דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן רצ״ה

הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם" לְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁסִּיְּמוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְנוֹהֲגִים לִכְפּוֹל פָּסוּק "אֹרֶךְ יָמִים וְגוֹ'", שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נִשְׁלָם הַשֵּׁם הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ.

וְנוֹהֲגִין לוֹמַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה. וּמַתְחִילִין "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְלֹא "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", לְפִי שֶׁאֵין גְּאֻלָּה בַּלַּיְלָה.

וְכָל זֶה הָאֲרִיכוּת שֶׁמַּאֲרִיכִין אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַשְׁלָמַת סִדְרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים מִלַּחֲזוֹר לְגֵיהִנֹּם, כִּי מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ כְּנֵסִיָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֶת סִדְרֵיהֶם:

יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר מְעֻמָּד פָּסוּק "וִיהִי נֹעַם":

אִם חָל יוֹם טוֹב אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּאַחַד יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּשָׁבוּעַ הַבָּא, אֲפִלּוּ חָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת הַבָּא — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה" ב' פְּעָמִים — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַשֵּׁשֶׁת יָמִים רְאוּיִים לִמְלָאכָה. אֲבָל אִם חָל בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אוֹתוֹ.

וּבִזְמַן שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְכָל סֵדֶר קְדֻשָּׁה, לְפִי שֶׁ"וִיהִי נֹעַם" שַׁיָּךְ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְעַל יְדֵי כָךְ שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל", עַל כֵּן הֵן נִסְמָכִין זֶה לְזֶה לְעוֹלָם.

אֲבָל "וְיִתֶּן לְךָ" נוֹהֲגִים לוֹמַר בְּכָל עִנְיָן:

נוֹהֲגִים שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ לְהַבְדִּיל עָלָיו.

(וְיִשְׁתֶּה מֵהַכּוֹס בְּעַצְמוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, אוֹ יַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְאַחֵר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל אִם מַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְתִינוֹקוֹת — אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהַכּוֹס אָדָם שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ):

נָהֲגוּ לוֹמַר וּלְהַזְכִּיר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה, לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ הַגְּאֻלָּה, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁלֹּא לְבַטֵּל יִשְׂרָאֵל מֵעִסְקֵי צָרְכֵי הַשַּׁבָּת, וְגַם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ בָא אִם יֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, וְעַל כֵּן אָנוּ מִתְפַּלְלִים: כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשַּׁבָּת וְיָכוֹל לָבֹא — שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ: