Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman 306

בְּאֵיזֶה חֲפָצִים מֻתָּר לְדַבֵּר בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"ט סְעִיפִים:

"וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר", "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ" — דָּרְשׁוּ חֲכָמִים: חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים לְבַקְּשָׁם בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ שׁוּם מְלָאכָה, לֹא שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא שְׁבוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה הַמֻּתָּר, אֲפִלּוּ הֲלִיכָה בִּלְבַדָּהּ, וּמַעֲשֶׂה זֶה אוֹ הִלּוּךְ זֶה הוּא בִּשְׁבִיל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת אֵיזֶה דָבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁנִּמְצָא מַזְמִין עַצְמוֹ בְּשַׁבָּת בְּפֹעַל מַמָּשׁ, לֹא בְּהִרְהוּר לְבָד, לְדָבָר הָאָסוּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁמְּהַלֵּךְ בְּשָׂדֵהוּ לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה אַחַר הַשַּׁבָּת מֵעִדּוּר וְנִכּוּשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לְפֶתַח הַמְּדִינָה וְיוֹשֵׁב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי לְמַהֵר לָצֵאת בַּלַּיְלָה לַמֶּרְחָץ שֶׁחוּץ לָעִיר, שֶׁהֲרֵי הִלּוּךְ זֶה הוּא בִּשְׁבִיל חֲפָצִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת:

Concerning which topics it is permitted to speak on Shabbos — and it contains 29 seifim:

« And honor it by not doing your own ways, by not pursuing your own affair (mimetzo cheftzecha), and by not speaking a [profane] word » — on « mimetzo cheftzecha » the Sages expounded: cheftzecha (your own affairs) — it is forbidden to pursue them on Shabbos, even by something which involves no melachah at all — neither d'oraisa nor a shevus mi-divrei sofrim — but [merely] some permitted action, even mere walking, when this action or this walking is for the sake of doing after Shabbos something that is forbidden to do on Shabbos, whether d'oraisa or mi-divrei sofrim. For he is thereby preparing himself on Shabbos in actual deed, not merely in thought, for something forbidden on Shabbos. For example, he walks in his field to see what it needs after Shabbos in terms of weeding or hoeing and similar things forbidden on Shabbos; or he goes to the gate of the city and sits there until dusk in order to hurry out at night to the bathhouse which is outside the city — since this walking is for the sake of cheftzim (affairs) forbidden on Shabbos:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּכָּר הַדָּבָר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַחֲפָצִים הָאֲסוּרִים, כְּגוֹן זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בְּשָׂדֵהוּ, שֶׁמַּה מְּבַקֵּשׁ שָׁם אִם לֹא לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה. וְכֵן הַהוֹלֵךְ עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה נִכָּר הַדָּבָר שֶׁמִּתְכַּוֵּן כְּדֵי לְהִתְקָרֵב בַּמֶּרְחָץ הַסָּמוּךְ לַמְּדִינָה, שֶׁכֵּן הָיָה בִּימֵיהֶם שֶׁהַמֶּרְחֲצָאוֹת הָיוּ סְמוּכִים לְפֶתַח הַמְּדִינָה. וְכֵן אִם מְטַיֵּל בָּעִיר כְּדֵי לִמְצוֹא סוּס אוֹ סְפִינָה אוֹ קָרוֹן לְשָׂכְרָם אַחַר הַשַּׁבָּת לָצֵאת בָּהֶם לַדֶּרֶךְ, וְהוּא בְּעִנְיָן שֶׁנִּכָּר הַדָּבָר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְכָךְ.

אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַחֲפָצִים הָאֲסוּרִים אֶלָּא לַחֲפָצִים הַמֻּתָּרִים — הֲרֵי זֶה מֻתָּר. לְפִיכָךְ, מֻתָּר לְהַלֵּךְ חוּץ לָעִיר תּוֹךְ הַתְּחוּם וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי לִתְלוֹשׁ פֵּרוֹת וַעֲשָׂבִים מִגִּנָּתוֹ וְחֻרְבָּתוֹ שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְלַהֲבִיאָם לְבֵיתוֹ, שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוֹלֵךְ לְשָׁם בִּשְׁבִיל תְּלִישַׁת הַפֵּרוֹת, כִּי הָרוֹאֶה יֹאמַר שֶׁמָּא מֵחֲמַת טִרְדַּת עִיּוּנוֹ בְּלִמּוּדוֹ נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ עַד כֹּה אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, וְאִם הוּא עַם הָאָרֶץ יֹאמַר עָלָיו שֶׁמָּא חֲמוֹרוֹ נֶאֱבַד לוֹ וּמְהַלֵּךְ לְבַקְּשׁוֹ וְנִמְשַׁךְ בְּבַקָּשָׁתוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם הַפֵּרוֹת, וְאָז נִמְלַךְ לְהַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם לְתָלְשָׁם וְלַהֲבִיאָם לְבֵיתוֹ בַּלַּיְלָה, אֲבָל הִלּוּכוֹ לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל הַתְּלִישָׁה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֲבָאַת הַחֲמוֹר הַמֻּתֶּרֶת בְּשַׁבָּת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

In what does this apply? When the matter is evident that he intends forbidden cheftzim — for example this one who walks in his field: what is he seeking there if not to see what it needs? Likewise the one who walks toward the city gate, it is evident that he intends to draw close to the bathhouse adjacent to the city, for thus it was in their days that the bathhouses were near the city gate. Likewise if he strolls about the city to find a horse or a ship or a wagon to hire after Shabbos to go on a journey — when the matter is evident that he intends such.

But if the matter is not evident that he intends forbidden cheftzim but rather permitted ones — this is permitted. Therefore it is permitted to walk outside the city within the techum and to tarry there until dusk in order to pluck fruits and herbs from his garden or his ruined field that is within the techum and to bring them home, since the matter is not evident that he is going there for the sake of plucking the fruits. For an observer will say: perhaps because of his absorption in his study he was drawn and walked this far, if he is a talmid chochom; and if he is an am ha'aretz, one will say of him: perhaps his donkey strayed and he is walking in search of it, and was drawn after his search until he reached the place of the fruits, and then he changed his mind to wait there until nightfall to pluck them and bring them home at night. But his walk was not for the sake of the plucking forbidden on Shabbos but for the sake of fetching the donkey, which is permitted on Shabbos; and so for all similar cases:

אֲבָל אָסוּר לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם, דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת עַד סוֹף הַתְּחוּם (אוֹ אֶמְצָעוֹ) וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, כְּדֵי לְמַהֵר דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ מִשָּׁם וּלְהָלְאָה (שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹלֵךְ מִשָּׁם וּלְהָלְאָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — נִכָּר הַדָּבָר שֶׁעִקַּר הִלּוּכוֹ הָיָה בִּשְׁבִיל כָּךְ, שֶׁאִם הָיָה הִלּוּכוֹ לְשָׁם בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ אָז שֶׁיֵּלֵךְ מִשָּׁם וּלְהָלְאָה — מִן הַסְּתָם לֹא נוֹלַד לוֹ שָׁם דָּבָר חָדָשׁ שֶׁנִּמְלַךְ בִּשְׁבִילוֹ) (לֵילֵךְ מִשָּׁם וּלְהָלְאָה).

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ שָׁם בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁאֵין צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ חוּץ לַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים, אוֹ לִתְלוֹשׁ פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרִים, אוֹ לְהָבִיא מִשָּׁם פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים, שֶׁאֵין שׁוּם צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת, אוֹ לִתְלוֹשׁ פֵּרוֹת, אוֹ לְטַלְטֵל פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים.

אֲבָל מֻתָּר לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא בְּהֶמְתּוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁהֲבָאַת הַבְּהֵמָה הִיא דָבָר הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת. וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַהֲבִיאָהּ בְּשַׁבָּת מִחוּץ לַתְּחוּם, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם שֶׁהָיָה יָכוֹל לַהֲבִיאָהּ בְּשַׁבָּת מִחוּץ לַתְּחוּם, כְּגוֹן אִם הָיוּ שָׁם בֻּרְגָּנִין, דְּהַיְנוּ סֻכּוֹת שׁוֹמְרִים, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְד' טְפָחִים שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַלֵּךְ אֲפִלּוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן נֶחְשָׁבוֹת כְּעִיר אַחַת אֲרֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ח, וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין שָׁם בֻּרְגָּנִין.

וְכֵן מֻתָּר לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא מִשָּׁם פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין שֶׁאֵינָם מֻקְצִים, שֶׁיֵּשׁ גַּם כֵּן צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם לַהֲבִיאָם מִשָּׁם בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן אִם הָיוּ שָׁם מְחִצּוֹת מַקִּיפוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ מִמְּקוֹם הַפֵּרוֹת עַד בֵּיתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין שָׁם מְחִצּוֹת (וְהַטַּעַם יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז).

אֲבָל פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִיאָם אַף עַל יְדֵי מְחִצּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֵם אֲסוּרִים בְּטִלְטוּל. וְכֵן אָסוּר לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא מִשָּׁם בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לֵילֵךְ בְּרַגְלֶיהָ, כְּגוֹן טָלֶה קָטָן שֶׁצָּרִיךְ לְנָשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִיאוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל יְדֵי מְחִצּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל.

אֲבָל מֻתָּר לְהַחְשִׁיךְ כְּדֵי לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ אוֹ פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים אוֹ אֲפִלּוּ הַמְּחֻבָּרִים שֶׁהֵם חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁשְּׁמִירַת הַמֻּקְצֶה וְהַמְּחֻבָּר הוּא דָבָר הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת. וְאִם כְּשֶׁהָלַךְ לְהַחְשִׁיךְ לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְשָׁמְרָם בִּלְבָד, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לְתָלְשָׁם וְלַהֲבִיאָם לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

But it is forbidden to wait for nightfall on the techum, that is, to walk on Shabbos until the end of the techum (or its middle) and to tarry there until dusk, in order to hurry his way to go from there onward (since when he goes from there onward at motzaei Shabbos — the matter is evident that the main purpose of his walking was for that, since had his walking there been for some other matter and he did not have in mind then to go from there onward — there would normally not have arisen for him there some new matter that he changed his mind about) (to go from there onward).

In what does this apply? When he is waiting for nightfall there for the sake of something for which there is no possibility in the world of permission to do it on Shabbos — for example he needs to go outside the techum to hire workers, or to pluck attached fruits, or to bring from there muktzeh fruits — for there is no possibility in the world of permission to hire workers on Shabbos, or to pluck fruits, or to handle muktzeh fruits.

But it is permitted to wait for nightfall on the techum in order to bring his animal from outside the techum at motzaei Shabbos, since bringing an animal is something permitted on Shabbos. And even though it is impossible for him to bring it on Shabbos from outside the techum — nevertheless there is some possibility in the world of permission that he could have brought it on Shabbos from outside the techum, for example if there were burganin there — that is, watchmen's huts — each of which is encompassed within 70 amos and 4 tefachim of the next, by which he could walk even several parsa'os on Shabbos, since they are all considered as one long city, as will be explained in siman 398. And this is so even though now there are no burganin there.

Likewise it is permitted to wait for nightfall on the techum to bring from there detached fruits which are not muktzeh, since there is also some possibility in the world of permission to bring them from there on Shabbos, for example if there were partitions (mechitzos) surrounding the road from the place of the fruits to his house. And this is so even though now there are no partitions there (the reason will be explained in siman 307).

But muktzeh fruits cannot be brought even by means of partitions, since they are forbidden to handle. Likewise it is forbidden to wait for nightfall on the techum to bring from there an animal which cannot walk on its legs, such as a small lamb which one needs to carry on one's shoulder, and which it is impossible to bring on Shabbos even by means of partitions, since it is muktzeh and forbidden to handle.

But it is permitted to wait for nightfall in order to guard it, or muktzeh fruits, or even attached fruits that are outside the techum, since guarding muktzeh and attached items is something permitted on Shabbos. And if when he went to wait for nightfall he intended only to guard them, and afterwards changed his mind to pluck them and bring them home at motzaei Shabbos — this is permitted:

אָסוּר לִקְנוֹת אוֹ לִמְכּוֹר וְכֵן לִשְׂכּוֹר אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, בֵּין שֶׁמּוֹכֵר אוֹ שֶׁמַּשְׂכִּיר בְּפֶה בִּלְבָד, בֵּין שֶׁמּוֹסֵר לוֹ הַיּוֹם אֶת הַחֵפֶץ.

(וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹצֵץ עִמּוֹ דְּמֵי הַמִּקָּח וְהַשְּׂכִירוּת, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לוֹ לְשׁוֹן מְכִירָה אוֹ שְׂכִירוּת. וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לִקַּח מַאֲכָלִים לְשַׁבָּת — לֹא יֹאמַר "מְכוֹר לִי", אֶלָּא "תֵּן לִי", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ג. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי"ז וְשכ"ה עַיֵּן שָׁם):

It is forbidden to buy or sell, and likewise to hire or to rent out, on Shabbos — by decree lest one come to write — whether one sells or rents out by mouth alone, whether one delivers the object today.

(And this is so even if he does not fix with him the price of the purchase or the rental, and even if he does not mention to him the word 'money' at all but speaks to him in terms of sale or rental. And even if he needs to take foodstuffs for Shabbos — he shall not say to him 'sell to me' but 'give to me,' as will be explained in siman 323. And even by means of a non-Jew it is forbidden to purchase on Shabbos, as will be explained in siman 517 and 325; see there.)

אֲמִירָה לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת הִיא שְׁבוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים לוֹ אוֹ לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה לְמָחָר — אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֶלָּא שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אִסּוּר זֶה לְאִסּוּר זֶה אֶלָּא לְעִנְיַן צָרְכֵי מִצְוָה, שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת — לֹא הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם.

אֲבָל כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַן הֶתֵּר אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּשַׁבָּת, וְאֵין בַּאֲמִירָה זוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת בְּדָבָר הָאָסוּר הַיּוֹם עֵסֶק זֶה — הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה. וְכֵן לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמַּזְמִין אֶת עַצְמוֹ בְּשַׁבָּת לְדָבָר הָאָסוּר הַיּוֹם — הַזְמָנָה זוֹ הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "חֶפְצְךָ", חֲפָצֶיךָ — אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם — מֻתָּרִים:

Amirah le-akum to do [work] on Shabbos is a shevus mi-divrei sofrim, even though he told him before Shabbos. But when he tells him, or his fellow Jew, on Shabbos to do a melachah for him tomorrow — there is no shevus involved in this, only that it is forbidden on account of « mimetzo cheftzecha ». And there is no difference between this prohibition and the other except regarding mitzvah needs: it is forbidden to have a melachah done by a non-Jew even for the need of a mitzvah, even if he told him before Shabbos. The same applies to any other matter forbidden on account of shevus — it was not permitted for the need of a mitzvah, unless it is a shevus di-shevus, as will be explained there.

But when the melachah is performed at motzaei Shabbos, which is a permitted time, and he only tells him on Shabbos, and there is in this amirah only that he is occupying himself on Shabbos with something whose occupation is forbidden today — they permitted it for the need of a mitzvah. Likewise to wait for nightfall on the techum, whose prohibition is only on account of his preparing himself on Shabbos for something forbidden today — they permitted this preparation for the need of a mitzvah, as it is said cheftzecha — your own cheftzim are forbidden, but cheftzei shamayim (matters of Heaven) are permitted:

לְפִיכָךְ, מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חוּץ לַתְּחוּם צָרְכֵי כַלָּה אוֹ צָרְכֵי מֵת, דְּהַיְנוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים וְלַהֲבִיאָם לָעִיר, וְיָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלַהֲבִיאָם לוֹ, וְיָכוֹל לוֹמַר לוֹ לֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לְמָחָר וְאִם לֹא [תִמְצָא] בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי לֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלִּדְבַר הָרְשׁוּת אָסוּר לוֹמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלָּשׁוֹן זֶה מוֹכִיחַ שֶׁמְּשַׁלְּחוֹ לִקְנוֹת אֵיזֶה חֵפֶץ, שֶׁהוּא דָבָר הָאָסוּר בְּשַׁבָּת, וְיָכוֹל לוֹמַר לוֹ גַּם כֵּן בְּפֵרוּשׁ: קַח בְּמָנֶה, וְאִם לֹא [תִמְצָא] בְּמָנֶה — קַח בְּמָאתַיִם.

(שֶׁאַף שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִינֵי מַאֲכָל מֵחֶנְוָנִי בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם דָּמִים — הֲרֵי זֶה מִקָּח וּמִמְכָּר גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִקָּח וּמִמְכָּר אֶלָּא כִּשְׁאֵלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ג, וְאִם כֵּן גַּם כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ בְּשַׁבָּת לִקְנוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִם מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים — הֲרֵי הוּא מְשַׁלְּחוֹ לְמִקָּח וּמִמְכָּר גָּמוּר הָאָסוּר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם לֹא הָיָה מַזְכִּיר שֵׁם דָּמִים — אֲזַי לֹא הָיָה נִרְאֶה שֶׁמְּשַׁלְּחוֹ לְמִקָּח וּמִמְכָּר גָּמוּר, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, מִכָּל מָקוֹם הַזְכָּרַת דָּמִים כַּאן הוּא לְצֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁאִם לֹא יַזְכִּיר לוֹ לֹא יֵדַע כַּמָּה דָמִים לִפְסוֹק, וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזוֹר רֵיקָם אִם יְיַקְּרוּ הַשַּׁעַר וְכֵיוָן שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ הַדָּמִים לְקִנְיָן שֶׁלְּאַחַר הַשַּׁבָּת — הִתִּירוּ לוֹ).

אֲבָל לֹא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִקָּח, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ סַךְ יָדוּעַ שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עָלָיו, לְפִי שֶׁאֲמִירָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְאֵין בָּהּ צֹרֶךְ לְמִצְוָה. וְכֵן לֹא יַזְכִּיר לוֹ סַךְ דָּמִים, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: לֵךְ לְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ כָּךְ וְכָךְ, וְקַח מִמֶּנּוּ צָרְכֵי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה חַיָּב לוֹ סַךְ הַכֹּל כָּךְ וְכָךְ (שֶׁצֵּרוּף סַך זֶה אֵין בּוֹ צֹרֶךְ לְמִצְוָה):

Therefore one may wait for nightfall on the techum in order to attend to outside the techum the needs of a bride or the needs of a corpse — that is, a coffin and shrouds — and to bring them to the city. And he may tell his fellow to wait for nightfall on the techum to attend to these things and to bring them to him. And he may say to him: 'Go to such-and-such a place tomorrow, and if you do not [find it] in such-and-such a place — go to such-and-such a place,' although for a non-mitzvah matter it is forbidden to speak to him in this formula, since this formula proves that he is sending him to acquire some item, which is something forbidden on Shabbos. And he may also say to him explicitly: 'Take for a maneh, and if you do not [find it] for a maneh — take for two hundred.'

(For although one who buys foodstuffs from a shopkeeper on Shabbos is forbidden to mention to him the word 'money' at all, since when he mentions the word 'money' this is an actual completed sale; whereas when he does not mention to him the word 'money' it does not appear as a sale but as a borrowing, as will be explained in siman 323. And likewise when he sends him on Shabbos to buy at motzaei Shabbos: if he mentions to him 'money' — he is sending him for an actual completed sale forbidden to him on Shabbos. But if he were not to mention 'money' — then it would not appear as if he is sending him for an actual completed sale but for a borrowing. Nevertheless, mentioning money here is for the need of a mitzvah, for if he did not mention it to him he would not know what sum to negotiate, and it is possible that he would return empty if the market price rose; and since he mentions the money to him for an acquisition that is after Shabbos — they permitted it to him.)

But he shall not mention to him a fixed sum for the purchase, that is, he shall not say to him a known sum not to exceed, since this speech is only to save his money and there is no need of a mitzvah in it. Likewise, he shall not mention to him a sum of money — that is, he shall not say to him: 'Go to such-and-such a man to whom I owe such-and-such, and take from him the needs of this mitzvah, and I will owe him in total such-and-such' (since adding up this sum has no need of a mitzvah in it):

(וְכָל זֶה כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ שֶׁיִּקְנֶה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת וְאִי אֶפְשָׁר לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּהַקָּפָה בְּלִי שֶׁיִּקְצוֹץ לוֹ דְּמֵי הַמִּקָּח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא חֵפֶץ זֶה לְצֹרֶךְ הַמִּצְוָה אֶלָּא בְּשַׁבָּת בִּלְבָד — אָסוּר לִקְנוֹתוֹ, שֶׁבְּשַׁבָּת עַצְמָהּ לֹא הִתִּירוּ לִקְנוֹת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ הַמֻּתָּר אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת, דְּהַיְנוּ בְּהַקָּפָה, בְּלִי הַזְכָּרַת שֵׁם דָּמִים, וְלֹא שֵׁם מִדָּה, וְלֹא סְכוּם מִנְיָן, וְלֹא סְכוּם דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ג, וְאִם חָסֵר אֶחָד מֵאֵלּוּ — הֲרֵי זֶה שְׁבוּת גָּמוּר כִּשְׁאָר הַשְּׁבוּתִים, שֶׁלֹּא הִתִּירוּם לְצֹרֶךְ מִצְוָה כִּי אִם עַל יְדֵי נָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז):

(And all this is when he sends him to purchase at motzaei Shabbos; but if it happened to him to purchase on Shabbos and it is impossible to take from him on credit (hakafa) unless he fixes a price for the purchase — even though the circumstance is such that it is impossible to find this object for the need of the mitzvah except on Shabbos alone — it is forbidden to purchase it. For on Shabbos itself they did not permit purchasing even for the need of a mitzvah except in a manner permitted even for a non-mitzvah matter, namely on credit (hakafa), without mentioning the word 'money,' nor a measure, nor a fixed quantity, nor a sum of money, as will be explained in siman 323. And if one of these is lacking — this is a complete shevus like the other shevusin, which they did not permit for the need of a mitzvah except by means of a non-Jew, as will be explained in siman 307):

אֵין מִשְׂתַּכְּרִין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּדָבָר הַמֻּתָּר, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִקָּח וּמִמְכָּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִשְׁמוֹר לוֹ זְרָעִים אוֹ דָּבָר אַחֵר וּמְשַׁלֵּם לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וָיוֹם, וְהוּא מְשַׁמְּרֵם גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ דָּבָר הַמֻּתָּר לִשְׁמוֹר אֲפִלּוּ פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרִים — לֹא יִתֵּן לוֹ שָׂכָר בְּעַד יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִם נָתַן לוֹ — אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ, אֵין אַחֲרָיוּתָם עָלָיו בְּשַׁבָּת מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה שֶׁשּׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּב בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁבְּשַׁבָּת אֵינוֹ שׁוֹמֵר בְּשָׂכָר אֶלָּא בְּחִנָּם.

וְאִם שְׂכָרוֹ לְשָׁבוּעַ אוֹ לְחֹדֶשׁ אוֹ לְשָׁנָה — לֹא יְנַכֶּה לוֹ כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּתוֹת, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לִטּוֹל שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל מֻתָּר לִטְּלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים. וְלֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי שְׂכַר הַשַּׁבָּת, אֶלָּא תֵּן לִי שְׂכַר הַחֹדֶשׁ אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ עֲשָׂרָה יָמִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, בְּעִנְיָן שֶׁהַשַּׁבָּת מֻבְלָע בַּחֹל:

One does not earn wages on Shabbos even for a permitted matter, by decree on account of buying and selling. How so? For example one who hires a worker to guard for him seeds or some other thing and pays him for each and every day, and he guards them also on Shabbos — which is something permitted, namely to guard even attached fruits — he shall not give him the wage for the day of Shabbos by itself, and if he gave it to him — it is forbidden for him to receive it. Therefore the responsibility is not on him on Shabbos for theft or loss — which a shomer sachar (paid guardian) is liable for — since on Shabbos he is not a paid guardian but a gratis guardian.

And if he hired him for a week, a month, or a year — he shall not deduct for him for the Shabbosos, for they only forbade taking the wage of the day of Shabbos by itself, but it is permitted to take it by havla'ah (inclusion) with the rest of the days. And he shall not say to him 'Give me the wage of Shabbos,' but 'Give me the wage of the month or week or ten days' and so on, in such a way that Shabbos is included in the weekdays:

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכָרוֹ לְחֹדֶשׁ, אִם הִתְנָה עִמּוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ כָּךְ וְכָךְ בְּעַד כָּל יוֹם וָיוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם לוֹ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים — אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁלֹּא נִקְרָא הַבְלָעָה מַה שֶּׁמַּבְלִיעַ לוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת בִּשְׁעַת פֵּרָעוֹן, אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה שְׂכַר הַשַּׁבָּת מֻבְלָע בִּשְׂכַר שְׁאָר הַיָּמִים בִּשְׁעַת הַשְּׁמִירָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּךְ וְכָךְ בְּעַד שְׁמִירַת כָּל הַחֹדֶשׁ, אֲבָל זֶה כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁשָּׁמַר נִתְחַיֵּב לוֹ בַּעַל הַבַּיִת לְשַׁלֵּם בְּסוֹף הַיּוֹם הַשָּׂכָר שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי אִם הוּא רוֹצֶה לֹא יִשְׁמוֹר לוֹ עוֹד, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ הִתְנָה עִמּוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וָיוֹם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַפְסִיק בְּאֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְאִם כֵּן שְׂכַר הַשַּׁבָּת הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִגְמוֹר שְׁמִירַת כָּל הַחֹדֶשׁ וְאֵין בְּדַעְתּוֹ לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם לוֹ בְּעַד כָּל הַחֹדֶשׁ, אֶלָּא הָיָה מְחַשֵּׁב עִמּוֹ יוֹם יוֹם מִימֵי הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּשְׂכַּר לוֹ, נִמְצָא שֶׁשְּׂכַר הַשַּׁבָּת הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

וְכֵן הַדִּין בְּמַשְׂכִּיר חֶדֶר לַחֲבֵרוֹ וְהִתְנָה עִמּוֹ כָּךְ.

וְכֵן הַדִּין בְּמַלְוֵי בְּרִבִּית לְנָכְרִים בְּעַד כָּךְ וְכָךְ לְשָׁבוּעַ — צְרִיכִים לְהַלְווֹת בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִפְרְעוּ הַחוֹב בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ יִפְרְעוּ הָרִבִּית בְּעַד כָּל הַשָּׁבוּעַ, אוֹ לֹא יִפְרְעוּ כְּלָל הַחוֹב בְּתוֹךְ שָׁבוּעַ זֶה, שֶׁאִם יוּכְלוּ לִפְרוֹעַ בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ וְיִצְטָרֵךְ לְחַשֵּׁב עִמָּהֶם הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ מִשָּׁבוּעַ זֶה, אַף אִם יְנַכֶּה לָהֶם כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָבַר מִשָּׁבוּעַ זֶה — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן יְנַכֶּה לָהֶם כָּל הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁעָבְרוּ, שֶׁהֲרֵי בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ אִם הָיוּ רוֹצִים הָיוּ פּוֹרְעִים בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, וְהָיָה צָרִיךְ לַחְשׁוֹב עִמָּהֶם יוֹם יוֹם מִימוֹת הַחֹל, נִמְצָא שֶׁרִבִּית זוֹ הִיא נֶחְשֶׁבֶת לְכָל יוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ, אַף אִם עָבַר כָּל הַשָּׁבוּעַ וְלֹא פְרָעוֹ לוֹ — אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטּוֹל כָּל הָרִבִּית, אֶלָּא צָרִיךְ לְנַכּוֹת כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם הוּא נֶחְשָׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

Even though he hired him for a month, if he stipulated with him to pay him such-and-such for each and every day — even though he pays him at the end of the month the wage of the Shabbosos by inclusion with the rest of the days — this is nothing, since what is included for him the day of Shabbos at the time of payment is not called havla'ah; rather, [havla'ah is] when the wage of Shabbos was included in the wage of the rest of the days at the time of the guarding, that is, when he stipulated with him that he would pay him such-and-such for guarding the entire month. But here, on every single day that he guarded, the householder became obligated to pay him at the end of the day the wage of that day — for if he wanted, he would not guard for him any further. For that reason he stipulated with him to pay him for each and every day, so that he could stop on whichever day he wished; and thus the wage of Shabbos stands by itself.

And although he wants to complete the guarding of the entire month and does not intend to stop in the middle of the month, nevertheless, since if he had wanted to stop in the middle of the month he would not have paid him for the entire month but would have reckoned with him day by day of the days of the month according to what he was hired for — it follows that the wage of Shabbos stands by itself.

And so the law is for one who rents a room to his fellow and stipulates with him thus.

And so the law is for those who lend at interest to non-Jews for such-and-such per week — they must lend in such a way that, if they pay back the debt in mid-week, they will pay the interest for the entire week; or that they will not be able to pay back the debt at all within that week. For if they could pay back in mid-week and he would need to reckon with them the days that have passed from this week — even if he deducted for them for the Shabbos day that has passed in this week — this would not avail anything, unless he deducted all the Shabbosos that had passed. For in every single week, if they had wanted, they would have paid back in mid-week, and he would have had to reckon with them day by day of the weekdays — it follows that this interest is considered as for each day by itself. Therefore, even if all the week has passed and they have not paid him — he is not permitted to take all the interest, but he must deduct for the Shabbos day, since each and every day is reckoned by itself:

וְכֵן הַדִּין בְּכָל קְנָסוֹת שֶׁקּוֹנְסִים לְאָדָם כָּךְ וְכָךְ בְּעַד כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁעוֹבֵר עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ע"ו, אוֹ עַל תַּקָּנַת טוּבֵי הָעִיר, אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כַּמָּה שָׁבוּעוֹת — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם בְּעַד הַשַּׁבָּתוֹת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ בְּאֶמְצַע כָּל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ.

אֲבָל אִם הַקְּנָס הוּא לְנַכּוֹת לוֹ מֵהַחוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל אֲחֵרִים בְּעַד כָּל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ — מְנַכִּין לוֹ גַּם בְּעַד הַשַּׁבָּתוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַקְּנָס שֶׁנּוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׂכַר נְטִילַת שַׁבָּת אֶלָּא כְּשֶׁנּוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא בְּעֵין, אֲבָל לֹא כְּשֶׁמְּנַכִּין לוֹ מֵחוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ:

And so the law is for all fines that are imposed on a person of such-and-such for every day that he transgresses a takkanas chachamim, as will be explained in Even ha-Ezer siman 76, or a takkanah of the tovei ha-ir — even though several weeks have passed over him, he does not pay for the Shabbosos, since he could have retracted in the middle of any week.

But if the fine consists of deducting for him from a debt that he has upon others of such-and-such per day — they deduct for him also for the Shabbosos, since the fine taken from him does not appear as a wage taken for Shabbos except when they take from him some item that exists in kind, but not when they deduct for him from a debt that he has:

אָסוּר לִשְׂכּוֹר חַזָּן לְהִתְפַּלֵּל בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכָרוּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאָסוּר לוֹ לִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, וְהוּא הַדִּין לִשְׂכַר הַתּוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

וְיֵשׁ מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁבִּמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָזְרוּ עַל שְׂכַר שַׁבָּת, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרַת שְׂכִירוּת בְּשַׁבָּת, שֶׁהִיא עַצְמָהּ אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב. וְכֵן הַמִּנְהָג לְהָקֵל.

וּמִכָּל מָקוֹם, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה מִשָּׂכָר זֶה לְעוֹלָם, הוֹאִיל וְהוּא שְׂכַר הַשַּׁבָּת, אַף שֶׁהִתִּירוּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה.

וְאִם הוּא מֻשְׂכָּר לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ אוֹ לְשָׁבוּעַ שֶׁיִּתְפַּלֵּל גַּם בְּחֹל וּמְשַׁלְּמִין לוֹ בְּעַד הַשַּׁבָּתוֹת וְהַחֹל בְּבַת אַחַת — הֲרֵי זֶה שְׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה, וּמֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל:

It is forbidden to hire a chazan to lead the prayer on Shabbos or yom tov even though they hired him while it was still day, since it is forbidden for him to take the wage of Shabbos or yom tov; and the same law applies to the wage of one who blows the shofar on Rosh Hashanah.

And there are those who permit, since for the sake of a mitzvah they did not decree on the wage of Shabbos, since its prohibition is only on account of the decree against hiring on Shabbos, which itself is only forbidden on account of a decree lest one come to write. And so is the custom — to be lenient.

Nevertheless, according to all opinions, one never sees a sign of blessing from this wage, since it is a Shabbos wage, even though they permitted it for the need of a mitzvah.

And if he is hired for a year or a month or a week to lead also on weekdays, and they pay him for the Shabbosos and the weekdays at once — this is a Shabbos wage by havla'ah, and permitted according to all opinions:

מֻתָּר לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ לְטַרְטִיאוֹת, דְּהַיְנוּ מִינֵי טְרַקְלִין שֶׁל נָכְרִים שֶׁשָּׁם נֶאֶסְפוּ לְבֵית הַוַּעַד, וְכֵן לֵילֵךְ לַשִּׁלְטוֹן לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר", שֶׁצָּרְכֵי רַבִּים הֵם כְּמוֹ חֶפְצֵי שָׁמַיִם.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְפַקֵּחַ וּלְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים בִּלְבָד, שֶׁאֵינוֹ אָסוּר בְּצָרְכֵי יָחִיד אֶלָּא מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר", אֲבָל כָּל דָּבָר הָאָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר — לֹא הִתִּירוּ לְצָרְכֵי רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:

It is permitted to attend to communal affairs on Shabbos, and even to go to tartiaos, that is, kinds of non-Jewish gathering halls where they assembled for their council, and likewise to go to the authorities to attend to communal affairs. And there is in this no issue of « mimetzo cheftzecha vedaber davar, » since communal needs are like cheftzei shamayim (matters of Heaven).

Nevertheless, they only permitted to attend and to discuss matters by speech alone, since for the needs of an individual it is only forbidden on account of « mimetzo cheftzecha vedaber davar. » But any matter forbidden on account of complete shevus — they did not permit it for communal needs, just as they did not permit it for the need of a mitzvah, as was explained above:

וְכֵן מֻתָּר לְשַׁדֵּךְ הַתִּינוֹק לֵאָרֵס, שֶׁדִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה הוּא. וְכֵן לְדַבֵּר עִם הַמְלַמֵּד אִם רוֹצֶה לְהִשָּׂכֵר לְלַמְּדוֹ סֵפֶר, אוֹ אֲפִלּוּ לְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת, שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן מִצְוָה, שֶׁאִם לֹא תְהֵא לוֹ אוּמָנוּת לְפַרְנֵס עַצְמוֹ — יְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

אֲבָל אָסוּר לִשְׂכּוֹר הַמְלַמֵּד (בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ) לְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מָעוֹת (אָסוּר), שֶׁזֶּהוּ שְׁבוּת גָּמוּר, וְלֹא הִתִּירוּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה:

Likewise it is permitted to arrange a match (shidduch) for a child for betrothal, since it is a dibur of mitzvah. Likewise to speak with the melamed [to see] if he wants to hire himself out to teach him a book, or even to teach him a craft — for this is also a mitzvah, since if he had no craft to support himself he would come to rob people.

But it is forbidden to hire the melamed (on Shabbos, and even) to mention to him a sum of money (forbidden), for this is a complete shevus, which they did not permit for the need of a mitzvah:

וְכֵן מֻתָּר לִפְסוֹק צְדָקָה לַעֲנִיִּים, שֶׁדִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה הוּא. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמַעֲרִיךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר "עֶרְכִּי עָלַי" אוֹ "עֶרֶךְ אִישׁ פְּלוֹנִי עָלַי" לְגָבוֹהַּ, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ט, לְפִי שֶׁכְּשֶׁנּוֹתֵן לְגָבוֹהַּ כְּפִי עֶרֶךְ שָׁנִים שֶׁל הַנֶּעֱרָךְ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה — הֲרֵי זֶה כְּקוֹנֶה אֶת הַנֶּעֱרָךְ עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן עֶרְכּוֹ לְגָבוֹהַּ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּפְסִיקַת צְדָקָה.

וְלֹא אָסְרוּ לְהַקְדִּישׁ שׁוּם חֵפֶץ לְגָבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ יָדוּעַ — הֲרֵי הוּא מוֹצִיאוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת גָּבוֹהַּ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אֲבָל כְּשֶׁמְּחַיֵּב עַצְמוֹ שֶׁיִּתֵּן אֵיזֶה דָבָר לְגָבוֹהַּ — עֲדַיִן לֹא יָצָא שׁוּם דָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ עַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ.

וּלְפִי זֶה, אָסוּר לְהַקְדִּישׁ בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת שׁוּם חֵפֶץ יָדוּעַ, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה, אוֹ עֲטָרָה, אוֹ טַס לְסֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא נָהֲגוּ כֵּן.

וְיֵשׁ שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַקְדִּישׁ חֵפֶץ לְמִזְבֵּחַ אוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁאוֹתוֹ הַחֵפֶץ יוֹצֵא לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת גָּבוֹהַּ, שֶׁאֵין לוֹ עוֹד שׁוּם זְכוּת וְחֵלֶק בּוֹ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר. אֲבָל כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — יֵשׁ לוֹ חֵלֶק וּזְכוּת בּוֹ בְּתוֹךְ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בְּהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לְמָכְרָם כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קנ"ג, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁיּוֹצֵא הַמִּקָּח לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת מוֹכֵר לִרְשׁוּת לוֹקֵחַ.

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לִזָּהֵר כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת, שֶׁיַּקְדִּישֶׁנּוּ בְּפִיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁבְּשַׁבָּת מְבִיאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵינוֹ אֶלָּא מְפַרְסֵם הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁהִקְדִּישׁ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְזֶה מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Likewise it is permitted to pledge tzedakah for the poor, since it is a dibur of mitzvah. And it does not resemble the ma'arikh, that is, one who says 'my erech upon me' or 'the erech of such-and-such a man upon me' to the Most High, which is forbidden on account of complete shevus, as will be explained in siman 339. For when one gives to the Most High according to the value of the years of the one being evaluated, as written in the Torah — this is like buying the one evaluated by giving his value to the Most High, which resembles a sale, whereas in pledging tzedakah this is not so.

And they only forbade dedicating any object to the Most High, as will be explained there, because, since one is dedicating a known object — by this speech he removes it from his domain to the domain of the Most High, which resembles a sale. But when one obligates himself to give something to the Most High — nothing has yet left his domain through this speech.

According to this, it is forbidden on Shabbos to dedicate to the synagogue any known object, such as a sefer Torah, a crown, or a plate for the sefer Torah. But this is not the prevailing custom.

And some have taught a merit on their behalf: that they only forbade dedicating an object to the altar or to bedek ha-bayis, [cases in which] that object leaves his domain entirely to the domain of the Most High, so that he no longer has any right or share in it, which resembles a sale. But when one dedicates an object to the synagogue — he has a share and right in it among all the people of the city, who have a right in the dedications of the synagogue to sell them when they will need to, as was explained in siman 153 — and this does not resemble a sale, where the sold item leaves entirely from the domain of the seller to the domain of the buyer.

Nevertheless, it is good to take care, when one dedicates an object to the synagogue on Shabbos, to dedicate it by mouth from erev Shabbos even by oneself; and then, although on Shabbos he brings it to the synagogue, this is merely publicizing the dedication that he made on erev Shabbos — and this is permitted according to all opinions:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר לְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה "מִי שֶׁבֵּרַךְ" וְהוּא נוֹדֵר לִצְדָקָה אוֹ לְחַזָּן — אָסוּר לוֹ לִפְסוֹק כַּמָּה יִתֵּן, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ סְתָם "עֲשֵׂה לִי מִי שֶׁבֵּרַךְ".

וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל בְּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁמֻּתָּר לִפְסוֹק צְדָקָה בְּשַׁבָּת.

אֲבָל מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים קְצָת כְּשֶׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ בְּשַׁבָּת שֶׁהֵם מְחַיְּבִים עַצְמָם לִתֵּן כָּךְ וְכָךְ (מָעוֹת) אַחַר הַשַּׁבָּת — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְחַיֵּב עַצְמוֹ אֶלָּא לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ מִשְּׁאָר מִצְוֹת, אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת — אָסוּר מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר".

וְכֵן הַנּוֹהֲגִים לִתֵּן כֵּלִים בְּמַתָּנָה לְחָתָן הַדּוֹרֵשׁ — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, שֶׁאָסוּר לִתֵּן שׁוּם דָּבָר בְּמַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֶלָּא מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁלְּצֹרֶךְ הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ג וְתקי"ז, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לְהַקְדִּישׁ לְגָבוֹהַּ אָסְרוּ, וְהֶקְדֵּשׁ דּוֹמֶה לְמַתָּנָה שֶׁיּוֹצְאָה גַּם כֵּן לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ.

וַאֲפִלּוּ נָתַן לוֹ חֶדֶר וְרוֹצֶה לִקְנוֹתוֹ עַל יְדֵי סְגִירַת הַדֶּלֶת, שֶׁהִיא נִקְרֵאת חֲזָקָה לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזוֹר בּוֹ הַנּוֹתֵן — אָסוּר לְסָגְרָהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין קוֹנִין קִנְיָן בְּשַׁבָּת בְּשׁוּם דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַהַקְנָאָה, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּקִנְיַן סוּדָר שֶׁסְּתָמוֹ עוֹמֵד לִכְתִיבָה, וְשֶׁמָּא יִכְתּוֹב בְּשַׁבָּת

(וְעַיֵּן סִמָּן של"ט תַּשְׁלוּם הֲלָכוֹת אֵלּוּ):

Some say that in a place where they have the practice of saying to the one who reads from the Torah « Mi she-Berach » and he vows tzedakah or [a gift] for the chazan — it is forbidden for him to fix how much he will give, but he shall say to him only 'Make me a Mi she-Berach.'

But the custom is to be lenient about this, since it is permitted to pledge tzedakah on Shabbos.

However, the practice of some, when the chosson gives a derashah on Shabbos, that they obligate themselves to give such-and-such (money) after Shabbos — they are not acting well, since they only permitted obligating oneself for tzedakah and similar mitzvos; but for a non-mitzvah matter — this is forbidden on account of « vedaber davar. »

Likewise those who have the practice of giving utensils as a gift to the chosson who gives the derashah — they are not acting well, since it is forbidden to give anything as a gift to one's fellow on Shabbos and yom tov, except kinds of food and drink for the needs of the day, as will be explained in siman 323 and 517. For even dedicating to the Most High they forbade, and a dedication resembles a gift, which also leaves entirely from his domain to the domain of his fellow.

And even if he gave him a room and wants to acquire it through the closing of the door — which is called chazakah for the purpose that the giver cannot retract — it is forbidden to close it on Shabbos, since one does not effect kinyan (acquisition) on Shabbos by any of the modes of conveyance, since it resembles a sale. And it goes without saying for kinyan sudar, the usual purpose of which is to lead to a writing — lest he write on Shabbos.

(See siman 339 for the completion of these laws):

מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַכְרִיז מִצְוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי שֶׁיִּתֵּן יוֹתֵר הוּא יִזְכֶּה בָּהֶן — הָיָה רָאוּי לֶאֱסוֹר מִשּׁוּם מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁהוּא שְׁבוּת גָּמוּר וְלֹא הֻתַּר לִדְבַר מִצְוָה. אֶלָּא שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב הַמִּנְהָג בְּדֹחַק וְלוֹמַר שֶׁאֵין שַׁיָּךְ מִקָּח וּמִמְכָּר בִּדְבַר מִצְוָה, כִּי אִם בְּחֵפֶץ הַנִּקְנֶה. אֲבָל אָסוּר לִקְנוֹת מְקוֹמוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בָּתִּים שֶׁל צְדָקָה.

וְהַנָּכוֹן כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין מִקְצָת אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוֹצִיא בְּפִיו לִתֵּן — נוֹתֵן לִצְדָקָה אֲפִלּוּ קָנָה חֲבֵרוֹ הַמִּצְוָה, שֶׁאָז אֵינוֹ דוֹמֶה כְּלָל לְמִקָּח וּמִמְכָּר אֶלָּא לִפְסִיקַת צְדָקָה. וּבְדֶרֶךְ זֶה מֻתָּר אֲפִלּוּ לִקְנוֹת מְקוֹמוֹת וּבָתִּים מֵהַצְּדָקָה. וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יִזָּהֵר בְּזֶה:

The custom that they have of announcing mitzvos in the synagogue — 'whoever gives more will win them' — it would have been appropriate to forbid it on account of buying and selling, which is a complete shevus and was not permitted for the sake of a mitzvah word. But it is possible, with some difficulty, to settle this custom and say that there is no 'buying and selling' applicable to a matter of mitzvah, but only to a purchased object. However, it is forbidden to buy places in the synagogue or houses belonging to the tzedakah.

And the proper [practice] is as some anshei maaseh conduct themselves: whatever one has uttered to give — he gives to tzedakah even if his fellow won the mitzvah; for then it does not resemble buying and selling at all, but only the pledging of tzedakah. In this way, it is permitted even to buy places and houses from the tzedakah. And every yere shamayim shall take care in this:

מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִמְכּוֹר הָאֶתְרוֹגִים אַחַר גְּמַר מִצְוָתָן — דִּינָם כִּמְקוֹמוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת (שֶׁאֵין הֶתֵּר אֶלָּא בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר). אֲבָל בִּזְמַן מִצְוָתָן שֶׁאֵין קוֹנִים אוֹתָם אֶלָּא לָצֵאת בָּהֶם יְדֵי חוֹבָתָן וּלְהַחֲזִירָם — הֲרֵי דִינָם כְּהַכְרָזַת הַמִּצְוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה גּוּף הָאֶתְרוֹג אֶלָּא מִצְוָתוֹ בִּלְבָד. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת גּוּפוֹ שֶׁל אֶתְרוֹג, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁקּוֹנֶה אוֹתוֹ עַל מְנָת לְהַחֲזִירוֹ — נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתוֹ אֶלָּא מִצְוָתוֹ בִּלְבָד.

אֲבָל אָסוּר לִקְנוֹת לְגַמְרֵי אֶת הָאֶתְרוֹג אוֹ הַשּׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּעִנְיָן אַחֵר, שֶׁאֵין דּוֹחִין שְׁבוּת גָּמוּר מִפְּנֵי מִצְוַת עֲשֵׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקפ"ו וְתרנ"ה:

The custom of selling the esrogim after the completion of their mitzvah — the law concerning them is like the places of the synagogue (there is no permission except in the manner that was explained). But during the time of their mitzvah, when one only buys them in order to fulfill their obligation with them and to return them — their law is like the announcement of the mitzvos, regarding which the custom was to be lenient, since one does not buy the body of the esrog but only its mitzvah. And even on the first day of the festival, when one needs to buy the body of the esrog itself, nevertheless, since one buys it on condition of returning it, it follows that he is buying only its mitzvah.

But it is forbidden to buy outright the esrog or the shofar on yom tov, even if it is impossible for him to fulfill the mitzvah otherwise, since a complete shevus is not pushed aside on account of a mitzvas asseh, as will be explained in siman 586 and 655:

אָסוּר לִמְדּוֹד שׁוּם דָּבָר בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּיָד בֵּין בְּחֶבֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה חֹל וְזִלְזוּל שַׁבָּת. וּמֻתָּר לִמְדּוֹד מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן לִמְדּוֹד אִם יֵשׁ בְּמִקְוֶה מ' סְאָה, אוֹ לִמְדּוֹד הַחוֹר אִם יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח לְהָבִיא הַטֻּמְאָה מֵהַחֶדֶר שֶׁהַמֵּת בּוֹ לְהַחֶדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִים הַכֹּהֲנִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ לְבַיִת אַחֵר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹדֵד שִׁעוּרֵי תוֹרָה — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמַעֲשֵׂה חֹל.

וּמֻתָּר לִמְדּוֹד הָאֵזוֹר שֶׁל מִי שֶׁכּוֹאֵב לוֹ רֹאשׁוֹ וְלִלְחוֹשׁ עַל הַמְּדִידָה כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגוֹת הַנָּשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה, וּמִשּׁוּם הַלַּחַשׁ אֵין אִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז:

It is forbidden to measure anything on Shabbos, whether by hand or by rope, since this is a weekday act and a disparagement of Shabbos. And it is permitted to measure a measurement of mitzvah — for example to measure whether there are 40 se'ah in a mikveh, or to measure a hole whether there is in it pose'ah tefah to convey the tum'ah from the room where the corpse is to the room adjacent to it. And although the Kohanim can go out from it to another house, nevertheless, since he is measuring a Torah measure — it does not appear as a weekday act.

And it is permitted to measure the belt (ezor) of one who has a headache and to whisper an incantation over the measurement, as the women practice, since this is a measurement of mitzvah; and as for the whispered incantation, there is no prohibition, as will be explained in siman 307:

אַף לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין אִסּוּר לִמְדּוֹד אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לִמְדּוֹד לְאֵיזֶה צֹרֶךְ, אֲבָל אִם מוֹדֵד שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא — מֻתָּר:

Even for a non-mitzvah matter, there is no prohibition of measuring except when one intends to measure for some need; but if one measures with no need at all but just to busy oneself in a casual way — it is permitted:

מִי שֶׁנִּשְׁבַּע לִפְרוֹעַ חוֹבוֹ לַחֲבֵרוֹ בְּז' בְּנִיסָן וְחָל ז' בְּנִיסָן בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן ע"ג:

One who has sworn to pay his debt to his fellow on the 7th of Nissan and the 7th of Nissan falls on Shabbos — this will be explained in Choshen Mishpat siman 73:

מֻתָּר לְהַרְהֵר בַּעֲסָקָיו אֲפִלּוּ הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא דִּבּוּר לְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדַבֵּר דָּבָר", דִּבּוּר — אָסוּר, הִרְהוּר — מֻתָּר.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ לוֹ מִתּוֹךְ הַהִרְהוּר טִרְדַּת הַלֵּב אוֹ נִדְנוּד דְּאָגָה — אָסוּר. וּמִשּׁוּם עֹנֶג שַׁבָּת מִצְוָה שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר כְּלָל בַּעֲסָקָיו, אֶלָּא יְהֵא בְעֵינָיו כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתּוֹ עֲשׂוּיָה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", וְאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל מְלַאכְתּוֹ בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, אֶלָּא יִרְאֶה אָדָם בְּכָל שַׁבָּת כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתּוֹ עֲשׂוּיָה, וְאֵין לְךָ עֹנֶג גָּדוֹל מִזֶּה:

It is permitted to think about one's business affairs even how to do complete melachos after Shabbos, since they only forbade speech, as it is said « vedaber davar » — dibur is forbidden, thinking is permitted.

Nevertheless, if from the thinking one has anxiety of heart or a stirring of worry — it is forbidden. And on account of oneg Shabbos it is a mitzvah not to think at all about one's affairs, but to have it in his eyes as though all his work were completed; and this is what is written: « Six days you shall work and do all your work » — but it is impossible for a person to do all his work in one week! Rather, a person shall see on every Shabbos as though all his work were completed; and there is no greater oneg than this:

אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיֵּלֵךְ חוּץ לַתְּחוּם בְּשַׁבָּת אַחֲרֵי קְרוֹבֵי הַמֵּת שֶׁיָּבֹאוּ לְהַסְפִּידוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין שׁוּם אִסּוּר מִפְּנֵי הֶסְפֵּדוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם הֵבִיא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ חֲלִילִין לְמֵת לְהַסְפִּידוֹ בָּהֶם מִחוּץ לַתְּחוּם — אָסוּר לְהַסְפִּידוֹ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה.

אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהִכְבִּיד עָלָיו חָלְיוֹ וְיָרֵא פֶּן יָמוּת וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ אַחַר קְרוֹבָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ לִשְׂכּוֹר נָכְרִי רָץ שֶׁיָּרוּץ אֲפִלּוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת בְּשַׁבָּת לְהָבִיא קְרוֹבָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הִתִּירוּ שְׂכִירוּת בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה — כַּאן הִתִּירוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ:

It is forbidden to tell a non-Jew, even from erev Shabbos, to go outside the techum on Shabbos to fetch the relatives of the deceased that they come to eulogize him, for one does not push aside any prohibition for the sake of his eulogizing. For even if the non-Jew brought of his own accord flutes for a corpse to eulogize him with them from outside the techum — it is forbidden to eulogize him with them, as will be explained in siman 325.

But a sick person whose illness has become severe and who fears lest he die and asks that they send for his relatives — it is permitted even to hire a non-Jewish runner to run even several parsa'os on Shabbos to bring his relatives at motzaei Shabbos. For although they did not permit hiring on Shabbos even for the need of a mitzvah — here they permitted it so that his mind not become unsettled upon him if they do not fulfill his will:

לְהַחֲלִיף מַשְׁכּוֹן לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה:

Exchanging a pledge with a non-Jew on Shabbos — this will be explained in siman 325:

הַלּוֹקֵחַ בַּיִת אוֹ שָׂדֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי — מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לְנָכְרִי לִכְתּוֹב לוֹ שְׁטַר מְכִירָה בְּשַׁבָּת אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ בְּשַׁבָּת, וּמַעֲלֵהוּ בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם לַחְתּוֹם לוֹ, שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָזְרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁגָּזְרוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת:

One who buys a house or a field in Eretz Yisrael from a non-Jew — it is permitted for him to tell the non-Jew to write him a deed of sale on Shabbos if the non-Jew is going about his business on Shabbos, and to bring him up to their arka'os to sign it for him. For amirah le-akum on Shabbos is forbidden only mi-divrei sofrim, and for the settlement of Eretz Yisrael they did not decree, even though they decreed for other mitzvos:

מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה — מֻתָּר שֶׁיַּכְרִיזוּ בְּשַׁבָּת שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בָּהּ יָבֹא וְיַגִּיד, וַאֲפִלּוּ הָאֲבֵדָה הִיא דָבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֲשָׁבַת אֲבֵדָה מִצְוָה, וְלוֹמַר לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמֶּנָּה שֶׁיְּשִׁיבֶנָּה — אֲמִירָה זוֹ מֵחֶפְצֵי שָׁמַיִם שֶׁמֻּתָּרִים בְּשַׁבָּת.

(וְנָהֲגוּ לְהַכְרִיז גַּם עַל אֲבֵדַת נָכְרִי מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה):

One who has lost a lost article (aveidah) — it is permitted to announce on Shabbos that one who knows anything about it should come and tell. And even if the lost article is something forbidden to handle on Shabbos, since hashavas aveidah is a mitzvah, and saying to one who knows about it that he should return it — this saying is among the cheftzei shamayim (matters of Heaven) which are permitted on Shabbos.

(And they had the custom of announcing also concerning a non-Jew's lost article on account of darkei shalom, since we are commanded mi-divrei sofrim to conduct ourselves with them through darkei shalom — and this is like a kind of mitzvah, as will be explained in siman 325):

אִם מֻתָּר לְהַחֲרִים אוֹ לְנַדּוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ לְהַתִּיר הַנִּדּוּי וְהַחֵרֶם — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"א:

Whether it is permitted to impose cherem or niddui on Shabbos, or to release the niddui and the cherem — will be explained in siman 341:

אָסוּר לְהַכְרִיז בְּשַׁבָּת עַל קַרְקַע הַנִּמְכֶּרֶת, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת עָלֶיהָ יָבֹא וְיַגִּיד וְאִם לָאו יֹאבַד זְכוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּה שֶּׁאוֹמֵר "וְאִם לָאו יֹאבַד זְכוּתוֹ", הוּא כְּדָן אֶת הַדִּין, וְאֵין דָּנִין בְּשַׁבָּת.

וְאַף אִם מַכְרִיז סְתָם "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת יָבֹא וְיַגִּיד", שֶׁאֵינוֹ כְּדָן אֶת הַדִּין, אַף שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה בְּעִיר שֶׁאִם לֹא יַגִּיד בָּטֵל זְכוּתוֹ — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר".

אֶלָּא שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל לְהַכְרִיז סְתָם — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כִּי יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ כְּצָרְכֵי רַבִּים שֶׁמֻּתָּר לְדַבֵּר בָּהֶם בְּשַׁבָּת, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמְּדִינָה וְהוּא מִזְדַּמֵּן תָּדִיר נִקְרָא צֹרֶךְ רַבִּים, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִזְדַּמֵּן תָּדִיר. וּמִטַּעַם זֶה נִקְרְאוּ הַדִּינִין צָרְכֵי רַבִּים לְעִנְיַן חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקמ"ה. וּמַה שֶּׁאֵין דָּנִין בְּשַׁבָּת, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא שְׁבוּת גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ט. וְלֹא הִתִּירוּ שְׁבוּת גָּמוּר לְצָרְכֵי רַבִּים אֶלָּא הַדִּבּוּר בִּלְבָד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג זֶה — אֵין לִנְהוֹג כֵּן לְכַתְּחִלָּה:

It is forbidden to announce on Shabbos concerning a piece of land being sold — [in the form that] whoever has a right upon it should come and tell, and if not, he loses his right — for what he says, 'and if not he loses his right,' is like rendering a judgment, and one does not adjudicate (dan) on Shabbos.

And even if one announces simply 'whoever has a right shall come and tell' — not in the form of rendering judgment — even though there is a takkanah in the city that if he does not tell his right is annulled, nevertheless this is forbidden on account of « vedaber davar. »

But in a place where they had the custom of being lenient and announcing simply — one does not protest against them, since there is room to say that this is like communal needs, which are permitted to be discussed on Shabbos: any matter that pertains to tikkun ha-medinah and that arises regularly is called a communal need, since it arises regularly. And for this reason judgments (dinim) are called communal needs concerning chol ha-moed, as will be explained in siman 545. And the reason that one does not adjudicate on Shabbos is because it is a complete shevus, as will be explained in siman 339. And they did not permit a complete shevus for communal needs except speech alone, as was explained above. But in a place where there is no such custom — one should not conduct oneself this way ab initio:

אָסוּר לְהַכְרִיז בְּשַׁבָּת אֵצֶל מִי שֶׁיֵּשׁ יַיִן לִמְכּוֹר אִם הוּא מָקוֹם שֶׁהַיַּיִן מָצוּי בּוֹ הַרְבֵּה, שֶׁאֵין צֹרֶךְ מִצְוָה בְּהַכְרָזָה זוֹ, וְאָסוּר מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר". אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי כָּל כָּךְ — מֻתָּר לְהַכְרִיז עָלָיו בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ צֹרֶךְ מִצְוָה לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וְלִכְבוֹד הַיּוֹם. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר סְכוּם מָעוֹת, שֶׁזֶּהוּ אָסוּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה.

אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיז קֹדֶם "בָּרְכוּ". וְטוֹב לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם לְהַכְרִיז קֹדֶם "בָּרְכוּ". וּשְׁאָר מַשְׁקִין אָסוּר לְהַכְרִיז כְּלָל אַחַר "בָּרְכוּ" בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּלֹא סְכוּם מָעוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִצְוָה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיז קֹדֶם "בָּרְכוּ":

It is forbidden to announce on Shabbos at the [premises of] one who has wine to sell, if it is a place where wine is plentifully found, since there is no need of a mitzvah in this announcement, and it is forbidden on account of « vedaber davar. » But in places where wine is not so commonly found — it is permitted to announce over it on Shabbos, since this is a need of mitzvah: to buy wine for kiddush and the honor of the day. Provided that he does not mention a sum of money, which is forbidden even for the need of a mitzvah.

Unless one announces before « Borchu. » And it is good to take it always as one's practice to announce before « Borchu. » And the other drinks — it is forbidden to announce concerning them at all after « Borchu » on Shabbos, even without a sum of money, since there is no mitzvah need in them, unless one announces before « Borchu »:

מִי שֶׁנּוֹדַע לוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁהוֹצִיאוּ נָכְרִים אֶת בִּתּוֹ מִבֵּיתוֹ לְהוֹצִיאָהּ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל — מִצְוָה לָשׂוּם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַצָּלָתָהּ, וְיֵצֵא אֲפִלּוּ חוּץ לְי"ב מִיל, וַאֲפִלּוּ אִם יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה גְמוּרָה לְהַצָּלָתָהּ, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא סָפֵק אִם יַצִּילֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא כְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁמְּחַלְּלִין הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ בִּסְפֵק הַצָּלָה, שֶׁאֵין לְךָ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁלֹּא תֵצֵא מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל וּתְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת כָּל יָמֶיהָ, וּמוּטָב לְחַלֵּל עָלֶיהָ שַׁבָּת אַחַת מִשֶּׁתְּחַלֵּל הִיא שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, שֶׁמִּטַּעַם זֶה גַּם כֵּן מְחַלְּלִין שַׁבָּת בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁאָמְרָה תוֹרָה "חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה".

(וּלְפִיכָךְ, אַף אִם הַבַּת הִיא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ מְחֻיֶּבֶת עֲדַיִן בְּמִצְוֹת — יְחַלֵּל עָלֶיהָ לְהַצִּילָהּ, שֶׁלֹּא תְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה כְּשֶׁתַּגְדִּיל, שֶׁמִּטַּעַם זֶה מְחַלְּלִין שַׁבָּת לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ הַקְּטַנִּים).

וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתָהּ בְּחִלּוּל שַׁבָּת — כּוֹפִין אוֹתוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם אֵינָהּ בִּתּוֹ אֶלָּא בַּת אוֹ בֵּן אִישׁ אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבוֹ, וְיֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְוָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָפֵק אִם יַצִּיל — כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, אֲפִלּוּ בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת אִם יִצְטָרֵךְ לָהֶן.

וְלֹא אָמְרוּ שֶׁ"אֵין אוֹמְרִים לְאָדָם חֲטֵא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵרְךָ", אֶלָּא כְּשֶׁחֲבֵרוֹ פָּשַׁע בְּזֶה, וְעַל יְדֵי פְּשִׁיעָתוֹ בָּא לוֹ הָאֹנֶס אַחַר כָּךְ, כְּגוֹן שֶׁהִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר בְּשַׁבָּת וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה, שֶׁאַף שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִן הַתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא הוּא לִידֵי אִסּוּר חָמוּר מִמֶּנּוּ — אָסוּר לְאָדָם אַחֵר לִרְדּוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא חֲבֵרוֹ לִידֵי אִסּוּר חָמוּר שֶׁל אֲפִיַּת הַפַּת בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁחֲבֵרוֹ פָּשַׁע בְּמַה שֶּׁשָּׁכַח וְהִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר בְּשַׁבָּת, אֲבָל כַּאן זֶה שֶׁהַנָּכְרִים רוֹצִים לְאָנְסוֹ לָצֵאת מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל — לֹא פָשַׁע מְאוּמָה.

אֲבָל אִם אֵין רוֹצִים לְהוֹצִיאוֹ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁאוֹנְסִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה אַחַת, אֲפִלּוּ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחוּהוּ לְהַחֲזִיק דָּתוֹ — אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו שַׁבָּת בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה בִּשְׁבִיל הַצָּלָתוֹ (בֵּין הוּא בְּעַצְמוֹ בֵּין אֲחֵרִים), מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדְחוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ וְלֹא בִּשְׁבִיל הַצָּלַת עֲבֵרָה חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. אֲבָל לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּאִסּוּרֵי דִּבְרֵי סוֹפְרִים מֻתָּר (אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים), כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא פָשַׁע.

(וַאֲפִלּוּ אִם אֵין רוֹצִים לְאָנְסוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַחֶרֶת שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל בִּשְׁבִיל מִצְוַת עֲשֵׂה אֵין דּוֹחִין שְׁבוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקפ"ו).

וְכָל זֶה בְּיָחִיד, אֲבָל לְהַצִּיל רַבִּים מֵעֲבֵרָה (חָסֵר).

(עַיֵּן סוֹף סִמָּן תקפ"ו וְתרנ"ה בְּטוּרֵי זָהָב, וְצָרִיךְ עִיּוּן בִּכְהַאי גַּוְנָא):

One who has come to know on Shabbos that non-Jews have taken his daughter from his house to remove her from klal Yisrael — it is a mitzvah to set his steps on the way to strive for her rescue, and let him go out even beyond 12 mil, and even if he will need to perform a complete melachah for her rescue, and even if it is in doubt whether he will save her. For this matter is like pikuach nefesh, on account of which one desecrates Shabbos even in the doubt of rescue, since there is no greater pikuach nefesh than this — that she not depart from klal Yisrael and desecrate Shabbos all her days; and it is better to desecrate for her one Shabbos than that she desecrate many Shabbosos. For from this reason as well one desecrates Shabbos for the sake of pikuach nefesh, as the Torah said « desecrate upon him one Shabbos so that he may keep many Shabbosos. »

(And therefore, even if the daughter is a minor who is not yet obligated in mitzvos — one shall desecrate for her to save her, so that she not desecrate many Shabbosos when she grows up; for from this reason one desecrates Shabbos for the pikuach nefesh of minors.)

And if he does not wish to strive for her rescue by desecrating Shabbos — they compel him. And the same law applies if it is not his daughter but the daughter or son of another man, even though he is not his relative, and he has the ability to strive for this mitzvah — even if it is in doubt whether he will save — they compel him to strive in every way possible, even by performing complete melachos if he needs to.

And they only said 'we do not say to a person: sin so that your fellow may merit' when his fellow was negligent in this, and through his negligence the ones came upon him afterwards — for example one who placed a loaf in the oven on Shabbos and remembered before it baked, that even though it is permitted to him to remove it from the oven in order not to come himself to a more severe prohibition — it is forbidden for another person to remove it in order to prevent his fellow from coming to a more severe prohibition of baking a loaf on Shabbos, since his fellow was negligent in that he forgot and placed the loaf in the oven on Shabbos. But here, this one whom the non-Jews wish to coerce to depart from klal Yisrael — he has not been negligent in the slightest.

But if they do not wish to remove him from klal Yisrael, only to coerce him to transgress a single transgression — even avodah zarah — and afterwards they will let him keep his faith — one does not desecrate Shabbos for him by a Torah prohibition for his rescue (whether he himself or others), since Shabbos was only given to be pushed aside on account of pikuach nefesh, and not on account of saving from a more severe transgression. But to desecrate Shabbos by prohibitions mi-divrei sofrim is permitted (even by others), since he has not been negligent.

(And even if they do not wish to coerce him to avodah zarah but to transgress some other Torah mitzvas lo taasseh. But on account of a mitzvas asseh one does not push aside a shevus, as will be explained in siman 586.)

And all this is for an individual, but to rescue many from transgression — (missing).

(See end of siman 586 and 655 in the Turei Zahav; tzarich iyun in such a case):