✦ ❖ ✦

DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ש"ה · 23 Seifim

Avec quoi un animal peut sortir Shabbat — pour découvrir et comprendre

סימן ש"ה

בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצֵאת בְּשַׁבָּת

🌱 Niveau Initiation · מתחילים

✦ ❖ ✦

Première approche du Siman ש"ה : texte hébreu intégral du Mehaber, traduction française fluide, explications pédagogiques des concepts halakhiques, cas pratiques modernes et synthèse.

Sujet : Avec quoi un animal peut sortir Shabbat
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ה (23 seifim)

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 Plan de l'étude

1. Le texte du Choul'han Aroukh — les 23 seifim du Mehaber

2. Le contexte général : pourquoi ce siman, quelle est la question ?

3. Les concepts-clés halakhiques de ce siman

4. Le détail des seifim — un par un

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

6. La position du Rama — différences ashkénaze vs séfarade

7. Cas pratiques modernes

8. Synthèse pratique et règles à retenir

9. Questions de compréhension

1. Le texte du Choul'han Aroukh

Le siman ש"ה contient 23 seifim du Mehaber (Rabbi Yossef Karo) qui codifient les règles relatives à avec quoi un animal peut sortir shabbat.

Seif א — Ce avec quoi un animal peut sortir

במה בהמה יוצאה בשבת. ובו כג סעיפים:
בהמה יוצאת במה שמשתמרת בו אבל אם אינה משתמרת בו אז הוי נטירותא יתירתא ביותר והוי משאוי וכן כל דבר שהוא לנוי ולא לשמור לא תצא בו הילכך נאקה יוצאת בזממא דפרזלא שהוא טבעת של ברזל ונוקב חוטמו ומכניסו בו וחמרא לובא בפגא דפרזלא דהיינו בריג"א והגמל באפסר שהוא קבישטרו ופרד וחמור וסוס יוצאים באפסר או ברסן שהוא פרינ"ו אבל לא בשניהם ומותר לכרוך חבל האפסר סביב צוארה ותצא בו ומותר לטלטל האפסר וליתנו עליה ובלבד שלא ישען עליה:

Traduction : Un animal sort Shabbat avec ce qui le garde — c'est-à-dire l'instrument adapté à le maintenir. Mais s'il ne garde pas l'animal (nétirouta yetera — garde excessive), c'est un fardeau, interdit. De même tout ce qui n'est que pour la parure et non la garde → fardeau. Ainsi :

Chamelle de race noble (נאקה) → sort avec un anneau de fer (זממא דפרזלא) qui lui traverse le naseau.
Âne libyen (חמרא לובא) → mors de fer (פגא דפרזלא).
Chameau → licol (אפסר).
Mulet, âne, cheval → licol OU bride (mais pas les deux ensemble — la 2^e serait une charge).

Le mou de la corde peut être enroulé autour du cou. On peut aussi porter le licol pour le mettre, à condition de ne pas s'appuyer sur l'animal.

Seif ב — Corde dans la gueule du cheval

אם קשר חבל בפי הסוס הרי זה משאוי לפי שאינו משתמר בו:

Traduction : Si on a attaché une corde dans la gueule du cheval (sans bride structurée), c'est un fardeau, car la corde seule ne le garde pas (= elle est inappropriée à son espèce).

Seif ג

לצאת חמור בפרומביא (פי' רסן של ברזל) אסור:

Voir l'analyse pratique : ce seif fait partie du grand sujet de shvitat behema (le repos de l'animal Shabbat — interdit מן התורה : לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבְהֶמְתֶּךָ, Shemot 20:10). Pour le détail des charges permises et interdites — voir section « Vue d'ensemble » et N2.

Seif ד

כל בהמה שעסקיה רעים אף על פי שאין בנות מינה צריכות לאותה שמירה והיא צריכה מותר לצאת בה:

Seif ה

בעלי השיר כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות שיש להם כמין אצעדה סביב צוארן וטבעת קבוע בה ומכניסין בה רצועה ומושכין אותה בה מותר שיצאו בשיר הכרוך על צוארן ויכולים למשכן בהם:

Seif ו

אלים יוצאים לבובים והוא עור שקשורה להם תחת זכרותם שלא יעלו על הנקבות והרחלות יוצאות שחוזות והוא שקושרים אליתן כלפי מעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים ויוצאות כבונות והוא שקושרים בגד סביבן לשמור הצמר שיהיה נקי והעזים צרורות והוא שקושרי' ראשי דדיהן ודוק' כשקושרי' אותם כדי שיצטמקו דדיהן ולא יחלבו דאז מהדק שפיר אבל אם קשר כדי לשמור חלבן שלא יפול לארץ אסור דלא מהדק שפיר וחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי:

Seif ז

חמור יוצא במרדעת (פי' כמין אוכף קטן שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) והוא שתהא קשורה לו מע"ש ושאר כל הבהמות אסורות ולא יצא באוכף אע"פ שקשור לו מע"ש:

Seif ח

מותר ליתן מרדעת על החמור מפני הצנה ובלבד שלא יקשרנו בו מפני שכשקושר צריך ליקרב אליו ונמצא משתמש בבעלי חיים אבל על הסוס כיון דלית ליה צער צנה אסור ליתן עליו מרדעת כלל ולהסיר מרדעת בשבת בין מן החמור ובין מן הסוס אסור כיון דלית ליה צער אם לא יסירנה ואוכף אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס:

Seif ט

אוכף שעל גבי החמור שבא מן הדרך ונתיגע וצריך להסירו ולצננו לא יטלנו בידו אלא מתיר החבק מתחתיו ומוליכו ומביאו בחצר והוא נופל מאליו:

Seif י

אין תולין לחמור טרסקל (פי' כלי של ערבה קלופה ומכוסה בעור) בצוארו וליתן מאכלו בתוכו שיאכל משם אבל עגלים וסייחים שצוארן קטן ומצטערים לאכול ע"ג קרקע שרי בחצר אבל אין יוצאין בו:

Seif יא

לא יצא הסוס בזנב שועל שתולין בין עיניו שלא תשלוט בו עין הרע ולא בזהורית שעושים לו לנוי ולא עזים בכיס שבדדיהם שקושרים אותם שלא יסרטו דדיהם בקוצים ולא פרה בחסום שבפיה שחוסמים פיה שלא תרעה בשדו' אחרים ולא כל בהמה בסנדל שנועלים ברגליה שלא תנגף אבל יוצאה באגד שע"ג מכה ובקשקשים שעל גבי השבר והם לוחות שקושרים להם סביב העצם הנשבר בהן ובשליא שיצאתה מקצתה ותלויה בה ופוקק זוג שבצוארה ומטייל בה בחצר אבל לא תצא בו לר"ה אע"פ שהוא פקוק בין אם הוא בצוארה בין אם הוא בכסותה:

Seif יב

לא תצא בחותם בין שהוא בצוארה בין שהוא בכסותה:

Seif יג

אין הגמל יוצא במטולטלת והוא כמין כר קטן שנותנים תחת זנבו אפי' הוא קשורה לו בזנבו אלא אם כן היתה קשורה בזנבו ובחטוטרתו או בשלייתה:

Seif יד

לא תצא שום בהמה לא עקוד ולא רגול פירוש עקוד שקושר ידה אחת עם רגליה ורגול היינו שקושר אחת מרגליה כלפי מעלה שלא תלך אלא על שלשה רגלים:

Seif טו

לא יקשור גמלים זה אחר זה והוא תופס באפסר הראשון וכולם נמשכין על ידו אבל אם תופס כמה אפסרי גמלים בידו מותר ויש מי שאוסר גם בזה ולא התיר אלא להוציא בהמה אחת לבדה והוא מושכה בחבל:

Seif טז

המוציא בהמה והוא מושכה באפסר צריך ליזהר שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא מאפסר הבהמה וגם לא יניח הרבה מן החבל בין ידו לבהמה כדי שלא יכביד עד שלא יגיע לטפח הסמוך לארץ ואם הוא ארוך יכרוך אותו סביב צוארה:

Seif יז

אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת ולא בזוג ואע"פ שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו והן לוחות שקושרים סביב צוארו שלא יחכך מכתו ולא ברצועה שברגלו והוא כמין טבעת עבה שעושים מקש וקושרים ברגלי הבהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בזו ועושים לה זה להגין שלא תכה זו בזו ואין התרנגולים יוצאים בחוטים שקושרים ברגליהם לסימן ולא ברצועה שקושרים ברגליהם כדי שלא ישברו הכלים ואין האילים יוצאים בעגלה שתחת אליותיהם שעושים להם כן כדי שלא תהא האליה נגררת בארץ ואין העזים יוצאות בעץ ידוע שנותנים בחוטמיהם כדי שיתעטשו ויפלו תולעים שבראשיהם ולא העגל בעול קטן שנותנים על צוארו ולא בזמם שמניחים בחוטמו של עגל כדי שלא יינק ולא פרה בעור שנותנים על דדיה כדי שלא יינקוה השרצים ולא ברצועה שבין קרניה בין אם היא לשימור בין אם היא לנוי ולא תצא פרה או שור בחבל שבצוארה לפי שאינה צריכה שמירה אבל עגלים מותרים לפי שהם מורדים בקל: הגה הבהמה יוצאה בקמיע מומחה בבהמה אבל לא בשאינה מומחה אע"פ שהיא מומחה לאדם: (ב"י ור' ירוחם ח"י ורמב"ם פ"ב):

Seif יח

אין רוכבין על גבי בהמה ולא נתלים עליה ואפי' בצדה אסור להשתמש אבל צדי צדדין כגון שדבר אחד מונח על צדה והוא משתמש בו מותר ואם עלה עליה אפי' במזיד ירד משום צער בעלי חיים ומטעם זה פורקין משאוי שעליה כיצד עושה מכניס ראשו תחת המשאוי ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו: הגה ואסור לישב על קרון שהעכו"ם מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה: (תוס' והרא"ש ריש פרק מי שהוציאוהו ומרדכי פרק קמא דשבת והגהות עירובין וב"י בשם סמ"ג):

Seif יט

בהמה שנפלה לאמת המים אם המים עמוקים ומפני כך אין יכול לפרנסה במקומה מביא כרים וכסתות ונותן תחתיה משום צער בעלי חיים אע"פ שמבטל כלי מהיכנו: דין קירוד בהמה בשבת כמו ביו"ט (מרדכי פ"ב דביצה) וע"ל סי' תקכ"ג סעיף ב':

Seif כ

מותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו בשבת משום צער ב"ח שהחלב מצערה והחלב אסור בו ביום וי"א שצריך לקנותו מן העכו"ם בדבר מועט שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל:

Seif כא

גבינות שעושות השפחות מעצמן מחלב של ישראל מותר כיון שאינו אומר להן שיעשו:

Seif כב

מי שיש לו נער עכו"ם ורוכב על הבהמה בשבת כשמוליכה להשקותה אין צריך למונעו שהחי נושא את עצמו אבל צריך למונעו שלא יתן עליה בגדיו ולא שום דבר:

Seif כג

מותר למסור סוס או פרד או חמור לרועה עכו"ם ואע"פ שהעכו"ם משתמש בהם בשבת אין בכך כלום כיון דשלא מדעת ישראל הוא עושה ואינו ממתין שכירות ממנו ואם רואהו משתמש בה בשבת מוחה בידו הגה וכ"ש דאין לחוש שהרועה יוציא אותם חוץ לתחום דהא תחומין דרבנן: (הגהות מרדכי דקדושין):

Texte intégral : ces 23 seifim constituent l'ensemble de la codification du Mehaber pour ce sujet. Chacun précise un cas, une condition, ou une exception.

2. Le contexte général — Shvitat Behema

De quoi parle ce siman ?

Le siman ש"ה est l'application aux animaux de tout ce que les simanim 301-303 ont fait pour l'humain : qu'est-ce que porter ? Qu'est-ce qu'une charge ? Sauf que la question est inversée — c'est le maître qui doit s'assurer que son animal ne porte rien d'interdit.

Le commandement central : שביתת בהמה — le repos de l'animal. Source : "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבְנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וּבְהֶמְתֶּךָ" (Shemot 20:10 — 4^e commandement). Le maître a une mitzva positive de faire reposer son animal, et un interdit de le faire travailler. C'est la seule mélakha qui s'applique au juif par les actions d'un autre être.

Pourquoi le siman parle-t-il de « sortir » ? Parce que la mélakha d'hotzaa (transport) s'applique aussi à l'animal — si le maître laisse l'animal porter un fardeau dans le רה״ר, c'est lui (le maître) qui a violé שביתת בהמה. La question : qu'est-ce qui est שמירה (garde nécessaire) — donc permis comme un mors ou un licol ? Qu'est-ce qui est משוי (fardeau) — donc interdit ?

Le critère central : שמירה vs משוי

Critère	Hébreu	Conséquence
Garde adéquate (au juste)	שמירה	Permis (= comme « vêtement » pour l'animal)
Garde excessive	נטירותא יתירתא	Interdit (= fardeau)
Ornement / Parure	נוי	Interdit (animal ≠ humain — pas de תכשיט)
Charge fonctionnelle	משוי	Interdit absolu

Place dans Hilkhot Shabbat

Le siman ש"ה clôt en quelque sorte le « bloc Hotzaa » des simanim 301-303 — en l'élargissant à l'animal. C'est aussi une application directe du 4^e commandement. À noter : le siman ש"ה (suivant) traite uniquement de la שמירה (garde) ; pour le reste de שביתת בהמה (faire labourer, traire, etc.) → voir Yoreh Deah et Hilkhot Behema.

3. Les concepts-clés halakhiques

1. שמירה (shémira) — la garde adéquate. Pour chaque espèce, il existe un « mode normal » de garde. Cheval = licol/bride ; chamelle = anneau de fer dans le naseau ; chameau = licol ; chien = collier. Ce mode = permis. Tout autre mode = interdit.

2. נטירותא יתירתא (nétirouta yetera) — garde excessive. Si on met sur l'animal plus qu'il ne lui faut (par exemple à la fois licol et bride), l'excédent est fardeau = interdit.

3. משוי (massui) — fardeau. Tout ce qui n'est ni nourriture, ni garde, ni protection contre une blessure du même animal → fardeau interdit.

4. תכשיט בהמה — ornement de l'animal. Contrairement à l'humain, l'animal n'a pas le statut halakhique de « tikhshit » — donc tout ornement est un fardeau (sauf cas de protection du même animal).

5. למען ינוח שורך וחמורך (Devarim 5:14) — verset qui répète le 4^e commandement avec une emphase sur l'animal. C'est le verset-source du חיוב (obligation) du maître.

4. Vue d'ensemble des 23 seifim

Seifim	Thème	Statut
1-2	Modes de garde par espèce (cheval, âne, chameau, mulet)	Permis pour chaque espèce son mode propre
3-5	Cas du chien, du veau, du chameau	Chaque animal a sa nature
6-8	Cloches, sonnettes, ornements suspendus	Interdits (= ornement, pas garde)
9-11	Sacs, couvertures, dispositifs sur l'animal	Selon utilité
12-14	Cas du veau, des petits animaux	Adaptations selon l'âge
15-17	Animaux malades, pansements, protections	Permis si protection médicale
18-20	Aiguiller / inciter / éduquer l'animal	Cas-limites de מנהיג
21-23	Mêlanges et croisements (חיבור) avec d'autres simanim	Renvois

Méthode de lecture :

Identifier l'espèce de l'animal en question
Identifier ce qu'on met sur lui (mors, bride, sac, cloche...)
Vérifier si c'est le mode normal de garde pour cette espèce
Si oui → permis. Si excessif ou décoratif → fardeau, interdit

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

Le Mishnah Berurah de Rabbi Israël Méir Kagan (Hafets Haïm) compte 80 entrées sur ce siman. Voici les premières — pour mieux comprendre le sens des seifim :

משנה ברורה (א) — (א) בהמה יוצאת וכו' - דהנה כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור:

משנה ברורה (ב) — (ב) ביותר - דוקא בשמירה יתירה הרבה אבל אם רק מעט יותר ממה שצריכין לא הוי משא דאי אפשר לצמצם:

משנה ברורה (ג) — (ג) שהוא לנוי - עיין לקמיה בס"ק י"ב:

Pour le texte intégral des 80 entrées, consulte Sefaria : Mishnah Berurah 305.

6. La position du Rama

Sur le siman ש"ה, le Rama est peu présent — le siman étant largement consensuel parmi les Rishonim. Quelques gloses ashkénazes mineures :

Quelques gloses-types du Rama :

Seif 7 — précise que les cloches doivent être sans battant (silencieuses) pour échapper à la גזירה de musique.
Seif 11 — discute des couvertures rajoutées contre le froid : permises si l'animal en a vraiment besoin, fardeau sinon.
Seif 17 — élargit la notion de protection médicale (poussières, mouches) selon le contexte.

Différence Mehaber vs Rama :

Mehaber → tendance stricte sur la définition de שמירה.
Rama → tendance contextuelle (selon l'usage et le besoin de l'animal).
Habad → Choulhan Aroukh HaRav siman ש"ה — complète avec les détails Habad.

7. Cas pratiques modernes

Situation	Analyse halakhique
Chien de compagnie en promenade Shabbat	Collier = שמירה, permis. Laisse (essentiel pour le contrôle) = permis. Manteau du chien = ornement, sauf nécessité médicale (vieux chien, frileux) → fardeau.
Médaille / GPS sur collier	Si fixé solidement au collier (annulé au collier = ביטול), permis. Si pendentif distinct → fardeau.
Cheval avec selle	Si on monte dessus → גזירת רכיבה (interdit מדרבנן). Sans cavalier : permis si fixée comme dispositif normal.
Chat domestique	Chat sortant librement : pas de problème (l'animal n'a rien sur lui). Avec collier identifiant → permis (שמירה).
Oiseau en cage	Sortir avec la cage = transport, dépend du עירוב. La cage est חפץ, l'oiseau est מוקצה.
Chien guide d'aveugle	Le harnais et la barre = שמירה fonctionnelle, permis. Cas largement permis par les פוסקים contemporains.

Pour la halakha למעשה : Le critère central est : cet objet sur l'animal lui est-il nécessaire pour la garde ou la protection ? Si oui → permis. Si superflu ou décoratif → fardeau interdit. Dans nos villes modernes (כרמלית, pas רה״ר authentique), les פוסקים sont en général permissifs.

8. Synthèse pratique du Siman

Les enseignements-clefs du Siman ש"ה :

שביתת בהמה — le maître doit faire reposer son animal (4^e commandement, Shemot 20:10).
Critère central : שמירה (garde adéquate) = permis. נוי (ornement) ou משוי (charge) = interdit.
Chaque espèce a son mode normal de garde — il faut le respecter.
Pas d'orgueil/parure — l'animal n'est pas un humain ; il n'a pas le statut de tikhshit.
Protection médicale (pansement, attelle) = permise comme refou'a.
En ville moderne (כרמלית), les פוסקים contemporains sont plus permissifs.

9. Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :

Quelle est la source biblique de שביתת בהמה ? Cite le verset.
Quelle différence entre שמירה, נטירותא יתירתא, נוי, et משוי ?
Pourquoi un cheval peut-il sortir avec licol OU bride, mais pas les deux ?
Pourquoi une cloche sur un animal est-elle interdite ?
Quelle différence halakhique entre un humain et un animal vis-à-vis du tikhshit (parure) ?
Un chien d'aveugle peut-il porter son harnais Shabbat ? Pourquoi ?
Pourquoi mettre une couverture sur un chien Shabbat est-il problématique ? Quand devient-il permis ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :

📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul, les שיטות ראשונים, les חקירות יסודיות, et les nuances Acharonim
✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide avec mnémoniques
📜 Niveau 4 — Daat HaRav : la chitah de l'Admour HaZaken (Choulhan Aroukh HaRav siman ש"ה)

Pour continuer l'étude — siman suivantSiman 306 →

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"ה · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT

📖Rejoindre la khavroutha