Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רס"ג

מִי וָמִי הַמַּדְלִיקִין וְאִם טָעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים:

תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אָדָם נֵר דּוֹלֵק בְּשַׁבָּת בְּכָל חֵדֶר וְחֵדֶר שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת, שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ אוֹ בְּאֶבֶן.

וְחַיָּב כָּל אָדָם כְּשֶׁאוֹכֵל סְעֻדַּת הַלַּיְלָה לְאָכְלָהּ אֵצֶל אוֹר הַנֵּר, שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת הוּא. וְעִקַּר מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת הוּא נֵר זֶה שֶׁאוֹכֵל אֶצְלוֹ. וִיהֵא זָהִיר בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ יָפֶה. וְכָל הַזָּהִיר בּוֹ — זוֹכֶה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", עַל יְדֵי "נֵר מִצְוָה" בָּא אוֹר תּוֹרָה.

וְיֵשׁ מְכַוְּנִים לַעֲשׂוֹת ב' פְּתִילוֹת בְּנֵר זֶה: אֶחָד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". וּבְנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב וְכַיּוֹצֵא בָהֶן — מַדְלִיקִין ב' נֵרוֹת. וִיכוֹלִין גַּם כֵּן לְהוֹסִיף וּלְהַדְלִיק ג' אוֹ ד', כִּי יְכוֹלִין לְהוֹסִיף עַל דָּבָר הַמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד דָּבָר אַחֵר, רַק שֶׁלֹּא יִפְחוֹת.

וְלָכֵן אִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה פַּעַם אַחַת לְהַדְלִיק — נוֹהֲגִין שֶׁמַּדְלֶקֶת כָּל יָמֶיהָ ג'. וְאִם שָׁכְחָה כַּמָּה פְעָמִים — מוֹסֶפֶת בְּכָל פַּעַם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן שֶׁתְּהֵא זְהִירָה מִכַּאן וּלְהַבָּא בִּכְבוֹד שַׁבָּת וְלֹא תָבֹא לִידֵי שִׁכְחָה.

אֲבָל אִם נֶאֶנְסָה וְלֹא הִדְלִיקָה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — אֵינָהּ צְרִיכָה לְהוֹסִיף כְּנֶגֶד זֶה.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק לְעוֹלָם ז' נֵרוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק עֲשָׂרָה, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם.

וְנוֹהֲגִין לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת ב' נֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה כְּרוּכִים, לִזְכּוֹר שֶׁ"זָּכוֹר" וְ"שָׁמוֹר" בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וְאַף בְּבֵיתוֹ טוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְפִי טַעַם זֶה. וְגַם כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הָאוֹרָה לְהִדּוּר מִצְוָה. וְעַל נֵרוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין מְבָרְכִין, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Who lights and what to do if they erred on a cloudy day, containing 25 *se'ifim*: The Sages instituted that every person should have a lamp burning on Shabbos in every room he enters on Shabbos, for the sake of *shalom bayis*, so that he should not stumble over a piece of wood or a stone. And every person is obligated, when he eats the night meal, to eat it by the light of the *ner*, for that is included in *oneg Shabbos*. The main *mitzvah* of lighting the candles is the candle by which one eats. And one should be careful to make it beautiful. Whoever is careful with it merits sons who are *talmidei chachamim*, as it is said: "For the commandment is a lamp, and the Torah is light" — through the "lamp of the commandment" comes the light of the Torah. Some have the kabbalistic intent to make two wicks in this candle: one opposite zachor, and one opposite shamor. With candles of wax or tallow and the like — one lights two candles. One may also add and light three or four, since one may add to something intended as parallel to something else, provided one does not diminish. Therefore a woman who once forgot to light — the custom is that she lights three all her days. And if she forgot several times — she adds each time, so that she should have a sign and a remembrance to be careful henceforth in honoring Shabbos and not come to forget. But if she was forced and did not light — for example, she was imprisoned and the like — she need not add for this. Some have the custom always to light seven candles. Others have the custom to light ten, for a reason known to them. The custom is to light in the synagogue two intertwined wax candles, to recall that zachor and shamor were said in one utterance. And in one's home too it is good to do so for this reason. And also in order to add light as *hiddur mitzvah*. On the candles of the synagogue one does not recite a *berachah*, for the reason that will be explained:

מִי שֶׁאֵין לוֹ מָעוֹת לִקְנוֹת נֵר לְשַׁבָּת — חַיָּב אֲפִלּוּ לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בִּשְׁבִיל נֵר זֶה. וְאֵין זֶה בִּכְלַל "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת", לְפִי שֶׁזֶּהוּ בִּכְלַל עֹנֶג סְעֻדַּת הַלַּיְלָה, שֶׁכְּשֶׁאוֹכְלָהּ בְּלֹא נֵר — אֵין לוֹ עֹנֶג מִמֶּנָּה כָּל כָּךְ, וּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה הִיא מֵעִקַּר סְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת, וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ: "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ב:

One who has no money to buy a candle for Shabbos — must even go round the doors for this candle. This does not fall under "make your Shabbos like a weekday and do not depend on creatures," because this is part of the *oneg* of the night meal: when one eats it without a candle there is not much enjoyment in it. The night meal is essential among the meals of Shabbos and is not similar to the *seudah shelishis* about which they said "make your Shabbos like a weekday and do not depend on creatures," as explained in siman 242:

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מְעַט מָעוֹת וְצָרִיךְ לִקַּח בָּהֶם מַאֲכָלִים לְשַׁבָּת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת נֵר — הֲרֵי הַנֵּר קוֹדֵם לְכָל הַמַּאֲכָלִים שֶׁל שַׁבָּת, חוּץ מִפַּת, שֶׁהַפַּת קוֹדֶמֶת לְנֵר, שֶׁהִיא עִקַּר מִצְוַת הַסְּעֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ד:

Even one who has a little money in hand and needs to buy food for Shabbos with it, and will have nothing left to buy a candle — the candle takes precedence over all the foods of Shabbos, except for bread: bread takes precedence over the candle, because it is the essence of the *mitzvah* of the meal, as will be explained in siman 274:

וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וְנֵר לְשַׁבָּת — נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּדּוּשׁ הַיּוֹם הוּא מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם עַל הַיַּיִן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְגַם אֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, וּלְפִיכָךְ נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, שֶׁמִּצְטַעֲרִין בְּנֵי בֵיתוֹ לֵישֵׁב בַּחֹשֶׁךְ וְלֶאֱכוֹל. וְלָכֵן אִם יֵשׁ לוֹ נֵר אֶחָד לֶאֱכוֹל אֶצְלוֹ — דַּי בְּכָךְ, וְיִקְנֶה אַחַר כָּךְ יַיִן לְקִדּוּשׁ:

If his means do not suffice to buy wine for *Kiddush* and a Shabbos candle — the Shabbos candle takes precedence. And even though the *Kiddush* of the day is Torah law, on wine it is only by rabbinic enactment, and one may also make *Kiddush* on bread. Therefore the Shabbos candle takes precedence for the sake of *shalom bayis*, since the members of the household are distressed to sit in the dark and eat. So if he has one candle to eat by — that is enough, and he will afterwards buy wine for *Kiddush*:

אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים חַיָּבִים לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶם נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת בּוֹ יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁמְּצוּיוֹת בַּבַּיִת וְעוֹסְקוֹת בְּצָרְכֵי הַבַּיִת. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כָּבְתָה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְכָךְ נָתְנוּ לָהּ מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁתְּתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקְלָה. וּלְפִיכָךְ אַף אִם יִרְצֶה הַבַּעַל לְהַדְלִיק בְּעַצְמוֹ — הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת.

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁהוּא יִתְעַסֵּק בְּתִקּוּן הַפְּתִילוֹת וְהַנֵּרוֹת, וְגַם יַדְלִיק בִּשְׁאָר חֲדָרִים שֶׁאֵין אִשָּׁה מַדְלֶקֶת שָׁם.

וְנוֹהֲגִין כְּשֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת — הַבַּעַל מַדְלִיק וּמְבָרֵךְ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל בִּשְׁאָר הַשַּׁבָּתוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִדָּה, וְכֵן בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהִיא נִדָּה — מְבָרֶכֶת בְּעַצְמָהּ (עַיֵּן סִמָּן פ"ח):

Both men and women are obligated to have in their homes a burning candle on Shabbos, except that women are more warned about it, since they are present at home and engaged in household needs. And further, because she extinguished the lamp of the world — therefore the *mitzvah* of lighting the Shabbos candle was given to her, that she should rectify what she damaged. Therefore even if the husband wants to light himself — the wife has priority. Nevertheless, it is good that he occupy himself with preparing the wicks and candles, and also light in the other rooms where the wife does not light. The custom is, when the wife is in childbirth — the husband lights and recites the *berachah* on the first Shabbos, but on the other Shabbasos, even though she is *niddah*, and likewise every time she is *niddah* — she herself recites the *berachah* (see siman 88):

לֹא יַקְדִּים לְמַהֵר לְהַדְלִיקוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לְפִי שֶׁאָז אֵינוֹ נִכָּר שֶׁמַּדְלִיקוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְגַם לֹא יְאַחֵר. וְאִם רוֹצֶה לְהַדְלִיק הַנֵּר בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וּלְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סָמוּךְ לְהַדְלָקָה — רַשַּׁאי, כִּי כֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת לְאַלְתַּר — אֵין זוֹ הַקְדָּמָה, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה (עַיֵּן סִמָּן רס"א).

וְאִם הִדְלִיק הַנֵּר בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד — צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַהַדְלָקָה עַצְמָהּ נִכֶּרֶת שֶׁהִיא לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמִכַּאן סָמְכוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מְשַׁגְּרִים הַתִּינוֹק[וֹ]ת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבָתֵּיהֶם קֹדֶם "בָּרְכוּ" שֶׁיְּצַוּוּ לְהַדְלִיק אָז, וְלֹא יַדְלִיקוּ קֹדֶם מִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִים אָז עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת:

One should not hasten to light it while the day is still large, because then it is not recognizable that he is lighting it in honor of Shabbos. Nor should he delay. And if he wants to light the candle while the day is still large and accept Shabbos upon himself at that time, immediately after the *hadlakah* — he may, since accepting Shabbos upon himself immediately is not premature, provided it is from *plag haMincha* onward, which is an hour and a quarter in temporal hours before night (see siman 261). If he lit the candle while the day is still large and did not accept Shabbos upon himself immediately — he must extinguish it and re-light it for the sake of Shabbos, so that the *hadlakah* itself is recognizable as being in honor of Shabbos. And from here the early authorities established the practice of sending children home from synagogue before Barechu, to instruct them to light then, and not to light before Mincha, since they do not accept Shabbos upon themselves then:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִדְלִיק נֵר שַׁבָּת חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת וְנֶאֱסַר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ. וְעַל פִּי זֶה נוֹהֲגוֹת הַנָּשִׁים שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ הַנֵּרוֹת — מַשְׁלִיכוֹת לָאָרֶץ הַפְּתִילָה שֶׁבְּיָדָן שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהּ הַנֵּרוֹת, וְאֵינָן מְכַבּוֹת אוֹתָהּ, שֶׁכְּבָר חָל עֲלֵיהֶן שַׁבָּת בִּגְמַר הַדְלָקָה זוֹ. אֲבָל יְכוֹלוֹת לְהַדְלִיק נֵרוֹת הַרְבֵּה, שֶׁכֻּלָּן מִצְוַת הַדְלָקָה אַחַת הֵן, וְאֵין קַבָּלַת הַשַּׁבָּת חָלָה עַד אַחַר גְּמַר הַהַדְלָקָה.

וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה כְּלָל בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת, אֶלָּא בְּהַתְחָלַת תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "בָּרְכוּ" הַכֹּל פּוֹרְשִׁים מִמְּלַאכְתָּם. וְכֵן עִקָּר (וּמִכָּל מָקוֹם, לְדִבְרֵי הַכֹּל צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל שַׁבָּת לְאַלְתַּר אַחַר הַהַדְלָקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה).

אֲבָל הַמִּנְהָג הוּא כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה הַמַּדְלֶקֶת מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת עָלֶיהָ בְּהַדְלָקָה זוֹ, וְלָכֵן תִּתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת מֻתָּרִים בִּמְלָאכָה עַד "בָּרְכוּ". וַאֲפִלּוּ אוֹתָהּ אִשָּׁה, אִם הִתְנֵית תְּחִלָּה אֲפִלּוּ בְּלִבָּהּ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ — מוֹעִיל לָהּ תְּנַאי זֶה בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ — אֵין לִסְמוֹךְ עַל הַתְּנַאי, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין תְּנַאי מוֹעִיל כְּלָל לְפִי דַּעַת הָאוֹמְרִים שֶׁקַּבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת.

וְכָל זֶה כְּשֶׁהִדְלִיקָה הַנֵּרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁהֵן עִקַּר הַמִּצְוָה וּבָהֶן תְּלוּיָה קַבָּלַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלֶקֶת בַּבַּיִת וּבִשְׁאָר חֲדָרִים — אֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בָּהֶן לְדִבְרֵי הַכֹּל, וּמֻתָּר לָהּ לַעֲשׂוֹת אַחֲרֵיהֶן כָּל הַמְּלָאכוֹת עַד שֶׁתַּדְלִיק נֵרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן.

וְכָל זֶה בְּאִשָּׁה, אֲבָל בְּאִישׁ הַמַּדְלִיק אֵין בּוֹ שׁוּם מִנְהָג כְּלָל, וּמַעֲמִידִין עַל עִקַּר הַדִּין שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת אֶלָּא בַּאֲמִירַת "בָּרְכוּ". וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַתְנוֹת לְכַתְּחִלָּה:

Some say that since he lit the Shabbos candle, Shabbos has fallen upon him and he is forbidden in performing *melachah*, unless he made the explicit condition that he is not accepting Shabbos with this *hadlakah*. On this basis, women have the custom, after they have made the *berachah* and lit the candles — to throw to the ground the wick they had in their hand with which they lit the candles, and they do not extinguish it, since Shabbos has already fallen upon them at the end of this *hadlakah*. But they may light many candles, since all of them belong to one *mitzvah* of *hadlakah*, and the acceptance of Shabbos does not fall until after the end of the *hadlakah*. Others disagree and say that the acceptance of Shabbos does not depend at all on the *hadlakah* of the candles, but on the beginning of the Maariv prayer of Shabbos: since once the *shaliach tzibbur* says Barechu, everyone ceases from their work. And this is the essential view (however, according to all opinions, one must accept Shabbos immediately after the *hadlakah*, as explained above). But the custom is according to the first view: the woman who lights accepts Shabbos upon herself with this *hadlakah*, and therefore she shall pray Mincha first; but the other household members are permitted in *melachah* until Barechu. And even that woman, if she stipulated beforehand — even in her heart — that she is not accepting Shabbos with this *hadlakah*, this stipulation is effective for her in case of need. But outside of a case of need — one should not rely on the stipulation, since some say that the stipulation is of no use at all according to those who hold that the acceptance of Shabbos depends on the *hadlakah* of the Shabbos candle. All this concerns when she lit the candles on the table, which are the main *mitzvah* and on which the acceptance of Shabbos depends. But the other candles she lights in the house and in the other rooms — the acceptance of Shabbos does not depend on them according to all opinions, and she is permitted to perform any *melachos* afterwards until she lights the candles on the table. All this is for a woman; but for a man who lights there is no custom at all, and we go by the main law that the acceptance of Shabbos does not depend on the *hadlakah* of the candles but on the saying of Barechu. Nevertheless, it is good to stipulate *l'chatchilah*:

הַמַּדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה — חַיָּבִים לְבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת", אוֹ "שֶׁל יוֹם טוֹב", כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים עַל שְׁאָר כָּל מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן.

וְהַמִּנְהָג שֶׁמְּבָרְכִים אַחַר הַהַדְלָקָה, לְפִי שֶׁסּוֹבְרִין שֶׁאִם תְּבָרֵךְ תְּחִלָּה קִבְּלָה לְשַׁבָּת, וּתְהֵא אֲסוּרָה לְהַדְלִיק. וְאַף בְּיוֹם טוֹב מַדְלִיקִין תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בִּבְרָכָה אַחַת לְבָרֵךְ אוֹתָהּ פְּעָמִים קֹדֶם הַדְלָקָה וּפְעָמִים אַחַר כָּךְ. וּכְדֵי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּה — אֵינָהּ נֶהֱנֵית מִן הָאוֹר עַד אַחַר הַבְּרָכָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּשִׂימָה יָדָהּ לִפְנֵי הַנֵּר מִיָּד אַחַר הַהַדְלָקָה עַד אַחַר גְּמַר הַבְּרָכָה, וְאָז מְסִירָה יָדָהּ וְנֶהֱנֵית מִן הָאוֹר, וְזֶה נִקְרָא עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּה:

One who lights a candle of Shabbos and Yom Tov, whether man or woman — must recite the *berachah* before the act: "Blessed are You, Hashem our G-d, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the candle of Shabbos", or "of Yom Tov", as one blesses on all other *mitzvos* of rabbinic origin before their performance. The custom is to recite the *berachah* after the *hadlakah*, because they hold that if she blesses first, she has accepted Shabbos and would then be forbidden to light. Even on Yom Tov one lights first, so as not to split one *berachah* — reciting it sometimes before *hadlakah* and sometimes after. In order that the *berachah* be before the act — she does not benefit from the light until after the *berachah*: that is, she places her hand before the *ner* immediately after the *hadlakah* until after the conclusion of the *berachah*, and then she removes her hand and benefits from the light — this is called before the act:

בַּחוּרִים הַהוֹלְכִים לִלְמוֹד חוּץ לְבֵיתָם — צְרִיכִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת בְּחַדְרָם וּלְבָרֵךְ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים שָׁם, לְפִי שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה אַף בְּלֹא אֲכִילָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ וָאֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

אֲבָל מִי שֶׁהוּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ וּמַדְלִיק בְּכָל הַחֲדָרִים שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְבָרֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ בְּבֵית אֲכִילָה.

אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ — אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְאָרֵחַ.

וְאִם אֵין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם (וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ אֶלָּא שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם גַּם כֵּן, וְצָרִיךְ הַבַּעַל הַבַּיִת לְהַדְלִיק שָׁם נֵר שֶׁלּוֹ) — אֵין הָאוֹרֵחַ צָרִיךְ לְהַדְלִיק שָׁם כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְגַם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת הוּא מְקַיֵּם בְּמַה שֶׁמַּדְלִיקִים נֵר שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ (מִשֶּׁלּוֹ).

אֲבָל אִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיַּדְלִיק בְּבֵיתוֹ (אוֹ אֲפִלּוּ אִם מַדְלִיקִים שָׁם אֶלָּא שֶׁאֵינָן מַדְלִיקִים מִשֶּׁלּוֹ — אֵינוֹ נִפְטָר בְּהַדְלָקָתָם, אַף אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶצְלָם נִפְטָר בְּהַדְלָקָתָם, כְּגוֹן שֶׁסָּמוּךְ עַל שֻׁלְחָנָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכְּלַל בְּנֵי בֵיתָם וְנִפְטָר בַּנֵּר שֶׁלָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו שֶׁאֵינוֹ אֶצְלָם — אֵינוֹ נִפְטָר בְּנֵרָם, אֶלָּא) צָרִיךְ הוּא לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא, עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן פְּרוּטָה לְבַעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בַּנֵּר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיַּקְנֶה לוֹ בַּעַל הַבַּיִת חֵלֶק בַּנֵּר שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע"ז לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה.

(בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֵל שָׁם מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל אִם הוּא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן בַּעַל הַבַּיִת — נַעֲשֶׂה כִּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְיוֹצֵא בְּנֵרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם). וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם:

Young men who go to study away from home must light a Shabbos candle in their room and recite the *berachah* on it, even though they do not eat there, because the *hadlakah* of a candle on Shabbos is an obligation even without a meal, so that one not stumble over wood or stone, as explained above. But one who is with his wife and lights in all the rooms he enters on Shabbos as explained above — does not need to bless on them, since his wife blesses on his behalf in the room of the meal. But when he is not with his wife — he is not exempted by his wife's *berachah* when he has a dedicated room there in the place where he is hosted. If he has no dedicated room there (and even if he has one, but the host also uses it and must light his own candle there) — the guest need not light there at all, since he has *shalom bayis* in the place where he is, and the *mitzvah* of *hadlakas ner Shabbos* he fulfills by the candle lit on Shabbos in his home (from his own). But if he has no one to light at home (or even if they light there but not from his own — he is not exempted by their *hadlakah*, even if in a situation where, had he been with them, he would have been exempted by their *hadlakah*, for example if he is supported at their table and counts as part of their household and is exempted by their candle, nevertheless now that he is not with them — he is not exempted by their candle) — he must fulfill the *mitzvah* of *hadlakas ner Shabbos* where he is, by giving a *perutah* to the host to share with him in his candle, or having the host give him a share in his candle as a gift, as will be explained in siman 677 regarding the Chanukah candle. (When does this apply? When he eats there of his own; but if he is supported at the host's table — he becomes like a member of the host's household and is exempt by the host's candle, and he does not need to share with him at all, as will be explained there.) And all this is when he has no dedicated room there:

ב' אוֹ ג' בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וּמְבָרְכִים כָּל אֶחָד עַל מְנוֹרָה שֶׁלּוֹ — יֵשׁ מְפַקְפְּקִין לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה, לְפִי שֶׁכְּבָר יֵשׁ שָׁם אוֹרָה מְרֻבָּה מִנֵּרוֹת שֶׁהִדְלִיק הָרִאשׁוֹן. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִין הַמִּנְהָג, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִתּוֹסְפָה אוֹרָה בַּבַּיִת — יֵשׁ בָּהּ שְׁלוֹם בַּיִת וְשִׂמְחָה יְתֵרָה לַהֲנָאַת אוֹרָה בְּכָל זָוִית. וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ לְפִי דַעְתָּם לֹא יְבָרְכוּ שְׁנַיִם בִּמְנוֹרָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ קָנִים הַרְבֵּה.

וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְבָרֵךְ בְּחֶדֶר הַמְּיֻחָד לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל שָׁם וְאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם צֹרֶךְ אֲכִילָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וַאֲפִלּוּ בְּחֶדֶר הַמְּיֻחָד לָרִאשׁוֹן, אִם הָרִאשׁוֹן מִשְׁתַּמֵּשׁ שׁוּם צָרְכֵי אֲכִילָה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר וַעֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם — יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְהַדְלִיק שָׁם מִשֶּׁלּוֹ, אוֹ מִמַּה שֶּׁיַּקְנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ עַל הַדְלָקָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלוּם אֵצֶל נֵרוֹתָיו:

Two or three householders who eat at one table and each blesses on his own menorah — some hesitate to say that there is a *berachah l'vatalah* here, since there is already abundant light from the candles the first lit. Others justify the custom: every addition of light in the house carries *shalom bayis* and added joy from the light in every corner. Nevertheless, even according to their opinion, two should not bless on one menorah that has many branches. According to all opinions, the second may bless in the room dedicated to him, even though he does not eat there and does not use it for any food-related need, for the reason explained above. And even in the room dedicated to the first, if the first uses some food-related needs in that room and has not yet been there — the second may light there of his own, or from what the first will give him, and bless on this *hadlakah*, even though he will not use anything by his candles:

וּלְפִיכָךְ נוֹהֲגוֹת מִקְצָת הַנָּשִׁים בְּלֵיל טְבִילָה שֶׁהֵן צְרִיכוֹת לַחֲפוֹף רֹאשָׁן וְגוּפָן בְּחַמִּין מִבְּעוֹד יוֹם בְּבֵית הַמֶּרְחָץ אֵצֶל הַמִּקְוֶה, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶן לְהַדְלִיק הַנֵּרוֹת קֹדֶם לֶכְתָּן לְשָׁם, לְפִי שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת הַשַּׁבָּת עַל יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וַאֲסוּרוֹת לִרְחוֹץ בְּחַמִּין אַחַר כָּךְ, וְאֵינָן רוֹצוֹת לֵילֵךְ בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה לְבֵיתָן לְהַדְלִיק נֵרוֹת שֶׁמִּתְיָרְאוֹת שֶׁלֹּא יְטַנְּפֵם בְּלֶכְתָּן וּתְהֵא בָהֶם חֲצִיצָה, לָכֵן מַדְלִיקִין נֵרוֹת שֶׁלָּהֶן בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל נָשִׁים אִם הוּא סָמוּךְ לְבֵית הַטְּבִילָה, וְהַשַּׁמָשׁ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם דָּבָר מִצָּרְכֵי אֲכִילָה לְאוֹר נֵרוֹתֶיהָ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִיא עַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם דָּבָר שֶׁתֵּהָנֶה בוֹ בַּלַּיְלָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה.

אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַדְלִיק וּלְבָרֵךְ עַל נֵרוֹת הַמְּיֻחָדִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁדֶּרֶךְ לְהַדְלִיקָן שָׁם בְּכָל שַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִם תִּרְצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ צָרְכֵי אֲכִילָה לְאוֹרָן, לְפִי שֶׁנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֵינָן עֲשׂוּיִים לְהָאִיר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן, אֶלָּא לְכָבוֹד בִּלְבָד.

וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב שֶׁבְּלֵיל טְבִילָה יַדְלִיק הַבַּעַל וִיבָרֵךְ.

(אוֹ תֵּלֵךְ בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה לְבֵיתָהּ לְהַדְלִיק שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֶפְשָׁר שֶׁתָּחֹף בְּבֵיתָהּ שֶׁזֶּה יוֹתֵר טוֹב. וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכָל אֵלֶּה — תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ קֹדֶם לֶכְתָּהּ לְבֵית הַטְּבִילָה וְתַתְנֶה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ, שֶׁתְּנַאי זֶה מוֹעִיל בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר).

וְכֵן תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ חֻפָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּצְרִיכָה לֵילֵךְ לְשָׁם וְתִתְאַחֵר שָׁם עַד אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתְּקַבֵּל שַׁבָּת קֹדֶם לֶכְתָּהּ לְשָׁם — (אֲזַי תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ וְתַתְנֶה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לָהּ לְהַתְנוֹת תְּנַאי זֶה אֶלָּא אִם כֵּן הַבַּעַל יְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד סָמוּךְ לְהַדְלָקָתָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁהִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת לְאַלְתַּר לְאַחַר הַדְלָקָתָהּ, שֶׁצְּרִיכָה לִשְׁהוֹת הַרְבֵּה בַּחֲפִיפָתָהּ אוֹ בְּלֶכְתָּהּ לְחֻפָּה, אִם כֵּן אִם גַּם הַבַּעַל לֹא יְקַבֵּל לְאַלְתַּר — יִצְטָרֵךְ לְכַבּוֹת הַנֵּר וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה וְנִמְצָא שֶׁבֵּרְכָה לְבַטָּלָה).

אֲבָל אֵין לָהּ לְהַדְלִיק לְכַתְּחִלָּה קֹדֶם לֶכְתָּהּ בְּלֹא בְרָכָה, וּבְבוֹאָהּ מֵהַטְּבִילָה מִשֶּׁחָשֵׁכָה אוֹ מֵהַחֻפָּה תִּפְרוֹשׂ יָדֶיהָ לִפְנֵי הַנֵּרוֹת וּלְבָרֵךְ אָז קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן, וְכֵן אִם דַּעְתָּהּ לָבֹא מֵהַחֻפָּה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — אֵין לָהּ לִסְמוֹךְ עַל זֶה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק קֹדֶם לֶכְתָּהּ וְשֶׁתְּצַוֶּה לְנָכְרִי לְהַדְלִיק כְּשֶׁתָּבֹא בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְשֶׁתְּבָרֵךְ הִיא עַל יְדֵי פְּרִישַׂת יָדֶיהָ מִיָּד אַחַר הַדְלָקַת הַנָּכְרִי, שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה לְאוֹרָן עַד אַחַר בִּרְכָתָהּ, לְפִי שֶׁהַאֵיךְ תְּבָרֵךְ "וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק" וְהֵן דּוֹלְקוֹת כְּבָר מִקֹּדֶם לְכֵן, אוֹ עַל יְדֵי הַנָּכְרִי.

וּמִכָּל מָקוֹם, בְּדִיעֲבַד שֶׁשָּׁכְחָה וְלֹא הִדְלִיקָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִזְכְּרָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — יֵשׁ לְהַתִּיר לָהּ לְצַוּוֹת לְנָכְרִי לְהַדְלִיק וְשֶׁתְּבָרֵךְ הִיא קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן (דְּכֵיוָן שֶׁעִקַּר מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת אֵינָהּ הַהַדְלָקָה בִּלְבָד, אֶלָּא הַהֲנָאָה וְהַתַּשְׁמִישׁ לְאוֹרָהּ הִיא עִקַּר הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַתְחָלָה וַהֲכָנָה לְמִצְוָה זוֹ, וְלָכֵן מְבָרְכִים עָלֶיהָ, וְזוֹ שֶׁשָּׁכְחָה וְלֹא בֵרְכָה בִּתְחִלַּת הַמִּצְוָה — יְכוֹלָה לְבָרֵךְ קֹדֶם עִקַּר הַמִּצְוָה, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן).

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא תְצַוֶּה לְהַדְלִיק אֶלָּא נֵר אֶחָד עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַמִּצְוָה.

(אֲבָל נֵר אֶחָד אֶפְשָׁר לְהַתִּיר לָהּ אַף אִם יֵשׁ שָׁם כְּבָר נֵר דָּלוּק, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַנָּשִׁים נִזְהָרוֹת מְאֹד בִּבְרָכָה זוֹ — הֲרֵי זֶה כְּצֹרֶךְ גָּדוֹל שֶׁהִתִּירוּ בוֹ שְׁבוּת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א):

Therefore some women have the custom on the night of *tevilah*, when they need to wash their head and body in warm water while it is still day at the bath-house near the *mikveh*, and it is impossible for them to light the candles before going there since they accept Shabbos through the *hadlakah* of the candles as explained, and would then be forbidden to bathe in hot water afterwards, and do not wish to go between the *chafifah* and the *tevilah* back home to light, fearing they will soil themselves in transit and have a *chatzitzah* — therefore they light their candles between the *chafifah* and the *tevilah* in the women's section of the synagogue if it is adjacent to the place of *tevilah*, and the *shamash* uses some food-related needs there by the light of her candles. All the more so if she herself can use there something to benefit from at night for food-related needs. But she may not light and bless on the candles dedicated to the synagogue that are customarily lit there every Shabbos, even if she would want to use them for food-related needs, because those candles are not made to illuminate or to be used by, but only for honor. Nevertheless, on the night of *tevilah* it is better that the husband light and bless. (Or she goes between the *chafifah* and the *tevilah* to her home to light there, and all the more so if it is possible for her to do the *chafifah* at home, which is even better. If none of this is possible — she lights and blesses before going to the place of *tevilah*, and stipulates that she is not accepting Shabbos with this *hadlakah*, this stipulation being effective in case of need as explained.) And likewise she does when there is a *chuppah* on Friday and she must go there and stay until after sunset, and it is impossible for her to accept Shabbos before going — (she lights and blesses and stipulates that she is not accepting Shabbos with this *hadlakah*. Nevertheless, she should not make this stipulation unless the husband will accept Shabbos immediately upon himself right after her *hadlakah*, since she is not accepting Shabbos immediately after her *hadlakah* — she must tarry long in her *chafifah* or in going to the *chuppah* — so if the husband too does not accept immediately, the candle would have to be extinguished and re-lit close to the acceptance of Shabbos as explained above, and it turns out she would have made a *berachah l'vatalah*). But she should not light *l'chatchilah* before her departure without a *berachah*, and upon returning from the *mikveh* or the *chuppah* after dark spread her hands before the candles and bless then before enjoying their light. Likewise if she intends to return from the *chuppah* in *bein hashemashos* — she should not rely on this not to light before her departure and instruct a non-Jew to light when she returns in *bein hashemashos*, and bless herself by spreading her hands immediately after the non-Jew's *hadlakah*, so as not to benefit from the light until after her *berachah* — because how can she bless "who commanded us to light" when they are already burning from before, or by the action of a non-Jew? Nevertheless, *b'di'avad*, if she forgot and did not light before *bein hashemashos* and remembered in *bein hashemashos* — there is room to permit her to instruct a non-Jew to light, and to bless before benefiting from the light (since the essence of the *mitzvah* of the Shabbos candle is not the *hadlakah* alone but the benefit and use of its light, the *hadlakah* being only the beginning and preparation for this *mitzvah*, which is why we bless on it; and she who forgot to bless at the start of the *mitzvah* — may bless before the main part of the *mitzvah*, namely before benefiting from the light). Nevertheless she shall not instruct to light more than one candle on the table, which is the essence of the *mitzvah*. (But for one candle it is possible to permit her even if there is already a lit candle there, since since women are very careful about this *berachah* — it is like a great need for which a *shevus* was permitted in *bein hashemashos*, as explained in siman 261):

סוּמָא יְכוֹלָה גַם כֵּן לְבָרֵךְ עַל נֵר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הִיא נֶהֱנֵית גַּם כֵּן מִמְּאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ס"ט. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ לָהּ בַּעַל פִּקֵּחַ — יְבָרֵךְ הַבַּעַל.

אַךְ אִם אוֹכֶלֶת בְּשֻׁלְחָן אֶחָד עִם אֲחֵרִים שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ — אֵין לָהּ לְבָרֵךְ, שֶׁהֲרֵי אָז אֵין מִצְוָה בְּהַדְלָקָה זוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שִׂמְחָה יְתֵרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְלָהּ אֵין שִׂמְחָה כְּלָל מֵאוֹר הַנֵּר:

A blind woman may also bless on the Shabbos candle, since she too benefits from the lights, as explained in siman 69. Nevertheless, if she has a sighted husband — the husband should bless. But if she eats at one table with others who have already blessed and lit — she should not bless, since then there is no *mitzvah* in this *hadlakah* except for added joy, as explained above, and for her there is no joy at all from the light of the candle:

מִצְוָה לַעֲשׂוֹת לְכַתְּחִלָּה נֵרוֹת אֲרֻכִּים שֶׁיַּדְלִיקוּ עַד הַלַּיְלָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָשָׂה נֵרוֹת קְטַנִּים שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים עַד הַלַּיְלָה — אֵין כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָכַל לְאוֹרָן וְנֶהֱנָה מֵהֶן בִּסְעֻדַּת שַׁבָּת.

אֲבָל אִם לֹא אָכַל לְאוֹרָן, כְּגוֹן שֶׁאָכַל בֶּחָצֵר, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ג, אִם אֵינָן דּוֹלְקוֹת עַד הַלַּיְלָה, שֶׁאָז הוּא נֶהֱנֶה מֵהֶן בַּחֲזָרָתוֹ לַבַּיִת שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ וָאֶבֶן בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה וְלַיְלָה — הֲרֵי בֵּרַךְ לְבַטָּלָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁהָיָה שָׁם קְצָת חֹשֶׁךְ בְּאֵיזֶה מָקוֹם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אִם לֹא הָיוּ דוֹלְקוֹת שָׁם וְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שׁוּם דָּבָר לְאוֹרָן — אֵין בְּזֶה אִסּוּר:

It is a *mitzvah l'chatchilah* to make long candles that will burn until night. Nevertheless, if one made short candles that do not burn until night — there is no *berachah l'vatalah*, since one ate by their light and benefited from them during the Shabbos meal. But if he did not eat by their light — for example, if he ate in the courtyard, in the manner that will be explained in siman 273 — if they do not burn until night, in which case he would benefit from them on returning to the house so as not to stumble on wood or stone in deep night darkness — then he has made a *berachah l'vatalah*. Nevertheless, if the situation is such that there was a bit of darkness in some place close to nightfall, where if they were not burning he would have used something there by their light — there is no prohibition in this:

אִם הִדְלִיק נֵר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ כְּלוּם בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם נֵר, וְאַחַר כָּךְ נָטַל נֵר זֶה הַדָּלוּק וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּנֵר זֶה, דְּכֵיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיקוֹ הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ נִכָּר שֶׁהֻדְלַק לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם בֵּרַךְ עַל הַדְלָקָתוֹ — הֲרֵי זוֹ בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

אֲבָל יָכוֹל לְבָרֵךְ וּלְהַדְלִיק בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, אִם הוּא חֶדֶר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהוּא מְיֻחָד לוֹ, בֵּין שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ דּוֹלֵק שָׁם, בֵּין שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ כְּלוּם בְּשַׁבָּת, וְיַדְלִיק כַּאן נֵר אַחֵר, דְּכֵיוָן שֶׁהַנֵּר שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו הָיָה מֻנָּח שָׁעָה מוּעֶטֶת כָּאן בְּמָקוֹם הַחַיָּב בְּנֵר שַׁבָּת — אֵין כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ עַל אוֹתָן הַנֵּרוֹת שֶׁהֵן כְּבָר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְלֹא עַל שְׁאָר הַנֵּרוֹת אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת, וַאֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהַנִּיחָן אַחַר כָּךְ עַל הַשֻּׁלְחָן, לְפִי שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה הֵן הַנֵּרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִין לְאוֹרָן, וְרָאוּי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה עַל אוֹתָן הַמֻּנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַמִּצְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, דַּי שָׁם בְּנֵר אֶחָד (אוֹ ב' נֵרוֹת כְּנֶגֶד "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר").

אֲבָל אִם יֵשׁ נָשִׁים רַבּוֹת בְּבַיִת אֶחָד — יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ לְכַתְּחִלָּה גַּם בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא מָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ צָרְכֵי אֲכִילָה, אִם הוּא חֶדֶר הַמְּיֻחָד לָהּ אוֹ לְבַעְלָהּ. וְאִם אֵינוֹ מְיֻחָד לָהּ — אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַדְלִיק שָׁם אֶלָּא אִם כֵּן מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם כְּלוּם, אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת וּבְנֵי בֵיתוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אֲחֵרִים, מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה:

If he lit a candle in a place where nothing is used on Shabbos — so he is not obligated to light there — and then took this lit candle and placed it in a place where one does use it — he has not fulfilled his obligation with this candle, because at the time he lit it, it was in a place where one does not use it on Shabbos — it is not recognizable as having been lit in honor of Shabbos. And if he blessed on its *hadlakah* — it is a *berachah l'vatalah*. But he may bless and light in a place where one does use it on Shabbos, even though one does not use it there for food-related needs, as long as it is his room, or one dedicated to him, whether he leaves it burning there, or moves it afterwards even to a place where nothing is used on Shabbos, and he lights another candle here. Since the candle on which he blessed was located briefly here in a place obligated in *ner Shabbos* — there is no *berachah l'vatalah*. Nevertheless, *l'chatchilah* one should take care to bless on those candles already on the table, and not on the other candles, even those inside the house, even if he wants to place them afterwards on the table, since the essence of the *mitzvah* is the candles on the table by which one eats. It is fitting that the *berachah* be on those positioned in the place that is the essence of the *mitzvah*. Nevertheless, there one candle suffices (or two candles opposite *zachor* and *shamor*). But if there are many women in one house — they may bless *l'chatchilah* also in other places, provided it is a place used on Shabbos, even if not for food-related needs, as long as it is a room dedicated to her or her husband. If the room is not dedicated to her — she cannot light there unless food-related needs are used there, even if they themselves do not use it — namely, the host and his household, or even others, use food-related needs there:

(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אִם הִיא סְמוּכָה עַל שֻׁלְחַן בַּעַל הַבַּיִת — אֵינָהּ יְכוֹלָה לְבָרֵךְ שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן הַחֶדֶר מְיֻחָד לָהּ אוֹ לְבַעְלָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינָהּ חַיֶּבֶת כְּלָל לְהַדְלִיק שָׁם, שֶׁאֵין חִיּוּב נֵר שַׁבָּת חָל עָלֶיהָ כְּלָל, לְפִי שֶׁהִיא בִּכְלַל בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְטֶרֶת בְּנֵרוֹ.

וְאַף אִם בַּעַל הַבַּיִת מְצַוֶּה לָהּ לְהַדְלִיק וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ שָׁלִיחַ לְפָטְרוֹ מֵחִיּוּבוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם, לְפִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹ מִקְצָת בְּנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִים שָׁם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹ אִשְׁתּוֹ בֵּרְכוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִפְטַר בִּבְרָכָה זוֹ לְכָל הַחֲדָרִים שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — אִם כֵּן גַּם שְׁלוּחוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ שָׁם.

וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה. וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ):

(When does this apply? When she eats of her own; but if she is supported at the host's table — she cannot bless there, unless the room is dedicated to her or her husband; because otherwise she has no obligation at all to light there — the obligation of *ner Shabbos* does not fall upon her at all, since she is among the household of the host and is exempt by his candle. Even if the host instructs her to light and makes her his agent to discharge him of his obligation — which he has to light there since he uses it on Shabbos, even for food-related needs, and even if he or part of his household eat there — nevertheless, since he or his wife already blessed in one place and are exempt by this *berachah* for all the rooms where they must light, as explained above — so his agent too cannot bless there. Others disagree. And so the custom has spread in these regions):

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ הַקָּהָל עֲדַיִן, אִם קָדַם הַיָּחִיד וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם — חָל עָלָיו קַבָּלַת הַשַּׁבָּת, וְאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.

אֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֲדַיִן — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בַּתְּפִלָּה:

Even though the congregation has not yet prayed, if an individual preceded and prayed Maariv of Shabbos while it is still day — the acceptance of Shabbos falls upon him, and he is forbidden in the performance of *melachah*. Even if he says explicitly that he does not want to accept yet — this is of no help, since he has already mentioned the content of the day in the *tefillah*:

אִם רֹב הַקָּהָל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שַׁבָּת — הַמִּעוּט נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם וַאֲסוּרִים בִּמְלָאכָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל קַבָּלַת שַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ אוֹמְרִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְקַבֵּל שַׁבָּת עֲדַיִן:

If the majority of the congregation has accepted Shabbos upon themselves — the minority is drawn after them against their will and is forbidden in *melachah*, even though they were not in the synagogue at the *kabbalas Shabbos*, and even if they explicitly say they do not want to accept Shabbos yet:

וְאִם אֵרַע שֶׁאֶחָד לֹא תִקֵּן עֲדַיִן מַאֲכָלוֹ לְשַׁבָּת כְּשֶׁהַצִּבּוּר רוֹצִים לוֹמַר "בָּרְכוּ" — יֵשׁ לָהֶם לְהַמְתִּין עָלָיו (מִמִּדַּת חֲסִידוּת). וְאִם הוּא סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — אַל יַמְתִּינוּ:

If it happens that someone has not yet prepared his food for Shabbos when the congregation wants to say Barechu — they should wait for him (as a *middas chassidus*). If it is close to *bein hashemashos* — they should not wait:

אֲבָל אִם רֹב הַקָּהָל לֹא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַמִּעוּט.

וְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת הַרְבֵּה — אֵין הַקָּהָל הַמִּתְפַּלְלִין בְּאֶחָד מֵהֶם נִמְשָׁכִים אַחַר הַמִּתְפַּלְלִים בָּאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה הַמִּעוּט נֶגֶד הָאֲחֵרִים.

(וְיָחִיד שֶׁלֹּא הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקִּבְּלוּ בָּהּ שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָגִיל לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם רֹב הָעִיר לֹא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֶפְשָׁר לְהַתִּירוֹ בִּמְלָאכָה):

But if the majority of the congregation was not in the synagogue — they are not drawn after the minority. And a city with many synagogues — the congregation praying in one is not drawn after those praying in the others, even if they are a minority compared to the others. (And an individual who was not in the synagogue that accepted Shabbos, even if he is accustomed to always praying in that synagogue, if the majority of the city has not yet accepted Shabbos — it may be permitted to him in *melachah*):

אָדָם שֶׁבָּא לָעִיר וּכְבָר קִבְּלוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שַׁבָּת עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַיּוֹם גָּדוֹל — חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת גַּם כֵּן. וְאִם הָיָה עָלָיו שׁוּם חֵפֶץ מֻקְצֶה אוֹ מָעוֹת — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ בְּיָדָיו לַהֲסִירוֹ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁ[יִּ]תְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ו בְּמִי שֶׁשָּׁכַח כִּיסוֹ עָלָיו בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן שָׁם:

A person who comes to a city and the people of the city have already accepted Shabbos upon themselves, even though it is still broad daylight — Shabbos has fallen upon him as well. And if he had upon him an object of *muktzeh* or money — he should not move it with his hands to remove it from himself, but should act as will be explained in siman 266 regarding one who forgot his purse on him on Shabbos, and see there:

מִי שֶׁטָּעָה בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְסוֹבֵר שֶׁהוּא חֲשֵׁכָה מַמָּשׁ וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהִתְפַּלֵּל הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הָרָאוּי לְתוֹסֶפֶת שַׁבָּת — צָרִיךְ הוּא לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ מִפְּנֵי קַבָּלַת תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא לַיְלָה, וַהֲרֵי הִתְפַּלֵּל בְּטָעוּת, וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת בִּתְפִלָּה הַשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּטָעוּת וְאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלוּם:

One who erred on a cloudy day, thinking it was actually night, and prayed Maariv of Shabbos, then learned it was still broad daylight — even though at the time he prayed it was past *plag haMincha*, which is the time fitting for *tosefes Shabbos* — he must re-pray Maariv, since he did not intend in his *tefillah* the acceptance of *tosefes Shabbos*, but rather thought it was night, and he prayed in error. He is permitted to perform *melachah* before the acceptance of Shabbos with the second *tefillah*, since the first acceptance was in error and counts as nothing:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּיְחִידִים, אֲבָל צִבּוּר שֶׁטָּעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְהִתְפַּלְלוּ עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל — אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אִם כְּשֶׁהִתְפַּלְלוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּבּוּר. וְכֵיוָן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל — חָל עֲלֵיהֶם קַבָּלַת הַשַּׁבָּת שֶׁבַּתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וַאֲסוּרִים בִּמְלָאכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ מִעוּט שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר הָרֹב, כֵּיוָן שֶׁקַּבָּלַת הָרֹב הָיְתָה בְּטָעוּת.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁאַף אִם כָּל הַצִּבּוּר קִבְּלוּ בְּטָעוּת — מֻתָּרִים כֻּלָּם בִּמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל קַבָּלָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִיא בְּטָעוּת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ:

When does this apply? To individuals. But a congregation that erred on a cloudy day and prayed Maariv of Shabbos while it was still broad daylight — need not repeat if at the time they prayed it was past *plag haMincha*, since we do not impose burden on the congregation. Since they need not re-pray — the acceptance of Shabbos from the first *tefillah* falls upon them, and they are forbidden in *melachah*. Nevertheless, if there is a minority that has not yet accepted Shabbos — they are not drawn after the majority, since the majority's acceptance was in error. Others disagree and say that even if the entire congregation accepted in error — all are permitted in *melachah*, although they need not re-pray, because we do not impose burden on them; but their acceptance is nothing since it is in error. One may rely on their words if needed:

מִי שֶׁשָּׁהָה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַד שֶׁקִּבְּלוּ הַקָּהָל שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ "בָּרְכוּ" — לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּהָל מִתְפַּלְלִין עַרְבִית, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַקָּהָל קִדְּשׁוּ הַיּוֹם — אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ חֹל אֶצְלָם, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל שָׁם מִנְחָה שֶׁל חֹל. וְהוּא שֶׁלֹּא עָנָה עִמָּהֶם אַחַר "בָּרְכוּ", אֲבָל אִם עָנָה — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת וְאָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁל חֹל, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, כְּדִין טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק"ח:

One who delayed praying Mincha on Friday until the congregation accepted Shabbos — that is, they said Barechu — should not pray Mincha in that synagogue at the hour the congregation prays Maariv, since since the congregation has sanctified the day — it is not fitting for him to make it weekday alongside them. He should go outside the synagogue and pray Mincha of weekday there. And this provided he did not answer with them after Barechu; but if he answered — he has accepted Shabbos upon himself, and it is forbidden to him to pray Mincha of weekday. Rather, he should pray Maariv twice, in accordance with the rule of one who erred and did not pray Mincha on Friday, as explained in siman 108:

וְאִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְ"בָרְכוּ" — יַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁל חֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּיָּד בְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל מִנְחָה יֹאמְרוּ הַצִּבּוּר "בָּרְכוּ" וִיקַבְּלוּ שַׁבָּת — אֵין לוֹ לָחוּשׁ בְּמַה שֶּׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֶצְלָם תְּפִלָּה שֶׁל חֹל, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּהֶתֵּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בְּהֶתֵּר צָרִיךְ לְהַקְדִּים כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִגְמוֹר קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הָאִסּוּר, אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁיִּמְשׁוֹךְ תּוֹךְ שְׁעַת הָאִסּוּר — הֲרֵי זֶה כְּמַתְחִיל בְּאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה, מִכָּל מָקוֹם כַּאן אֵין לְהַקְפִּיד כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל אֵצֶל צִבּוּר הַמִּתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת — אֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא:

And if he comes to the synagogue close to Barechu — he should begin praying Mincha of weekday. And even though immediately, while he is still praying Mincha, the congregation will say Barechu and accept Shabbos — he need not worry about being among them while praying a weekday *tefillah*, since he began in a permitted hour. And although anything that must begin in a permitted hour must be advanced enough to be completed before the time of prohibition arrives, and if it is known that it will extend into the time of prohibition it is as if he began in prohibition, as explained in siman 235 — nevertheless here one need not be so strict, since this prohibition — not to pray a weekday *tefillah* alongside a congregation praying that of Shabbos — is only a stringency:

מִי שֶׁקָּדַם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁהִתְפַּלְלוּ הַקָּהָל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר חָל עָלָיו קַבָּלַת שַׁבָּת — יָכוֹל לוֹמַר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא קִבֵּל עֲדַיִן הַשַּׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה, וּמֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מֵהַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁלַּחֲבֵרוֹ מֻתָּר הוּא — אֵין בַּאֲמִירָתוֹ אֵלָיו אִסּוּר כְּלָל (וְלֹא אָסְרוּ הָאֲמִירָה לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת), אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּשָׁעָה הָאֲסוּרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל (עַיֵּן סִמָּן רס"א).

וְכֵן מִי שֶׁמְּאַחֵר לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ סְעֻדָּתוֹ בַּלַּיְלָה — מֻתָּר לוֹ לוֹמַר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל וְהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה, וּמֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת וְלֶאֱכוֹל מִמְּלַאכְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יַזְכִּיר עֲדַיִן שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

One who preceded by praying Maariv of Shabbos before the congregation prayed, even though acceptance of Shabbos has already fallen upon him — may say even to a fellow Jew who has not yet accepted Shabbos to perform *melachah* for him, and he is permitted to benefit from the *melachah* on Shabbos. Since for his fellow it is permitted — there is no prohibition at all in his saying so (and they did not forbid *amirah* to a non-Jew, even though he is not commanded on Shabbos), except when he says to him at an hour forbidden to every Jew (see siman 261). Likewise one who delays praying Maariv at the conclusion of Shabbos, or who continues his meal into the night — is permitted to say even to a fellow Jew who has already prayed and made *havdalah* in the *tefillah* to perform *melachah* for him, and he is permitted to benefit and eat from his work, even though afterwards he will still mention Shabbos in *birkas hamazon*: