Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman של"ה

דִּין חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

חָבִית שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁבְּרָה — גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יַצִּיל מִמֶּנָּה אֶלָּא לְצֹרֶךְ אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּלְבָד, כְּגוֹן אִם נִשְׁבְּרָה בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶם אֲכִילָה — מַצִּיל מִמֶּנָּה לְג' סְעֻדּוֹת, וּבְשַׁחֲרִית לִשְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, וּבַמִּנְחָה לִסְעֻדָּה אַחַת, שֶׁאִם יִהְיֶה מֻתָּר לוֹ לְהַצִּיל הַרְבֵּה — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא מֵחֲמַת טִרְדַּת הַהַצָּלָה שֶׁהוּא בָּהוּל וְנֶחְפָּז לְהַצִּיל — יִשְׁכַּח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְיָבִיא כֵּלִים דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לְהַצִּיל בָּהֶם מֵהֶחָבִית.

וְאַף עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים — אֵין לְהָקֵל, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא מֵחֲמַת שִׁכְחַת שַׁבָּת יָבֹא לְתַקֵּן הֶחָבִית.

וְאַף אִם כְּבָר נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית לְגַמְרֵי וְנִשְׁפַּךְ הַיַּיִן לָאָרֶץ — לֹא יִקְלוֹט מִן הָאָרֶץ יוֹתֵר מִלְּצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְפּוֹג, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּשִׂים סְפוֹג בְּיַיִן הַנִּשְׁפָּךְ לַחֲזוֹר וּלְהַטִּיפוֹ בַּכְּלִי, וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אַף אִם יֵשׁ לִסְפוֹג בֵּית אֲחִיזָה שֶׁאֵין לָחוּשׁ בּוֹ לִסְחִיטָה בִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ" בִּמְקוֹם אֲחִיזַת יָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם מַעֲשֵׂה חֹל הוּא וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת. וְגַם יֵשׁ לָחוּשׁ אִם יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, שֶׁמָּא יָבֹא לִסְחוֹט הַסְּפוֹג בְּמִתְכַּוֵּן, וְלָכֵן אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אַף בְּמַה שֶּׁמַּצִּיל לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.

וְכֵן אָסְרוּ מִטַּעַם זֶה לְטַפֵּחַ בְּשֶׁמֶן, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיס יָדוֹ בְּשֶׁמֶן וּלְקַנְּחָהּ בִּשְׂפַת הַכְּלִי, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל.

וְלֹא אָסְרוּ לְהַצִּיל יוֹתֵר מִג' סְעֻדּוֹת אֶלָּא בְּכֵלִים הַרְבֵּה, אֲבָל בִּכְלִי אֶחָד בְּפַעַם אַחַת — יָכוֹל לְהַצִּיל אֲפִלּוּ ק' סְעֻדּוֹת, שֶׁהַכֹּל הַצָּלָה אַחַת הִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ד לְעִנְיַן דְּלֵקָה. וְיָכוֹל לוֹמַר לַאֲחֵרִים "בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם" כָּל אֶחָד ג' סְעֻדּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בָּהֶם שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּשְׁבְּרָה הֶחָבִית, שֶׁהוּא בָּהוּל וְנֶחְפָּז לְהַצִּיל, אֲבָל אִם נִסְדְּקָה וְהַיַּיִן עוֹשֶׂה טִיף טִיף, שֶׁאֵינוֹ בָּהוּל כָּל כָּךְ — אֵין לָחוּשׁ שֶׁיִּשְׁכַּח שַׁבָּת, וּמֻתָּר לְהַצִּיל כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ בְּכֵלִים הַרְבֵּה.

וְכָל זֶה לְהַצִּיל מֵחָצֵר לְחָצֵר, שֶׁיֵּשׁ כַּאן טֹרַח רַב בְּהוֹלָכַת כֵּלִים הַרְבֵּה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִשְׁכַּח הַשַּׁבָּת וְיָבֹא לְתַקֵּן הֶחָבִית. אֲבָל לְחָצֵר זוֹ עַצְמָהּ שֶׁאֵין כַּאן טֹרַח כָּל כָּךְ — יָכוֹל לְהַצִּיל כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ בְּכֵלִים הַרְבֵּה (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ד שֶׁיֵּשׁ מְקִלִּין כֵּן גַּבֵּי דְלֵקָה. וְאַף שֶׁשָּׁם יֵשׁ לְהַחֲמִיר בָּזֶה, מִכָּל מָקוֹם כַּאן יֵשׁ לְהָקֵל בְּזֶה, הוֹאִיל וְעִקַּר גְּזֵרַת חֲכָמִים בְּזֶה הָיְתָה מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְעַכְשָׁו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים כְּלָל):

Law of a barrel that broke — and it contains 5 seifim:

A barrel of wine or oil that broke — the Sages decreed that one may not save from it except for the needs of that Shabbos alone. For example, if it broke on Friday night before the meal — he saves from it for 3 meals; in the morning, for 2 meals; at Minchah, for 1 meal. For if it were permitted for him to save much — there would be reason to fear that, on account of the distraction of the saving (since he is rushed and hasty to save), he would forget that today is Shabbos and would bring vessels through the reshus harabim (public domain) to save with them from the barrel.

And even nowadays, when some say we have no [Torah-level] reshus harabim — one should not be lenient, since there is room to fear that, on account of forgetting Shabbos, he would come to repair the barrel.

And even if the barrel has already entirely broken and the wine has spilled to the ground — he shall not gather from the ground more than is needed for that Shabbos, by decree lest he sofog — that is, place a sponge in the spilled wine to soak it up and then drip it back into the vessel; for this is forbidden by the words of the Soferim, even if the sponge has a handle so that there is no concern of unintentional squeezing (pesik reishei) at the place of grip — for in any event it is a weekday act (ma'aseh chol) and a degradation of Shabbos. And there is also concern that, if he acts on Shabbos in the manner he acts on weekdays, he might come to squeeze the sponge intentionally; therefore [the Sages] forbade doing so even with what one is saving for the needs of Shabbos.

Likewise, for this reason they forbade tape'ach in oil — that is, to insert one's hand into the oil and wipe it on the edge of the vessel — so that he not act as he acts on weekdays.

And they only forbade saving more than 3 meals in many vessels; but in one vessel at one time — he may save even 100 meals, for it all constitutes one rescue, as was explained in siman 334 regarding a fire. And he may say to others: "Come and save for yourselves" — each one 3 meals — even though he knows they will return it to him, as was explained there.

And all this is when the barrel has broken, so that he is rushed and hasty to save. But if it has only cracked and the wine drips out drop by drop (tif tif) — where he is not so hasty — there is no concern that he will forget Shabbos, and it is permitted to save all of it even in many vessels.

And all this is to save from one courtyard to another, where there is much exertion in transporting many vessels, and there is concern that thereby he will forget Shabbos and come to repair the barrel. But [to save] into this very courtyard, where there is not so much exertion — he may save as he wishes even in many vessels (as was explained in siman 334, where some are lenient thus regarding a fire. And though there it is right to be stringent in this, here one may be lenient, since the essence of the Sages' decree in this was lest he bring a vessel through the reshus harabim — and nowadays some say we have no reshus harabim at all):

אִם נִשְׁבְּרָה בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ — מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט לְקַבֵּל מִן הַקִּלּוּחַ בַּאֲוִיר לְאַחַר שֶׁיָּרַד מִן הַגַּג, וְלֹא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף אוֹתוֹ לְרֹאשׁ הַגַּג שֶׁיָּזוּב הַיַּיִן מִן הַגַּג לַכְּלִי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם מַצִּיל בִּכְלִי אֶחָד בִּלְבָד — מַצִּיל אֲפִלּוּ קוֹלֵט אוֹ מְצָרֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לוֹ אֶלָּא כְּלִי אֶחָד — אֵין לָחוּשׁ שֶׁיִּשְׁכַּח הַשַּׁבָּת וְיָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים:

