Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman ש"ז

דִּינֵי שַׁבָּת הַתְּלוּיִים בְּדִבּוּר וּבוֹ ל"ח סְעִיפִים:

"וְדַבֵּר דָּבָר", דָּרְשׁוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חֹל, שֶׁלֹּא יֹאמַר דָּבָר פְּלוֹנִי אֶעֱשֶׂה לְמָחָר, וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּגוֹן שְׂכִירוּת וּמִקָּח וּמִמְכָּר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּבּוּר זֶה שֶׁבְּשַׁבָּת מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם לַעֲשִׂיָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמָחָר.

וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ לְמָחָר, שֶׁאֲמִירָה זוֹ מוֹעֶלֶת לַעֲשִׂיָּה שֶׁלְּמָחָר, שֶׁעַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ עוֹשֶׂה חֲבֵרוֹ לְמָחָר, וְנִמְצָא שֶׁהוּא מוֹצֵא חֲפָצָיו בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, וְאָסוּר מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ" ("וְדַבֵּר דָּבָר").

מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי לְמָחָר — אֵין לֶאֱסוֹר מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא חֲפָצָיו עַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ, שֶׁאַף אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן בְּשַׁבָּת הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן לְמָחָר — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר", שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרוֹ בְּשַׁבָּת כְּדִבּוּרוֹ בְּחֹל.

וַאֲפִלּוּ לוֹמַר מִצְוָה פְּלוֹנִית אֶעֱשֶׂה לְמָחָר — אָסוּר אִם הוּא מִצְוָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁחֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּר לְדַבֵּר בָּהֶם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְמִצְוָה בְּדִבּוּר זֶה, אֲבָל כַּאן אֵין אֲמִירָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם לַעֲשִׂיָּה שֶׁלְּמָחָר:

The laws of Shabbos which depend on speech (dibur) — and it contains 38 seifim:

« vedaber davar » — the Sages expounded: your speech on Shabbos shall not be like your speech on weekdays; one shall not say "such-and-such I will do tomorrow," even something which is not forbidden to do on Shabbos itself except mi-divrei sofrim, such as hire (sechirus), buying and selling (mekach u-memkar) and similar things — even though this speech on Shabbos is of no benefit to him for the action he will do tomorrow.

And this is not similar to one who tells his fellow to do for him tomorrow: that speech is beneficial to the action of tomorrow — through this speech his fellow will act tomorrow, and it turns out that he finds his affairs (chaftzav) on Shabbos through this speech he addresses to his fellow — and that is forbidden because of « mimetzo cheftzecha » (« vedaber davar »).

But when he says concerning himself that he will do such-and-such tomorrow — there is no basis to forbid it under « mimetzo cheftzecha », since he does not find his affairs through this speech: even had he not spoken thus on Shabbos he would be able to do so tomorrow. Nevertheless it is forbidden under « vedaber davar » — that his speech on Shabbos shall not be like his speech on a weekday.

And even to say "such-and-such a mitzvah I will do tomorrow" is forbidden if it is a mitzvah forbidden to do on Shabbos. And the Sages only said that cheftzei shamayim are permitted to speak about on Shabbos when there is a need of the mitzvah in this speech itself; but here his speech is of no benefit at all to the action of tomorrow:

וַאֲפִלּוּ בְּשִׂיחַת דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁאֵין בָּהֶם זֵכֶר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה כְּלָל — אָסוּר לְהַרְבּוֹת בָּהֶם בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּר הַשַּׁבָּת כְּדִבּוּר הַחֹל.

וּבְנֵי אָדָם שֶׁסִּפּוּר שְׁמוּעוֹת וְדִבְרֵי חִדּוּשִׁים הוּא עֹנֶג לָהֶם — מֻתָּרִים לְסַפְּרָם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ בְּחֹל. אֲבָל גַּם בְּחֹל אֵין לִבְנֵי תוֹרָה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה זוֹ, מִשּׁוּם "מוֹשַׁב לֵצִים".

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֵּג בְּרִבּוּי הַשְּׁמוּעוֹת — אָסוּר לְסַפְּרָם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהֶם חֲבֵרוֹ:

And even idle conversation in which there is no mention of doing any melachah at all — it is forbidden to engage at length in such speech on Shabbos, so that the speech of Shabbos shall not be like the speech of a weekday.

People for whom relating news and chiddushei Torah is a pleasure — it is permitted for them to relate them on Shabbos as on a weekday. But even on a weekday, bnei Torah ought not engage at length in such speech, because of « moshav letzim » (the seat of scoffers).

But one who does not take delight in an abundance of news — it is forbidden for him to relate them on Shabbos in order that his fellow take delight in them:

אָסוּר לְעַכֵּב הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַחוֹב, אֲבָל יָכוֹל לוֹמַר בְּחֹל לְשׁוֹפֵט "מַדּוּעַ לֹא עִכַּבְתָּ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה", אַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִין מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁיְּעַכְּבֶנּוּ בְּשַׁבָּתוֹת הַבָּאוֹת אִם יִזְדַּמֵּן אָז לָעִיר:

It is forbidden to detain the nochri on Shabbos on account of a debt. But one may say to a judge on a weekday: "Why did you not detain the nochri on the past Shabbos?" — even though the judge understands from his words that he wishes him to detain him on coming Shabboses, should the nochri then come to the city:

אָסוּר לְעַכֵּב נִכְסֵי רְאוּבֵן בְּיַד שִׁמְעוֹן בְּשַׁבָּת:

It is forbidden to detain the property of Reuven in the hand of Shimon on Shabbos:

אָסוּר לְסַפֵּר אֵיזֶה דָבָר שֶׁנִּזְכַּר בּוֹ צַעֲרוֹ, כְּגוֹן מִמִּיתַת אוֹהֲבוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה:

It is forbidden to relate anything which recalls one's distress to him, such as the death of his beloved and the like:

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַדִּין — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָבָר זֶה עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה אַחַר הַשַּׁבָּת.

אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא לְיִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ — יָכוֹל לוֹמַר לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ:

Anything which is forbidden to do on Shabbos by din — it is forbidden to tell a nochri to do it on Shabbos even from before the day, even if he does not need this thing until after Shabbos — for example telling him before Shabbos to hire workers for him on Shabbos so they will perform a melachah for him after Shabbos.

But a matter which is merely a chumra for the Yisrael himself — one may tell a nochri to do it on Shabbos:

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת — אָסוּר אֲפִלּוּ לִרְמוֹז לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. וְהוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר לוֹמַר לוֹ אֵיזֶה צִוּוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר בְּעִנְיָן שֶׁיָּבִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיְּקַנַּח חָטְמוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבִין שֶׁיָּסִיר הַפֶּחָם שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כִּמְצַוֵּהוּ לְהָסִיר הַפֶּחָם אֶלָּא שֶׁהוּא בְּרֶמֶז.

וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי בָּא מֵעַצְמוֹ לְהָסִיר הַפֶּחָם בְּלֹא רְמִיזַת הַיִּשְׂרָאֵל — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ אִם עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהַנֵּר הוּא שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו.

אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֵיזֶה צִוּוּי שֶׁיָּבִין מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אַחַר הַשַּׁבָּת, אוֹ לִרְמוֹז לוֹ מְלָאכָה לַעֲשׂוֹתָהּ אַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא נֶאֱסַר אֶלָּא דִבּוּר בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדַבֵּר דָּבָר".

וְאִם אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שׁוּם צִוּוּי, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לְפָנָיו אֵיזֶה דָבָר שֶׁמֵּבִין מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, כְּגוֹן נָכְרִי שֶׁהֵבִיא אִגֶּרֶת חֲתוּמָה אוֹ קְשׁוּרָה, שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְפָתְחָהּ וּלְקָרְאָהּ — יָכוֹל לוֹמַר לְהַנָּכְרִי "אֵינִי יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ כָּל זְמַן שֶׁאֵינָהּ פְּתוּחָה", וְהַנָּכְרִי פּוֹתְחָהּ מֵעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שׁוּם צִוּוּי אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז, אֶלָּא שֶׁהַנָּכְרִי מֵבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן (וּלְדַעַת עַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לְהַשְׁלִים פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלִיחוּת אִגֶּרֶת זוֹ, וּלְכָךְ אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ):

Anything which is forbidden to tell a nochri to do on Shabbos — it is also forbidden even to hint (remez) to him to do it. And likewise, it is forbidden to give him some instruction concerning a permitted matter in such a way that he will understand from it that he should perform a melachah on Shabbos — such as telling the nochri to wipe his nose so that he will understand that he must remove the burnt part atop the candle: for this is like commanding him to remove the burnt part, only by way of a hint.

And even if the nochri comes on his own to remove the burnt part without a hint from the Yisrael — one must protest, since he is acting for the Yisrael, given that the candle belongs to the Yisrael, as explained in siman 276.

But it is permitted to tell a nochri some instruction from which he will understand to do a melachah after Shabbos, or to hint a melachah to him to do after Shabbos — for only speech (dibur) was forbidden, as it says « vedaber davar ».

And if one tells him no instruction at all, but says something in front of him from which he understands to do a melachah on Shabbos — this is permitted. For example, a nochri who brought a sealed or tied letter, which the Yisrael cannot open and read — he may say to the nochri: "I cannot read it as long as it is not opened," and the nochri opens it of his own accord — since he has not addressed any instruction to him, even by hint; the nochri understands on his own that he must act so (and he acts on his own judgment to complete his task of delivering this letter, and therefore there is no need to protest):

מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי אַחַר הַשַּׁבָּת "מַדּוּעַ לֹא עָשִׂיתָ דָּבָר פְּלוֹנִי בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה", אַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִין מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ בְּשַׁבָּת הַבָּאָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר לוֹ כֵּן בְּחֹל, וְאֵין בַּאֲמִירָתוֹ זוֹ שׁוּם (רֶמֶז) צִוּוּי לַעֲשׂוֹתָהּ בְּשַׁבָּת הַבָּאָה, אֶלָּא שֶׁהַנָּכְרִי מֵבִין כֵּן מֵעַצְמוֹ.

(וְהוּא שֶׁעֲשִׂיַּת מְלָאכָה זוֹ הִיא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּכְרִי (אֵינוֹ) שְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָגִיל לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּטוֹבַת הֲנָאָה, עַיֵּן סִמָּן רמ"ד וְרנ"ב):

It is permitted to tell a nochri after Shabbos: "Why did you not do such-and-such on the past Shabbos?" — even though he understands from his words that the Yisrael wishes he had done so on the past Shabbos, and the nochri will do so on the coming Shabbos — this is of no consequence, since he says it on a weekday, and there is no (hint) command in this speech to do it on the coming Shabbos; rather the nochri understands so on his own.

(And this is when this melachah is in a manner in which one does not need to protest when one sees the nochri doing it on Shabbos — for instance when the melachah is not performed on the Yisrael's objects, and the nochri is not the Yisrael's hired servant, but is accustomed to do for him as a favor (tovat hana'ah), see siman 244 and 252):

בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִתֵּן מָעוֹת לְנָכְרִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיִּקְנֶה לוֹ חֵפֶץ פְּלוֹנִי, אִם אוֹתוֹ חֵפֶץ אֵינוֹ מָצוּי לִקְנוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֶלָּא בְּיוֹם הַשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא רָגִיל בַּעֲיָרוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם הַשּׁוּק.

(אֲבָל בְּד' וְה' מֻתָּר לִתֵּן לוֹ מָעוֹת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב).

וְאִם מָצוּי קְצָת לִקְנוֹת גַּם בִּשְׁאָר יָמִים — מֻתָּר לִתֵּן לוֹ מָעוֹת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ קְנֵה בְּשַׁבָּת, וְגַם לֹא יֹאמַר לוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד וְיִצְטָרֵךְ הַנָּכְרִי לִקְנוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב. וְכֵן הַדִּין לְעִנְיַן כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ בְּנוֹתֵן כֵּלִים לְנָכְרִי לִמְכּוֹר.

וְטוֹב שֶׁלֹּא לָדוּר כְּלָל בְּעִיר שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. וְאִם הַשּׁוּק אֵינוֹ בִּשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים — אֵין לָחוּשׁ:

In a place where the market day is on Shabbos — it is forbidden to give money to a nochri before Shabbos so that he buy for him a certain object, if that object is only available to buy in that place on the market day, as is customary in small towns: for it is as if he had explicitly told him to buy on Shabbos, which is the market day.

(But on Wednesday and Thursday it is permitted to give him the money, for the reason explained in siman 252).

And if it is somewhat available to buy also on other days — it is permitted to give him the money even on Erev Shabbos, provided that he does not tell him "buy on Shabbos," and likewise does not tell him that he is setting out on a journey immediately after Shabbos and the nochri will therefore need to buy on Shabbos — for this is like explicitly telling him to buy on Shabbos, as explained in siman 252. And so too is the law with regard to all these matters with one who gives utensils to a nochri to sell.

And it is good not to dwell at all in a city where the market day is on Shabbos, for it is impossible that he shall not sin. And if the market is not in the Jewish quarter — there is no concern:

מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת "הֵילָךְ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וּקְנֵה בָּהֶם לְעַצְמְךָ חֵפֶץ פְּלוֹנִי לְמָחָר בְּיוֹם הַשּׁוּק, וַאֲנִי אֶחֱזוֹר וְאֶקָּחֶנּוּ מִמְּךָ אַחַר הַשַּׁבָּת בְּפֵרְעוֹן חוֹב מָעוֹת אֵלּוּ וְאֶתֵּן לְךָ רֶוַח":

It is permitted to tell a nochri on Erev Shabbos: "Take this money as a loan and buy with it for yourself such-and-such an object tomorrow on market day, and I will come back and take it from you after Shabbos in payment of the debt of this money, and I will give you a profit":

מִי שֶׁשָּׂכַר לוֹ נָכְרִי בְּקַבְּלָנוּת לְהוֹלִיךְ סְחוֹרָתוֹ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וּבָא הַנָּכְרִי וְלָקַח הַסְּחוֹרָה מִבֵּית יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו — רָאוּי לְקָנְסוֹ בְּמָמוֹן לְפִי עָשְׁרוֹ, אוֹ בְּמַלְקוּת כְּפִי רְאוֹת עֵינֵי בֵּית דִּין אִם אֵין לוֹ מָמוֹן.

וְאִם טָעָה שֶׁסָּבַר שֶׁמֻּתָּר — אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְנֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג.

וְאִם לָקַח הַסְּחוֹרָה מִבֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלִיג מִן הָעִיר בְּשַׁבָּת — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

One who hired a nochri be-kablanus (as a contractor) to transport his merchandise to a certain place, and the nochri came and took the merchandise from the Yisrael's house on Shabbos — even though there is here no prohibition except on account of mar'is ha'ayin (appearance) as explained in siman 246 — it is fitting to fine him monetarily according to his wealth, or by flogging according to what the Beis Din sees fit, if he has no money.

And if he erred and thought it was permitted — they do not fine him, and he is believed to say that he acted be-shogeg.

And if he took the merchandise from his house while it was still day, even if he sets out from the city on Shabbos — it is permitted, as explained there:

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה וְאֵינוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת — מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מִקְצָת חֹלִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כּוֹלֵל אֶת כָּל הַגּוּף וְלֹא סַכָּנַת אֵבֶר. אוֹ לְצֹרֶךְ מִצְוָה — אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי לַעֲלוֹת בָּאִילָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּדֵי לְהָבִיא מִשָּׁם שׁוֹפָר לִתְקוֹעַ בּוֹ. אוֹ לוֹמַר לוֹ שֶׁיָּבִיא לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרוּב (אוֹ דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית, עַיֵּן בְּמַה שֶּׁיִּתְבָּאֵר סִמָּן שכ"ה), כְּדֵי לְהַרְחִיץ בָּהֶם הַמִּצְטַעֵר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַדִּין בִּמְקוֹם הֶפְסֵד לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת, כְּגוֹן לְטַלְטֵל עַל יְדֵי נָכְרִי סְחוֹרָה מֻקְצָה הַנִּפְסֶדֶת עַל יְדֵי גְשָׁמִים (וַאֲפִלּוּ לַהֲבִיאָהּ לַבַּיִת דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית אִם אִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר). וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל (וְהוּא הַדִּין לְצֹרֶךְ גָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ שָׁם הֶפְסֵד).

וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, אֲבָל דָּבָר שֶׁמְּשַׁנֶּה בַּעֲשִׂיָּתוֹ מִדֶּרֶךְ הַחֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שְׁבוּת גָּמוּר — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם צַעַר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַדִּין בִּמְקוֹם הֶפְסֵד. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל (עַיֵּן סִמָּן של"ו):

Something which is not a melachah and is not forbidden to do on Shabbos except as a shevus — it is permitted for a Yisrael to tell a nochri to do it on Shabbos. And this on condition that there be some sickness, even if it does not encompass the whole body and is not danger to a limb. Or for the need of a mitzvah — a Yisrael tells a nochri to climb a tree on Rosh Hashanah in order to bring a shofar from there to sound. Or to tell him to bring hot water on Shabbos from one courtyard to another between which there is no eruv (or via a karmelis, see what will be explained in siman 325), in order to bathe one who is in distress.

And there are those who say that the same applies in a case of loss (mekom hefsed): they did not decree against shevus — for example, having a nochri move muktzeh merchandise that will be ruined by rain (and even bringing it home through a karmelis if it is impossible otherwise). And one may rely on their words in a case of great loss (and so too for a great need, even if loss is not relevant there).

And all this is when the nochri does it on Shabbos in the manner he does it on a weekday; but something which one does in an altered manner from the weekday (be-shinui), even if it is a full shevus — it is permitted to do it even by means of a Yisrael in a place of pain, as will be explained in siman 328. And there are those who say that the same applies in a place of loss. And one may rely on their words in a case of great loss (see siman 336):

אָסוּר לְאָדָם לַחְשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו בְּפִיו בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, בֵּין חֶשְׁבּוֹן הֶעָתִיד לִהְיוֹת, בֵּין חֶשְׁבּוֹן שֶׁעָבַר כְּבָר, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לוֹ עֲדַיִן לֵידַע אוֹתוֹ, כְּגוֹן כָּךְ וְכָךְ הוֹצֵאתִי עַל בִּנְיָן פְּלוֹנִי לִשְׂכַר הַפּוֹעֲלִים, וַעֲדַיִן נִשְׁאָר בְּיָדוֹ מִשְּׂכַר הַפּוֹעֲלִים שֶׁצָּרִיךְ לֵידַע מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לָהֶם עֲדַיִן, וַאֲפִלּוּ אִם לְפִי חֶשְׁבּוֹן לֹא יַגִּיעַ לָהֶם כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו קֹדֶם הַחֶשְׁבּוֹן זֶה מִסְתַּפֵּק לוֹ שֶׁמָּא מַגִּיעַ לָהֶם כְּלוּם — הֲרֵי זֶה חֶשְׁבּוֹן הַצָּרִיךְ לוֹ, וְיֵשׁ לִגְזוֹר שֶׁמָּא יִכְתְּבֶנּוּ לְזִכָּרוֹן.

אֲבָל אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁאֵין מַגִּיעַ לָהֶם כְּלוּם מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה חֶשְׁבּוֹן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל, וּמֻתָּר לְחַשְּׁבוֹ בְּשַׁבָּת. וְכֵן כַּמָּה סְאִים תְּבוּאָה הָיָה לָנוּ בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, כַּמָּה דִינָרִים הוֹצִיא בְּחַתְנוּת בְּנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ, שֶׁהֵם בִּכְלַל שִׂיחָה בְּטֵלָה, הַמְחַשֵּׁב אוֹתָם בְּשַׁבָּת — כִּמְחַשֵּׁב אוֹתָם בְּחֹל, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בָּהֶם, שֶׁאָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

It is forbidden for a person to reckon his cheshbonos (accounts) verbally on Shabbos, decreed lest he write — whether a future calculation or one that has already passed, but which he still needs to know. For example: "such-and-such I spent on a certain building for workers' wages, and there still remains in my hand from the workers' wages — I need to know what I have given them in order to know what is still owed to them"; and even if according to the calculation nothing is owed to them, nevertheless now, before the calculation, he is in doubt whether anything is still owed to them — this is a calculation that he needs, and there is reason to decree lest he write it down as a reminder.

But if it is known to him that nothing is owed to them from his side — this is a calculation he does not need at all, and it is permitted to make it on Shabbos. So too: "How many se'ah of grain did we have in such-and-such a year," "how many dinars did he spend at his son's wedding," and similar things — which are included in sichah betelah (idle speech): one who calculates them on Shabbos is like one who calculates them on a weekday, provided he does not engage at length in them — for it is forbidden to engage at length in idle conversation on Shabbos, as explained above:

מֻתָּר לוֹמַר לְפוֹעֵל "הֲנִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁתּוּכַל לַעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב"? אַף עַל פִּי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָעֶרֶב לְשָׂכְרוֹ לִמְלָאכָה, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱסַר אֶלָּא דִּבּוּר מְפֹרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדַבֵּר דָּבָר", דִּבּוּר — אָסוּר, הִרְהוּר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמֵּבִין מִתּוֹךְ דְּבָרָיו — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

אֲבָל לֹא יֹאמַר "הֱיֵה נָכוֹן עִמִּי לָעֶרֶב", שֶׁזֶּהוּ כִּמְדַבֵּר בְּפֵרוּשׁ שֶׁרוֹצֶה לְשָׂכְרוֹ:

It is permitted to say to a worker: "Does it appear in your eyes that you can come with me in the evening?" — even though he understands from this that the Yisrael needs to hire him in the evening for a melachah — because only explicit speech (dibur meforash) is forbidden, as it says « vedaber davar »: dibur — forbidden; hirhur (thought), namely what is understood from the words — that is permitted.

But he shall not say "Be ready with me in the evening," because this is like speaking explicitly that he wishes to hire him:

לֹא אָסְרוּ לְדַבֵּר בַּחֲפָצָיו בְּשַׁבָּת, אֶלָּא בַּחֲפָצִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹתָם בְּשַׁבָּת וְאִי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹתָם בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ אֵין הָאִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּגוֹן לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ אוֹ לוֹמַר עַל עַצְמוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁיָּבִיא לְמָחָר פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הָעִיר הַמְעֹרֶבֶת, מִכָּל מָקוֹם טִלְטוּל מֻקְצֶה אֵין צַד הֶתֵּר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת (כְּשֶׁצָּרִיךְ לְגוּף הַמֻּקְצֶה, עַיֵּן סִמָּן רע"ו).

אֲבָל אִם יוּכַל לְהַמְצִיא צַד הֶתֵּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת אוֹתָהּ מְלָאכָה עַצְמָהּ שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לוֹמַר בְּשַׁבָּת עַל עַצְמוֹ אוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה אַחַר הַשַּׁבָּת (רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן שְׂכִירוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ו), אֲפִלּוּ אִם עַכְשָׁו אֵין שָׁם אוֹתוֹ צַד הֶתֵּר. כֵּיצַד? אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ "לִכְרָךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר, לֵךְ עִמִּי", מִפְּנֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְצִיא צַד הֶתֵּר בְּשַׁבָּת אִלּוּ הָיָה שָׁם בֻּרְגָּנִין אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין שָׁם בֻּרְגָּנִין.

(מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן אִסּוּר דִּבּוּר בַּחֲפָצָיו הוּא מַה שֶּׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים הַיּוֹם, וְלֹא נֶאֱסַר אֶלָּא לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים שֶׁאִסּוּרָם נִתְלֶה בְּגוּפָם, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאִסּוּרָם נִתְלֶה בְּדָבָר אַחֵר וְאִלּוּלֵי אוֹתוֹ דָבָר הָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בְּעַצְמָם מֻתָּרִים בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם בְּדִבּוּר לַעֲשׂוֹתָם אַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ מִתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ דָבָר הַגּוֹרֵם לָהֶם הָאִסּוּר, אֶלָּא בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהָיָה לָהֶם הֶתֵּר מֵחֲמַת עַצְמָם אִלּוּלֵי אוֹתוֹ דָבָר הַגּוֹרֵם לָהֶם הָאִסּוּר. לְפִיכָךְ, גַּבֵּי אִסּוּר חוּץ לַתְּחוּם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ צַד הֶתֵּר עַל יְדֵי בֻּרְגָּנִין — נִמְצָא שֶׁאֵין הָאִסּוּר בְּהִלּוּךְ מֵחֲמַת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הִלּוּךְ עַצְמוֹ מֻתָּר כְּשֶׁיֵּשׁ בֻּרְגָּנִין, אֶלָּא הָאִסּוּר בְּהִלּוּךְ הוּא מֵחֲמַת מְנִיעַת הַדִּיּוּרִין עַל הַדֶּרֶךְ, וְהוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא שֶׁיֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא שֶׁיֵּלֵךְ בִּמְנִיעַת הַדִּיּוּרִין, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה[)].

וְאֵין הֶתֵּר אֶלָּא בְּלָשׁוֹן זֶה: "אֲנִי הוֹלֵךְ, לֵךְ עִמִּי", אֲבָל לֹא יֹאמַר בְלָשׁוֹן שֶׁמַּשְׁמָעוֹ הֲלִיכָה בְּקָרוֹן (שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז פָארִי"ן), שֶׁהֲרֵי לְזֶה אֵין בֻּרְגָּנִין מוֹעִילִים:

They did not forbid speaking about one's affairs on Shabbos except concerning affairs which are forbidden to do on Shabbos and for which there is no way in the world to do them on Shabbos — even if the prohibition is only mi-divrei sofrim. For example, telling one's fellow or oneself on Shabbos that he will bring tomorrow muktzeh fruits into his house, even though they are today within the techum and even within a city that has an eruv: nevertheless moving muktzeh — there is no way in the world to do it on Shabbos (when he needs the muktzeh itself, see siman 276).

But if it is possible to find a way to do on Shabbos the very melachah that he wishes to do after Shabbos — it is permitted to say on Shabbos concerning himself or to his fellow that he will do it after Shabbos (only let him be careful not to mention sechirus terminology, as explained in siman 306), even if that way of permission is not actually present now. How? A person says to his fellow: "I am going to such-and-such a city tomorrow, come with me," because it would be possible on Shabbos if there were burganin there, even if there are none now.

(Because the meaning of the prohibition of speaking about one's affairs is occupying himself on Shabbos with things forbidden today; and they only forbade occupying oneself with things whose prohibition is intrinsic to them. But things whose prohibition depends on something extrinsic, and without that thing these matters themselves would be permitted on Shabbos — it is permitted to occupy oneself with them in speech to do them after Shabbos, for he is not occupied with that which causes them the prohibition, but with those very things which would be permitted of themselves were it not for that which causes them the prohibition. Therefore, with regard to the prohibition of going outside the techum, since there is a permitted way through burganin — it turns out that the prohibition in walking is not intrinsic, for that very walking is permitted when there are burganin; rather, the prohibition in walking is on account of the absence of dwellings along the way, and he speaks only about going on the way and not about going in the absence of dwellings. And so every similar case.)

And the permission is only in this language: "I am going, come with me," but he shall not use language implying travel by wagon (which in Ashkenazi tongue is called faren), because for this burganin are of no help:

וְכָל זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר עַל עַצְמוֹ אוֹ לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, אֲבָל לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת — אָסוּר אַף אִם יוּכַל לְהַמְצִיא צַד הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו אֵין שָׁם אוֹתוֹ צַד הֶתֵּר.

אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם צַד הֶתֵּר בֶּאֱמֶת שֶׁיּוּכַל הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בְּהֶתֵּר אוֹתוֹ דָבָר עַצְמוֹ שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּאִסּוּר — יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר לְנָכְרִי סְתָם בְּלָשׁוֹן שֶׁאֵין מֻזְכָּר בּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּאִסּוּר וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ בְּאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו.

אֲבָל אִם אֵין שָׁם צַד הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָבָר עַצְמוֹ שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ צַד וְדֶרֶךְ שֶׁיּוּכַל הַיִּשְׂרָאֵל לְהַגִּיעַ לְאוֹתוֹ דָבָר שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לוֹ בְּלִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה שֶׁהַנָּכְרִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ דָבָר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לְנָכְרִי לְהָבִיא לוֹ מַיִם לִשְׁתּוֹת מִן הַנָּהָר אַף עַל פִּי שֶׁיּוּכַל הַיִּשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ לְנָהָר וְלִשְׁתּוֹת שָׁם — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לְהַתִּיר הָאֲמִירָה לְנָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה:

And all this is when he speaks concerning himself or his fellow to do after Shabbos; but to tell a nochri to do on Shabbos — is forbidden, even if it is possible to find a way of permission for the Yisrael to do it, since at this moment that way of permission is not in place.

But if there is actually a way of permission by which the Yisrael could do in permitted fashion the very thing the nochri does in forbidden fashion — there are those who permit telling the nochri in an indirect way that does not explicitly mention that he should act in forbidden fashion, and the nochri acts on his own in forbidden fashion, as explained in siman 276.

But if there is no way of permission for the Yisrael to do the very thing the nochri does for him — even though there is a way and a means by which the Yisrael could arrive at that thing which the nochri does for him without performing the melachah that the nochri must do in that thing until it reaches the Yisrael — for example telling the nochri to bring him water to drink from the river, even though the Yisrael himself could go to the river and drink there — this is of no use to permit the amira to a nochri, as will be explained in siman 325:

מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ "שְׁמוֹר לִי פֵּרוֹתַי שֶׁבִּתְחוּמְךָ, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ פֵּרוֹתֶיךָ שֶׁבִּתְחוּמִי". וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ לֵילֵךְ וְלִשְׁמוֹר פֵּרוֹתָיו שֶׁבִּתְחוּם חֲבֵרוֹ — אֵין אִסּוּר בַּאֲמִירָתוֹ לַחֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁלַּחֲבֵרוֹ מֻתָּר הוּא, וְגַם לוֹ יֵשׁ הֶתֵּר עַל יְדֵי בֻּרְגָּנִין:

It is permitted to say to one's fellow: "Watch over my fruits in your techum, and I will watch over your fruits in my techum." And although it is forbidden for him to go and watch his own fruits in his fellow's techum — there is no prohibition in his saying this to his fellow, since for his fellow it is permitted, and he himself also has a permitted way through burganin:

הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת — לֹא יֹאמַר לוֹ "הַלְוֵני" אֶלָּא "הַשְׁאִילֵנִי", שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַהַלְוָאָה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה, וְאֵין חוֹזֶרֶת בְּעֵין, אֶלָּא פּוֹרֵעַ לוֹ בְּדָבָר אַחֵר כְּמוֹתָהּ, וְאֵין דֶּרֶךְ לִלְווֹת כְּדֵי לִפְרוֹעַ לְאַלְתַּר אֶלָּא לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים סְתָם הַלְוָאָה שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאִם כֵּן יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִכְתּוֹב הַמִּלְוֶה עַל פִּנְקָסוֹ כָּךְ וְכָךְ הִלְוֵיתִי לִפְלוֹנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְתָבְעוֹ בְּסוֹף שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל הַמַּשְׁאִיל אֶת חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ מִיָּד, שֶׁהַשְּׁאֵלָה הִיא חוֹזֶרֶת בְּעֵין, וְאִם כֵּן אֵין לָחוּשׁ לְשִׁכְחָה, וּלְכָךְ אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יָבֹא לִכְתּוֹב.

וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת, שֶׁאֵינָן חוֹזְרִים בְּעֵין, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר לוֹ לְשׁוֹן שְׁאֵלָה — הֲרֵי נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת שֶׁיּוּכַל לִתְבּוֹעַ מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר כְּדִין הַשְּׁאֵלָה.

וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לֹוִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה — כָּךְ אֵין פּוֹרְעִין אֶלָּא בִּלְשׁוֹן חֲזָרָה.

בִּלְשׁוֹן לַעַז שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין "הַלְוֵנִי" לְ"הַשְׁאִילֵנִי" — לֹא יֹאמַר לְשׁוֹן שְׁאֵלָה, אֶלָּא יֹאמַר "תֵּן לִי", וְיָכוֹל לְסַיֵּם גַּם כֵּן "וְאַחֲזִיר וְאֶתֵּן לָךְ":

One who borrows something from his fellow on Shabbos — shall not say to him "halvéni" (lend me on credit) but "hash'iléni" (lend me on use / loan to me an object), because the malveh (creditor) cannot demand of his fellow in less than thirty days, since a halva'ah is given for spending (and is not returned in specie but is repaid with something similar), and it is not customary to borrow in order to repay immediately but rather after a long time — and the Sages assessed a standard halva'ah at thirty days. Accordingly there is reason to fear that the lender will write down on his pinkas (ledger): "I lent so-and-so such-and-such," so as not to forget to demand it back at the end of thirty days. But one who lends on loan (mash'il) can demand back immediately, for the she'ela returns in specie, and so there is no concern of forgetting — and therefore there is no concern that he will come to write.

And even if he asks from his fellow jugs of wine or jugs of oil, and likewise a woman from her fellow loaves — which do not return in specie — nevertheless, since he addresses him in language of she'ela, he is thereby granting him permission to demand from him immediately as per the law of she'ela.

And just as one does not borrow on Shabbos except in language of she'ela — so too one does not repay except in language of return (hazara).

In a vernacular language where there is no distinction between "halvéni" and "hash'iléni" — let him not say she'ela language, but rather say "give me," and he may also conclude "and I will return and give to you":

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁסְּתָם הַלְוָאָה יָכוֹל לְתָבְעוֹ לְאַלְתַּר — רַשַּׁאי לוֹמַר "הַלְוֵנִי":

In a place where the custom is that a standard halva'ah may be demanded immediately — one is permitted to say "halvéni":

הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵין הַלָּה מַאֲמִינוֹ — יָכוֹל לְהַנִּיחַ מַשְׁכּוֹן אֶצְלוֹ, וְיַנִּיחֶנּוּ בִּסְתָם, וְלֹא יֹאמַר לוֹ "הֵילָךְ מַשְׁכּוֹן", שֶׁזֶּהוּ כְּמַעֲשֵׂה חֹל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשׁוֹאֵל מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁהֵם צֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, לָכֵן הִתִּירוּ לְהַנִּיחַ מַשְׁכּוֹן כְּשֶׁאֵין הַלָּה מַאֲמִינוֹ, אֲבָל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — אָסוּר לְהַנִּיחַ מַשְׁכּוֹן כְּלָל (מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמַקְנֶה קִנְיָן בְּשַׁבָּת, עַיֵּן סִמָּן ש"ו):

One who borrows from his fellow on Shabbos and the other does not trust him — he may leave a pledge (mashkon) with him, and shall place it without speaking, and not say to him "here is a pledge," for this is like a weekday practice.

In what case is this said? Of one who is borrowing kinds of food and drink which are needs of Shabbos; therefore they permitted leaving a pledge when the other does not trust him. But for that which is not for the needs of Shabbos — it is forbidden to leave a pledge at all (because it resembles transferring an acquisition (kinyan) on Shabbos, see siman 306):

שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, דְּהַיְנוּ שִׁטְרֵי חוֹבוֹת וּמִקָּח וּמִמְכָּר וּמַשְׁכָּנוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם מֵחֲפָצִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִקְרוֹתָם בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ". וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה אָסוּר.

וְלֹא אָמְרוּ שֶׁדִּבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מֻתָּר, אֶלָּא כְּשֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר שֶׁמְּהַרְהֵר בַּחֲפָצִים הָאֲסוּרִים, אֲבָל כַּאן שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁמְּהַרְהֵר בַּחֲפָצִים הָאֲסוּרִים הַכְּתוּבִים בַּשְּׁטָר — הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אִסּוּר "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", כְּמוֹ שֶׁבִּכְלַל זֶה הַמְטַיֵּל בְּשָׂדֵהוּ לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה, שֶׁאַף שֶׁהַטִּיּוּל בַּשָּׂדֶה דָּבָר הַמֻּתָּר הוּא מִצַּד עַצְמוֹ, וְגַם הַהִרְהוּר בְּצָרְכֵי שָׂדֵהוּ דָּבָר הַמֻּתָּר הוּא, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁמְּטַיֵּל שָׁם בִּשְׁבִיל כָּךְ — אָסוּר מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ו:

Shitrei hedyotos (ordinary documents) — namely, bills of debt, of sale and purchase, of pledges and accounts (cheshbonos), and all similar things from the affairs forbidden to do on Shabbos — it is forbidden to read them on Shabbos because of « mimetzo cheftzecha ». And even merely to examine them without reading is forbidden.

And they only said that speech is forbidden and hirhur is permitted when the matter is not manifest that he is thinking of forbidden affairs; but here, where it is manifest to all that he is thinking of the forbidden affairs written in the document — this is included in the prohibition of « mimetzo cheftzecha », just as is included one who walks in his field to see what it needs: even though walking in a field is in itself a permitted thing, and even thinking about the needs of his field is a permitted thing, nevertheless, since it is manifest to all that he walks there for that purpose — it is forbidden because of « mimetzo cheftzecha », as explained in siman 306:

וְגָזְרוּ עַל כָּל כְּתָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מֵחֲפָצִים הָאֲסוּרִים שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בְּלֹא קְרִיאָה אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְרָא אוֹ יְעַיֵּן בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים וְהֵכִין לָהֶם מִינֵי מְגָדִים וְכָתַב בִּכְתָב מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֶת שְׁמוֹת הָאוֹרְחִים שֶׁזִּמֵּן שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְקָרְאָם אֵלָיו בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁכָּתַב שְׁמוֹת הַמִּינִים שֶׁהֵכִין לָהֶם — אָסוּר לִקְרוֹת בִּכְתָב זֶה בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בְּלֹא קְרִיאָה אָסוּר.

וַאֲפִלּוּ אִם הַשֵּׁמוֹת חֲקוּקִים בַּטַּבְלָא אוֹ פִּנְקָס וְלֹא כְתוּבִים — אָסוּר, שֶׁמָּא יִטְעוּ לְהַתִּיר אַף בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁהַטַּבְלָא וּפִנְקָס מִתְחַלְּפִים בִּשְׁטָר.

אֲבָל אִם חֲקוּקִים בַּכֹּתֶל — מֻתָּר לִקְרוֹתָם בְּשַׁבָּת, שֶׁחֲקִיקַת הַכֹּתֶל אֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּשְׁטָר. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ חֲקוּקִים חֲקִיקָה שׁוֹקַעַת, אֲבָל אִם הֵם בּוֹלְטִין — אָסוּר אֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹק מִן הָאוֹרְחִים, שֶׁיִּרְאֶה שֶׁלֹּא הֵכִין לָהֶם כָּל צָרְכָּם וְיִתְחָרֵט שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, וְיִגְרוֹד וְיַעֲבִיר שְׁמוֹתָם הַבּוֹלְטִים מִן הַכֹּתֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָאֵם הַשַּׁמָּשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן חֲקִיקָה שׁוֹקַעַת שֶׁאֵינָהּ נוֹחָה לִמְחוֹק, וּבְתוֹךְ כָּךְ יִזְכּוֹר שֶׁהוּא שַׁבָּת וְלֹא יִמְחוֹק.

וַאֲפִלּוּ אִם חֲקִיקָה הַבּוֹלֶטֶת הוּא גָבוֹהַּ הַרְבֵּה בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁם לִמְחוֹק — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים בִּגְזֵרָתָם בֵּין גָּבוֹהַּ לְנָמוּךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ער"ה.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם כָּתַב בִּכְתָב עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל, שֶׁאָסוּר גַּם מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁהַכְּתִיבָה שֶׁבַּכֹּתֶל מִתְחַלֶּפֶת בִּכְתִיבָה שֶׁבִּשְׁטָר:

And they decreed concerning every writing, even one in which there is nothing of the forbidden affairs, not to read in it on Shabbos — and even examining without reading is forbidden — by decree lest one read or examine shitrei hedyotos. Therefore, one who has invited guests and has prepared for them various delicacies and has written on Erev Shabbos the names of the invited guests so that he will not forget to summon them on Shabbos, or has written the names of the courses he prepared for them — it is forbidden to read in this writing on Shabbos. And even examining without reading is forbidden.

And even if the names are engraved on a tablet (tavla) or notebook (pinkas) and not written — it is forbidden, lest they err and permit even shitrei hedyotos, for the tablet and the pinkas are interchangeable with a document.

But if they are engraved in the wall — it is permitted to read them on Shabbos, for engraving in a wall is not interchangeable with a document. And this on condition that they be engraved with sunken engraving; but if they are in relief — it is forbidden even to examine them, by decree lest he erase from the list of guests, when he sees that he has not prepared their full needs and regrets having invited more guests than is fitting; he would then scrape and remove their names protruding from the wall, so that the shamash will not call them — which is not the case with sunken engraving, which is not easy to erase; in the meanwhile he will remember that it is Shabbos and not erase.

And even if the relief engraving is high up at the top of the wall, where he cannot reach to erase — it is forbidden, because the Sages did not distinguish in their decree between high and low, as explained in siman 275.

And needless to say, if he has written in writing on the top of the wall — it is also forbidden by decree lest he read shitrei hedyotos, for the writing on the wall is interchangeable with the writing on a document:

עַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁהַשַּׁמָּשׁ קוֹרֵא לַסְּעֻדָּה מִתּוֹךְ הַכְּתָב שֶׁכְּתוּבִים בּוֹ שְׁמוֹת הַמְזֻמָּנִים לַסְּעֻדָּה. וְיֵשׁ שֶׁלִּמֵּד זְכוּת עַל הַמִּנְהָג, לְפִי שֶׁאֵין נוֹהֲגִין כָּךְ אֶלָּא בִּסְעֻדַּת מִצְוָה, וּלְצֹרֶךְ מִצְוָה אֵין לִגְזוֹר מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁהֲרֵי אִסּוּר הַקְּרִיאָה בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", וְאִסּוּר "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ" לֹא שַׁיָּךְ בִּדְבַר מִצְוָה, שֶׁחֶפְצֵי שָׁמַיִם הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתָם — מֻתָּר לְדַבֵּר בָּם, וְלֹא גָזְרוּ בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם שֶׁמָּא יִטְעוּ לְהַתִּיר גַּם חֶפְצֵי הֶדְיוֹט, אִם כֵּן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לִגְזוֹר בִּדְבַר מִצְוָה בַּחֲפָצִים הַמֻּתָּרִים שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת וְיַעֲבוֹר עַל אִסּוּר "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ".

וְאֵין לֶאֱסוֹר כַּאן מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹק, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה לֹא שַׁיָּךְ לִגְזוֹר אֶלָּא בְּבַעַל הַסְּעֻדָּה עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹק וְלִגְרוֹעַ מִנְיַן הַקְּרוּאִים, אֲבָל הַשַּׁמָּשׁ אֵין בְּיָדוֹ לִגְרוֹעַ, וְאֵין לֶאֱסוֹר בּוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת אִם אֵינָהּ סְעֻדַּת מִצְוָה.

(וְלֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לִמְנוֹת הָאוֹרְחִים מִתּוֹךְ הַכְּתָב אֶלָּא לְבַעַל הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹק, שֶׁגְּזֵרָה זוֹ גָּזְרוּ אַף בִּמְקוֹם הַכְנָסַת אוֹרְחִים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִצְוָה גְדוֹלָה, וְלֹא אָסְרוּ בַּחֲקוּקִים עַל הַטַּבְלָא וּפִנְקָס מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת אֶלָּא בְּאוֹרְחִים שֶׁאֵינָן מֵעִיר אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁזִּמֵּן אֵלָיו אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ מִבְּנֵי עִירוֹ לִסְעֻדַּת מְרֵעוּת שֶׁאֵינוֹ סְעֻדַּת מִצְוָה, עַיֵּן סִמָּן של"ג):

Nowadays it has become the custom for the shamash to summon to the meal from the writing in which are written the names of those invited to the meal. And some have justified the custom, for they only act so for a seudas mitzvah, and for the need of a mitzvah there is no basis to decree lest he read shitrei hedyotos. For the prohibition of reading shitrei hedyotos is only because of « mimetzo cheftzecha », and the prohibition of « mimetzo cheftzecha » does not apply to a matter of mitzvah — since cheftzei shamayim that are forbidden to do on Shabbos are permitted to speak about, and they did not decree concerning cheftzei shamayim lest one err to permit also cheftzei hedyot; if so, all the more so there is no basis to decree on a matter of mitzvah concerning permitted articles lest one read shitrei hedyotos and transgress the prohibition of « mimetzo cheftzecha ».

And there is no basis to forbid here on account of the decree lest he erase, for this only applies to the master of the meal himself who has the power to erase and to diminish the number of guests; but the shamash does not have the power to diminish, and there is nothing to forbid in his case except on account of lest he read shitrei hedyotos if it is not a seudas mitzvah.

(And the Sages only forbade counting the guests from the writing for the baal habayis himself, by decree lest he erase, which decree they decreed even in the place of hachnasas orchim, even though it is a great mitzvah; and they only forbade engravings on a tavla and pinkas by decree lest one read shitrei hedyotos in the case of guests who are not from another city, but who are invited as a band of close friends from his own city for a friendly meal which is not a seudas mitzvah, see siman 333):

וְכֵן מַה שֶּׁנָּהֲגוּ שֶׁהַשַּׁמָּשׁ קוֹרֵא הַסְכָּמוֹת אוֹ חֲרָמוֹת מִתּוֹךְ הַכְּתָב — אֵין לֶאֱסוֹר מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם צָרְכֵי רַבִּים, וְצָרְכֵי רַבִּים דִּינָם כִּדְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ו.

(וְכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַזְכִּיר נְשָׁמוֹת מִתּוֹךְ הַכְּתָב הוּא כִּדְבַר מִצְוָה, שֶׁנּוֹדְרִין לִצְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָם, עַיֵּן סִמָּן ש"ו):

Likewise, what they were accustomed to — that the shamash reads haskamos (agreements) or charamos (bans) from the writing — there is no basis to forbid by decree lest one read shitrei hedyotos, since these are tzarchei rabbim (the needs of the community), and the needs of the community have the status of a matter of mitzvah, as explained in siman 306.

(And so too what is customary, to mention souls (hazkaras neshamos) from the writing, has the status of a matter of mitzvah, since one pledges to tzedakah on behalf of the mention of their souls, see siman 306):

אִגְּרוֹת שֶׁל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם — אָסוּר לִקְרוֹתָן, וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת.

(וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּאִגְּרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת לִמְצוֹא חֵפֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵחֲפָצִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָם בְּשַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ לִגְזוֹר בָּהֶן מִשּׁוּם חֲפָצִים הָאֲסוּרִים).

וְיֵשׁ מַתִּירִין לִקְרוֹת אִגֶּרֶת הַשְּׁלוּחָה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ, כִּי שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְגוּפוֹ, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ הַגּוּף אֶלָּא צֹרֶךְ מָמוֹנוֹ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים.

וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִקְרָא בָּהּ בְּפִיו, אֶלָּא יְעַיֵּן בְּלֹא קְרִיאָה, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמֵּקֵל בְּעִיּוּן בְּלֹא קְרִיאָה אַף בִּכְתָבִים הָאֲסוּרִים לִקְרוֹתָם לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Letters of greeting (she'ilas shalom) — it is forbidden to read them, and even to examine them without reading, by decree on account of shitrei hedyotos.

(And needless to say concerning letters sent in order to find a certain matter, even though it is of affairs permitted to do on Shabbos, since there is basis to decree concerning them on account of forbidden affairs.)

And some permit reading a letter sent to him whose contents he does not know, since perhaps it contains a matter he needs for his very person (gufo), and it does not resemble shitrei hedyotos which have no need for the body but only a need for money. And one may rely on their words to be lenient in divrei sofrim.

Nevertheless, he shall not read it aloud, but examine without reading, since there is one who is lenient regarding examining without reading even in writings which are forbidden to read according to all opinions:

מֻתָּר לְטַלְטֵל הָאִגֶּרֶת בְּשַׁבָּת, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם מֻקְצֶה אַף אִם אֵינָהּ רְאוּיָה בְּשַׁבָּת לְעִקַּר הֲנָאָתָהּ, דְּהַיְנוּ לִקְרוֹתָהּ, כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין בָּהּ צֹרֶךְ הַגּוּף שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהּ, מִכָּל מָקוֹם רְאוּיָה הִיא לַהֲנָאָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְאַף אִם הוּבְאָה מִחוּץ לַתְּחוּם בְּשַׁבָּת — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקט"ו.

וְאַף זֶה שֶׁהוּבְאָה אֵלָיו מִחוּץ לַתְּחוּם — מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בְּעִקַּר הֲנָאָתָהּ, דְּהַיְנוּ לִקְרוֹתָהּ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר דָּבָר הַבָּא מִחוּץ לַתְּחוּם שֶׁאָסוּר לְזֶה שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁהַטַּעַם הוּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר לְנָכְרִי שֶׁיָּבִיא לוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, אֲבָל בְּאִגֶּרֶת לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, וְעוֹד שֶׁאִגֶּרֶת זוֹ לֹא הוּבְאָה בִּשְׁבִילוֹ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הַשּׁוֹלֵחַ שְׁלָחָהּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ שֶׁשְּׁלוּחָה אֵלָיו.

(וְאַף אִם שְׁלָחָהּ בִּשְׁבִילוֹ, מִכָּל מָקוֹם נָכְרִי הַמְּבִיאָהּ בְּשַׁבָּת מִחוּץ לַתְּחוּם מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹלֵחַ, וְלֹא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁשְּׁלוּחָה אֵלָיו. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁשִּׁגֵּר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי וְנִתְעַכֵּב וֶהֱבִיאָם בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲסוּרִים לְמִי שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקט"ו, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל זֶה שֶׁמּוֹלִיךְ אֵלָיו הוּא יֹאכַל בְּשַׁבָּת פֵּרוֹת הַלָּלוּ וּלְכָךְ הוּא מוֹלִיכֵם לוֹ, אִם כֵּן הוּא מִתְכַּוֵּן בַּהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם בִּשְׁבִיל הֲנָאַת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה, וּמִטַּעַם זֶה אַף אִם הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקט"ו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאִגֶּרֶת, שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהִיא שְׁלוּחָה אֵלָיו נֶהֱנֶה בְּשַׁבָּת מִגּוּף הָאִגֶּרֶת, וְאֵין הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם אֶלָּא לְמַלֹּאת רְצוֹן הַיִּשְׂרָאֵל הַשּׁוֹלְחוֹ, אוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, וְלֹא בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁשְּׁלוּחָה אֵלָיו):

It is permitted to move the letter on Shabbos, and there is no muktzeh concern even if it is not fit on Shabbos for its main use, namely to be read — such as when he knows that there is no need for the body in it, in which case even examining it is forbidden — nevertheless it is still fit for another use, such as covering the mouth of his flask and the like. And even if it was brought from outside the techum on Shabbos — there is no muktzeh in it, as will be explained in siman 515.

And even this letter which was brought to him from outside the techum — it is permitted for him to benefit from it even in its main use, namely to read it, if he does not know what is written in it. And it does not resemble other things that come from outside the techum, which are forbidden to the one for whom they were brought to benefit from until motzaei Shabbos — the reason being the decree lest he tell a nochri to bring for him from outside the techum. But concerning a letter this does not apply; moreover, this letter was not brought for him at all, since the sender sent it for his own sake and not for the one to whom it is sent.

(And even if he sent it for his sake, nevertheless the nochri who brings it on Shabbos from outside the techum intends to carry out the mission of the sender, not for the one to whom it is sent. And it does not resemble the case of a Yisrael who sent fruits to his fellow on Erev Shabbos through a nochri who was delayed and brought them on Shabbos, which are forbidden to the one to whom they were sent, as will be explained in siman 515 — since the nochri knows that this Yisrael to whom he is bringing them will eat these fruits on Shabbos and that is why he is bringing them to him; so he intends, in bringing them from outside the techum, for the bodily pleasure (hana'as gufo) of this person; and for this reason, even if the nochri intends for his own benefit to receive his wages — it is forbidden, as will be explained in siman 515. This is not so with a letter: the person of the one to whom it is sent does not benefit on Shabbos from the body of the letter; and the nochri's intent in bringing it from outside the techum is only to fulfill the wish of the Yisrael who sent it, or for his own benefit to receive his wages, and not for the one to whom it is sent):

נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הָאִגֶּרֶת מִיַּד הַנָּכְרִי הַמְּבִיאָהּ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, כִּי חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא טֶרֶם שֶׁיַּעֲמוֹד הַנָּכְרִי לָפוּשׁ יִטּוֹל הַיִּשְׂרָאֵל הָאִגֶּרֶת מִיָּדוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל עָשָׂה הַנָּחָה, וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה:

The custom is not to receive the letter from the hand of the nochri who brings it on Shabbos, but to tell him to place it on the ground or on the table, because there is concern that before the nochri pauses to rest, the Yisrael will take the letter from his hand — and it will turn out that the Yisrael has performed the hanachah (deposit), which is forbidden mi-divrei sofrim even nowadays when some say that we have no reshus ha-rabbim, as will be explained in siman 325:

כָּל כְּתָב שֶׁאָסוּר לְעַיֵּן בּוֹ בְּשַׁבָּת אִם הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו וּמַקְפִּיד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם בְּשַׁבָּת.

לְפִיכָךְ, יֵשׁ אוֹסְרִים לְטַלְטֵל גֵּט כָּשֵׁר הָעוֹמֵד לְגָרֵשׁ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן קל"ו, עַיֵּן שָׁם. אֲבָל גֵּט פָּסוּל, אוֹ גֵט שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין מַקְפִּידִים עָלָיו לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ:

Any writing forbidden to examine on Shabbos — if it is of value in his eyes and he is particular not to use it to cover the mouth of his flask or the like — it is forbidden to move it, since it is fit for nothing on Shabbos.

Therefore, some forbid moving a kosher get that stands ready to divorce with, as will be explained in Even Ha'ezer siman 136, see there. But a pasul get, or a get with which a woman has already been divorced — it is permitted to move it, since one is not particular about using it to cover the mouth of his flask:

כֹּתֶל אוֹ וִילוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוּרוֹת חַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת אוֹ דְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִמַּעֲשִׂים שֶׁהָיוּ, כְּגוֹן מִלְחֶמֶת דָּוִד וְגָלְיָת, וְכָתוּב תַּחְתֵּיהֶם זוֹ צוּרַת חַיָּה פְּלוֹנִית וְזֶה דְּיוֹקָן פְּלוֹנִי — אָסוּר לִקְרוֹת כְּתָב זֶה בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה אָסוּר:

A wall or curtain (vilon) on which there are figures of strange beasts or portraits of people of past events — such as the battle of David and Goliath — and there is written beneath them "this is the figure of such-and-such a beast" and "this is the portrait of such-and-such" — it is forbidden to read this writing on Shabbos, by decree lest one read shitrei hedyotos. And even examining them without reading is forbidden:

וְכֵן סִפְרֵי מִלְחָמוֹת (וְדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם), וְכֵן מְלִיצוֹת וּמְשָׁלִים שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין, כְּגוֹן סֵפֶר עִמָּנוּאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דִּבְרֵי חֵשֶׁק — אָסוּר לִקְרוֹתָן בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת.

וְאַף בְּחֹל אָסוּר מִשּׁוּם "מוֹשַׁב לֵצִים" אַף אִם כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּבְדִבְרֵי חֵשֶׁק יֵשׁ עוֹד אִסּוּר אֲפִלּוּ כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמְּגָרֶה יֵצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ. וּמִי שֶׁחִבְּרָן, וּמִי שֶׁהֶעְתִּיקָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּדְפִּיסָן — הֵם בִּכְלַל מַחֲטִיאֵי הָרַבִּים.

אֲבָל אוֹתָן סִפְרֵי דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶם עִנְיְנֵי מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּגוֹן סֵפֶר יוֹסִיפוּן וְכַיּוֹצֵא בוֹ — מֻתָּר לִקְרוֹתָם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ כְּתוּבִים בְּלַעַז.

(וּמִכָּל מָקוֹם אֵין רָאוּי לִבְנֵי אָדָם לְהַרְבּוֹת בָּהֶם):

Likewise, books of battles (and the chronicles of the kings of the nations of the world), and likewise rhetorical writings and parables of secular speech, such as the book of Immanuel — and needless to say writings of romance (divrei cheshek) — it is forbidden to read them on Shabbos, and even to examine them without reading, by decree on account of shitrei hedyotos.

And even on weekdays it is forbidden because of « moshav letzim », even if they are written in lashon ha-kodesh. And concerning divrei cheshek, there is an additional prohibition even when written in lashon ha-kodesh, for he excites the yetzer hara in himself. And one who composed them, and one who copied them, and needless to say one who prints them — they are among the machti'ei ha-rabim (those who cause the masses to sin).

But those books of chronicles from which arise matters of mussar and yiras shamayim, such as Sefer Yosippon and the like — it is permitted to read them even on Shabbos, even when written in vernacular.

(Nevertheless it is not fitting for people to engage in them at length):

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לִלְמוֹד בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב רַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּסִפְרֵי חָכְמוֹת אָסוּר, שֶׁכָּל סֵפֶר שֶׁאֵין בּוֹ סְרַךְ קְדֻשֶּׁה — יֵשׁ לִגְזוֹר מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וּלְפִי זֶה אֲפִלּוּ לְטַלְטְלָם אָסוּר.

וְיֵשׁ מַתִּירִים בְּכָל סִפְרֵי חָכְמוֹת וְסִפְרֵי רְפוּאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַר חָכְמָה אֵינוֹ מִתְחַלֵּף בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְאֵין לִגְזוֹר עַל זֶה בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל.

וּלְפִי סְבָרָא זוֹ מֻתָּר לְהַבִּיט בְּשַׁבָּת בִּכְלִי שֶׁל הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים (שֶׁקּוֹרִין אַצְטְרְלוֹ"ב) וּלְהַפְּכוֹ וּלְטַלְטְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל סִפְרֵי הַחָכְמָה לְפִי סְבָרָא זוֹ, דְּמַה הֶפְרֵשׁ בֵּין כָּתוּב וְרָשׁוּם בְּעֵט בַּרְזֶל בְּלוּחוֹת נְחֹשֶׁת לְכָתוּב בַּסֵּפֶר. וְאֵין לֶאֱסוֹר מִשּׁוּם שֶׁמָּא יְסַלֵּק הַלּוּחוֹת וְיַחֲזִירֵן וַהֲרֵי זֶה כְּבוֹנֶה כְּלִי, דְּכֵיוָן שֶׁדֶּרֶךְ לוּחוֹת אֵלּוּ לִהְיוֹת רְפוּיִין — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם בּוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ג:

Some say that it is forbidden to study on Shabbos and Yom Tov anything except divrei Torah and yiras shamayim, and even books of sciences are forbidden, for any book in which there is no trace of sanctity, there is basis to decree on account of shitrei hedyotos. And according to this view, even moving them is forbidden.

And some permit all books of sciences and books of medicine, because a matter of science is not interchangeable with shitrei hedyotos, and there is no basis to decree on account of this for that. And the custom is to be lenient.

And according to this opinion, it is permitted to look on Shabbos at an instrument of the astrologers (which is called an astralab) and to turn it and to move it, just as it is permitted to move books of science according to this opinion: for what difference is there between something written and inscribed with an iron stylus on copper tablets and something written in a book? And one should not forbid out of concern lest he remove the tablets and replace them, which would be like building a vessel — since the way of these tablets is to be loose, there is no boneh (building) in them, as will be explained in siman 313:

אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁאוֹל מִן הַשֵּׁד בְּחֹל, כְּגוֹן לְהַגִּיד עַל הַגְּנֵבָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לִשְׁאוֹל מִן הַשֵּׁד הוֹאִיל וְאֵין הַשֵּׁד עוֹשֶׂה לוֹ מַעֲשֶׂה אֶלָּא שֶׁמַּגִּיד לוֹ דָּבָר הַנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן קע"ט — אָסוּר לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר". אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ דָּבָר לְצֹרֶךְ רְפוּאָה, שֶׁאָז מֻתָּר לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן שֶׁמֻּתָּר בְּחֹל, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה שָׁם.

וְכֵן כָּל מִינֵי לְחָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רְפוּאָה — מֻתָּר לְלָחֳשָׁם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ בְּחֹל, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם "וְדַבֵּר דָּבָר":

Even something which is permitted to ask of a shed (demon) on a weekday — such as to tell about a theft and the like, for there are those who permit asking of the shed since the shed does not perform an act for him but only tells him a hidden matter, as will be explained in Yoreh De'ah siman 179 — it is forbidden to ask of him on Shabbos, because of « vedaber davar ». Unless one is asking him for something for the purpose of healing (refu'ah), in which case it is permitted to ask of him on Shabbos in any manner in which it is permitted on a weekday, in the way that will be explained in Yoreh De'ah there.

And likewise all kinds of incantations (lechashim) that contain healing — it is permitted to recite them on Shabbos as on weekdays, and there is no concern of « vedaber davar » in them:

אִם בָּאוּ מַיִם שׁוֹטְפִים וּמַפְסִידִים נְכָסָיו, אוֹ שֶׁנִּתְרוֹעֲעוּ חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד — מֻתָּר לִקְרוֹת נָכְרִי לְשָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקֵּן הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ אֶת הַהֶפְסֵד בִּמְלָאכָה גְמוּרָה. רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לוֹמַר לוֹ שׁוּם רֶמֶז צִוּוּי לְתַקֵּן, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְפָנָיו "כָּל הַמַּצִּיל הֶפְסֵד זֶה אֵינוֹ מַפְסִיד שְׂכַר טָרְחוֹ", שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִתִּירוּ בִּדְלֵקָה לוֹמַר בִּפְנֵי נָכְרִים "כָּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד" — כָּךְ הִתִּירוּ בְּכָל הֶפְסֵד.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אֶלָּא בִּדְלֵקָה לְבָד.

וְהַמֵּקֵל כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל הֶפְסֵד מְרֻבֶּה — לֹא הִפְסִיד:

If flooding waters come and damage his property, or if barrels of wine have burst and the wine is going to waste — it is permitted to call a nochri there, even though he knows that the nochri will certainly fix the loss on his own by full melachah. Only let him be careful not to give him any hint of an order to fix it, but it is permitted to say in his presence: "Whoever saves this loss does not lose the wage of his effort" — for just as they permitted in the case of a fire to say before the nochrim "whoever extinguishes does not lose," so too they permitted in every loss.

And there are those who say that they only permitted in a fire alone.

And one who is lenient like the first opinion in every great loss (hefsed merubeh) — has not lost:

יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ לָעֶרֶב לְאַחַר שֶׁהִמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר שֶׁל פַּרְהֶסְיָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה לְעִנְיַן נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מֵעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל (עַיֵּן שָׁם שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים):

A Yisrael who told a nochri to do for him a melachah on Shabbos — it is permitted to benefit from it in the evening after he has waited bikhdei she-ye'aseh (the time it would take to do it), provided it is not a matter of pirsum (public knowledge), as will be explained in siman 325 concerning a nochri who acted of his own accord on behalf of the Yisrael (see there where there are dissenting opinions):

לֹא אָסְרוּ אֲמִירָה לְנָכְרִי אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ נָכְרִי אַחֵר. וַאֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל הֲנָאָה מִזֶּה, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לְנָכְרִי "כַּבֵּה דְלֵקָתְךָ", וְכַוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבוֹר הַדְּלֵקָה מִבֵּית הַנָּכְרִי לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.

וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה לְצָרְכּוֹ בְּכֵלִים וַחֲפָצִים שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בּוֹ כְּשֶׁרוֹאֵהוּ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה כֵּן מֵעַצְמוֹ, אֲבָל אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לוֹ "טוֹל כֵּלִים אֵלּוּ אוֹ חֵפֶץ זֶה וַעֲשֵׂה בּוֹ מְלַאכְתְּךָ בְּשַׁבָּת". וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מַקְנֶה לוֹ לְגַמְרֵי אֶת הַחֵפֶץ הַזֶּה שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לוֹ "טוֹל בָּשָׂר זֶה וּבַשֵּׁל אוֹתוֹ לְצָרְכְּךָ בְּשַׁבָּת", וַאֲפִלּוּ אֵין מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם רֶוַח בַּאֲמִירָה זוֹ, וְאַדְּרַבָּה מַפְסִיד הוּא, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשֶׁלּוֹ — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ, אַף שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן בִּמְלַאכְתּוֹ לַהֲנָאַת עַצְמוֹ:

They only prohibited amira la-akum to act on behalf of the Yisrael, but it is permitted to tell him to do a melachah for his own need or for the need of another nochri. And even if benefit reaches the Yisrael from this — for example telling a nochri "extinguish your fire," with his intent being so that the fire will not pass from the nochri's house to the Yisrael's house, and any similar case.

And even if the nochri performs the melachah for his own benefit with utensils and articles belonging to the Yisrael — he need not protest when he sees him.

In what case is this said? When the nochri does so on his own; but it is forbidden for the Yisrael to say to him: "Take these utensils or this article and do your melachah with it on Shabbos." And even if he conveys the article entirely to the nochri — that is, when he says to him: "Take this meat and cook it for your need on Shabbos," even if he does not provide his food (so that he has no benefit from this speech — on the contrary, he loses) — nevertheless, since he tells him to do a melachah in his own possession, this appears as though he is his agent (sheliach), even though the nochri intends in his melachah for his own benefit:

נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲפָצִים שֶׁהֵם מֻקְצִים לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִידָם אֶצְלוֹ — יָכוֹל לְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם מֻצְנָע שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁיַּצְנִיעֵם שָׁמָּה. וְאֵין אִסּוּר בְּזֶה בְּמַה שֶּׁאוֹמֵר לְנָכְרִי לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה עַד אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהֲרֵי טִלְטוּל זֶה הוּא לְצֹרֶךְ הַנָּכְרִי, וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי "עֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ".

אֲבָל אִם הַחֲפָצִים הַמֻּקְצִים שֶׁהֵבִיא הַנָּכְרִי הֵם שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר לוֹ שֶׁיְּטַלְטְלֵם לְהַצְנִיעוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן בְּעוֹד שֶׁהַחֲפָצִים בְּיַד הַנָּכְרִי, שֶׁכְּשֶׁנָּכְרִי תּוֹפֵס הַמֻּקְצֶה בְּיָדוֹ — מֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְטַלְטְלוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַיִּשְׂרָאֵל (לְפִי שֶׁאַף יִשְׂרָאֵל הַתּוֹפֵס מֻקְצֶה בְּיָדוֹ בְּזָדוֹן אוֹ בִּשְׁגָגָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּעוֹדוֹ בְּיָדוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח):

A nochri who brought muktzeh articles to the Yisrael's house to deposit them with him — he may lead him to a secluded place in his house so that he can store them there. And there is no prohibition in saying to the nochri to move the muktzeh to that place, since this moving is for the nochri's need, and it is permitted to tell a nochri "do your work."

But if the muktzeh articles that the nochri brought belong to the Yisrael — he is not permitted to tell him to move them to be stored, unless while the articles are in the nochri's hand: for when a nochri holds muktzeh in his hand, it is permitted to tell him to move it to wherever the Yisrael wishes (because even a Yisrael who holds muktzeh in his hand, whether by intent or by inadvertence — it is permitted to move it while it is in his hand to any place he wishes, as will be explained in siman 308):

נָכְרִים הַמְּבִיאִים עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת תְּבוּאָה בְּשַׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חַיָּבִים לוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהֶם מַפְתֵּחַ אוֹצָרוֹ, וְהֵם נוֹשְׂאִים הַתְּבוּאָה לָאוֹצָר וּמוֹדְדִים וּמוֹנִים אוֹתָם שָׁם בִּפְנֵי הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁהַנָּכְרִים בִּמְלֶאכֶת עַצְמָן הֵם עוֹסְקִים, כִּי אֵין הַתְּבוּאָה שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל עַד אַחַר שֶׁיַּחְשׁוֹב עִמָּהֶם אַחַר הַשַּׁבָּת, וּבְשַׁבָּת אֵינָהּ אֶלָּא כְּפִקָּדוֹן אֶצְלוֹ, וְהֵם מוֹדְדִים וּמוֹנִים אֶת פִּקְדוֹנָם.

אֲבָל אִם הֵבִיאוּ תְּבוּאָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לוֹמַר לָהֶם לְפַנּוֹתָהּ מֵהָעֲגָלוֹת לְתוֹךְ אוֹצָרוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא מְדִידָה וּמִנְיָן, שֶׁהֲרֵי לְיִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לְפַנּוֹתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ג, וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ.

(וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מֵעַצְמָם בָּאִים לְפַנּוֹת לְתוֹךְ אוֹצָרוֹ — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ אִם יִרְאֶה וְיִשְׁתּוֹק — לְדַעְתּוֹ הֵם עוֹשִׂים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב):

Nochrim who bring wagons full of grain on Shabbos to a Yisrael to whom they are indebted, and the Yisrael gives them the key to his storehouse, and they carry the grain to the storehouse and measure and count it there in the Yisrael's presence — there is no prohibition in the matter, for the nochrim are occupied with their own work (melekhes atzmam): since the grain is not the Yisrael's until he reckons with them after Shabbos, and on Shabbos it is only as a deposit (pikadon) with him, and they are measuring and counting their deposit.

But if they brought grain belonging to the Yisrael — it is forbidden to tell them to unload it from the wagons into his storehouse, even without measuring and counting; for it is forbidden for the Yisrael himself to unload it mi-divrei sofrim, as will be explained in siman 333 — and any matter forbidden for a Yisrael to do on Shabbos even mi-divrei sofrim, it is forbidden to tell a nochri to do for him.

(And even if they come on their own to unload into his storehouse — one must protest, for since the grain is his, if he sees and remains silent — they act according to his mind, as explained in siman 252):

נָכְרִים הָעוֹשִׂים גְּבִינוֹת בְּשַׁבָּת מֵחָלָב שֶׁלָּהֶם, וְהַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֶה אֶת הַחֲלִיבָה וְהַגִּבּוּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לְאָכְלָן וְיוּכַל לִקְנוֹתָן אַחַר הַשַּׁבָּת לַאֲכִילָה, אַף אִם הַיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד בְּעֵדֶר חֹדֶשׁ אוֹ חָדְשַׁיִם וְהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּעֲשִׂיָּתָן בִּשְׁבִיל לְמָכְרָן לוֹ בִּלְבַדּוֹ וְלֹא לְנָכְרִים — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל בְּמַה שֶּׁהַיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עָלָיו בִּמְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת (כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי בִּמְלֶאכֶת עַצְמוֹ הוּא עוֹסֵק), שֶׁעֲדַיִן אֵין שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא כְּלָל עַל הַגְּבִינוֹת עַד שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָן מִמֶּנּוּ אַחַר הַשַּׁבָּת.

(וּלְפִיכָךְ, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁמֻּתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי "עֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ" אַף אִם מַגִּיעַ מִזֶּה רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל):

Nochrim who make cheeses on Shabbos from their own milk, and the Yisrael watches the milking and the guibbun (cheese-making) so that the cheeses shall be permitted for the Yisrael and so that he can buy them after Shabbos for eating — even if the Yisrael stands by the herd for a month or two and the nochri intends in making them to sell to him alone and not to nochrim — this is permitted, since in any case the nochri is acting for his own benefit, and there is no prohibition at all in the Yisrael standing over him at his work on Shabbos (since the nochri is occupied with his own work), for the Yisrael's name is not yet attached to the cheeses at all until he buys them from him after Shabbos.

(Therefore it is permitted to tell him to make even on Shabbos, for it is permitted to tell a nochri "do your work" even if profit comes to the Yisrael from this, as explained above):