Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רצ"ב

דִּין תְּפִלַּת מִנְחָה בְּשַׁבָּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים:

נוֹהֲגִין לוֹמַר אַחַר "אַשְׁרֵי" קֹדֶם תְּפִלַּת מִנְחָה "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" וְכָל סֵדֶר קְדֻשָּׁה בִּמְקוֹם סֵדֶר קְדֻשָּׁה שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, אֶלָּא שֶׁבְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁמַּאֲרִיכִים בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמוּסָף — הִנִּיחוּהוּ עַד הַמִּנְחָה:

Loi de la tefilla de Min'ha à Chabbat — et il comporte 7 se'ifim :

On a coutume de dire après « Achré », avant la tefilla de Min'ha, « Ouva leTsion goel » et tout le seder kedoucha (סדר קדושה), à la place du seder kedoucha que l'on dit chaque jour au matin. Seulement, à Chabbat et à Yom Tov où l'on allonge la tefilla de Cha'harit et de Moussaf — on l'a différé jusqu'à Min'ha :

עֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ ג' אֲנָשִׁים קוֹרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר בְּכָל שַׁבָּת בְּמִנְחָה עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יוֹתֵר מִפָּרָשַׁת שָׁבוּעַ הַבָּא, בִּשְׁבִיל יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת הַמִּתְעַסְּקִים בִּסְחוֹרָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ וְאֵינָם בָּאִים לִשְׁמוֹעַ קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, לְפִיכָךְ תִּקֵּן בִּשְׁבִילָם קְרִיאָה יְתֵרָה בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁהֵם פְּנוּיִים וְיָבֹאוּ לִשְׁמוֹעַ.

וַאֲפִלּוּ אִם חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרְאִים בְּפָרָשַׁת שָׁבוּעַ הַבָּא וְלֹא בְּפָרָשַׁת יוֹם טוֹב, שֶׁאֵין עִנְיָן לְיוֹם טוֹב כְּלָל לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּמִנְחָה, שֶׁהֲרֵי אִלְמָלֵא שַׁבָּת אֵין קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּיוֹם טוֹב בְּמִנְחָה:

Ezra a institué que trois hommes lisent dans le Sefer Torah en public à chaque Chabbat à Min'ha — dix versets ou plus de la paracha de la semaine à venir — pour les yochvei keranot (« assis aux coins de rue », occupés au commerce toute la semaine) qui ne viennent pas écouter la lecture de la Torah lundi et jeudi. Il institua donc en leur faveur une lecture supplémentaire le Chabbat à Min'ha, où ils sont disponibles et viendront écouter.

Et même si un Yom Tov tombe Chabbat, on lit dans la paracha de la semaine à venir et non dans la paracha de Yom Tov : car Yom Tov n'a aucun rapport avec la lecture de la Torah à Min'ha — preuve : sans le Chabbat, il n'y aurait pas de lecture de la Torah à Yom Tov à Min'ha :

וְנוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם קְרִיאַת הַתּוֹרָה פָּסוּק "וַאֲנִי תְפִלָּתִי וְגוֹ'", עַל פִּי מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים עַל פָּסוּק "יָשִׂיחוּ בִי יוֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר", וְכָתוּב אַחֲרָיו "וַאֲנִי תְפִלָּתִי וְגוֹ'", אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין אֻמָּה זוֹ כִּשְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּשֶׁהֵם שׁוֹתִים וּמִשְׁתַּכְּרִים הוֹלְכִין וּפוֹחֲזִין, וְאָנו לֹא כֵן, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתִינוּ "וַאֲנִי תְפִלָּתִי וְגוֹ'". וּלְכָךְ הִנְהִיגוּ לוֹמַר כֵּן קֹדֶם קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בִּשְׁבִיל יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְיוֹצְרֵנוּ שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, שֶׁהֵם פּוֹחֲזִין כָּל הַיּוֹם, וְאָנוּ אַף הַיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁבָּנוּ מִתְאַסְּפִים לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה.

וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּחוֹל אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, הוֹאִיל וְאֵין קוֹרְאִין בּוֹ בַּתּוֹרָה בְּמִנְחָה. וּמִטַּעַם זֶה גַּם בְּשַׁבָּת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין סֵפֶר תּוֹרָה אֵין צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ בְּשַׁבָּת לְאָמְרוֹ בְּכָל עִנְיָן:

On a coutume de dire avant la lecture de la Torah le verset « Va'ani tefilati… », d'après ce qu'ont expliqué les Sages sur le verset « Yasi'hou bi yochvei cha'ar ouneguinot chotei chekhar » suivi de « Va'ani tefilati… » : David a dit devant le Saint béni soit-Il : Maître de l'univers, cette nation n'est pas comme les autres nations du monde ; les nations du monde, lorsqu'elles boivent et s'enivrent, se livrent à la débauche, mais nous, ce n'est pas ainsi — bien que nous ayons bu, « Va'ani tefilati ». C'est pourquoi on a institué de le dire avant la lecture de la Torah qui est faite pour les yochvei keranot, afin de remercier notre Créateur qui ne nous a pas placés dans leur lot — eux qui se livrent à la débauche tout le jour — alors que nous, même les yochvei keranot qui sont parmi nous, se rassemblent pour écouter la Torah.

Et un Yom Tov qui tombe en semaine, on n'a pas coutume de le dire, puisque l'on n'y lit pas la Torah à Min'ha. Et pour la même raison, à Chabbat aussi, en un lieu où il n'y a pas de Sefer Torah, il n'est pas nécessaire de le dire ; mais on a pris l'habitude le Chabbat de le dire en tout cas :

אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּמִנְחָה, שֶׁאֵין כַּאן בַּמֶּה לְהַפְסִיק בֵּין קַדִּישׁ זֶה לְקַדִּישׁ שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ, שֶׁאַף שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר "יְהַלְלוּ", מִכָּל מָקוֹם פָּסוּק אֶחָד הוּא וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, וְאָסוּר לוֹמַר ב' קַדֵּישִׁים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא הֶפְסֵק פְּסוּקִים בֵּינְתַיִם.

לְפִיכָךְ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁאֵין שָׁם הֶפְסֵק בֵּין קַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר "וּבָא לְצִיּוֹן" לְקַדִּישׁ שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה בְּלַחַשׁ — לֹא יֹאמְרוּ אֶלָּא קַדִּישׁ אֶחָד, שֶׁ"וַאֲנִי תְפִלָּתִי" אֵינוֹ אֶלָּא פָּסוּק אֶחָד וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק. וְטוֹב שֶׁאָז לֹא יֹאמְרוּ כְּלָל "וַאֲנִי תְפִלָּתִי", אוֹ יֹאמְרוּהוּ קֹדֶם הַקַּדִּישׁ מִיָּד אַחַר סִיּוּם סֵדֶר קְדֻשָּׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּלָל בֵּין הַקַּדִּישׁ לִתְפִלָּה בְּלַחַשׁ אֲפִלּוּ בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין אָנוּ מַתְחִילִין תְּפִלָּה בְּלֹא קַדִּישׁ לְפָנֶיהָ, חוּץ מִתְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מִפְּנֵי סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:

On ne dit pas de Kaddich après la lecture de la Torah à Min'ha, car il n'y a rien ici pour faire séparation (hefsek) entre ce Kaddich et celui que l'on dit avant la tefilla à voix basse : bien que l'on ait coutume de dire « Yehalelou », il ne s'agit que d'un seul verset, qui n'est pas considéré comme une séparation, et il est interdit de dire deux Kaddich consécutifs sans séparation de versets entre eux.

C'est pourquoi, en un lieu où il n'y a pas de Sefer Torah — donc pas de séparation entre le Kaddich qui suit « Ouva leTsion » et le Kaddich qui précède la tefilla à voix basse — on ne dira qu'un seul Kaddich, car « Va'ani tefilati » n'est qu'un seul verset et n'est pas considéré comme séparation. Et il est bon, dans ce cas, de ne pas dire « Va'ani tefilati » du tout, ou bien de le dire avant le Kaddich, immédiatement après l'achèvement du seder kedoucha, pour ne faire absolument aucune séparation entre le Kaddich et la tefilla à voix basse, même par un seul verset. Car nous ne commençons jamais une tefilla sans Kaddich devant elle, sauf la tefilla du matin, à cause de la semikhat gueoula litfila (lien entre la délivrance et la tefilla) :

נוֹהֲגִים לוֹמַר ג' פְּסוּקִים "צִדְקָתְךָ", וְהֵם כְּעֵין צִדּוּק הַדִּין עַל ג' צַדִּיקִים שֶׁנִּפְטְרוּ בְּשָׁעָה זוֹ, יוֹסֵף, מֹשֶׁה וְדָוִד:

On a coutume de dire trois versets « Tsidkatekha », et ce sont comme un tsidouk hadin (justification du jugement divin) pour trois tsadikim qui sont décédés à cette heure : Yossef, Moché et David :

וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִקְבּוֹעַ מִדְרָשׁ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, כִּי חָכָם שֶׁמֵּת בֵּית מִדְרָשׁוֹ בָּטֵל, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים בַּחֲבוּרָה. אֲבָל שְׁנַיִם שְׁנַיִם לוֹמְדִים בְּבָתֵּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן שד"מ. וְלָכֵן הַמִּנְהָג לִדְרוֹשׁ קֹדֶם מִנְחָה. וְאִם נִמְשְׁכָה הַדְּרָשָׁה עַד סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית — אֲזַי לֹא יֹאמְרוּ פִּרְקֵי אָבוֹת אוֹ "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת":

On a pris coutume de ne pas fixer d'étude (midrach) entre Min'ha et Maariv (Arvit), car « lorsqu'un 'hakham meurt, son beit midrach est interrompu » — c'est-à-dire qu'on n'étudie pas en groupe (be'havoura). Mais deux à deux, on étudie chez soi, comme il sera expliqué dans Yoré Déa siman 344. C'est pourquoi la coutume est de prêcher (faire la derasha) avant Min'ha. Et si la derasha s'est prolongée jusqu'aux abords de la nuit au point de ne plus pouvoir tenir la seouda chelichit — alors on ne dira pas Pirkei Avot ou « Chir hamaalot » :

אִם חָל בְּשַׁבָּת יוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ נְפִילַת אַפַּיִם בְּמִנְחָה אִם הָיָה חָל בְּחֹל, כְּגוֹן חֲנֻכָּה וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ — אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר "צִדְקָתְךָ"־"וְצִדְקָתְךָ"־"צִדְקָתְךָ" בְּמִנְחָה.

וְכֵן אִם רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְמָחָר — אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר "צִדְקָתְךָ"־ "וְצִדְקָתְךָ"־"צִדְקָתְךָ" בְּמִנְחָה, שֶׁהֲרֵי בְּחֹל גַּם כֵּן אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר נְפִילַת אַפַּיִם בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמִנְחָה:

Si tombe à Chabbat un jour où l'on ne dit pas la nefilat apayim à Min'ha lorsqu'il tombe en semaine — comme 'Hanouca et Roch 'Hodech — on n'a pas coutume de dire « Tsidkatekha »–« VeTsidkatekha »–« Tsidkatekha » à Min'ha.

De même, si Roch 'Hodech tombe le lendemain — on n'a pas coutume de dire « Tsidkatekha »–« VeTsidkatekha »–« Tsidkatekha » à Min'ha, puisqu'en semaine non plus, on n'a pas coutume de dire la nefilat apayim à Min'ha la veille de Roch 'Hodech :