Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman של"ח

דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם הַשְׁמָעַת קוֹל וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר אֶלָּא בְּפֶה בִּלְבָד, אֲבָל לֹא בְּדָבָר אַחֵר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.

וְאֵיזֶהוּ קוֹל שֶׁל שִׁיר? כֹּל שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעוֹ בִּנְעִימוּת קְצָת כְּדֶרֶךְ שִׁיר, כְּגוֹן מַה שֶּׁנּוֹתְנִים מַיִם בִּכְלִי מָלֵא נְקָבִים וּמַטִּיף עַל כְּלִי מַתֶּכֶת כָּפוּי טִיף טִיף אַחַר טִיף טִיף, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹל נָעִים בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, שֶׁקּוֹל נָעִים מַרְדִימוֹ — אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא לְחוֹלֶה בִּלְבָד, אֲבָל לֹא לְבָרִיא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּעֵין קוֹל שֶׁל כְּלֵי שִׁיר, וְיֵשׁ לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.

אֲבָל אִם מַטִּיף בְּחֹזֶק כְּדֵי שֶׁיִּיקַץ הַיָּשֵׁן — מֻתָּר אַף לְבָרִיא, שֶׁאֵינוֹ כְּעֵין קוֹל שֶׁל כְּלֵי שִׁיר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ בִּנְעִימָה וּבְנַחַת. וְכֵן לְהַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה מִקּוֹל שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ שִׁיר — מֻתָּר לְהַשְׁמִיעוֹ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַשְׁמִיעוֹ בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקְּנוֹ, כְּגוֹן לְהַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת בְּטַבַּעַת הַקְּבוּעָה בָּהּ, אַף שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְקוֹל שֶׁל שִׁיר. וְלָכֵן אָסוּר לַשַּׁמָּשׁ לְהַכּוֹת עַל הַדֶּלֶת לִקְרֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל יְדֵי כְּלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ, אֶלָּא מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל הַדֶּלֶת. וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁמַּכֶּה בְּשַׁבָּת בִּכְלִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְכָךְ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אִסּוּר בְּזֶה אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְקוֹל זֶה וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעוֹ בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְקוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲבָל אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעַ קוֹל כְּלָל בְּאוֹתוֹ כְלִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהַקּוֹל נִשְׁמָע מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל הַכְּלִי, כְּגוֹן זוּג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִנְבָּל וְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹפֶרֶת מַשְׁמִיעַ קוֹל — מֻתָּר לִטְּלָן וּלְהַנִּיחָן אַף שֶׁמַּשְׁמִיעִים קוֹל עַל יְדֵי זֶה. וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ לָבוּשׁ בַּבֶּגֶד שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ זוּג הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ.

וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לִתְלוֹת בְּשַׁבָּת עַל הַפָּרֹכֶת רְצוּעָה שֶׁבָּהּ תְּלוּיִים פַּעֲמוֹנִים כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לְאַנְשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיָקוּמוּ, שֶׁאַף שֶׁזֶּה הַתּוֹלֶה הַפַּעֲמוֹנִים מִתְכַּוֵּן שֶׁיַּשְׁמִיעוּ קוֹל בִּשְׁעַת פְּתִיחַת הָאָרוֹן, מִכָּל מָקוֹם אוֹתוֹ הַפּוֹתֵחַ הָאָרוֹן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, וְאַף אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — אֵין לֶאֱסוֹר, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיָקוּמוּ, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן הִתִּירוּ לְהַשְׁמִיעַ אֲפִלּוּ קוֹל שֶׁל שִׁיר, וְכָל שֶׁכֵּן לְצֹרֶךְ מִצְוָה וְאֵינוֹ קוֹל שֶׁל שִׁיר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּנְעִימָה וּבְנַחַת, אֶלָּא שֶׁהוּא בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ בִּלְבָד:

Things forbidden on Shabbos due to producing sound (hashma'as kol) — and it contains 9 se'ifim:

It is forbidden to produce a kol shel shir (musical sound) except by the mouth alone, but not by any other means — a decree lest one come to fashion or repair a kli shir (musical instrument).

And what is a kol shel shir? Whatever one intends to produce somewhat pleasantly, in the manner of a shir (song) — for example, the practice of putting water in a vessel pierced with holes, dripping it onto an inverted metal vessel drop after drop in a regular pattern, so that a pleasant sound is heard for the sick person to fall asleep, since a pleasant sound puts him to sleep. It is forbidden to do this except for a sick person alone, but not for a healthy person, because it is akin to a sound of a kli shir, and one must decree lest one come to fashion/repair a kli shir.

But if one drips forcefully so that the sleeper should awake — it is permitted even for a healthy person, since it is not akin to a sound of a kli shir, given that it is not pleasant and gentle. Likewise, knocking on the door so that one open for him, and likewise anything similar — a sound that is not in the manner of a shir — it is permitted to produce.

And some say that nevertheless it is forbidden to produce it by means of a vessel specifically designated for that purpose, by decree lest one come to fashion/repair it — for example, knocking on the door with the knocker fixed to it, even though one does not intend a kol shel shir. Therefore, the shamash (sexton) is forbidden to knock on the door to call to shul by means of a vessel specifically designated for that purpose; rather, he knocks with his hand on the door. Such is the practice. There are places where the custom is to knock on Shabbos with another vessel that is not specifically designated for that purpose.

However, there is no prohibition in this case except when one needs this sound and intends to produce it with the vessel specifically designated for that purpose, even without intending a kol shel shir; but if one does not intend at all to produce a sound with that vessel because one has no need for it, but the sound emerges by itself when one picks up the vessel — for example, a bell that has a clapper, or a ring containing lead that makes a sound — it is permitted to take them and set them down even though they make a sound through this. And even to walk wearing a garment to which a bell making a kol shel shir is fixed is permitted, since one does not intend it.

For the same reason, it is permitted on Shabbos to hang on the paroches (Ark curtain) a strap on which bells are suspended, in order to produce a sound for the congregants at the time the Sefer Torah is taken out, so that they hear and rise. Although the one who hung the bells intends that they should sound at the moment the Ark is opened, nevertheless the one opening the Ark does not intend at all to produce a sound; and even if he did intend it — there is no reason to forbid, since it is for the need of a mitzvah (that the people hear and rise). Even for the need of a sick person to fall asleep one permitted producing even a kol shel shir — all the more so for the need of a mitzvah, and where it is not a kol shel shir, since it is not pleasant and gentle, but only that it is done with a vessel specifically designated for that purpose:

וְכָל זֶה בְּמַשְׁמִיעַ קוֹל עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּפִיו מֻתָּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲפִלּוּ אֵינוֹ כְּדֶרֶךְ שִׁירָה בְּפֶה, אֶלָּא כְּקוֹל כְּלִי זֶמֶר, אוֹ כְּקוֹל צִפּוֹר, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁקּוֹרִין לְחַבְרֵיהֶם וּמְצַפְצְפִין כְּצִפּוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתוֹ הַצִּפְצוּף רְגִילִין לְהַנְעִים בְּשִׁיר — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר אֶלָּא בְּמַשְׁמִיעַ קוֹל עַל יְדֵי אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי פִּיו:

All this concerns producing sound through an action; but with one's mouth it is permitted to produce a kol shel shir, even if it is not in the manner of ordinary mouth-singing (shira bafeh), but like the sound of a musical instrument (kli zemer) or the sound of a bird — for example those who call to their friends by whistling like a bird, even though one usually modulates that whistle with a shir: it is permitted to do on Shabbos, since the decree lest one come to fashion/repair a kli shir applies only to producing sound through some action, not by mouth:

יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר לְנָכְרִי לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר בְּחֻפּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד חָתָן וְכַלָּה, לְפִי שֶׁהוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, וּבִמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָזְרוּ עַל אֲמִירָה לְנָכְרִי בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז.

אֲבָל אִם נִפְסְקָה נִימָא בְּכִנּוֹר — אָסוּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיְּתַקְּנֶנָּה, שֶׁתִּקּוּן כְּלִי הוּא אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה, וְאָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו (עַיֵּן שָׁם שֶׁאֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְּקִלִּים).

וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה — אָסוּר אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּזֶה. וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ט:

Some permit telling a non-Jew to play a kli shir at a chuppah out of honor of the chasan and kallah (kevod chasan ve-kallah), since it is a need of a mitzvah — for that is the essence of the joy of the chasan and kallah — and in a case of a mitzvah the Sages did not decree against amira le-akum (telling a non-Jew) for something that is forbidden to a Jew only mi-divrei sofrim (by rabbinic word), as explained in siman 307.

But if a string snaps on the violin (kinor), it is forbidden to tell him to repair it, since repairing an instrument is a Torah prohibition, and it is forbidden to tell a non-Jew even in a case of mitzvah, as explained in siman 276 (see there that one need not protest against those who are lenient).

And in cases other than the joy of the chasan and kallah, it is forbidden even to tell him to play a kli shir. Nowadays the custom has become lenient in this. One should not protest against them, for the reason that will be explained in siman 339:

זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקֹלֶת — אָסוּר לְעָרְכוֹ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר (וְעוֹד שֶׁהוּא כְּלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ) וְהוּא צָרִיךְ לְקוֹל זֶה וּמִתְכַּוֵּן לוֹ.

אֲבָל מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר לְעָרְכוֹ וְלַהֲכִינוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב:

A weight-driven striking clock (zug ha-mekashkesh) operated by a counterweight: it is forbidden to wind it on Shabbos, because it produces a kol shel shir (and moreover it is a vessel specifically designated for that), and one needs this sound and intends it.

But before nightfall it is permitted to wind it and prepare it so that it should run and chime throughout Shabbos, as explained in siman 252:

הַמְשַׁמֵּר פֵּרוֹתָיו וּזְרָעָיו מִפְּנֵי חַיָּה וְעוֹף — לֹא יִסְפּוֹק כַּף אֶל כַּף וְלֹא יְטַפֵּחַ כַּפָּיו עַל יְרֵכוֹ וְלֹא יְרַקֵּד בְּרַגְלָיו כְּדֵי לְהַבְרִיחָם כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר וְיִזְרוֹק לָהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי לְהַבְרִיחָם.

וְעַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל בְּזֶה, שֶׁאֵין גּוֹזְרִים גְּזֵרָה לִגְזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב:

One who guards his produce and seeds against beasts and birds may not clap palm on palm (sefikat kaf), nor strike his palms on his thigh (tipuach), nor dance (rikud) with his feet to drive them off as he does on a weekday — a decree lest he take a pebble and throw it at them in the public domain (reshus ha-rabbim) to drive them off.

Today, some say we do not have a full reshus ha-rabbim gemurah, so there is room to be lenient in this, since we do not decree gezeira li-gzeira (a decree upon a decree), as explained in siman 252:

אֵין שׂוֹחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים וְלֹא בְּתַפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע בְּמְתְכַּוֵּן לְהָכִין דֶּרֶךְ לְגַלְגֵּל הָאֱגוֹז אוֹ הַתַּפּוּחַ. אֲבָל מֻתָּר לִשְׂחוֹק עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן אוֹ עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת, אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲפִלּוּ הַמְרֻצָּף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ז גַּבֵּי סִיכַת קַרְקַע.

וּמֻתָּר לִשְׂחוֹק בַּעֲצָמוֹת (שֶׁקּוֹרִין טשֵׁיי"ךְ) אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל, הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְכַּוְּנִים לְשִׁיר. וְכָל זֶה בְּשׂוֹחֵק דֶּרֶךְ צְחוֹק בְּעָלְמָא, אֲבָל בְּשׂוֹחֵק כְּדֵי לְהַרְוִיחַ — אָסוּר, אֲפִלּוּ בְּשׂוֹחֵק בְּתָם וְחָסֵר (שֶׁקּוֹרִין גרא"ד אוֹ או"ם גרא"ד), מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לִמְחוֹת בְּנָשִׁים וּקְטַנִּים אֲפִלּוּ שׂוֹחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.

וְלִשְׂחוֹק בְּכַדּוּר — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח:

One does not play with nuts, apples, or the like on the ground, a decree lest one come to deliberately level the depressions in the ground to prepare a path for rolling the nut or apple. But it is permitted to play on the table or on a mat, but not on the ground even if paved, as explained in siman 337 regarding sikhat karka (oiling the ground).

And it is permitted to play with bones (called tcheikh), even though they make a sound, since one does not intend a shir. All this applies to one playing merely for amusement; but one who plays to gain — it is forbidden, even playing odd-or-even (called grad or oum grad), since it resembles commerce.

Nonetheless, one should not protest against women and children even if they play with nuts on the ground, since they certainly will not listen, and it is better that they transgress unwittingly rather than deliberately.

As for playing ball (kadur) — this was explained in siman 308:

אָסוּר לִשְׁאוֹב מַיִם בְּגַלְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמְּמַלֵּא בּוֹ בְּלֹא טֹרַח — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יְמַלֵּא בּוֹ לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ, אוֹ לְמִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם בְּסָמוּךְ לֹא גִנָּה וְלֹא חֻרְבָּה, וְלֹא בְּרֵכָה לִשְׁרוֹת בָּהּ פִּשְׁתָּן — מֻתָּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגַּלְגַּל מַשְׁמִיעַ קוֹל — אֵינוֹ קוֹל שֶׁל שִׁיר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא בְּגַלְגַּל גָּדוֹל שֶׁמּוֹצִיא מַיִם הַרְבֵּה בְּיַחַד בְּלֹא טֹרַח, וְהֵם גַּלְגַּלִּים הַקְּבוּעִים בָּהֶם דְּלָיִים הַרְבֵּה סָבִיב, אֲבָל בְּגַלְגַּלִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין מְמַלְּאִים בָּהֶם אֶלָּא מְעַט — מֻתָּר אַף אִם יֵשׁ שָׁם גִּנָּה אוֹ חֻרְבָּה אוֹ בְּרֵכָה בְּסָמוּךְ לוֹ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

It is forbidden to draw water with a wheel (galgal), because, since one fills without effort, there is concern lest he fill it for his garden, his ruined field, or for steeping flax. Therefore, if there is no garden, no ruin, and no pool for steeping flax nearby — it is permitted. And although the wheel produces a sound, it is not a kol shel shir.

And some say they only forbade a large wheel that draws much water at once without effort — those wheels with many buckets fixed around them — but with our small wheels, which only draw a little, it is permitted even if there is a garden, ruin or pool nearby. One may rely on their words to be lenient be-divrei sofrim:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת בְּרֹאשׁ הַגַּג וְרוֹאֶה מָטָר שֶׁבָּא — אָסוּר לְשַׁלְשְׁלָם בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁבַּגַּג, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרֵחַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, וּמַעֲשֵׂה חֹל הוּא וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּיוֹם טוֹב מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקכ"א.

אֲבָל מֻתָּר לְכַסּוֹתָן מִפְּנֵי הַמָּטָר. וַאֲפִלּוּ לְבֵנִים הַסְּדוּרִים לְבִנְיָן שֶׁהֵם מֻקְצִים — מֻתָּר לְכַסּוֹתָן בִּפְנֵי הַדֶּלֶף בְּכֵלִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל, שֶׁהַכְּלִי נִטָּל לְצֹרֶךְ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ז:

One who has produce on the roof and sees rain coming: it is forbidden on Shabbos to lower them through the skylight, because he is taking trouble for something that is not for Shabbos needs; it is a weekday act (maaseh chol) and a degradation of Shabbos (zilzul Shabbos), even though on Yom Tov it is permitted, as will be explained in siman 521.

But it is permitted to cover them against the rain. And even bricks arranged for building, which are muktzeh (muktzim), it is permitted to cover them against the leak (delef) using utensils that are permitted to handle (tiltul), since the utensil is taken for the sake of something that may not be taken, as explained in siman 277:

מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת, וְאִם נִתְמַלֵּא — שׁוֹפְכוֹ וּמַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַדֶּלֶף רָאוּי לִרְחִיצָה עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם וַהֲרֵי הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל — אָסוּר לִתֵּן כְּלִי תַּחְתָּיו, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מֵהֵיכָנוֹ. וְאִם עָבַר וּנְתָנוֹ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בַּמַיִם הַמְּאוּסִים שֶׁבּוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, אִם הוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ קְבוּעָה שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּגְרָף שֶׁל רְעִי שֶׁהִתִּירוּ לְטַלְטְלוֹ לְהוֹצִיאוֹ לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ, אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ קְבוּעָה שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ח.

וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לִתְּנוֹ שָׁם לְכַתְּחִלָּה עַל סְמַךְ שֶׁלִּבְסוֹף יוֹצִיאֶנּוּ וְיִשְׁפְּכֶנּוּ וְלֹא יְבַטְּלֶנּוּ מֵהֵיכָנוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ בִּגְרָף שֶׁל רְעִי אֶלָּא בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת גְּרָף שֶׁל רְעִי אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

It is permitted on Shabbos to place a vessel under a leak (delef), and if it fills up, one pours it out and returns it to its place — provided that the leak water is at least fit for washing; but if it is not fit for anything, being muktzeh and forbidden to handle, it is forbidden to place a vessel beneath it, since one would render it useless (mevattelo me-heichano). And if one transgressed and placed it, it is permitted to move it together with the foul water in it in order to remove it from there, if it is in a place of permanent dwelling (yeshivaso kevua sham), since it is like a graf shel re'i (chamber pot) which one permitted moving to remove it out of respect — if it is in a place of permanent dwelling, as explained in siman 308.

Nevertheless, it is forbidden to place it there lechatchilah relying on the fact that one will ultimately remove it and empty it without rendering it useless, since the graf shel re'i was permitted only bediavad; lechatchilah it is forbidden to make a graf shel re'i except in a case of loss, as explained there: