Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רפ"ד

דִּין הַהַפְטָרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ וּבוֹ י"ד סְעִיפִים:

הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא לֹא יִפְחוֹת מִכ"א פְּסוּקִים בְּשַׁבָּת, שֶׁשִּׁבְעָה עוֹלִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּפְטִיר בְּנָבִיא ג' פְּסוּקִים כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד מֵהָעוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרוּ שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה, וְקָרְאוּ בִּנְבִיאִים מֵעִנְיַן הַפָּרָשָׁה שִׁבְעָה כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, וְלֹא הָיוּ פּוֹחֲתִין מִג' פְּסוּקִים לְכָל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין בַּתּוֹרָה, וַהֲרֵי בֵּין כֻּלָּם כ"א פְּסוּקִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּטְלָה הַגְּזֵרָה וְחָזְרוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה — הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אֶחָד קוֹרֵא בְּנָבִיא מֵעִנְיַן הַפָּרָשָׁה כ"א פְּסוּקִים בְּשַׁבָּת. אֲבָל בְּיוֹם טוֹב דַּי בְּט"ו פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד ה' הָעוֹלִים בַּתּוֹרָה.

וְאִם נִשְׁלָם הָעִנְיָן בְּפָחוֹת מִכ"א, אוֹ בְּפָחוֹת מִט"ו, כְּגוֹן פָּרָשַׁת "שׁוּבָה" שֶׁהִיא קְטַנָּה, אוֹ כְּגוֹן "פָּרָשַׁת עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְגוֹ'" — אֵין צָרִיךְ לְהַשְׁלִים מֵעִנְיָן אַחֵר (לֹא שֶׁמִּלְּפָנָיו וְלֹא שֶׁמִּלְּאַחֲרָיו):

Le statut de la Haftara et ses brakhot — il comporte 14 se'ifim :

Le mafṭir à la navi (prophète) ne lira pas moins de 21 versets le Chabbat, car sept montent à la lecture de la Torah, et il faut qu'il hafṭir dans la navi 3 versets en regard de chacun des montants. La raison : on a une fois décrété une persécution contre Israël leur interdisant la lecture de la Torah, et l'on a alors lu dans les Prophètes, à partir du sujet de la parasha, sept passages en regard des sept devant être lus dans la Torah, sans descendre en dessous de 3 versets par lecteur, comme on ne descend pas en dessous de 3 dans la Torah — ce qui fait au total 21 versets. Puis, une fois la persécution annulée et que l'on revint à la lecture de la Torah, on institua qu'un seul homme lise dans la navi, à partir du sujet de la parasha, 21 versets le Chabbat. Mais à Yom Tov il suffit de 15 versets, en regard des 5 montants à la Torah.

Et si le sujet se termine en moins de 21 versets, ou en moins de 15 — par exemple parashat Shouva qui est petite, ou « Olotékhem sefou al zivhékhem » etc. — il n'y a pas lieu de compléter à partir d'un autre sujet (ni de ce qui précède ni de ce qui suit) :

וְתִקְּנוּ שֶׁיְּבָרֵךְ הַמַּפְטִיר ז' בְּרָכוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה, שְׁתֵּי בְרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ עַל הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרֵא קֹדֶם שֶׁיַּפְטִיר בְּנָבִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ב, וְחָמֵשׁ בְּרָכוֹת מְבָרֵךְ עַל הַהַפְטָרָה, אַחַת מִלְּפָנֶיהָ וְד' לְאַחֲרֶיהָ.

וְאֵין לַעֲנוֹת "אָמֵן" אַחַר "אֱמֶת וָצֶדֶק", שֶׁאֵין שָׁם סִיּוּם הַבְּרָכָה. וּמִפְּנֵי שֶׁהַרְבֵּה טוֹעִים לַעֲנוֹת שָׁם "אָמֵן", לָכֵן טוֹב לַמַּפְטִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שָׁם שׁוּם הֶפְסֵק כְּלָל, לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁאֵין שָׁם סִיּוּם בְּרָכָה:

Et ils ont institué que le mafṭir récite 7 brakhot en regard des sept qui ont lu dans la Torah : deux brakhot qu'il a dites sur la Torah qu'il lit avant de hafṭir dans la navi, comme expliqué au siman 282, et cinq brakhot qu'il dit sur la Haftara — une avant elle et quatre après elle.

On ne répondra pas « amen » après « emet va-tsédek », car ce n'est pas là la conclusion d'une brakha. Et parce que beaucoup se trompent et répondent « amen » à cet endroit, il est bon que le mafṭir ne fasse là aucune pause du tout, afin qu'ils sachent qu'il n'y a pas là de conclusion de brakha :

לֹא נִתְקְנָה הַהַפְטָרָה אֶלָּא בְּצִבּוּר אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל אִם לֹא קָרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא בְּחֻמָּשׁ בְּלֹא בְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קמ"ג — לֹא יֹאמַר הַהַפְטָרָה עִם בִּרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל בְּלֹא בִרְכוֹתֶיהָ יְכוֹלִים לְאָמְרָהּ. וְנָכוֹן הַדָּבָר שֶׁיֹּאמְרוּהָ, שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח לָהֶם תּוֹרַת הַהַפְטָרָה.

אֲבָל אִם קָרָא בְּסֵפֶר תּוֹרָה פָּסוּל, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קמ"ג — יֹאמְרוּ הַהַפְטָרָה עִם בִּרְכוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

La Haftara n'a été instituée qu'en public, après lecture dans le séfer Torah. Mais si l'on n'a pas lu dans un séfer Torah mais dans un houmash sans brakha, comme expliqué au siman 143, on ne dira pas la Haftara avec ses brakhot. Sans ses brakhot, on peut la dire ; et il convient qu'ils la disent, afin que la connaissance de la Haftara ne se perde pas chez eux.

Mais si l'on a lu dans un séfer Torah passoul (invalide), selon ce qui est expliqué au siman 143 — on dira la Haftara avec ses brakhot, comme expliqué là-bas :

אַף עַל פִּי שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה הֶחָסֵר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת אֵין קוֹרִין בּוֹ, אֲבָל בְּהַפְטָרָה אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַנָּבִיא שֶׁמַּפְטִירִים בּוֹ סֵפֶר שָׁלֵם, אֶלָּא דַּי בְּפָרָשָׁה שֶׁמַּפְטִירִין בָּהּ (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּעַל פֶּה דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב).

וְאַף אִם גַּם פָּרָשָׁה זוֹ אֵינוֹ כְּתוּבָה כְּמִשְׁפַּט כְּתִיבַת סִפְרֵי הַנְּבִיאִים בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא, דְּהַיְנוּ עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף שֶׁל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְעָשׂוּי בִּגְלִילָה כְּסֵפֶר תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן רע"א, אַף עַל פִּי כֵן (הָיוּ) יְכוֹלִים לְהַפְטִיר בָּהּ (אַף בִּימֵיהֶם), שֶׁהַהַפְטָרָה לֹא נִתְקְנָה כְּלָל שֶׁיִּקְרָאוּהָ בְּסֵפֶר כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁאָסוּר לִקְרוֹתָהּ עַל פֶּה.

וְאַף שֶׁבִּימֵיהֶם הָיָה אָסוּר לִכְתּוֹב פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן כֹּל שֶׁאֵינָן סֵפֶר שָׁלֵם, בֵּין שֶׁהֵן מִן הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהֵן מִנְּבִיאִים וּכְתוּבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן רפ"ג, אַף עַל פִּי כֵן הִתִּירוּ לִכְתּוֹב הַפְטָרוֹת, מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", שֶׁאֵין יְכֹלֶת בְּיַד כָּל צִבּוּר לִקְנוֹת לָהֶם נְבִיאִים שְׁלֵמִים וְיִתְבַּטְּלוּ מִקְּרִיאַת הַהַפְטָרָה לְגַמְרֵי.

וְאַף שֶׁעַכְשָׁו שֶׁנִּתְגַּלֵּית מְלֶאכֶת הַדְּפוּס וְהַסְּפָרִים בְּזוֹל, אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְהַדְפִּיס אוֹ לִכְתּוֹב הַהַפְטָרוֹת בִּלְבַדָּן, לְפִי שֶׁאַף אִם יַדְפִּיסוּ סֵפֶר נָבִיא שָׁלֵם עַל הַנְּיָר לֹא יִהְיֶה מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'", כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עַל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְאֵינוֹ עָשׂוּי בִּגְלִילָה.

וְאַף אִם בְּהַפְטָרָה זוֹ הַנִּדְפֶּסֶת אוֹ הַכְּתוּבָה יֵשׁ בָּהּ חֶסְרוֹן הַרְבֵּה תֵּבוֹת — קוֹרֵא הַחִסָּרוֹן בְּעַל פֶּה, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין אִסּוּר מִשּׁוּם "דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה" (עַיֵּן סִמָּן קמ"ג):

Bien qu'un séfer Torah auquel manque ne fût-ce qu'une seule lettre n'est pas lu, pour la Haftara il n'est pas nécessaire que le livre du Prophète dans lequel on hafṭir soit un livre complet : il suffit de la section dans laquelle on hafṭir (afin de ne pas lire de mémoire des textes qui doivent être écrits).

Et même si cette section n'est pas écrite selon la règle d'écriture des livres des Prophètes du temps des sages du Talmud — c'est-à-dire sur gevil ou klaf de peau d'animal pur, façonnée en rouleau comme un séfer Torah, comme exposé dans Yoré Déa siman 271 — on pouvait néanmoins hafṭir dedans (même à leur époque). Car la Haftara n'a pas été instituée pour être lue dans un livre kasher au même titre que la lecture de la Torah l'a été dans un séfer Torah kasher ; il est seulement interdit de la lire de mémoire.

Et bien que de leur temps il fût interdit d'écrire des sections isolées dès lors qu'elles ne forment pas un livre complet — qu'il s'agisse de Torah, des Prophètes ou des Hagiographes, comme exposé dans Yoré Déa siman 283 — on a néanmoins permis d'écrire des Haftarot, en application de « Et la-asot la-Shem heferou Toratékha » : car il n'est pas dans les moyens de toute communauté d'acquérir des livres prophétiques complets, et l'on cesserait totalement la lecture de la Haftara.

Et bien qu'aujourd'hui, l'imprimerie ayant été inventée et les livres étant bon marché, il est néanmoins permis d'imprimer ou d'écrire les Haftarot seules : car même si l'on imprimait sur papier un livre prophétique entier, il ne serait permis de lire dedans qu'au titre de « Et la-asot la-Shem », puisqu'il n'est pas sur peau d'animal pur ni façonné en rouleau.

Et même si dans cette Haftara imprimée ou écrite il manque de nombreux mots — on lit la partie manquante de mémoire, à condition qu'il n'y ait pas d'interdit au titre de « les textes écrits, tu n'es pas autorisé à les dire de mémoire » (voir siman 143) :

וְאִם אֵין הַהַפְטָרָה כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּבַיִת אַחֵר, וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִיאָהּ מִשָּׁם שֶׁאֵין עֵרוּב בָּעִיר — יֵלְכוּ עֲשָׂרָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְאוֹתוֹ בַּיִת, וְיַפְטִיר שָׁם הַמַּפְטִיר שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל לֹא יִקְרָא הַהַפְטָרָה בְּעַל פֶּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:

Et s'il n'y a pas du tout la Haftara dans la synagogue mais dans une autre maison, et qu'il est impossible de l'apporter de là parce qu'il n'y a pas d'érouv en ville — dix [hommes] iront de la synagogue à cette maison, et le mafṭir qui a d'abord lu dans la Torah à la synagogue hafṭirera là-bas. Mais il ne lira pas la Haftara de mémoire à la synagogue :

רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אֵין הַמַּפְטִיר מַזְכִּיר עִנְיָן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּלָל בְּבִרְכַּת "עַל הַתּוֹרָה כוּ'", לְפִי שֶׁאֵינוֹ עִנְיָן כְּלָל לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּהַפְטָרָה, שֶׁהֲרֵי אִלְמָלֵא שַׁבָּת אֵין הַפְטָרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְבָד:

Lorsque Rosh Hodesh tombe Chabbat — le mafṭir ne mentionne en rien Rosh Hodesh dans la brakha « al ha-Torah » etc., parce que Rosh Hodesh n'a rien à voir avec la Haftara : car n'eût été Chabbat, il n'y aurait pas de Haftara pour Rosh Hodesh seul :

צָרִיךְ לְכַוֵּן לְבִרְכוֹת הַקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּלְבִרְכוֹת הַמַּפְטִיר, וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן". וְיַעֲלוּ לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְרָכוֹת שֶׁחָסֵר מִנְיָנָם בְּשַׁבָּת, אִם אֵין לוֹ פֵּרוֹת הַרְבֵּה לְהַשְׁלִים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן מ"ו, וְעַיֵּן סִמָּן ר"צ:

Il faut être attentif aux brakhot de ceux qui lisent dans la Torah et aux brakhot du mafṭir, et répondre « amen » après elles. Elles lui sont alors comptées pour compléter le nombre des cent brakhot dont le décompte est insuffisant le Chabbat, s'il n'a pas beaucoup de fruits pour compléter par eux, comme expliqué au siman 46, et voir siman 290 :

קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, שֶׁיּוֹדֵעַ לַחְתּוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת בְּטוֹב, וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין — יָכוֹל לְהַפְטִיר בְּנָבִיא.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִים סִלְסוּל וְכָבוֹד בְּמֶרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל שֶׁמַפְטִירִין בַּעֲצֶרֶת וּבְשִׁירַת דָּוִד כְּשֶׁמַּפְטִירִים אוֹתָהּ בְּז' שֶׁל פֶּסַח, שֶׁלֹּא יַפְטִיר אֶלָּא גָדוֹל. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים כֵּן גַּם בְּשַׁבָּת "שׁוּבָה":

Un mineur qui sait lire — sachant articuler les lettres correctement et sachant « à qui l'on bénit » — peut hafṭir dans la navi.

Et certains ont coutume, par déférence et honneur, pour le Merkava de Yehezkel que l'on lit à Shavou'ot (Atzéret), et pour le cantique de David quand on le lit au 7^e jour de Pessah, que seul un adulte les hafṭire. Certains pratiquent de même pour Shabbat Shouva :

אִם קָרְאוּ קָטָן לְמַפְטִיר וְקָרָא בַּתּוֹרָה, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹמַר הַהַפְטָרָה, וְכֵן אִם אֵרַע כֵּן בְּגָדוֹל — יָכוֹל אַחֵר לְאָמְרָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עוֹד, כִּי דַּי בַּקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאַף שֶׁתִּקְּנוּ שֶׁהַמַּפְטִיר בְּנָבִיא יִקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁתְּהֵא נִקְרֵאת קֹדֶם הַנָּבִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ב, מִכָּל מָקוֹם גַּם כְּשֶׁהַקָּטָן אוֹ אַחֵר קָרָא בַּתּוֹרָה יֵשׁ בָּזֶה גַם כֵּן כָּבוֹד לַתּוֹרָה, שֶׁנִּכָּר הַדָּבָר לַכֹּל שֶׁקָּרָא בִּשְׁבִיל הַהַפְטָרָה שֶׁתִּהְיֶה נִקְרֵאת אַחַר קְרִיאָה בַּתּוֹרָה, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבֹאוּ לוֹמַר שֶׁקָּרָא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל הַהַפְטָרָה, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִשְׁלְמוּ הַקְּרוּאִים וְאָמְרוּ קַדִּישׁ אַחֲרֵיהֶם.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. לְפִיכָךְ, לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לִקְרוֹת לְמַפְטִיר מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹמַר הַהַפְטָרָה בְּעַצְמוֹ. וְאִם קָרְאוּ אוֹתוֹ — יַעֲלֶה וְיִקְרָא בַּתּוֹרָה וְיִקְרָא אַחֵר הַהַפְטָרָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

Si l'on a appelé un mineur à mafṭir, qu'il a lu dans la Torah, et que l'on découvre qu'il ne sait pas dire la Haftara — et de même si cela arrive avec un adulte — un autre peut la dire. Et il n'est pas nécessaire de lire à nouveau dans la Torah, car la première lecture suffit. Bien qu'on ait institué que le mafṭir à la navi lise d'abord dans la Torah par honneur pour la Torah (afin qu'elle soit lue avant le Prophète), comme expliqué au siman 282, néanmoins, lorsque le mineur ou un autre a lu dans la Torah, il y a là aussi honneur pour la Torah, car il apparaît à tous qu'il a lu pour la Haftara — afin qu'elle soit lue après une lecture de la Torah —, et certainement on ne viendra pas à dire qu'il a lu pour lui-même et non pour la Haftara, puisque les montants étaient déjà tous achevés et que l'on avait dit le kaddish après eux.

Et certains contestent cela. C'est pourquoi, a priori, il est interdit d'appeler à mafṭir quelqu'un qui ne sait pas dire la Haftara lui-même. Et si on l'a appelé — il montera et lira dans la Torah, et un autre lira la Haftara selon le premier avis :

אִם נִשְׁתַּתֵּק הַמַּפְטִיר בְּאֶמְצַע הַהַפְטָרָה — דִּינוֹ כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהַבָּא לְסַיֵּם תַּחְתָּיו לֹא יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק"מ (וְעַיֵּן שָׁם אִם צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה):

Si le mafṭir est devenu muet au milieu de la Haftara — son statut est comme pour le séfer Torah : celui qui vient terminer à sa place ne commencera pas à l'endroit où le premier s'est arrêté, mais devra reprendre depuis l'endroit où le premier a commencé, comme expliqué au siman 140 (et voir là si l'on doit redire la brakha du début) :

לֹא יַתְחִיל הַמַּפְטִיר לְהַפְטִיר עַד שֶׁיִּגְמוֹר הַגּוֹלֵל לִגְלוֹל הַסֵּפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁגַּם הַגּוֹלֵל יוּכַל לְהָבִין וְלִשְׁמוֹעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁחוֹבָה הִיא עַל הַכֹּל לִשְׁמוֹעַ הַהַפְטָרָה כְּמוֹ הַפָּרָשָׁה שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה. לְפִיכָךְ, לֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם הַהַפְטָרָה כְּאֶחָד בְּקוֹל רָם, שֶׁשְּׁנֵי קוֹלוֹת אֵין נִשְׁמָעִים.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ עַל שְׁמִיעָה בִּלְבַדָּהּ, אֶלָּא הֵם בְּעַצְמָם קוֹרִין הַהַפְטָרָה, וְשׁוֹמְעִין הַבְּרָכוֹת מִפִּי הַמַּפְטִיר. וּמִכָּל מָקוֹם, צְרִיכִים לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ בְּקוֹל רָם אֶלָּא בְּנַחַת (מִלָּה בְּמִלָּה עִם הַמַּפְטִיר, עַיֵּן סִמָּן קפ"ג):

Le mafṭir ne commencera pas à hafṭir avant que le golel (l'enrouleur du séfer Torah) ait fini d'enrouler le séfer Torah, afin que le golel aussi puisse comprendre et entendre — car c'est une obligation pour tous d'entendre la Haftara au même titre que la parasha du séfer Torah. C'est pourquoi deux ne liront pas la Haftara ensemble à voix haute : deux voix ne sont pas audibles.

Et certains pratiquent — pour la raison qui leur est connue — de ne pas se fier à la seule écoute : ils lisent eux-mêmes la Haftara, et écoutent les brakhot de la bouche du mafṭir. Néanmoins, ils doivent veiller à ne pas lire à voix haute mais doucement (mot à mot avec le mafṭir, voir siman 183) :

אֵין לְסַלֵּק סֵפֶר הַנְּבִיאִים מִלִּפְנֵי הַמַּפְטִיר עַד לְאַחַר שֶׁיִּגְמוֹר לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה וִיבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁהִפְטִיר:

On ne retirera pas le livre des Prophètes de devant le mafṭir avant qu'il ait terminé de réciter la brakha après lui, afin qu'il voie [le texte] et bénisse sur ce qu'il a hafṭiré :

בְּכָל שַׁבָּת שֶׁקּוֹרִין ב' פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה מַפְטִירִים הַפְטָרָה שֶׁל פָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּה מְסַיְּמִין, וּבָהּ קוֹרֵא הַמַּפְטִיר תְּחִלָּה, חוּץ מִשַּׁבָּת שֶׁקּוֹרִים "אַחֲרֵי מוֹת" וּ"קְדוֹשִׁים", שֶׁמַּפְטִירִים הַפְטָרַת "אַחֲרֵי מוֹת", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תכ"ח:

Chaque Chabbat où l'on lit deux parashiyot dans la Torah, on hafṭire la Haftara de la seconde parasha, sur laquelle on termine, et c'est dans celle-ci que le mafṭir lit d'abord — sauf le Chabbat où l'on lit Aharé Mot et Kedoshim, où l'on hafṭire la Haftara d'Aharé Mot, comme exposé au siman 428 :

נָהֲגוּ לְהַזְכִּיר אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה נִשְׁמַת הַמֵּתִים וּלְבָרֵךְ הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְנוֹהֲגִים לוֹמַר "יְקוּם פּוּרְקָן". וְאֵין בְּכָל זֶה מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחִנָּה בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין זוֹ תְּחִנָּה אֶלָּא בְּרָכָה.

גַּם נוֹהֲגִים לוֹמַר "אַב הָרַחֲמִים". וּבְכָל יוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ "צִדְקָתְךָ־וְצִדְקָתְךָ־צִדְקָתְךָ" — אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ, וְאֵין מַזְכִּירִים נְשָׁמוֹת. וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ חֲתֻנָּה אוֹ מִילָה.

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ, וְאֵין מַזְכִּירִין נְשָׁמוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּקְבַּר בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ.

וּבִימֵי הַסְּפִירָה, כְּשֶׁמְּבָרְכִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר וְסִיוָן — אוֹמְרִים "אַב הָרַחֲמִים", מִפְּנֵי הַגְּזֵרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בַּיָּמִים הָהֵם. וְאַף אִם אֵרַע מִילָה בְּשַׁבָּתוֹת הָהֵם — אוֹמְרִים אוֹתוֹ. אֲבָל אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּתוֹת הָהֵם — אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה הוֹלְכִים אַחַר הַמִּנְהָג:

On a coutume de mentionner après la lecture de la Torah les âmes des défunts et de bénir ceux qui s'occupent des besoins de la communauté — chaque endroit selon sa coutume. On a coutume de dire « Yekoum Pourkan ». Il n'y a là rien qui relève de l'interdiction de tehinna Chabbat, car ce n'est pas une tehinna mais une brakha.

On a aussi coutume de dire « Av ha-Rahamim ». Et tout jour où l'on ne dit pas « Tsidkatékha » — on ne le dit pas, et l'on ne mentionne pas les âmes. De même quand il y a un mariage ou une milah.

Et il y a des endroits où on ne le dit pas quand on bénit le mois, et l'on ne mentionne les âmes que pour celui qui a été enterré cette semaine-là.

Dans les jours de l'Omer, quand on bénit Rosh Hodesh Iyar et Sivan, on dit « Av ha-Rahamim » à cause des persécutions survenues en ces jours-là. Et même si une milah a lieu ces Chabbatot — on le dit. Mais si Rosh Hodesh tombe ces Chabbatot — on ne le dit pas. Et pour tout cas analogue on suit la coutume locale :