אורח חיים רע"ב · רמה 4 · שיטת אדמו"ר הזקן

דעת הרב

דעת הרב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן רע"ב

שיטת אדמו"ר הזקן בי"ד הסעיפים המקודדים את התכונות הנדרשות מהיין לקידוש: ללא ריח רע, לא משתנה, יין ענבים טהור, ההבדל בין יין מבושל / יין מהגת. יישום מודרני ביינות תעשייתיים ובמיץ ענבים.

מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ומלא, שנכתב על ידי אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בחומרה תלמודית נדירה.

בחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, לסימן רע"ב, את הטקסט המלא של הרב, את ייחודו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.

← קריאת ההקדמה הכללית על שיטת אדמו"ר הזקן

1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן רע"ב

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב)

סימן רע"ב — עַל אֵיזֶה יַיִן מְקַדְּשִׁין — וּבוֹ יד סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שמופיע בספריא. 14 סעיפים + 2 ערכים של קונטרס אחרון.

סעיף א עַל אֵיזֶה יַיִן מְקַדְּשִׁין וּבוֹ י"ד סְעִיפִים: אֵין מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן שֶׁרֵיחוֹ רָע, אַף עַל פִּי…

עַל אֵיזֶה יַיִן מְקַדְּשִׁין וּבוֹ י"ד סְעִיפִים:

אֵין מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן שֶׁרֵיחוֹ רָע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה לַחֲמִיצוּת כְּלָל, אֶלָּא רֵיחוֹ וְטַעְמוֹ יַיִן שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", רַק שֶׁמַּסְרִיחַ קְצָת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בִּכְלִי מָאוּס, אַף עַל פִּי כֵן "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ".

וְכֵן אֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין נִזְהָרִים בְּגִלּוּי, לְפִי שֶׁאֵין נְחָשִׁים מְצוּיִים בֵּינֵינוּ, אַף עַל פִּי כֵן "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ וְגוֹ'".

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא עָמַד מְגֻלֶּה אֶלָּא שָׁעָה מוּעֶטֶת — אֵין לְהַקְפִּיד כָּל כָּךְ, בִּפְרָט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁגַּם הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים אֵין מַקְפִּידִים עַל כָּךְ בְּדִיעֲבַד, אֶלָּא אִם כֵּן נָמַר רֵיחוֹ וְטַעְמוֹ:

סעיף ב יַיִן מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ…

יַיִן מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּיַיִן יָשָׁן, שֶׁהוּא מְשֻׁבָּח יוֹתֵר:

סעיף ג מְקַדְּשִׁים עַל יַיִן שֶׁבְּפִי חָבִית אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִמְחִין, וּבִלְבָד שֶׁיְּסַנְּנוֹ…

מְקַדְּשִׁים עַל יַיִן שֶׁבְּפִי חָבִית אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִמְחִין, וּבִלְבָד שֶׁיְּסַנְּנוֹ תְּחִלָּה לְהַעֲבִיר הַקִּמְחִין אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ עָלָיו קְרוּם לָבָן — אֵין מְקַדְּשִׁים עָלָיו, לְפִי שֶׁמִן הַסְּתָם כְּבָר פָּג בּוֹ טַעְמוֹ וְנַעֲשָׂה חֹמֶץ.

וְיַיִן שֶׁטַעְמוֹ חֹמֶץ אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ יַיִן — אֵין מְקַדְּשִׁים עָלָיו, וַאֲפִלּוּ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר"ד.

אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁטַּעְמוֹ יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ חֹמֶץ — מְבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", וּמְקַדְּשִׁים עָלָיו, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַטַּעַם.

וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִבְרוֹר יַיִן טוֹב לְקַדֵּשׁ עָלָיו, וְלֹא לִקַּח אֲפִלּוּ מִסְּתָם יַיִן שֶׁבַּמַּרְתֵּף, כִּי שֶׁמָּא יִהְיֶה רֵיחוֹ חֹמֶץ:

סעיף ד יַיִן לָבָן מְקַדְּשִׁים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תע"ב:

יַיִן לָבָן מְקַדְּשִׁים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תע"ב:

סעיף ה וּמְקַדְּשִׁים עַל יַיִן שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁמָרִים, וְעַל יַיִן שָׁחוֹר,…

וּמְקַדְּשִׁים עַל יַיִן שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁמָרִים, וְעַל יַיִן שָׁחוֹר, וְעַל יַיִן מָתוֹק. וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִבְרוֹר הַיַּיִן הַמְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר לְקַדֵּשׁ עָלָיו:

סעיף ו יַיִן חַי, אֲפִלּוּ אִם הוּא חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁרָאוּי לְהִמָּזֵג בִּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מַיִם וְחֵלֶק אֶחָד…

יַיִן חַי, אֲפִלּוּ אִם הוּא חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁרָאוּי לְהִמָּזֵג בִּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מַיִם וְחֵלֶק אֶחָד יַיִן — מְקַדְּשִׁים עָלָיו אֲפִלּוּ בְּלֹא מְזִיגָה כְּלָל. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב לְמָזְגוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מָזוּג כָּרָאוּי (עַיֵּן סִמָּן ר"ד).

וְיֵינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם חֲזָקִים — הֵם יוֹתֵר טוֹבִים בְּלֹא מְזִיגָה:

סעיף ז יֵין צִמּוּקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְשִׁים עֲנָבִים יְבֵשִׁים וְנוֹתְנִים עֲלֵיהֶם מַיִם, וְשׁוֹרִים אוֹתָם…

יֵין צִמּוּקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְשִׁים עֲנָבִים יְבֵשִׁים וְנוֹתְנִים עֲלֵיהֶם מַיִם, וְשׁוֹרִים אוֹתָם בָּהֶם ג' יָמִים, וְתוֹסֵס וְנַעֲשֶׂה יַיִן — מְקַדְּשִׁים עָלָיו, בֵּין שֶׁנִּכְמְשׁוּ בְּעוֹדָם בְּגַפְנֵיהֶם, בֵּין שֶׁנִּצְטַמְּקוּ וְנִתְיַבְּשׁוּ בַּחַמָּה, אוֹ עַל יְדֵי תּוֹלֶדֶת הָאוּר. וְהוּא שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶם קְצָת לַחְלוּחִית בְּלֹא שְׁרִיָּה כְּשֶׁמְּעַצְּרִים אוֹתָם (שֶׁאוֹתוֹ הַלַּחְלוּחִית הוּא שֶׁנִּכְנָס בַּמַּיִם עַל יְדֵי שְׁרִיָּה וּמְהַפְּכָם לְיַיִן). אֲבָל אִם אֵינוֹ יוֹצֵא מֵהֶם שׁוּם לַחְלוּחִית אַף אִם יִדְרְכוּם בָּרֶגֶל אוֹ יַעַצְרוּם בַּקּוֹרָה אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁרִיָּה בִּלְבָד — אֵין מְקַדְּשִׁים עָלָיו, וַאֲפִלּוּ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" אֵין מְבָרְכִים עָלָיו:

סעיף ח שִׁמְרֵי יַיִן אוֹ חַרְצַנִּים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם וְנַעֲשָׂה יַיִן — מְקַדְּשִׁים עָלָיו אִם רָאוּי…

שִׁמְרֵי יַיִן אוֹ חַרְצַנִּים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם וְנַעֲשָׂה יַיִן — מְקַדְּשִׁים עָלָיו אִם רָאוּי לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר"ד:

סעיף ט יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁים עַל יַיִן מְבֻשָּׁל וְעַל יַיִן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּבַשׁ, שֶׁאֵין…

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁים עַל יַיִן מְבֻשָּׁל וְעַל יַיִן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּבַשׁ, שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁים אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא מִעֲטוּ אֶלָּא יַיִן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְנַסֵּךְ מִפְּנֵי גְּרִיעוּת שֶׁבּוֹ, כְּגוֹן מְגֻלֶּה, וְשֶׁרֵיחוֹ רָע, אֲבָל הַמְבֻשָּׁל אֵין פְּסוּלוֹ לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מִבְּרִיָּתוֹ, אֲבָל לֹא נִשְׁתַּנָּה לִגְרִיעוּת אֶלָּא לְעִלּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר"ד, לְפִיכָךְ מְקַדְּשִׁים עָלָיו.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יַיִן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּבַשׁ, שֶׁאֵין פְּסוּלוֹ לַמִּזְבֵּחַ מֵחֲמַת עַצְמוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת הַדְּבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ וְגוֹ'". וְכֵן עִקָּר. וְכֵן נוֹהֲגִים לְקַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ יַיִן אַחֵר, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ טוֹב כְּמוֹתָם:

סעיף י מְדִינָה אוֹ עִיר שֶׁרֹב יֵינָם שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר…

מְדִינָה אוֹ עִיר שֶׁרֹב יֵינָם שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְבּוֹעַ סְעֻדּוֹתֵיהֶם עַל הַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים כְּמוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ לִקְבּוֹעַ עַל הַיַּיִן בְּמָקוֹם שֶׁהַיַּיִן מָצוּי — הֲרֵי מַשְׁקִין אֵלּוּ בְּעִיר זוֹ כְּמוֹ יַיִן, וְנִקְרָאִים שָׁם "חֲמַר מְדִינָה" לְעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס.

וְכֹל שֶׁאֵין יַיִן הַרְבֵּה גָּדֵל סְבִיבוֹת הָעִיר כְּמַהֲלַךְ יוֹם, שֶׁאַף שֶׁמָּצוּי הַרְבֵּה יַיִן אֵצֶל הַחֶנְוָנִי מִן הַסְּתָם אֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי עִיר זוֹ לִקְנוֹת יַיִן תָּמִיד מִן הַחֶנְוָנִי, אֶלָּא קוֹבְעִים רֹב סְעֻדּוֹתֵיהֶם עַל שְׁאָר מַשְׁקִים, וַהֲרֵי הֵם "חֲמַר מְדִינָה".

וְאַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַיַּיִן גָּדֵל שָׁם וּבְשָׁנָה אַחַת לָקָה הַיַּיִן וְאֵינוֹ מָצוּי כָּל כָּךְ, וְרֹב הָעִיר קוֹבְעִים רֹב סְעֻדּוֹתֵיהֶם בַּשָּׁנָה הַהִיא עַל שְׁאָר מַשְׁקִים — הֲרֵי מַשְׁקִים אֵלּוּ "חֲמַר מְדִינָה" בַּשָּׁנָה הַהִיא.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא "חֲמַר מְדִינָה" אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַשָּׁנָה אֵין הַיַּיִן מָצוּי כְּלָל בְּכָל הָעִיר אֲפִלּוּ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי, אֲבָל אִם רֹב הַשָּׁנָה הוּא מָצוּי אֵצֶל הַחֶנְוָנִי אַף שֶׁהוּא בְּיֹקֶר — אֵין שׁוּם מַשְׁקֶה נִקְרָא "חֲמַר מְדִינָה" לְעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס (חוּץ מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קפ"ב), אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי כְּלָל בָּעִיר.

וּמִנְהָג הָעוֹלָם כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

סעיף יא יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הֻזְכַּר "חֲמַר מְדִינָה" אֶלָּא לְעִנְיַן הַבְדָּלָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁאָר…

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הֻזְכַּר "חֲמַר מְדִינָה" אֶלָּא לְעִנְיַן הַבְדָּלָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁאָר דְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס, חוּץ מִקִּדּוּשׁ שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל הַיַּיִן, וְלֹא עַל שְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁהֵם "חֲמַר מְדִינָה" אַף אִם אִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא יַיִן כְּלָל בְּכָל הַמְּדִינָה, אֶלָּא יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, וּבַיּוֹם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַה שֶּׁמְּבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" עַל הַפַּת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יַיִן יָכוֹל לְקַדֵּשׁ עַל "חֲמַר מְדִינָה" מִן הַדִּין, אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר מִצְוָה, וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם אֵין יַיִן בְּבֵיתוֹ אַף שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי — אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר.

וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה, אִם אֵין יַיִן בָּעִיר — יְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה עַל הַפַּת, לָחוּשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּבַיּוֹם יְקַדֵּשׁ עַל הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא "חֲמַר מְדִינָה", שֶׁאִם לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הַפַּת — אֵיזֶה הֶכֵּר יִהְיֶה לְקִדּוּשׁ זֶה, שֶׁאַף בְּלֹא מִצְוַת קִדּוּשׁ זֶה הָיָה מְבָרֵךְ עַל הַפַּת. אֲבָל אִם יֵשׁ יַיִן בָּעִיר — אֵין לְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת אֶלָּא עַל הַיַּיִן, בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין בַּיּוֹם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תִקְּנוּ כְּלָל קִדּוּשׁ עַל הַפַּת אֶלָּא עַל הַכּוֹס.

וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהַיַּיִן בְּיֹקֶר — יֵשׁ לְהָקֵל בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם לְקַדֵּשׁ עַל הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא "חֲמַר מְדִינָה" אַף אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁמְּבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל כּוֹס "חֲמַר מְדִינָה", וְאַחַר כָּךְ עַל הַפַּת — יוֹצֵא בָזֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא תִקְּנוּ שׁוּם קִדּוּשׁ אֶלָּא עַל הַיַּיִן בִּלְבָד, וְלֹא עַל הַפַּת וְלֹא עַל "חֲמַר מְדִינָה", מִכָּל מָקוֹם אֵין לְהַחֲמִיר כָּל כָּךְ בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם, שֶׁאֵינוֹ חִיּוּב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁל לַיְלָה, כֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן בְּיֹקֶר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.

וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְקַדֵּשׁ לְעוֹלָם עַל הַיַּיִן:

סעיף יב מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מֵחֲמַת נֶדֶר — יָכוֹל לְקַדֵּשׁ עָלָיו, וְיִשְׁתּוּ אֲחֵרִים הַמְסֻבִּין עִמּוֹ.…

מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מֵחֲמַת נֶדֶר — יָכוֹל לְקַדֵּשׁ עָלָיו, וְיִשְׁתּוּ אֲחֵרִים הַמְסֻבִּין עִמּוֹ.

וְאִם אֵין עִמּוֹ אֲחֵרִים — יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְלֹא עַל הַיַּיִן, אוֹ יִשְׁמַע קִדּוּשׁ מֵאֲחֵרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן.

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מֵחֲמַת שֶׁשּׂוֹנְאוֹ — יֵשׁ לוֹ לִדְחוֹק אֶת עַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה, וְלֹא יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אוֹ יִשְׁמַע מֵאֲחֵרִים הַמְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן:

סעיף יג אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, בֵּין שֶׁל לַיְלָה בֵּין שֶׁל יוֹם (בֵּין…

אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, בֵּין שֶׁל לַיְלָה בֵּין שֶׁל יוֹם (בֵּין שֶׁהוּא יַיִן בֵּין שְׁאָר מַשְׁקֶה), לְפִי שֶׁהַקִּדּוּשׁ הוּא מִצָּרְכֵי הַסְּעֻדָּה, וַהֲרֵי כּוֹס זֶה טָפֵל לַסְּעֻדָּה, וְנִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁלְּאַחַר הַסְּעֻדָּה כְּאִלוּ שָׁתָהוּ בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה (עַיֵּן סִמָּן קע"ד).

(וְאִם שָׁתָה עוֹד קֹדֶם הַסְּעֻדָּה מִלְּבַד כּוֹס הַקִּדּוּשׁ, אִם הוּא יַיִן — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קע"ד. וְאִם הוּא שְׁאָר מַשְׁקֶה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אַחַר כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):

סעיף יד אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה, לְפִי שֶׁנִּפְטָר בְּבִרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי…

אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה, לְפִי שֶׁנִּפְטָר בְּבִרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" שֶׁבַּקִּדּוּשׁ (עַיֵּן סִמָּן קע"ד):

קונטרס אחרון — 2 ערכים (לחץ לפתיחה)

קונטרס אחרון הוא נספח הפלפול של אדמו"ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית הדף.

קונטרס אחרון, אות א

מן הסתם כו'. אף אם כוונת המג"א שם כרמ"א שם, דאי אפשר ליקנות יין בכל סעודה, מכל מקום הטור כתב כן בקידוש. ואף שטעם זה אינו מפורש בדבריו, מכל מקום כיון שהדבר מבואר מלשון הרמב"ם ומדעת סמ"ג ובית יוסף שם שהכל תלוי ברוב אנשי העיר שמשתמשים את השכר במקום תשמישו של יין, ולפי דעתם אף שהיין מצוי בחנות אין בכך כלום אם הרוב משתמשים בשכר במקום יין, וכן הוא גם כן לפי דעת הטור בשם יש מפרשים, העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג, וכן בדעת המרדכי.

אבל דעת ראבי"ה שהובא בהגהות מיימוניות שהביא המג"א, היא כרשב"ם, דלא מיקרי חמר מדינה אא"כ אין יין מצוי כלל בעיר, ובברכת המזון דוקא סבירא ליה להקל כשרוב העיר קובעים עליו סעודתם, ולא משום דמיקרי חמר מדינה אלא משום דהכי גרסינן בהדיא בגמרא ולא אמרן כו'. עיין בהגהות מיימוניות פרק ז' מהלכות ברכות.

ומסתימת רמ"א בסימן רצ"ו, ובסימן תפ"ג כתב אין לו יין כו', משמע אפילו יש יין בעיר, מדלא כתב שם כמו הכא ואם יין בעיר כו', אלא ודאי דמ"ש בסי' קפ"[ב] ואי אפשר לקנות כו', לרווחא דמילתא כתב כן, לצאת אף להרשב"ם. או כיון דלא אפשר לברכת המזון גם להבדלה אין צריך, דמאי שנא מברכת המזון, שהרי בברכת המזון אין צריך אפילו פעם אחת בשבוע, אע"ג דאפשר, וע"כ משום דמאי שנא פעם זה משאר הפעמים, אם כן הוא הדין להבדלה. וכל זה לקיים המנהג אבל לדינא צ"ע. ועיין במ"ש בסי' תפ"ג:

קונטרס אחרון, אות ב

וישתו אחרים כו'. המג"א יחיד הוא בדבר זה, וכל האחרונים מסכימים לדעת רמ"א. ואף המג"א עצמו חזר והודה לרמ"א בסי' רצ"ט סק"ח, שכתב עיין סי' ער"ב ס"ט כו', וכן כתב ג"כ בסוף סי' תקנ"ו ע"ש. ומה שהביא כאן ראיה מסי' רע"ג אינה כלום, דבטור שם מבואר בהדיא דאקידוש קאי שאינן יודעים לקדש, אבל כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם יכול גם כן לברך בורא פרי הגפן.

ואין לומר דשאני התם שאי אפשר שהם יאחזו הכוס ויברכו בורא פרי הגפן ויחזירוהו לקדש עליו, לפי שכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן, כדמשמע בשו"ת חכם צבי סי' קס"ח, דזה אינו, דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בורא פרי הגפן כמ"ש סי' רע"א, וגם ברכת המזון לא היה רב אשי מברך בורא פרי הגפן על הכוס כדאיתא בפרק ערבי פסחים. ושאני זמן, שאין שם טעימה כלל, ואם לא יברך על היין אין כאן היכר כלל שמברך על היין. ועוד יש לומר בענין אחר. ואיך שיהיה עכ"פ סברת המג"א סתורה מכל צד, דאם תמצי לומר כמ"ש החכם צבי, א"כ הא דבברכת המזון סגי בטעימת אחר כמבואר בסי' ק"צ היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן וישתו האחרים אף על פי שיודעים בעצמם לברך.

ואף אם תמצי לומר שגם בסי' רע"ג צריך שלא יהיו יודעים גם ברכת בורא פרי הגפן, אין משם ראיה לכאן, דיש לומר הכא כיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה כמ"ש האחרונים בסוף סימן רע"א, אם כן כשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם כן בשבילו. דבשלמא מי שיצא כבר ידי חובתו, שאינו מחוייב בדבר אלא מדין ערבות, לכן כיון שהחייב בעצמו יכול לפטור חובו בעצמו אין להערב לפוטרו, מה שאין כן כאן שהוא חייב בעצמו בטעימה זו לבד מהערבות בעד חבירו הטועם. ואף שהוא אינו חייב אלא בהטעימה ולא בהברכה כשאינו טועם, מכל מקום כיון שהוא חייב לטעום אם כן כשחבירו טועם ונעשה כאלו הוא טועם, ואי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה אם כן הברכה שחבירו צריך לברך הוא מחוייב בה מחמת עצמו, כמו שמחוייב בה מדין ערבות מחמת שאי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה כדפרש"י, שהרי בהברכה עצמה אין בה דין ערבות אלא מחמת הטעימה, והוא הדין לענין חיוב מחמת עצמו גם כן, שכיון שאי אפשר לחבירו לפוטרו מחיובו בלא ברכה אם כן יכול הוא לברך אע"פ שחבירו יודע, ולא הצריכו שיברך חבירו בעצמו אלא כשאין לו שום צורך בברכת חבירו רק מחמת ערבות בלבד.

ואף גם זאת אינה חובה גמורה כי רבים חולקים עיין ב"י סי' תקצ"ד בשם המרדכי והר"ן והגהות אשר"י וכן כתב רמ"א שם וכן כתב הפרי חדש:

מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים רע"ב.

2 · חידוש אדמו״ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה

ייחודים הניכרים אצל אדמו"ר הזקן בסימן רע"ב. כל חידוש בנוי לפי המבנה: שיטה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה מעשית.

חידוש א — האיכות ככבוד כוס הברכה (272:1-3)

מעלת היין = כבוד המצוה

שיטה קלאסית:

חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבאר: הקריטריון אינו רק טכני (כשר) אלא איכותי (ראוי לכוס של ברכה). יין בינוני מבזה את המצוה.

השלכה מעשית: כלי: לבחור יין באיכות טובה לקידוש, לא הזול ביותר.

חידוש ב — יין מבושל כיתרון הלכתי (272:8-11)

יין מבושל פותר את בעיית יין נסך

שיטה קלאסית:

חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבאר את היתרון ההלכתי: יין מבושל אינו מושפע ממגע גוי (אין יין נסך). בבתים עם עובדים או אורחים שאינם יהודים, זה יתרון.

השלכה מעשית: כלי: להשתמש ביין מבושל ברוב שבתות עם אורחים.

3 · דברי הרבי

סיכות, מאמרים ואגרות הרבי

דברי הרבי בנושאי סימן רע"ב

⚠ הערה כנה על סימן זה: סימן רע"ב מצוטט בכמה שיחות ואגרות של הרבי בנושא. להלן ההפניות העיקריות שזוהו.
הפניהנושאקשר לסימן רע"ב
ליקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ב הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ב ומבאר את היישום המודרני.
אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים מקרים מעשיים הקשורים לסימן תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות הקשורות לסימן זה.

⚠ אימות: ההפניות הנ"ל הן אינדיקציות מחקר שיש לאמת מול כרכי מהדורת קה"ת הפיזיים. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.

4 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

ההנהגה למעשה החב"דית

נקודות הנהגה הלכה הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ב, ברגישות חב"ד.

לחסיד חב"ד — סימן רע"ב

  • ① יין איכותי, לא רק כשר טכנית. חידוש א של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ב:1-3.
  • ② יין טהור, לא משתנה. ללא צבעים סינתטיים. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ב:4-7.
  • ③ יין מבושל לשבתות עם אורחים. חידוש ב של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ב:8-11.
  • ④ מיץ ענבים = גיבוי קביל אך לא אידיאלי. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ב:12-14.

⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב"ד. לכל שאלה מעשית: היוועצו ברב שלכם.