מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מרכז, לסימן של״ח, את הטקסט המלא של הרב, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן של״ח
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן של״ח — דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם הַשְׁמָעַת קוֹל — וּבוֹ ט סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמשוחזרת בספריא. ט' סעיפים + 0 הערות קונטרס אחרון.
סעיף א דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם הַשְׁמָעַת קוֹל וּבוֹ ט' סְעִיפִים: אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל…
דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם הַשְׁמָעַת קוֹל וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר אֶלָּא בְּפֶה בִּלְבָד, אֲבָל לֹא בְּדָבָר אַחֵר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.
וְאֵיזֶהוּ קוֹל שֶׁל שִׁיר? כֹּל שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעוֹ בִּנְעִימוּת קְצָת כְּדֶרֶךְ שִׁיר, כְּגוֹן מַה שֶּׁנּוֹתְנִים מַיִם בִּכְלִי מָלֵא נְקָבִים וּמַטִּיף עַל כְּלִי מַתֶּכֶת כָּפוּי טִיף טִיף אַחַר טִיף טִיף, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹל נָעִים בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, שֶׁקּוֹל נָעִים מַרְדִימוֹ — אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא לְחוֹלֶה בִּלְבָד, אֲבָל לֹא לְבָרִיא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּעֵין קוֹל שֶׁל כְּלֵי שִׁיר, וְיֵשׁ לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.
אֲבָל אִם מַטִּיף בְּחֹזֶק כְּדֵי שֶׁיִּיקַץ הַיָּשֵׁן — מֻתָּר אַף לְבָרִיא, שֶׁאֵינוֹ כְּעֵין קוֹל שֶׁל כְּלֵי שִׁיר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ בִּנְעִימָה וּבְנַחַת. וְכֵן לְהַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה מִקּוֹל שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ שִׁיר — מֻתָּר לְהַשְׁמִיעוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַשְׁמִיעוֹ בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקְּנוֹ, כְּגוֹן לְהַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת בְּטַבַּעַת הַקְּבוּעָה בָּהּ, אַף שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְקוֹל שֶׁל שִׁיר. וְלָכֵן אָסוּר לַשַּׁמָּשׁ לְהַכּוֹת עַל הַדֶּלֶת לִקְרֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל יְדֵי כְּלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ, אֶלָּא מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל הַדֶּלֶת. וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁמַּכֶּה בְּשַׁבָּת בִּכְלִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְכָךְ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אִסּוּר בְּזֶה אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְקוֹל זֶה וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעוֹ בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְקוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲבָל אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעַ קוֹל כְּלָל בְּאוֹתוֹ כְלִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהַקּוֹל נִשְׁמָע מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל הַכְּלִי, כְּגוֹן זוּג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִנְבָּל וְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹפֶרֶת מַשְׁמִיעַ קוֹל — מֻתָּר לִטְּלָן וּלְהַנִּיחָן אַף שֶׁמַּשְׁמִיעִים קוֹל עַל יְדֵי זֶה. וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ לָבוּשׁ בַּבֶּגֶד שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ זוּג הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ.
וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לִתְלוֹת בְּשַׁבָּת עַל הַפָּרֹכֶת רְצוּעָה שֶׁבָּהּ תְּלוּיִים פַּעֲמוֹנִים כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לְאַנְשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיָקוּמוּ, שֶׁאַף שֶׁזֶּה הַתּוֹלֶה הַפַּעֲמוֹנִים מִתְכַּוֵּן שֶׁיַּשְׁמִיעוּ קוֹל בִּשְׁעַת פְּתִיחַת הָאָרוֹן, מִכָּל מָקוֹם אוֹתוֹ הַפּוֹתֵחַ הָאָרוֹן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, וְאַף אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — אֵין לֶאֱסוֹר, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיָקוּמוּ, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן הִתִּירוּ לְהַשְׁמִיעַ אֲפִלּוּ קוֹל שֶׁל שִׁיר, וְכָל שֶׁכֵּן לְצֹרֶךְ מִצְוָה וְאֵינוֹ קוֹל שֶׁל שִׁיר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּנְעִימָה וּבְנַחַת, אֶלָּא שֶׁהוּא בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ בִּלְבָד:
סעיף ב וְכָל זֶה בְּמַשְׁמִיעַ קוֹל עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּפִיו מֻתָּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲפִלּוּ…
וְכָל זֶה בְּמַשְׁמִיעַ קוֹל עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּפִיו מֻתָּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲפִלּוּ אֵינוֹ כְּדֶרֶךְ שִׁירָה בְּפֶה, אֶלָּא כְּקוֹל כְּלִי זֶמֶר, אוֹ כְּקוֹל צִפּוֹר, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁקּוֹרִין לְחַבְרֵיהֶם וּמְצַפְצְפִין כְּצִפּוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתוֹ הַצִּפְצוּף רְגִילִין לְהַנְעִים בְּשִׁיר — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר אֶלָּא בְּמַשְׁמִיעַ קוֹל עַל יְדֵי אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי פִּיו:
סעיף ג יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר לְנָכְרִי לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר בְּחֻפּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד חָתָן וְכַלָּה, לְפִי…
יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר לְנָכְרִי לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר בְּחֻפּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד חָתָן וְכַלָּה, לְפִי שֶׁהוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, וּבִמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָזְרוּ עַל אֲמִירָה לְנָכְרִי בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ז.
אֲבָל אִם נִפְסְקָה נִימָא בְּכִנּוֹר — אָסוּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיְּתַקְּנֶנָּה, שֶׁתִּקּוּן כְּלִי הוּא אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה, וְאָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ו (עַיֵּן שָׁם שֶׁאֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְּקִלִּים).
וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה — אָסוּר אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּזֶה. וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של״ט:
סעיף ד זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקֹלֶת — אָסוּר לְעָרְכוֹ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם…
זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקֹלֶת — אָסוּר לְעָרְכוֹ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר (וְעוֹד שֶׁהוּא כְּלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ) וְהוּא צָרִיךְ לְקוֹל זֶה וּמִתְכַּוֵּן לוֹ.
אֲבָל מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּר לְעָרְכוֹ וְלַהֲכִינוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב:
סעיף ה הַמְשַׁמֵּר פֵּרוֹתָיו וּזְרָעָיו מִפְּנֵי חַיָּה וְעוֹף — לֹא יִסְפּוֹק כַּף אֶל כַּף וְלֹא יְטַפֵּחַ…
הַמְשַׁמֵּר פֵּרוֹתָיו וּזְרָעָיו מִפְּנֵי חַיָּה וְעוֹף — לֹא יִסְפּוֹק כַּף אֶל כַּף וְלֹא יְטַפֵּחַ כַּפָּיו עַל יְרֵכוֹ וְלֹא יְרַקֵּד בְּרַגְלָיו כְּדֵי לְהַבְרִיחָם כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר וְיִזְרוֹק לָהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי לְהַבְרִיחָם.
וְעַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל בְּזֶה, שֶׁאֵין גּוֹזְרִים גְּזֵרָה לִגְזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב:
סעיף ו אֵין שׂוֹחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים וְלֹא בְּתַפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא…
אֵין שׂוֹחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים וְלֹא בְּתַפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע בְּמְתְכַּוֵּן לְהָכִין דֶּרֶךְ לְגַלְגֵּל הָאֱגוֹז אוֹ הַתַּפּוּחַ. אֲבָל מֻתָּר לִשְׂחוֹק עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן אוֹ עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת, אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲפִלּוּ הַמְרֻצָּף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של״ז גַּבֵּי סִיכַת קַרְקַע.
וּמֻתָּר לִשְׂחוֹק בַּעֲצָמוֹת (שֶׁקּוֹרִין טשֵׁיי״ךְ) אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל, הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְכַּוְּנִים לְשִׁיר. וְכָל זֶה בְּשׂוֹחֵק דֶּרֶךְ צְחוֹק בְּעָלְמָא, אֲבָל בְּשׂוֹחֵק כְּדֵי לְהַרְוִיחַ — אָסוּר, אֲפִלּוּ בְּשׂוֹחֵק בְּתָם וְחָסֵר (שֶׁקּוֹרִין גרא״ד אוֹ או״ם גרא״ד), מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לִמְחוֹת בְּנָשִׁים וּקְטַנִּים אֲפִלּוּ שׂוֹחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.
וְלִשְׂחוֹק בְּכַדּוּר — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח:
סעיף ז אָסוּר לִשְׁאוֹב מַיִם בְּגַלְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמְּמַלֵּא בּוֹ בְּלֹא טֹרַח — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא…
אָסוּר לִשְׁאוֹב מַיִם בְּגַלְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמְּמַלֵּא בּוֹ בְּלֹא טֹרַח — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יְמַלֵּא בּוֹ לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ, אוֹ לְמִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם בְּסָמוּךְ לֹא גִנָּה וְלֹא חֻרְבָּה, וְלֹא בְּרֵכָה לִשְׁרוֹת בָּהּ פִּשְׁתָּן — מֻתָּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגַּלְגַּל מַשְׁמִיעַ קוֹל — אֵינוֹ קוֹל שֶׁל שִׁיר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא בְּגַלְגַּל גָּדוֹל שֶׁמּוֹצִיא מַיִם הַרְבֵּה בְּיַחַד בְּלֹא טֹרַח, וְהֵם גַּלְגַּלִּים הַקְּבוּעִים בָּהֶם דְּלָיִים הַרְבֵּה סָבִיב, אֲבָל בְּגַלְגַּלִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין מְמַלְּאִים בָּהֶם אֶלָּא מְעַט — מֻתָּר אַף אִם יֵשׁ שָׁם גִּנָּה אוֹ חֻרְבָּה אוֹ בְּרֵכָה בְּסָמוּךְ לוֹ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:
סעיף ח מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת בְּרֹאשׁ הַגַּג וְרוֹאֶה מָטָר שֶׁבָּא — אָסוּר לְשַׁלְשְׁלָם בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ…
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת בְּרֹאשׁ הַגַּג וְרוֹאֶה מָטָר שֶׁבָּא — אָסוּר לְשַׁלְשְׁלָם בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁבַּגַּג, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרֵחַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, וּמַעֲשֵׂה חֹל הוּא וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּיוֹם טוֹב מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקכ״א.
אֲבָל מֻתָּר לְכַסּוֹתָן מִפְּנֵי הַמָּטָר. וַאֲפִלּוּ לְבֵנִים הַסְּדוּרִים לְבִנְיָן שֶׁהֵם מֻקְצִים — מֻתָּר לְכַסּוֹתָן בִּפְנֵי הַדֶּלֶף בְּכֵלִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל, שֶׁהַכְּלִי נִטָּל לְצֹרֶךְ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ז:
סעיף ט מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת, וְאִם נִתְמַלֵּא — שׁוֹפְכוֹ וּמַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְהוּא…
מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת, וְאִם נִתְמַלֵּא — שׁוֹפְכוֹ וּמַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַדֶּלֶף רָאוּי לִרְחִיצָה עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם וַהֲרֵי הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל — אָסוּר לִתֵּן כְּלִי תַּחְתָּיו, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מֵהֵיכָנוֹ. וְאִם עָבַר וּנְתָנוֹ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בַּמַיִם הַמְּאוּסִים שֶׁבּוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, אִם הוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ קְבוּעָה שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּגְרָף שֶׁל רְעִי שֶׁהִתִּירוּ לְטַלְטְלוֹ לְהוֹצִיאוֹ לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ, אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ קְבוּעָה שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח.
וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לִתְּנוֹ שָׁם לְכַתְּחִלָּה עַל סְמַךְ שֶׁלִּבְסוֹף יוֹצִיאֶנּוּ וְיִשְׁפְּכֶנּוּ וְלֹא יְבַטְּלֶנּוּ מֵהֵיכָנוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ בִּגְרָף שֶׁל רְעִי אֶלָּא בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת גְּרָף שֶׁל רְעִי אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
קונטרס אחרון — 0 הערות (לחץ להרחבה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בשולי העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
מקוריות המבדילה את אדמו״ר הזקן בסימן של״ח. כל חידוש לפי המבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — קול בפה מותר, כלים אסורים (של״ח:ד-ז)
הבחנה מבנית
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: הקול האנושי אינו נכלל בגזירה (אין כלי לתקן). לכן ניגונים ושירה = מותרים לחלוטין ומעודדים.
השלכה מעשית: כלי לחסיד: להרבות בניגוני שבת.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן של״ח
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית המעשית
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן של״ח, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב״ד — סימן של״ח
- ① אין כלי נגינה בשבת. חידוש א של הרב. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ח:א-ג.
- ② ניגונים ושירה בקול = מותר ומעודד. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ח:ד-ז.
- ③ רדיו, צעצועים מצלצלים = להימנע. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ח:ח-ט.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: שאל את רבך.