מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ומלא שכתב אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בספר אחד, ופוסק בקפדנות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, על סימן שי״ב, את הטקסט המלא של הרב, חידושיו ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שולחן ערוך הרב — סימן שי״ב
סימן שי״ב — הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו בַּמֶּה מְקַנֵּחַ בְּשַׁבָּת — וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת כפי שהובא בספריא. ט״ו סעיפים + 0 קונטרס אחרון.
סעיף א הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו בַּמֶּה מְקַנֵּחַ בְּשַׁבָּת וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת…
הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו בַּמֶּה מְקַנֵּחַ בְּשַׁבָּת וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים
מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הִתִּירוּ לְטַלְטֵל אֲבָנִים לְקַנֵּחַ בָּהֶם בְּבֵית הַכִּסֵּא. וַאֲפִלּוּ אִם נִפְנֶה עַל הַגַּג וְיֵּשׁ טֹרַח לְהַעֲלוֹתָן עִמּוֹ לַגַּג — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
וְכַמָּה אֲבָנִים מֻתָּר לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא? מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ לְבֵית הַכִּסֵּא, דְּהַיְנוּ שֶׁלְּעוֹלָם נִכְנָס לְמָקוֹם אֶחָד לִפָּנוֹת שָׁם — מֻתָּר לְהַכְנִיס שָׁם אֲבָנִים כִּמְלֹא הַיָּד, שֶׁאִם יִשְׁתַּיְּרוּ לוֹ מֵהֶן עַרְבִית — יְקַנֵּחַ בָּהֶן שַׁחֲרִית, וְאֵין כָּאן טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
וְאַף שֶׁאֲחֵרִים נִכְנָסִים גַּם כֵּן לִפָּנוֹת בְּמָקוֹם זֶה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיְּקַנְּחוּ הֵם בְּמַה שֶּׁיִּשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁנִּמְצָא שֶׁטִּלְטוּל הוּא לְצֹרֶךְ אֲחֵרִים וְאֵין זֶה טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, דְּמַה לִּי הוּא מַה לִּי אַחֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֲחֵרִים יְכוֹלִין לִטְרוֹחַ בְּעַצְמָן לְהַכְנִיס לָהֶם אֲבָנִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁכָּל אֲבָנִים אֵלּוּ שֶׁהוּא מַכְנִיס יִצְטָרְכוּ לוֹ בְּעַצְמוֹ אִם לֹא יַקְדִּימוּהוּ אֲחֵרִים לְקַנֵּחַ בְּמַה שֶּׁיִּשְׁתַּיְּרוּ מִמֶּנּוּ בְּקִנּוּחַ זֶה — הֲרֵי זֶה טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ:
סעיף ב אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ לְבֵית הַכִּסֵּא…
אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ לְבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁפַּעַם הוֹלֵךְ לְמָקוֹם זֶה וּפַעַם לְמָקוֹם אַחֵר — מַכְנִיס עִמּוֹ אֲבָנִים כְּשִׁעוּר רֹאשׁוֹ שֶׁל בּוּכְנָא שֶׁדָּכִין בּוֹ בְּשָׂמִים וְלֹא יוֹתֵר, לְפִי שֶׁאִם יִשְׁתַּיְּרוּ לוֹ מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לִפָּנוֹת לְמָקוֹם אַחֵר — נִמְצָא שֶׁטִּלְטֵל בַּתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
וְאִם נִכָּר בָּאֶבֶן שֶׁקִּנְּחוּ בּוֹ כְּבָר פַּעַם אַחַת — מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ אֲפִלּוּ הוּא גָדוֹל הַרְבֵּה, אוֹ אֲפִלּוּ הֵן הַרְבֵּה מִמְּלֹא הַיָּד — מֻתָּר לִטּוֹל כֻּלָּן, דְּכֵיוָן שֶׁקִּנְּחוּ בָּהֶן וְרֹשֶׁם הַקִּנּוּחַ נִכָּר בָּהֶן — הֲרֵי הֵן מוּכָנִין וְעוֹמְדִין לְכָךְ, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מֻקְצֶה.
וְכֵן אֲבָנִים שֶׁיִּחֲדָן לְקִנּוּחַ מִבְּעוֹד יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִנַּח בָּהֶן מֵעוֹלָם — מֻתָּר לְהַכְנִיסָן לְבֵית הַכִּסֵּא אֲפִלּוּ הֵן הַרְבֵּה. וְהוּא שֶׁיִּחֲדָן לְכָךְ לְעוֹלָם, אֲבָל יִחוּד לְשַׁבָּת אַחַת אֵינוֹ מוֹעִיל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ״ט וש״ח:
סעיף ג מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְבֵיתוֹ…
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם אַחֵר נִפְנֶה לְשָׁם — אָסוּר לוֹ לְהַכְנִיס לְשָׁם אֲבָנִים בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הֵן מוּכָנִין וְעוֹמְדִים לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַזְמִינָם שָׁם מֵאֶתְמוֹל, שֶׁהֲרֵי מֵאֶתְמוֹל הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי יִפָּנֶה שָׁם בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם אַחֵר נִכְנָס לְשָׁם לִפָּנוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁגַּם אֲחֵרִים אֲפִלּוּ בְּנֵי בֵיתוֹ נִכְנָסִים שָׁם לִפָּנוֹת — לֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַזְמִין שָׁם אֲבָנִים מִבְּעוֹד יוֹם עַל הַסָּפֵק, כִּי שֶׁמָּא לְמָחָר יִמְצָא אַחֵר נִפְנֶה שָׁם וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ לִפָּנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, וְגַם שֶׁמָּא יְקַנְּחוּ הֵם בְּמַה שֶּׁיַּזְמִין הוּא:
סעיף ד יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל אֲבָנִים לְקִנּוּחַ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל אֲבָנִים לְקִנּוּחַ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלָן אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית וּמִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אִם צָרִיךְ לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית גַּם כֵּן אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ אִסּוּר הַטִּלְטוּל, וְהִתִּירוּהוּ גַם כֵּן מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:
סעיף ה אִם יָרְדוּ גְשָׁמִים עַל הָאֲבָנִים וְנִטְבְּעוּ…
אִם יָרְדוּ גְשָׁמִים עַל הָאֲבָנִים וְנִטְבְּעוּ, אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר — מֻתָּר לִטְּלָן כְּדֵי לְקַנֵּחַ, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סוֹתֵר וְלֹא מִשּׁוּם טוֹחֵן:
סעיף ו צְרוֹר שֶׁעָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים מִלַּחוּת הַקַּרְקַע…
צְרוֹר שֶׁעָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים מִלַּחוּת הַקַּרְקַע — מֻתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִתָּלְשׁוּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂבִים, לְפִי שֶׁאַף אִם יִתָּלְשׁוּ אֵין כָּאן אִסּוּר, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן הוּא. וְאַף שֶׁגִּדּוּל הָעֲשָׂבִים הוּא מִלַּחוּת הַקַּרְקַע — אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ וְעוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ בְּמַה שֶּׁמַּגְבִּיהֵם מֵעַל הַקַּרְקַע, לְפִי שֶׁאַף כְּשֶׁהֵם בָּאֲוִיר הֵם נֶהֱנִים וּגְדֵלִים מֵרֵיחַ לַחְלוּחִיּוּת הַקַּרְקַע, וַהֲרֵי הֵם כִּמְחֻבָּרִים עֲדַיִן בַּקַּרְקַע. וְאֵין בְּהַגְבָּהָה זוֹ שׁוּם אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְהַגְבִּיהָם מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כְּתוֹלֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן של״ו, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לֹא גָזְרוּ:
סעיף ז לֹא יְטַלְטֵל רֶגֶב אֲדָמָה לְקַנֵּחַ בָּהּ…
לֹא יְטַלְטֵל רֶגֶב אֲדָמָה לְקַנֵּחַ בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְקִנּוּחַ, לְפִי שֶׁהִיא נִפְרֶכֶת:
סעיף ח אָסוּר לְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס אֲפִלּוּ בְּחֹל, מִשּׁוּם סַכָּנָה…
אָסוּר לְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס אֲפִלּוּ בְּחֹל, מִשּׁוּם סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יְנַתֵּק שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וַאֲפִלּוּ אִם הִיא חֶרֶס חֲלָקָה, כְּגוֹן מֵאָגְנֵי כֵלִים שֶׁהֵם חֲלָקִים וְאֵינָם מְקָרְעִים אֶת הַבָּשָׂר — אֵין לְקַנֵּחַ בָּהּ בְּחֹל, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִכְשָׁפִים. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ג' שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה אֵין חוֹשְׁשִׁים לִכְשָׁפִים.
אֲבָל בְּשַׁבָּת אִם יֵשׁ לְפָנָיו חֶרֶס חֲלָקָה וּצְרוֹר — יְקַנֵּחַ בְּהַחֶרֶס, אַף בִּזְמַן שֶׁהָיָה בָהּ חֲשַׁשׁ כְּשָׁפִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ שֶׁרְאוּיָה לְכַסּוֹת בָּהּ פִּי הַכֵּלִים. וְלֹא יְקַנֵּחַ בְּהַצְּרוֹר, שֶׁהוּא מֻקְצֶה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְקַנֵּחַ בִּצְרוֹר וְאֶבֶן אֶלָּא כְּשֶׁאֵין לוֹ דָּבָר אַחֵר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל לְקַנֵּחַ בּוֹ:
סעיף ט הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים מְחֻבָּרִים…
הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים מְחֻבָּרִים, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הֵם מֻקְצִים — יְקַנֵּחַ בָּעֲשָׂבִים בְּעוֹדָן בְּחִבּוּרָן וְלֹא יְזִיזֵם בְּיָדָיו, וְאַל יְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְטַלְטְלוֹ בְּיָדוֹ.
וְאֵין אִסּוּר בְּקִנּוּחַ הָעֲשָׂבִים מִשּׁוּם מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא בְּאִילָן אֲבָל לֹא בְּיָרָק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן של״ו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲשָׂבִים לַחִים, אֲבָל בִּיבֵשִׁים אֵין מְקַנְּחִין בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהַמְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֵט בּוֹ — שִׁנָּיו הַתַּחְתּוֹנוֹת נוֹשְׁרוֹת.
וְאַף בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאֵין נִזְהָרִין מִלְּקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֵט בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ג' — אֵין מְקַנְּחִים בַּעֲשָׂבִים יְבֵשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חַדִּים וּמְחַתְּכִים אֶת הַבָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
סעיף י אִם אֵין לְפָנָיו אֲפִלּוּ צְרוֹר וְאֶבֶן לְקַנֵּחַ בָּהֶן…
אִם אֵין לְפָנָיו אֲפִלּוּ צְרוֹר וְאֶבֶן לְקַנֵּחַ בָּהֶן — יֵשׁ מַתִּירִין לְקַנֵּחַ אֲפִלּוּ בְּאִילָן הַמְחֻבָּר, שֶׁבִּמְקוֹם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לֹא גָזְרוּ עַל שִׁמּוּשׁ בִּמְחֻבָּר. וְאַף אִם צָרִיךְ לְקַנֵּחַ בְּעָלִין הַמְחֻבָּרִים בּוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתָּלְשׁוּ, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא:
סעיף יא לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ בִּצְרוֹר שֶׁל הַקִּנּוּחַ לְהַחֲלִיקוֹ…
לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ בִּצְרוֹר שֶׁל הַקִּנּוּחַ לְהַחֲלִיקוֹ שֶׁלֹּא יְשָׂרֵט בַּבָּשָׂר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּחוֹל, מִשּׁוּם אִסּוּר כְּתִישָׁה, אֶלָּא יְמַשְׁמֵשׁ בְּשִׁנּוּי כִּלְאַחַר יָד:
סעיף יב הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפָּנוֹת…
הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפָּנוֹת, שֶׁרְפוּאָתוֹ לְמַשְׁמֵשׁ בְּפִי הַטַּבַּעַת בִּצְרוֹר וְכַיּוֹצֵא בוֹ — לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּחֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז הַצְּרוֹר בְּכָל הַיָּד וּמְמַשְׁמֵשׁ, לְפִי שֶׁבְּמִשְׁמוּשׁ הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם הַשָּׁרַת נִימִין. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, מִכָּל מָקוֹם "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא", שֶׁבְּוַדַּאי מַשִּׁיר נִימִין בְּמִשְׁמוּשׁ זֶה (וְלֹא הֻתַּר מִשְׁמוּשׁ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, שֶׁעַמּוּד הַחוֹזֵר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי הַדְרוֹקָן). לָכֵן הִצְרִיכוּ לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי שִׁנּוּי כִּלְאַחַר יָד, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז הַצְּרוֹר בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּנַחַת:
סעיף יג לְמַשְׁמֵשׁ בְּבַרְזָא בְּפִי הַטַּבַּעַת דִּינָהּ כִּצְרוֹר…
לְמַשְׁמֵשׁ בְּבַרְזָא בְּפִי הַטַּבַּעַת דִּינָהּ כִּצְרוֹר, שֶׁלֹּא יֹאחֲזֶנָּה אֶלָּא בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאָסוּר לָצֵאת בְּבַרְזָא אֲפִלּוּ תְּחוּבָה כֻלָּהּ בַּגּוּף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּכְנִיסָהּ תָּדִיר כְּדֵי לַחֲזוֹר וּלְהוֹצִיאָהּ, אֵינָהּ בְּטֵלָה אֵצֶל הַגּוּף, וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹצִיא בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ שֶׁאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
אֲבָל דָּבָר הַבָּלוּעַ בַּגּוּף — מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ, כְּגוֹן לִבְלוֹעַ מַרְגָּלִית אוֹ זָהָב וְלָצֵאת בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים:
סעיף יד אָסוּר לִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת…
אָסוּר לִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַשְׁוָאַת גּוּמוֹת, כִּי שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר מִמְּקוֹם גַּבְשׁוּשִׁית לְקַנֵּחַ בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יַשְׁלִיכֶנּוּ לִמְקוֹם גּוּמָא, וַהֲרֵי זֶה מַשְׁוֶה אֶת הַחֲרִישָׁה, וְהוּא תּוֹלֶדֶת חוֹרֵשׁ.
וְאִם הִיא שְׂדֵה חֲבֵרוֹ — אַף בְּחֹל אָסוּר לִכָּנֵס בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁדָּשׁ נִירוֹ וּמְקַלְקְלוֹ:
סעיף טו אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁמְּצַדְּדִים אוֹתָן כְּמִין מוֹשָׁב חָלוּל…
אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁמְּצַדְּדִים אוֹתָן כְּמִין מוֹשָׁב חָלוּל וְיוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם בְּשָׂדוֹת בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לְבֵית הַכִּסֵּא — מֻתָּר לְצַדְּדָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁבִּנְיָן עֲרַאי הוּא, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם, וּבִנְיָן עֲרַאי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לֹא גָזְרוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, לַעֲשׂוֹת כְּמִין אֹהֶל עִם גַּג — אָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֹהֶל עֲרַאי:
חידושי הרב על סימן זה
חידושים המייחדים את אדמו״ר הזקן על סימן שי״ב. כל חידוש לפי המבנה: שיטה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — כבוד הבריות כעיקרון יסוד (שי״ב:א-ג)
כבוד האדם דוחה גזירות חז״ל
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: כבוד הבריות הוא עיקרון יסוד שיכול לדחות גזירות דרבנן שונות. אין זה אופציונלי — זה מבני.
השלכה מעשית: להכין נייר טואלט חתוך בקופסה מערב שבת.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הלכה מעשיות הנובעות ישירות משולחן ערוך הרב סימן שי״ב, ברגישות חב"דית.
לחסיד חב״ד — סימן שי״ב
- ① נייר טואלט חתוך בקופסה לפני שבת. חידוש א של הרב. מקור: שו״ע הרב שי״ב:ד-י.
- ② אין לקרוע בשבת (בעיית קורע). מקור: שו״ע הרב שי״ב:יא-טו.
- ③ לבדוק את המטבח ואת חדר האמבטיה בערב שבת.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה החב"דית. לכל שאלה קונקרטית: להיוועץ ברב.