If it broke at the top of his roof — he brings a vessel and places it underneath, provided that he not bring another vessel and catch the stream in the air after it has descended from the roof, and that he not bring another vessel and attach it to the top of the roof so that the wine flows from the roof into the vessel — by decree lest he bring a vessel through the reshus harabim. But if he is saving with one vessel only — he may save even by catching or attaching, for since they only permitted him one vessel, there is no concern that he will forget Shabbos and bring a vessel through the reshus harabim:

נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים — מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט, כְּלִי אַחֵר וּמְצָרֵף. וְלֹא יִקְלוֹט וִיצָרֵף וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין הָאוֹרְחִים, אֶלָּא מַזְמִינָם תְּחִלָּה. וְלֹא יַעֲרִים לְזַמֵּן אוֹרְחִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּדֵי שֶׁיּוֹתִירוּ לוֹ.

וְאִם עָבָר וְעָשָׂה שֶׁקָּלַט וְצֵרֵף וְאַחַר כָּךְ הִזְמִין אוֹרְחִים (וַאֲפִלּוּ אוֹרְחִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת) — מֻתָּר:

If guests happen upon him — he brings another vessel and catches, another vessel and attaches. But he shall not catch and attach and then invite guests; rather, he invites them first. And he shall not use a ruse to invite guests who do not need to eat or drink so that they will leave [the wine] over for him.

But if he transgressed and caught and attached and then invited guests (even guests who do not need to eat or drink) — it is permitted:

אִם יָזוּב תִּירוֹשׁ מִסֶּדֶק שֶׁבְּגִיגִית שֶׁל עֲנָבִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִדְרְכוּ, שֶׁנִּמְצָא אוֹתוֹ הַדֶּלֶף אֵינוֹ רָאוּי בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁזָּבוּ בְּשַׁבָּת אֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"כ, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לָשׂוּם כְּלִי תַּחְתָּיו מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מֵהֵיכָנוֹ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַנִּיחַ שָׁם מִטָּתוֹ אוֹ שֻׁלְחָנוֹ וְיִקְבַּע שָׁם יְשִׁיבָתוֹ, וְאָז יִהְיֶה אוֹתוֹ הַדֶּלֶף לְפָנָיו כִּגְרָף שֶׁל רְעִי, מִפְּנֵי שֶׁמְּלַכְלֵךְ אֶת הַקַּרְקַע וְעוֹשֶׂה טִיט, וְיוּכַל לְהַנִּיחַ שָׁם כְּלִי לְקַבֵּל לְהַדֶּלֶף כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טִיט. וְאֵין כַּאן בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁיִּתְמַלֵּא הַכְּלִי יוּכַל לְטַלְטְלוֹ לְשָׁפְכוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ תַּחַת הַדֶּלֶף לְקַבְּלוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טִיט. וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם אִסּוּר טִלְטוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח בְּכָל גְּרָף שֶׁל רְעִי, שֶׁהִתִּירוּ בּוֹ הַטִּלְטוּל מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם. וְאַף שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה, מִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם הֶפְסֵד הִתִּירוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וּכְשֶׁיִּתְמַלֵּא הַכְּלִי — לֹא יִשְׁפְּכֶנּוּ לִכְלִי אַחֵר, שֶׁלֹּא יְבַטְּלֶנּוּ מֵהֵיכָנוֹ, אֶלָּא מְרִיקוֹ בְּתוֹךְ הַגִּיגִית שֶׁזָּבוּ הַמַּשְׁקִים מִמֶּנָּה, שֶׁהִיא מְבֻטֶּלֶת כְּבָר מֵהֵיכָנָהּ עַל יְדֵי מַשְׁקִין שֶׁבָּהּ הָאֲסוּרִים מִשּׁוּם שֶׁזָּבוּ בְּשַׁבָּת.

וְאִם הוּא רוֹצֶה — יָכוֹל לִתֵּן כְּלִי עִם מַיִם תַּחַת יַיִן הַדּוֹלֵף, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַיַּיִן בְּמַיִם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאָז מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי וּלְשָׁפְכוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ בְּלִי שֶׁיִּקְבַּע שָׁם יְשִׁיבָתוֹ. וְאַף שֶׁאַחַר כָּךְ מִתְרַבֶּה הַיַּיִן עַל הַמַּיִם — אֵין לָחוּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקִלִּין בְּזֶה אֲפִלּוּ לְעִנְיַן יֵין נֶסֶךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן קל"ד, וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם עַל כָּל פָּנִים לְעִנְיַן טִלְטוּל. וְאַף שֶׁיַּיִן זֶה הוּא "דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" — אַף עַל פִּי כֵן הוּא מִתְבַּטֵּל בְּמַיִם, שֶׁלֹּא אָמְרוּ "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" אֵינוֹ בָטֵל אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ, אֲבָל לֹא בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן ק"ב:

If new wine (tirosh) flows from a crack in a vat of grapes that have not yet been trodden — so that the drip is unfit for use on Shabbos, since liquids that flow on Shabbos are forbidden as explained in siman 320, and he is not permitted to place a vessel under it because he would thereby annul it from its readiness (mevatlo me-heichano) — what shall he do? He shall place there his bed or his table and establish his seat there, and then the drip will be before him like graf shel re'i (a foul vessel), because it soils the ground and creates mud; and he may place a vessel there to receive the drip so it not create mud. And there is here no annulment of the vessel from its readiness, because when the vessel fills he can move it to empty it and return it under the drip to catch it so it not make mud. And there is in this no prohibition of moving (tiltul), as explained in siman 308 regarding all graf shel re'i, where [the Sages] permitted moving on account of human dignity. And although one does not initially make a graf shel re'i — on account of loss (hefsed) [the Sages] permitted, as explained there.

And when the vessel fills — he shall not pour it into another vessel, so as not to annul it from its readiness, but rather he pours it into the vat from which the liquids flowed, which is already annulled from its readiness by the forbidden liquids in it because they flowed on Shabbos.

And if he wishes — he may place a vessel containing water under the dripping wine, so that the wine is nullified in the water bit by bit (rishon rishon); then it is permitted to move the vessel and pour it and return it without needing to establish his seat there. And although afterwards the wine becomes more abundant than the water — there is no concern, since some are lenient on this even regarding yein nesech, as will be explained in Yoreh Deah siman 134; and one may rely on their words at least regarding moving. And though this wine is a "davar she-yesh lo matirin" (something that has a means of becoming permitted) — it is nevertheless nullified in water, for they only said that "davar she-yesh lo matirin" is not nullified when it has mixed in its own species, but not in a different species — as will be explained in Yoreh Deah siman 102:

נִתְפַּזְּרוֹ לוֹ פֵּרוֹת בֶּחָצֵר אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה — מְלַקֵּט מְעַט מְעַט וְאוֹכֵל. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקֻּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל.

אֲבָל אִם נָפְלוּ בְּמָקוֹם אֶחָד — נוֹתֵן אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַסַּל וְהַקֻּפָּה.

אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ לְתוֹךְ צְרוֹרוֹת וְעַפְרוּרִית שֶׁבֶּחָצֵר, שֶׁאָז מְלַקֵּט אֶחָד אֶחָד וְאוֹכֵל, וְלֹא יִתֵּן לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקֻּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל:

If fruits were scattered for him in a courtyard, some here and some there — he gathers them little by little and eats. But he shall not place them into the basket nor into the hamper, so as not to act in the manner he acts on weekdays.

But if they fell in one place — he may place [them] even into the basket and the hamper.

Unless they fell among pebbles and dust in the courtyard, in which case he gathers them one by one and eats, and shall not place them into the basket nor into the hamper, so as not to act in the manner he acts on weekdays: