Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רפ"ה

לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וּבוֹ י' סְעִיפִים:

אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּל שַׁבָּת בְּצִבּוּר — חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ פָּרָשַׁת אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. וּפָסוּק שֶׁאֵין בּוֹ תַּרְגּוּם — קוֹרְאֵהוּ ג' פְּעָמִים.

(וַ"עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן וְגוֹ'" שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי: "מַכְלֶלְתָּא וּמַלְבֶּשְׁתָּא וְגוֹ'" — צָרִיךְ לִקְרוֹתוֹ):

Lire la parasha deux fois en hébreu (mikra) et une fois en targoum — il comporte 10 se'ifim :

Bien qu'un homme entende toute la Torah chaque Chabbat en public — il est tenu de lire pour lui-même chaque semaine la parasha de cette semaine shnayim mikra ve-ehad targoum. Et un verset qui n'a pas de targoum — il le lira 3 fois.

(Et « Ataroth ve-Divon etc. » qui a un targoum yeroushalmi : « Makhlelta ou-Malbeshta etc. » — il faut le lire) :

הַקּוֹרֵא שְׁנַיִם מִקְרָא וְאַחַר כָּךְ לוֹעֵז כָּל מִלָּה וּמִלָּה בִּלְשׁוֹן לַעַז שֶׁמֵּבִין — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּמְקוֹם תַּרְגּוּם, לְפִי שֶׁהַתַּרְגּוּם מְפָרֵשׁ כַּמָּה דְבָרִים שֶׁאֵין לְהָבִין מִתּוֹךְ הַמִּקְרָא.

אֲבָל הַקּוֹרֵא (בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁמְּפָרֵשׁ כָּל מִלָּה וּמִלָּה יוֹתֵר מִפֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַתַּרְגּוּם — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מֵהַתַּרְגּוּם. וְכֵן הַקּוֹרֵא) ב' פְּעָמִים מִקְרָא וּבְפַעַם ג' חוֹזֵר וְלוֹמֵד כָּל הַפָּרָשָׁה עִם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁהוּא בָּנוּי עַל יְסוֹד הַתַּלְמוּד — הֲרֵי זֶה מוֹעִיל יוֹתֵר מֵהַתַּרְגּוּם, שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ יוֹתֵר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַתַּרְגּוּם זָכָה מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן בְּסִינַי, כְּגוֹן "יְגַר שָׂהֲדוּתָא".

וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת הַתַּרְגּוּם וְגַם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י — יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁבִּלְשׁוֹן לַעַז שֶׁמֵּבִין:

Celui qui lit shnayim mikra, puis traduit chaque mot dans la langue vernaculaire qu'il comprend — n'a pas accompli son obligation à la place du targoum, car le targoum explique plusieurs choses que l'on ne peut comprendre à partir du seul texte hébreu.

En revanche, celui qui lit (dans un commentaire de la Torah qui explique chaque mot plus que ne le fait le targoum — certains disent qu'il vaut mieux que le targoum. De même celui qui lit) deux fois le mikra, et qui, la troisième fois, étudie toute la parasha avec le commentaire de Rachi — qui est bâti sur le fondement du Talmud — cela est plus utile que le targoum, car cela explique davantage.

Et certains disent que le targoum a un mérite particulier parce qu'il a été donné au Sinaï, comme « Yegar Sahadouta ».

L'essentiel est selon le premier avis. Néanmoins, tout yeré shamayim (craignant du ciel) doit lire le targoum et également le commentaire de Rachi. Celui qui ne comprend pas le commentaire de Rachi — qu'il lise un commentaire de la Torah en langue vernaculaire qu'il comprend :

יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹת כָּל פָּרָשָׁה, בֵּין פְּתוּחָה בֵּין סְתוּמָה, ב' פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ הַתַּרְגּוּם עָלֶיהָ מִיָּד קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה. וְכֵן בְּכָל פָּרָשָׁה.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹת כָּל פָּסוּק ב' פְּעָמִים וְהַתַּרְגּוּם עָלָיו מִיָּד. וּמִנְהָג זֶה נָכוֹן יוֹתֵר, כִּי כֵן הָיוּ עוֹשִׂים בִּזְמַן שֶׁהָיוּ מְתַרְגְּמִין בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר, שֶׁהָיוּ מְתַרְגְּמִין כָּל פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

(אֲבָל מִן הַדִּין יָכוֹל לִקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בְּכָל עִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה).

וּפָסוּק הָאַחֲרוֹן טוֹב לְכָפְלוֹ וְלַחֲזוֹר וּלְאָמְרוֹ, כְּדֵי לְסַיֵּם בַּתּוֹרָה (כִּי כֵן בִּזְמַן שֶׁהָיוּ מְתַרְגְּמִין הָיוּ מְסַיְּמִים בַּמִּקְרָא, שֶׁהָיוּ כּוֹפְלִים פָּסוּק הָאַחֲרוֹן):

Certains ont coutume de lire chaque parasha — qu'elle soit petouha (ouverte) ou setouma (fermée) — deux fois, puis le targoum dessus immédiatement, avant de lire la suivante. Et ainsi pour chaque parasha.

D'autres ont coutume de lire chaque verset deux fois, puis le targoum dessus immédiatement. Cette coutume est plus correcte, car c'était ainsi que l'on procédait à l'époque où l'on traduisait la lecture de la Torah en public : on traduisait chaque verset à part.

(Mais en termes de halakha, on peut lire shnayim mikra ve-ehad targoum selon n'importe quel ordre désiré.)

Quant au dernier verset, il est bon de le redoubler et de le redire, afin de conclure par la Torah (car à l'époque où l'on traduisait, on terminait par le mikra, en redoublant le dernier verset) :

מִי שֶׁהוּא רָגִיל בְּפִסְקֵי טְעָמִים בְּעַל פֶּה — טוֹב שֶׁיִּקְרָא שְׁנַיִם מִקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת:

Celui qui maîtrise par cœur les piskei ta'amim (les accents/cantillations) — il est bon qu'il lise shnayim mikra dans un séfer Torah kasher chaque veille de Chabbat :

חַיָּב לְהַשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּשָׁבוּעַ זֶה פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ אַחֵר. אֲבָל מִיּוֹם רִאשׁוֹן וְאֵילַךְ נִקְרָא עִם הַצִּבּוּר, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר פָּרָשָׁה זוֹ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה.

וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית, כִּי כֵן צִוָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֶת בָּנָיו, שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ שַׁבָּת שַׁחֲרִית קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִימוּ הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם.

וְאִם לֹא הִשְׁלִים קֹדֶם אֲכִילָה — חַיָּב לְהַשְׁלִים אַחַר אֲכִילָה עַד הַמִּנְחָה. אֲבָל מִשָּׁם וְאֵילַךְ, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַצִּבּוּר פָּרָשָׁה אַחֶרֶת — עָבַר זְמַנָּהּ שֶׁל זֹאת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּדִיעֲבַד יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ עַד סוֹף יוֹם ג' בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְעִנְיַן הַבְדָּלָה בְּסִמָּן רצ"ט. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּדִיעֲבַד יָכוֹל גַם כֵּן לְהַשְׁלִימָהּ עַד שִׂמְחַת תּוֹרָה, שֶׁאָז מַשְׁלִימִין כָּל הַצִּבּוּר אֶת כָּל הַתּוֹרָה.

וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁמִּי שֶׁעָבַר וְלֹא הִשְׁלִים בִּזְמַנָּהּ — יַשְׁלִים עַד סוֹף יוֹם ג'. וְאִם לֹא הִשְׁלִים — יֵשׁ לוֹ לְהַשְׁלִים עַד שִׂמְחַת תּוֹרָה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁאוֹמְרִים מִקְרָא לְבָד:

Il est tenu d'achever ses parashiyot avec la communauté : il ne lira pas cette semaine la parasha d'une autre semaine. Mais à partir du dimanche on est en phase avec la communauté, puisque la communauté a déjà commencé cette parasha à min'ha de Chabbat.

La mitsva par excellence est de l'achever avant de manger Chabbat matin (shaharit), car ainsi a ordonné Rabbenu ha-Kadoch à ses fils : qu'ils ne mangent pas Chabbat matin avant d'avoir achevé la parasha shnayim mikra ve-ehad targoum.

S'il n'a pas achevé avant de manger — il est tenu d'achever après le repas, jusqu'à min'ha. Au-delà, comme la communauté a déjà commencé une autre parasha, le temps de celle-ci est passé.

Et certains disent que be-diavad on peut l'achever jusqu'à la fin du mardi (3^e jour de la semaine), comme cela sera exposé pour la Havdala au siman 299. Et d'autres disent que be-diavad on peut aussi l'achever jusqu'à Sim'hat Torah, où toute la communauté achève toute la Torah.

Il est bon de tenir compte de leur avis : celui qui a manqué et n'a pas achevé en temps voulu — achèvera jusqu'à la fin du mardi. Et s'il n'a pas achevé — il a [encore] jusqu'à Sim'hat Torah pour achever shnayim mikra ve-ehad targoum, et non comme ceux qui disent mikra seul :

יֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לִגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם עֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִגְמוֹר כֻּלָּהּ עֶרֶב שַׁבָּת שַׁחֲרִית אַחַר הַתְּפִלָּה. וְשֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּלָל בְּאֶמְצַע שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר. וְאִם אֵין לוֹ תַּרְגּוּם — יִקְרָא מִקְרָא ב' פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ תַּרְגּוּם יִקְרָאֶנּוּ.

אֲבָל מִן הַדִּין אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת כָּל הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא אֲפִלּוּ פָּרָשָׁה אַחַת הַיּוֹם מִקְרָא לְבָד וּפָרָשָׁה אַחֶרֶת לְמָחָר, וְכֵן כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְאַחַר כָּךְ מִקְרָא עַל הַסֵּדֶר:

Certains ont coutume — pour la raison qui leur est connue — d'achever toute la parasha shnayim mikra ve-ehad targoum la veille de Chabbat après midi. D'autres ont coutume de l'achever la veille de Chabbat au matin, après la prière. Et de ne faire aucune interruption au milieu du shnayim mikra ve-ehad targoum, même pas par la parole. Et s'il n'a pas le targoum — il lira le mikra deux fois et, quand il aura le targoum, il le lira.

Mais sur le plan de la halakha, il n'est pas nécessaire de lire toute la parasha shnayim mikra ve-ehad targoum en une seule fois : on peut [lire] une section aujourd'hui en mikra seul et une autre demain, et ainsi tous les jours de la semaine, puis [reprendre] le mikra selon l'ordre :

לְפִיכָךְ, מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת שֶׁגָּמְרוּ הַפָּרָשָׁה עִם הַתִּינוֹקוֹת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִין לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹתָהּ ב' פְּעָמִים, אֶלָּא יִקְרְאוּ פַּעַם אַחַת וְהַתַּרְגּוּם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלָּמְדוּ עִם הַתִּינוֹקוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּלְבָד, אֲבָל אִם לָמְדוּ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא — יָצְאוּ יְדֵי תַרְגּוּם גַּם כֵּן, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְאֵינָם צְרִיכִים אֶלָּא לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת הַמִּקְרָא פַּעַם אַחַת אִם לֹא קָרְאוּ עִם הַתִּינוֹקוֹת ב' פְּעָמִים:

C'est pourquoi les melamdei tinokot (maîtres d'écoliers) qui ont achevé la parasha avec les enfants une fois — n'ont pas à revenir la lire deux fois : ils liront une fois et le targoum.

Cela vaut quand ils ont étudié avec les enfants seulement l'explication des mots. Mais s'ils ont étudié l'explication du mikra [lui-même], ils se sont aussi acquittés du targoum, selon ce qui a été exposé plus haut, et il ne leur reste qu'à relire le mikra une fois, s'ils ne l'ont pas lu avec les enfants deux fois :

יֵשׁ מַתִּירִים לִקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קמ"ו.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַקְרִיאָה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אִם שָׁמַע כָּל הַפָּרָשָׁה בְּבֵרוּר, וְדַי שֶׁיִּקְרָא עוֹד פַּעַם אַחַת עִם תַּרְגּוּם. אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֵין לִסְמוֹךְ עַל הַשְּׁמִיעָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן נ"ט.

אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא כְּלָל בִּשְׁמִיעַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁמִּלְּבַד שְׁמִיעָה זוֹ חַיָּב לִקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

Certains permettent de lire shnayim mikra ve-ehad targoum pendant la lecture de la Torah, comme exposé au siman 146.

Et certains disent qu'il s'acquitte de son obligation en écoutant la lecture du chaliah tsibour s'il a entendu toute la parasha clairement, et il suffit qu'il la lise encore une fois avec le targoum. Néanmoins, a priori, on ne s'appuie pas sur l'écoute, pour la raison exposée au siman 59.

Mais d'autres disent qu'il ne s'acquitte aucunement par l'écoute du chaliah tsibour : outre cette écoute, il est tenu de lire shnayim mikra ve-ehad targoum, comme exposé plus haut. Be-she'at ha-dehak (cas de nécessité), on peut s'appuyer sur le premier avis :

אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת יוֹם טוֹב לְעַצְמוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי כְּבָר קָרָא אוֹ יִקְרָא פָּרָשָׁה זוֹ בְּשַׁבַּתָּהּ.

וּמִכָּל מָקוֹם, בְּעֶרֶב שִׂמְחַת תּוֹרָה יִקְרָא פָּרָשַׁת "וְזֹאת הַבְּרָכָה" שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, שֶׁעַכְשָׁו הוּא זְמַנָּהּ:

Il n'est pas nécessaire de lire la parasha de Yom Tov pour soi-même la veille de Yom Tov, puisqu'on a déjà lu — ou on lira — cette parasha en son Chabbat.

Néanmoins, la veille de Sim'hat Torah on lira la parasha « Ve-zot ha-Berakha » shnayim mikra ve-ehad targoum, car c'est maintenant son temps :

הַהַפְטָרוֹת שֶׁל כָּל הַשַּׁבָּתוֹת אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹתָן לְעַצְמוֹ מִן הַדִּין. אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹתָן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּקִי בָּהּ וְיוֹדְעָהּ, כִּי שֶׁמָּא יִקְרָאוּהוּ לְמַפְטִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

וּבְד' פָּרָשִׁיּוֹת יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת הַפְטָרָה שֶׁל ד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁמַּפְטִירִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא הַפְטָרָה שֶׁל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. וְכֵן בְּשַׁבַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמָחָר חֹדֶשׁ וְשַׁבַּת חֲנֻכָּה.

וְאִם אֵרַע חֲתֻנָּה בְּשַׁבָּת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים אָז לְהַפְטִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ" — יֵשׁ לוֹ גַם כֵּן לִקְרוֹתָהּ לְעַצְמוֹ, וְלֹא הַפְטָרַת הַשָּׁבוּעַ, כִּי שֶׁמָּא יִקְרָאוּהוּ לְמָחָר. אֲבָל אִם אֵרְעוּ הַרְבֵּה חֲתֻנּוֹת בְּשַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ — דַּי בְּמַה שֶּׁקָּרָא "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ" בָּרִאשׁוֹנָה, וְיֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת בִּשְׁאָר הַשַּׁבָּתוֹת הַפְטָרַת הַשָּׁבוּעַ:

Les Haftarot de tous les Chabbatot — il n'est pas nécessaire, sur le plan de la halakha, de les lire pour soi-même. Mais on a coutume de les lire, afin d'être versé et de la connaître, pour le cas où l'on serait appelé à mafṭir à la synagogue.

Et pour les quatre parashiyot [spéciales], il doit lire la Haftara des quatre parashiyot que l'on lit à la synagogue, et non la Haftara de la parasha de la semaine. De même pour Shabbat Rosh Hodesh, Mahar Hodesh, et Shabbat Hanouka.

Et si un mariage a lieu Chabbat, dans les endroits où l'on a alors coutume de hafṭir à la synagogue « Sos Assis » — il doit aussi la lire pour lui-même, et non la Haftara de la semaine, car peut-être l'appellera-t-on le lendemain. Mais si plusieurs mariages ont eu lieu Chabbatot successifs — il suffit d'avoir lu « Sos Assis » la première fois, et il pourra lire pour les autres Chabbatot la Haftara de la semaine :