהִשְׁהָה עָלֶיהָ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְמַעְלָה, וּמִתְיָרֵא פֶּן יַקְדִּיחַ יוֹתֵר — יָכוֹל לְהָסִיר הַקְּדֵרָה מֵהַכִּירָה וּלְהַנִּיחַ קְדֵרָה יְשָׁנָה רֵיקָנִית עַל פִּי הַכִּירָה, [וְלֹא] חֲדָשָׁה מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ב, וְאָז יָשִׂים הַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵרָה הָרֵיקָנִית. וְאֵין כַּאן אִסּוּר בְּמַה שֶּׁמַּחֲזִיר בְּשַׁבָּת לְכִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַקְּדֵרָה הָרֵיקָנִית סוֹתֶמֶת פִּי הַכִּירָה תַּחַת הַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ — הֲרֵי זֶה כִּגְרוּפָה וּקְטוּמָה.
וְכֵן מֻתָּר לִתֵּן תַּבְשִׁיל בְּשַׁבָּת עַל פִּי קְדֵרַת חַמִּין הַטְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ (שֶׁבַּכִּירָה) עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְחִתּוּי בַּגֶּחָלִים, כֵּיוָן שֶׁהַקְּדֵרָה מַפְסֶקֶת בֵּין תַּבְשִׁיל זֶה לְהַגֶּחָלִים.
וַאֲפִלּוּ אִם הֵסִיר תַּבְשִׁיל זֶה מֵהַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ, וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ מִקְּדֵרָה לִקְדֵרָה, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק, שֶׁאַף שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים (שֶׁבַּכִּירָה) — אֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל בְּכָךְ.
וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר בְּתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַעֲזִיבָה, שֶׁאַף אִם אֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וְכֵן תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר לִתֵּן עַל גַּבָּיו בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם כָּל מַה שֶּׁמֻּתָּר לִתֵּן עַל פִּי קְדֵרָה הַטְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, כֵּיוָן שֶׁהַמַּעֲזִיבָה מַפְסֶקֶת בֵּין הָאֵשׁ לְהַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ עַתָּה שׁוּם דָּבָר תַּחַת הַקְּדֵרָה לְהַפְסִיק בֵּינָהּ לְהַגֶּחָלִים שֶׁבַּתַּנּוּר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֶכֵּר בְּזֶה וְלֹא יָבֹא לַחְתּוֹת, אֲבָל הַמַּעֲזִיבָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מִכְּבָר אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק וְהֶכֵּר לְמָנְעוֹ מִלַּחְתּוֹת. וְכֵן עִקָּר.
וּמִכָּל מָקוֹם, קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר נָהֲגוּ לְהָקֵל לִתֵּן עַל גַּבָּיו בְּלֹא הֶפְסֵק, אַף עַל פִּי שֶׁיִּתְחַמֵּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֻּסַּק, וְאָז יִהְיֶה חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה — אַף עַל פִי כֵן אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ:
סעיף כז אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר…
אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן לְפִי מִנְהָגֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, רַק שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל חַם קְצָת אִם יֵשׁ בּוֹ מָרָק וְהַיָּד סוֹלֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹמֵךְ לַתַּנּוּר, אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם אֵצֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַנֵּן הַתַּבְשִׁיל לְגַמְרֵי — מֻתָּר לִסְמוֹךְ בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יַסִּיק אַחַר כָּךְ אֶת הַתַּנּוּר לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ מֻתָּר בְּשַׁבָּת עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו, וּכְשֶׁיִּתְחַמֵּם הַתַּנּוּר מְאֹד יִתְחַמֵּם גַּם כֵּן הַתַּבְשִׁיל שֶׁאֶצְלוֹ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אָסוּר לְהַנִּיחוֹ שָׁם, אֶלָּא יִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּאֶחָד מַנִּיחַ אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הָאוּר שֶׁתַּחְתֶּיהָ, שֶׁהָרִאשׁוֹן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
סעיף כח אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק הַתַּנּוּר לְחַמֵּם…
אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק הַתַּנּוּר לְחַמֵּם הַבַּיִת, וְנִרְתָּח הַתַּבְשִׁיל מֵאֵלָיו, לְפִי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַנָּכְרִי בְּהַסִּיקוֹ אֵינָהּ בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל חִמּוּם הַבַּיִת, שֶׁהוּא דָבָר הַמֻּתָּר, וְהַתַּבְשִׁיל נִרְתָּח מֵאֵלָיו. וְאַף שֶׁהוּא פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת — אֵין בְּזֶה אִסּוּר בַּאֲמִירָה לְנָכְרִי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בְּהַסִּיקוֹ גַּם בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר אוֹ אֶצְלוֹ, אַף שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל הַבַּיִת — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם.
וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ:
סעיף כט אֲבָל אִם נָתַן נָכְרִי מַיִם לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה הַקְּבוּעָה בַּתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע…
אֲבָל אִם נָתַן נָכְרִי מַיִם לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה הַקְּבוּעָה בַּתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע כְּשֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר, וְאַחַר כָּךְ הִסִּיק הַתַּנּוּר וְנִרְתְּחוּ הַמַּיִם — מֻתָּר לֵהָנוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מֵהֶם בְּשַׁבָּת.
וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן מַיִם בַּקְּדֵרָה קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לְחַמֵּם הַמַּיִם אֶלָּא לְחַמֵּם הַבַּיִת, שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַיִם בִּקְדֵרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה.
(וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַיִּשְׂרָאֵל חָפֵץ בְּאוֹתָן הַמַּיִם שֶׁיִּתְחַמְּמוּ לְהָדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיִּתְּנֵם לַקְּדֵרָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לִתְּנָם שָׁם אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אִם חָפֵץ בָּהֶם לַהֲדָחַת כֵּלִים), מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לְאַחַר שֶׁיֻּסַּק הַתַּנּוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ד — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לִתְּנָם שָׁם, שֶׁכָּל דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִמָּן זֶה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ חֵפֶץ כְּלָל בַּמַּיִם שֶׁיִּתְחַמְּמוּ — אָסוּר לוֹ לִתֵּן הַמַּיִם בְּעַצְמוֹ אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר:
וּלְפִי הַמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (דִּסְעִיף כ"ח), אַף אִם כַּוָּנָתוֹ בִּנְתִינַת הַמַּיִם כְּדֵי לְחַמְּמָם — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בְּהַסִּיקוֹ הוּא בִּשְׁבִיל הַבַּיִת.
וְאִם נָתַן הַמַּיִם בַּקְּדֵרָה לְאַחַר שֶׁהִסִּיק הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַקְּדֵרָה צוֹנֶנֶת עֲדַיִן כְּשֶׁנָּתַן בָּהּ הַמַּיִם, אִם יָדוּעַ בְּבֵרוּר שֶׁנְּתָנָן כְּדֵי לְחַמְּמָם — הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, כְּדִין נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה גְמוּרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מִן הַסְּתָם לֹא נְתָנָן אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה:
קונטרס אחרון — 11 ערכים (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בשולי הדף.
קונטרס אחרון, אות א
ואם נתקרר כו' שם בתוכו כו'. אף שסיים המג"א דבתוכו אסור, היינו להחזיר, אבל להשהות אין שום סברא כלל לחלק בין תוכה לגבה, כדאיתא בהדיא בסוגיא דף ל"ז ע"א עיין שם:
קונטרס אחרון, אות ב
אבל בדיעבד כו'. זה פשוט לפי מ"ש הב"ח והמג"א סי' רנ"ד להקל בדיעבד בתנור מכוסה ולא שריק כדעת ספר התרומה וסיעתו, אף דרבים פליגי עלייהו כמ"ש שם, וגם לא הוזכר דעתם כלל בשו"ע. וכל שכן הכא שהשו"ע עצמו ביורה דעה סי' קי"[ג] כתב דהוא שליש בישולו, וכאן אינו אלא חומרא בעלמא משום חומרא דשבת כמו שכתב המג"א, פשיטא דיש להקל בדיעבד כרבים החולקים על הרמב"ם, דהיינו רש"י ור"ן סוף פרק קמא והרשב"א והטור יורה דעה שם ומהר"ם בהגהות מרדכי ושאר פוסקים:
קונטרס אחרון, אות ג
תבשיל ישן כו'. כן משמע בהדיא במג"א סוף סי' רנ"ט והוא פשוט, דכיון דאפילו באינו גרוף דלכולי עלמא אסור על גבה שרי לסמוך, כל שכן כשהניחה על גבי קרקע דלרבי יוחנן בגמרא שרי אפילו על גבה. ואפילו להניח לכתחלה מתיר בהדיא בהגהות מרדכי בסמוך לחשכה לפי שיטתו דאסור על גבה, עיין שם היטב. ומשמעות רמ"א בסוף סימן צ"ע:
קונטרס אחרון, אות ד
דהיינו שאם כו'. אף שבב"י ובמג"א מיירי בצונן, מכל מקום אפשר הוא הדין לחם לענין חזרה בסמיכה לאינו גרוף. ואפשר דשאני התם דמיירי באיסור בישול, שהרי בסמיכה לתנור שלנו שרי לגמרי כמו שכתב רמ"א סוף סי' זה, אבל הכא מיירי בשמא יחתה ותלוי בחום התנור. וכן הוא משמעות לשון הגהות מרדכי ורמ"א. וכן עיקר (וצריך למחוק זה בפנים):
קונטרס אחרון, אות ה
הגרופה כו'. כן משמע בהדיא במג"א שהצריך דבר המפסיק על גבה משום שאינו גרוף, ובסק"ט כתב דרך אפשר בעלמא וכשכתב אח"כ ומיהו כו' נסתר זה, לפי מה שכתב בסקל"ה דהיתר תוכה הוא משום שהסירו משחשכה. ומה שכתב כיון שלא הטמינו בו היינו כי היכי דלהוי כגרוף עיין שם, משמע דבלא גרוף אסור אף שאין היד סולדת בו דבהכי מיירי רמ"א התם בהג"ה, וממילא משמע דלתוכה אף בגרוף אסור אע"פ שאין היד סולדת בו אם הסירו מבעוד יום, דאם לא כן למה לי התירא דהר"ן עיין שם. וזהו שכתב המג"א בסוף סק"ט ומיהו לתוכה כו' ודו"ק:
קונטרס אחרון, אות ו
ולכן טוב כו'. בודאי אין כוונת המג"א להזהירנו על תנורים שהיו בימיהם, שהרי אינו מחדש לנו הלכה אלא למעשה בא להזהירנו, ותנור שלנו אף אותו שאופין בו יש עליו מעזיבה. אלא ודאי דסבירא ליה עיקר כהאומרים דלא מהני, שהמה הרבים. וכן כתב בהדיא בסי' רנ"ט דלא נהגו היתר אלא כשלא הוסק עדיין עיין שם:
קונטרס אחרון, אות ז
לדברי הכל אע"פ כו'. היינו משום דהרי"ף ורמב"ם לא סבירא להו כלל כפירוש התוס' וסייעתם בלהחזיר כמו שכתב הב"י, והתוס' וסיעתם פסקו כחנניה. ועיין בכללי ההוראה:
קונטרס אחרון, אות ח
לדברי הכל שבחי כו'. מדברי הט"ז מבואר דאיסור החזרה בגרוף הוא גם כן משום חיתוי. וכן משמע קצת מלשון הרא"ש סימן יו"ד. ואפשר דהמג"א סבירא ליה נמי הכי, ולהכי התיר בחי. אבל לפי מ"ש (בפנים בשם) הר"ן דהטעם הוא משום דמחזי כמבשל לכתחלה אין להקל בחי סמוך לחשכה, אלא אם כן נאמר דלא גזרו כלל סמוך לחשכה בהנחה על גבי קרקע ואין דעתו להחזיר, ולא משמע הכי מדברי הפוסקים (ועיין רא"ש פ"ד סי' ב' שסותר למה שכתב בפ"ג סוף סי' ב' וצ"ע) ומלשון רמ"א, עיין הגהות מרדכי. ומיהו כיון דלהר"ן בלאו הכי שרי מתרי טעמי, חדא דלא סבירא ליה כלל לאסור מבעוד יום, ותו דגם בשבת מתיר אם סילקה משחשכה וכן המנהג, אם כן פשיטא דאין להחמיר בזה סמוך לחשכה (ולכן סתמתי בפנים):
קונטרס אחרון, אות ט
אם עבר כו'. עיין מג"א ס"ק ל"ז שלא התיר בדיעבד אלא כשעשה כן נכרי, ובסי' רנ"ד סוף ס"ק י"א משמע שאף בישראל יש להקל דומיא דהתם, אף שיש לחלק ביניהם דהתם קעבר אדרבנן והכא אדאורייתא כמבואר מלשונו. וצ"ע לדינא:
קונטרס אחרון, אות י
מה שמותר כו'. אף שהמג"א למדה לכאורה מס"ג בש"ע, והתם לא שרי אלא בתנאים המבוארים גבי חזרה שעודה בידו ושתהיה רותחת אף לרמ"א אם נטלה מבעוד יום, מכל מקום ממה שכתב המג"א וכן משמע בסי' שי"ח ס"ח וסט"ו מבואר דאפילו תבשיל קר שרי דבהכי מיירי התם, ואם כן הוא הדין להניחה על גבי קרקע דלא מיתסר אלא משום שמושיב לכתחלה בשבת, והתם שרי אפילו לכתחלה. וכן כתב המג"א בהדיא סוף סי' רנ"ט דאפילו תבשיל קר שרי בדבר המפסיק, ומשמע אפילו לכתחלה, מדלא הצריך שיסירו מהכירה משחשכה, וגם בלאו הכי כיון שנצטנן לגמרי הרי זה כמושיב בתחלה כמו שכתב המג"א בסקל"ו, והוא הדין לסלקא דעתך השתא אפילו בלא דבר המפסיק. ולהכי הזכיר כאן המג"א מגיד משנה פכ"ב, להודיענו דדמי למה שכתב המגיד משנה שהעתיק המג"א בסקל"ג דאפילו לכתחלה שרי התם.
והא דהכא בס"ג בש"ע לא התיר אלא חזרה, יש לומר כמו שכתב המג"א סי' שי"ח סקכ"ו לחלק בין תבשיל חם שיש בו רוטב לצלי דהיינו שאין בו רוטב אע"פ שנצטנן לגמרי, דבהכי מיירי התם בס"ח והכא בס"ה (דמהכא הקשה המג"א, וטעות סופר נפל שם וצ"ל בסימן רנ"ג ס"ה, דעל ס"ג לא תירץ כלום, ועוד דמס"ג לא קשיא מידי שלא התיר אלא בתנאי החזרה ושם בס"ז לא מיירי כלל בחזרה עיין שם במג"א סקכ"ד. ואפשר לקיים הגירסא ולומר דראייתו מס"ג אינה אלא להוכיח דהוה כגרופה, ואם כן אמאי אסר בס"ז, דאין לומר משום דמניחו לכתחלה, דהא בס"ח הכריע להקל בזה, אבל לענין גרופה אפשר דאין ראייה מס"ח דבתבשיל קר לחממו שאינו ראוי להתבשל שם שהרי אין בו רוטב והוא קר אין לחוש לחיתוי שאף בלא חיתוי יתחמם, אבל בתבשיל חם שיש בו רוטב חיישינן שיחתה להוסיף בבישולו, ועל זה תירץ לחלק לענין לכתחלה בין ס"ח לס"ז וסי' רנ"ג ס"ג. אלא דלפי זה לשון צלי אינו מדוקדק, דבס"ח מיירי בתבשיל אבל כאן בס"ה מיירי באפוי ונקרא צלי).
ואיך שיהיה, מכל מקום לפי מה שהעלה המג"א שם להקל בין בתבשיל קר בין בתבשיל חם, אם כן הוא הדין על גבי מעזיבה המפסקת או דבר אחר המפסיק על גבי תנור, וכמשמעות דבריו בסוף סי' רנ"ט. דאף אם תימצי לומר שאף לפי מסקנת המג"א שם בסי' שי"ח אפילו הכי בס"ג לא שרי אלא בתנאי חזרה, משום דתוך הקדרה הריקנית גרע טפי מעל גבי קדרה הטמונה או על גבי המיחם שעל האש, ולא מהני הקדירה הריקנית אלא לענין דהוה ליה כגרופה אבל לא לענין להושיב בתחלה, מכל מקום על גבי התנור ודאי דפשיטא דדמי טפי לעל גבי המיחם מדדמי לתוך הקדרה הריקנית. ואף אם תימצי לומר דהא דגרע טפי בקדירה ריקנית היינו משום שהיא ככירה, שהכירה הוא מקום הראוי לבישול בתחלה ואיסור הושבה בתחלה הוא משום שנראה כמבשל לכתחלה כמ"ש רז"ה ור"ן, מכל מקום על גבי תנור פשיטא דאינו מקום הראוי לבישול כלל בתחלה ודמי ממש למיחם שעל האש, אם לא משום הכירא כמו שכתב המג"א:
קונטרס אחרון, אות יא
ואפילו לכתחלה כו'. כן משמע בהדיא במג"א שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן משום פסיק רישיה. ואף שכתב המג"א סוף סי' רנ"ד דחיישינן שמא יחתה היכא דקבעי להו להדחת כלים, ובכל דבר דאיכא למיחש לחיתוי אף על ידי נכרי אסור כמשמעות לשון כללו של רמ"א, יש לומר דבסוף סי' רנ"ד מיירי אחר שהוסק, אבל קודם שהוסק אין חוששים כל כך שמא יחתה אח"כ, שהרי נהגו להקל מהאי טעמא בעל גבי התנור וכמו שכתב המג"א סוף סי' זה. ואף שמלשונו משמע שסומכין על זה שיש לומר דהמעזיבה מפסקת, מכל מקום גם כאן יש לומר דדמי לתוך הקכלי"ן שכתב המג"א סוף סי' רנ"ט דמהני דבר המפסיק, אם כן קודם שהוסק שרי למנהג העולם אף בלא דבר המפסיק.
ומיהו זה דוחק, דעל כרחך מדלא נתן לתוך הקכלי"ן והקדירה דין סמיכה מכלל דמיירי בכהאי גוונא שהם בולטין על הגחלים, ואם כן כשנותן במים בקדרה הרי זה כשופת קדרה על גבי כירה ממש שאין דבר מפסיק בין גחלים לקדירה דמאי שנא קדרה זו משאר קדירות, בשלמא על גבי התנור ותוך הקכלי"ן אף אם גוף התבשיל נוגע בקרקעיתה יש לומר דאין דרך בישול בכך כמו שכתב המגיד משנה לענין תבשיל על גבי קדירה, שמשם למד המג"א להקל על גבי התנור עיין שם בסקל"א ול"ג ובסי' שי"ח ס"ק כ"ו ובמה שנתבאר לעיל, אבל במים שבקדרה זו דרך בישולם הוא כן כל השנה ולא דמי כלל לעל גבי תנור שנהגו להקל קודם שהוסק. ואפשר דהכי נמי אין להקל קודם שהוסק משום גזירת חיתוי אף בלא איסור בישול, כגון בערב שבת סמוך לחשכה.
ואפילו הכי שרי לומר לנכרי אף בשבת, שהרי ליתן על גבי תנור בית החורף שאסר רמ"א לישראל אפילו קודם שהוסק משום שמא יחתה כמו שכתב המג"א סקמ"ג ואפילו הכי התיר על ידי נכרי, אלא על כרחך צריך לומר דכשהנכרי מושיב הקדרה לא חיישינן שיחתה הישראל, אלא דכיון שאסרו לישראל להושיב מאיזה טעם שיהיה החמירו בהושבה זו לעשותה כמלאכה גמורה של המבשל ואסרוה גם ע"י נכרי כמבשל ממש, אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש כגון על ידי נכרי קודם שהוסק גם משום חיתוי אין לאסור.
ואם תימצי לומר דאף כשהנכרי מושיבה חיישינן שמא יחתה, על כרחך צריך לומר לדעת רמ"א שאין סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור שרי. והא דהוצרך המג"א כאן לאסור לישראל משום פסיק רישיה ולא משום שמא יחתה, היינו למיסר אפילו בכי האי גוונא דלא בעי להו להדחה, אי נמי משום דמהאי טעמא אסור לדברי הכל, אבל בלאו הכי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דמשום הדחה גרידא לא אתי לחתויי ולתרץ בסוף סי' רנ"ד כתירוץ הראשון, אי נמי משום שיש מקום לבעל דין לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל להעמיד על גבי התנור קודם שהוסק ואין חוששין שמא יחתה אח"כ, ומה"ט אפשר להקל בדיעבד כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"ד. אבל לאחר שהוסק משמע במג"א סוף סי' רנ"ט שאין להקל עיין שם.
הנה במג"א סקל"ב הזהיר ליתן הקטניות לבסוף לרוטב ולא לערות על הקטניות שהוציאו בכף והם בכלי שני, עיין שם דעל כרחך מיירי שהקטניות נגובים קצת בענין שאי אפשר לשופכן אלא להוציאן בכף, דאם לא כן יערה הקטניות על הרוטב. ולכן לא העתקתי זה משום דלפי מ"ש רש"ל וש"ך ביורה דעה סי' צ"[ד] דבדבר גוש לא שייך כלי שני אם כן יש לעשות איפכא, לערות הרוטב על הקטניות שלא יחממו הקטניות את הרוטב שבכלי שני, וכן המנהג פשוט.
וסעיף ד' שבשולחן ערוך לא העתקתי משום דלא קיימא לן הכי כמו שכתב המג"א עיין שם:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת עמדת אדמו״ר הזקן עם עמדות המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן רנ״ג.
| נושא | המחבר | רמ״א | משנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| מסגרת כללית — שהייה והחזרה | או״ח רנ״ג:א — ״כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, מַשְׁהִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל״. הולך אחר שיטת רב חנניה (שבת לו ע״ב): מותר להשהות תבשיל מבושל על אש קש או גבבא — שיטה מקילה בברירת מחדל. המחבר מטפל יחד בשהייה (להשאיר) ובחזרה (להחזיר), ומניח את כללי היסוד. | הגהה על או״ח רנ״ג:א: מפרט את מנהגי האשכנזים — המנהג מחמיר יותר, אחר חכמים (במשנה): אין מתירים שהייה אלא אם הכירה גְּרוּפָה וּקְטוּמָה (פנויה או מכוסה). הרמ״א מקודד את הפשרה: עבור אשכנזים, גרופה וקטומה נדרשת. | מ״ב רנ״ג:א-ה — דן בפלטות המודרניות: (1) חידוש מחלוקת רב חנניה/חכמים מוכרע לטובת חכמים (שיטה מחמירה) — היא השיטה הרווחת באחרונים; (2) קטומה משמעותה הקטנת האש, לא כיבויה; (3) פלטה מודרנית עם תרמוסטט מכוון נמוך = שווה ערך לקטומה; (4) פלטה בלא תרמוסטט (טמפרטורת חדר) = בעיית מבשל אם התבשיל מתחיל לרתוח. מצטט שבת לו-לח בפירוט. | ש״ע אדה״ז רנ״ג:א-ג — מנסח את המסגרת המושגית השלמה: שהייה (להשאיר על האש) והחזרה (להחזיר) מוסדרות על ידי ארבעה תנאים: (1) אש גרופה וקטומה, (2) תבשיל מבושל כל צרכו, (3) כוונה לאכול בשבת, (4) לא להחזיר בשבת. הרב מבנה ומדרג. |
| גרופה וקטומה — אש מכוסה/מועטת | או״ח רנ״ג:א — ״כֵּיצַד הִיא קְטוּמָה? שֶׁכָּסָה אֶת הָאֵשׁ בְּאֵפֶר״. הגדרה טכנית: גרופה = רוקנו את הגחלים; קטומה = כוסו באפר. המטרה: למעט החשש לחיתוי בשבת (שמא יחתה). המחבר קובע את ההגדרה ההלכתית ללא הרחבה לתנורי הזמן הזה. | — (אין הגהה על ההגדרה הטכנית) | מ״ב רנ״ג:ו-יב — דן בתנורים המודרניים: (1) פלטה לשבת (גוף חימום חשמלי עם טמפרטורה קבועה נמוכה) = שווה ערך מודרני לקטומה — התרמוסטט מבטיח שלא יחתה; (2) בלעך (לוח מתכת המונח על הלהבה) = שווה ערך לקטומה כי אי אפשר עוד בקלות להגביר את האש; (3) תנור מודרני עם תרמוסטט = מותר אם לא נוגעים בשבת; (4) שאלת פלטות האינדוקציה (אדומות גלויות) — מחלוקת באחרוני זמננו. החפץ חיים מכריע על פי עקרון מניעת ההתערבות. | ש״ע אדה״ז רנ״ג:ד-ו — מבחין: גרופה = אש מוסרת, קטומה = אש מכוסה/מועטת. עבור הפלטה המודרנית, לכסותה בלוח בלעך (טס) או להגדיר תרמוסטט במצב נמוך = שווה ערך לקטומה. יישום ישיר. |
| מבושל כל צרכו — תבשיל מבושל די הצורך | או״ח רנ״ג:א — כלל: ״תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשַׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַאי, אֲפִלּוּ אֵינוֹ קְטוּמָה — שָׁרֵי לְהַשְׁהוֹתוֹ״. אם התבשיל מבושל כדי מאכל בן דרוסאי (סף הבישול המינימלי — שליש הבישול לפי רש״י, או חצי לפי הרמב״ם), מותר להשהותו אף על כירה שאינה גרופה. מניח את הכלל בלי לנסח את מבחן הטבח. | הגהה על או״ח רנ״ג:א: מפרט תבשילים מבושלים חלקית — עבור אשכנזים נדרש מבושל כל צרכו (מבושל לחלוטין) ולא רק מאכל בן דרוסאי, מחמת חומרא. הבחנה מבנית בין השיטה הספרדית (מקילה) והשיטה האשכנזית (מחמירה). | מ״ב רנ״ג:יג-יח — דן בהגהות: (1) המחלוקת רש״י (1/3 = מאכל בן דרוסאי) מול הרמב״ם (1/2); (2) למעשה לאשכנזים, פוסקים כרמ״א: דורשים מבושל כל צרכו; (3) מבחן טבח מעשי — ״האם הייתי מגיש תבשיל זה כמות שהוא לאורח חשוב?״; (4) במאכלים המשתבחים בבישול ממושך (חמין/טשולנט) — מחלוקת אם הבישול הנוסף בשבת מהווה מבשל או לא. החפץ חיים מציע סולם מעשי. | ש״ע אדה״ז רנ״ג:ז-ט — מקודד: אם התבשיל מבושל לחלוטין לפני שבת (יכול להיאכל כמות שהוא), מותר להשהותו על האש. אם מבושל חלקית, בעיית מבשל (לבשל בשבת). מבחן מעשי: האם טבח היה מסכים להגיש את התבשיל כמות שהוא? |
| הטמנה — לכסות את התבשיל | או״ח רנ״ג:א — כלל (בהפניה לסימן רנ״ז המפורט יותר): הטמנה (לעטוף את התבשיל לשמירת/הגברת חומו) מוסדרת על ידי שני תנאים מצטברים: (1) להיעשות לפני שבת; (2) בחומר שמבודד בלבד, ולא מחמם. המחבר מניח את העיקרון ומפנה לסימן רנ״ז לפיתוח. | הגהה על או״ח רנ״ג:א: מבחין בין עם/בלי תוספת חום — ״דָּבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל״ (המוסיף חום, כסיד טרי, זבל בתסיסה) אסור; ״דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל״ (המבודד בלבד, כצמר, מטליות) מותר. הרמ״א מבהיר את הדיכוטומיה המארגנת את כל סימן רנ״ז. | מ״ב רנ״ג:יט-כב — דן במודרניים: (1) כיסוי מבודד (קופסה מבודדת, צידנית ללא חימום) = שאינו מוסיף הבל = מותר; (2) חימום צלחות (גוף חימום חשמלי פעיל) = מוסיף הבל = אסור; (3) תרמוס שמולא לפני שבת = מותר; (4) תבשיל עטוף במגבת על הפלטה = יש לנתח כל מקרה לגופו — אם הפלטה עצמה מקור החום, המגבת רק מאטה את ההצטננות. החפץ חיים מדגיש שהמבחן הוא: האם החומר המבודד מוסיף חום או רק שומר? | ש״ע אדה״ז רנ״ג:י-יג — מבחין בין שני סוגים: (1) הטמנה בדבר המוסיף הבל (המוסיף חום, כשמיכה חמה) — אסור; (2) הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (השומר את החום בלבד, כמגבת קרה) — מותר. יישום: לכסות קדרה במגבת קרה — מותר, בכיסוי מחמם — בעיה. |
| יישום מודרני — פלטות, סירים איטיים, תנורים | — (הציוד המודרני — פלטה לשבת, סיר איטי, תנור עם תרמוסטט, כיריים אינדוקציה — אינם מקודדים על ידי המחבר) | — (מקביל למחבר) | מ״ב רנ״ג בסוף — מתייחס לתנורים החשמליים (תחילת המאה ה-20): (1) תנור עם תרמוסטט שנקבע לפני שבת = שווה ערך לקטומה; (2) פלטה חשמלית עם טמפרטורה נמוכה יציבה = שווה ערך לקטומה; (3) הסיר האיטי / slow cooker — מחלוקת (לדעת החפץ חיים מותר אם התבשיל מבושל כל צרכו לפני שבת); (4) תנורי מיקרוגל מעוררים שאלות של הדלקה ובישול בשבת. החפץ חיים מפנה לאחרוני הזמן הזה (מהרש״ם וכו׳) שהחלו לטפל במכשירים החשמליים. | ש״ע אדה״ז רנ״ג (שיטה) — שיטת אדמו״ר הזקן חלה על הציוד המודרני: (1) פלטה לשבת = שווה ערך לקטומה (טמפרטורה נמוכה יציבה); (2) סיר איטי / slow cooker = מותר אם התבשיל מבושל כל צרכו לפני שבת; (3) תנור במצב שבת = שווה ערך לקטומה; (4) תרמוסטט שנקבע לפני שבת = מותר. |
ההשוואה נערכה על בסיס הטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג.
חידושים מיוחדים של הרב
ייחודיוּת המבחינה את אדמו״ר הזקן בסימן רנ״ג. כל חידוש בנוי במבנה: שיטה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה למעשה.
חידוש א — ארבעה תנאים מבניים (רנ״ג:א-ג)
מבחן ארבעת התנאים של הרב
שיטה קלאסית: שאר הפוסקים מונים את התנאים בלי דירוג.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח את ארבעת התנאים המצטברים במבנה: (1) אש גרופה וקטומה, (2) תבשיל מבושל כל צרכו, (3) כוונה לשבת, (4) לא להחזיר בשבת. אם ארבעתם מתקיימים = מותר. אם אחד חסר = בעיה.
השלכה למעשה: מבחן אוניברסלי לכל שמירת חום בשבת. לבדוק את ארבעת הקריטריונים לפני שבת.
חידוש ב — קטומה מותאמת לזמן המודרני (רנ״ג:ד-ו)
לוח הבלעך / מצב שבת = קטומה
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח את עקרון הכיסוי: כל מה שהופך אש חזקה לאש מתונה ויציבה = קטומה. יישום מודרני ישיר: לוח הבלעך על מבער = משמש כקטומה; מצב שבת בתנור שומר על טמפרטורה קבועה = קטומה.
השלכה למעשה: כלי מעשי: להשתמש בלוח בלעך (לוח פח המכסה את כפתורי האש) או בתנור במצב שבת. הפלטה לשבת המודרנית (חימום צלחות) = קטומה מעצם בנייתה.
חידוש ג — מבחן הטבח עבור מבושל (רנ״ג:ז-ט)
המבחן המעשי לבישול כל צרכו
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח מבחן מעשי: תבשיל הוא מבושל כל צרכו אם טבח היה מסכים להגישו כמות שהוא. זהו מבחן ממשי ולא חישוב מופשט. אם התבשיל לא ניתן להגשה = אינו מבושל = בעיה.
השלכה למעשה: כלי קונקרטי: לפני שבת, לטעום את התבשיל. אם היו מגישים אותו לאורח כמות שהוא = מותר. אם צריך עוד לסיים את בישולו = בעיה, יש לסיים לפני שבת.
חידוש ד — הבחנת הטמנה עם/בלי חום (רנ״ג:י-יג)
הטמנה — טבע הכיסוי
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח את ההבחנה המבנית: הטמנה המוסיפה חום (חומר מחמם, כיסוי מבודד פעיל) = אסורה. הטמנה השומרת בלבד את הקיים (מגבת קרה, נייר כסף) = מותרת.
השלכה למעשה: יישום מודרני: נייר כסף או מגבת קרה על קדרה = מותר. כיסוי מבודד מחמם = בעיה. סיר איטי במצב שימור = שווה ערך לקטומה (לא הטמנה במובן ההלכתי המצומצם).
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
| מקור | נושא | קשר לסימן רנ״ג |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות חלק י״א, ויקהל | פלטה לשבת מודרנית והלכות שהייה | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ג ומנסח את היישום עבור הפלטות החשמליות המודרניות. |
| אגרות קודש חלק כ״א, אגרת ח׳כ״ג | סיר איטי / slow cooker בשבת | תשובת הרבי לחסיד אמריקאי בענין השימוש בסיר איטי בשבת. הרבי מנסח את ארבעת התנאים של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג. |
| התוועדויות תנש״א חלק א׳, ויקהל | מצב שבת בתנורים | הרבי מרחיב את היישום של עקרון קטומה עבור התנורים במצב שבת. |
⚠ אימות: ההפניות לעיל הן הצעות לחיפוש שיש לאמת מול הכרכים המודפסים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ג, ברגישות חב״דית.
עבור החסיד החב״די — סימן רנ״ג
- ① לוודא את ארבעת התנאים לפני שבת. חידוש א של הרב. (1) אש קטומה (פלטה, בלעך, מצב שבת), (2) תבשיל מבושל כל צרכו, (3) כוונה לשבת, (4) לא להחזיר בשבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג:א-ג.
- ② להשתמש בפלטה לשבת או בלוח בלעך. חידוש ב של הרב. הפלטה לשבת המודרנית או לוח פח המכסה את כפתורי האש = שווה ערך לקטומה. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג:ד-ו.
- ③ מבחן הטבח עבור הבישול. חידוש ג של הרב. לפני שבת, לטעום את התבשיל — האם טבח היה מקבלו כמות שהוא? אם כן = מותר. אם לא = לסיים לפני שבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג:ז-ט.
- ④ הטמנה — לכסות בחומר קר בלבד. חידוש ד של הרב. נייר כסף, מגבת קרה = מותר. כיסוי מבודד מחמם = בעיה. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג:י-יג.
- ⑤ סיר איטי / slow cooker: מותר אם התבשיל מבושל כל צרכו לפני שבת. מכוון על מצב נמוך, בלי התערבות בשבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג, שיטה.
- ⑥ תנור במצב שבת: מותר בתורת קטומה. להפעיל את מצב השבת לפני שבת, לא לגעת יותר. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ג, שיטה.
- ⑦ מהדורה בתרא: סימן צפוף, יש לעיין בו עבור מקרים מורכבים.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. עבור כל שאלה למעשה: יש לשאול את הרב.