Orach Chaim ש"ה · Level 4 · Shittah of the Alter Rebbe

דעת הרב

Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman ש"ה

The shittah of the Alter Rebbe on his 38 seifim codifying what an animal (behemah) may go out with on Shabbos — distinction between adequate guarding and excessive guarding, milking by a non-Jew, entrusting to a non-Jewish shepherd, tza'ar ba'alei chaim.

Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber — it is a complete, freestanding Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe. Its singularity: it combines halachah + ta'amei hamitzvos + inner dimension in one work, and it rules with unique talmudic rigor.

For Chabad, the Alter Rebbe is the final posek. This page gathers, for siman ש"ה, the full text of the Rav, his chiddush, and the divrei haRebbe that illuminate the topic.

→ Read the general introduction to the shittah of the Alter Rebbe

1 · טקסט אדמו"ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן ש"ה

The Full Text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב)

סימן ש"ה — בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצֵאת בְּשַׁבָּת — וּבוֹ לח סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. 38 seifim + 2 entries of Kuntres Acharon.

סעיף א בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצֵאת בְּשַׁבָּת וּבוֹ ל"ח סְעִיפִים כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמ…

בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצֵאת בְּשַׁבָּת וּבוֹ ל"ח סְעִיפִים
כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו שֶׁאָדם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְאִם בְּהֶמְתּוֹ הוֹצִיאָה אֵיזֶה דָבָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף שֶׁיָּצָאת מֵאֵלֶיהָ — עָבַר הוּא עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה.
אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מִקְצָת דְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה לָצֵאת בָּהֶם בְּחֹל אַף כְּשֶׁאֵינָהּ נוֹשֵׂאת מַשּׂוֹי, וּדְבָרִים אֵלּוּ חֲשׁוּבִים לָהּ תַּכְשִׁיט, וּמֻתָּר שֶׁתֵּצֵא בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת. וְאֵלּוּ הֵם: כָּל דָּבָר שֶׁהַבְּהֵמָה מִשְׁתַּמֶּרֶת עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא תִבְרַח כְּשֶׁהוֹלֶכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן רֶסֶן וְכַיּוֹצֵא בוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְאִי אֶפְשָׁר לְשָׁמְרָהּ בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה מִזּוֹ הַרְבֵּה. וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר לְשָׁמְרָהּ בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה מִזּוֹ מְעַט — מֻתָּר שֶׁתֵּצֵא בִּשְׁמִירָה זוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְפִי שֶׁכֵּן דַּרְכָּהּ בְּחֹל לָצֵאת אַף בִּשְׁמִירָה זוֹ, וְאַף שֶׁהִיא יְתֵרָה לָהּ קְצָת, שֶׁהֲרֵי אַף בִּפְחוּתָה מִזּוֹ דַּי לָהּ, מִכָּל מָקוֹם אֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְכַוֵּן הַשְּׁמִירָה וּלְצַמְצְמָהּ, אִם כֵּן אַף שְׁמִירָה זוֹ שֶׁהִיא יְתֵרָה קְצָת — הִיא תַּכְשִׁיט לָהּ, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּהּ לָצֵאת כָּךְ בְּחֹל פְּעָמִים רַבּוֹת אַף כְּשֶׁאֵינָהּ נוֹשֵׂאת מַשּׂוֹי.
אֲבָל אִם דַּי לָהּ בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה מִזּוֹ הַרְבֵּה, שֶׁנִּמְצֵאת שְׁמִירָה זוֹ יְתֵרָה הַרְבֵּה — הֲרֵי הִיא מַשּׂוֹי לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ בְּחֹל לָצֵאת בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה הַרְבֵּה.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא תֵצֵא בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶרֶת בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ דָבָר דַּי לִשְׁמוֹר בּוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ דַי לִשְׁמוֹר בּוֹ בְּהֵמָה זוֹ — אֵין דֶּרֶךְ בְּהֵמָה זוֹ לְעוֹלָם לָצֵאת בְּדָבָר זֶה, וַהֲרֵי הוּא לָהּ מַשּׂוֹי גָּמוּר:

The Alter Rebbe opens with the principle: shevisas behemto is a positive mitzvah of the Torah. The criterion distinguishing a tachshit (permitted adornment) from a masoy (forbidden load) is functional-cultural: anything by which the animal is restrained as is customary for it during the week is a tachshit; far excessive restraint is a load. The Rav stresses that one need not minimise the restraint if the weekday practice is such — but restraint that does not hold this particular animal at all (even if it would hold another) is a pure masoy.

סעיף ב לְפִיכָךְ, הַנָּאקָה, וְהִיא גַמְלָא נְקֵבָה גְּדוֹלָה וּלְבָנָה, יוֹצֵאת בַּחֲט…

לְפִיכָךְ, הַנָּאקָה, וְהִיא גַמְלָא נְקֵבָה גְּדוֹלָה וּלְבָנָה, יוֹצֵאת בַּחֲטָם, וְהוּא טַבַּעַת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁנּוֹקְבִין חָטְמָהּ וּמַכְנִיסִין לָהּ הַטַּבַּעַת, אֲבָל אֵינָהּ יוֹצֵאת בְּאַפְסָר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶרֶת בּוֹ — הֲרֵי הוּא מַשּׂוֹי לָהּ.
וְהַלּוּבְדְּקִים, וְהוּא חֲמוֹר הַבָּא מִן לוּב, וְכֵן הַסּוּס שֶׁלָּנוּ — יוֹצְאִים בֵּין בְּאַפְסָר (פֵּרוּשׁ קְבִישְׁטְר"וּ), בֵּין בִּפְרֻמְבְּיָא (פֵּרוּשׁ פְרִי"ג), וְהוּא רֶסֶן שֶׁל בַּרְזֶל. וְאַף שֶׁהָאַפְסָר דַּי לָהֶם — אֵין הַפְּרֻמְבְּיָא לָהֶם שְׁמִירָה יְתֵרָה הַרְבֵּה אֶלָּא יְתֵרָה קְצָת, וְדַרְכָּם בְּכָךְ פְּעָמִים רַבּוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יֵצְאוּ בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד, בְּאַפְסָר וּבִפְרֻמְבְּיָא, אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן.
אֲבָל הַפֶּרֶד וְהַגָּמָל וְהַחֲמוֹר יוֹצְאִין בְּאַפְסָר אֲבָל לֹא בִּפְרֻמְבְּיָא, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּרֻמְבְּיָא לָהֶם שְׁמִירָה יְתֵרָה הַרְבֵּה, וְאֵין דַּרְכָּם בְּכָךְ (אֲבָל הַשּׁוֹר לֹא יֵצֵא בְּאַפְסָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר):

The Rav applies the rule by species: the nakah (white she-camel) goes out with a chatam (nose-ring) but not with an afsar (halter) — the halter does not hold her. Our horse goes out with either an afsar or a prumbiya (iron bit) — but not both together. Mules, camels, and donkeys go out with an afsar but not a prumbiya, since for them the prumbiya is far in excess. Each species is judged by its own nature.

סעיף ג וְכָל בְּהֵמָה הַיּוֹצֵאת בְּאַפְסָר — אֵין צָרִיךְ לְמָשְׁכָהּ בְּאַפְסָר, אֶלּ…

וְכָל בְּהֵמָה הַיּוֹצֵאת בְּאַפְסָר — אֵין צָרִיךְ לְמָשְׁכָהּ בְּאַפְסָר, אֶלָּא מֻתָּר לִכְרוֹךְ חֶבֶל הָאַפְסָר סְבִיב צַוָּארָהּ לְנוֹי וְתֵצֵא בּוֹ, שֶׁנּוֹי זֶה דַּרְכָּהּ הוּא, שֶׁכֵּן רְגִילוּת בְּחֹל לִכְרוֹךְ הָאַפְסָר לְנוֹי.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנוֹי כָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהוּא רָגִיל בַּכֹּל, אֲבָל נוֹי שֶׁאֵין רְגִילִין בּוֹ אֶלָּא מִקְצָת אֲנָשִׁים — לֹא תֵצֵא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נוֹי הָרָגִיל בַּכֹּל — אָסוּר שֶׁתֵּצֵא בּוֹ, שֶׁאֵין נוֹי לִבְהֵמָה, וְלֹא הִתִּירוּ לִכְרוֹךְ חֶבֶל הָאַפְסָר סְבִיב צַוָּארָהּ אֶלָּא בְּרִפְיוֹן קְצָת, שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס יָדוֹ בִּמְהֵרָה בֵּין הַכְּרִיכָה לְצַוָּארָהּ כְּדֵי לְמָשְׁכָהּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּעִנְיָן זֶה הוּא רְגִילוּת לָצֵאת בְּחֹל.
(וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל בְּכַרְמְלִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ לְהָקֵל כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה).
(וְאַף עַל פִּי כֵן, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל — טוֹב לְהַחֲמִיר בְּכָל מָקוֹם כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה):

An animal going out with an afsar may have the halter rope wound around its neck for adornment, since this is the weekday practice. But an unusual adornment is forbidden. Some hold that even a usual adornment is forbidden — "there is no adornment for an animal" — and they only permitted a loose winding through which one can quickly slide a hand. Le-halachah: in reshus harabim follow the strict view; in a karmelis the lenient view; and it is good to be strict everywhere since there is no real need.

סעיף ד מֻתָּר לְטַלְטֵל הָאַפְסָר אוֹ הָרֶסֶן וְלִתְּנוֹ עַל הַבְּהֵמָה הַיּוֹצְאָה בּו…

מֻתָּר לְטַלְטֵל הָאַפְסָר אוֹ הָרֶסֶן וְלִתְּנוֹ עַל הַבְּהֵמָה הַיּוֹצְאָה בּוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר טִלְטוּל, מִפְּנֵי שֶׁמּוּכָן הוּא לִבְהֵמָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִשָּׁעֵן עַל רֹאשָׁהּ אוֹ גוּפָהּ כְּשֶׁנּוֹתְנוֹ עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

One may carry (tiltul) the afsar or bit and place it upon the animal that goes out with it — there is no muktzeh problem, since it is muchan (designated) for the animal. The proviso: he may not lean on the animal's head or body when putting it on, since mishtamesh be-va'alei chayim (using a living creature) is forbidden.

סעיף ה אִם קָשַׁר חֶבֶל בְּפִי הַסּוּס — הֲרֵי זֶה מַשּׂוֹי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמּ…

אִם קָשַׁר חֶבֶל בְּפִי הַסּוּס — הֲרֵי זֶה מַשּׂוֹי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר בּוֹ, שֶׁהוּא נִשְׁמָט מִפִּיו, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְאַפְסָר שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּרֹאשׁוֹ:

If one tied a rope to the horse's mouth — it is a load. Reason: it slips from the mouth and does not actually restrain, unlike an afsar attached to the head.

סעיף ו כָּל בְּהֵמָה שֶׁעֲסָקֶיהָ רָעִים — מֻתָּר שֶׁתֵּצֵא בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה. וְאַף…

כָּל בְּהֵמָה שֶׁעֲסָקֶיהָ רָעִים — מֻתָּר שֶׁתֵּצֵא בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּנוֹת מִינָהּ צְרִיכוֹת לְאוֹתָהּ שְׁמִירָה וּמַשּׂוֹי הוּא לָהֶן — אֵינָהּ מַשּׂוֹי לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִיא צְרִיכָה לְכָךְ וְדַרְכָּהּ בְּכָךְ בְּחֹל. וּמֻתָּר שֶׁתֵּצֵא אֲפִלּוּ בב' מִינֵי שְׁמִירוֹת, כְּגוֹן אַפְסָר וְרֶסֶן יַחַד, אִם הִיא צְרִיכָה לְכָךְ, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן:

An animal of unruly nature (asakeha ra'im) may go out even with extra restraint, including two restraints at once (afsar + bit), since it needs them and is accustomed to them during the week. Even though for ordinary animals of the same species two together would be a load, the individual is judged by its own nature.

סעיף ז בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר, כְּגוֹן כְּלָבִים שֶׁל צַיָּדִים וְחַיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁיֵּשׁ…

בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר, כְּגוֹן כְּלָבִים שֶׁל צַיָּדִים וְחַיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּמִין אֶצְעָדָה סְבִיב צַוָּארָהּ וְטַבַּעַת קָבוּעַ בָּהּ וּמַכְנִיסִין רְצוּעָה בַּטַּבַּעַת וּמוֹשְׁכִין אוֹתָהּ בָּהּ — מֻתָּר שֶׁיֵּצְאוּ בְּשֵׁיר זֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְיָכוֹל לְמָשְׁכָן בּוֹ כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל. וּמֻתָּר גַּם כֵּן לִכְרוֹךְ הָרְצוּעָה סְבִיב צַוָּארָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

Ba'alei hashir — hunters' dogs and small wild animals with a collar and leash — go out in their normal way in reshus harabim. One may lead them by the leash and even wrap the leash around their neck, as was permitted with the afsar.

סעיף ח אֵילִים יוֹצְאִים לְבוּבִים, וְהוּא עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִים לָהֶם תַּחַת זַכְרוּתָם,…

אֵילִים יוֹצְאִים לְבוּבִים, וְהוּא עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִים לָהֶם תַּחַת זַכְרוּתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּם לָצֵאת כָּךְ בְּחֹל, וַהֲרֵי זֶה כְּמַלְבּוּשׁ לָהֶם. וְהָרְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, וְהוּא שֶׁקּוֹשְׁרִין אַלְיָתָן כְּלַפֵּי מַעְלָה עַל גַּבָּן, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים. וְיוֹצְאוֹת כְּבוּלוֹת, וְהוּא שֶׁקּוֹשְׁרִין אַלְיָתָן כְּבוּלוֹת לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים. וְיוֹצְאוֹת כְּבוּנוֹת, וְהוּא שֶׁקּוֹשְׁרִין בֶּגֶד סְבִיבָן לִשְׁמוֹר הַצֶּמֶר שֶׁיִּהְיֶה נָקִי.
וְהָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת, וְהוּא שֶׁקּוֹשְׁרִין מַטְלִית עַל רָאשֵׁי דַדֵּיהֶן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁקּוֹשְׁרָם שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּצְטַמְּקוּ דַדֵּיהֶן וְלֹא יֵחָלְבוּ, שֶׁאָז דֶּרֶךְ לִהְיוֹת הַקֶּשֶׁר מְהֻדָּק יָפֶה. אֲבָל אִם קְשָׁרָם שָׁם כְּדֵי לִשְׁמוֹר חֲלָבָם בְּדַדֵּיהֶן שֶׁלֹּא יְטַפְטֵף מֵהֶן לָאָרֶץ, שֶׁאָז אֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד שֶׁיִּהְיֶה מְהֻדָּק יָפֶה — אָסוּר לְהַנִּיחָן לָצֵאת כָּךְ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּפּוֹל הַמַּטְלִית מֵעַל דַּדֵּיהֶן וְיִשְׁכַּח וִיבִיאֶנָּה בְּיָדוֹ לְבֵיתוֹ:

Rams go out levuvim — a leather pouch tied beneath the male organ to prevent mating, the normal weekday practice and a "garment" for them. Ewes go out shechuzos (tail tied up), kevulos (tail tied down), or kevunos (a cloth around the body to keep the wool clean). Goats go out tzeruros (a cloth tied on their udders) only when tied tightly to shrivel the teats; if tied merely to preserve the milk (loose tie), it is forbidden lest it fall and one carry it home.

סעיף ט הַחֲמוֹר דַּרְכּוֹ לָצֵאת בְּמַרְדַּעַת אַף כְּשֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מִפְּ…

הַחֲמוֹר דַּרְכּוֹ לָצֵאת בְּמַרְדַּעַת אַף כְּשֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מִפְּנֵי שֶׁטֶּבַע הַחֲמוֹר הוּא קַר, וַאֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז קַר לוֹ, וְלָכֵן נוֹתְנִין עָלָיו מַרְדַּעַת לְחַמְּמוֹ, וְאִם קָשַׁר לוֹ הַמַּרְדַּעַת מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר שֶׁיֵּצֵא בָּהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁמַּלְבּוּשׁוֹ הִיא. אֲבָל אִם אֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ — לֹא יֵצֵא בָּהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּפּוֹל מֵעָלָיו וִיבִיאֶנָּה בְּיָדוֹ. וּבְשַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָהּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁקּוֹשֵׁר צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִשָּׁעֵן עָלָיו קְצָת, וְנִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וְזֶה אָסוּר, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר:

The donkey customarily goes out with a marda'as (warming saddle-cloth) even without a load, since by nature it is cold-bodied — even at the height of summer (Tekufas Tammuz) it feels cold. If tied from Erev Shabbos, it goes out as its garment. But if not tied, it does not go out — lest it fall and one carry it home. On Shabbos itself, one cannot tie it on, since tying requires leaning on the animal (mishtamesh be-va'alei chayim).

סעיף י אֲבָל לֹא יֵצֵא הַחֲמוֹר בְּאֻכָּף אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת,…

אֲבָל לֹא יֵצֵא הַחֲמוֹר בְּאֻכָּף אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָאֻכָּף מְחַמֵּם אוֹתוֹ, וְאֵין דַּרְכּוֹ לָצֵאת בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי.
וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת אַף בְּמַרְדַּעַת לֹא יֵצְאוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּן בְּכָךְ אֶלָּא אִם כֵּן נוֹשְׂאוֹת מַשּׂוֹי, לְפִי שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְחַמֵּם כְּמוֹ הַחֲמוֹר:

But the donkey does not go out with an uchaf (riding saddle), even if tied from Erev Shabbos — because the uchaf does not warm, and is only for riding/load. And other animals do not go out even with a marda'as, since they do not need warming as the donkey does.

סעיף יא מֻתָּר לִתֵּן מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּחָצֵר מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וּבִלְבָד שֶׁ…

מֻתָּר לִתֵּן מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּחָצֵר מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֵצֵא בָּהּ, כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לְקָשְׁרָהּ לוֹ.
אֲבָל עַל הַסּוּס וּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת — אָסוּר לִתֵּן מַרְדַּעַת כָּלל אֲפִלּוּ בְּחָצֵר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַטְעִינוֹ מַשּׂוֹי, וְגַם הוּא טֹרַח שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ צַעַר מֵהַצִּנָּה. וְאַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מֵחִמּוּם הַמַּרְדַּעַת — לֹא הִתִּירוּ לִטְרוֹחַ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג הַבְּהֵמָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל צַעֲרָהּ, כְּמוֹ הַחֲמוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר מִצִּנָּה אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וּבְשָׁעָה שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל, וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ צַעַר לְהַסּוּס.
וְכֵן בִּימוֹת הַחַמָּה אִם הַזְּבוּבִים רַבִּים וּמְצַעֲרִים לְהַסּוּס — דִּינוֹ כַּחֲמוֹר, וּמֻתָּר לְהַנִּיחַ עָלָיו מַרְדַּעַת.
אֲבָל אָסוּר לְהַנִּיחַ אֻכָּף עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחַמְּמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גַּבֵּי סוּס וּשְׁאָר בְּהֵמוֹת, שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת חִמּוּם כְּלָל.
וּבְהֵמָה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ אֻכָּף אוֹ מַרְדַּעַת — אָסוּר לַהֲסִירָן מֵעָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִיא חֲמוֹר אוֹ סוּס אוֹ מִשְּׁאָר בְּהֵמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ טֹרַח שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וַאֲפִלּוּ אֻכָּף שֶׁעַל גַּבֵּי חֲמוֹר שֶׁבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְנִתְיַגֵּעַ וְצָרִיךְ לַהֲסִירוֹ מֵעָלָיו לְצַנְּנוֹ — לֹא יִטְּלֶנּוּ מֵעָלָיו בְּיָדוֹ, שֶׁאַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְצָת צַעַר מֵחִמּוּם הַמַּשּׂוֹי שֶׁל הָאֻכָּף, מִכָּל מָקוֹם מֵאֵלָיו יִצְטַנֵּן כְּשֶׁיָּנוּחַ, שֶׁהַחֲמוֹר טִבְעוֹ קַר, שֶׁאַף בִּתְקוּפַת תַּמּוּז קַר לוֹ, אֶלָּא אִם הוּא רוֹצֶה לְצַנְּנוֹ מִיָּד — מַתִּיר מִתַּחְתָּיו אֶת הַחֶבֶל שֶׁהָאֻכָּף קָשׁוּר בּוֹ, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא אֶת הַחֲמוֹר בְּחָצֵר עַד שֶׁיִּפּוֹל הָאֻכָּף מֵאֵלָיו:

One may place a marda'as on the donkey in the courtyard for warmth — but not tie it on, and therefore the donkey does not go out with it. On the horse and other animals it is forbidden to place a marda'as even in the courtyard — it appears one is loading it, and is needless effort. In severe cold or when flies torment the horse, the horse is judged as the donkey. For any animal, removing an uchaf or marda'as on Shabbos is forbidden — even for a donkey returned tired from the road one unties the cord beneath and walks the donkey in the courtyard until the uchaf falls of itself.

סעיף יב אֵין תּוֹלִין לַחֲמוֹר טְרַסְקָל, וְהוּא סַל מָלֵא שְׂעוֹרִים שֶׁתּוֹלִין לִבְהֵ…

אֵין תּוֹלִין לַחֲמוֹר טְרַסְקָל, וְהוּא סַל מָלֵא שְׂעוֹרִים שֶׁתּוֹלִין לִבְהֵמָה בְּצַוָּארָהּ, וְנוֹתֵן פִּיהָ לְתוֹכוֹ וְאוֹכֶלֶת, וְתַעֲנוּג בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁלֹּא תִצְטָרֵךְ לָשׁוּחַ צַוָּארָהּ לָאָרֶץ, וְאָסוּר לִטְרוֹחַ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג הַבְּהֵמָה.
אֲבָל עֲגָלִים וּסְיָחִים שֶׁצַּוָּארָן קָצֵר וּמִצְטַעֲרִים לָשׁוּחַ לֶאֱכוֹל מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע — מֻתָּר לִתְלוֹת לָהֶן טְרַסְקָל בְּצַוָּארָן בְּחָצֵר, אֲבָל לֹא יֵצְאוּ בּוֹ, שֶׁמַּשּׂוֹי הוּא לָהֶן:

One does not hang a traskal (feed-basket from the neck) on the donkey — it is mere pleasure (ta'anug), and one may not exert effort on Shabbos for an animal's pleasure. But for calves and foals with short necks who suffer from bending down — it is permitted to hang one in the courtyard (not to go out in reshus harabim, which would be a load).

סעיף יג לֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל שֶׁתּוֹלִין בֵּין עֵינָיו שֶׁלֹּא תִשְׁלוֹט ב…

לֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל שֶׁתּוֹלִין בֵּין עֵינָיו שֶׁלֹּא תִשְׁלוֹט בּוֹ עַיִן הָרָע, וְלֹא בִּזְהוֹרִית שֶׁבֵּין עֵינָיו שֶׁעוֹשִׂים לוֹ לְנוֹי, שֶׁנּוֹי זֶה אֵינוֹ רָגִיל בַּכֹּל, אֶלָּא מִקְצָת אֲנָשִׁים עוֹשִׂים כֵּן.
וְלֹא יֵצְאוּ עִזִּים בְּכִיס שֶׁבְּדַדֵּיהֶן, שֶׁקּוֹשְׁרִים אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְסָרְטוּ דַדֵּיהֶן בְּקוֹצִים שֶׁהָיוּ דַדֵּיהֶן גַּסִּים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל הַכִּיס וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִקְשׁוֹר יָפֶה כִּיס זֶה בְּקֶשֶׁר מְהֻדָּק.
וְלֹא תֵצֵא פָּרָה בַּחֲסוֹם שֶׁבְּפִיהָ, שֶׁחוֹסְמִין פִּיהָ שֶׁלֹּא תִרְעֶה בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שְׁמִירַת גּוּפָהּ — הֲרֵי זֶה מַשּׂוֹי.
וְלֹא תֵצֵא כָּל בְּהֵמָה בְּסַנְדָּל שֶׁנּוֹעֲלִים בְּרַגְלֶיהָ שֶׁלֹּא תִנָּגֵף, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל מֵרַגְלֶיהָ וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ.
אֲבָל יוֹצֵאת בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּבְקַשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר, וְהֵם שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִים סְבִיב עֶצֶם הַנִּשְׁבָּר שֶׁלֹּא יָנוּד אָנֶה וָאָנָה עַד שֶׁיִּתְחַבֵּר, וְיוֹצֵאת בְּשִׁלְיָא הַמְדֻלְדֶּלֶת בָּהּ שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ וּתְלוּיָה בָּהּ:

The horse does not go out with a fox-tail (hung between its eyes against the evil eye) or with a zehoris (red thread of adornment) — these are adornments not universally practised. The horse does not go out with bells over a broken bone, but does go out with a bandage on a wound. Goats may not go out with udder-bags unless tightly tied; a cow does not go out with a mouth-plate.

סעיף יד זוּג הַתָּלוּי בְּצַוַּאר בְּהֵמָה, אוֹ כְּלָבִים וַחֲתוּלִים וְעוֹפוֹת אִם פּוֹ…

זוּג הַתָּלוּי בְּצַוַּאר בְּהֵמָה, אוֹ כְּלָבִים וַחֲתוּלִים וְעוֹפוֹת אִם פּוֹקְקוֹ בְּצֶמֶר אוֹ בְּמוֹכִין, שֶׁלֹּא יְקַשְׁקֵשׁ הָעִנְבָּל בְּתוֹכוֹ, וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר כְּדֶרֶךְ הַזּוּגִין — מֻתָּר שֶׁתְּטַיֵּל בְּזוּג זֶה בְּחָצֵר.
אֲבָל לֹא תֵצֵא בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הִיא עִיר הַמְעֹרֶבֶת, בֵּין אִם הוּא בְּצַוָּארָהּ בֵּין אִם הוּא אָרוּג בִּכְסוּתָהּ (פֵּרוּשׁ כְּגוֹן סוּסִים מְעֻלִּים שֶׁמְּכַסִּים אוֹתָם בִּכְסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּנְפוּ וְאֵין כְּסוּת זוֹ חֲשׁוּבָה מַשּׂוֹי, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּם בְּכָךְ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בִּרְחֵלוֹת הַכְּבוּנוֹת), מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ מוֹלִיכָהּ לַשּׁוּק לִמְכּוֹר, שֶׁאָז הוּא דֶרֶךְ לִתְלוֹת לְהַזּוּג לְנָאוֹתָהּ בִּפְנֵי הַקּוֹנִים, אֲבָל בְּחָצֵר אֵין שָׁם רוֹאִים שֶׁיַּחְשְׁדוּהוּ. וְאַף שֶׁכָּל דָבָר שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אָסְרוּ אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, מִכָּל מָקוֹם כַּאן שֶׁאַף אִם יַעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹם רוֹאִים לֹא יַחְשְׁדוּהוּ בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בְּאִסּוּר מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לֶאֱסוֹר אַף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רוֹאִים. וְכֵן הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
(חָסֵר כַּאן. עַיֵּן מָגֵן אַבְרָהָם וְאֵלִיָּה זוּטָא וּמָרְדְּכַי וְדַרְכֵי מֹשֶׁה, וְצָרִיךְ עִיּוּן בְּסֵפֶר הַתְּרוּמָה):

A bell (zog) on the neck of an animal, dog, or bird — if stopped up with wool so it does not ring, it is permitted; if it sounds, it appears one is leading the animal to market (maris ayin). In reshus harabim it is forbidden even when stopped — lest the wool fall out; in the courtyard it is permitted. Birds do not go out with cords on their feet, nor lambs with a small cart beneath the tail, and so on.

סעיף טו לֹא תֵצֵא בְּהֵמָה בְּחוֹתָם, בֵּין שֶׁהוּא בְּצַוָּארָהּ בֵּין שֶׁהוּא בִּכְסוּ…

לֹא תֵצֵא בְּהֵמָה בְּחוֹתָם, בֵּין שֶׁהוּא בְּצַוָּארָהּ בֵּין שֶׁהוּא בִּכְסוּתָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפָּסֵק וְיִפּוֹל וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא אָרוּג בִּכְסוּתָהּ, שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים:

An animal does not go out with a chosam (owner's identification mark / seal) — neither on the neck nor on its garment — lest it tear off and one carry it home. Even when woven into the garment, the Sages did not differentiate.

סעיף טז לֹא יֵצֵא הַגָּמָל בִּמְטֻלְטֶלֶת, וְהוּא כְּמוֹ כַּר קָטָן מָלֵא מוֹכִין שֶׁנּו…

לֹא יֵצֵא הַגָּמָל בִּמְטֻלְטֶלֶת, וְהוּא כְּמוֹ כַּר קָטָן מָלֵא מוֹכִין שֶׁנּוֹתְנִין תַּחַת זְנָבוֹ שֶׁלֹּא תַשְׁחִית הָרְצוּעָה אֶת הַבָּשָׂר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל מֵעָלָיו וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא קָשׁוּר לוֹ בִּזְנָבוֹ — חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִשָּׁמֵט וְיִפּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר לוֹ בִּזְנָבוֹ וּבַחֲטוֹטַרְתּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקָּשׁוּר בִּשְׁנֵיהֶם — אֵין לָחוּשׁ שֶׁיִּפּוֹל. וְכֵן אִם קָשׁוּר בְּשִׁלְיָתָהּ — יוֹצְאָה בּוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא תְנַתְּחֶנּוּ שֶׁיִּפּוֹל מֵעָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁיִּכְאַב לָהּ אִם תְּנַתְּחֶנּוּ:

The camel does not go out with a metulteles (small cushion beneath the tail to prevent the strap from chafing the flesh) — lest it fall and one carry it. Even tied only to the tail or only to the hump, it is forbidden; but tied to both together, so it cannot fall, it is permitted.

סעיף יז לֹא יֵצֵא הַגָּמָל עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. וְאֵיזֶהו…

לֹא יֵצֵא הַגָּמָל עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. וְאֵיזֶהוּ עָקוּד? שֶׁקּוֹשֵׁר יָדוֹ אַחַת עִם רַגְלוֹ וְרָגוּל שֶׁכּוֹפֵף רַגְלוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְקוֹשְׁרָהּ שָׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אֶלָּא עַל ג' רַגְלַיִם, שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרוֹחַ (גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל הַחֶבֶל מֵעַל רַגְלָיו וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ):

The camel — and any animal — does not go out akud (foreleg tied to hindleg) nor ragul (one leg bent up and tied) — lest the binding slip off and one carry it.

סעיף יח לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בְּזֶה וְהוּא תּוֹפֵס בְּיָדוֹ אַפְסָר הָרִאשׁוֹן ו…

לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בְּזֶה וְהוּא תּוֹפֵס בְּיָדוֹ אַפְסָר הָרִאשׁוֹן וְכֻלָּם נִמְשָׁכִים עַל יָדוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ קְשׁוּרִים זֶה בְּזֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת — לֹא יִמְשְׁכֵם כֵּן בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ הִיא עִיר הַמְעֹרֶבֶת, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ מוֹלִיכֵם לַשּׁוּק לִמְכּוֹר. אֲבָל אִם תּוֹפֵס כַּמָּה אַפְסָרֵי גְמַלִּים בְּיָדוֹ — מֻתָּר, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת (וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן רצ"ז):

One may not tie camels one to another and lead the first by its afsar so they all follow as a string — this appears as leading them to market (maris ayin). Even with only two, and even if tied since Erev Shabbos, one does not lead them so on Shabbos. He may, however, hold several afsars in his hand (each one separately).

סעיף יט הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה וּמוֹשְׁכָהּ בְּחֶבֶל הָאַפְסָר — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא י…

הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה וּמוֹשְׁכָהּ בְּחֶבֶל הָאַפְסָר — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵצֵא רֹאשׁ הַחֶבֶל מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח לְמַטָּה, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁנּוֹשֵׂא חֶבֶל טֶפַח זֶה בְּיָדוֹ וְאֵינוֹ נִרְאֶה שֶׁהוּא מֵהָאַפְסָר שֶׁעַל הַבְּהֵמָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוֹצִיא טֶפַח אֶחָד מִתַּחַת יָדוֹ — לֹא עָשָׂה אִסּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹצִיא ב' טְפָחִים.
אֶלָּא שֶׁלְּעִנְיַן מַעֲשֶׂה צָרִיךְ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא יֵצֵא אֲפִלּוּ טֶפַח אֶחָד מִיָּדוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁהַחֶבֶל שֶׁבֵּין יָדוֹ לַבְּהֵמָה יִהְיֶה גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ הַרְבֵּה מִן הַחֶבֶל בֵּין יָדוֹ לַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְבִּיד כָּל כָּךְ בְּאֶמְצָעוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית הַבְּהֵמָה נִמְשֶׁכֶת בּוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין נִרְאֶה שֶׁאוֹחֵז רֹאשׁ הָאַפְסָר בְּיָדוֹ אֶלָּא חֶבֶל אַחֵר. וְאִם הַחֶבֶל אָרֹךְ הַרְבֵּה — יִכְרוֹךְ אוֹתוֹ סְבִיב צַוָּארָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

One who leads his animal by the halter-rope must take care that no tefach of the rope dangles below his hand — for that resembles carrying a rope. And the rope between his hand and the animal must be at least a tefach above the ground (not dragging).

סעיף כ לֹא יֵצֵא הַחֲמוֹר בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְהֵם לוּחוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִים סְבִי…

לֹא יֵצֵא הַחֲמוֹר בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְהֵם לוּחוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִים סְבִיב צַוָּארוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְחַכֵּךְ מַכָּתוֹ בְּשִׁנָּיו, וְלוּחוֹת אֵלּוּ חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מִקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר, וְאִם יִפְּלוּ מֵעָלָיו יָחוּס עֲלֵיהֶם וִיבִיאֵם בְּיָדוֹ, לָכֵן לֹא יֵצֵא בָּהֶם.
וְכֵן לֹא יֵצֵא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ, וְהוּא כְּמִין טַבַּעַת עָבָה שֶׁעוֹשִׂים מִקַּשׁ וְקוֹשְׁרִים בְּרַגְלֵי הַבְּהֵמָה שֶׁפְּסִיעוֹתֶיהָ קְצָרוֹת וּמַכָּה רַגְלֶיהָ זוֹ בְּזוֹ, וְעוֹשִׂים לָהּ זֶה לְהָגֵן שֶׁלֹּא תַכֶּה זוֹ בְּזוֹ.
וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִים בְּחוּטִין שֶׁקּוֹשְׁרִים בְּרַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְחַלְּפוּ בַּאֲחֵרִים, וְלֹא בִּרְצוּעָה קְצָרָה שֶׁקּוֹשְׁרִים בָּהּ שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם יַחַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהָרִים רַגְלֵיהֶם לְהַתִּיז שֶׁלֹּא יְשַׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין הָאֵילִים יוֹצְאִים בַּעֲגָלָה קְטַנָּה שֶׁתַּחַת אַלְיוֹתֵיהֶם, שֶׁעוֹשִׂים לָהֶם כֵּן שֶׁלֹּא תִלְקֶה הָאַלְיָה בִּסְלָעִים וּטְרָשִׁים כְּשֶׁתְּהֵא נִגְרֶרֶת בָּאָרֶץ, וְאֵין הָעִזִּים יוֹצְאִים בְּעֵץ יָדוּעַ שֶׁנּוֹתְנִים בְּחָטְמֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטְּשׁוּ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁבְּרָאשֵׁיהֶן, שֶׁבְּכָל אֵלּוּ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִפְּלוּ וִיבִיאֵם בְּיָדוֹ.
וְלֹא יֵצֵא הָעֵגֶל בְּעֹל קָטָן שֶׁנּוֹתְנִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁיְּהֵא לָמוּד לָכֹף רֹאשׁוֹ לִכְשֶׁיִּגְדַּל, וְלֹא בִּזְמָם שֶׁמַּנִּיחִים בְּפִיו שֶׁל עֵגֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינַק מֵהַפָּרָה כְּשֶׁהִיא בְּמִרְעֶה (שֶׁכֵּיון שֶׁאֵינוֹ לִשְׁמִירַת גּוּפוֹ — מַשּׂוֹי הוּא לוֹ).
וְלֹא תֵצֵא פָּרָה בְּעוֹר שֶׁרֶץ שֶׁנִּימָיו חַדִּין כְּמַחַט, וְקוֹשְׁרִים עוֹרוֹ בְּדַדֵּי הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא יִינְקוּהָ שְׁרָצִים. וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁקּוֹשְׁרִים לָהּ בֵּין קַרְנֶיהָ, בֵּין שֶׁקְּשָׁרָהּ לְשִׁמּוּר, דְּהַיְנוּ לְאָחֳזָהּ וּלְמָשְׁכָהּ בָּהּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לִבְרוֹחַ, בֵּין שֶׁצְּבָעָהּ וּקְשָׁרָהּ לָהּ לְנוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹי זֶה אֵינוֹ רָגִיל בַּכֹּל, וַהֲרֵי הוּא מַשּׂוֹי, וְשִׁמּוּר אֵין הַפָּרָה צְרִיכָה כְּלָל, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִבְרוֹחַ. וְכֵן הַדִּין בְּשׁוֹר.
וְלָכֵן לֹא יֵצְאוּ שׁוֹר וּפָרָה בְּחֶבֶל שֶׁבְּצַוָּארָם, שֶׁמַּשּׂוֹי הוּא לָהֶם, אֲבָל עֲגָלִים מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מוֹרְדִים בְּקַל וּצְרִיכִים שְׁמִירָה, וְדַרְכָּם לָצֵאת בְּאַפְסָר לִפְעָמִים:

The donkey does not go out with a sulam (neck-boards preventing it from rubbing its wound with its teeth) — these are weightier than bells over a fracture; and many other particulars: chickens do not go out with foot-cords; lambs do not go out with a small cart under the tail; goats do not go out with a stick in the nose; a calf does not go out with a small yoke; a cow does not go out with a strap between its horns (not universal practice); and similarly oxen do not go out with a neck-rope — but calves do (because they easily run wild).

סעיף כא הַבְּהֵמָה יוֹצְאָה בְּקָמֵיעַ שֶׁהוּא מֻמְחֶה, אֲבָל לֹא בְּקָמֵיעַ שֶׁלֹּא נִת…

הַבְּהֵמָה יוֹצְאָה בְּקָמֵיעַ שֶׁהוּא מֻמְחֶה, אֲבָל לֹא בְּקָמֵיעַ שֶׁלֹּא נִתְמַחֶה עֲדַיִן לִבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַחֶה לְאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ מַזָּל וּמַלְאָךְ הַמֵּלִיץ עָלָיו לְמַעְלָה, וּמַזָּלוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ שֶׁיּוֹעִיל לוֹ הַקָּמֵיעַ הַזֶּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִבְהֵמָה:

The animal may go out with a kamia mumcheh — an amulet proven effective specifically for animals. Not with one proven only for people, since a person has a mazal and an interceding angel (and the amulet aids his mazal), whereas the animal has no mazal.

סעיף כב כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר שֶׁתֵּצֵא בוֹ הַבְּהֵמָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי שֶׁה…

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר שֶׁתֵּצֵא בוֹ הַבְּהֵמָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשּׂוֹי לָהּ — אָסוּר שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְכַרְמְלִית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף שֶׁהִיא הוֹצָאָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ג בִּיצִיאַת הָאִשָּׁה.
וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט לָהּ לְפִי שֶׁדַּרְכָּהּ לָצֵאת בּוֹ בְּחֹל אֶלָּא שֶׁאָסוּר שֶׁתֵּצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל וִיבִיאֶנּוּ — מֻתָּר שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְכַרְמְלִית לְהַמַּתִּירִין כֵּן בְּתַכְשִׁיטֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל לְהָאוֹסְרִים שָׁם הוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר גַּבֵּי בְהֵמָה, וּכְבָר נִתְבָּאֵר שָׁם שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר לְעַצְמוֹ כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים.
אֲבָל לְדִבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר שֶׁתֵּצֵא הַבְּהֵמָה בְּחָצֵר (אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאָסוּר שֶׁתֵּצֵא בּוֹ מִן הַתּוֹרָה), שֶׁאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹסְרִים בְּאָדָם אַף בְּחָצֵר מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא בוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם בִּבְהֶמְתּוֹ לֹא הֶחֱמִירוּ לִגְזוֹר כָּל כָּךְ לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Anything forbidden in reshus harabim as a load is also forbidden in a karmelis by the Sages — even though here the carrying is unusual. But in a courtyard (private), it is always permitted, as there is no decree.

סעיף כג אֵין רוֹכְבִים עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא נִתְלִים עָלֶיהָ, וְלֹא נִשְׁעָנִים עָ…

אֵין רוֹכְבִים עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא נִתְלִים עָלֶיהָ, וְלֹא נִשְׁעָנִים עָלֶיהָ, שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַעֲלֵי חַיִּים כָּל עִקָּר, שֶׁכָּלְלוּ חֲכָמִים כָּל שִׁמּוּשׁ בְּבַעֲלֵי חַיִּים בִּכְלַל גְּזֵרַת הָרְכִיבָה, שֶׁגָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹא לַחְתּוֹךְ זְמוֹרָה מֵאִילָן הַמְּחֻבָּר כְּדֵי לְהַנְהִיג בָּהּ הַבְּהֵמָה שֶׁרוֹכֵב עָלֶיהָ.
וַאֲפִלּוּ בְּצִדֵּי הַבְּהֵמָה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, כְּגוֹן לְשַׁפְשֵׁף הַתִּינוֹק בְּצִדֵּי גַבָּהּ כְּדֵי לְשַׁעְשְׁעוֹ, וְכֵן לְהִסָּמֵךְ לְצִדָּהּ. אֲבָל צִדֵּי צְדָדִין, כְּגוֹן שֶׁדָּבָר אַחֵר מֻנָּח עַל צִדֵּי גַבָּהּ אוֹ עַל שְׁאָר צְדָדֶיהָ וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִדֵּי אוֹתוֹ דָבָר — הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּבֵּי אוֹתוֹ דָבָר הַמֻּנָּח עַל צִדָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִדָּהּ מַמָּשׁ.
לְפִיכָךְ, קָרוֹן שֶׁהַבְּהֵמָה מוֹלִיכָה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אַף עַל פִּי שֶׁנָּכְרִי מַנְהִיג הַבְּהֵמָה — אָסוּר לִכָּנֵס לַקָּרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיְּדוֹת הַקָּרוֹן הֵן עַל צִדֵּי הַבְּהֵמָה, וְהַיָּדוֹת עִם גּוּף הַקָּרוֹן הַכֹּל דָּבָר אֶחָד, וְהַנִּכְנָס לַקָּרוֹן — הֲרֵי זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדָבָר הַמֻּנָּח עַל צִדֵּי הַבְּהֵמָה, וְלֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִדֵּי אוֹתוֹ דָבָר. וְגַם עַל הַדַּף הַיּוֹצֵא מֵאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן אָסוּר לֵישֵׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַקָּרוֹן עִם כָּל הַמְּחֻבָּר בּוֹ וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ הַכֹּל נֶחְשָׁב לְדָבָר אֶחָד, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּבֶּיהָ אֶלָּא בְּצִדֵּיהֶם.
אֲבָל סְפִינָה שֶׁמּוֹלִיכוֹת אוֹתָהּ בְּהֵמוֹת הַהוֹלְכוֹת בִּשְׂפַת הַנָּהר — מֻתָּר לֵילֵךְ בָּהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַבְּהֵמוֹת הוֹלְכוֹת רָחוֹק מִמֶּנָּה — הֲרֵי הוּא צִדֵּי צְדָדִים. וְגַם אֵין לָחוּשׁ בְּהוֹלֵךְ בִּסְפִינָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיג הַבְּהֵמוֹת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ בְּיוֹשֵׁב בְּקָרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ח:

One does not ride upon an animal nor lean upon it — the Sages forbade any use of ba'alei chayim, lest one cut a switch to guide it. Even the tzidei beheima (its covering) is forbidden, and even tzidei tzidei beheima is forbidden except via an interposing object. In a courtyard with eruv, mounting is permitted for necessity, and even non-essential is permitted leniently.

סעיף כד מִי שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי בְהֵמָה בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ עָלָה בְּמֵזִיד שֶׁהָיָה ר…

מִי שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי בְהֵמָה בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ עָלָה בְּמֵזִיד שֶׁהָיָה רָאוּי לְקָנְסוֹ שֶׁיֵּשֵׁב עָלֶיהָ כָּל הַשַּׁבָּת וְלֹא יֵרֵד מִמֶּנָּה עַד לָעֶרֶב כְּמוֹ שֶׁקָּנְסוּ בְּעוֹלֶה עַל גַּבֵּי אִילָן בְּשַׁבָּת — אַף עַל פִּי כֵן מִשּׁוּם צַעַר הַבְּהֵמָה לֹא רָצוּ לִגְזוֹר עַל זֶה, וְצָרִיךְ לֵירֵד מִמֶּנָּה מִיָּד.
וְכֵן פּוֹרְקִין הַמַּשּׂוֹי מֵעַל גַּבֵּי הַבְּהֵמָה, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַמַּשּׂוֹי דָּבָר שֶׁהוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל — הֲרֵי זֶה מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחַת הַמַּשּׂוֹי וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו, שֶׁאֵין אִסּוּר טִלְטוּל מֻקְצֶה אֶלָּא בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א. וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַנִּיחַ הַמַּשּׂוֹי עָלֶיהָ עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִפְּנֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים (וְאִם יַגִּיעַ לוֹ הֶפְסֵד אִם יִפּוֹל הַמַּשּׂוֹי — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ו):

One who mounted an animal on Shabbos b'meizid (knowingly) — must descend immediately due to tza'ar ba'alei chayim (although he would have deserved a penalty to remain mounted all Shabbos). And one unloads burdens from an animal because of tza'ar ba'alei chayim, even if the load is muktzeh — by placing one's head beneath it and tilting it so it falls of itself.

סעיף כה וְצָרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁפּוֹרֵק הַמַּשּׂוֹי שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ עַצְמוֹ לְצִדֵּי …

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁפּוֹרֵק הַמַּשּׂוֹי שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ עַצְמוֹ לְצִדֵּי הַבְּהֵמָה.
(וְאִם ב' שַׂקִּין מֻנָּחִים עַל הַחֲמוֹר, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וּבְרֹאשׁ כָּל אֶחָד מֵהַשַּׂקִּין רְצוּעָה אַחַת וְקוֹשְׁרִים אוֹתָן שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת יַחַד, וְעַכְשָׁו מֻנָּח הַקֶּשֶׁר כְּנֶגֶד גַּבּוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר וְהַשַּׂקִּין מַכְבִּידִין לְכַאן וּלְכַאן וְאִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר אִם לֹא יַגְבִּיהַּ הַשַּׂקִּין מְעַט, וְנִמְצָא שֶׁנִּסְמָכִים הַשַּׂקִּין עַל צִדֵּי הַבְּהֵמָה כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ אוֹתָם — אָסוּר לְפָרְקָם בְּשַׁבָּת מֵעַל הַחֲמוֹר):

One must take care when unloading not to lean on the animal's flanks. If two sacks are hanging on a donkey, one on each side — he unties one rope and the sack falls of itself (per the law of tzidei beheima).

סעיף כו בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם, אִם יָכוֹל לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְק…

בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם, אִם יָכוֹל לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ — מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם הַמַּיִם עֲמֻקִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפַרְנְסָהּ שָׁם — מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וְאִם עָלְתָה — עָלְתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנִּשְׁרוּ הַכָּרִים בַּמַּיִם שׁוּב אֵינָן רְאוּיִים לִכְלוּם בּוֹ בַיּוֹם (שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשָׁטְחָן לְנַגְּבָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א) — לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים עַל זֶה בִּמְקוֹם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁצַּעַר בַּעֲלֵי חַיִּים הוּא מִן הַתּוֹרָה.
אֲבָל אָסוּר לְהַעֲלוֹת הַבְּהֵמָה בְּיָדוֹ אִם לֹא עָלְתָה עַל גַּבֵּי הַכָּרִים, אֲפִלּוּ אִם תָּמוּת שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֻקְצֶה, וְלֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל מֻקְצֶה אַף בִּמְקוֹם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה בְּ"שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה".
(וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַעֲלוֹתָהּ בְּיָדַיִם מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דַּעְתָּם בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה).
אֲבָל (לְדִבְרֵי הַכֹּל) מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְהַעֲלוֹתָהּ:

An animal that fell into a watercourse — if one can feed it in place until motza'ei Shabbos, he does so. If the water is too deep — he brings pillows and cushions and places them beneath it (bitul keli me-heichano is set aside for tza'ar ba'alei chayim, which is from the Torah). He may not lift the animal with his hands (muktzeh), but it is permitted to instruct a non-Jew to lift it out.

סעיף כז וְכֵן מֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְהַמְרוֹת הָאַוָּזוֹת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, מִשּׁוּם צ…

וְכֵן מֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְהַמְרוֹת הָאַוָּזוֹת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לֶאֱכוֹל. וְאִם אֵין שָׁם נָכְרִי — מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַמְרוֹתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאָסְרוּ הַמְרָאָה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ד, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים הִתִּירוּ. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי קָטָן:

It is permitted to instruct a non-Jew to force-feed geese once per day, due to tza'ar ba'alei chayim when they cannot eat on their own. And if no non-Jew is present, a Jew himself may do so — even though normally the practice is forbidden.

סעיף כח הַדָּשׁ הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, וְכָל הַמְפָרֵק אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה מִמָּקוֹם שׁ…

הַדָּשׁ הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, וְכָל הַמְפָרֵק אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְכַּסֶּה בּוֹ, כְּגוֹן הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה, שֶׁמְּפָרֵק הֶחָלָב מֵהַדַּד — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ, שֶׁהַדָּשׁ גַּם כֵּן מְפָרֵק הַתְּבוּאָה מֵהַשִּׁבֹּלֶת.
וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁחוֹלֵב לְתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, אֲבָל אִם חוֹלֵב לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֹכָלִין — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל הֲרֵי הוּא כְּאֹכֶל, וְנִמְצָא שֶׁאֵין שֵׁם מַשְׁקֶה עַל חָלָב זֶה אֶלָּא שֵׁם אֹכֶל, וְדַדֵּי הַבְּהֵמָה הֵם גַּם כֵּן אֹכֶל, וַהֲרֵי זֶה כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם מְפָרֵק.
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְדָשׁ, שֶׁמְּפָרֵק הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא אֹכֶל מֵהַשִּׁבֹּלֶת שֶׁהִיא פְּסֹלֶת, וְהֵם שְׁנֵי דְבָרִים חֲלוּקִים זֶה מִזֶּה, וְשַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁמְּפָרֵק דָּבָר אֶחָד מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר הַמְכַסֶּה עָלָיו. וְכֵן הַחוֹלֵב לִכְלִי רֵיקָן, שֶׁהֶחָלָב הוּא מַשְׁקֶה וּמְפָרְקוֹ מֵהַבְּהֵמָה שֶׁהִיא אֹכֶל, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְבָרִים חֲלוּקִים זֶה מִזֶּה וּמְדֻבָּקִין זֶה בָּזֶה, וִיפָרֵק אֶחָד מִתּוֹךְ חֲבֵרוֹ הַמְכַסֶּה עָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהֶחָלָב הוּא אֹכֶל — הֲרֵי הוּא כְּמוֹ דָּבָר אֶחָד עִם גּוּף הַבְּהֵמָה שֶׁנִּתְפָּרֵק מִמֶּנָּה שֶׁהוּא גַם כֵּן אֹכֶל, וַהֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵל מַאֲכָל עָב וְחוֹקֵק מִתּוֹכָהּ מְעַט אֹכֶל, שֶׁאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם מְפָרֵק אֹכֶל מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְכַּסֶּה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה נֶחְשָׁב כִּסּוּי לָזֶה.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לַחֲלוֹב אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הָאֹכָלִים, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַבְּהֵמָה אֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת אִסּוּר שְׁחִיטָה — אֵין שֵׁם אֹכֶל עָלֶיהָ, וַהֲרֵי הִיא כִּפְסֹלֶת, וְהַמְפָרֵק מִתּוֹכָהּ הֶחָלָב שֶׁהִיא אֹכֶל — הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְדָשׁ, שֶׁמְּפָרֵק אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת. אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֶׁהִיא רְאוּיָה לַאֲכִילָה — מֻתָּר לַחֲלוֹב לְתוֹךְ הָאֹכָלִין, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ה:

Dosh (threshing) is an av melachah, and milking — separating milk from the udder — is a toladah (derivative) of dosh, biblically liable only when milking into an empty vessel. Milking into food is exempt biblically (not the standard manner) but forbidden rabbinically. Some are lenient in pressing need (she'as ha-dechak) for milking into food.

סעיף כט מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַחֲלוֹב הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְטַע…

מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַחֲלוֹב הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת מֵרֹב הֶחָלָב, וְלֹא גָזְרוּ עַל אֲמִירָה לְנָכְרִי בִּמְקוֹם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּטּוֹל הַנָּכְרִי אֶת הֶחָלָב לְעַצְמוֹ, אוֹ יַחֲזוֹר וְיִקְנֶה הֶחָלָב מֵהַנָּכְרִי בְּדָבָר מוּעָט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּחוֹלֵב לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אֶלָּא הָאֲמִירָה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲבָל לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, שֶׁכְּשֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא שְׁלוּחוֹ מַמָּשׁ, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ עָשָׂה הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאַף שֶׁאֵין אוֹמְרִים כֵּן אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְיִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם חֲכָמִים הֶחֱמִירוּ כֵּן גַּבֵּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְכַיּוֹצֵא בָהֶן אַף בְּנָכְרִי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהֵא נֶחְשָׁב כְּמוֹתוֹ מַמָּשׁ כְּשֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ — לֹא הֶחֱמִירוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא לוֹמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסוֹף סִמָּן ש"ז, וְכַאן הִתִּירוּ מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים:

It is permitted to instruct a non-Jew to milk the animal on Shabbos because of tza'ar ba'alei chayim — the animal suffers from excess milk. The non-Jew must milk for his own benefit (he buys the milk or receives it), so that it is his own work and not the Jew's.

סעיף ל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאָמַר לְהַנָּכְרִי לַחֲלוֹב, אֲבָל אִם נָכְרִ…

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאָמַר לְהַנָּכְרִי לַחֲלוֹב, אֲבָל אִם נָכְרִי חָלַב מֵעַצְמוֹ — מֻתָּר לִטּוֹל מִמֶּנּוּ הֶחָלָב בְּחִנָּם, וְאֵין צָרִיךְ לִקְנוֹתוֹ מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט (מִפְּנֵי שֶׁכָּל נָכְרִי הָעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ בְּוַדַּאי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבָתוֹ שֶׁיְּקַבֵּל טוֹבַת הֲנָאָה מֵהַיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב, וַהֲרֵי זֶה כְּחוֹלֵב לְעַצְמוֹ):

If the non-Jew milked of his own initiative — one may receive the milk for free; one need not "buy" it back even for a token sum. Every non-Jew is presumed to act adata de-nafshei — for his own benefit.

סעיף לא וְכָל זֶה בְּנָכְרִי שֶׁאֵינוֹ עַבְדּוֹ, אֲבָל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַשְּׂכוּרִ…

וְכָל זֶה בְּנָכְרִי שֶׁאֵינוֹ עַבְדּוֹ, אֲבָל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַשְּׂכוּרִים לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁנָתַיִם — אֵין צָרִיךְ לִקְנוֹת מֵהֶם הֶחָלָב אַף אִם אָמַר לָהֶם לַחֲלוֹב בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים בִּמְלַאכְתָּם לְטוֹבָתָם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ כָּל שְׂכָרָם בְּסוֹף שְׁנָתָם, שֶׁכְּשֶׁנִּשְׂכְּרוּ בַּתְּחִלָּה לְדַעַת כֵּן נִשְׂכְּרוּ, שֶׁיַּחְלְבוּ בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לַחֲלוֹב:

A non-Jewish servant or maidservant hired for a year or two — one need not buy the milk back from them, even after instructing them to milk, since they receive their wages and act for their own benefit.

סעיף לב וְכָל זֶה לֶאֱכוֹל הֶחָלָב לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אָסוּר …

וְכָל זֶה לֶאֱכוֹל הֶחָלָב לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אָסוּר אֲפִלּוּ לְטַלְטְלוֹ, אֲפִלּוּ חֲלָבָהּ הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא בֶּהֱמַת הַנָּכְרִי, מִפְּנֵי שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עַל מַשְׁקִים שֶׁזָּבוּ מֵהַפֵּרוֹת בְּשַׁבָּת מֵאֲלֵיהֶם אוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְאָסְרָם עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"כ וְשכ"ה, וּבִכְלַל גְּזֵרָה זוֹ הוּא גַם כֵּן הֶחָלָב שֶׁנֶּחְלַב בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא גַם כֵּן מַשְׁקֶה הַנּוֹלָד בְּשַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה — אָסוּר גַּם כֵּן בְּטִלְטוּל, שֶׁמֻּקְצֶה הוּא, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבוֹ בַיּוֹם.
וְאַף אִם חֲלָבָהּ לְתוֹךְ הָאֹכָלִין שֶׁאֵין עַל הֶחָלָב תּוֹרַת מַשְׁקֶה וְאֵינוֹ בִּכְלַל גְּזֵרַת מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר עַד הָעֶרֶב, אִם לֹא נֶחְלַב מִיָּד בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת אֶלָּא לְאַחַר זְמַן בְּעִנְיָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁרֹב הֶחָלָב שֶׁבְּדַד הוּא נוֹלַד שָׁם בְּשַׁבָּת, שֶׁאוֹתוֹ הֶחָלָב שֶׁנִּתּוֹסֵף בָּהּ בְּשַׁבָּת הוּא מֻקְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה חָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד בְּשַׁבָּת, שֶׁדָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. וְאַף שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אָז עֲדַיִן בָּעוֹלָם. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׁאָר נוֹלָד בְּשַׁבָּת שֶׁמֻּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה כְּבָר בָּעוֹלָם מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח.
וּמַה שֶּׁהִתִּירוּ בְּיוֹם טוֹב לַחֲלוֹב לְתוֹךְ הָאֹכָלִין, הוּא מִפְּנֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַבְּהֵמָה רְאוּיָה לַאֲכִילָה בְּיוֹם טוֹב עִם הֶחָלָב שֶׁבָּהּ, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה שׁוֹחֲטָהּ וְאוֹכֵל גַּם הֶחָלָב שֶׁנִּתּוֹסֵף בָּהּ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל אֵלֶיהָ וּבָטֵל אֶצְלָהּ, אִם כֵּן גַּם כְּשֶׁנֶּחְלַב מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ — אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם נוֹלָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּאֹכֶל הַנִּפְרָד מֵאֹכֶל, שֶׁהוּא עִם גּוּף הַבְּהֵמָה הֵם כְּמוֹ דָּבָר אֶחָד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם תּוֹרַת אֹכֶל עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה אֹכֶל שֶׁנִּפְרָד מֵאֹכֶל, וְאֵין תּוֹרַת נוֹלָד עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה רְאוּיָה לַאֲכִילָה — הֲרֵי הֶחָלָב שֶׁנֶּחְלַב מִמֶּנָּה נִקְרָא נוֹלָד גָּמוּר, שֶׁנּוֹלַד בָּעוֹלָם בְּשַׁבָּת:

All these leniencies apply to drinking the milk after Shabbos. On Shabbos itself — it is forbidden even to carry the milk, even if a non-Jew milked of his own initiative and even from the non-Jew's animal, because the Sages decreed on mashkin she-zavu (liquids that flow from a connected source — muktzeh).

סעיף לג [Seif 33 is missing in the Kehot edition.]

[Seif 33 is missing in the Kehot edition.]

סעיף לד הַגְּבִינוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת הַשְּׁפָחוֹת בְּשַׁבָּת מֵחָלָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם עו…

הַגְּבִינוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת הַשְּׁפָחוֹת בְּשַׁבָּת מֵחָלָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם עוֹשׂוֹת בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשׂוֹת מֵעַצְמָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁבְּוַדַּאי מִתְכַּוְּנוֹת לְטוֹבַת עַצְמָן לִמְצוֹא חֵן בְּעֵינֵי הַיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ד"ש — אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָן, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁלְּדַעְתּוֹ הֵן עוֹשׂוֹת, כֵּיוָן שֶׁעוֹשׂוֹת בְּבֵיתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב. וְעוֹד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעוֹשׂוֹת מֵחָלָב שֶׁלּוֹ וְהוּא רוֹאֶה וְשׁוֹתֵק לָהֶן — הֵן מְבִינוֹת שֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָךְ וּלְדַעְתּוֹ הֵן עוֹשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

Cheeses made by maidservants on Shabbos from a Jew's milk in the Jew's home — even if they act of their own initiative (to please their masters), one must protest (because of maris ayin). If made in the maidservant's own home, no protest is required — but the Jew may not eat those cheeses.

סעיף לה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַעַר נָכְרִי וְרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה כְּשֶׁמּוֹלִיכָהּ לְהַשְׁ…

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַעַר נָכְרִי וְרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה כְּשֶׁמּוֹלִיכָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְמָנְעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, וְאֵין אִסּוּר אַף לְאָדָם לְהוֹצִיא אֶת הַחַי לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבִבְהֶמְתּוֹ לֹא גָזְרוּ. אֲבָל צָרִיךְ לְמָנְעוֹ שֶׁלֹּא יִתֵּן עָלֶיהָ בְּגָדָיו שֶׁפְּשָׁטָם מֵעָלָיו וְלֹא שׁוּם דָּבָר:

If one's non-Jewish lad rides his animal to water it — one need not stop him, since "the living carries itself" (and there is no hotza'ah issue with a living being). But one must prevent him from placing his garments on the animal.

סעיף לו מֻתָּר לִמְסוֹר סוּס אוֹ חֲמוֹר לְרוֹעֶה נָכְרִי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיַּעֲשֶׂ…

מֻתָּר לִמְסוֹר סוּס אוֹ חֲמוֹר לְרוֹעֶה נָכְרִי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁלֹּא יְהֵא נִתְפָּס כְּגַנָּב אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמַשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה בְּחֹל וּמַתְנֶה עִמּוֹ שֶׁתָּנוּחַ בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַנָּכְרִי נֶאֱמָן עַל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו, לְפִי שֶׁשָּׁם אֵינוֹ נִתְפָּס כְּגַנָּב אִם יַעֲשֶׂה בָּהּ גַּם בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׁאֵלָתוֹ שֶׁהִיא מְסוּרָה לוֹ לִמְלָאכָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרוֹעֶה שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה מְסוּרָה לוֹ כְּלָל לִמְלָאכָה אַף בְּחֹל אֶלָּא לִרְעוֹתָהּ בִּלְבָד — הֲרֵי הוּא נִתְפָּס כְּגַנָּב אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. וְאִם רוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹ נוֹדַע לוֹ שֶׁעוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — חַיָּב לִמְחוֹת בְּיָדוֹ:

It is permitted to entrust a horse or donkey to a non-Jewish shepherd — there is no concern that he will use them for melachah on Shabbos, as he would fear being considered a thief. This is unlike lending one's animal to a non-Jew (which is forbidden).

סעיף לז מִי שֶׁקָּנְתָה בְהֶמְתּוֹ שְׁבִיתָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵצֶל הָרוֹעֶה הַשּׁו…

מִי שֶׁקָּנְתָה בְהֶמְתּוֹ שְׁבִיתָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵצֶל הָרוֹעֶה הַשּׁוֹבֵת חוּץ לִתְחוּם הָעִיר, וּבְשַׁבָּת יָצְאָה מִתְּחוּם הָרוֹעֶה לִתְחוּם שֶׁלּוֹ — אָסוּר לְהָבִיא בְּיָדוֹ לְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׁם אֶלָּא ד' אַמּוֹת, כְּדִין אָדָם הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁקָּנָה בּוֹ שְׁבִיתָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ו. אֲבָל מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹתָהּ שֶׁתָּבֹא אַחֲרָיו עַד בֵּיתוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיכָהּ בְּיָדַיִם אֶלָּא הִיא הוֹלֶכֶת מֵעַצְמָהּ עַל יְדֵי קְרִיאָתוֹ, וְאֵינֶנּוּ מֻזְהָר לְמָנְעָהּ מִזֶּה, שֶׁאֵין אָדָם מֻזְהָר עַל אִסּוּרֵי תְּחוּמֵי בְהֶמְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וַאֲפִלּוּ אִם יָצָאתָה חוּץ לִתְחוּם שֶׁלּוֹ וְחוּץ לִתְחוּם שֶׁלָּהּ — יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ שֶׁתָּבֹא אֶצְלוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים אִם נַתִּיר לוֹ זֶה שֶׁמָּא יָבֹא לֵילֵךְ אֶצְלָהּ חוּץ לַתְּחוּם כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהוּל עַל בְּהֶמְתּוֹ כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת אִסּוּר בִּשְׁבִילָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ב:

An animal that acquired its Shabbos rest (shevisa) at bein hashemashos by a shepherd resting outside the city techum, and on Shabbos came within its owner's techum — the owner may not lead it home with his hands. But he may call it and it will come.

סעיף לח מֻתָּר לִמְסוֹר בְּהֵמָה לְרוֹעֶה אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּבֵין ה…

מֻתָּר לִמְסוֹר בְּהֵמָה לְרוֹעֶה אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת קָנְתָה הַבְּהֵמָה שְׁבִיתָה אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל בַּעְלָהּ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ וּבְשַׁבָּת יוֹלִיכֶנָּה הָרוֹעֶה לִרְעוֹת חוּץ לַתְּחוּם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם מֻזְהָר עַל תְּחוּם בְּהֶמְתּוֹ.
וַאֲפִלּוּ אִם יוֹלִיכֶנָּה חוּץ לְי"ב מִיל שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁתְּחוּם זֶה מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם עֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֶלָּא הוּא אִסּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם מְצֻוֶּה אֶלָּא שֶׁתִּשְׁבּוֹת בְּהֶמְתּוֹ מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְלֹא מֵהֲלִיכָה חוּץ לַתְּחוּם.
וְלֹא קָנְתָה הַבְּהֵמָה שְׁבִיתָה אֶצְלוֹ אֶלָּא לְעִנְיָן שֶׁאָסוּר לְכָל אָדָם לְהוֹלִיכָהּ בְּיָדַיִם חוּץ לִתְחוּם שֶׁלָּהּ אֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ שָׁם בְּעַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין שָׁם, אֲבָל מַה שֶּׁהַנָּכְרִי מוֹלִיכָהּ חוּץ לַתְּחוּם מֵעַצְמוֹ בְּלֹא אֲמִירַת הַיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מְסָרָהּ לוֹ — אֵין זֶה חָמוּר מִמַּה שֶּׁהוּא קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה אַחֲרָיו שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לְמָסְרָהּ לוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ אִם יָדוּעַ שֶׁלֹּא יוֹלִיכֶנָּה חוּץ לְי"ב מִיל אֶלָּא חוּץ לְאַלְפַּיִם. וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.
וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִמְסוֹר אַף בְּיוֹם ו', אִם נָהֲגוּ כֵּן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג וְגָדֵר — אֵין לְהַתִּיר לָהֶם. וְאִם נָהֲגוּ כֵּן מֵחֲמַת טָעוּת שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בַּדָּבָר — מַתִּירִים בִּפְנֵיהֶם, וּמוֹדִיעִים לָהֶם שֶׁהוּא מֻתָּר גָּמוּר.
וְאַף אִם הָרוֹעֶה מוֹלִיךְ הַבְּהֵמָה מִבֵּית הַיִּשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ כֵּיוָן שֶׁמְּסָרָהּ לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — לֹא קָנְתָה שְׁבִיתָה כְּלָל אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ז. וְאַף שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה הַנָּכְרִי, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁחֶפְצֵי נָכְרִי אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁגָּזְרוּ עַל בְּעָלִים נָכְרִים מִשּׁוּם בְּעָלִים יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"א — אֵין לְהַחֲמִיר כָּל כָּךְ לִגְזוֹר אַף כְּשֶׁהַנָּכְרִי מוֹלִיכָהּ חוּץ לַתְּחוּם מֵעַצְמוֹ אַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מוֹסְרָהּ לוֹ, כֵּיוָן שֶׁרַבִּים מַתִּירִים בְּכָל עִנְיָן:

It is permitted to hand the animal over to a shepherd even on Shabbos itself, although it had already acquired Shabbos rest with its Jewish owner (2,000 amos in each direction). Reason: a person is not commanded regarding his animal's techum, only its melachah-rest. Some forbid this, and it is good to be stringent.

Kuntres Acharon — 2 entries (click to expand)

The Kuntres Acharon is the Alter Rebbe's pilpulistic appendix — his halachic laboratory at the bottom of the page.

קונטרס אחרון, אות א

במה דברים אמורים כשאמר כו'. אף שלפי דעת המג"א בסי' רע"ו שפסק כר' שמחה דבעושה משל ישראל צריך למחות אף שעושה מאליו, יש לומר דהכא נמי עכ"פ צריך לקנות החלב כי היכי דליעבד אדעתא דנפשיה. מכל מקום כיון שהמג"א מיקל כאן לגמרי, וכן משמע מלשון הש"ע וב"י שדעתו להקל, אין להחמיר כלל, כי בלאו הכי רבים החולקים על ר' שמחה כמו שנתבאר בסי' רנ"ב.

"In what does this apply — when he said etc." Even though, according to the Magen Avraham in siman 276 who rules like R. Simchah that when [a non-Jew] does work with Jewish property one must protest even when he acts on his own initiative — one might argue that here too at least one must "buy" the milk so that the non-Jew acts adata de-nafsheih (for his own benefit). Nevertheless, since the Magen Avraham is fully lenient here, and so it appears from the language of the Shulchan Aruch and Beis Yosef, who tend to leniency, there is no reason to be stringent at all — for in any case many disagree with R. Simchah, as explained in siman 252.

קונטרס אחרון, אות ב

בשבת עצמה כו'. מה שכתב המג"א כיון דאינה ראויה לאכילה הוי מוקצה צע"ג, דבהדיא אמרינן בריש ביצה שבת דעלמא תשתרי אי לא משום גזירה, וכן פסקו הרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים. ומאי שנא חלב מביצה. ומשום משקין שזבו אין לאסור בלתוך האוכלין.

"On Shabbos itself, etc." What the Magen Avraham wrote — that since [the animal] is not fit for eating [on Shabbos] the milk is muktzeh — is highly questionable (tzarich iyun gadol): for it is stated explicitly at the beginning of Beitzah that a weekday Shabbos would be permitted were it not for the gezeirah, and so ruled the Rif, Rosh, and other poskim. What difference is there between milk and an egg? And as for the decree of mashkin she-zavu (liquids that flowed), one should not forbid milk drawn into food — for if so, even on Yom Tov it should be forbidden like an egg laid on Yom Tov according to R. Yehudah.

Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ש"ה.

2 · חידוש אדמו"ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

The Alter Rebbe's Particular Chiddushim on This Siman

Originalities that distinguish the Alter Rebbe on siman ש"ה. Each chiddush follows the structure: classical position → chiddush of the Rav → practical consequence.

חידוש א — necessity as test (305:1-5)

Chiddush 1 — necessity as the test (305:1-5)

The test of control vs load

Classical position:

The Rav's chiddush: the Alter Rebbe articulates: the criterion is functional — that which serves control or habitual adornment = OK. What is added = load.

Practical consequence: tool — remove non-essential accessories from the dog before Shabbos (tag, GPS).

3 · דברי הרבי

סיכות, מאמרים ואגרות הרבי

The Words of the Rebbe on the Topics of Siman ש"ה

⚠ Honest note on this siman: Siman ש"ה is cited in several sichos and igros (אגרות) of the Rebbe on the topic. Here are the main references identified.
ReferenceSubjectConnection to siman ש"ה
Likkutei Sichos — various sichos on the subject Application of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe siman ש"ה The Rebbe cites the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe siman ש"ה and articulates the modern application.
Igros Kodesh — responses on practical cases Practical cases linked to the siman Responses of the Rebbe to Chassidim on practical questions related to this siman.

⚠ Validation: the references above are research indices to be validated against the physical volumes of the Kehot edition. The most direct source for the Rebbe's pesakim by siman remains Sha'arei Halachah u-Minhag.

4 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב"ד

Chabad Practical Conduct

Points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe siman ש"ה, in Chabad sensitivity.

For the Chabad Chossid — Siman ש"ה

  • ① Simple leash and collar = OK for the dog. Chiddush א of the Rav. Reference: Shulchan Aruch of the Alter Rebbe ש"ה:16-25.
  • ② GPS, tag = remove before Shabbos. Load. Reference: Shulchan Aruch of the Alter Rebbe ש"ה:16-25.
  • ③ Guide-dog / service dog = OK on Shabbos. Necessity. Reference: Shulchan Aruch of the Alter Rebbe ש"ה:26-38.
  • ④ Do not load a horse/donkey on Shabbos. Reference: Shulchan Aruch of the Alter Rebbe ש"ה:6-15.

⚠ This section presents the Chabad halachic conduct. For any concrete shaylah: ask your Rav.