אורח חיים רע"ז · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

דעת הרב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן רע"ז

שיטת אדמו"ר הזקן על 8 הסעיפים המקודדים את האיסור לגרום עקיפות לכיבוי הנר: פתיחת דלת היוצרת זרם רוח, טלטול חפץ שעלול לנשוב. מסגרת המושג: גרמא (סיבה עקיפה).

למה רמה 4 מוקדשת לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — אלא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו"ר הזקן. ייחודיותו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + מימד פנימי בחיבור אחד, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.

לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. דף זה מקבץ, לסימן רע"ז, את הטקסט המלא של הרב, את ייחודו ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.

→ לקרוא את ההקדמה הכללית על שיטת אדמו"ר הזקן

1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן רע"ז

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב)

סימן רע"ז — שֶׁלֹּא לִגְרוֹם כִּבּוּי הַנֵּר — וּבוֹ ח סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שמופיע בספריא. 8 סעיפים + 3 אותות בקונטרס אחרון.

סעיף א שֶׁלֹּא לִגְרוֹם כִּבּוּי הַנֵּר וּבוֹ ח' סְעִיפִים: נֵר דּוֹלֵק שֶׁהוּא מֻנָּח קָרוֹב אֶל הַדֶּלֶת (נֶגֶד…

שֶׁלֹּא לִגְרוֹם כִּבּוּי הַנֵּר וּבוֹ ח' סְעִיפִים:

נֵר דּוֹלֵק שֶׁהוּא מֻנָּח קָרוֹב אֶל הַדֶּלֶת (נֶגֶד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מַמָּשׁ), בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּפְתְּחוּ הַדֶּלֶת יוּכַל לִכְבּוֹת אִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ מִבַּחוּץ — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמָּא יְכַבֶּנּוּ הָרוּחַ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכִבּוּי, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא", לְפִיכָךְ אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵין רוּחַ מְנַשֵּׁב בַּחוּץ אָסוּר לְפָתְחָהּ, שֶׁמָּא יַתְחִיל לְנַשֵּׁב מִיָּד שֶׁיַּתְחִיל לִפְתּוֹחַ.

וַאֲפִלּוּ אִם הַנֵּר הוּא מֻנָּח אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, כְּגוֹן דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת לִפְנִים וּמֵאַחֲרֶיהָ מֻנָּח בַּבַּיִת נֵר דָּלוּק — אָסוּר לְפָתְחָהּ אִם הַנֵּר הוּא קָרוֹב לַדֶּלֶת וְהוּא (מְכֻוָּן נֶגֶד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ נֶגֶד הֶחָלָל שֶׁבֵּין הַדֶּלֶת לַמְּזוּזָה שֶׁהַצִּירִים קְבוּעִים בָּהּ מִבִּפְנִים, שֶׁחָלָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי פְּתִיחַת הַדֶּלֶת).

אֲבָל אִם הַדֶּלֶת פְּתוּחָה כְּבָר — מֻתָּר לְנָעֳלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִכְבֶּה הַנֵּר, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם גְּרַם הַבְעָרָה. וְכֵן הַחַלּוֹן שֶׁכְּנֶגֶד נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן — מֻתָּר לְנָעֳלוֹ, וְאָסוּר לְפָתְחוֹ, אִם הַנֵּר קָרוֹב אֵלָיו קְצָת:

סעיף ב וְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּכֹּתֶל אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, שֶׁמָּא…

וְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּכֹּתֶל אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, שֶׁמָּא תְּהֵא הַדֶּלֶת נוֹקֶשֶׁת בַּנֵּר שֶׁאֲחוֹרֶיהָ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תְכַבֶּנּוּ כְּשֶׁתִּנָּקֵשׁ בּוֹ, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ הוּא", אֶלָּא יִזָּהֵר לִפְתּוֹחַ בְּנַחַת שֶׁלֹּא תִגַּע הַדֶּלֶת בַּנֵּר שֶׁאֲחוֹרֶיהָ, אֲבָל לְנָעֳלָהּ מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן.

וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּנְעוֹל בְּחֹזֶק כְּדַרְכּוֹ תִּנָּקֵשׁ הַדֶּלֶת עַל הַמְּזוּזָה בְּחֹזֶק כָּל כָּךְ עַד שֶׁתְּנַדְנֵד כָּל הַכֹּתֶל וּתְנַדְנֵד נֵר הַקָּבוּעַ בּוֹ, וְיִתְקָרֵב קְצָת הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אֵצֶל הַפְּתִילָה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנָּה, וְיֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה.

צָרִיךְ לִזָּהֵר בֵּין בִּפְתִיחָה בֵּין בִּנְעִילָה שֶׁתְּהֵא בְּנַחַת (בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ"), אַף אִם הַנֵּר רָחוֹק מֵהַדֶּלֶת:

סעיף ג וְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אִם הוּא שֶׁל שֶׁמֶן — אָסוּר לִפְתּוֹחַ אוֹ לִנְעוֹל הַדֶּלֶת…

וְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אִם הוּא שֶׁל שֶׁמֶן — אָסוּר לִפְתּוֹחַ אוֹ לִנְעוֹל הַדֶּלֶת כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, שֶׁעַל יְדֵי הַפְּתִיחָה וּנְעִילָה כְּדַרְכּוֹ — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב קְצָת הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה (וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר), אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנּוּ (וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה), אֶלָּא פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בְּנַחַת בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ".

וְאֵין אִסּוּר בְּטִלְטוּל הַדֶּלֶת מִשּׁוּם הַנֵּר הַמֻּקְצֶה הַקָּבוּעַ בָּהּ, לְפִי שֶׁהַדֶּלֶת לֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה, שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת לַבַּיִת, וּבְטֵלָה אֶצְלוֹ וְלֹא לְהַנֵּר.

וְאִם הוּא נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיוֹצֵא בוֹ — מֻתָּר לִפְתּוֹחַ וְלִנְעוֹל כְּדַרְכּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן (שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ) שֶׁיִכְבֶּה לְגַמְרֵי אִם לֹא יִזָּהֵר לִפְתּוֹחַ וְלִנְעוֹל בְּנַחַת. אֲבָל אִם יִפּוֹל עַל יְדֵי כָךְ לָאָרֶץ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְכֵן אִם הַנֵּר הוּא אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְהָרוּחַ שֶׁמִּבַּחוּץ (כְּגוֹן שֶׁהַדֶּלֶת נִפְתָּח מֵחֶדֶר לְחֶדֶר), אֶלָּא שֶׁיִּכְבֶּה מֵחֲמַת הַדֶּלֶת עַצְמָהּ שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת עָלָיו אִם פְּתָחָהּ כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל — צָרִיךְ לִזָּהֵר לְפָתְחָהּ בְּנַחַת (בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה "פְּסִיק רֵישֵׁהּ"):

סעיף ד אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה הַקְּרוֹבָה קְצָת אֶל הַדֶּלֶת אִם הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת…

אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה הַקְּרוֹבָה קְצָת אֶל הַדֶּלֶת אִם הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת מִבַּחוּץ, שֶׁהָרוּחַ מְבַעֶרֶת הַמְּדוּרָה יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא רוּחַ מְצוּיָה שֶׁאֵינָהּ מְבַעֶרֶת בְּוַדַּאי אֶת הַמְּדוּרָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה שֶׁהִיא מְבַעֶרֶת בְּוַדַּאי, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא.

אֲבָל אִם הָיְתָה פְּתוּחָה כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה — מֻתָּר לְסָגְרָהּ, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה:

סעיף ה הִנִּיחַ נֵר עַל גַּבֵּי טַבְלָא מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכַח לְסַלְּקוֹ מִמֶּנָּה קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה, וְנִצְרְכָה…

הִנִּיחַ נֵר עַל גַּבֵּי טַבְלָא מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכַח לְסַלְּקוֹ מִמֶּנָּה קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה, וְנִצְרְכָה לוֹ הַטַּבְלָא לְטַלְטְלָהּ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּשַׁבָּת — מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהַנֵּר נוֹפֵל מֵעָלֶיהָ עַל הָאָרֶץ, וּמְטַלְטְלָהּ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת הַנֵּר בְּנִעוּר זֶה, וְאַף אִם נִכְבָּה מֵאֵלָיו עַל יְדֵי נְפִילָתוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא, וְאֵין כַּאן "פְּסִיק רֵישֵׁהּ", שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה עַל יְדֵי כָךְ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁכְּבָר כָּלָה הַשֶּׁמֶן מֵהַנֵּר וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ רַק פְּתִילָה דּוֹלֶקֶת, אוֹ שֶׁהוּא נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֲבָל נֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶן — אָסוּר לְנַעֵר הַטַּבְלָא לְהַפִּילוֹ מֵעָלֶיהָ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב הַשֶּׁמֶן קְצָת אֶל הַפְּתִילָה וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִשְׁפּוֹךְ מִמֶּנּוּ קְצָת.

וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְנַעֲרָהּ, שֶׁכָּל "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" מֻתָּר עַל יְדֵי נָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג. וּלְפִיכָךְ אַף בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיוֹצֵא בוֹ — טוֹב שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִי אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִמְצוֹא נָכְרִי, אוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לַטַּבְלָא כָּל כָּךְ.

וְאִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַטַּבְלָא — יָכוֹל לְטַלְטְלָהּ עִם הַנֵּר שֶׁעָלֶיהָ אֲפִלּוּ הוּא שֶׁל שֶׁמֶן לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ט:

סעיף ו וְכָל זֶה כְּשֶׁשָּׁכַח לְסַלֵּק הַנֵּר מֵהַטַּבְלָא קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, שֶׁלָּכֵן לֹא נַעֲשֵׂית…

וְכָל זֶה כְּשֶׁשָּׁכַח לְסַלֵּק הַנֵּר מֵהַטַּבְלָא קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, שֶׁלָּכֵן לֹא נַעֲשֵׂית הַטַּבְלָא בָּסִיס לְדָבָר הַמֻּקְצֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת אָז לַנֵר מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת, אֶלָּא מֵחֲמַת שִׁכְחָתוֹ.

אֲבָל אִם מִדַּעְתּוֹ הִנִּיחַ הַנֵּר עַל הַטַּבְלָא שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְהַנֵּר, וּטְפֵלָה אֵלָיו, וַאֲסוּרָה בְּטִלְטוּל כָּמוֹהוּ, לְפִיכָךְ אָסוּר לְנַעֲרָהּ, אַף אִם הַנֵּר הוּא שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיוֹצֵא בוֹ, וְאַף אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַטַּבְלָא. אֲבָל מֻתָּר לִגַּע בַּטַּבְלָא, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִגַּע בְּכָל מֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח. וְעַל יְדֵי נָכְרִי מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וּלְנַעֲרָהּ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת בָּסִיס אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה דַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַנֵּר עָלֶיהָ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, אֲבָל אִם הָיָה דַעְתּוֹ לְסַלְּקוֹ אַחַר כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי, אוֹ עַל יְדֵי נִעוּר, אוֹ שְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְנַעֲרָהּ אִם הַנֵּר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בוֹ.

וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, כְּגוֹן נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁנָּפַל עַל הַשֻּׁלְחָן וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף הַשֻּׁלְחָן — יְנַעֵר הַשֻּׁלְחָן וְהַנֵּר נוֹפֵל מֵעָלָיו אִם הוּא שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אִם הָיָה דַעְתּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם לְסַלְּקוֹ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי אוֹ עַל יְדֵי טִלְטוּל מִן הַצַּד.

וְאִם נָפַל הַנֵּר עַל הַמַּפָּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, אַף עַל פִּי שֶׁהַנֵּר הָיָה עוֹמֵד עָלֶיהָ בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת — לֹא נַעֲשֵׂית הַמַּפָּה בָּסִיס לוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ט, וְיָכוֹל לְנַעֲרָהּ שֶׁיִּפּוֹל הַנֵּר מֵעָלֶיהָ, אוֹ שְׁאָר מֻקְצֶה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם הֶפְסֵד אִם לֹא יְנַעֵר.

וְאַף אִם נָפַל הַנֵּר אוֹ שְׁאָר מֻקְצֶה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּסִיס לְהַנֵּר, שֶׁהָיָה מֻנָּח עָלָיו בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם אִם הָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, דְּהַיְנוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, גַּם לֶחֶם (שֶׁלְּצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת) — הֲרֵי נַעֲשָׂה בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת. וְאַף לְאַחַר שֶׁסִלְּקוּ הַלֶּחֶם מִמֶּנּוּ — לֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לְהַנֵּר בִּלְבַדּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא כְּבָר אַחַר כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. וּלְפִיכָךְ יָכוֹל לְנַעֲרוֹ לְהַפִּיל מֵעָלָיו הַנֵּר וּשְׁאָר מֻקְצֶה לְטַלְטְלוֹ אַחַר כָּךְ כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה.

וְכֵן אִם הָיוּ מֻנָּחִים עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מֻקְצִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ (הַלֶּחֶם אוֹ) שְׁאָר הַדְּבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מִן דְּלֵקַת הַנֵּר, דְּהַיְנוּ מִן הַשַּׁלְהֶבֶת שֶׁהַנֵּר נַעֲשָׂה בָּסִיס אֵלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ט.

וְאִם צָרִיךְ לְגוּף הַשֻּׁלְחָן לְטַלְטְלוֹ לְמָקוֹם אַחֵר, אִם אֶפְשָׁר לְנַעֵר מִמֶּנּוּ הַנֵּר (כְּגוֹן שֶׁאֵין צָרִיךְ עוֹד לְנֵר זֶה) — יְנַעֲרֶנּוּ מִמֶּנּוּ מִתְּחִלָּה עַל יְדֵי שֶׁיַּטֶּה הַשֻּׁלְחָן וְיִפּוֹל הַנֵּר מֵעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ יְטַלְטְלֶנּוּ לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְנַעֵר (כְּגוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ עוֹד לְנֵר זֶה בַּמָּקוֹם הָאַחֵר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשַׁשׁ הֶפְסֵד בְּנִעוּר זֶה שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר הַנֵּר) — רַשַּׁאי לְטַלְטְלֶנּוּ בְּעוֹד הַנֵּר עָלָיו, הוֹאִיל וְלֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לוֹ בִּלְבַדּוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ צָרִיךְ עוֹד לַנֵּר, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹם הַשֻּׁלְחָן, וְאִם יְנַעֵר שָׁם הַנֵּר לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַשֻּׁלְחָן עִם הַנֵּר שֶׁעָלָיו לְמָקוֹם אַחֵר, הוֹאִיל וְלֹא נַעֲשָׂה הַשֻּׁלְחָן בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּסִיס לְאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּסִמָּן ש"ט וְש"י, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּינִים אֵלּוּ וְטַעֲמֵיהֶם:

סעיף ז מֻתָּר לְהַנִּיחַ נֵר שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל גַּבֵּי אִילָן וְיִדְלוֹק שָׁם בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין…

מֻתָּר לְהַנִּיחַ נֵר שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל גַּבֵּי אִילָן וְיִדְלוֹק שָׁם בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב דּוֹלֵק עַל הָאִילָן אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲלֶה בָּאִילָן בְּיוֹם טוֹב לִטּוֹל מִמֶּנּוּ הַנֵּר, וְנִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּיוֹם טוֹב, שֶׁהוּא אָסוּר מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ו. אֲבָל בְּשַׁבָּת אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַעֲלֶה עָלָיו לִטּוֹל הַנֵּר לְאַחַר שֶׁיִּכְבֶּה, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בְּטִלְטוּל אַף לְאַחַר שֶׁיִּכְבֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ט:

סעיף ח מֻתָּר לִכְפּוֹת קְעָרָה שֶׁל חֶרֶס עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֶאֱחוֹז הָאוּר בַּקּוֹרָה, שֶׁמַּה…

מֻתָּר לִכְפּוֹת קְעָרָה שֶׁל חֶרֶס עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֶאֱחוֹז הָאוּר בַּקּוֹרָה, שֶׁמַּה שֶּׁהוּא מְטַלְטֵל הַקְּעָרָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַצָּלַת הַקּוֹרָה הָאֲסוּרָה בְּטִלְטוּל בְּשַׁבָּת — אֵין בְּזֶה שׁוּם אִסּוּר כְּלָל. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לִכְפּוֹתָהּ עַל הַנֵּר כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְעַט אֲוִיר תַּחְתֶּיהָ, שֶׁאִם לֹא כֵן יִכְבֶּה הַנֵּר:

קונטרס אחרון — 3 אותות (לחץ לפתיחה)

הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — המעבדה ההלכתית שלו בתחתית העמוד.

קונטרס אחרון, אות א

שמא יכבנו כו' שמא תהא כו'. עיין בכסף משנה פכ"א בשם הריב"ש שתמה על הרמב"ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות אם כן אינו פסיק רישיה עיין שם. אם כן גם על הטור וש"ע יש לתמוה כן. אבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא שמא יש גומות בבית ואי אפשר שלא ישוה והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע הוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי, דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה, ולא גרע משאר ספיקא דאורייתא. והוא הדין כאן בנידון דידן הספק הוא שמא ברגע זו שיתחיל לפתוח ינשב רוח בחזקה ואי אפשר שלא תכבה כשיפתח, ונמצא עושה איסור דאורייתא במה שפותח שע"י כן הרוח מכבה בודאי כיון שכבר יש רוח, והוא לא ידע ואשם שסבור כשמתחיל שאין שם רוח, לפי מה שכתב המג"א בסי' תקי"ד דהכא באין שם רוח עסקינן ואפילו הכי אסור, ושייך שפיר לשון שמא כמ"ש. וכהאי גוונא יש לומר בנקישת הדלת שמא ינקש בידים בחוזק ויהיה אז פסיק רישיה שאז אין ספק כלל, והספק הוא כשפותח כדרכו בלא זהירות שמא ינקש פעם בחוזק, לכך צריך ליזהר לעולם. וכן צריך לומר במה שכתב רש"י פ"ד דביצה והעתיקום האחרונים סוף סי' תק"ח דאין זה על מנת לתפור, ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה מדקתני שמא תקרע, ובאמת כן משמע ברמב"ם פכ"ב, אבל רש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי אפשר שלא תקרע. וכן צריך לומר במה שכתב רמ"א סימן רס"ה בשם אור זרוע פן יתנדנד כו'. ובאמת התיר שם ר"ת מהאי טעמא עיין שם בדרכי משה, אבל דעת אור זרוע משום דהנדנוד בא ע"י נגיעה בחוזק וכשנוגע ברפיון לא יתנדנד, וזהו הספק פן יגע בחוזק ואי אפשר שלא יתנדנד. וכן צריך לומר בגמ' דף קמ"א לא ליהדק כו' דלמא כו', והיינו בפסיק רישיה כמו שכתב המרדכי שם. וכן צריך לומר בש"ע סי' ש"ב ס"ט פן כו'.

ואף לפי מה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"ג דספק פסיק רישיה שרי, וכן משמע בהדיא ברמב"ן במלחמות ור"ן פרק כירה גבי צירוף והובא ב"י סי' שי"ח, היינו להתיר בשעת הספק בלבד כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא בתוס' דסנהדרין דף פ"ה ע"א סוף ד"ה [ור"ש] עיין שם. וגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי גוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח ברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב בתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות, ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה:

קונטרס אחרון, אות ב

נגד החלל כו'. על כרחך צריך לומר כן אם מה שכתבו הב"ח ומג"א נגד פתיחת הדלת ממש הוא בדוקא מכוון ממש, שהרי בטור וש"ע סי' תר"פ כתבו באחורי הדלת צריך לחוץ כו', ונר חנוכה הוא בטפח הסמוך לפתח וכשהוא אחורי הדלת אינו מכווין ממש נגד הפתיחה הגדולה:

קונטרס אחרון, אות ג

ואין איסור כו'. עיין בטור סי' תר"פ ובהגהות מיימוניות שלא תירצו כלום על בסיס, משום דסגי להו בהא דהדלת חשיבא כמחוברת ואין כאן טלטול כלל. אבל התוס' ומרדכי שתירצו דלא ליהוי בסיס מכלל דלא סבירא להו הכי, אלא שייך בו טלטול בו בעצמו אבל אינו חשוב טלטול לענין הנר במה שמטלטל הדלת, ואפשר דהוי ליה טלטול מן הצד דשרי כשמתכוין לדבר המותר, דהיינו הכניסה והיציאה. והטור והגהות מיימוניות אפשר שבאו לתרץ אם מתכוין לנעול בשביל הנר חנוכה שלא יהיה מוצנע אחורי הדלת הפתוחה ויהיה פרסומי ניסא, וצ"ע:

מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים רע"ז.

2 · חידוש אדמו״ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה

ייחודיויות המבחינות את אדמו"ר הזקן בסימן רע"ז. כל חידוש בנוי לפי המבנה: שיטה מקובלת ← חידוש הרב ← השלכה מעשית.

חידוש א — גרמא כעיקרון (רע"ז:1-3)

האיסור העקיף כקטגוריה

שיטה מקובלת:

חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבטא: גרמא אינה זניחה, אלא קטגוריה הלכתית נפרדת עם כלליה. לעניין שבת, יש להימנע ממנה אף כשהמעשה הישיר היה אסור דאורייתא.

השלכה מעשית: כלי לחסיד: לפני כל פעולה בשבת, לשקול את ההשלכות העקיפות האפשריות.

3 · דברי הרבי

סיכות, מאמרים ואגרות הרבי

דברי הרבי על נושאי סימן רע"ז

⚠ הערה כנה על סימן זה: סימן רע"ז מצוטט בכמה סיכות ואגרות של הרבי על הנושא. הנה ההפניות המרכזיות שזוהו.
הפניהנושאקשר לסימן רע"ז
לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ז הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ז ומבטא את היישום המודרני.
אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים מקרים מעשיים הקשורים לסימן תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות הקשורות לסימן זה.

⚠ אימות: ההפניות לעיל הן סימני מחקר לאימות מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נותר שערי הלכה ומנהג.

4 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

ההנהגה למעשה של חב"ד

נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ז, בתחושת חב"ד.

לחסיד חב"ד — סימן רע"ז

  • ① לא לפתוח דלת היוצרת זרם לעבר הנר. חידוש א של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ז:1-3.
  • ② להרחיק את הנר ממאווררים ומזגנים. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ז:7-8.
  • ③ להציב את הנר באזור מוגן מזרמי אוויר. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רע"ז:4-6.

⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב"ד. לכל שאלה מעשית: להתייעץ עם רבך.