Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman רצ"ה

הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם" לְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁסִּיְּמוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְנוֹהֲגִים לִכְפּוֹל פָּסוּק "אֹרֶךְ יָמִים וְגוֹ'", שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נִשְׁלָם הַשֵּׁם הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ.

וְנוֹהֲגִין לוֹמַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה. וּמַתְחִילִין "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְלֹא "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", לְפִי שֶׁאֵין גְּאֻלָּה בַּלַּיְלָה.

וְכָל זֶה הָאֲרִיכוּת שֶׁמַּאֲרִיכִין אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַשְׁלָמַת סִדְרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים מִלַּחֲזוֹר לְגֵיהִנֹּם, כִּי מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ כְּנֵסִיָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֶת סִדְרֵיהֶם:

Havdalah made by the sheliach tzibbur — and it contains 5 seifim:

The custom is to say "Vihi Noam" because it is a mizmor of berachah, with which Moshe blessed Israel at the moment they completed the work of the Mishkan.

And the custom is to repeat the pasuk "Orech Yamim, etc.," since thereby the Shem that emerges from it is completed.

And the custom is to say the seder kedushah. And one begins with "ve-Atah kadosh" and not with "u-Va le-Tziyon go'el," because there is no geulah at night.

And all this lengthening which is done after the tefillah of Maariv on motzaei Shabbos is in order that Israel should be delayed in completing their orders [of prayer], so as to lengthen for the wicked their return to Gehinnom — for they are made to wait until the last assembly of Israel completes their orders:

יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר מְעֻמָּד פָּסוּק "וִיהִי נֹעַם":

Some have the custom, for a reason known to them, to say the pasuk "Vihi Noam" while standing:

אִם חָל יוֹם טוֹב אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּאַחַד יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּשָׁבוּעַ הַבָּא, אֲפִלּוּ חָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת הַבָּא — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה" ב' פְּעָמִים — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַשֵּׁשֶׁת יָמִים רְאוּיִים לִמְלָאכָה. אֲבָל אִם חָל בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אוֹתוֹ.

וּבִזְמַן שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְכָל סֵדֶר קְדֻשָּׁה, לְפִי שֶׁ"וִיהִי נֹעַם" שַׁיָּךְ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְעַל יְדֵי כָךְ שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל", עַל כֵּן הֵן נִסְמָכִין זֶה לְזֶה לְעוֹלָם.

אֲבָל "וְיִתֶּן לְךָ" נוֹהֲגִים לוֹמַר בְּכָל עִנְיָן:

If a Yom Tov or Yom Kippur falls on one of the weekdays of the following week — even if it falls on the following Erev Shabbos — the custom is not to say "Vihi Noam," since once we say "uma'aseh yadeinu konenah" twice, all six days must be fit for melachah. But if it falls on Shabbos — we do say it.

And when one does not say it — the custom is also not to say "ve-Atah kadosh" and the entire seder kedushah, because "Vihi Noam" pertains to the work of the Mishkan, through which the Shechinah dwelt among Israel — and this is "ve-Atah kadosh yoshev tehillos Yisrael" — therefore they are forever joined one to the other.

However, "ve-yiten lecha" — the custom is to say it in every case:

נוֹהֲגִים שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ לְהַבְדִּיל עָלָיו.

(וְיִשְׁתֶּה מֵהַכּוֹס בְּעַצְמוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, אוֹ יַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְאַחֵר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל אִם מַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְתִינוֹקוֹת — אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהַכּוֹס אָדָם שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ):

The custom is that the sheliach tzibbur makes Havdalah in the shul on wine, in order to be motzi one who has no wine in his home with which to make Havdalah.

(And he should drink from the cup himself if he intended to be yotzei his obligation through this Havdalah, or give to drink from it to another who intended to be yotzei his obligation. But if he gives to drink from it to tinokos (young children) — no person can be yotzei his obligation through this Havdalah, since no person who is obligated and intends to be yotzei through this Havdalah has drunk from the cup):

נָהֲגוּ לוֹמַר וּלְהַזְכִּיר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה, לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ הַגְּאֻלָּה, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁלֹּא לְבַטֵּל יִשְׂרָאֵל מֵעִסְקֵי צָרְכֵי הַשַּׁבָּת, וְגַם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ בָא אִם יֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, וְעַל כֵּן אָנוּ מִתְפַּלְלִים: כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשַּׁבָּת וְיָכוֹל לָבֹא — שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ:

The custom is to say and to mention Eliyahu HaNavi on motzaei Shabbos after Havdalah, to daven that he should come and announce to us the geulah. For Eliyahu does not come on Erev Shabbos so as not to distract Israel from the matters of Shabbos preparation; and likewise on Shabbos itself he does not come, since there is an issur techumin above 10 tefachim. Therefore we daven: since Shabbos has passed and he may come — that he should come and announce to us [the geulah]: