Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman רע"ח

שֶׁיָּכוֹל לְכַבּוֹת הַנֵּר בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה וּבוֹ ד' סְעִיפִים:

מֻתָּר לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּר בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, אִם הוּא חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה אִם לֹא יִישַׁן. וְכֵן מִי שֶׁמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי לִסְטִים שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ — מֻתָּר לְכַבּוֹת הַנֵּר שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ, שֶׁפִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת אֲפִלּוּ בַּחֲשַׁשׁ סְפֵק סַכָּנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ח.

אֲבָל אִם אֵין שָׁם חֲשַׁשׁ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת אֶלָּא סַכָּנַת מָמוֹן, וְכֵן בִּשְׁבִיל חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה — אָסוּר לְכַבּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאִם כִּבָּה — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּמְלָאכָה הַצְּרִיכָה לְגוּפָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁהַמְּלָאכָה צְרִיכָה לוֹ בִּשְׁבִיל גּוּפָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לוֹ גּוּף הַדָּבָר שֶׁגּוּף הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמְּכַבֶּה עֵצִים דּוֹלְקִים בִּשְׁבִיל הַפֶּחָמִים, שֶׁהֵם רְאוּיִים לְצוֹרְפִים, שֶׁגּוּף מְלֶאכֶת הַכִּבּוּי נַעֲשֶׂה בְּגוּף הַפֶּחָמִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לוֹ, אֲבָל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הִיא כְּשֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר שֶׁאֵין גּוּף הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמְּכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁחָס עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁלֹּא יִדְלַק כֻּלּוֹ עַכְשָׁו, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁחָס עַל חֶרֶס הַנֵּר שֶׁלֹּא יִבָּקַע כְּשֶׁהַפְּתִילָה דּוֹלֶקֶת עָלָיו, שֶׁגּוּף מְלֶאכֶת הַכִּבּוּי נַעֲשֶׂה בַּפְּתִילָה, וְהוּא מִתְכַּוֵּן בִּמְלַאכְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַשֶּׁמֶן אוֹ לַנֵּר, וְכֵן הַמְכַבֶּה אֶת הַדְּלֵקָה מִפְּנֵי שֶׁחָס עַל מָמוֹנוֹ, וְכֵן הַמְכַבֶּה גַּחֶלֶת בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהּ רַבִּים, וְכֵן זֶה שֶׁמְּכַבֶּה בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה אוֹ מִפְּנֵי הַלִּסְטִים — הַרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּשְׁבִיל צֹרֶךְ הַפֶּחָמִים אוֹ הַפְּתִילָה שֶׁהַכִּבּוּי נַעֲשֶׂה בָּהֶן.

וַאֲפִלּוּ אִם מְכַבֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לַפְּתִילָה — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ אַחַר זְמַן, וְגַם הִיא פְּתִילָה חֲדָשָׁה, שֶׁזֶּהוּ פַּעַם רִאשׁוֹן שֶׁהֻדְלְקָה, וְגַם לֹא הֻבְהֲבָה קֹדֶם שֶׁהֻדְלְקָה, שֶׁעַל יְדֵי כִּבּוּי זֶה הִיא מִתַּקֶּנֶת לְהַדְלָקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה.

אֲבָל אִם אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ לְאַחַר זְמַן, וַאֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ אֶלָּא שֶׁהִיא פְּתִילָה יְשָׁנָה שֶׁכְּבָר הֻדְלְקָה פַּעַם אַחַת, וַאֲפִלּוּ הִיא פְּתִילָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הֻדְלְקָה מִקֹּדֶם כְּלָל אֶלָּא שֶׁהֻבְהֲבָה קֹדֶם שֶׁהֻדְלְקָה, שֶׁעַל יְדֵי כִּבּוּי זֶה אֵינָהּ מִתַּקֶּנֶת לְהַדְלָקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה — הֲרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, שֶׁאַף שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגוּף הַדָּבָר שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַפֶּחָם שֶׁבְּרֹאשָׁהּ שֶׁהַכִּבּוּי נַעֲשֶׂה בּוֹ הוּא צָרִיךְ לוֹ שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשָׂה בּוֹ אֵינוֹ מִתְתַּקֵּן כְּלוּם עַל יְדֵי הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה — הֲרֵי אֵין הַמְּלָאכָה צְרִיכָה לְגוּפָהּ שֶׁל אוֹתוֹ דָבָר כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאֵין מְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ כְּלוּם, וְאֵינָהּ נִקְרֵאת מְלָאכָה הַצְּרִיכָה לְגוּפָהּ אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהַמְּלָאכָה מְתַקֶּנֶת אֶת גּוּף הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁאָז הִיא צְרִיכָה לְגוּפָהּ, וְגַם שֶׁיְּהֵא צֹרֶךְ לָאָדָם בְּגוּף הַדָּבָר שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ וּמְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ:

That one may extinguish the ner for the sake of a sick person — and it contains 4 seifim:

It is permitted to extinguish the ner so that a sick person may sleep, if it is a choleh she-yesh bo sakanah (one who is in danger if he does not sleep). So too one who is afraid of robbers lest they kill him — it is permitted to extinguish the ner so they shall not see him, since pikuach nefesh overrides Shabbos even in mere doubt of danger, as will be explained in siman 328.

But if there is no concern of mortal danger but only of monetary loss, and likewise for a choleh she-ein bo sakanah (one not in danger) — it is forbidden to extinguish, by Rabbinic enactment (midivrei sofrim); and if one extinguished, one is exempt [from Torah penalty], for there is no Torah prohibition except in melakhah ha-tzrikhah le-gufah (work needed for itself) — i.e., that the work is needed for its own sake — namely, that he needs the very body of the thing in which the work is performed, e.g., one who extinguishes burning wood for the sake of coals fit for craftsmen, where the very act of kibuy is performed in the coals which he needs. But melakhah she-einah tzrikhah le-gufah is when one needs it for something else in which the body of the work is not performed, e.g., one who extinguishes the ner because he wishes to spare the oil that it not all burn now, or because he wishes to spare the clay of the ner that it not crack while the wick burns on it — the act of kibuy is performed in the wick, but he intends in his act for the sake of the oil or the ner; and so too one who extinguishes a fire because he wishes to spare his property; and one who extinguishes a coal so that the public not be injured by it; and one who extinguishes for the sake of the sick person or because of the robbers — this is melakhah she-einah tzrikhah le-gufah, since he does not intend for the need of the coals or the wick in which the kibuy is performed.

And even if he extinguishes because he needs the wick — he is liable only if he needs to relight it later, and it is a new wick, this being its first lighting, and it was not singed before being lit, so that by this extinguishing it is prepared for relighting better than at the start.

But if he does not need to relight it later, or even if he needs to relight it but it is an old wick already lit once, or even a new wick never lit before but singed before lighting — so that by this extinguishing it is not prepared for relighting better than at the start — this is melakhah she-einah tzrikhah le-gufah, for even though he needs the very body in which the work is performed (i.e., the coal at the tip of the wick), so that it shall be convenient to relight it, nevertheless since the thing in which the work is performed is not improved at all by the work more than it was at the start, the work is not tzrikhah le-gufah of that thing at all, since it does not improve it; it is called melakhah ha-tzrikhah le-gufah only when the work improves the very body in which it is performed more than at the start — then it is tzrikhah le-gufah, and also there must be a human need for the very body in which the work is performed and which it improves:

בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִבּוּי, שֶׁהִיא מְלֶאכֶת קִלְקוּל, שֶׁמְּקַלְקֵל הַהַבְעָרָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה צְרִיכָה לְגוּפָהּ בְּזֶה בִּלְבָד מַה שֶּׁגּוּף הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ צָרִיךְ לְהָאָדָם, אֶלָּא עַד שֶׁגּוּף הַדָּבָר מִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי הַמְּלָאכָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה.

וְכֵן הַסּוֹתֵר בִּנְיָן עַל מְנָת לַחֲזוֹר וְלִבְנוֹתוֹ, אוֹ הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לַחֲזוֹר וְלִתְפּוֹר — אֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן אִם דַּעְתּוֹ שֶׁיְּהֵא בִּנְיָן הָאַחֲרוֹן יוֹתֵר טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן, וְכֵן בִּתְפִירַת הַבֶּגֶד, שֶׁנִּמְצְאוּ הַסְּתִירָה וְהַקְּרִיעָה הֵן מְתַקְּנִים הַבִּנְיָן וְהַבֶּגֶד שֶׁיִּהְיוּ יוֹתֵר טוֹב מִבַּתְּחִלָּה, שֶׁמִּבִּלְעֲדֵי הַסְּתִירָה וְהַקְּרִיעָה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְתַקֵּן הַבִּנְיָן וְהַבֶּגֶד שֶׁיִּהְיוּ יוֹתֵר טוֹבִים.

אֲבָל שְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁאֵינָן מְלָאכוֹת הַקִּלְקוּל, אַף [אִם] אֵינָן מְתַקְּנוֹת אֶת גּוּף הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁגּוּף הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ הוּא צָרִיךְ לְהָאָדָם — הֲרֵי זֶה הַמְּלָאכָה הַצְּרִיכָה לְגוּפָהּ, כְּגוֹן הַמּוֹצִיא קַרְדֹּם מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כְּדֵי לַחְתּוֹךְ בּוֹ, שֶׁאַף שֶׁאֵין הַקַּרְדֹּם מִתְתַּקֵּן כְּלָל בְּהוֹצָאָה זוֹ — הֲרֵי זֶה חַיָּב, הוֹאִיל וְהוּא צָרִיךְ לְגוּף הַדָּבָר שֶׁהוֹצִיא.

אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַדָּבָר שֶׁהוֹצִיא, כְּגוֹן הַמּוֹצִיא מֵת לִקְבוּרָה, שֶׁגּוּף הַמֵּת אֵין לוֹ בּוֹ שׁוּם צֹרֶךְ כְּלָל — הֲרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְזֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מְלֶאכֶת הַקִּלְקוּל אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַתִּקּוּן יוֹתֵר טוֹב מִבַּתְּחִלָּה. חוּץ מִמְּכַבֶּה הַנֵּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהַבְהֵב הַפְּתִילָה עַל יְדֵי כִּבּוּי זֶה שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ. אֲבָל אִם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל הִבְהוּבָהּ, אֶלָּא שֶׁמִּתְכַּוֵּן בְּכִבּוּיוֹ לָחוּס עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִדְלַק כֻּלּוֹ עַכְשָׁו, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּוֵּן כְּדֵי לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקָהּ לְאַחַר זְמַן, מִכָּל מָקוֹם עִקַּר גּוּף הַדָּבָר שֶׁמְּלֶאכֶת הַכִּבּוּי נַעֲשֶׂה בּוֹ הוּא הַפֶּחָם שֶׁבְּרֹאשָׁהּ שֶׁהָאוּר אָחַז בּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ בְּכִבּוּיוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לְפֶחָם זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁאָר הַפְּתִילָה שֶׁלֹּא אָחַז בָּהּ הָאוּר — הֲרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָה אֶלָּא לְדָבָר אַחֵר שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ:

About what are we speaking? About kibuy, which is a destructive work (melekhet kilkul), since it spoils the burning; therefore it is not considered tzrikhah le-gufah merely because the body in which it is performed is needed by the person, unless the body itself is improved by the work performed in it more than it was at the start.

So too one who demolishes (soter) a structure in order to rebuild it, or who tears (korea) in order to resew — it is not forbidden by Torah unless his intent is that the final structure be better than the first, and likewise in the sewing of the garment — such that the demolition and tearing improve the structure and the garment to be better than at the start, and without that demolition and tearing it would be impossible to improve them.

But other melakhos which are not destructive (melakhos kilkul), even if they do not improve the body in which they are performed — since the body in which they are performed is needed by the person, this is melakhah ha-tzrikhah le-gufah. E.g., one who carries out an axe from domain to domain in order to cut with it — though the axe is not improved at all by this carrying — he is liable, since he needs the very body of what he carried out.

But if he does not need the body of what he carried out, e.g., one who carries out a corpse for burial, where the body of the corpse is of no use to him at all — this is melakhah she-einah tzrikhah le-gufah, and so too anything similar.

And some say that even regarding destructive melakhah, the improvement need not be better than at the start — except for one who extinguishes the ner, who is liable only if he intended by this kibuy to singe the wick so that it should be easier to relight. But if he does not care about its singeing but intends in his kibuy to spare it so it not all burn now — even though he intends to relight it later — nevertheless the main body in which the act of kibuy is performed is the coal at its tip which the fire grasped; and since his intent in the kibuy is not for the need of that coal but for the rest of the wick that the fire did not grasp — this is melakhah she-einah tzrikhah le-gufah, but for something else in which the work is not performed:

וְכָל זֶה לְהָאוֹמְרִים שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ וְאֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מְלָאכָה שֶׁאֵין צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אַף לְפִי דִבְרֵיהֶם מֻתָּר לְכַבּוֹת הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיִּישַׁן הַחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה. וְכֵן מִי שֶׁמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי הַלִּסְטִים, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ (סַכָּנָה בְּדָבָר) סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת. אֲבָל אִם אֵין שָׁם אֶלָּא חֲשַׁש צַעַר הַגּוּף בִּלְבָד בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבֹא לְעוֹלָם לִידֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה מִצַּעַר הַהוּא — אָסוּר לְכַבּוֹת. וְאִם כִּבָּה — חַיָּב לְפִי דִבְרֵיהֶם.

וְהַחִלּוּקִים שֶׁבֵּין ב' הַסְּבָרוֹת אֵלּוּ לַהֲלָכָה וּלְמַעֲשֶׂה יִתְבָּאֲרוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מְקוֹמוֹ.

וְיֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְגוּפָן. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בָּהֶם שֶׁחַיָּב עֲלֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְגוּפָן. וְיִתְבָּאֵר גַּם כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ:

And all this is according to those who hold that melakhah she-einah tzrikhah le-gufah is exempt [from Torah penalty] and is forbidden only midivrei sofrim. But others disagree and say that even melakhah she-einah tzrikhah le-gufah is liable by Torah. Nevertheless, even according to them it is permitted to extinguish the ner for a choleh she-yesh bo sakanah to sleep. So too one who fears robbers when there is a concern of mortal danger. But if there is only a concern of physical pain alone, in a situation where it cannot ever come to a concern of danger from that pain — it is forbidden to extinguish, and if he extinguished he is liable according to them.

The distinctions between these two opinions, in halakhah and in practice, will be explained each in its place.

And there are many matters in which all agree there is no Torah prohibition unless he needs it for itself. And there are matters in which all agree he is liable by Torah even though he does not need it for itself. This too will be explained, each in its place:

וְהַכֹּל מוֹדִים בִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" שֶׁחַיָּב עָלָיו מִן הַתּוֹרָה לִפְעָמִים. וְכֵיצַד מָצִינוּ זֶה? וַהֲלֹא כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִמְלָאכָה — בְּוַדַּאי אֵין צָרִיךְ לְגוּפָהּ כְּלָל.

מָצִינוּ בִּכְגוֹן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁנּוֹחַ לוֹ בִּמְלָאכָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּלֹא כַוָּנָתוֹ וְחָפֵץ הוּא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ, וַהֲרֵי הִיא צְרִיכָה לוֹ עַכְשָׁו שֶׁכְּבָר נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ בְּלֹא כַוָּנָתוֹ. כֵּיצַד? כְּגוֹן נֶקֶב שֶׁבְּחָבִית שֶׁמּוֹצִיאִין בּוֹ הַיַּיִן שֶׁפָּקוּק בִּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, שֶׁהַנְּעֹרֶת בְּלוּעָה מִיַּיִן הַרְבֵּה, וּכְשֶׁמּוֹצִיאָהּ וְחוֹזֵר וּפוֹקֵק בָּהּ וּמְהַדְּקָהּ בְּחֹזֶק — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִסְחוֹט יַיִן מִמֶּנָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִסְתּוֹם הַנֶּקֶב — הֲרֵי זֶה "פְּסִיק רֵישֵׁהּ", וְאִם יֵשׁ כְּלִי תַּחַת פְּקִיקַת הַנְּעֹרֶת שֶׁהַיַּיִן הַנִּסְחָט מִמֶּנָּה נוֹטֵף לְתוֹכוֹ — הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל פְּקִיקָה זוֹ, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁנּוֹחַ לוֹ בַּיַּיִן הַנִּסְחָט מֵהַנְּעֹרֶת לְתוֹךְ הַכְּלִי שֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה בַּכְּלִי, אֲבָל כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּלוּעַ בִּנְעֹרֶת — אֵין לוֹ בָּהּ הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם, וַהֲרֵי זוֹ מְלָאכָה הַצְּרִיכָה לְגוּפָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

And all agree that in pesik reisha ve-lo yamus one is sometimes liable by Torah. How is this found? When he does not intend the work, surely he does not need it for itself at all.

We find it in a case where it is known that he is pleased with the work performed without his intent, and he is desirous of it even though he did not intend it: it is needed by him now that it has already been done by itself without his intent. How so? E.g., the hole in a barrel through which one draws the wine, which is stoppered with a plug of flax tow, and the tow is soaked with much wine; when he draws it out and then plugs again and presses it forcefully — it is impossible that wine not be squeezed from it; and although he intends only to close the hole, this is a pesik reisha, and if there is a vessel under the tow plug into which the squeezed wine drips — he is liable for this plugging, for it is known that he is pleased with the wine squeezed from the tow into the vessel so that he can derive benefit from it when it is in the vessel; while when it is absorbed in the tow, he has no benefit from it at all — and this is melakhah ha-tzrikhah le-gufah even though he did not intend it. And so too anything similar: