Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman 311

דִּין מֵת בְּשַׁבָּת וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים:

אַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּת הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מֻטָּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא עָלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ, שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים אִסּוּר טִלְטוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסּוּר חָמוּר לְכַבּוֹת אֶת הַדְּלֵקָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַל מֵתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף.

וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר בְּהֶתֵּר — צָרִיךְ הוּא לַעֲשׂוֹת, דְּהַיְנוּ אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ, כְּגוֹן תִּינוֹק, אוֹ כִּכָּר, אוֹ שְׁאָר אֳכָלִין, אוֹ כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר — מְטַלְטְלוֹ עַל יָדוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּנִּיחַ דָּבָר הַמֻּתָּר עַל הַמֵּת אוֹ אֶצְלוֹ וּמְטַלְטֵל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.

וְאִם אֵין לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל, אִם הַמֵּת מֻנָּח עַל הַמִּטָּה וְיֵשׁ לוֹ עוֹד מִטָּה אַחֶרֶת — הוֹפְכוֹ מִמִּטָּה זוֹ לְמִטָּה זוֹ וּמִזּוֹ לְזוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעֶנּוּ לְמָקוֹם הַמְשֻׁמָּר מִן הַדְּלֵקָה, שֶׁזֶּהוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד, וְהַמִּטָּה לֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לַמֵּת, הוֹאִיל וְאֵין צָרִיךְ אֵלֶיהָ, שֶׁכָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַהֲטִילוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְאִם אֵין לוֹ מִטָּה אַחֶרֶת — נוֹשְׂאוֹ בְּמִטָּה זוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מֻנָּח בַּמִּטָּה, מְטַלְטְלוֹ טִלְטוּל גָּמוּר בְּיָדָיו לְהַצִּילוֹ מִן הַדְּלֵקָה:

Law of the mes (deceased) on Shabbos and the rest of tiltul min ha-tzad (indirect handling) — it contains 15 seifim:

Although the mes is muktzeh and forbidden to be moved, nevertheless if it lies in a place where one fears for it on account of a fire — one may move it in order to save it, for the Sages lifted the prohibition of tiltul so that one should not come to the grave prohibition of extinguishing the fire, since he is distraught over his dead lest it be burned.

And in any case, whatever one is able to do in a more permitted manner — one must do. That is: if one has something that is permitted to be moved not for the sake of its use or its place — such as an infant, or a kikar (loaf of bread), or other foods, or any vessel whose work is for a permitted use — one moves it by its means; that is, one places the permitted object upon the mes or beside it and moves both of them together.

And if one has nothing permitted to be moved: if the mes is lying on a bed and one has another bed — one turns him over from this bed to that bed, and from that one to this one, until one brings him to a place protected from the fire; for this is tiltul min ha-tzad, and the bed does not become a basis for the mes, since one has no need of it, for all one needs is to lay him on the ground. And if one has no other bed — one carries him on this bed; or even if he is not lying on a bed, one moves him with a full tiltul with one's hands to save him from the fire.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי הוֹצָאָה לְכַרְמְלִית — יֵשׁ מַתִּירִין מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַמֵּת שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ וגו׳", שֶׁבְּמִצְוָה זוֹ נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמוֹעַ לְכָל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאִסּוּר הַכַּרְמְלִית גַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל — צָרִיךְ לְהוֹצִיאוֹ עִמּוֹ כְּדֵי לְהָקֵל אִסּוּר הַטִּלְטוּל, שֶׁאַף שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית נִדְחֶה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִסּוּר הַטִּלְטוּל, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי טִלְטוּל דָּבָר הַמֻּתָּר — צָרִיךְ לְתַקְּנוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. וְאַף שֶׁמּוֹסִיף בְּאִסּוּר הַכַּרְמְלִית, שֶׁמּוֹצִיא עִמּוֹ גַּם הַדָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית נִדְחֶה כְּבָר לְגַמְרֵי בְּהוֹצָאַת הַמֵּת. אֲבָל אִסּוּר הַטִּלְטוּל, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ אֵין לָנוּ לִדְחוֹתוֹ, שֶׁמּוּטָב לְהַרְבּוֹת בְּאִסּוּר אֶחָד מִלִּדְחוֹת שְׁנֵי אִסּוּרִים:

And if it is impossible to save it except by carrying it out into a karmelis — some permit it on account of bizayon ha-mes (the disgrace of the deceased), lest it be burned; for great is kevod ha-beriyos (human dignity), which overrides a negative commandment of the Torah, namely “You shall not turn aside from the word that they tell you, etc.” — for by this commandment we were commanded to heed all the words of the Soferim — and the prohibition of karmelis too is only of the words of the Soferim.

And nevertheless, if one has something permitted to be moved — one must carry it out together with him, in order to lighten the prohibition of tiltul. For although the karmelis prohibition is set aside because of kevod ha-beriyos, nevertheless the prohibition of tiltul, since it can be remedied by moving a permitted object — one must remedy it in whatever way possible. And although one adds to the karmelis prohibition by carrying out with him the permitted object as well — this is of no consequence, for the karmelis prohibition has already been set aside entirely in carrying out the mes. But the prohibition of tiltul, since it can be remedied, we are not to set it aside; for it is better to add within one prohibition than to set aside two prohibitions.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְיָרֵא עָלָיו פֶּן יַסְרִיחַ, אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל — מְטַלְטְלוֹ עַל יָדוֹ מֵחַמָּה לְצֵל, וְאִם לָאו — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ כְּלָל, אֲפִלּוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֲבָל כָּאן הוּא מְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הַמֵּת הָאָסוּר בְּטִלְטוּל. וְלֹא הִתִּירוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַמֵּת אֶלָּא אִסּוּר הוֹצָאָה לְכַרְמְלִית, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ כְּלָל כְּשֶׁצְּרִיכִים לְכָךְ, אֲבָל אִסּוּר טִלְטוּל, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּטַלְטֵל עִמּוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר — לֹא הִתִּירוּהוּ בְּשׁוּם עִנְיָן, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא בִּדְלֵקָה בִּלְבַד הִתִּירוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָבֹא לְכַבּוֹת:

A mes lying in the sun, where one fears it will putrefy: if one has something permitted to be moved — one moves it by its means, from sun to shade. Otherwise — one may not move it at all, not even by turning it from bed to bed; for they permitted tiltul min ha-tzad only when one moves for the sake of a permitted thing, as will be explained, whereas here one moves for the sake of the mes, which is forbidden to be moved. And on account of the honor of the mes they permitted only the prohibition of carrying out into a karmelis, which cannot be remedied at all when there is need for it; but the prohibition of tiltul, since it can be remedied by moving a permitted object together with him — they did not permit it in any manner, even if one has no permitted object; only in a fire did they permit it, so that one should not come to extinguish.

וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֵל בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת — אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּפְרְסוּ מַחְצְלָאוֹת לְצֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ, וְכֵן מֵת הַמֻּנָּח בַּבַּיִת וְהוּא קָרוֹב לְהַסְרִיחַ וְאֵין לוֹ מָקוֹם קַר בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת לְפַנּוֹתוֹ שָׁמָּה — יֵשׁ מַתִּירִין לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַמֵּת שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ.

אֲבָל אִם הִסְרִיחַ כְּבָר בַּבַּיִת וְרוֹצֶה לְהוֹצִיאוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק רֵיחוֹ מִבְּנֵי הַבַּיִת, אִם יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם אַחֵר לָצֵאת לְשָׁם — אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְיוֹצְאִים הֵם. וְאִם לָאו — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.

וְכֵן אִם רוֹצֶה לְהוֹצִיאוֹ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ אִם אֵין לָהֶם מָקוֹם אַחֵר לָצֵאת לְשָׁם.

וְכֵן אִם הוּא מֻטָּל בְּבִזָּיוֹן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בִּסְפִינָה וְהָיוּ הַנָּכְרִים מִתְאַסְּפִים שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בִּזָּיוֹן קְצָת אֵלָיו — מֻתָּר לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית לַבַּיִת עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

And even if he has a permitted object but has no shaded place in the same domain — it is forbidden to carry it out into a karmelis by means of a permitted object, if a remedy can be made for it by spreading mats for shade, as will be explained. But if that is not possible, and likewise a mes lying in the house that is close to putrefying, and one has no cool place in the same domain to remove him to — some permit carrying him out into a karmelis by means of a permitted object, on account of bizayon ha-mes, lest he putrefy.

But if he has already putrefied in the house and one wishes to carry him out in order to remove his odor from the members of the household — if they have another place to go out to, one does not carry him out; rather one leaves him in his place and they go out. And if not — it is permitted to carry him out, for great is kevod ha-beriyos.

Likewise if one wishes to carry him out for the sake of his honor, so that he not be disgraced among the living — it is permitted to carry him out if they have no other place to go out to.

Likewise if he lies in some other disgrace — for example, he was on a ship and non-Jews were gathering there, which is something of a disgrace to him — it is permitted to bring him through a karmelis to the house by means of a permitted object. And so in every similar case.

אֲבָל לְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — אָסוּר אֲפִלּוּ בִּדְלֵקָה. וַאֲפִלּוּ לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוֹצָאַת הַמֵּת אֵינָהּ אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ח, וְלֹא הִתִּירוּהוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, הוֹאִיל וְעִקָּרָהּ מִן הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ אִם הָיָה צָרִיךְ לְגוּפָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַכַּרְמְלִית עִקָּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

But to carry it out into a full reshus ha-rabbim (public domain) — it is forbidden even in a fire. And even according to those who say that carrying out the mes is not forbidden by the Torah but only by the words of the Soferim, because it is a melachah she'einah tzerichah legufah (a labor not needed for its own sake), as was explained in siman 278 — they did not permit it on account of kevod ha-beriyos, since its essence is from the Torah, that is, if it were needed for its own sake; which is not so of karmelis, whose essence is from the words of the Soferim.

וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִשּׁוּם שֶׁגְּנַאי הוּא לַמֵּת שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת נִתְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת חִלּוּל גָּמוּר, אַף שֶׁנַּעֲשָׂה הַחִלּוּל עַל יְדֵי נָכְרִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַכַּרְמְלִית הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאֵינָהּ בִּכְלַל מְלָאכוֹת וְעִקָּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

And even by a non-Jew it is forbidden in reshus ha-rabbim, because it is a disgrace to the mes that people should say full chillul Shabbos was done on his account, even though the desecration was done by a non-Jew; which is not so of karmelis — everyone knows that it is not among the melachos and that its essence is from the words of the Soferim.

לֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל — אָסוּר לְטַלְטְלָם עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ דָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל הַהֶתֵּר בְּיָדָיו וְהָאִסּוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמְּטַלְטֵל הָאִסּוּר בְּיָדָיו וְהַהֶתֵּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ — לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד:

They permitted tiltul by means of a permitted object only for the mes alone; but other things forbidden to be moved — it is forbidden to move them by means of a permitted object, even if one is not moving for the sake of the forbidden thing but for the sake of a permitted thing. For they permitted tiltul by means of another object, for the sake of a permitted thing, only when one moves the permitted item with one's hands and the forbidden item is moved along with it; but when one moves the forbidden item with one's hands and the permitted item is moved along with it — they permitted it only for the mes alone.

וַאֲפִלּוּ בְּמֵת לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, אֲבָל לֹא לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּבָתֵּיהֶם, אוֹ לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ הוּא דְבַר מִצְוָה.

אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה, אֲפִילוּ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, שֶׁכָּל שְׁבוּת דִּשְׁבוּת מֻתָּר בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר:

And even for the mes they only permitted it for the sake of his honor — but not for the sake of Kohanim, so that they may remain in their houses, or for the sake of some other matter, even if it is a matter of mitzvah.

But it is permitted to move him by means of a non-Jew for the sake of a mitzvah, such as a wedding, even not by means of a permitted object, for any shevus di-shevus is permitted in a case of mitzvah. And needless to say, wherever it is permitted to move him by means of a permitted object for the sake of his honor, it is permitted to move him by means of a non-Jew even not by means of a permitted object.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל גָּמוּר, אֲבָל טִלְטוּל מִן הַצַּד, דְּהַיְנוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים, אוֹ אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַמֵּת, אוֹ לַדָּבָר שֶׁהַמֵּת מֻנָּח עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָסְרוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר, דְּהַיְנוּ לְצֹרֶךְ הַמֵּת הָאָסוּר בְּטִלְטוּל, אֲבָל כָּאן אֵינוֹ מְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הַמֵּת אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר הַמֻּתָּר.

וְאִם אֵין לוֹ מִטָּה אַחֶרֶת — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּמִטָּה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֲרָהּ לְהַפִּיל אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי שׁוּב לֹא יוּכַל לְטַלְטְלוֹ בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד, וְכָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֲרָהּ — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ כְּדַרְכָּהּ כְּשֶׁאֵינוֹ מְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ט בְּשׁוֹכֵחַ אֶבֶן עַל פִּי הֶחָבִית:

All this concerns full tiltul; but tiltul min ha-tzad (indirect handling), that is, turning him over from bed to bed — is permitted even for the sake of Kohanim, or if one needs the place of the mes, or the thing on which the mes is lying; because they forbade tiltul min ha-tzad only when one moves for the sake of the forbidden thing, that is, for the sake of the mes, which is forbidden to be moved; but here one is not moving for the sake of the mes but for the sake of another, permitted thing.

And if one has no other bed — it is permitted to move him on this bed, since it is impossible to shake it so as to drop him off it onto the ground, for then one could no longer move him by tiltul min ha-tzad; and whatever cannot be shaken off — it is permitted to move it in its usual manner when one is not moving it for the sake of the forbidden thing, as was explained in siman 309 regarding one who forgets a stone on the mouth of a barrel.

לֹא הִצְרִיכוּ לְהַנִּיחַ עַל הַמֵּת דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל אֶלָּא בְּמֵת עָרוּם, אוֹ שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּתַכְרִיכִים, שֶׁהֵן בְּטֵלִין אֶצְלוֹ, וַאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל כָּמוֹהוּ. אֲבָל מֵת שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדּוֹ שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בּוֹ מֵחַיִּים — אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו כְּלוּם, שֶׁבֶּגֶד זֶה הוּא מֻתָּר בְּטִלְטוּל, שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהַפְשִׁיטוֹ מֵעָלָיו וּלְהַלְבִּישׁוֹ תַּכְרִיכִים:

They only required placing a permitted object upon the mes when the mes is naked, or clothed in tachrichim (shrouds), which are bittel to him and forbidden to be moved like him. But a mes who is clothed in the garment he wore during his lifetime — there is no need to place anything upon him, for this garment is permitted to be moved, since it is not bittel to him, because they are going to strip it off him and clothe him in tachrichim.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְפַנּוֹתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עָלָיו אֹהֶל עֲרַאי עַל יְדֵי הַעֲרָמָה לְצֹרֶךְ הַחַי. כֵּיצַד? בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו עַל גַּבֵּי קַרְקַע, חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה מֵחֹם הַקַּרְקַע שֶׁרְתָחוֹ חַמָּה — זֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ, וְזֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ, חַם לָהֶם מִלְמַעְלָה — זֶה מֵבִיא מַחֲצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו לְצֵל, וְזֶה מֵבִיא מַחֲצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו, זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וּמְסִירָהּ מִשָּׁם וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְזֶה זוֹקֵף וּמֵסִיר מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְנִמְצֵאת מְחִצָּה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי מַחֲצֶלֶת זֶה וּמַחֲצֶלֶת זֶה גַּבֵּיהֶן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, וּשְׁנֵי קְצוֹתֵיהֶן עַל הַקַּרְקַע מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמֵּת, שֶׁהִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת אֹהֶל עֲרַאי בִּשְׁבִיל צַעַר הַחַי וְלֹא בִּשְׁבִיל הַמֵּת, וְלָכֵן הִצְרִיכוּ שֶׁיֵּשְׁבוּ מִתְּחִלָּה עַד שֶׁיִּחַם לָהֶם מִלְּמַטָּה, וְאָז יָבִיאוּ מִטּוֹת לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, אַף שֶׁאֵין בַּמִּטּוֹת צֹרֶךְ כְּלָל לַעֲשִׂיַּת הָאֹהֶל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה שֶׁפְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת אֵינָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹהֶל עַל הַמֵּת בְּחִבּוּר שְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא כְּדֵי לִפְרוֹס כָּל אֶחָד עַל עַצְמוֹ לְהָגֵן מִפְּנֵי הַחַמָּה, שֶׁהֲרֵי גַּם כְּשֶׁחַם לָהֶם מִלְּמַטָּה הֵבִיא כָּל אֶחָד מִטָּתוֹ וְיָשְׁבוּ עֲלֵיהֶן. וּמִטַּעַם זֶה צְרִיכִים לִזְקוֹף וּלְהָסִיר מִטָּתָם מִשָּׁם וְלַעֲמוֹד פְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת, כְּדֵי שֶׁגַּם בָּזֶה יְהֵא נִרְאֶה שֶׁפְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת לֹא הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַמֵּת אֶלָּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַחַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁחַם לוֹ מִלְּמַטָּה הֵבִיא מִטָּה וְיָשַׁב עָלֶיהָ וּכְשֶׁעָמַד זְקָפָהּ וְהָלַךְ לוֹ:

A mes lying in the sun and they have no place to remove him to, or they did not wish to move him from his place — it is permitted to make an ohel arai (temporary tent) over him by means of a ha'arama (subterfuge), for the sake of the living. How? Two people come and sit on the ground on his two sides. When they are hot from below, from the heat of the ground that the sun has heated — this one brings his bed and sits on it, and that one brings his bed and sits on it. When they are hot from above — this one brings a mat and spreads it over himself for shade, and that one brings a mat and spreads it over himself. This one stands his bed upright, removes it from there, slips away and goes off, and that one stands his bed upright and removes it, slips away and goes off — and a partition is found to have been made of itself: for the mat of this one and the mat of that one have their tops adjoining one another, and their two ends on the ground on the two sides of the mes. For they permitted making an ohel arai for the sake of the distress of the living and not for the sake of the mes; therefore they required that they first sit until they become hot from below, and then bring beds to sit on — although the beds are of no use at all for making the tent — so that it should appear that the spreading of the mats is not in order to make a tent over the mes by joining the two of them, but in order that each one spread over himself to protect against the sun, for also when they were hot from below each one brought his bed and they sat on them. And for this reason they must stand their beds upright and remove them from there and leave the spread mats standing, so that here too it should appear that the spreading of the mats was not for the sake of the mes but to protect them from the sun: for when he was hot from below he brought a bed and sat on it, and when he got up he stood it upright and went off.

מֻתָּר לָסוּךְ אֶת הַמֵּת וְלַהֲדִיחוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיז בּוֹ שׁוּם אֵבֶר, שֶׁכָּל מֻקְצֶה כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל כֻּלּוֹ — כָּךְ אָסוּר לְטַלְטֵל מִקְצָתוֹ.

וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לְרָחֳצוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְטֻנָּף בְּטִיט וְצוֹאָה עַד שֶׁמָּאוּס בְּעֵינֵי רוֹאָיו, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל בַּמֵּת עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אֶלָּא לְהַצִּילוֹ מִבִּזָּיוֹן, כְּגוֹן בְּמֻטָּל בַּחַמָּה שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ אוֹ בִּזָּיוֹן אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְלָכֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ לְהַגְבִּיהַּ הַמֵּת מֵעַל הַכָּרִים עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אַף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַסְרִיחַ. וְאַף אִם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיַּסְרִיחַ מֵחֹם הַכָּרִים — שׁוֹמְטִין הַכָּרִים מִתַּחְתָּיו וְאֵין מְטַלְטְלִים אוֹתוֹ.

וּמֻתָּר לְזַלֵּף חֹמֶץ עַל גַּבֵּי בְגָדִים שֶׁל הַמֵּת בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוּכְלוּ לְהִתְעַסֵּק בְּטָהֳרָתוֹ, וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם לִבּוּן, שֶׁהַחֹמֶץ אֵינוֹ מְלַבֵּן, וּגְזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט גַּם כֵּן אֵין גּוֹזְרִין אֶלָּא בְּמַשְׁקֶה הַמְלַבֵּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״א:

It is permitted to anoint the mes and to rinse him, provided that one does not move any limb of his — for any muktzeh, just as it is forbidden to move all of it, so it is forbidden to move part of it.

And even by means of a permitted object it is forbidden to move him in order to wash him, unless he was soiled with mud and excrement to the point that he is repulsive in the eyes of those who see him; for they permitted moving the mes by means of a permitted object only to save him from disgrace — such as when he lies in the sun, lest he putrefy, or some other disgrace, as was explained above.

Therefore one must protest against the practice that has spread of lifting the mes off the cushions by means of a permitted object even where there is no concern that he may putrefy. And even if there is concern that he will putrefy from the heat of the cushions — one slides the cushions out from under him, and one does not move him.

And it is permitted to sprinkle vinegar on the garments of the mes so that he not putrefy by the conclusion of Shabbos, and they will be able to attend to his taharah; and there is no issue of libbun (whitening) here, for vinegar does not whiten; and the decree lest one wring out, too, is decreed only for a whitening liquid, as was explained in siman 301.

אִם הָיָה פִּיו נִפְתָּח וְהוֹלֵךְ — קוֹשֵׁר אֶת הַלֶּחִי בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהִפָּתֵחַ, אֲבָל לֹא כְּדֵי שֶׁיִּסָּגֵר מַה שֶּׁנִּפְתַּח אוֹ קְצָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהָזִיז אֵבֶר. וּמִטַּעַם זֶה אֵין מַעֲצִימִין עֵינָיו שֶׁל מֵת בְּשַׁבָּת.

וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהַעֲצִים עֵינָיו בְּשַׁבָּת וּלְהָזִיז אֵבֶר שֶׁלֹּא יִתְעַקֵּם, וְאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה בְּדָבָר, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם:

If his mouth was opening more and more — one ties the jaw in a manner that it should not open further, but not so as to close what was opened, or part of it, for it is forbidden to move a limb. And for this reason one does not close the eyes of a mes on Shabbos.

And nowadays the custom has spread to close his eyes on Shabbos and to move a limb so that it not become distorted, and they say that there is danger in the matter; and one should not protest against them.

זֶה הַכְּלָל בְּטִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר: כָּל שְׁנֵי דְבָרִים אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, וְהֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה אוֹ זֶה בָּזֶה אוֹ זֶה עַל זֶה, וְהוּא בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה הַהֶתֵּר בָּסִיס לָאִסּוּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ט, וּבִזְמַן שֶׁמְּטַלְטֵל אֶחָד מֵהֶם מִטַּלְטֵל עִמּוֹ הַשֵּׁנִי, אִם מְטַלְטֵל הָאִסּוּר בְּיָדוֹ וְהַהֶתֵּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ — לֹא הִתִּירוּהוּ בְּשׁוּם עִנְיָן אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד.

וַאֲפִלּוּ אִם מְטַלְטֵל הַהֶתֵּר בְּיָדָיו וְהָאִסּוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ, אִם הוּא מִתְכַּוֵּן בְּטִלְטוּל זֶה לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר עַצְמוֹ כְּדֵי לְשָׁמְרוֹ מֵאֵיזֶה קִלְקוּל וְהֶפְסֵד, אוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ, אוֹ אֵיזֶה עִנְיָן אַחֵר, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם מְטַלְטֵל מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ הָאִסּוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר, כְּגוֹן לֵישֵׁב אוֹ לִשְׁכַּב עָלָיו, שֶׁזֶּהוּ מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ח, אוֹ כְּגוֹן נֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה, הוֹאִיל וּמִטַּלְטֵל בִּשְׁבִיל הָאִסּוּר — אָסוּר.

אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְגוּף הָאִסּוּר, וְאֵינוֹ מְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי הַהֶתֵּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר הַמֻּתָּר, כְּגוֹן לְפַנּוֹת מְקוֹמוֹ — זֶהוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ט בְּאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית וּמָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל לְטִלְטוּל הָאִסּוּר, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל רַק טִלְטוּל הַהֶתֵּר בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְטַלְטֵל הַהֶתֵּר אֶלָּא אִם כֵּן יְטַלְטֵל הָאִסּוּר עַל יָדוֹ, כְּגוֹן צְנוֹן תָּלוּשׁ הַטָּמוּן בָּאָרֶץ וּמִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּין — נוֹטְלוֹ בָּהֶם וּמוֹצִיאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּנְטִילָתוֹ מֵזִיז עָפָר מִמְּקוֹמוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִשְׁרִישׁ, שֶׁאָז אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ אַף אִם נִתְכַּוֵּן לִזְרִיעָה כְּשֶׁטְּמָנוֹ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״י. וְאַף אִם הוֹסִיף מֵחֲמַת לַחוּת הַקַּרְקַע — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם כָּל שֶׁלֹּא הִשְׁרִישׁ. וְהַצְּנוֹן לֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לְהֶעָפָר שֶׁעָלָיו, אַף אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר מֻנָּח שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁיְּהֵא הַצְּנוֹן מְשַׁמֵּשׁ לְהֶעָפָר, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא הֶעָפָר מְשַׁמֵּשׁ לְהַצְּנוֹן. וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.

וְאִם אֵין מִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּין — יֵשׁ מַתִּירִין לִתְחוֹב כּוּשׁ אוֹ סַכִּין לְתוֹךְ הַצְּנוֹן וּלְהוֹצִיאוֹ בָּהֶם, וְהֶעָפָר שֶׁעַל גַּבָּיו נִנְעָר מֵאֵלָיו. וְאַף שֶׁבִּתְחִלַּת הַגְבָּהָתוֹ אֶת הַצְּנוֹן מַגְבִּיהַּ גַּם הֶעָפָר שֶׁעָלָיו — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר הַמֻּתָּר הוּא. וְיֵשׁ אוֹסְרִין לִתְחוֹב בֶּעָפָר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה גוּמָא. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים — הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל.

אֲבָל פֵּרוֹת הַטְּמוּנִים בְּקַשׁ אוֹ תֶּבֶן הַמֻּקְצִים לְהַסָּקָה — מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל לִתְחוֹב כּוּשׁ אוֹ סַכִּין לְתוֹךְ הַפֵּרוֹת וּלְהוֹצִיאָם, שֶׁאֵין אִסּוּר גּוּמָא שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּעָפָר וְכַיּוֹצֵא בוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק״ו. וְאִם יִחֵד הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן לְהַטְמִין בָּהֶם הַפֵּרוֹת — יָצְאוּ מִתּוֹרַת מֻקְצֶה וּמֻתָּרִים בְּטִלְטוּל. וְכֵן הַדִּין בְּעָפָר שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

This is the general rule for tiltul by means of another object: whenever there are two things, one forbidden to be moved and one permitted to be moved, and they are next to each other, or one in the other, or one on the other, and it is in a manner that the permitted one has not become a basis for the forbidden one, as was explained in siman 309, and when one of them is moved the second is moved along with it: if one moves the forbidden one with one's hand and the permitted one is moved along with it — they did not permit it in any manner, except for the mes alone.

And even if one moves the permitted one with one's hands and the forbidden one is moved along with it, if in this tiltul one intends it for the sake of the forbidden one — needless to say if one moves it for the sake of the forbidden item itself, to protect it from some damage or loss, or to put it away, or for some other purpose, but even if one moves it because one needs the forbidden item to make some permitted use of it, such as to sit or lie on it, which is permitted, as was explained in siman 308, or such as a lamp, to use its light in another place, and anything similar — since it is being moved for the sake of the forbidden item, it is forbidden.

But if one has no need at all of the forbidden item itself, and one moves it by means of the permitted one only for the sake of a permitted thing, such as to clear its place — this is the tiltul min ha-tzad that the Sages permitted, in the manner explained in siman 309 regarding a stone on the mouth of a barrel and coins on a cushion.

And needless to say if one has no intention at all of moving the forbidden item, for one has no need of it at all, only of moving the permitted item, except that one cannot move the permitted item unless one moves the forbidden one by its means — such as a detached radish buried in the ground with some of its leaves exposed — one takes it by them and pulls it out, even though in taking it one moves earth from its place. This is provided that it has not taken root, for then there is no issue of tolesh (uprooting), even if one intended it for planting when one buried it there, as was explained in siman 310. And even if it grew because of the moisture of the ground — that is of no consequence, so long as it has not taken root. And the radish has not become a basis for the earth on top of it, even if one had in mind that it should remain lying there the whole of Shabbos, because one's intention was not that the radish should serve the earth, but that the earth should serve the radish. And likewise in every similar case.

And if none of its leaves are exposed — some permit inserting a spindle or a knife into the radish and pulling it out with them, and the earth on top of it shakes off by itself. And although at the start of lifting the radish one lifts the earth on it as well — that is of no consequence, since it is for the sake of a permitted thing. And some forbid inserting into the earth, because it looks like making a hole (guma). And as for the halachah, in matters of the words of the Soferim — follow the lenient view.

But fruits buried in straw or chaff that are muktzeh for kindling — according to all it is permitted to insert a spindle or a knife into the fruits and take them out, for the prohibition of making a hole applies only to earth and the like, as will be explained in siman 506. And if one designated the straw and the chaff for burying the fruits in them — they have left the category of muktzeh and are permitted to be moved. And the same law applies to earth that one designated for this, as was explained.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל בְּיָדָיו עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, אֲבָל לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה בְּגוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ מְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר, כְּגוֹן קַשׁ שֶׁהוּא מֻקְצֶה מִפְּנֵי שֶׁסְּתָמוֹ עוֹמֵד לְהַסָּקָה, וְאִם הוּא נָתוּן עַל הַמִּטָּה שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב עָלָיו וּבְשַׁבָּת הוּא בָּא לִשְׁכַּב עָלָיו — מֻתָּר לְנַעֲנֵעַ בְּגוּפוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא צָף וְרַךְ וְנוֹחַ לִשְׁכַּב עָלָיו.

וְאִם הִנִּיחַ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם כַּר אוֹ סָדִין — נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיָּשַׁב אוֹ שָׁכַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, וַהֲרֵי זֶה מוּכָן לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה, וּמֵעַתָּה יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּיָדָיו. וְכֵן אִם חָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב אוֹ לִשְׁכַּב עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ח, בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ גַם כֵּן לְיַחֲדוֹ לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה. וְאִם הִזְמִינוֹ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִבְּעוֹד יוֹם — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּכָל עִנְיָן.

וְכָל זֶה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁסְּתָם קַשׁ עוֹמֵד לְהַסָּקָה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁסְּתָמוֹ עוֹמֵד לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ לִשְׁכִיבָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

And all of this is with regard to handling with one's hands by means of another object; but to handle muktzeh with one's body and not with one's hands — it is permitted, even when moving it for the sake of the forbidden item; for example, straw, which is muktzeh because ordinarily it stands for kindling: if it was placed on the bed not for lying on, and on Shabbos one comes to lie on it — it is permitted to shake it with one's body so that it be fluffed up, soft and comfortable to lie on.

And if one placed a cushion or a sheet on it while it was still day — it becomes as though one had sat or lain on it while it was still day, and it is thus prepared for sitting or lying; and from now on it has the status of a vessel, and it is permitted to move it with one's hands. Likewise if while it was still day one had in mind to sit or lie on it, as was explained in siman 308, with an item that is also usually designated for sitting or lying. And if one designated it for animal fodder while it was still day — it is permitted to move it in any manner.

And all this is in places where straw ordinarily stands for kindling; but in places where it ordinarily stands for animal fodder or for lying on — it is permitted to move it in any manner, as was explained there.